בס"ד טבת תשפ"ה
לכבוד הגאון הגדול רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, דומ"ץ בקרעטשניף רחובות, ומח"ס גם אני אודך, ושא"ס נכבדים. אחדשה"ט בידידות כראוי, באתי בשורות אלו לברר הלכה למעשה כיצד נוהגים למעשה בסוגי תרופות שאין עליהם הכשר לפסח, אם מותר ליטול אותם או אסור. בקשת שנסכם לך גם את שיטת פוסקי זמנינו, ואי אפשר לסרב לאדם גדול, ובס"ד נשתדל לכתוב בקיצור.
♦
והנה בענין נטילת תרופות המעורבים בחמץ, יש לברר מתחילה כמה דברים, יש לדון מצד אחשביה, ומצד דבר שנפסל מאכילת אדם, ומאכילת כלב, והאם צריכים שהתרופות יהיו נפסלים מאכילת כלב דוקא. והרי לא באנו כאן לברר פרטי דיני חולה שיש בו סכנה ושאין בו סכנה, כי מקומו בהל' שבת סימן שכ"ח, וכן בהלכות יום כיפור, ובשו"ת מנחת שלמה חלק ב' דן אם הכללים שייכים גם לחולה לגבי חמץ בפסח עי' שם. אלא הכא באנו לדון רק בחולה שצריך תרופות, וכגון שחייב במשך השנה לקחת תרופה מסויימת לאיזה מחלה שיש לו, או כגון לילד או מבוגר שנהיה חולה במשך הפסח והרופא נתן לו מרשם לקנות תרופות לרפא אותו, שיש בהן תערובות חמץ. בכה"ג האם זה מותר לכתחילה ליטול כדורים כאלו, או שמא צריכים לבקש מרשם של כדורים שדוקא נקיים מחשש חמץ.
והנה הלכה פסוקה היא בשו"ע (סימן תמ"ב סעיף ב') דחמץ שנפסל מאכילת כלב קודם זמן איסורו, אין עליו תורת חמץ ומותר להשהות בפסח, והמשנה ברורה שם ס"ק י"ז כתב דדוקא שנפסל מאכילת כלב, דאל"כ שרק נפסל מאכילת אדם חייב לבערו כחמץ גמור, מפני שראוי לחמע בה עיסות אחרות. מיהו כל הנ"ל לענין להשהות בביתו, אבל לענין אכילה אף שאין כאן איסור דאורייתא, מ"מ מבואר במסכת פסחים ריש פרק ב', וכן מובא בהלכה בנו"כ (סימן תמ"ב) ובמשנה ברורה (ס"ק מ"ג) דמדרבנן אסור באכילה עד אחרי הפסח, אע"ג דאכילה שאינה ראויה לאכילה, דהא נפסל לכל, מ"מ כיון שהוא רוצה לאכול אסור משום "אחשביה". ודוקא בזה דאחשביה, משא"כ אם נפל לתוך תבשילו מותר לאוכלו אפילו על ידי רוב. וכתב החזון איש (סימן קט"ז ס"ק ז') דאף דאין זה מעיקר הדין, מ"מ החכמים מצאו מקום לאוסרו.
ולפי כל הנ"ל יש לדון שוב בענין תרופות שמעורבות בחמץ, אע"פ שאפשר לומר שהם מרים או שהחמץ אינו ראוי אפילו לאכילת כלב, מ"מ שמא על ידי לקיחתו להתרפאות הרי הוא מחשיב ויש בזה איסור אחשביה. ובספר חזון איש (סימן קט"ז ס"ק ח' ד"ה טבלאות רפואה) כתב וז"ל טבלאות רפואה שמעורב בהן קמח, אם אין מעורב בהן מים רק מי פירות אין בהם משום חמץ, ואם מעורב בהן מים יש בהן משום חמץ נוקשה, ואם הן מתיבשות יובש גמור קודם שנתחמצו אפשר שאינן חמץ, אבל כל שמעורב מים ומי פירות לא ידענו שיעורן דממהרין להחמיץ, ואם הן מעורבין בדברים שאינן ראוין לאכילת אדם אין בהם משום חמץ כדי נפסל מאכילת אדם, כיון דאי אפשר להפריד הקמח וגם אינו ראוי לחמץ בו, ומותר לבולען בפסח לרפואה, ואף למאי דמשמע מאחרונים ז"ל, דלאכול לכתחילה אסור אפילו חמץ שנפסל מאכילת כלב, מ"מ על ידי תערובות שאר דברים שהם סמי הרפואה, מותר דלא שייך כאן אחשביה דדעתו על הסמים, ואם לא נפסלו מאכילת אדם אסורין באכילה וחייבין לבער, עכ"ל.
ובספר חוט שני כתב דמבואר מכאן דההיתר הוא דאין אחשביה כיון דדעתו על סמי הרפואה ולא על החמץ שבו. וברמב"ם ובשו"ע יורה דעה סימן קנ"ה סעיף ג' כתב דבשאר איסורים אין מתרפאין מהן אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתן, אבל שלא כדרך הנאתן מותר, כגון שעושין לחולה רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה, או משקין אותו דברים שיש בהם מר מעורב עם איסורי אכילה שהרי אין בהם הנייה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, ולפי זה אף אם הסם עצמו חמץ שרי. וצ"ל בדעת החזון איש שכתב כן בתרופות שאינם מרים ומ"מ אינם דרך אכילה, ואפשר דיהיה בזה איסור משום אחשביה לדעת הרא"ש, וקמ"ל דאין בזה אחשביה כיון דדעתו על הסמים. ובשער הציון שם ס"ק כ"א כתב דכל זה מותר רק לחולה.
♦
ולמעשה היקל החזון איש למי שהיה לו כאב ראש חזק ליקח בפסח כדורים אלו, דמיקרי חולה לענין זה. ובספר מגילת ספר (או"ח סימן כ"ב אות א') הביא את החזון איש, ואח"כ ציין להמגיה על החזון איש שהעיר דהרי בסימן תמ"ב סעיף ד' מבואר שאם נתערב חמץ שנפסל ואינו מאכל אדם כגון התריאק"ה וכדומה שהוא מאכל חולים אסור לאוכלו עד אחר הפסח, והאיסור משום אחשביה. ואף שהחמץ הוא לא בעין אלא בתערובות, שייך בזה הענין של אחשביה לאכילה, כיון שהוא עירבו בידים כדי לאוכלו ולא נפל שם החמץ מאליו. ולכאורה זה סותר את דברי החזון איש. אלא דבאמת אין זה דומה זה לזה, משום דבתריאק"ה וכדומה מערבים את החמץ לתוך הרפואה, וזה חלק מהמרכיבים של התרופה ושייך בזה אחשביה, ואילו כל דברי החזון איש נאמרו באופן שהסמים המרפאים אין בהם חשש חמץ, אלא רק בקמח המדבק את הסמים, והוא רק טפל ואין כוונתו אליו אלא לסמים המרפאים.
ובשו"ת אגרות משה או"ח חלק ב' (סימן צ"ב) נשאל מאת תלמידו הגר"א גרינבלאט זצ"ל, בעל רבבות אפרים, שהיה אז חולה בפסח והיה צריך ליטול כדורים שמעורבים בחמץ. והשיב באגרות משה שם שאין בזה משום אחשביה, דרק אם נוטל את זה בתור אוכל ומחשיב את זה לאכילה בזה חז"ל גזרו, אבל בתרופות, שאין אדם נמנע מלקחת תרופות גם מדברים שאינם ראויים למאכל, אין בזה אחשביה לאוכל כיון שהוא נוטל אותם בתור תרופה ולא בתור מאכל. ולפי דבריו אפילו אם הסמים המרפאים היו עשויים מחמץ מותר.
מיהו בספר מגילת ספר שם העיר דלכאורה מהדין הנ"ל בסעיף ד' יסתור את דברי האגרות משה הסובר שאין כלל ענין של אחשביה, שהרי גם התריאק"ה הוא מאכל חולים ובכל זאת אסור. ודוחק לומר שהכוונה לאדם רגיל שלוקח את התריאק"ה להשביע את רעבונו, דמסתימת הדברים משמע שמדובר בחולה הלוקחו לרפואה ובכל זאת אסור בפסח. ויקשה מזה על דברי האגרות משה.
♦
ומצאתי לנכון להעיר במה שמצאתי בשיעורי קנה בושם הל' פסח לגבי תרופות לחולה בפסח. והנה הסיק שם דהרי חולה שזקוק לקחת בפסח תרופה שיש בו תערובות חמץ הראוי לאכילה, על פקודות הרופא, באופן שמותר לו לקחתם, כי לפעמים הרופא רושם תרופת חמץ לחולה, והוא קונה את תרופת החמץ תיכף בצאתו מן הרופא, ורק לקראת נטילת התרופה הוא בא לשאול אם מותר לו לקחתו. וזה טעות, כי הוא כבר עבר על בל יראה בזה שקנה את החמץ, אלא יש לשאול ולהתייעץ לפני שקונה. אולם, ועוד כדי שלא יצטרך לעבור על איסור בל יראה, לא יקח מבתי מרקחת של קופות-חולים אם לא מכרו את חמצם, דמיד כשתבוא התרופה לרשותו קנה והוא שלו, מאחר שהוא חבר קופות החולים. על כן יבוא בדברים עם בעל בית בית המרקחת אחר, ויסכם עמו שהנכרי יבוא ליקח התרופה מהבית מרקחת ועל חשבון הנכרי, ולאחר הפסח יכול הישראל לשלם להנכרי. ועי' שם יותר חומרות ואזהרות בזה. ומאידך בחולה אפילו שאין בו סכנה, שזקוק ליקח כדור שיש בו תערובת חמץ או חשש חמץ, מפורסמת בזה ההוראה לעטוף את הכדור בקפסולה שאין עליה חשש חמץ או בנייר, וכן לבלוע אותה. אך למעשה אם קשה לו לקחת באופן כזה אין צריך להחמיר בכך, ויכול לקחת את התרופה כרגיל מבלי לעוטפה.
ובספר קובץ הלכות להגר"ש קמנצקי שליט"א נקט דלכתחילה נכון וראוי להשתדל כפי כחו להשיג אלו שיש להם הכשר לפסח, וכל מה שנדבר בכאן הוא היכא שאי אפשר להשיג תרופות כשרות. ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק י' (סימן כ"ה).
דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל, מובאת בקובץ מבית לוי, היא שמי שלוקח תרופות באופן קבוע כגון למחלות כרוניות, מחלות לב, לחץ דם ועוד, אין לו לשנות כלל מלקיחת התרופות הקבועות, אף אם התרופות שלוקח אינן מופיעות ברשימת התרופות הכשרות לפסח, ולא ישנה לקחת תרופה אחרת המופיעה ברשימה. ולגבי לקיחת תרופות לחולה שאין פיקוח נפש בנטילתן ואינן מופיעות ברשימת התרופות המותרות לפסח, כשיש צורך גדול בלקיחתם מותר לקחתם. וראוי לערב באוכל או במשקה כדי שיהיה ודאי ששים. ובהערה שם הביא שכן שמעו מבעל שבט הלוי זצ"ל שכל שינוי בלקיחת תרופות עלול להביא את החולה לכלל סכנה. ומעיקר הדין בחולה כיון שבמקום צורך גדול יש לסמוך על השאילתות ור"ת שחמץ בטל בששים, ולרוב בכדור עצמו יש ששים כנגד החמץ, מ"מ כדאי לערב במשהו שיהא ודאי ששים. וגם אף שרוב רפואות נפסלו מאכילת כלב, ומעיקר הדין אין אחשביה על אכילה לשם רפואה מ"מ לכתחילה מן הראוי להחמיר.
דעת הגרי"י פישר זצ"ל הוא שחולה שהוצרך לקחת תרופות שיש בהם חמץ, הורה למכור את התרופות להנכרי בתנאי שיכול לקחת אותם כשצריך ולהניחם במקום שמניחים את כל הדברים המכורים, ובכל פעם שנצרך לקחת את התרופה יקח משם רק את הכמות שנזקק לה עתה. והעירו שם שב"ה היום ועד הכשרות של הבד"ץ מייצרים את רוב התרופות השכיחות ביצור שאינו בחשש חמץ, ובפרט אנטיביוטיקה. ועוד הורה שצריכים לקחת את התרופות על ידי נייר וכדומה, ואפילו בחולה שיש בו סכנה אם אפשר לו לעשות כן לכתחילה.
ומו"ר הגר"מ דייטש שליט"א אמר לי שהוא מורה להלכה למעשה שחולה שאין בו סכנה שצריך לקחת תרופות בפסח שמכילה חשש חמץ, ולא נמצא לזה תחליף מתאים בלי חשש חמץ, ההוראה בזה, לעטוף את הכדור בנייר דק או בקפסולה נקייה מחשש חמץ, וכן לבלוע אותה. ועוד, שיש תרופות בקפסולות שהתרופה עצמה אין בה חשש חמץ כלל, רק הקפסולה מכילה תערובת של חמץ, מותר להחזיק בביתו את התרופה עם הקפסולות, ולפני לקיחת התרופה יוציא את האבקה ויבלענה, ואת הקפסולה יזרוק לאשפה. ועי' בארחות רבינו פסח אות כ"ד בשם מרן הקה"י זי"ע.
♦
ולענין נאמנות לרופאים בענין כשרות התרופות לפסח, מו"ר הגר"מ דייטש שליט"א השמיע בשיעורו דאפילו רופא גוי נאמן לומר שאין חמץ בתרופה, ובפרט אם מרכיבי התרופה מופיעים על הבקבוק או הקופסא, וכן ציין לעי' בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח סימן פ"ו). ועוד הוסיף בשיעורו שבשעת הצורך אפשר להוציא בתוך ימי הפסח תרופות שהכליל אותם במכירת החמץ לגוי בערב פסח. ואחרי הפסח, מותר לקנות תרופה המכילה חמץ, אפילו לחולה שאין בו סכנה, גם ממי שחשוד שלא מכר חמצו לגוי כדין לפני הפסח.
בברכה מרובה
יעקב אהרן סקוצילס
♦ ♦ ♦