איתא במתניתין: לולב שנקטם ראשו פסול. ונחלקו הראשונים מהו ראשו שנפסל בנקטם - דעת הראב"ד דקאי על השדרה, שאם נקטם השדרה זה נפסל, אבל נקטם התיומת וקטימה של עלים כשר, דזהו אינו ראשו. אבל דעת הרא"ש והר"ן דאיירי שנקטם העלה העליון דלולב, דהעלים נחשב ראשו של לולב.
ודעת תוס' דרוב העלים העליונים זהו ראשו בתירוץ אחד בתוס' (כט ע"ב).
ונתבאר דיש פלוגתא, דלראב"ד אין העלים גופו של לולב, והר"ן והרא"ש סוברים שעלי הלולב הם מגוף הלולב. ומוסיף הר"ן דעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג, דמבואר בדף לה דבחוטם נפסל בחזזית בכל שהוא, וכשאינו בחוטם נפסל בשינוי מראה ברובו. וגם כאן דינו כמו חוטם, שיש פסול נקטם בכל שהוא בראשו של לולב.
ובשו"ע (תרמ"ה סעיף ו') כתב: נקטם ראשו היינו שנקטמו רוב העלים העליונים פסול, והרמ"א כתב: ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה פסול.
וכתב הגר"א (סקט"ז) דדעת הר"ן והרשב"א דנקטם ראשו זהו העלה האמצעי, ובקטימת כל שהוא מיפסל, די"א שדוקא קטימת רוב העלה האמצעי, והר"ן מכריע שקטימת כל שהוא פוסלת, כמו באתרוג מחוטמו.
והיינו שהטעם שאפילו נקטם כל שהוא בעלה האמצעי פוסל, דדינו כחוטם האתרוג שפוסל חזזית כל שהוא. ובביאור הגר"א סקכ"א כתב דכפוף הלולב בראשו פסול כתב הרשב"א דראש עלה העליונה אפילו כפוף כל שהוא נפסל. וכן כל הפסולים יבש ונסדק כהימנק, שעשו אותו כחוטמו של אתרוג, שכל הפסולים פוסלים בו במשהו, ולכן נקטם ראשו פוסל בכל שהוא וכן כתב הר"ן עכ"ד.
ומבואר דראש העלה העליונה פוסל כל קלקול בכל שהוא ולא בעינן רובו. וקשה, מדוע לענין נחלקה התיומת כתב הגר"א סקי"א דיש להחמיר לדינא כפירוש הרשב"א דנחלק רוב העלה העליון פוסל, אבל מקצתו נחלק אין להחמיר כלל. וחזינן דלא מחמירים בכל שהוא משום דעשו את העלה העליון כחוטם של אתרוג.
וקשה, מאי שנא פסול של נקטם וכפוף ויבש, שפוסל בכל שהוא בעלה העליון, מפסול של נחלקה התיומת, שדוקא רובו של עלה העליון פוסל.
ויש ליישב דדוקא שקיים קלקול דנקטם העלה העליון, ואין את צורת מבנה הלולב ואין כאן שלמות המבנה של הלולב אמרינן שעלה עליון הוא הראש של גוף הלולב. ולכן שיש גוף ללא ראש פסול, אבל כשעלה נחלק לשנים העלה קיים יש כאן גוף שלם. ויסוד הפסול הוא דקיים קלקול ומום בגוף. ובזה אין דין חוטם לעלה העליון, וכשיש פגם וריעותא במשהו בעלה העליון לא פוסל את הלולב. ודוקא כשלא קיים כלל העלה העליון אין כאן מבנה של לולב ונפסל במשהו.
דיש להקשות מדוע לענין נחלקה התיומת, אף לסוברים דיש לתיומת דין חוטמו של אתרוג, אפילו הכי נחלקה מיעוט התיומת אינו פוסל. והרי חל על התיומת דין של חוטם אתרוג, ופוסל שם כל פסול בכל שהוא.
ולכאורה אין לתרץ דמכח שרוב התיומת לא נחלקה אמרינן רובו ככולו שיחול אף על המיעוט שנחלק, דהוא מוגדר כמחובר מכח הגדרת רובו ככולו.
דזה אינו מיישב, דהרי כשיש נחלק כהימנק לא מועיל הא דרובו אינו הימנק, אלא אמרין דלמעשה קיים כאן חלק פגום.
וכן באתרוג שבחוטם יש בו סדק, כתב הרמב"ן דפסול האתרוג ולא מועיל רובו ככולו. ולא אמרינן שאם רובו אינו סדוק, אז גם כולו אינו סדוק, והוא נעשה פסול, וזה דרובו אינו מקלקל לא מתיר. ומדוע כאן אין פסול בנחלקה מיעוט התיומת, והרי זהו כמו חוטם דאתרוג דפסול במשהו, כדאיתא בשו"ע תרמח סעיף ה'.
ויש לבאר דשיטת הר"ן והמ"מ דראשו של לולב זהו התיומת, ולכן נקטם ראשו זהו קטימת התיומת, ולא דומה לולב לערבה והדס. דכתב הביאור הלכה תרמה סעיף ו ד"ה פסול דדוקא בלולב יש פסול דנקטם העלה, אבל בהדס וערבה לא מיקרי נקטם ראשה עד שיהיה נקטם מעצו שלהם.
וחזינן דלולב שאני, דנחשב העלה העליון כראשו, משא"כ הדס וערבה, ראשו זהו הענף. והביאור הוא דלולב כל שמו וצורת לולב קיימת, מכח זה שיש כפות תמרים, אל תקרי כפות אלא כפות, ובעינן שיהא כמו שרביט. ודוקא שהעלים במצב קודם שיתקשו העלים שלהם ויתרחקו לכאן ולכאן רחוק מן השדרה, רק אז כשר הלולב.
וכל מה שחל שם לולב דוקא שהשדרה והעלים יחד והעלים צמודים וסגורים כשרביט. והעלים הם מעמידים ויוצרים את הלולב וכשאין עלים אלא שדרה לחוד אין כלל מבנה של לולב.
והעלים הם גופו של לולב, ולכן נחלקו אמוראים בדף לב אם אפשר לקיים שיעור ארבע טפחים בעלים של לולב, ואילו בהדס וערבה השיעור דוקא בענף ולא בעלים.
ומזה הוכיח הריטב"א דף כט כשיטת הרא"ש דנקטם ראשו של לולב זהו נקטם העלים ולא השדרה דהעלים הם מגוף הלולב.
ולכן כשיש פסול נקטם ראשו דחסר בצורת הלולב דדמות ומבנה הלולב מורכב מענף עם עלים הצמודים שסוגרם אותו, ומשום שכל השם של הלולב נשלם בזכות העלים, אמרינן שאם חסר בתיומת נוצר חסרון בדבר שמעמיד את השם של הלולב. וקיים חסרון בדבר שמשלים את צורת הדבר, נמצא דיש כאן פגם גמור, דהלולב מאבד את כל צורתו כשנקטם ראשו, שזהו עלה התיומת.
ואף דרוב העלה קיים ביאר הריטב"א דחסר בצורתו, ולכן הלולב נפסל. וקשה, מדוע דעת הגר"א דאף שפוסק שנקטם ראשו זהו קטימת התיומת. וכתב הטעם שהתיומת היא כחוטם של האתרוג. אפילו הכי בנחלקה התיומת כתב הגר"א דדוקא כשנחלק רוב העלה נפסל ובנחלק מעוטו כשר. וקשה, הרי כשיש בחוטמו של האתרוג פוסל אפילו במשהו חל פסול. והטעם דבחוטם זהו הראש כל דבר קטן פוסלו, וגם בנחלקה נפסול אפילו במיעוט התיומת.
וצ"ל דיש שתי הלכות בחוטמו של אתרוג, דיש הלכה שבמקום החשוב ביותר, פגם גם כשהוא נמצא על שטח קטן פוסל, ולכן בחוטם דאתרוג, שזהו המקום החשוב ביותר נצרך שיהא בשלמות וגם שטח קטן פוסל. ולכן כחזזית, שזהו שינוי מראה פוסל בחוטם בכל שהוא, וכשלא בחוטם - ברובו.
ולענין זה אין התיומת המקום החשוב ביותר בלולב, דאדרבה אין העלים הדבר החשוב ביותר בלולב, ואין ראש התיומת הדבר החשוב ביותר בלולב. ולכן שנתחדש פסול נחלקה דקיים פסול דהעלה שאמור להיות מחובר שני עלים יחד נעשה פרוד ואין לו צורת עלה דלולב, אלא יש כאן עלה שלא כך נראה עלה דלולב, וקיים קלקול בעלה.
אמרינן דפגם ופסול קטן שקיים רק בסוף התיומת, ולא ברוב התיומת אינו נחשב שהקלקול נמצא בשטח גדול ואינו פוסל. ואין כאן פגם בחלק חשוב ומרכזי בלולב, דאינו עיקר הלולב, ואין התיומת החלק החשוב והמרכזי בלולב, ולענין זה אינו כמו הראש של האתרוג.
וכל מה שתיומת דומה לראש האתרוג זהו לענין דהעמדת מבנה וצורת הדבר, חסרון הראש עושה שאין כאן גוף קיים.
ולכן לענין חסרון שנקטם ראשו אמרינן דנקטמה התיומת פוסל, משום דאין דמותו שלמה כשאין כלל תיומת. דכשאין כלל עלה לא קיים דמות הלולב. דדמותו מורכבת משדרה ועלים. ושחסר חלק מראש הדבר חל פסול. והחלק העליון בלולב זהו התיומת אבל אינו החלק החשוב ביותר, ושחסר חלק העליון שזהו משלים את מבנה צורת הלולב, זהו פוסל.
ונתבאר דדוקא שנקטמה התיומת פוסלים בכל שהוא, משום דעלה עליון הוא המשלים ומעמיד את צורת הלולב שחסר חלק ממנו, חל פסול. וכשנקטם אין צורת הלולב קיימת, וכשחסרה צורת הלולב לא אומרים דכמו שיש חור קטן בתחתית הלולב מכשירים. גם נקטם ראשו אלא בראשו של הדבר שחלק לא נמצא זהו פוסל. ואף חלק קטן שמעמיד את הצורה כשהוא לא נמצא זהו פוסל.
וכן הדין ביבש, שפוסל אף שנתייבש חלק קטן. ויש לדון דאף אם לא החלק העליון בתיומת נתייבש, אלא אמצע התיומת נתייבש, נמי פסול דיבש כמי שאינו דמי.
וכל התיומת זהו האבר שמשלים את גוף הלולב, וכשלא נמצא חלק מדבר שמשלים את הגוף, חל פסול.
אבל כשיש עלה, אלא שהוא נחלק לשנים, אמרינן שזהו שינוי בצורת העלה, ועלה של לולב אמור להיות עלה אחד מחובר יחד. ולכן כשנחלק זהו קלקול. אבל זה לא נוגע להעמדת צורת לולב, דלענין זה גם בעלים מחולקים יש כאן צורת לולב.
ולכן לענין זה לא אמרינן שבכל שהוא נחלק חל פסול, משום דדוקא שאין כאן צורה ללולב חל פסול, אבל שהפסול נוגע לקלקול בלולב דאינו נוגע לחסרון בצורת הלולב, אמרינן שפסול בשטח קטן אינו פוסל.
ולא דמי לאתרוג, שגם פסול כגון נסדק בחוטם פוסל. דסדק אינו הפקעת צורת אתרוג, אלא זה מדין שיש קלקול באתרוג, ואפילו הכי פוסל בכל שהוא. דחוטם האתרוג זהו הדבר החשוב ביותר באתרוג. ואמרינן דפגם שקיים בחלק החשוב, אפילו בכל שהוא פוסל. אבל לולב לא דנים שתיומת זהו החלק המרכזי בלולב, ודוקא לענין פסולים דמפקיעים את צורת הלולב חלים פסולים.
ופסול נסדק כהינמק דכתב הר"ן דפוסל בתיומת בכל שהוא, צ"ל דנסדק כהימנק שנראה כשנים זהו פסול בכל צורת הלולב, ולכן פוסל בכל שהוא בתיומת.
ולענין אתרוג שיש סדק בחוטם נחלקו בשו"ע תרמח סעיף ה. ובדעת המכשירים פירש הגר"א דסברי שפסול נסדק דוקא בכל האתרוג שיש סדק וסדק ברובו כשר, וממילא קלקול חוטם לא עדיף מרובו. ומשום שדוקא סדק בכולו פוסל, לכן לא פוסל סדק בחוטם. ודעת הר"ן לפסול.
וחזינן דסברא פשוטה היא דלא מועיל רובו ככולו להפקיע קלקול, ובנסדק בחוטם לא מועיל להכשיר מכח רובו ככולו.
ומדוע נחלקה התיומת לא יפסול, אף שמקצתו נחלק, והרי לא מועיל להכשיר רובו ככולו?
ויש ליישב דהא דהתיומת נעשה ראשו של לולב הביאור הוא דקיים בלולב גוף, וצריך שיתקיים הגוף, וכשקיים חסרון בגוף נפסל. דיש צורה חיצונית ללולב, וכשלא קיימת צורה חיצונית, נפסל. ואף דנשאר חלק מהתיומת, אבל משום דנעשה כראשו של לולב אמרינן שחסרון בראשו פוסל, ולא מועיל שנשאר רוב ראשו. וזה שנשאר הרוב לא מציל מהחסרון שהמיעוט חסר.
אבל כשקיימת התיומת כולה אלא שנוצר בה פגם, אם זה במיעוט התיומת, הוא כשר, משום דעיקרו וחשיבותו של לולב הם בשדרה ולא בעלה התיומת, דאינו המקום החשוב שקלקול קטן יפסלנו. אלא דהיתומת מעמיד את צורתו החיצונית של לולב, ולא קיימת צורה חיצונית של לולב ללא התיומת. דלולב ללא התיומת לא קיימת בו צורת הלולב, ואין גוף החיצוני של לולב שלם בלעדיו, ויש לו מעלת ראש בהעמדת החיצוניות של הלולב.
♦

דעת רש"י דנטילת לולב מחייבת לקיחת ענף ולקיחת עלים, ולא בעינן לולב שהעלים אחד עם הענף אלא דאינו הדר

איתא במתניתין: נפרצו עליו פסול ופרש"י: נפרצו עליו משדרה ואינם מחוברים אלא על ידי אגודה לאו הדר הוא. וכתבו התוס' ד"ה נפרצו שכונת רש"י שנתלשו לגמרי מן השדרה. ותוס' פליגי ומפרשים שחלק כל עלה ועלה לשנים, לפי שכל עלי הלולב כפולים ועמד וחלק אותם ונפסל.
והרמב"ם (פ"ח ה"ג) כתב: נפרצו עליו והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול. וכתב המ"מ דהרי"ף פירש שנתרו מן השדרה, וכתב דהרמב"ם מפרש כרי"ף. ורבנו מנוח כתב דהרמב"ם אינו מפרש כפירוש רש"י, דלרש"י נתלשו לגמרי, אבל הרמב"ם והרי"ף מפרשים שלא נעקרו לגמרי אלא תלויין בה מעט, ונתחדש שאין תלוים בה מעט פסול.
ולדעת רש"י דנתלשו לגמרי העלים, קשה, מה ההו"א שיועיל, הרי האגודה שמחברת לא עושה חיבור אמיתי, דאטו כשיש פסול דנסדק האתרוג ויביא דבק לחברו, וכן שנחסר האתרוג ויביא את החלק שנחסר וידביק אותו, אטו יש הו"א שזהו מועיל.
ועוד קשה, דכתב רש"י שהפסול דאינו הדר, וכתב השער הציון (תרמה סקי"א) דבשאר ימים לדעת רש"י דזהו פסול הדר, לשיטת הרמב"ם דאין פסול הדר ביום השני, זה כשר. וכן כתב הכל בו, דבשאר ימים כשר נפרצו עליו דנתלשו העלים כשר בשאר ימים.
וקשה, שהרי מבואר בדף לב, דאופתא שזהו גזע הדקל, פוסל. והר"ן כתב דאם שדרת הלולב מגולה יש פסול של אופתא אף דרוב עלי הלולב לא נפלו. וברש"י מבואר שזהו רק פסול של הדר. ורש"י יבאר דאינו דומה לאופתא, שהגזע זהו חלק בדקל שאינו בר עלים, והתורה איירי על דבר שמתקיים בו כפות, שנכפת ומגדל עלים, ולא גזע.
אבל כשהיו עלים ונשרו אינו פסול דאין שם לולב עליו, אלא רק פסול הדר. וקשה, דרש"י מפרש שהעלים נמצאים על ידי אגודה, וזה מבואר במשנה דכל ההו"א להכשיר היא כשנוטל את העלים אלא פסולם הוא שנפרצו עליו ויש עלים פרוצים, וכשאין עלים כלל עליו, זה אין התנא זקוק לכותבו כלל.
וקשה, מה מועילה נטילת עלים שתלושים לגמרי וכל חיבורם הוא חיבור מכח דבר חיצוני, שזהו אגודה שמחברתם. וי"ל דבאמת האגודה לא יצרה חיבור שנעשה דבר אחד, אלא דהתנא קמ"ל דלא סגי בנטילת ענף ובנוסף נטילת עלים, כשהם אינם דבר אחד. דאם אדם נוטל ענף ללא עלים אין הפסול שאין לענף שם לולב. דלרש"י אין כאן פסול של אופתא. אלא דנתחדש שהנטילה צריך להיות נטילת ענף ונטילת עלים, ולכן אם יטול רק ענף, זו כלל לא נטילה.
אבל שהאגודה מחברת את העלים ללולב והוא נטל גם את העלים, אין כאן כבר פסול של חסרון בעיקר הנטילה דלא לקח כל מה שנצרך. וכל הפסול הוא דאין כאן הדר כשאין העלים מחוברים לענף, אבל הענף חשיב לולב, דשמו עליו גם כשאין כלל עלים.
והטעם דהתנא לא הוזקק לכתוב שהנוטל ענף ללא עלים פסול, דזהו פשיטא דחלק מהלולב הם העלים, וממילא חסר חלק בנטילה, דיש דין נטילת עלים. ולכן כל האופן שהתנא הוזקק לכתוב שפסול זהו בעלים שנתלשו לגמרי ואגודה מחברתם לענף, שהאדם נוטל גם ענף וגם עלים. וכה"ג לרש"י כל הפסול הוא דאינו הדר, וכתב השעה"צ דיוכשר בשאר ימים לרמב"ם שאין פסולי הדר בשאר ימים.
וקשה, דיכול היה התנא לומר הנוטל ענף ללא עלים ולקח את העלים בנפרד פסול, ומדוע כתב דוקא באופן שהאגודה מחברתם. והרי אגודה לא הופכת זאת לדבר אחד. ואם ההו"א היא שכשרה נטילת ענף שבנפרד נוטל את העלים, אטו ההו"א שנוטל בידו השניה עלים תלושים יועיל, ומשמע שזה פשוט שנטילת ענף ונטילת עלים לא מועיל.
וצ"ל שההו"א היא של נטילת עלים כאלו שהם מלבוש לענף, שזהו יועיל. דלא בעינן להו"א ענף שיש לו עלים שהם אחד עמו, אלא בעינן חוץ מנטילת הענף נטילת עלים שבאים לכסות את הענף (ובזה הם נטפלים אליו, אע"פ שאינם דבר אחד עמו). ובנוסח אחר, דבעינן מעשה לקיחה אחד בענף ובעלים, ואין להפריד את מעשה נטילה לשני מעשים חלוקים. ולכן חייב לאוגדם יחד.
וכל הטעם שאינו מועיל, דבעינן הדר. ודעת רש"י דקיים שם לולב לענף שהעלים אינם אחד עמו ואינו מוגדר פסול אופתא, אלא יש חיוב נטילת ענף. ונטילת עלים וענף שהעלים אינם אחד עמו, מחדשת המשנה דיש פסול מטעם חסרון הדר. ולמכשירים פסולי הדר ביום השני, כשר ביום השני. והיה הו"א דייחשב הדר, דהענף אינו ערום, דהדביקו לו מלבוש של עלים. וקמ"ל דעדיין קיים כאן פסול של הדר. וראיה לדבר, דלא מסתבר שכאשר נוטל ענף לחוד ביום שני כשר, וכן ערבה ללא עלים פסול בשאר הימים.
והר"ן מקשה לדעת רש"י דנפרצו זהו שנתלשו העלים והאגודה מחברתם, מה יבאר במשנה של הדס וערבה דנפרצו פסול, והרי התם אם נתלש אין האגודה מחזיקתם ומיד הם נופלים. אלא ראיה שנפרצו זה שחתך העלים לאורכם, כדעת התוס'.
וחזינן שהוא סובר שלתוס' אף בהדס ובערבה אם העלה חתוך לאורכו חל פסול. דכתב שאין לבאר כרש"י והרי"ף בערבה. ובפשוטו, בהדס ובערבה אין הלכה של שלמות בעלים, דאין העלה גופו של ערבה ואינו משלים שיעור שלושה טפחים, ונקטם בערבה זהו בענף ולא בעלים. ועוד, דבלולב שהעלה מחובר זו מציאות אחרת, ששני החלקים מתאחדים, וכשהוא חותך אותו הוא משנה את מהות העלה משאר עלי ערבה. ואפילו הכי סובר הר"ן שיש פסול בחיתוך העלים של ההדסים והערבות לאורכם.
וכן כתב רבנו מנוח דלשיטת הראב"ד דנחתך לאורכו פוסל הוא הדין בהדס וערבה יפסול.
אמנם הרא"ש (סימן יג) כתב דאף לשיטת התוס' שלולב הכונה נפרצו שנחתך העלה לאורכו, בהדס וערבות מודים שלא חל פסול בחיתוך לאורכו. והתם כונת המשנה שיש פסול נפרצו מחמת נשירת העלים, ואין כלל פסול של חיתוך העלה לאורכו בהדס וערבה.
ונתבאר דדעת הר"ן ורבנו מנוח דחיתוך העלה לאורכו, אף בהדס וערבה זהו שינוי והפקעת העלה, ולכן חל פסול, ואילו דעת הרא"ש שאין כלל פסול בחיתוך העלה לאורכו, אלא דוקא בלולב, דהחלוקה עושה שינוי במהות העלה. ועוד, דדוקא בלולב, שהעלה הוא מגופו של הלולב, חל פסול כשהוא משתנה, אבל בהדס וערבות אין העלה מגופן, ולא איכפת לן אם צורתו כאחד או לא.
ונתבאר דשיטת רש"י שנפרצו עליו זהו דהם מחוברים על ידי האגודה, וכתבו תוס' שלרש"י נעקרו לגמרי. וקשה, מדוע התנא נקט אופן שיש אגודה וכך לוקח את העלים התלושים, ומה מוסיף הא שאגודה מחזיקה את העלים, והרי חיבור חיצוני לא עושה אותם אחד. ועוד קשה, דהרי אפילו לא הדביקם, ומה נותנת האגודה שהעלים קשורים בה וכשיסיר את האגודה העלים יפרדו מהשדרה.
והר"ן הקשה על רש"י דהתנא אומר נפרצו עליה פסולה גם בהדס וערבה, והתם כשהעלים תלושים האגודה לא מחזיקתם, ואילו בלולב האגודה מחזיקתם.
ויש ליישב את דעת רש"י, דבלולב, שהעלים הם חלק מגוף הלולב, דלולב היינו שרביט והעלים הצמודים לשדרה נעשים אחד עמו, ונקטם ראשו י"א דקאי על עלי לולב. משא"כ בהדס וערבה, העלים אינם ראש אלא הענף. התם דוקא אי אפשר לקיים את המצוה בלא נטילת העלים, ולכן פשוט שאדם חייב לעשות את נטילת הענף ונטילת העלים, אלא דלא בעינן שלענף יהיו עלים, ולכן נצרך שהאגודה תחזיק את העלים. אבל בהדס וערבה, שאין גוף ההדס וערבה אלא הענף לחוד, ושיעור אורך מתקיים רק בענף ולא בעלים, התם באמת התנא מתכוון שנטל ענף ללא עלים. ואין צורך שיטול עלים שאגודה מחברתם, אלא התנא בא ללמדנו שענף ללא עלים פסול. ולרש"י רק מטעם הדר פסול.
ודוקא על לולב, שהעלים המחוברים משלימים שיעור לולב והם חלק מהלולב כשמחוברים לדעת רב יהודה אמר שמואל, התם התנא לא הוזקק להשמיענו שאם נטל ענף ולא ייטול כלל את העלים זהו פסול, אלא דוקא כשנטל את העלים התלושים.
ונראה דבעינן לקיחה אחת, ולכן מועיל זה שהאגודה מחברתם, דכלפי מין אחד לא נתחדש שאפשר ללוקחם בזה אחר זה. ולכן נטילת העלים מעכבת. ולכן נדרש שהאגודה אוגדתם ונעשית נטילה אחת של ענף והעלים. אבל באמת בהדס וערבה לרש"י התנא התם איירי על נוטל ענף שאין עלים שקשורים עמו, והיה הו"א שיטול רק ענף. וקמ"ל שפסול רק מטעם הדר. ולכן כתב השעה"צ תרמז סקי"א דלרש"י הדס וערבה שנשרו רוב עליה בשאר ימים כשר. וסגי בנטילת הענף לחוד. אמנם בלולב נתבאר דגם בשאר ימים התורה דורשת שיקח את העלים.
והרמב"ם פ"ח ה"ג כתב דנפרצו עליה של לולב והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול. ובהלכה ה' על הדס כתב נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלושה עלים בקן כשר. ובהלכה ו' נפרצו עליה פסולה. ושו"ע תרמז הביא שנשרו רוב עליה. ומשמע שזהו האופן שהתנא איירי על ערבה שפסולה. ובמג"א סובר שבערבה שנדלדלו העלים, מעיקר הדין כשר, דלא כמגיד משנה שפוסל. ומדוע בלולב לא איירי בנתלשו.
ויש לומר דסבר הרמב"ם שלא יתכן לפרש בלולב דהתנא איירי בנתלשו העלים, דמשום שעלי הלולב הם חלק מהלולב אין צריך לחדש שנוטל ענף לא עלים פסול. ודוקא שהעלים מחוברים אלא הם כעלי החריות דאינם צמודים, ולולב בעינן שהעלים עולים עם השדרה, בזה התנא פוסל. דכתב המ"מ בהלכה ג' דלרמב"ם פסול בלולב אפילו שלא נתדלדלו מעיקר החיבור, כיון שתלויות למטה פסול. משא"כ בהדס וערבה, שאין העלים מגוף הדס וערבה, והשיעור שלושה טפחים בעינן דוקא בענף, התם התנא הוזקק לכתוב הדין נשרו עליו פסול. ולדעת המג"א הערבה שלא נשרו העלים כשרה, ואינו כמו לולב. וכתב השעה"צ (תרמז סקי"א) דהדס וערבה שנשרו העלים בשאר ימים משמע ברמב"ם דכשר, ואילו לולב שנשרו העלים כתב בשעה"צ תרמה סקי"א דדעת הכל בו דלרש"י שזהו פסול הדר לרמב"ם כשר, ולא כתב שמשמע ברמב"ם שכשר.
ובענין הדס שנשרו העלים ביום השני כתב דצריך עיון לדינא, ועל לולב לא כתב שצ"ע לדינא, ומשמע שפשוט להלכה שבלולב זהו פסול שנשרו העלים. והביאור הוא דלולב ללא עלים חסר חלק מהנטילה, וסברי שבעינן נטילה אחת, וזהו דוקא כשהם בעצמותם נעשו דבר אחד, ולא יועיל שקושר ואף מדביקם יחד, יפסל.
ודוקא הדס וערבה, דאין העלים גוף ההדס והערבה, התם כשר בשאר ימים, דלא בעינן הדר לרמב"ם בשאר ימים.
ועוד י"ל דסובר הרמב"ם שאין צורת לולב לענף ללא עלים, ולכן כל דברי התנא הם כשיש עלים אבל הם מדלדלים למטה. אבל הדס וערבה, שאין העלים גוף ההדס והערבה, בעינן לחדש שיש פסול אף שגוף הערבה נמצאת (ומסברא י"ל דהדס ללא עלים גרע, וכל שמו זהו עם עלים, שזהו ענף עץ עבות. ובשעה"צ תרמז סקי"א השוה אותם להדדי).
ובשער הציון תרמז סקי"א כתב דנשרו רוב עליה של ערבה, וכן הדס שנשרו רוב עליו, כשר בשאר ימים לדעת רש"י שכל הפסול מטעם הדר. וכן משמע ברמב"ם. ולכן בלולב שנשרו זהו רק פסול הדר. וקשה, דבדף לב איתא דשיטת רב יהודה אמר שמואל דשיעור לולב מתקיים בעלי הלולב ולא בעינן ארבעה טפחים מהשדרה. ואטו דבר שכל תפקידו לתת נוי לענף משלים שיעור לולב? ואפשר לחדש דאף לרש"י יש דין נטילת העלים, שהלולב מורכב גם מעלים, אלא דאף שנוטלם בנפרד יש קיום.
ולכן התנא איירי שמחבר לעלי הלולב ע"י אגודה, ולולי זאת פשוט שפסול. ולא רק שאינו הדר, אלא דחסר חלק מהלולב ולולב מורכב גם מעלים ולכן זהו משלים שיעור לולב, דחייב ליטול.
♦

דעת הגר"א שרק בענף עם עלים יחד לשם לולב ודעת הבה"ל דסגי בענף עם שם מכוסה

כתב הבה"ל (תרמה סעיף א) דלולב שנשרו מיעוט עליו וברובו קיימים עלים, דעת הגר"א דפסול. וכתב הבה"ל דלהלכה דקיימא לן בהדס שרובו עבות כשר, אע"פ שמעוטו אינו עבות ומועיל רובו ככולו, הוא הדין דבלולב יועיל כשרוב העלים נמצאים, אף שנשרו מיעוט עלים. ושמא הגר"א קאי לשיטת שגם בהדס אם נשרו מקצת עלים נפסל. וסיים בצ"ע האם להלכה שהדס סגי רובו עבות, יועיל בלולב שרוב עלים קיימים.
וקשה, דהרי הבה"ל הביא את דברי הר"ן דפסול נשרו עלי הלולב, דנעשה כמו אופתא, דזהו מבואר בדף לב דאופתא שזהו גזע הדקל, פסול. וחזינן דלולב שאין לו עלים שנשרו נעשה מין אחר, ואיך יועיל רובו ככולו להכשיר ענף שמעוטו אין לו שם לולב. ואטו ערבה שמיעוטה צפצפה ורובה ערבה נכשיר אותה למצוה.
וצ"ל דדעת הבה"ל דפסול אופתא אינו דנעשה צפצפה אלא שלולב זהו עלים צמודים לענף, דכתב הרמב"ם דלולב דומה לשרביט, והיינו שהמיוחד בלולב הוא דיש ענף ועלים שסוגרים אותו. ועלים שנמצאים בענף אינם מתייחסים רק למקום שמחוברים ממש, אלא שהם מיוחסים לכל הלולב. וממילא השדרה בכל שיעורה יש לה עלים מכח העלים שנמצאים בה, ולא דנים שהמיעוט אין לו עלים משום כך.
והדין הוא שענף המכוסה עלים, ואמרינן שכיסוי שקיים על רובו נחשב שקיים על כולו. ועלים המכסים את רובו נחשבים כמכסים את כולו, וממילא נחשב שהעלים כיסו את כל הענף, דיש לו שם מכוסה מכח העלים שצמודים לרובו של ענף.
אמנם בדעת הגר"א י"ל דהוא סובר שלא שייך כאן רובו ככולו, משום דלולב זה שהענף והעלים שלו שיושבים אצלו ויושבים עמו יחד, רק כך הוא לולב, שהענף יש שלו עלים. ועלים שנמצאים למטה ולמעלה אינם נחשבים שיש כאן ענף המכוסה עלים. וכשיש קלקול ופגם חיובי לא מועיל רובו ככולו. דכי נאמר שמראה אתרוג של רובו יציל מדין רובו ככולו? ואטו שלולב רובו לא הימנק יציל את המיעוט הימנק?
והגר"א י"ל דסבר שלולב ללא עלים זו פסלות בלולב, ולכן לא מועיל רובו ככולו, משום דיש כאן שינוי בצורת לולב. ולא סגי שמתייחסים לענף העלים, אלא נתחדש שרק ענף ועלים יחד זה נחשב לולב. ודעת הבה"ל שנדרש ענף עם כיסוי, ורובו ככולו נחשב דיש כיסוי לכל הענף, ולא ס"ל דשם לולב תלוי בשני מרכיבים הנמצאים יחד, ענף עם עלים. וסגי בענף דיש לו שם מכוסה מכח רובו ככולו.
כתב הר"ן במתניתין נקטם ראשו לראב"ד היינו ראש השדרה שהלולב הוא השדרה. והביא ראיה דבהדס כתוב נקטם ראשו וזהו פשוט דמתייחס לענף, אז גם בלולב דוקא שנקטם הענף. והר"ן כתב דאינה ראיה, דהרי כשנקטם עלהו העליון י"ל דיחשב נקטם ראשו, דהעלים בגופו של לולב הם. משא"כ הדס, העלים אינם מגופו של הדס. ולכן בלולב י"ל דיש פסול נקטם ראשו גם בעלה.
והר"ן כתב שלפיכך יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא, וכן הדין לולב הכפוף בכל שהוא, דעשו ראשו של לולב כחטמו של אתרוג.
♦ ♦ ♦