פרק ח – בדיקה לפני תשמיש ואחריו (סימן קפו)
סע' ה. אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמָהּ וְלִנְהֹג כְּמוֹ הָרַמְבַּ"ם, יְכוֹלָה לִבְדֹּק לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ רַק בְּצוּרָה שֶׁבַּעֲלָהּ לֹא יֵדַע מִכָּךְ, וְשֶׁהִיא לֹא תִכָּנֵס לְמֶתַח. וְאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ תִּבְדֹּק רַק אַחֲרֵי שֶׁיַּעַבְרוּ כְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת, וְלֹא תִבְדֹּק בִּפְנֵי בַעֲלָהּ, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁאֲפִלּוּ אִם תִמְצָא דָּם, תִּהְיֶה טְמֵאָה בְּפַעַם זוֹ בִּלְבַד, אַךְ לֹא תֵּחָשֵׁב כְּרוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. וְכָל הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק בְּצוּרָה זוֹ הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבַּחַת. אֲבָל אִם לִבָּהּ אוֹ לִבּוֹ נוֹקְפִים אוֹתָם, וְהֵם רוֹאִים שֶׁדָּבָר זֶה מְבִיאָם לְמֶתַח, וִיבִיאֵם אַחַר-כָּךְ לַחֲשָׁשׁוֹת, וְיָכוֹל לַהֲבִיאָם לִפְרִישָׁה – הֲרֵי זוֹ חֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת, וְאָסוּר לָהֶם לִנְהֹג בְּחֻמְרָה זוֹ. וְכֵן אִם רוֹאָה הָאִשָּׁה שֶׁהַבְּדִיקוֹת הָרַבּוֹת יְכוֹלוֹת לִגְרֹם לָהּ לִפְצִיעָה – אֵין לָהּ לִבְדֹּק עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגָּרְמוּ סִבּוּכִים.
[יתבאר עוד להלן פי"ד סע' יח, שבזמננו לעולם אין לנשים לבדוק יותר ממה שחייבות מן הדין].
סע' ז. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִשָּׁה שֶׁמָּצְאָה פַּעַם אַחַת דָּם אַחֲרֵי תַשְׁמִישׁ, צְרִיכָה לִבְדֹּק בַּפַּעַם הַבָּאָה לִפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ וְאַחֲרָיו. וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְסוֹבְרִים שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. עַל-כֵּן כָּל אִשָּׁה בְּמַצָּב כָּזֶה תִּשְׁאַל לְחָכָם כֵּיצַד לִנְהֹג.
בטה"ב (סי' ה משה"ט א, ד"ה כתב הראב"ד) הכריע שאינה צריכה בדיקה[1].
תו"ת א. שאלה: לגבי בדיקה לפני תשמיש, עד כמה זמן יכולה לבדוק לפני התשמיש? תשובה: חצי שעה. [דעַד אז נחשב סמוך לתשמיש, דכל תוך חצי שעה הוי כסמוך, כמבואר ברשב"ם ריש פרק ערבי פסחים.]
סע' י. ... בְּדִיקוֹת אֵלּוּ נוֹעֲדוּ לְבָרֵר שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, שֶׁהֲרֵי לֹא בָּרוּר מַה קּוֹבֵעַ אֶת רְאִיָּתָהּ, וְיֶשְׁנָהּ אֶפְשָׁרוּת שֶׁתְּנָאֵי הַסְּבִיבָה הַחִיצוֹנִית קוֹבְעִים אוֹתָהּ, כְּגוֹן אֲכִילָה אוֹ קְפִיצָה, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם תַּשְׁמִישׁ גּוֹרֵם לָהּ רְאִיָּה, עַל-כֵּן יֵשׁ צֹרֶךְ בְּשָׁלֹשׁ בְּדִיקוֹת יְסוֹדִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר הַבְּדִיקוֹת שֶׁקֹּדֶם הַתַּשְׁמִישׁ תִּהְיֶינָה סְמוּכוֹת לַתַּשְׁמִישׁ אוֹ מֵעֵת שֶׁמְּכִינָה עַצְמָהּ לִקְרָאתוֹ, וְשֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ תִּהְיֶינָה מִיָּד, דְּהַיְנוּ תּוֹךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת.
נראה שאפשר להקל לבדוק גם יותר מחצי שעה לפני התשמיש, כשעוברת לשמש את ביתה, כ"כ באבנ"ט (אות ע) וכ"כ בדרכ"ט בסע' י. וגם אחרי התשמיש א"צ לבדוק מיד, אלא כמה קרוב שאפשר[2] (ע"פ ילקו"ט מכתב כו).
סע' יא. …לַהֲלָכָה, כָּל אִשָּׁה תִּנְהַג כְּמִנְהַג מִשְׁפַּחְתָּהּ (כְּלוֹמַר מִשְׁפַּחַת בַּעֲלָהּ), אִם הוּא מִנְהָג מֵהַמּוּבָאִים לְעֵיל. וְאִם אֵין לָהּ אוֹ לְמִשְׁפַּחְתָּהּ מִנְהָג בָּרוּר – תִּנְהַג כַּשִּׁיטָה שֶׁפְּסָקוּהָ רֹב הַפּוֹסְקִים שֶׁהִיא דַּעַת הָרִי"ף. וְהָרוֹצָה לְשַׁנּוֹת מִנְהָגָהּ אוֹ מִנְהַג מִשְׁפַּחְתָּהּ וּלְהָקֵל כְּדַעַת הָרִי"ף – צְרִיכָה "הַתָּרַת נְדָרִים" (וְתִשְׁאַל חָכָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ). וְאִם הִיא רוֹצָה לְהַחְמִיר כְּדַעַת הָרֹא"שׁ אוֹ הָרַמְבָּ"ם – תֹּאמַר לִפְנֵי שֶׁנּוֹהֶגֶת כֵּן שֶׁאֵין הִיא מְקַבֶּלֶת חֻמְרָה זוֹ כְּנֶדֶר אֶלָּא כְּמִנְהָג טוֹב בְּלִי נֶדֶר, כְּדֵי שֶׁאִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְבַטְּלוֹ לְלֹא הַתָּרַת נְדָרִים
בטה"ב (סי' ג סע' ז) כתב שדעת מרן כהרי"ף[3], שצריכים בדיקה רק שלש פעמים ראשונות, וכן יש לנהוג.
סע' יג. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, כְּשֶׁתִּנָּשֵׂא שֵׁנִית צְרִיכָה לִבְדֹּק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְאַחֲרָיו אַף-עַל-פִּי שֶׁבָּדְקָה כְּבָר בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים.
באב"ש (סע' ב) כתב, שאשה שנשאת בשנית אינה צריכה עוד בדיקה[4].
סע' יד. מֵינִיקָה אוֹ מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִשְׁתַּנָּה וֶסְתָּן, אֵינָן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְאַחֲרָיו, כִּי הֵן בְּדֶרֶךְ-כְּלָל מְסֻלָּקוֹת דָּמִים.
[וכן הדין אם נתעברה מיד אחר הנישואין[5], שא"צ בדיקה עד שתלד ותניק (טה"ב סי' ג סוף משה"ט ז).]
סע' טו. אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ וּבָדְקָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְהֻחְזְקָה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ – וְאַחַר-כָּךְ שִׁמְּשָׁה לְלֹא בְּדִיקוֹת וּמָצְאָה דָּם תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה מֵהַתַּשְׁמִישׁ – צְרִיכָה לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְאַחֲרָיו, כִּי הוּרְעָה חֶזְקָתָהּ, וְגַם בַּעֲלָהּ צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר הַתַּשְׁמִישׁ בְּעֵד שֶׁלּוֹ. וּצְרִיכִים לִבְדֹּק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אַף אִם רָאֲתָה פַּעַם אַחַת בִּלְבַד.
בטה"ב (סי' ה משה"ט א, ד"ה כתב הראב"ד) כתב, שאינם צריכים לחזור ולבדוק[6].
סע' טז [וכן בסע' יח]. שְׁלֹשׁ הַבְּדִיקוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת הַנּוֹהֲגוֹת כְּהָרִי"ף, צְרִיכוֹת לִהְיוֹת רְצוּפוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן תַּשְׁמִישׁ לְלֹא בְּדִיקָה. וּבְדִיקוֹת אֵלּוּ צְרִיכוֹת לְהֵעָשׂוֹת דַּוְקָא בַּזְּמַן שֶׁהָאִשָּׁה עֲלוּלָה לִרְאוֹת, אֲבָל בַּזְּמַן שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁלֹּא תִרְאֶה (אַף שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת בְּבֵרוּר מָתַי תִרְאֶה) אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק, וְגַם אֵין בְּדִיקָה כָּזוֹ מוֹעִילָה. וְאֵין תַּשְׁמִישׁ לְלֹא בְּדִיקָה בִּזְמַן זֶה מַפְרִיעַ לִרְצִיפוּת שְׁלֹשֶׁת הַבְּדִיקוֹת. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּסָעִיף י"ח מָתַי יֵשׁ לָאִשָּׁה חֲזָקָה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה.
באב"ש (סע' ב) כתב, שאם בדקו ג' פעמים לא רצופים עלו להם, וא"צ לחזור לבדוק[7]. וכן אם בדקו בימים שמוחזקת שאינה רואה, כתב באבנ"ט (אות סו, הובא בילקו"ט סע' ה) בשם מרן הגרע"י, שבדיעבד אינם צריכים לחזור ולבדוק[8].
תו"ת ג. שאלה: אשה שאין לה וסת קבוע ושימשה ג' פעמים ראשונות ללא בדיקה, האם עלו לה כבדיקות, וכמו שמצינו ברואה מחמת תשמיש ג' פעמים שמהני אם עברה ושימשה, או שעדיין מחויבת ג' פעמים בדיקה? תשובה: מחויבת ג' פעמים בדיקה.
שאלה: ג' בדיקות שעושה אשה לפני ואחרי תשמיש כדי לצאת מחשש של ראיה מחמת תשמיש: 1. אם היא נוהגת שלא לשמש בימים שנבוכה בהם – האם אינה עושה אותן אף פעם? 2. מה דינה של אשה שנשואה שנים רבות ולא ידעה עד כה על חיוב ג' הבדיקות? תשובה: 1. נכון. 2. תעשה את הבדיקות היום.
כ"כ להחמיר גם בתוה"ט (סי' ג סע' יא). ובילקו"ט (סע' ז) כתב להקל בזוג שחזרו בתשובה, שלא להצריכם ג' בדיקות[9].
סע' יט. כָּל הַבְּדִיקוֹת צְרִיכוֹת לִהְיוֹת בְּדִיקוֹת פְּנִימִיּוֹת וּמְדֻקְדָּקוֹת, בֵּין אֵלֶּה שֶׁלִּפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ וּבֵין אֵלֶּה שֶׁאַחֲרָיו.
בטה"ב (סי' סע' ז) כתב, שמן הדין די בקינוח העד מבחוץ. ואם החמירה על עצמה [ברשות בעלה (ילקו"ט סע' ג)] לעשות בדיקה יפה מבפנים בעומק, תבא עליה ברכה[10].
סע' כא. אֶת הָעֵד שֶׁלִּפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ צְרִיכִים לִבְדֹּק מִיָּד, וַאֲפִלּוּ לְאוֹר הַחַשְׁמַל. אַךְ אֶת הַבֶּגֶד שֶׁל אַחֲרֵי הַתַּשְׁמִישׁ אֵין צָרִיךְ לִרְאוֹת מִיָּד אַחֲרֵי הַבְּדִיקָה, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ בַּבֹּקֶר, וְעַד אוֹר הַיּוֹם מֻתָּר לָהֶם לִהְיוֹת בְּיַחַד וְאַף לְשַׁמֵּשׁ.
בשו"ע הגר"ז (סק"ז במוסגר, הובא בהוראה ברורה סקל"ה) כתב, שאין להקל שלא לבדוק את העד עד הבוקר[11].
סע' כג. רַשָּׁאִים הָאִשָּׁה וְהַבַּעַל לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ בֶּגֶד.
לכתחלה אין לבעל והאשה לבדוק באותו עד[12] (עי' בערוה"ש סע' יז, שצויין כמקור בדרכ"ט).
♦ ♦ ♦