במעדני אשר, לידיד נפשי הגאון הנפלא מו"ה רבי אשר אנשיל שוורץ שליט"א, פרשת בהעלותך תשס"ד, (גליון כ"ט, עמוד 3), הקשה האיך מותר לעשות לחם משנה בשבת, הא הוי זוגות?
והביא שם תירוץ מהזוהר פרשת עקב (ח"ג דף רע"ג ע"א), ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, ואם כן ליכא למיחש לזוגות. ובשו"ת שם משמעון (אור"ח סימן י"ד), תירץ שבשבת אינו שולט זוגות לכך לא חיישינן. עכ"ד.
והנה מה שכתב שבשבת אין שולט זוגות, נראה להביא ראיה לכך מהזוהר פרשת בראשית (דף מ"ח ע"א) שכתב שבשבת אין שליטה למזיקים, וז"ל שם: כד אתקדיש יומא במעלי שבתא וכו' וכל רוחין וכו' ושדין וכו' כלהו טמירין וכו'. עכ"ל. יעו"ש, אולם יעויין בזוהר פרשת ויקהל (דף ר"ה ע"א) שכתב דאע"ג דבליל שבת לא שולטים מזיקים, מ"מ אדם שהולך יחידי צריך ליזהר מהם, לפי שלפעמים הם יכולים להזיק. יעו"ש.
ולפ"ז יתכן לומר דלא תירץ בזוהר פרשת עקב שאין חוששין משום זוגות בלחם משנה משום שבשבת אין שולטים מזיקים, וכמו שכתב בפרשת בראשית, משום שחושש הזוהר למה שכתב בפרשת ויקהל שלפעמים הם כן מזיקים, ולכן תירץ ששלוחי מצוה אינם ניזוקים. ודו"ק בזה.
ובעיקר הסתירה בין הזוהר לפרשת בראשית לבין הזוהר בפרשת ויקהל, יעויין במאור ישראל למרן הגר"ע יוסף זצ"ל, על מס' שבת (דף קנ"א ע"ב), שתירץ שהזוהר בפרשת ויקהל שכתב שלפעמים יש מזיקים בשבת איירי בזמן שהניח ר"ח בן דוסא למזיקים בלילי רביעיות ולילי שבתות (כמ"ש בפסחים קיב:), אבל הזוהר בפרשת בראשית שכתב שבשבת אין כלל שליטה למזיקים איירי לאחר שגזר עליהם אביי (בפסחים שם) שאין להם רשות כלל, ולכן אינם יכולים כלל להזיק, יעע"ש, ואכמ"ל.
ולענ"ד נראה לתרץ בעזרת השם, למה לא חוששין בלחם משנה משום זוגות, ע"פ מה שאיתא בפסחים (דף ק"י ע"ב) שתי ביצים ושתי אגוזין שתי קישואין ודבר אחר הלכה למשה מסיני, ומסתפקא להו לרבנן מאי ניהו דבר אחר, וגזור רבנן בכולהו זוגי משום דבר אחר. ע"כ הגמרא שם. ומבואר מגמרא הנ"ל דמה שלא אוכלים ב' לחמים זהו רק משום גזירה דרבנן [דרק ביצים ואגוזין וקישואין מפורש בהדיא מהלכה למשה מסיני], ומעתה י"ל דרבנן לא גזרו משום מצות לחם משנה, דיש שיטות דהוא מן התורה (יעויין בשער הציון סימן רע"א ס"ק י"א בשם הט"ז סימן תרע"ח ס"ק ב', דלחם משנה הוא מן התורה. עיי"ש), [וכעין זה בסוכה דף ז' ע"ב בתוס' ד"ה סיכך ע"ג פסי ביראות, דרבנן לא אסרי משום מצות סוכה. עיי"ש], וזה כפתור ופרח בס"ד.
ובספר הנפלא "מרפסין איגרי", על עניינים שונים, חלק ב' [שהוציא לאור הג"ר יהודה חיון שליט"א, אלול תשס"ה], מצאתי שתירץ הרב ח"ש כהן שליט"א, שלדעות הסוברות שעיקר חובת לחם משנה הוא שיהיו מונחים על השולחן בעת הברכה שני כיכרות, אבל אין חובה לבצוע את שני הכיכרות (יעויין שו"ע או"ח סימן עד"ר סעיף א', ובנו"כ שם), מובן מדוע אין בכך חשש "זוגות", שהרי
החשש תמיד הוא רק בשעה שאדם אוכל או שותה בזוגות. עכ"ד.
ועוד היה נראה לכאורה לתרץ שזוגות אסור דוקא אם אוכל סתם שני לחמים, אבל אם אוכל שני לחמים זכר למן, דכתיב (שמות ט"ז - כ"ב) לקטו לחם משנה, לית לן בה. אולם זה אינו, דהרי ארבע כוסות שהם נגד ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי, וכו', וכדאיתא בבראשית רבה (פרשה פ"ח - ה') ואעפ"כ שואלת הגמרא בפסחים (קט:) למה תיקנו ארבע כוסות, והרי יש בזה משום זוגות. ע"ש. רואים מכאן דאף דבר שעושים זכר לאיזה דבר ג"כ שייך החשש של זוגות. ודו"ק.
ובמעדני אשר, לידידי הגר"א שוורץ שליט"א, פרשת שלח תשס"ד (גליון ל' עמוד 4, במדור מכתבים למערכת), העיר הבה"ח כמר בן ציון ריכמן שליט"א, וז"ל: איני יודע מה הקושיא דאיתא גמרא מפורשת פסחים (ק"י - ע"ב), דככרות אין בהם משום זוגות, ובשלמא על הזוהר דהקשה כן לא קשה, דפליג על גמרא דילן, אבל חידוש על האחרונים שהקשו כן. עכ"ל.
והנה מה שכתב שהזוהר יחלוק על גמרא דילן, הנה כבר כתב בספר הוראות והנהגות, מהגאון רבי חיים מוואלזין זצ"ל, (אות ס"ז), וז"ל: שמעתי ממנו שהגר"א זצ"ל אמר שהזוהר אינו מחולק בשום פעם עם הגמרא, רק שאין יודעין הפירוש בזוהר או בגמרא על כן אומרים שהם מחולקים, לבד דין אחד אינו נוהג עפ"י זוהר הקדוש והוא להתרחק ד' אמות מסביב המתפלל, ובגמרא [ברכות דף כ"ז ע"א] לא נזכר רק לפניו, א"ל רבינו הלא בנותן מיטתו בין צפון לדרום הם מחולקים [ברכות דף ה' ע"ב, זוהר פרשת במדבר, וע"ע משנה ברורה סימן ג' ס"ק י"א], השיב שאינם מחולקים רק שהפירוש בזוהר הקדוש הוא בענין אחר, ואמר לו הפירוש בזוהר הקדוש, ומיום ששמע רבינו זאת אמר שהדברים הם בלי פקפוק. עכ"ל. [אולם בשו"ת דבר יהושע, להגאון רבי יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל, ח"א סימן ע"ד אות ב', (עמוד רמ"ג), ראיתי שכתב וז"לף מה פריך בפסחים ק"ט ב' אהא דתקנו רבנן ארבע כוסות בליל פסח ולא חששו לזוגות היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה, הא י"ל דכיון דתקנוה רבנן והו"ל מצוה לא יהיה ניזוק, דהא אפילו במצוה דרבנן אמרינן שלוחי מצוה אין ניזוקין כדמוכח שם בדף ח', ובאמת בזוה"ק רע"מ פרשת עקב (דף רע"ג, א') איתא טעמא דתקנו לחם משנה בשבת ולא חששו לזוגות משום דשלוחי מצוה אין ניזוקין, אך ש"ס דילן נראה דלא ניחא ליה בזה וטעמא דב' ככרות מתישב לדברי הש"ס במה דאמרינן התם (ק"י ע"ב) א"ר עווירא קערות וככרות אין בהם משום זוגות, כללא דמילתא כל שגמרו בידי אדם אין בהן משום זוגות, וטעמא דמילתא דלא ניחא ליה להש"ס למימר משום דשלוחי מצוה אין ניזוקין, יתכן או משום דשכיח היזיקא, או משום דאף במצוה חוץ ממעשר אין סומכין על הנס, משום שנאמר לא תנסון וגו'. עכ"ל. יעע"ש].
ובעיקר הקושיא הגדולה על האחרונים שהקשו כן, והלא איתא שם בפסחים דככרות אין בהן משום זוגות, נראה לתרץ בתרי אנפין בעז"ה.
א. רבינו חננאל שם לא גרס קערות וככרות אין בהן משום זוגות, אלא גרס קערות וכוסות אין בהן משום זוגות. ע"ש. ולפ"ז לא קשה מידי על האחרונים.
ב. בספר בניהו (חידושי אגדות להבן איש חי זצ"ל), על מס' פסחים שם, כתב לבאר שמה שאמרו ככרות אין בהן משום זוגות, היינו דוקא שני ככרות, חיטים ושעורים שהם שני מינין, אבל ממין אחד יש כן זוגות בשני ככרות, יעו"ש שביאר זאת באריכות. ולפ"ז אתי שפיר קושיית האחרונים דעל הרוב עושין שני ככרות ממין אחד, ושפיר שייך בזה משום זוגות, ונפלא בס"ד.
♦ ♦ ♦