במסכת שמחות פ"ז הי"א (מהדורת היגר מכת"י) איתא: האשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה ע"כ. והעתיקו דין זה בסתמא הגאונים ורוב הראשונים. ומהם הלכות פסוקות וגדולות (הלכות אבל), רי"ף (מו"ק י"ד ע"ב), ריצ"ג, אשכול, רמב"ם (פ"ו ה"ג), ראבי"ה (סי' תתמ"א), סמ"ג (עשה דרבנן ב'), סמ"ק (מצוה צ"ז), שה"ל (שמחות סי' ל"ג), מאורות ומאירי במו"ק כ"ב ע"ב, פסקי תוס' מו"ק (אות קי"ד) [ע"פ דברי ריב"א בתוס' בדף כ"ז ע"ב עי"ש], אגודה (מו"ק אות ל"ח), ריב"ב. וכ"כ האו"ז ח"ב סי' תמ"ו: מיהו כדברי רבינו יצחק [הרי"ף] קי"ל הלכה למעשה כמו שהוכיח ממסכת שמחות. מעתה אשה מותרת לסרוק ראשה אחר שבעה אע"ג דקיי"ל שהאיש אסור לסרוק ראשו כל ל' עי"ש. ומדבריו נראה שגם בתספורת הראש ממש מותרת, אלא שבפועל אין זה מעשי כ"כ, ולכן כתב את החלק המעשי, שזה תסרוקת. וכן בספר חידושי הר"ן (דף כ"א ע"א) כתב: וראיתי להר"י בספר המצות הקצר דאסור לסרוק שער ראשו כל ז' אבל האשה מותר ע"כ. וגם מדבריו נראה שסרוק דינו כתספורת, ואשה מותרת בסרוק וה"ה בתספורת.
והרי"ף הביא עוד מקור להיתר הנ"ל, מיבמות מ"ג ע"א לגירסתו ופירושו שם: ל' יום של איבול שמותר 'לספר' ולכבס אינו דין שמותר ליארס, ופירש דקאי אאשה עי"ש. וכן הביא ראיה זו להיתרא הר"י מאורליינש המובא בתוס' יבמות מ"ג ע"א, עי"ש.
אולם התוס' במו"ק י"ח ע"א הביאו את בה"ג שפסק את הדין הנ"ל, וכתבו: ונראה דבאשה נשואה דוקא קאמר, ומיירי במעברת סרק על פניה וטופלה בסיד שהוא משום תכשיט שלא תנוול על בעלה אבל בתספורת ממש אסורה עי"ש. וכן האריך יותר הרמב"ן בתוה"א (ענין האבלות) לחלוק על בה"ג והרי"ף [ע"פ גירסת ופירוש רש"י ביבמות עי"ש], והסכים לדברי התוס' הנ"ל דמיירי במעברת סרק על פניה, עי"ש. וכן הסכים הרא"ש במו"ק (פ"ג סי' נ"ג) עי"ש[1]. וכ"כ ר' ידידיה [המכונה תלמיד ר' יחיאל מפאריס] בשיטתו לדף י"ח ע"א: ואותו נטילת שער לא הוי לא גלוח ולא תספורת, דבאשה לא שייך כל הני, דאדרבה היא מגדלת שער כלילית, אלא ע"י קיפול סיד קאמר, ובמקום שהיא רגילה לקפל בו ע"כ. וכ"ד הריא"ז במו"ק (פ"ג ה"ג) וז"ל: וכבר ביארתי בקונטרס הראייות בפרק החולץ בראייה י"ז שבין האיש בין האשה אסורין לספר ולכבס עד שלשים יום, ולא הותרה האשה אלא בנטילת שיער למטה עי"ש. וכ"פ ר"י עניו שמותרת לספר היינו באותו מקום, עי"ש.
♦
מו"מ בדברי התוס' והרמב"ן הנ"ל
במסכת שמחות (מהדורת היגר) הלשון כך: 'לתספורת' כיצד, אסור 'בנטילת שער', אחד ראשו ואחד שפמו ואחד זקנו ואחד כל שער שבו. כשם שאסור 'בנטילת [שער' כל שבעה כך אסור 'בנטילת שער' בתוך שלשים לאחר שבעה. וכשם שהוא אסור בנטילת שער כך אסור בנטילת צפרנים. האשה מותרת 'בנטילת] שער' לאחר שבעה ע"כ [והמוקף נשמט בטעות הדומות בדפוסים]. והנה מלשון 'בנטילת שער' המוזכר גם ברישא וגם בסיפא נראה ודאי כשיטת הרי"ף ודעימיה, דהא מה שאסור באיש בנטילת שער, שזהו כל שער שבו – הותר באשה, ולחלק בין הדברים זהו דוחק גדול מאוד. ובפרט לפי מה שהביא הרמב"ן ממכילתא אחריתי דאבל: כל מה שיש באיש יש באשה חוץ 'מתספורת', נראה ג"כ ודאי כדעת הרי"ף וסיעתו. וכמ"ש הרדב"ז בביאורו לרמב"ם בפ"ו ה"ג, דהא לא קרי תנא להעברת שער של מטה תספורת, עי"ש. ודברי הרמב"ן שביאר במסכת שמחות ובמכילתא אחריתי דאבל כשיטתו - צע"ג.וכתב הרדב"ז שם: ואע"פ שדרך האשה לגדל שער כלילית (וכפי שהקשו הרמב"ן וסיעתו) - יש מקומות הרבה בגוף האשה זולת פניה של מטה שהיא צריכה להעביר מהם השער כגון שער שבעורף ושבבית השחי, ונתקיימו דברי הריא"ף ז"ל שהם כדברי רבינו וכן בה"ג שדבריו דברי קבלה ע"כ. ונראה שכונתו היא שלא גזרו עליה כלל, כיון שברוב מקומות היא צריכה להעביר והתירו לה, וגם אם היא רוצה לספר את שער ראשה שרי, וכמשמעות דברי הרי"ף וסיעתו.
♦
מו"מ בדברי החיד"א בדעת הרמב"ם וסיעתו
והנה בשו"ת חיים שאל (ח"א ס"ב) כתב: ברם כד דייקינן שפיר אין ראיה מהרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק ודכותיהו דשרינן לאשה בתספורת. ואי משום דפסקו דמותרת ליטול שער אחר ז' - הכי תניא במסכת שמחות ופסקוה כצורתה, ומאי דנפרש בבריתא נפרש בדבריהם, והרי הרמב"ן והרא"ש והתוספות מפרשי לה בעושה ע"י טיפול בסיד, ואימר דכן דעת הפוסקים הנ"ל. ורק הרי"ף והראשונים שכתבו להדיא שמותר לספר וגרסו כן בגמ' ביבמות ס"ל שמותר לספר, עי"ש. אולם דבריו צע"ג, לעשות אוקימתא רחוקה כזו בדברי כל הראשונים שסתמו בזה. ועל הראשונים אנו מצטערים, בדברי הרמב"ן וסיעתו שפירשו כך במסכת שמחות, שזהו גם דוחק עצום, והרחיד"א בא להוסיף עלינו גם בדברי הראשונים, שאין דרכם לסתום אלא לפרש.וע"כ ודאי שדעת כל הראשונים שהעתיקו את מסכת שמחות הנ"ל - שאשה מותרת בתספורת ולא מצווה בנטילת שער כלל לאחר ז', וכפי שהבינו הרדב"ז והב"י והדרכ"מ ושאר הפוסקים.
♦
הכרעת ההלכה בענין זה
הב"י בסי' ש"צ ס"ה כתב: ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן ע"כ. והדרכ"מ כתב עליו: ונראה דאע"ג דהלכה כמיקל באבל, מ"מ כיון דרבים חולקים, דהיינו רש"י והתוספות והרמב"ן והרא"ש - הלכתא כרבים, כ"ש דהרמב"ן והרא"ש שהם בתראי הקשו על דברי הרי"ף וכתבו על דברי רש"י שהם עיקר דהכי נקטינן, כן נראה לי ע"כ. וכך נחלקו בשו"ע, שהשו"ע כתב: אשה מותרת בנטילת שער אחר ז'. והרמ"א כתב: ויש אוסרים אף לאשה, וכן עיקר ע"כ. ולפי האמור, אין דברי הרמ"א מדויקים, דאדרבה הרבים הם המקילים, וכדעת הרי"ף והרמב"ם ולא כדעת הרמב"ן והרא"ש. ובפרט לפי מה שהוכחנו מפשט דברי מסכת שמחות וברייתא אחרת של אבל, שהאשה מותרת בכל נטילת שער, וכפשט הגאונים ורוב הראשונים.ועכ"פ לדידן ודאי שהעיקר הוא כפסק השו"ע, וכפי שפסק גם הרדב"ז הנ"ל, וכ"פ בשו"ת חיים שאל שם למעשה[2], וכן שאר אחרוני ספרד, שאשה מותר בתספורת ובנטילת שער כל גופה לאחר ז'. וכן האריך בזה בחזו"ע אבלות (ח"ב עמ' רצ"ג-רצ"ד), עי"ש.
♦
נטילת צפרנים בכלי לאיש לאחר ז'
בגמ' במו"ק י"ז ע"ב איתא: כשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו, כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ובהמשך הסוגיא אמר רב שבגנוסטרא (כלי המיוחד או מספריים) אסור, ורק בשיניו וכדומה מותר, עי"ש. ונחלקו הראשונים האם מיירי בתוך ז', אבל לאחר ז' בתוך ל' מותר אף בכלי. או דמיירי לאחר ז', אבל בתוך ז' אסור אפילו בשינוי. או דמיירי בין בתוך ז' ובין לאחר ז' שמותר רק בשינוי.
ר"ח (בדף י"ח ע"א) כתב: ואלו כולם שאמרו בתוך שלשים יום, אבל בשבעת ימי האבל אסור בכולן ע"כ. ומבואר מדבריו שבתוך ז' אסור אפילו בשינוי.
והרי"ף (בדף י' ע"א) הביאו בשם 'מקצת מרבוותא', וכתב: ואנן לא ס"ל הכי אלא אפי' בתוך שבעה שרי ע"כ. והיינו בשינוי, וסבירא ליה שאין הבדל בין תוך ז' לאחר ז', דבתרוייהו בשינוי מותר וכהרגלו אסור. והרא"ש (פ"ג סי' י"ט) העתיק בסתמא את דברי הרי"ף. וכ"ד הרמב"ם (פ"ה ה"ב) לגבי תוך ז' שאסור לגלח שפה וליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר, עי"ש. וכן האריך הרמב"ן בתוה"א (ענין האבלות) שאין הבדל בין תוך ז' לאחר ז', וכהרי"ף הנ"ל, עי"ש. וכ"ד ההשלמה, המאורות, המכתם והריטב"א בדף י"ח ע"א. וכ"ד הריב"ב, עי"ש. וכן מתבאר מדברי ר' ידידיה, עי"ש. וכ"ד הארח"ח (הלכות אבל סי' י"ד). וכ"ד מהר"ם חלאוה בתשובה (סי' י'), עי"ש. וכ"ד שה"ל (סי' ל"ד) כדעת הרי"ף [אלא שהוא מתיר לא רק בשיניו אלא בכל דבר חוץ מגנוסטר, עי"ש]. וכ"ד הר"ם מאינגליטרה שהובא בב"י מהגמ"י, שאשה שצריכה לטבול בתוך ל' תיטול צפרניה ע"י אשה אחרת, עי"ש, הא בסתמא אסורה.
אולם בה"ג בהלכות אבל כתב: והלכתא בימי אבלו בגנוסטרי אסור בשינים מותר, לאחר שבעה בגנוסטרי מותר ע"כ. וכ"ד ריצ"ג, רש"י בספר הפרדס (הלכות אבלים), מדרש שכל טוב (סוף פרשת ויחי), הסמ"ג (עשה דרבנן ב') שהביא את בה"ג וכתב: וכן משמע ההלכה ודלא כרבינו משה שאוסר בכלי עד שלשים ע"כ. וכנראה כונתו לראיות שהביאו תוס' בדף י"ח ע"א בסוף דבריהם ליישב את דעת בה"ג ולהוכיח כן מהסוגיא, עי"ש. וכ"ד הסמ"ק (עשה צ"ז). וכ"ה בספר נייר בהלכות אבל: והלכתא להסיר צפרנים בימי שבעה לאבלו בשיניו מותר, בכלי אסור. בנגוסטרי לאחר שבעה מותר ע"כ. וכ"ד ריא"ז (פ"ג ה"ו) שנטילת צפרנים שנאסרה בכלי – בתוך שבעה נאסר, אבל בתוך שלשים מותרת, שנטילת צפרניים בכלי כגילוח שפה המעכבת ע"כ. וכן נראה מסתימת דברי ראב"ן, שכתב ואבל מותר ליטול צפרניו, עי"ש. וכן נראית דעת ראבי"ה, שהביא את דברי הרי"ף וסיים אבל בה"ג כתב וכו', ונראה דס"ל כבה"ג. וכן המאירי כתב בכלי אסור כל שבעה ויש אוסרין כל שלשים בכלי וסעד שלהם וכו', עי"ש, ונראה דעתו כסתם שאסור רק כל שבעה.
♦
הכרעת ההלכה בענין זה
הב"י בס"ז כתב: ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן ע"כ. וכ"פ בשו"ע שם: כשם שאסור לגלח כל שלשים יום, כך אסור ליטול צפרנים בכלי. אבל בידיו או בשיניו מותר אפילו תוך שבעה ע"כ. והשו"ג בסוף אות כ' כתב: וק"ל כיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל, למה לא פסק כהריצ"ג ובה"ג וסמ"ג, לפחות להביאם בשם י"א, וצ"ע ע"כ. ולפי האמור המחלוקת היא כמעט שקולה, ולמעלה מעשרה ראשונים מתירים בתוך ל' אפילו בכלי, אלא שבין האוסרים נמצאים הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם. וע"כ ודאי שעיקר ההלכה היא כדעת השו"ע לאסור ליטול צפרניו בכלי בתוך ל'. אולם נראה שמי שקשה לו מאוד, כגון שלא גזר צפרניו כבר שבוע או שבועיים קודם וכדומה, יכול להקל ליטול צפרניו בכלי לאחר שבעה בתוך ל', כדעת רבים מהראשונים הנ"ל.♦
נטילת צפרנים בכלי לאשה לאחר ז'
השו"ע שם העתיק את דינו של הר"ם מאינגלטירה שאשה שאירעה טבילתה אחר שבעה תוך שלשים, אם תטול צפרניה בידיה או בשיניה אינה נוטלת יפה, אלא תאמר לגויה ליטלם בתער או במספרים ע"כ. הרי שסובר שגם אשה אסורה בנטילת צפרנים לאחר שבעה.
והט"ז בסק"ג תמה, שהרי השו"ע בס"ה פסק שאשה מותרת בנטילת 'שער' אחר ז', ולמה לא תהיה מותרת כאן ליטול צפרניה ע"י עצמה בלא שינוי, והלא צפרנים אינם חמורים משער, עי"ש. אמנם הריטב"א במו"ק (י"ז ע"ב) כתב: ואיסור נטילתם כל ל' כדין גלוח דהא מדמי להו בברייתא, ובזה איש ואשה שוין אף על פי שלגבי השער אמרו בירושלמי שהיא מותרת לאחר שבעה מפני שנוול הוא לה, ע"כ.
אולם כבר כתב החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ב'): ולא לימדנו מה טעם החמיר בצפרנים טפי משער, דשם לעיל בסמוך כתב דניוול גדול הוא להשהות הצפרנים, ע"ש, וכיון שהוא ניוול אמאי לא שרינן נמי בצפרנים. ואפשר דדעת הריטב"א כהרמב"ן דלא שריא בנטילת שער אלא על ידי טיפול בסיד שלא תתגנה על בעלה והתם שריותא היא מטעם שלא תתגנה על בעלה, אבל הצפרנים אף דניוול הוא אינה מתגנית על בעלה ולהכי אסירא. וסיים החיד"א שלפי מה דקי"ל שאשה מותרת בתספורת לאחר ז', מותרת נמי ליטול הצפרנים אחר ז', דנטילת הצפרנים הוא מדין תספורת, וזהו אף בלי סרך מצוה. אלא דרצו (השו"ע ומהריק"ש) להחמיר גם בנשים. ולצורך טבילת מצוה אם קשה לה ליטול ע"י אחרת יכולה ליטול בעצמה עי"ש. וע"ע בשו"ת זר"א ח"ג סי' קס"ז, שגם הקשה על השו"ע כנ"ל והתיר גם במקרה דומה ליטול לאשה בעצמה את צפרניה לאחר ז'. וע"ע בחזו"ע אבלות (ח"ב עמ' ש"ב) שהביא את דבריהם והסכים להם.
ובאמת שמצאנו בפירוש ר' מיוחס לתורה בפרשת וזאת הברכה שכתב: כיצד ל' לתספורת. אסור בנטילת שיער עד ל' יום, א' ראשו וא' שפמו וא' זקנו וא' כל שיער שבו, וכשם שאסור בנטילת שיער כך אסור בנטילת צפרניו. והאשה מותרת בכולן אחר ז'. בד"א האיש בכלי, אבל בשיניו אפי' בתוך ז' מותרין א' האיש וא' האשה ע"כ. הרי שכתב להדיא שהאשה מותרת בנטילת צפרנים לאחר ז' כמו שמותרת בנטילת שער. ונראה שדבריו הם ביאור ופירוש לדברי מסכת שמחות פ"ז הי"א (שנזכרה בראש דברינו): כשם שאסור בנטילת שער כל שבעה כך אסור בנטילת שער בתוך שלשים לאחר שבעה. וכשם שהוא אסור בנטילת שער כך אסור בנטילת צפרנים. האשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה ע"כ. והרב הנ"ל פשוט לו שכשם שמותרת 'בנטילת שער' לאחר ז' – ה"ה וכ"ש 'לנטילת צפרניה', שכל האיסור שלהם נלמד מנטילת שער, ולכן כתב הרב הנ"ל מותרת 'בכולן', ודוק היטב.
ולפי האמור נראה שכיון שגם לאיש הרבה ראשונים מתירים ליטול צפרנים לאחר שבעה, ובאשה, שמותר לה לפי רוב הראשונים ופסק השו"ע להסתפר לאחר שבעה – הסברא נותנת שמותר לה גם ליטול צפרניה לאחר שבעה, וכפי שכתבו הרבה אחרונים, ומצאנו כן להדיא בפירוש ר' מיוחס – העיקר הוא שמותר לאשה ליטול צפרניה לאחר שבעה לכתחלה, גם ללא טבילת מצוה וכדומה, ובכל כי הא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל. ונראה שגם השו"ע היה פוסק כן אם היה רואה את דברי ר' מיוחס ואת ביאורו המוכרח והמתקבל במסכת שמחות הנ"ל.
♦
סרוק הראש לאחר שבעה בתוך שלשים
כתב האו"ז (ח"ב סי' תמ"ו) בשם רשב"א [משאנץ]: אמת אמר התלמיד בשמי שאסרתי חפיפת הראש באבל עד שלשים משום הסריקה דאסורה כנזיר דתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק וילפינן פרע פרע מנזיר עכ"ל. והאו"ז מסכים לזה [אלא שהתיר לאשה לאחר ז', דהא מותרת בתספורת לשיטתו דלעיל], עי"ש. וכן הביא ר"פ בהגהת סמ"ק (סי' צ"ז אות ז') את דברי האו"ז הנ"ל ונראה דהכי ס"ל, עי"ש. וכ"ד ר' יעקב מגוירצירבו שהובא בשה"ל (סי' מ"ב) שיש איסור לסרוק ראשו כל ל', עי"ש.
ודעת הסמ"ק שם שמותר לסרוק לאחר ז'. וכ"נ דעת ראכ"צ בשה"ל שם, שנשאל האם מותר לסרוק לאחר ז' והשיב שמותר, עיש"ב. ונראה מדבריו שבתוך ז' פשיטא ליה לשואל ולמשיב שאסור. וכ"נ דעת ר' יהודה אחיו של שה"ל שהביא שם, אע"פ שלא כתב כן להדיא, מ"מ ראייתו להתיר היא בתוך ל', עי"ש. וכ"ד ריב"א בתוס' בדף י"ט ע"ב שמותר עכ"פ לאחר ז', עי"ש. ולדבריהם בתוך ז' האיסור הוא לא מחמת השרת שער, דהא לאחר ז' לא חיישינן ליה, אלא האיסור הוא משום שמחה ותענוג.
ורי"ו בנתיב כ"ח ח"ב (דף רל"ב ע"ד) כתב: לסרק ראשו במסרק פרש"י והמפרשים שמותר אפילו תוך ז' שאין כאן לא תענוג ולא שמחה ע"כ. וכ"ה בפסקי תוס' מו"ק (אות קי"ד) שרש"י התיר לסרוק שער במסרק [אלא ששם לא מבואר אי קאי תוך ז' או לאחר ז']. וכ"ד ר"י שהביא הגמ"י (פ"ה ה"א), וכן ר' יוסף בר' מאיר ומהר"ם שהביא שם וכן בספר הפרנס (סי' רס"ד), עי"ש. וע"ע במיוחס לר"ן (כא ע"א).
והב"י בסי' ש"צ ס"ו הביא בקצרה את המחלוקת הנ"ל, וכתב: ולענין הלכה נקטינן כדברי המקילים לסרוק אפילו תוך שבעה ע"כ. וכ"פ בשו"ע שם: לסרוק 'ראשו'[3] במסרק מותר אפילו תוך ז' ע"כ.
♦
סיכום
דעת הגאונים ורוב הראשונים שמותר לאשה להסתפר לאחר שבעה, בין בשערות ראשה ובין בשאר המקומות, וכ"פ השו"ע, וכ"פ אחרוני ספרד, וכן עיקר לדידן.
נחלקו הראשונים האם מותר ליטול צפרנים בכלי לאחר שבעה. והשו"ע פסק כהמחמירים שאסור בכלי, ומותר בשינוי אפילו תוך שבעה. אולם כיון שהרבה ראשונים מתירים – נראה שאם יש צורך, אפשר להתיר אף בכלי המיוחד בתוך ל'.
אע"פ שהשו"ע פסק שאין לאשה ליטול צפרניה עד ל', מ"מ הרבה אחרונים תמהו על פסקו, שהרי התיר בנטילת שער לאשה, וכ"ש שצפרנים אמור להיות מותר, וכן מצאנו במפורש בפירוש ר' מיוחס לתורה. וע"כ העיקר להתיר לאשה ליטול צפרניה לאחר שבעה.
נחלקו הראשונים האם מותר לסרוק את שער הראש בתוך שבעה ולאחר שבעה. ופסק השו"ע שמותר אפילו תוך ז'.
♦ ♦ ♦