תשובה להערות הרב עידוא אלבה שליט״א בעניין זיהוי מקום המקדש

הרב דניאל אדר
אלומה

תשובה להערות הרב עידוא אלבה שליט"א בעניין זיהוי מקום המקדש

ראה ראיתי בעינ'י את דברי הרב עידוא אלבה שליט"א, אשר הסכים בהם למה שכתבתי לחזק את מסורת הדורות בדבר מיקום מקום המקדש, אשר הינו בקובת אלצכ'רה. ובפרשו את דברי הרדב"ז, ראיתי שיש לדחות את כל דבריו ולא צדק בביאורו. ועל כן אמרתי, אבוא לבאר זאת בס"ד.
כל המעיין בדבריי הראשונים, וביתר שאת באלו האחרונים, ובדברי הרב אלבה, יראה נכוחה כי ההבדלים ביני לבין הרב אלבה שליט"א, הינם מבוססים על הבדלי גישות בדברי הפוסקים, ואלו ואלו דברי א-להים חיים. אך גם כשאלו ואלו דברי א-להים חיים, עדיין לא פלטינן מבירור ההלכה.
♦

צורת הכיפה והאם נתוניה מתאימים לנתוני ההיכל

המעיין בדברי הרב אלבה יראה נכוחה כי ניסה להוכיח מסברתו כי יש בידנו מסורת ברורה בדבר כתלי ההיכל. והיא, שכתלי הכיפה מציינים בדיוק מפליא את כתלי ההיכל, ועל פי כתלי הכיפה אפשר לשער בדרך האמת את מקום המזבח ולהקריב קרבנות. ובאמת במהלך מאמרו שינה טעמו כמה פעמים, שמצד אחד אומר שהכיפה מייצגת את כתלי ההיכל ומצד שני אמר שההיכל נמצא 'בגבולות' הכיפה^[2]. כאילו אמר בכך שהכיפה לא מייצגת את גבולות הכיפה אלא רק מסמנת אותם באיזהו מקומן. ועל כן אמרתי, מכיוון שדברי הרב עידוא שליט"א אינם ברורים, שיש לדחותם מכל אופן. כלומר, בראשית יש להראות שלא יתכן לומר שכתלי הכיפה הם המה עומדים על כתלי ההיכל. ולאחר שנוכיח זה בס"ד, נראה כי גם לומר שהמסורת היא שההיכל חתום וחסום על ידי כתלי הכיפה, גם זה אינו נכון^[3]. והוצרכתי לדחות דבריו בשני האופנים הנזכרים, מפני שדבריו אינם מובנים שכן לעתים אומר סברא זו, ולעיתים אומר סברא אחרת. ולא הצלחתי להבין מה באמת כוונתו. והרי זו דרך שאינה ישרה.
ומכל מקום, האמת ניתנת להיאמר שמעיקרא, עוד קודם שנדון במקורות שאין למסורת זו, נראה נכוחה כי במציאות הנגלית לעינינו, שהיא טובה מכל סברא ומכל פלפול, שהכיפה אינה מייצגת כלל את כתלי ההיכל, לא כך ולא כך.
על דברי הרב אלבה בהא מילתא יש שלוש קושיות עיקריות:
א. הרווח בין כתלי הכיפה והפער ביניהם לבין כתלי ההיכל.
ב. כיווני הכיפה.
ג. מידות הכיפה.
ראשית, אם אנו מקבלים את המסורת הברורה שכיפת הסלע מציינת את מקום אבן השתיה, ונניח כדברי הרב אלבה שכתלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל, יוצא שהכיפה אמורה להיות בנויה במקום הצר של ההיכל^[4]. וכיוון שההיכל מתקצר והולך, ובמקום הצר הוא היה 70 אמה, כ33 מטרים לפי הגר"ח נאה^[5], נחזי אנן אם הכיפה מתאימה למידות אלה. מידות הכיפה מכותלה הדרומי לצפוני הן – 48 מטרים, כלומר 15 מטר יותר מאשר שיעור זה בשיטת הגר"ח נאה^[6]. כך, שאי אפשר לומר שכותלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל במקום הצר שלהם^[7].
שנית. מבואר בירושלמי בעירובין (פ"ה ה"א) שהמקדש נבנה בכיווני מזרח-מערב אסטרונומיים, ויש לזה כמה ראיות מכותל הרמה המוגבהת בצד מזרח ואכמ"ל. הכיפה לא בנויה בכיוונים אלו כלל. הפער ברור כשמשווים את כותל הכיפה המזרחי לכותל הרמה המזרחי, אם הכיפה היתה בנויה לכיווני מזרח-מערב אסטרונומיים, הם היו אמורים להיות מקבילים. והם לא. כפי שיראה המעיין בתמונה:
כך שמעיקרא לתלות מסורת מוטעית, בדברי הרדב"ז והראשונים, אינו נח לי^[8]. ומכח טענה זו, ברור הדבר כי אין כוונת בוני הכיפה לבנותה בצלם ובדמות בניין ההיכל, שכן היה להם לבנותה מעיקרא לפי כיווני מזרח ומערב אסטרונומיים, והם לא עשו כן. ואם כוונתם היתה לדקדק, אמאי לא עשו כן? הלא כל שהיו צריכים לעשות הוא לכוון את המבנה מזרחה דרומה ב9 מעלות.
טענה שלישית בזה. מכותל קה"ק המערבי (מצידו הפנימי)ח עד כותל העזרה המערבי (בצידו הפנימי) אמורים להיות 28 אמות שהם כ14 מטרים^[9] (17 אמות העובי הפנימי של כתלי ההיכל +11 אמה שאחורי בית הכפורת). בפועל הרווח שיש בין אזור אבן השתיה עד לכותל הכיפה המערבי לבדו הוא 15 מטר, כלומר יותר מהמרחק שיש בין אבן השתיה לכותל העזרה. והלא הרדב"ז מתייחס כביכול מחמת המסורת, לכותל הכיפה המערבי ככותל ההיכל, ועי' לקמן. ואדרבא, לפי אמות מידה מדוייקות היה לו להתייחס לכותל הכיפה אולי ככותל העזרה. וגם זה, אם נאמר שאבן השתיה היתה ממש בצד המערבי של הכיפה. אולם אם נאמר שאבן השתיה היתה במרכז הכיפה, השיעור יגדל עוד יותר, וטענת הרב אלבה בדבר המסורת תהיה ממש בלתי אפשרית.
ולא אכחד, כי גם בשאר רוחות השמים, יוצאים דברי הרב אלבה מוקשים.
שכן, מפרוכת המסך בקה"ק עד לכותל האולם בצד מזרח יש 62 אמות, שהן כ32.05 מטרים. אולם מכותל הכיפה לצד מזרח עד מרכז הכיפה (שהוא אזור אבן השתיה עצמה ולא הפרוכת) ישנם רק 18.5 מטרים.
ועוד בה, אם כותלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל, כלומר שכותל מערבי של הכיפה לדוגמא, הוא העומד על כותל ההיכל המערבי. נצטרך לומר לפי זה כי אבן השתיה המקורית אשר תחת הכיפה, נמצאת במערב השטח הגלוי של האבן. והדברים קשים, שכן ברור הדבר שהאבן הנגלית לפנינו אינה כפי שנראתה בזמן המקדש, אלא המלכים עברו יחדיו וחפרו את יסודות המקדש. ואם כן כיצד אפשר להניח בפשטות שמקום קה"ק נמצא בדיוק מירבי בחלק המערבי של האבן הנגלה היום? וכן בצד הצפוני של הכיפה, ודו"ק ומ"מ די בזה בכדי להודיע, שטענתו של הרב אלבה כאילו כותלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל^[10], אינה נכונה.
♦

דחיית האופן השני של דברי הרב אלבה

הנה, כל מאי דכתבתי לעיל מבוסס על ההבנה בדברי הרב אלבה שכתלי הכיפה עומדים בדיוק על מקום כתלי ההיכל, וכך הם מציינים אותם. כאפשרות זו יש מקום לדייק בכמה מן המקורות הקדמונים, וכך נראה גם ברדב"ז^[11], ממה שאמר למדוד מהכותל המערבי של הכיפה י"א אמות. אפשרות זו יש בה קשיים מסויימים, וכמו שאכתוב בס"ד לקמן. אולם הרב אלבה, ביודעו שמקום כתלי הכיפה אינה על כתלי ההיכל, וכמו שהערתי לו שהכיפה אינה מכוונת בכיווני מזרח-מערב אסטרונומיים, וכן שהרווח בין כתלי הכיפה גדול משיעור 70 אמה, שהוא שיעור ההיכל אליבא דרוב הראשונים^[12].
ועל כן, נקט הרב אלבה בדרך שונה ותמוהה. ואמר שההיכל לא מצויין על ידי כתלי הכיפה כלל. אלא שרק אם נדקדק בפינות הכיפה, וגם זאת רק בחלקן ולא בכולן, נמצא שהכיפה מציינת על ידי פינותיה את כתלי ההיכל. והנה, קודם שנדחה דבריו אומר בס"ד, כי דקדוק מדוקדק כזה, לא נשמע באף אחד מן המקורות. אף אחד מן המקורות הקדמונים המתארים את בניין הכיפה לא מתארים שהכיפה נבנתה בכדי שתציין את מבנה ההיכל בדיוק, וגם לא בכדי שתציין את מבנה ההיכל על ידי פינותיה. ודקדוק כזה היה להם להשמיעונו, שלא היינו יכולים לדעת זאת בכדי.
ובר מן דין, יש לדחות את דברי הרב אלבה בעניין זה.
ראשית כל, אביא את השרטוט ששרטט הרב אלבה:
כפי שמבואר מדברי הרב אלבה שרטוט זה מתבסס על ההנחה שגודל האמה הוא בדיוק 51.7 ס"מ. כלומר ההתאמה של ציור המקדש הזה לגודל האמה, היא רק אליבא דהאמה של הרב אלבה. אם ננקוט אליבא דהלכתא כדעת רוב המורים הסוברים כדעת הגר"ח נאה, הציור לא יצא כלל, וברור כי בשיעור זה, הכיפה כלל לא מייצגת את ההיכל בשום דרך שהיא. וכן אם ננקוט כדעת החזו"א החשבון לא יעלה נכוחה.
ולהעמיד את מקום המקדש רק על אחת, על דברי הרב עידוא אלבה שליט"א, קשה בעיני. ובפרט שעל פי הממצאים (עי' בטל חיים פסחים סי' יג'^[13]) יש המקטינים את שיעור האמה עוד יותר, וכן נקטו עוד. ומנא ליה לרב אלבה שהראשונים והקדמונים כולם נקטו את גודל האמה שלו? ועל פי זה ברור שדברי הרב אלבה לא הועילו אלא לו עצמו, יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך.
נקודה נוספת שהתחדשה לי. מדברי הרב עידוא עולה בצורה ברורה שמקום המקדש המוצב בצורה כזו, הוא רק אם מציבים אנחנו את מקום אבן השתיה במזרח קודש הקדשים, בצמידות לפרוכת. שכן אם נציב את מקום אבן השתיה במערב קה"ק כדעת הרמב"ם, יעלה החשבון של עובי כתלי קה"ק 8.25 מטר^[14], ואם ננקוט כדעת רש"י ורוב הראשונים שאבן השתיה היתה במרכז קה"ק, יצא המרחק עד סוף כתלי המקדש במערב – 14 מטר. אולם, לשיטת הרב אלבה המרחק שיש בין כניסת קה"ק עד סוף עובי הכותל הוא 19.13 מטר (37*0.517). אולם אליבא דרש"י ורוב הראשונים יהיה המרחק כ14 מטרים. כך שהשרטוט שנעשה על פי שיטת הרב אלבה, לא עולה כדעת רש"י ורוב הראשונים כלל. לפי רש"י עובי הכותל נגמר 4 מטרים לפני עובי הכותל לפי הרב אלבה. חשבון זה הוא אם משאירים את אבן השתיה היכן שהציבה הרב אלבה, ורק את הפרוכת נזיז פנימה לתוך כיפת הסלע. אולם אם נאמר שמקום הפרוכת הוא היכן שהציבה הרב אלבה, ממילא אליבא דרש"י ורוב הראשונים נהיה מוכרחים להזיז את אבן השתיה 5 מטרים מערבה, כך –
ולפי זה יצא, שמקום הארון חורג לחלוטין ממקום הצח'רה. וזה דבר שלא נשמע מעולם, שבגלל דקדוקו של הרב אלבה, נצטרך לסתור אליבא דרוב הראשונים את מסורת הצכ'רה. ודבר זה לא יתכן.
ובקיצור, אם ננקוט כדברי הרב אלבה, יוצא שנהיה מוכרחים לדחות את שיטת הראשונים שנקטו שאבן השתיה אינה במזרח קה"ק. ולדחות את רוב הראשונים רק על פי דקדוקי הרב אלבה, זה דבר זר. ועוד לא מצאנו כלל בפוסקים, שאילו הרמב"ם והרדב"ז היו רואים את דברי הרב אלבה היו חוזרים בהם^[15]...
נמצאנו למדים, כי שיטת הרב אלבה עומדת על שתי שיטות יחידאיות – שיטתו בשיעור האמה. ושיטתו בעניין הצבת אבן השתיה במזרח קה"ק. ודי בנפילת אחת מההנחות הללו בכדי שכל השרטוט ששרטט הרב אלבה, והמסורת שהגה, כבר תעלם כאין.
♦

לפי דברי הרב אלבה לא ברור באיזה אופן הכיפה מייצגת את ההיכל

ואם ננסה להעמיד את דברי הרב אלבה על תילם, וננסה להתאים בין מידות ההיכל למידות הכיפה, אליבא דהרב אלבה עדיין לא יהיה ברור כיצד הכיפה תתאר את ההיכל.
נתבונן בשרטוט הנ"ל של הרב אלבה^[16]
ראשית, יש לשאול איזה 'היכל' מצויין על ידי הכיפה? בפשטות היה אפשר להניח שההיכל שהכיפה מציינת אותו, הוא הצד הצר של ההיכל שהיה בשיעור 70 אמה. וכך נראה בפשיטות ממה שדקדק הרב אלבה להניח את פינות ההיכל על חלק מפינות הכיפה. גם יש לסייע לאפשרות זו מתוך דברי הרב אלבה עצמו שכתב בשרטוט את המילה 'היכל' בתוך השיעור של 70 אמה ולא בשיעור של מאה אמה.
אולם, מדברי הרב אלבה עצמו, וכך אמר לי כמה פעמים, מבואר שלדעתו ההיכל מצויין על ידי הכיפה דווקא בשיעור מאה אמה, שלמרות שלא היה באמת שיעור ההיכל, אך הוא היה שיעור האולם שלפני ההיכל, ולפי זה נקבע השיעור של כל הכיפה^[17].
אולם, לפי זה כלל לא ברור כיצד הכיפה מציינת את ההיכל בדרך כל שהיא. שכן רוב שיעור ההיכל נמצא מחוץ לכיפה, וחוץ מכמה כתלים שחופפים פינות אקראיות בכיפה, אין שום משמעות לציון זה.
שנית, שיעור הכיפה שונה משמעותית משיעור ההיכל אליבא דהרב אלבה. שיעור הכיפה בעת בנייתה הינו 48.9 מטר מצפון לדרום, ו49.3 ממזרח למערב^[18]. שיעור ההיכל אליבא דהרב אלבה הוא 51.7 מטר, גדול בכמעט 3 מטרים מצפון לדרום, ובכמעט 2.5 מטר ממזרח למערב. כך שבכל דרך שנמדוד את הכיפה, היא תהיה בתוך שיעור מאה אמה^[19], ולא תייצג כלל את ההיכל, גם לא אליבא דהרב אלבה.
ועוד, כיוון שמידת מאה אמה גדולה משיעור הכיפה, בשיעור של כ2.8 מטר אפשר גם לשרטט שרטוט באופן הבא: שהכיפה עומדת באמצע ההיכל, ויש רווח בצפון ובדרום של 1.4 מטר בין ההיכל לכיפה. ולפי אפשרות זו, שום פינה בכיפה ושום כותל בכיפה לא יציין את ההיכל. ועדיין בשרטוט זה הצח'רה תהיה במרכז ההיכל, כפי השיעור^[20].
כלומר שלפי דרכי השרטוט וההעמדה של הרב אלבה את הכיפה, אין כלל ראיה או סיבה להניח שדווקא דרכו היא הנכונה או הצודקת.
♦

לדעת הרב עידוא אלבה הכיפה מייצגת בדיוק מירבי את מקום ההיכל

ובאמת, יש להבהיר מתחילה מה דעת הרב אלבה בעניין המסורת הזו. וראיתי לו שכתב במקומות רבים במאמרו, שהכיפה מציינת בדיוק את כתלי ההיכל, וכך כתב: שהצח'רה היא אבן השתיה שהיתה בקדש הקדשים, ידוע לנו לפי המסורת שמקום ההיכל מצויין על ידי הכיפה ע"כ. וכן: מכל מקום יש רגלים לומר שלפי זה נבנה המבנה מכוון לבית המקדש בדיוק, ע"כ. וכן: יש להבהיר שגם אם לא היינו מוצאים את תיאום המסורת למידות המדויקות של ההיכל לא היה בזה סתירה למסורת, כי אז היינו אומרים שהיהודים אמרו להם לציין אבל הם לא ציינו במדוייק. אבל עכ"פ עתה, מאחר שיוצאת התאמה מופלאה, אין לנו אלא לומר ברוך שומר הבטחתו לעמו ישראל שזיכה אותנו במסורת זו כדי שישמר מקום המקדש המדוייק. ע"כ. וכן: אך לדברי הכל מובן, מכיון שזו המסורת שהכיפה בנויה ממש על היסודות הראשונים. זו עיקר המסורת, ואותה אין לסתור ללא ראיה גמורה. ע"כ. וכן: נראה שאי אפשר לומר כך כי אם כן אין כל הסבר הגיוני איך הגיע הרדב"ז למסקנה שהכיפה מציינת את ההיכל. הרי אם אין מסורת, ההנחה הפשוטה היא שהכיפה נבנתה באופן שרירותי על ידי הערבים, כמבנה מקיף שהאבן במרכזה. ואם כן, אין כל אפשרות למדוד ממנה משהו מדוייק, כי היא כלל לא מראה על ההיכל, ואילו אנו רואים שהרדב"ז כן לומד ממנה דבר מדוייק. ע"כ. כלומר שברור לרב אלבה שהרדב"ז לומד מן המסורת דבר מדוייק, והוא מה שכתוב בתשובת הרדב"ז, כמו שכתב בהמשך דבריו: משום שהיה ברור לו שנאמר במסורת שהכיפה ממש מציינת את ההיכל ועל כן אפשר למדוד את המרחקים מכתליו ע"כ. וכ"כ בדעת תלמיד הרמב"ן: ואח"כ מתגלה מתוך דבריו בהמשך דבר נוסף שהוא מתכוון לכלול בו דבר נוסף שנאמר במסורת, שהכוונה היא שהבנין בנוי ממש על יסודות הבנין הראשון ומכוון לו. וכ"כ בהדיא בסו"ד: על פי סימונם התגלה מקום קדש הקדשים והסלע. הגיוני שסימון זה היה סימון ההיכל מאה על מאה אמה וכך נודע לרבים מקום ההיכל^[21], והמוסלמים בנו בנין על מקום ההיכל שהתגלה, והיהודים שראו שהם בונים את הכיפה על פי הסימון שהם סימנו העבירו במסורת הדורות את הידיעה שתחום ההיכל מצויין על ידי הכיפה. ע"כ. וכן: אין זה משנה את דברי הרדב"ז שהכיפה מציינת את גבולות ההיכל. ע"כ. וכן: וכמו כן, גם אם לא נקבל את דבריי שמהרמב"ם והכפתור ופרח משמע שהמסורת היא שהכיפה מציינת במדוייק את מקום ההיכל, ע"כ. כלומר שכך סובר בדעת הרמב"ם והכפו"פ, ומי יבוא לחלוק על שני המלכים האדירים האלה? ועוד כתב (עמ' שנד): על כל פנים, גם לפי הביאור של הרב אדר המסקנה צ"ל כפי שכתבתי לעיל, שלרדב"ז היה ברור שמבנה הכיפה מציין את גבולות ההיכל, ע"כ. כלומר בכל דבריו מחזיק הרב אלבה שהמסורת הינה ברורה ומדוייקת, ולא שדא בה נרגא.
ובר מן דין, רואים באופן ברור שהרב אלבה מחזיק בשיטתו דסבירא ליה שהכיפה מציינת את גבולות ההיכל.
עוד כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שסג): על כן כשאנו מוצאים מקורות קדומים שמתפרשים בפשטות כדברי הרדב"ז שהכיפה מציינת את ההיכל, המסורת מתחזקת גם אם לא נמצא את הדברים האלו מילה במילה, כי כך טבען של מסורות. אלא שעדיין נצטרך לשקול אם לקבל דבריו בהחלטה גמורה, כיון שבמקורות שלפניו הדבר אינו מפורש ע"כ. ודברי הרב אלבה תמוהים, שכן לפי דבריו, לא ברור מה יהיה הדבר שבו תיבחן המסורת אם היא נכונה או אינה. ואם תאמר שאליבא דהרב אלבה בזאת תבחנו, אם נביא לו קושיא ברורה מן המציאות או מן ספרים, אז יודה לדברינו ויאמר שאך שקר נחל ואין בדבריו מועיל. הנה זה אינו, שכן, אפילו כשמביאים לו סתירה ברורה מן המציאות – כגון זה שמבנה הכיפה אינה מכוונת לכיווני מזרח ומערב אסטרונומיים ועל כן הוא סותר את הירושלמי לחלוטין, וכן שהכיפה לא מציינת את תחומי ההיכל במקום הצר שלו לפי כל גודלי האמה, שאלו הן תיובתות גמורות מן המציאות, אין זה גורם לו לבטל את דבריו. ועודנו מחזיק בתומתו, שהכיפה מציינת את כתלי ההיכל. ואם כן הדברים מה הרב אלבה מגדיר כסתירה ברורה מן המציאות יותר מזה^[22]?
ועל כן, יש שתי אפשרויות להתייחס ל"מסורת" זו:
א. לומר שהיתה מסורת בדברי הפוסקים והראשונים, אך, המציאות מכריחה אותנו לומר כי מסורת זו מוטעית, כיוון שבאמות מידה מדוייקות אינה נכונה.
ב. לומר שלא היתה מסורת כלל על כתלי הכיפה, ואין סיבה לתלות בדברי הראשונים טעות בכדי.
והנה, אילו היתה מסורת זו מוכרחת בדברי הראשונים, היה עלינו לומר שלא דייקו מספיק, או שלא היה באפשרותם תחת שלטון הישמעאלים לברר זאת כדבעי, ואין בזה שום פגיעה בכבודם ח"ו. אולם כפי שנראה בס"ד מסורת זו לא נגלתה לעיני אף אחד מן הראשונים, והיא נעלמת מדברי הרדב"ז, ולא נגלתה אלא לרב אלבה עצמו. ואף לחבריו כורתי בריתו עלי זב'ח שאר הרבנים דורשי המקדש במהרה יחודש, והאויב יודש, לא נגלתה מסורת זו כלל, כפי שביררתי אני מפיהם ומפי כתבם.
בכדי לעסוק בדבר הכיפה, עלינו לפנות קודם כל אל ראשיתה. כלומר לעיין ביד מי נבנתה הכיפה ומהם תולדותיה, וכך נדע האם לעדת בני ישראל היתה אי פעם מסורת בדבר הכיפה אי לאו.
בכל המקורות ההיסטוריים כיבוש ירושלים התבצע על ידי הח'ליף עומר אבן אל ח'טאב, מן הח'ליפים שלאחר מוחמד. ואף שכיפת הסלע מיוחסת לעומר, מ"מ מוסכם שהכיפה נבנתה בצורתה כיום (פחות או יותר) על ידי עבד אל-מליכ, שהיה הח'ליף 50 שנה לאחר עומר. בעניין השאלה האם עומר בנה איזה מבנה על מקום המקדש, יש בזה חוסר בהירות במקורות ההיסטוריים. נראה שלכל היותר עומר בנה איזה מבנה עץ פשוט על מקום הצח'רה, ולא יותר מזה.
ואחר שידענו ידיעה זו, נראה האם במקורות ההיסטוריים שתיארו את מאורעות הימים ההם היש ללמוד כדברי הרב אלבה שהכיפה מייצגת את כתלי ההיכל אם לאו^[23].
♦

המסורת על הכיפה בדברי הראשונים

המעיין בדברי הרב אלבה יראה שהפך עלינו את סדר הדורות, ועשה סנגורין לדבריו בזה, ואין דבריו נכונים. ראשית, נקט בדברי הרדב"ז כדבר ברור שאינו משתמע לשני פנים, שלרדב"ז היתה מסורת שהכיפה לא מייצגת רק את מקום קה"ק, אלא גם את כתלי ההיכל. וכפי שנראה לקמן, הנחה זו אינה מוכרחת כלל, הנחה זו גם נסתרת מן המציאות וגם כתוצאה מן הנחה זו, נוצרים קשיים רבים בלשון הרדב"ז עצמו. אולם הקושי הראשון הוא, שקודם הרב אלבה קבע זאת בלשון הרדב"ז, ורק לאחר מכן, הביא ראיות מדברי הראשונים שכך היתה להם המסורת.
ולא כן אנכי עמדי, שכן יש סדר למשנה, כאשר אנו עוסקים בדברי הקדמונים ובאים להוכיח איזה דבר, קודם כל עלינו ללכת אל הגדולים קדמוני עולם ולראות האם בדבריהם יש הוכחה לסברא מסויימת שאנו רוצים לומר, ולאחר מכן לבדוק האם הדבר קיים גם עד אחרונים. ואם בדברי הראשונים אין הכרח, וכמו שהודה הרב אלבה גופיה נביא לשונו לקמן, כיצד תצמח מסורת זו מן האין, ולא נגלתה לאף עין, לצורב ולדינא דאין, וסוד לא יצא בנכנס יין, ולא נודעה מימי קין, וֽתופיע פתאום מן האין, בדברי קדש קדשים הרדב"ז מחמד כל עין? ועל כן, לא אנכי אענהָ, ולא אענה על ראשון ראשון ואחרון אחרון, אלא אקדים בס"ד את הדיון בדברי הראשונים, ואוכיח שאין בדבריהם כל ראיה למסורת על הכיפה כשיטת הרב אלבה. ולאחר מכן אוכיח שגם בדברי הרדב"ז אין לדברים אלו סמך.
ראשית, יש להבהיר כי בכדי להוכיח הנחה מסויימת, עלינו למצוא מקורות המכריחים את ההנחה שאנו רוצים להוכיח. כל עוד המקורות שהבאנו לא מוכיחים בהדיא בצורה שאינה משתמעת לשני פנים^[24] כפי ההנחה שהעלינו, ממילא אין כל הוכחה, ואי אפשר להסתמך על כך בתור הוכחה. ועוד בה, ככל שההנחה שאנו רוצים להוכיח היא יותר 'ספציפית' ומדוייקת, ההוכחה שעלינו לספק מן המקורות צריכה להיות יותר מפורשת. כלומר, אם אנו רוצים להוכיח מהמקורות שהכיפה מציינת את כותלי ההיכל בדיוק, ועל פי דיוק זה אפשר לחשב את המרחקים ממקום המקדש, ולהקריב על פיהם הקרבנות, לבל יהיו שחוטי חוץ, וכן לחשב את כניסת הנכנס למקום אש להבת שלהבת, שהנכנס שם וטומאתו עליו, חייב כרת, אזי דיוק זה אמור להיות כתוב בפירוש, ולא מכללא איתאמר. ומעיון במקורות נראה בס"ד, שמכל המקורות שהביא הרב אלבה אין אפילו מקור אחד שעונה על הדרישות הבסיסיות של הוכחת נתון כעין זה.
נקודה נוספת בעניין מסורות באופן כללי, והמסורת בעניין המקדש בפרט. כוחה של המסורת הינו כח העומד בפני עצמו. כלומר המסורת לא תלויה בדקדוקים בלשונות הראשונים והאחרונים, או במקורות היסטוריים כאלו או אחרים. המסורת כוחה גדול מפני שהיא עוברת איש מפי איש. צא וראה כמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח, אותו האיש זכור לטוב שמו כן תהילתו, פרופ' זהר עמר נר"ו, בכדי שלא תשתכח תורת הג'אמוס הוא הבופאלו, ותורת החגבים, ושאר כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה. כוחה של המסורת הוא בכך שאינה תלויה במקורות חיצוניים לה, כגון ספרי הפוסקים או ספרי ההיסטוריה. לכל היותר, המקורות יכולים להעיד ולסייע על מסורת קיימת. אך דקדוקים מספרי הפוסקים, או מספרי מחקר והיסטוריה אינם יכולים ליצור מסורת יש מאין.
אמנם, אף אם המסורת לא הועברה איש מפי איש יש מקום לסמוך עליה, בתנאי שנכתבה בפירוש. המסורת של הרב אלבה לוקה בכפליים, גם לא הועברה איש מפי איש, וגם הרב אלבה מסתמך על דקדוקים שאינם מוכרחים בכדי לחדש אותה. לא לזאת יקרא מסורת^[25].
ומסורת זו שהכיפה מייצגת את כותלי ההיכל, נכתבה לראשונה בצורה מפורשת רק במאמריו של הרב אלבה. תדע, שגדול דורשי המקדש בדורנו, הגר"י אריאל שליט"א, לא הזכיר מסורת זו כלל בדברו על הר הבית ותשובת הרדב"ז (סידור המקדש ליום חול עמ' 550-557). ואם רבי לא שנאה, רבי חייא מניין לו? וגם בספר המסורת (של הרבנים שפירא ופלאי) אשר האריכו הרחיבו לבאר את המסורת בעניין אבן השתיה, שהיא אכן נמצאת תחת הכיפה ברמה, מ"מ לא הזכירו כלום בכל דבריהם לגבי מסורת נוספת בעניין כותלי הכיפה^[26]?
ובאמת אם מחדשים איזה דבר על פי דקדוקים, לא יכון לקרוא לזה מסורת כלל, ומסורת בעניין זה היא שם מטעה. אלא זהו דקדוק הלכתי, שאין ברור אם הוא מוכרח.
והשתא נחזי אנן, האם המסורת הזו שהכיפה מייצגת את כתלי ההיכל מקובלת בעם ישראל מדורי דורות כמסורת האתרוג, או שאף אם היתה מסורת כזו היא נפסקה ודומה למסורת התכלת, או שכלל מסורת זו לא הוות.
ראשית נאמר, שאם אמת היה הדבר הזה והיתה מסורת ברורה שכתלי הכיפה עומדים על כתלי ההיכל לא היינו אמורים למצוא כל כך הרבה פערים מציאותיים והלכתיים בין הכיפה להיכל, כמו שכתבתי לעיל. וכאשר מכל הצדדים של הכיפה, אין אפילו כותל אחד העומד על כתלי הכיפה, הרי שמסורת זו אינה נכונה או אינה קיימת^[27].
♦

אין לדקדק כשיטת הרב אלבה מנסתרות דרשב"י ומפרקי דר"א

ועתה הבוא נבוא להראות בס"ד, כי מכל המקורות של הרב אלבה אין ראיה כלל לכך שהכיפה נבנתה על כתלי ההיכל, וכיוון שמסורת כעין זו צריכה להיות כתובה בפירוש ובפירוט, בפרט שעסקינן הכא במרחקים, כל עוד היא לא נכתבה בצורה ברורה, קמ"ל שהיא אינה^[28].
מבין המקורות שהביא הרב אלבה, הביא את פרקי דר"א ונסתרות דרשב"י, והתם כתוב שהמוסלמים יבנו בניין בהיכל ויגדרו בהיכל. ויש מקום להראות שאין שום מקום לדקדק ממדרש זה שהכיפה מציינת במדוייק את ההיכל, או שההיכל מצויין על ידי הכיפה בשום אופן^[29].
ראשית, מלשון פרקי דר"א (סו"פ ל' דפוס היגער ועוד) איתא: וְיִגְדְּרוּ פִּרְצוֹת חוֹמוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיִבְנוּ בִנְיָן בַּהֵיכָל. ע"כ. פשטות לשונו היא שחומות בית המקדש (הר הבית?) היו פרוצות, ובני ישמעאל השלימום, וכן בנו בניין בהיכל. כלומר במקום ההיכל בנו בניין, הוא (כנראה) כיפת הסלע. בודאי שאין כוונת המדרש לומר שכיפת הסלע מתארת בצורה מדוקדקת את מבנה ההיכל, ואין כלל אפשרות לדקדק זאת מלשון המדרש.
ועתה נראה, אם יש מקום לדייק בלשון מדרש נסתרות דרשב"י שהכיפה מציינת את המקדש. כך איתא במדרש (אוצר מדרשים (אייזנשטיין) שמעון בן יוחאי עמוד 555): המלך השני שיעמוד מישמעאל יהיה אוהב ישראל ויגדור פרצותיהם ופרצות ההיכל, וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור כולו ובונה לו שם השתחויה על אבן שתיה שנאמר ושים בסלע^[30] קנך, עושה מלחמה עם בני עשו והורג חיילותיו וישבה שביה גדולה מהם וימות בשלום ובכבוד גדול. ויעמוד מלך גדול מחצר-מות ויעשה מלוכה ימים מעטים ויעמדו עליו גבורי בני קדר ויהרגוהו ויעמידו מלך אחר ושמו מריאו (מרואן) ויקחוהו מאחורי הצאן והאתונות ויעלוהו למלוכה ויעמדו ממנו זרועות ארבע ויגדרו ההיכל^[31]. ע"כ. אי אפשר להתעלם מהנימה החיובית שיש לבעל המדרש הנ"ל ביחס למלכי ישמעאל.
והמעיין יראה כי אין כלל הכרח לפרש את המושג 'יגדרו בהיכל' כ-'בנו בניין שגודר בו את ההיכל'. ופשטות לשונו היא כמו דאיתא בפרקי דר"א, שבנו בניין בהיכל, כלומר במקום/באזור ההיכל. רק שנקט בשורש ג.ד.ר. במקום שורה ב.נ.ה. אולם הרב אלבה דקדק כנראה מהלשון בנסתרות דרשב"י^[32], שהכיפה גדורה בהיכל. ופשטות לשון המדרש היא שלכל היותר בנו בניין במקום ההיכל, אך לא בדקדוק.
♦

ביאור שינוי הלשון בין פרקי דר"א לבין נסתרות דרשב"י

ואחר הודיע אלה'ים אותנו את כל זאת. והבנו שגם את המקור הבודד הזה, לא אומר שהכיפה מציינת את ההיכל כלל, ארחיב בדבר
וכאשר עיינתי בפרקי דר"א (סוף פרק ל') מצאתי דבר פלא. והכי איתא התם: וַהֲלֹא כָּל בְּנֵי קַיִן נִפְרְדוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל, אֶלָּא(עז) עַל שֵׁם שֶׁיָּשְׁבוּ בַאֲחֻזַּת קַיִן נִקְרְאוּ בְנֵי קַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר כד, כב] כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ. (עח) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּבָרִים עֲתִידִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְאֵלּוּ הֵן, יִמְדְדוּ אֶת הָאָרֶץ בַּחֲבָלִים, וְיַעֲשׂוּ בֵּית הַקְּבָרוֹת לְמִרְבַּץ צֹאן אַשְׁפַּתּוֹת, וְיִמְדְדוּ בָהֶם וּמֵהֶם עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְיִרְבֶּה הַשֶּׁקֶר, וְתִגֹשׂ הָאֱמֶת, וְיִרְחַק חֹק מִיִּשְׂרָאֵל, וְיִרְבּוּ עֲוֹנוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, שָּׁנִי תוֹלַעַת כַּצֶּמֶר, וְיִקָּמֵל הַנְּיָר וְהַקֻּלְמוּס, וְיִפָּסֵל סֶלַע מַלְכוּת, וְיִבְנוּ אֶת הֶעָרִים הַחֲרֵבוֹת, וִיפַנּוּ הַדְּרָכִים, וְיִטְּעוּ גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְיִגְדְּרוּ פִּרְצוֹת חוֹמוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיִבְנוּ בִנְיָן בַּהֵיכָל. וּשְׁנֵי אַחִים יַעַמְדוּ עֲלֵיהֶם נְשִׂיאִים בַּסּוֹף. ע"כ.
ואם נשווה זאת לנסתרות דרשב"י, נראה התאמה מפליאה: ועוד היה ר"ש אומר ששמע מרבי ישמעאל, כיון שמלכות ישראל באה עתידין למוד הארץ בחבלים שנאמר והאדמה יחלק במחיר (דניאל י"א ל"ט) ועושים בתי קברות מרעה לצאן, וכשימות אדם מהם קוברים אותו בכל מקום שהם מוצאים וחוזרין וחורשין הקבר וזורעים אותו שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא, מפני מה שאין בית הפרס נידש. עוד וירא את הקיני, וכי מה משל נשא אותו רשע, אלא כיון שראה את בני בניו שהם עתידים לעמוד ולשעבד את ישראל התחיל שמח ואמר איתן מושבך, רואה אני בני אדם שאינם אוכלים אלא ממצילת איתן האזרחי. המלך השני שיעמוד מישמעאל יהיה אוהב ישראל ויגדור פרצותיהם ופרצות ההיכל, וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור כולו ובונה לו שם השתחויה (מסגד) על אבן שתיה שנאמר ושים בסלע קנך, וכו' ויעמידו מלך אחר ושמו מריאו (מרואן) ויקחוהו מאחורי הצאן והאתונות ויעלוהו למלוכה ויעמדו ממנו זרועות ארבע ויגדרו ההיכל. ע"כ.
וברור הדבר שאחד מהמדרשים השתמש במדרש אחר והוסיף עליו. ושומה עלינו להבין עתה מי הוא המדרש הקדום יותר. ומקובל במחקר לומר ששני המדרשים הללו נתחברו בערך באותה תקופה – באזור המאה השמינית לספירת התועים. רק שפרקי דר"א קדם בכמה עשרות שנים בודדות. כלומר הם מתארים את אותה מציאות בסגנון שונה מעט (ונעמוד על כך בסמוך בס"ד). ומסתבר שנסתרות דרשב"י השתמש בפרקי דר"א בתור בסיס, והוסיף עליו. ויש להוכיח כן, שכן נסתרות דרשב"י ממשיך לתאר את ימי המלכים שעמדו לאחר 'שני הנשיאים' בני עבד אל-מליכ, אך פר"א רק כותב שבימיהם יעמוד צמח דוד למלך על ישראל. הראיות להעתקה ספרותית הן רבות, ראשית, ההתבססות על הפסוק המזהה את בני ישמעאל עם בני קין (יתרו), המופיע בשני המדרשים. תיאור בניין חומות הר הבית/המקדש, ובניה נוספת בהיכל. חלוקת הארץ למחוזות (=חבלים), בשני המדרשים המדרש מופיע בשם רבי ישמעאל. כך שברור הדבר שנסתרות דרשב"י דהוא המאוחר השתמש בנוסחת פרקי דר"א והוסיף עליה ושינה.
ועתה נחזי אנן, אחר שהבנו שנסתרות דרשב"י מסתמיך ואזיל על פרקי דר"א, האם יש מקום לדקדק את הדקדוק שהכיפה מצויינת על ידי ההיכל. שכן, אחר שראינו שנסתרות דרשב"י מבוסס על פרקי דר"א, ושני המדרשים מתארים את בניית כיפת הסלע, בשינוי לשון, יש לומר בפשיטות שנסתרות דרשב"י מתכוון לאותו דבר שהתכוון אליו בעל פרקי דר"א. ועתה אביא את לשון פרקי דר"א בזה ונראה בס"ד מה פשטות כוונתו, ז"ל פר"א: וְיִגְדְּרוּ פִּרְצוֹת חוֹמוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיִבְנוּ בִנְיָן בַּהֵיכָל. ע"כ. משפט זה מקביל לשני תיאורים בנסתרות דרשב"י, רק שבנסתרות, לא הובאו הדברים בחדא מחתא אלא בנפרד: המלך השני שיעמוד מישמעאל יהיה אוהב ישראל ויגדור פרצותיהם ופרצות ההיכל וכו' ויעמדו ממנו זרועות ארבע ויגדרו ההיכל. ע"כ. ואם כן, ברור הדבר שכוונת נסתרות דרשב"י, היא כמו שכתוב בפרקי דר"א, שבנו בניין במקום ההיכל ותו לא. וכמו שבפרקי דר"א ברור שלא נתכוון לומר שהבניין בדיוק על מידות ההיכל, ובודאי שלא נתכוון לומר שהכיפה מסמנת על ידי חלק מפינותיה מתוכה את בניין ההיכל. כך גם בנסתרות דרשב"י, ומה שכתב ויגדרו, היינו כמו שכתב 'ויבנו'.
רק יש להקדים, ולהגיד שבחו של רבי שמעון ששינה, מפני מה שינה בעל המדרש לשון 'ויבנו' ללשון 'ויגדרו'? על כך יש לענות, דלא ברירא מילתא שתהיה תשובה ברורה על כך, שכן אין איתנו נביא ולא יודע עד מה, לומר מה ראה על ככה בעל המדרש להשתמש בלשון זו. אולם, עצם זה שאנו לא יודעים מפני מה בחר בעל המדרש להשתמש בלשון זו, לא אומר שבודאי כוונתו לדקדק כמו שדקדק הרב אלבה.
אולם לענ"ד, יש מקום בראש להציע כמה אפשרויות, לשינוי הלשון. ראשית, כמו שראינו נסתרות דרשב"י משתמש בפרקי דר"א, אולם אולי לא רצה בעל המדרש שיראה הדבר ברור לחלוטין כאילו צדיק עת'ק לשונו של פרקי דר"א, ולכן שינה, ואין זה אלא שיפורא דלישנא בעלמא. ובודאי שאין מה לדקדק ממנה.
אולם, שו"ב דאפשר שיש כאן עצה עמוקה, שלשמה שינה בעל המדרש. המעיין בפרקי דר"א יראה שהיחס למלכות בני ישמעאל, הוא שלילי. לא רק לעצם מלכותם, אלא גם להשפעתם הרעה שיש למלכות זו על עם ישראל 'וירבה השקר... וירבו עוונות בישראל'. שפיר יש לומר שכחלק מזה בעל המדרש רואה גם את בניין כיפת הסלע – 'ויבנו בנין בהיכל' כלומר הם בנו בניין בהיכל, הם לא בנו את ההיכל^[33], אלא הם בנו בניין במקומו של ההיכל. ואפשר לומר שכוונתו שהם בנו לעצמם, במקום שיבנו המקדש אשר לו קיווינוהו וציפינו.
לעומת זאת, המעיין בלשון נסתרות דרשב"י יראה נכוחה שהיחס למלכי ישמעאל התם, שונה בתכלית^[34], והוא הרבה יותר חיובי^[35], וז"ל: המלך השני שיעמוד מישמעאל יהיה אוהב ישראל ויגדור פרצותיהם ופרצות ההיכל, וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור כולו ובונה לו שם השתחויה על אבן שתיה שנאמר ושים בסלע קנך, וכו' ויעמידו מלך אחר ושמו מריאו (מרואן) ויקחוהו מאחורי הצאן והאתונות ויעלוהו למלוכה ויעמדו ממנו זרועות ארבע ויגדרו ההיכל, וכו' ^[36]ונוטע נטיעות ויבנה ערים חרבות ויבקע התהומות להעלות המים להשקות נטיעות ובניו ובני בניו מרובין לאכול וכל מי שיעמוד עליו ינתן בידו והארץ שוקטת בימיו וימות בשלום. ע"כ. והפער בין היחס של פר"א להשפעה של מלכי ישמעאל על היהודים (ירבו עוונות בישראל) ליחס של נסתרות דרשב"י 'יגדור פרצותיהם ופרצות ההיכל', הוא ברור. ועל פי דרכנו, יש לומר שהשימוש בלשון 'ויגדרו בהיכל' כוונתה לעניין זה, פר"א דר"א ראה בזאת 'שקר'^[37], אך נסתרות אמר 'עושה לו השתחוויה על אבן השתיה, בנימה חיובית. פר"א אמר 'יבנו בניין בהיכל', אך נסתרות נוקט 'יגדרו בהיכל' כלומר כשם שגדרו פרצות ישראל ופרצות ההיכל^[38], כך גם גדרו את מקום אבן השתיה לכבדה ולהוקירה, לבל יבוא שם עוד ערל וטמא, אך אין הכוונה שבנו זאת בדיוק על פי מידות מסויימות, או בכדי שפינות הכיפה יסמנו בצורה מדוייקת את ההיכל.
ואף שהסבר זה, בודאי אינו מוכרח, מ"מ לא פלטינן מההסבר הראשון דאינו אלא שיפור לשון ושינוי בעלמא, מהמקור שהוא פר"א לנסתרות דרשב"י, ואין כאן כל כוונת דקדוק.
ואני בטרם אכלה לדבר בעניין נסתרות דרשב"י אעיר, שיש שתי נוסחאות בעניין זה, בילקוט הרועים, אסופת מדרשים מאוחרים עמ' 101, איתא 'ויגדרו בהיכל', אולם באוצר המדרשים (ח"ב עמ' 555) איתא 'ויגדרו ההיכל'. ואין בידי כת"י לבאר הנוסחא, והרי זה ספק. וכל האפשרות בכלל לדקדק משהו מן המדרש הזה הוא רק אי גרסינן 'בהיכל', בב', אך עתה חזינן שהאות הזו גופה מסופקת היא, אי יש לגרוס בהיכל או ההיכל. ואף אם נאמר שיש לגרוס 'בהיכל' עדיין אין זה מכריח להסביר שהכיפה מציינת את ההיכל, וכמו שהוכחתי שאין הסבר זה מוכרח.
ולפי הלשון 'ויגדרו בהיכל' יש להסביר בפשטות שהכוונה היא שיבנו בניין במקום/באיזור ההיכל, וכפי כוונת פר"א. ולפי הלשון 'ויגדרו ההיכל', הכוונה היא שהכיפה אכן גודרת את מקום ההיכל, כלומר שהיא יותר גדולה מן ההיכל ומקיפה אותו, וכדחזינן. אך לא שהכוונה היא שהכיפה גודרת את מקום ההיכל בדיוק, כי זה אינו.
על כן, ברור הדבר שאי אפשר לומר כלל שמנסתרות דרשב"י יש לדקדק שהכיפה מסמנת את מקום ההיכל בצורה מדוייקת באיזה שהוא אופן, ואין הכרח להבין כלל שהראשונים (שכלל לא הזכירו מדרש זה) הבינוהו דווקא בדרך זו, והדברים פשוטים.
ועוד יש להקשות על מה שכתב: שבפעם הראשונה בנו על יסודות ההיכל, וזה יחשב גדרת פרצותיו, ובפעם השניה בנו מבנה מגודר בהיכל, כלומר בתוך תחום כתלי ההיכל, ולא בדיוק על כתליו. וכן משמע מעדויות הנכרים שהיו שני מבנים, והראשון הוא יותר על יסודות המקדש מהשני ע"כ.
איני מבין. מה הכוונה 'הראשון יותר מהשני'. על דבר הראשון אין לנו ידיעות יותר מדאי ברורות מה היתה צורתו, והאם היה ממש בתבנית המקדש, או שרק נעזרו ביסודות המקדש. אולם גם השני, הרי השני לא נבנה כלל על פי עצת היהודים ועל פי דעתם, ומאן יימא לן שהערביים התכוונו לבנות על פי תחומי המקדש?
ואם הכוונה מלשון 'יגדרו', הרי שכבר דחיתי זאת לעיל בס"ד.
♦

דחיית דקדוקי הרב אלבה משאר לשונות הקדמונים

כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שסח):
באיגרת מחכמי ירושלים מזמן הגאונים (מסעות א"י^[39], יערי, עמ' 51) מציינים הכותבים שבזמן כיבוש ירושלים על ידי מלכי האיסלם, היהודים "הראו להם את מקום המקדש, והתנו עמהם תנאים כי הם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול". ע"כ.
בדברי אגרת זו, אין זכר למסורת שציין אליה הרב אלבה, שהראו לערביים את המקדש^[40] בסימניו ובמצריו, ואין כל זכר לכך שבנו מבנה על מקום המקדש.
אולם הרב אלבה רוח אחרת היתה עמו והשיא דבריהם לדברים אחרים, אשר לא ציוו ולא עלתה על לבם. וז"ל: נראה שמטרתם באגרת זו הייתה להבהיר לבני הגולה שהם יודעים על פי המסורת בדיוק היכן המקדש, והוא נשמר מכל גיאול (רוחני נוצרי או פיזי כמו אשפה) כי היהודים הראו לישמעאלים את מקום המקדש, והם מכבדים את המקום, ולכן ניתנה להם זכות להתפלל על שעריו, אלא שעתה התחילו להקשות עליהם וזכות זו עולה להם כסף והם מבקשים חיזוק בממון ובאנשים שיעלו כדי לשמר את המסורת, ומתוך זה הם מבהירים גם איך נמסרה המסורת. ע"כ. וכאן אני שואל ותמה, וכי בצל-אל היית וידעת כי זו היא כוונת כותבי האגרת הזו? המעיין בדברי האגרת הנ"ל יראה נכוחה כי כלל אין כוונתם להעיד על המסורת, ולומר במפגיע שהמסורת מצויה ביניהם. אין זו כוונת דבריהם כלל, והמעיין בדברי האגרת הזאת, יראה נכוחה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, שלכן החליטו לכתוב זו האגרת, אך אין במשמע כלל שהיה להם איזה עניין להראות איזה דבר מה בעניין המסורת. וגם הרב אלבה שם לב לכך, שכתב 'נראה שמטרתם', ולא כתב כן בהחלטיות. אולם אם כנים אנו בזה, ואין הדברים מוחלטים, מנא לן לתלות תניא בדלא תניא, ועל פי חוסר ההכרח הזה, לומר אחרי כן וז"ל: יש רגלים לומר שלפי זה נבנה המבנה מכוון לבית המקדש בדיוק שהרי המטרה היא לכבדו מכל גיאול, ואיך יכבדוהו אם אינם יודעים את התחום שעליהם לשמור מכל גיאול. וכו' ע"כ. והמעיין בדברי האגרת הזאת יראה שאין לתלות בה מה שתלה בה הרב אלבה, בודאי לא על דרך ההכרח. וכל כוונת כותבי האיגרת להראות שהם העומדים בבית ה' בלילות הגלות, והם כעין שליחי ציבור. והסיפור של גילוי אבן השתיה, בא לבאר ליושבים בחו"ל כיצד עלה בידם דבר זה. אך לא שכוונתם היתה להראות מקום המקדש בדקדוק. שכן מתחילה ברור שאין הדבר מוחלט שמטרת כותבי האגרת היתה להעיד על איזו מסורת, מפני שלא לדברי הרב אלבה היתה כוונתם, וגם הרב אלבה לא כתב אלא 'נראה'. ואחר כך הרב אלבה תולה ש'יש רגלים לומר שמבנה בית המקדש נבנה בדיוק', ואנכי לא ידעתי כיצד ממקור שבו רק 'נראה' ו'יש רגלים', הפך להיות 'שנבנה מבנה' שכלל לא מוזכר בדברי הכותבים, וגם שאותו מבנה, שלא מוזכר נבנה 'בדיוק'. הרב אלבה הזכיר שיש תחום מסויים שבו גדרו חכמי ירושלים את המוסלמים מלהכניס שם כל טומאה. אך כל עניין התחום הזה לא כתוב כלל. בודאי שיכול להיות שגדרו את המקום, זה אפשרי, אך אין הכרח שעשו זאת 'בדיוק' אפשר שהגדילו את המקום קצת, או שבשוגג הקטינו. אין ראיה שמדדו זאת במדוייק. וכל שאין הדבר עולה בבירור, אי אפשר לתלות בו מסורת, ופשוט.
ועוד כתב הרב אלבה בתגובתו החדשה: על כן משמע כאפשרות הג', שבה מדויק הלשון "מקום המקדש", וכוונתם שהיה כאן גילוי משמעותי של מקום מבנה המקדש. ע"כ. ולענ"ד אלו דברי נביאות. המילים 'מקום המקדש' כוונתם הפשוטה המקום שבו היה המקדש (מן הסתם גם נשארו שרידים), אך בודאי שאין הכוונה הפשוטה בדבריהם לומר שהיה גילוי משמעותי של מבנה המקדש. זה פשוט לא כתוב, והרב אלבה מעמיס בדבריהם בכדי^[41].
ובאמת המקור העיקרי למעשה בעניין גילוי אבן השתיה, אינו בדברי האיגרת הנ"ל שהיא יחסית מאוחרת, או בדברי ההיסטוריון 'מוג'יר אלד'ין' שהיה בן זמנו של הרדב"ז, הרבה לאחר הכיבוש המוסלמי. אלא הסיפור מופיע בצורתו הראשונית בדברי ההיסטוריון אבן עסכאר (אבן עסכאר, בתוך: ש' קליין, ספר היישוב, 2, ירושלים תשכ"ח, עמ' 16): ונסע עמר לירושלים וכבש אותה. אחר נכנס אליה עמר יחד עם כעב. אמר: הוי אבו אסחאק! התדע את מקום הסלע הקדוש? אמר לו: תמדוד כך וכך אמות מן הכותל הסמוך לגיא בן הינום אשר שם מקום שפך הזבל, אחר כך תחפור ואז תמצא אותו. חפר, והסלע נתגלה לעיניהם. אמר עמר לכעב: היכן יש לדעתך להקים את המסגד? אמר לו: הקם אותו מאחורי הסלע, באופן זה תאחד את שני כיווני התפילה, כיוונו של משה וכיוונו של מחמד. אמר עמר: הצעתך מתאימה ליהדות! החלק הטוב במסגדים הוא החלק הקדמי, ובנה אותו בקדמת המסגד. ע"כ. ומדבריו אלה אנו למדים תרתי, ראשית שמה שעניין את עומר זה רק הסלע ולא דיוק מקום כותלי המקדש, והשנית שעומר רצה להתרחק מן היהדות, ולא להידמות לה. כלומר, יש הבדל בין לכבד מקום קדוש, שזה הערבים עשו עם כל דבר שיכלו לאמץ אותו אליהם מהדתות המונותאיסטיות שקדמו להם. אך לבנות מבנה בדיוק על פי תוכניות המקדש של היהודים, זה לא עלה על דעתו לעשות, וכפי שאפשר להתרשם מגישתו הכללית בעניין זה. הגישה הזו, שאת עומר עניין רק הסלע אנו מוצאים במקורות נוספים, מוג'יר א-דין (אנס, 1, עמ' 256-255): אחרי החתימה [על תנאי הכניעה] ביקש עמר מפטריארך העיר שיראה לו את מסגד דוד. עמר, עדוי חרבו, נכנס לירושלים והוא הובילו לכנסיית הקבר, ויאמר לו: זה מסגד דוד! עמר התבונן בו ואמר: שקר הדבר! מחמד תיאר לי את המסגד אחרת. משם הם הלכו לכנסיית צהיון [ציון], ושוב העמיד הפטריארך פנים כאילו מדובר במסגד דוד. גם הפעם הכשיל עמר את המזימה. לבסוף הובילו אל שער [בהר הבית] הקרוי שער מחמד. הזבל שהיה במסגד ירד אל מדרגות השער ויצא לרחוב, וכמעט דבק במשקוף השער. הם נכנסו לשם בזחילה. עמר נכנס ואמר: אכן זהו מסגד דוד! הוא מצא בצח'רה זבל רב שזרקו הביזנטים להכעיס את בני ישראל. פשט עמר את מעילו והחל לנקות את הזבל, וכמוהו המוסלמים שאתו. ע"כ. כלומר, ברור הדבר שעומר חיפש את הצח'רה, שעליה זרקו הביזנטים את האשפה. גם לאחר מכן מביא מוג'יר אדין את הסיפור שהבאנו לעיל (מו'גיר אל-דין, אנס, 1, עמ' 256): נועץ עמר בכעב אלאחבאר ושאלו: היכן לדעתך יש לקבוע את מקום התפילה? ויאמר: לכיוון הסלע. אמר לו: אתה מתדמה ליהדות! הוי כעב, כבר ראיתיך כשאתה חולץ את נעליך! אמר לו: רציתי לגעת בו במו רגליי. אמר לו עמר: ראיתיך! אך אנו נקבע את צדו הפונה למכה [קיבלה] כחלקו הקדמי, כפי שעשה שליח אללה את כיווני מסגדינו בחלקם הקדמי. לך לדרכך! אנו לא צווינו על הסלע [הצחרה] אלא צווינו על הכעבה! ע"כ. ואין זכר באלו הדברים לבניית כיפה גדולה, או מבנה המתאים למידות המקדש כביכול.
וברור מן המקורות הללו, שמה שעניין את כובשי ירושלים המוסלמים, היה הצח'רה, כלומר אבן השתיה. לא ציוו ולא עלתה על לבם לבדוק את המקום ולמדדו בסימניו ובמצריו, אחר אחת בתווך, וקנה המידה בידו. וכיוון שבמקורות הקדומים אין משמעות כזו, ממילא אין אפשרות להניח שעל סמך זה התבססה המסורת בדבר כתלי ההיכל, שהגה הרב אלבה.
אמנם מאגרת אחרת היה אפשר להבין כדברי הרב אלבה, והרב אלבה במאמרו חיבר איגרת זו, עם דברי מוג'יר אדין. ואני קודם אתייחס לאיגרת בפני עצמה, ולאחר מכן אדון בס"ד בדברי מוג'יר אלדין. במקור זה מן הגניזה TS Arabic Box 6 (1, כתוב כך: והיה אחד החכמים מסמן לו את גבולות המקום עד אשר נחשף. אז ציווה כי תיבנה על הסלע כיפה שתצופה זהב. עכ"ל.
ולא אכחד ואפשר שמקור זה, או מעין זה, גרם לייצר איזו שהיא הקבלה בין כתלי הכיפה לבין כתלי ההיכל. אך הקבלה זו אינה מסורת. ראשית, במקורות הקדומים יותר, היהודים והערביים, לא מוזכר כלל שסימנו לעומר את הגבולות, או שהגבולות בכלל עניינו אותו. וכפי שראינו. כל מה שעניין אותו זה הצח'רא ותו לא.
בר מן דין, הדבר ברור שמקור זה לוקה באנכרוניזם היסטורי. שכן עומר כלל לא בנה את הכיפה, ובודאי לא ציווה שתצופה זהב. וממילא אין הכרח שהנתון על ציון גבולות ההיכל מוכרח. שכן אם הסיפור לוקה בחסר, היאך נלמד ממנו מסורת מדוייקת? אולם הטענה העיקרית היא, שאפילו אם נאמר שממקור זה יש איזה שהוא הד למסורת על כתלי ההיכל, על כרחנו שמסורת זו פשוט מוטעית. שכן רוחב ההיכל בקודש הקודשים היה 70 אמה. במטרים זה כ35 מטר בערך. רוחב הכיפה במקום זה (מרכז הכיפה) הוא 50 מטר! כלומר ברור הדבר שכותלי הכיפה אינה מייצגים את כותלי ההיכל כפי שהיה הרוחב, במקום קה"ק^[42]. ועוד קושיא הנובעת מכך, כפי שכתוב בירושלמי ההיכל היה מכוון לכיווני מזרח-מערב אסטרונומי. אם הכיפה היתה מתארת לנו את כתלי ההיכל, אז גם הכיפה היתה אמורה להיות בכיוונים אלו. אולם ידוע לכל, שהכיפה לא מכוונת כלל לכיווני מזרח מערב אסטרונמי.
ואחר שעיינתי בדברי המקור הנ"ל חשבתי כי אין כלל ראיה לדברי הרב אלבה גם לשיטתו. ראשית מה שכתוב הוא כך: והיה אחד החכמים מסמן לו את גבולות המקום עד אשר נחשף. אז ציווה כי תיבנה על הסלע כיפה שתצופה זהב. ע"כ. כלומר, אחד החכמים סימן לו את גבולות המקום^[43]. ועומר החליט לבנות על המקום כיפה. אך אין כלל הכרח, שעומר בנה את הכיפה על פי גבולות המקום, שסימן אותו חכם! זה כלל לא כתוב התם. יש שני נתונים באיגרת זו, שאינם קשורים בהכרח אחד לשני – אחד, אחד מן היהודים סימן את הגבולות של המקום. והשני, ועומר בנה כיפה. אין הכרח לתלות את הכיפה בגבולות. ועוד, שפיר יש לומר שהראו לעומר את גבולות קה"ק בצמצום, ולא את גבולות ההיכל, שכן יש פער בין כתלי ההיכל, שמהם רוצה הרב אלבה למדוד, לבין הרוחב הפנימי של קה"ק. והכי מסתברא מילתא, דהרי אנו יודעים שעומר חיפש את מקום 'הצח'רה' ומסתבר שהראו לו את גבולות הצח'רה, ולא את גבולות ההיכל. וכדחזינן שהצח'רא מסומנת על ידי גדר גבוהה גם היום.
וברור על פי מקורות אחרים אנו יודעים שמה שעניין את עומר זה בעיקר האבן. ולכן הראו לו את גבולות האבן, וקודש הקודשים. ואכתי גם בזה אין הכרח שעומר התחשב בסברות יהודיות בשביל לכבד את מקום קה"ק^[44].
ועתה נביא את דברי מוג'יר אלדין ונראה האם בדבריו יש מקום לדקדק את דקדוק הרב אלבה. אחר שהביא הרב אלבה את העדות של מוג'יר אדין (אנס, 1, עמ' 256-255) שממנה עולה שעומר לא ידע היכן בדיוק נמצא מקום המקדש, אלא רק ידע תיאור כללי שלו, ולכן היה חייב להיעזר בנוצרים. בסו"ד כתב מוג'יר אדין: הוא מצא בצח'רה זבל רב שזרקו הביזנטים להכעיס את בני ישראל. פשט עמר את מעילו והחל לנקות את הזבל, וכמוהו המוסלמים שאתו ע"כ. דעת לנבון נקל, שעומר כלל לא עסק בעדות זו במציאת המקום המדוייק של המקדש, וזה לא עולה כלל מדבריו, אלא כל רצונו הכא היה לנקות מקום אבן השתיה, מן האשפה שהשליכו שם הביזנטים.
אולם הרב אלבה כתב לדקדק: לפי הסיפור של מוגי'ר אדין, ודאי נראה שאין לפרש שבאגרת חכמי ירושלים הם מתכוונים לומר שהיהודים גילו למוסלמים אך ורק את מתחם הר הבית, כי את זה הם כבר ידעו ממוחמד. אך גם אם לא נקבל את מה שסיפרו המוסלמים על הידע ממוחמד, מובן מהמסמך היהודי מהגניזה שהוא לא התעניין רק בגילוי המתחם שבו היה המקדש אלא בגילוי מפורט יותר של המקום הספציפי בו נמצא הסלע שממנו הושתת העולם, ועל כן מסתבר שאם נעשו תנאים הם בודאי נעשו בשביל גילוי מפורט שאותו הוא חיפש ולא רק בשביל ידע כללי היכן מתחם הר הבית. ע"כ לשון הרב אלבה.
ועל כך יש להקשות טובא, הרב אלבה מחבר בין כל המקורות ההיסטוריים הנ"ל ועושה מהם עיסה. הוא חיבר את ה'תנאים' שהוזכרו באיגרת לחכמי ירושלים, עם סיפורו של מוג'יר אלדין, ואת הסיפור של מוג'יר אלדין עם האיגרת מן הגניזה, שמדברת על מבנה. ופשוט הדבר, שמקורות שמצד עצמם אינם אמורים להיות מתואמים האחד עם השני, לא נכון הדבר להתאימם בעל כרחם.
שנית, אם עומר כבר ידע על מקום המקדש, אז למה לא הלך לשם ישירות, והסתבך לו עם הפטריארך? על כן, לא נראה כדברי הרב אלבה, אלא הפשטות היא שמוחמד תיאר לו את המקום בתיאור כללי (לדוגמא אמר לו על מציאות האשפה). אך עומר לא ידע היכן המקום ולכן נזקק לעזרת הנוצרים.
ועוד בה, ברור לדעתי שעומר התעניין בסלע, גם מפני שכנראה ידע על המסורות היהודיות על קדושתו, וגם מפני שבחשיבה הערבית, הצח'רה היא כעין הכעבה, שתיהן אבנים להבדיל. אך לא כתוב בשו"ם שרצה לבנות מבנה, ושהמבנה הזה יציין את מקדש שלמה. עומר חפץ היה לדעת היכן הוא מקום המקדש הנמצא בהר הבית, בכדי להגיע לצח'רה. מדברי מוג'יר אדין נראה ששני הנתונים היו חסרים לו, למעט תיאור כללי של הר הבית, ולכן נזקק לעזרת הנוצרים.
וגם אליבא דהרב אלבה, ברור שאין דברי מוג'יר אדין מסייעים לשיטתו. שכן רק משמע שרצה גילוי מפורט של האבן, אך לא שציווה ולא עלתה על לבו לבנות כיפה שתהיה בדיוק לפי מידות ההיכל. זאת לא ידעתי מניין לו, ומ"מ בדברי מוג'יר אדין זה פשוט לא כתוב. ואם כוונתו לחבר את המקורות ההיסטוריים ולהשליך מאחד על משנהו, כבר מילתי אמורה שאין לעשות כן, ומי שלבו נוקפו אומר כן.
ועוד בה, משום מה הרב אלבה מדלג בין שתי אפשרויות קיצוניות בלי להתייחס לאפשרות הממוצעת, שכן לעיל בסמוך כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שסט) שלא יתכן לומר שעומר חיפש את מקום הר הבית, שזה כבר היה ידוע לו^[45]. ולכן הרב אלבה עובר לאפשרות קיצונית ומכריח שעומר חיפש את מקום המקדש ושיגלו לו אותו גילוי מפורט.
הרב אלבה מתעלם מהאפשרות הפשוטה, שהיא מה שכתוב בכל המסמכים ההיסטוריים הנוספים שהביא לאחר מכן, שעומר חיפש את הצח'רא והיא מה שעניין אותו. וכלל לא חיפש לדעת את מקום המקדש וההיכל והעזרות בדקדוק, ואם זה על פי אמת גר"ח נאה או חזו"א. ובפרט שעומר לא חיפש להתקרב ליהדות, אלא דווקא להתרחק ממנה, כפי שרואים שלא קבע את ההשתחוויה דרך הצח'רא לדרום, על מנת לאחד את שני המקומות, אלא דווקא גרם לכך שיהיו אחוריהם אל היכל ה'. ועל כן, אף שבודאי אין דברי הרב אלבה מופקעים, ואם רוצים להעמיס בדעתו של עומר שכך היתה כוונתו, אפשר להעמיס כן, אך בודאי שאי אפשר להכריח כך, ובודאי שאי אפשר לומר על כך שהיתה איזו "מסורת" בעניין.
גם מדברי הנוצרי סיביאוס אין ראיה לדברי כלל הרב אלבה. שכן הוא כתב: אחרי אשר היהודים נהנו זמן ידוע מעזרתם או מחסותם של הערבים, עלה בדעתם לבנות מחדש את מקדש שלמה. נתגלה המקום הנקרא קדש הקדשים. הם בנו, עם היסודות ועם שרידי הבניין, בית תפלה בשבילם הם. הערבים מקנאתם ביהודים גרשו אותם משם ונתנו למקום [שם] 'מקום תפלה'. היהודים בנו בשבילם במקום אחר אצל המקדש בית תפלה אחר. ע"כ. וכפי שציין הרב אלבה, סיביאוס הנז' היה בזמן הכיבוש הערבי של אר"י, ובדבריו יש מקום לומר שבתחילה בנו על יסודות המקדש. אולם כיוון שאנו יודעים שמבנה זה, אינו המבנה הידוע הנקרא מסגד עומר, הנמצא לפנינו, ממילא נפלה הראיה.
שכן מטרתנו הכא אינה להראות שמבחינה אדריכלית אפשר לבנות מבנה, על יסודות קדומים. אלא כוונתו להראות שהכיפה המצויה לנגד עינינו היום אינה בנויה על יסודות אלה, לפחות לא באופן שיהיה אפשר לדקדק ממנה את המרחקים. ועל כן, אפילו אם נאמר שהמבנה שנבנה בתקופת סיביאוס היה קשור למקדש ולמידותיו באיזה שהוא אופן, ברור שהכיפה שלפנינו כבר לא עמדה בקריטריונים אלה, שכן הכיפה קטנה משיעור מאה על מאה אפילו לפי הרב אלבה, כפי שיבואר בהמשך. וגם לגבי בניית הכיפה עצמה, אין לנו כל עדות (בשונה מהעדויות על גילוי האבן) שבנייתה נעשתה בעצה אחת עם היהודים, וממילא אין סיבה להניח כן.
וגם דברי סיביאוס הללו סותרים את דברי הבישוף הצרפתי ארקולף: במקום הנפלא, שעליו בצורה מפוארת נבנה פעם המקדש, הנמצא בסמוך לחומה המזרחית^[46], מבקרים עכשיו הסרצנים בית תפילה בעל 4 צלעות, שהם בנו בצורה גסה, כשהם הניחו לוחות עץ וקורות גדולות על אי אלו חורבות ע"כ. והנה הכא לא מדובר על מבנה גדול הנראה כבית מקדש, אלא על מבנה פשוט מעץ, וכלל לא כתוב שנעשה עם יסודות עמוקים או שהיסודות הללו הם יסודותיו של בית המקדש. גם בשביל לעשות קורות עץ בגודל 100*100 או 100*70 לוחות העץ צריכים להיות ממש גדולים, בכדי שלא ימוטו. או בתוך היסודות^[47]. ומה שכתב לדקדק הרב אלבה שמבנה זה בעל 4 צלעות: ויתכן מאוד שהוא הריבוע של מאה על מאה שחופף ברובו את חורבות ההיכל ע"כ. דיוק זה, מעבר לכך שאינו מוכרח^[48], לא כתוב בדברי ארקולף. וגם הרב אלבה רוצה להכריח שיש כאן מסורת, אך הלשון "יתכן מאוד", אינה לשון של מסורת אלא של סברא. ואם רוצה הרב אלבה לומר את הדברים בסברא, אז שיקרא להם כן, אך שלא ישתמש במושג המקודש 'מסורת'. וגם אחר כל זאת, אפילו אם נאמר בדברי ארקולף שהמבנה הזה כן היה על פי מידות ההיכל, מ"מ בא רעהו וחקרו, ועבד אל מליכ בנה בניין חדש, ללא קשר להתחייבויות ליהודים, וללא קשר למידות המקדש כפי שאנו רואים בעינינו^[49]. כך שלעדויות אלה מבחינת הסוגיא, אין כל ערך^[50].
מכל העדויות הנ"ל אנו רואים בצורה ברורה, שאין הכרח לקשור את הקמת הכיפה, עם כותלי ההיכל באיזה שהוא אופן, ובפרט שהדברים מוכחשים מן המציאות.
גם בדברי רבי פתחיה מרגשנבורג שהביא הרב אלבה, לא כתוב שהכיפה נבנתה על בסיס מקום ההיכל, אלא שאמרו למלך הישמעאלי שיש זקן שיודע מקום ההיכל והעזרה. והמלך על פי דעתו בנה היכל בכדי שיתפללו בו היהודים.
והרב אלבה שם ליבו הטהור שאין בדברים אלו כל הכרח, וכתב להגן על שיטתו מפני קושיות של אמת, וז"ל: אך מכל מקום יש בזה חיזוק למסורת הרדב"ז כפי שפירשתיה מעצם זה שרואים שהמקום סומן על ידי היהודים ונבנה בו מבנה ריבועי, וחכמי ירושלים מדברים על גילוי מקום המקדש ולא על גילוי מתחם הר הבית, וזה מביא סברה לחבר את כל הדברים וללמוד מהרדב"ז שכוונת חכמי ירושלים היא למעשה שהכיפה מציינת את ההיכל. וזה גם הסימון שמוזכר במסמך מן הגניזה, שנשמר על ידי המבנה הראשוני הרבועי בימי עומר, ועל פיו נבנה אחר כך מבנה הכיפה בהיכל, כלומר בגבולות ההיכל. ע"כ.
כלומר, מפני שבדברי הרדב"ז שהיה מאוחר לכל אלו העדויות, מפורש לדעת הרב אלבה^[51], שהיתה לו מסורת. לכן אנו משליכים מדברי הרדב"ז אחור וקדם, על דברי אלו שקדמו לו, אפילו שבכל דבריהם אין במשמעות דבריהם כלל שגילו לעומר את מקום המקדש על פי אמות מידה מדוייקות^[52], ועל פי זה מתחדשת מסורת ברורה הנוגדת את המציאות. ועוד, מי גילה לרב אלבה רז זה, שמבנה הכיפה נבנה על יסוד המבנה הריבועי הקדום?
וביותר תמהתי על מה שכתב: וזה מביא סברא לחבר את כל הדברים וללמוד מהרדב"ז שכוונת חכמי ירושלים היא למעשה שהכיפה מציינת את ההיכל. ע"כ. כלומר, דקדוק הלשונות הוא המורה לנו לחבר את כל הנקודות וליצור מסורת. כלומר אין מסורת, על פי דקדוקים (קלושים בעיני) הרב אלבה מחדש כאילו יש מסורת. וכאשר אנו באים לבחון את "המסורת" במטרים, אנחנו רואים שהיא פשוט שגויה. לכן לא ראיתי בדברי הרב אלבה הללו, שום הכרח ושום סברא אמיתית, להכריח את ההלכה כדבריו.
ולקמן אראה בס"ד, כי לשיטת הרב אלבה אין שום בסיס, כיוון שגם את דברי הרדב"ז הוא לא מקבל כפשוטם.
♦

דחיית דקדוקי הרב אלבה מלשון הרמב"ם

וקודם שנבוא לבאר את פירוש הרב אלבה בלשון הרדב"ז, נביא פירושו בדברי הרמב"ם^[53].
וכאן אחרוג ממנהגי וגם אעיר על ענייני סגנון בכדי להראות כמה הרב אלבה שליט"א התאמץ בכדי להוציא דברים מפשטם ובכדי ליצור מצג שווא של מסורת.
בכותרת כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שעב) כך: מקורות מהרמב"ם חכמי א"י, תלמיד הרמב"ן והכפתור ופרח ע"כ, וגם אחרי כן כתב: הרמב"ם וחכמי ארץ ישראל ע"כ. והקורא מקבל את הרושם המוטעה שיש כאן מסורת ברורה מחכמי ארץ ישראל הקדמוניים, שעברה להרמב"ם, וכך הגיעה עד עצם היום הזה. והכותרת מטעה. המקור הוא מהרמב"ם, שבסמוך בס"ד נעסוק בדבריו עצמם לראות שאין כאן שום סיוע לדברי הרב אלבה. ומי הם חכמי ארץ ישראל ששמם מופיע בכותרת? התשובה לכך מופיעה בסוף הדקדוק שכתב הרב אלבה (שם עמ' שעג): ויחד עם הרמב"ם נכנס גם הדיין של עכו, שמסתבר שעל פיו למעשה נהגו כפי שעשו, כי זו היתה עמדת חכמי ארץ ישראל. ע"כ. הפלא ופלא. 'חכמי ארץ ישראל' הכתובים בכותרת, אינם הרבים, אלא מצטמצמים לחכם אחד בלבד, שכלל לא אמר מילה בעניין זה, ואין אנו יודעים מה היתה דעתו בעניין, וממי למד רוב חכמתו^[54]. ובכלל מי נתלה במי, אם הרמב"ם ברבי יפת או רבי יפת ברמב"ם. ומאגרתו של הרמב"ם לרבי יפת, משמע שלא סבר שרבי יפת גדול ממנו כלל, שכן הוא מוכיח אותו על פניו. ודי בזה בכדי להראות שדרכו של הרב אלבה אינה דרך ישרה שיבור לו האדם.
שנית, בגוף דברי הרמב"ם פלפל הרב אלבה ודחק הרבה עד שנכנס ועלה בידו לבאר כשיטתו בדעת הרמב"ם.
הרב אלבה כתב להכריח שכאשר כתב הרמב"ם באיגרתו 'נכנסתי לבית הגדול והקדוש' כוונתו לומר שנכנס לעזרה, וכיוון שאסור לפי הרמב"ם להיכנס לעזרה, כתב הרב אלבה (שם עמ' שעב) שהרמב"ם נכנס למקום 'הקרוי עזרה'. ולא צריכא למימר שפלפול זה כלל לא עולה בפשטות מלשון הרמב"ם, שכן בלשונו באיגרת הרמב"ם לא הזכיר כלל, לא עזרה ולא מקום הקרוי עזרה. ודברי הרב אלבה כמגדלים הפורחים באויר.
כשהרמב"ם כתב "נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו", הוא כתב זאת באיגרת אישית לרבי יפת הדיין. לא עלה על דעת הרמב"ם שיבוא מאן דהוא לאחר כמה דורות ויקשה ויפרק ויתרץ מהלכות בית הבחירה או מנוסח ברכת המזון, על דבריו באיגרת אישית, שבה הוא קובל על התנהגות לא ראויה של רבי יפת כלפיו. ולא מיחזיא מילתא שנתכוון לדקדק.
ותמיד הבנתי כשקראתי את האיגרת הזו, וכן הבין הגר"י אריאל בסידור המקדש כאשר עסק בדברי הרמב"ם, שכוונת הרמב"ם לומר דרך כלל, נכנסתי להר הבית על פי המקומות המותרים. ולא דק. וכן כתב הרב יוסף פלאי בדבריו שהובאו בסוף ספר העבודה להרמב"ם הוצ' מקבילי (עמ' 437) וז"ל: לפי עדות המעתיק הועתקו הדברים מכתיבת יד של הרמב"ם. ר"י שילת מעיר שמסתבר שכוונת הרמב"ם באמרו 'ונכנסתי לבית הגדול והקדוש' וכו', שנכנס למתחם הר הבית, אך לא למקדש עצמו עכ"ל.
אולם הרב אלבה הקשה שמעולם לא מצאנו שהרמב"ם קרא להר הבית 'הבית הגדול והקדוש', ולכן מוכח שכוונת הרמב"ם על העזרה, וכיוון שאי אפשר להיכנס לעזרה, כוונתו על המקום הנקרא עזרה, שהיא הרמה המוגבהת. אף שכל זה לא רמוז בדבר וחצי דבר בלשון הרמב"ם, מ"מ אכן קושיא אלימתא היא, שלא מצאנו שהר הבית נקרא הבית הגדול והקדוש. אך השתא דאתינן להכי, נקשה על הרב אלבה כי קושיא דיליה, היכן מצאנו והראיני דוגמתו בעולם הזה, היכן מצאנו גם ראינו שהרמב"ם קרא לעזרה (או למקום הנקרא עזרה) בלשון 'הבית הגדול והקדוש'? כדי שנאמר כדברי הרב אלבה צריכים אנו לומר שהעזרה נקראת כן בלשון הרמב"ם, אך הרב אלבה ריפא שבר על נקלה ואמר שבדברי הימים העזרה נקראת 'בית זבח', ומזה למד שכאשר מוזכר מושג אחר בשיתוף שם התואר 'בית', בודאי שהכוונה לעזרה. אך ברור לכל ישר הולך, שדברי הרב אלבה בדותא הם. שכן, לא עסקינן הכא בראיות למכביר מה נקרא בית ומה עיקר בבניין הבית. עסקינן הכא בלשון הרמב"ם, וכי היכי דדחה הרב אלבה את האפשרות הפשוטה לומר שכוונת הרמב"ם לומר שנכנס להר הבית, כך דחו דברי הרב אלבה גופיה את דבריו עצמו, ואי אפשר לומר שנכנס לעזרה, כיוון שגם העזרה לא קרויה בשום מקום בלשון הרמב"ם 'בית'. ומה לנו כי נחוש ללשון 'בית' הטמון לו בדברי הימים? אין אלו אלא דברי תימה.
ויתר על כן, היכן מצאנו גם ראינו שהרמב"ם השתמש מדיליה, חוץ מאיגרת זו, במושג 'הבית הגדול והקדוש'? בכל משנה תורה התייחס לכך הרמב"ם רק פעם אחת, וגם התם לא מדיליה אלא מנוסח ברכת המזון שקבעו חז"ל. וכיוון שאי אפשר לומר שהרמב"ם נכנס לתוך מקום המקדש עצמו, מחמת הטומאה, ממילא ברור שהתכוון לומר בדרך כלל על מתחם הר הבית. ולקמן נראה בס"ד שהלשון "בית" נכונה גם על הר הבית באופן כללי וממילא כל שיטת הרב אלבה נדחה קראו לה.
ותדע שלא מלבי אמרתי כן, וכבר קדמוני רבנן, הלא הוא הגר"י שילת במהדורת איגרות הרמב"ם אשר לו, כתב (עמ' רכו) בזה"ל: ההליכה בבית אלהים או הכניסה לבית אלהים היא, איפוא מטבע לשון מקראי-הלכתי המתייחס לכניסה ולהליכה בחצרות בית ה', והוא יכול להתייחס באופן זה גם להר הבית כולו הנקרא על שם הבית עכ"ל. ודפח"ח וש"י.
ועוד, אחר העיון נראה שהשם 'בית המקדש' בלשון תקופה זו הוא שם נפוץ בשביל כל מתחם הר הבית. במכתב של רבני ירושלים שהוזכר לעיל איתא: "והתנו עליהם תנאים כי הם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול, ויתפללו על שעריו, ולא יהיה ממחה על ידיהם". ומבואר כי שערי בית המקדש עליהם מתפללים היהודים הם שערי הר הבית. ואם כן, אין כלל הכרח לומר כדברי הרב אלבה שהמושג הבית הגדול והקדוש, מדבר על המקום הנקרא עזרה, שהגדרה כזו לא כתובה ולא רמוזה בדברי הרמב"ם.
ואחר כתבי כל זאת, ראיתי שגם הרב אלבה הודה לדברי אלו, דשפיר יש לומר שהרמב"ם לא נתכוון לדקדק במילותיו הללו. שכן כך כתב הרב אלבה: כה"ג נראה לי לבאר מה שמצינו שככל הנראה בנו של הרמב"ם, רבי אברהם לא ידע על זה שאביו נכנס להר הבית, שהרי כתב (ספר מעשה ניסים סי' יא) שאפשר שהרמב"ם סבר בעת שכתב את ספר המצוות (ל"ת עח) שאסור לטמא מת להכנס להר הבית. לא כל דבר שאדם רוצה להעביר נודע מיד לכולם ואף לבנו, לכן איני רואה קושי להניח שמרוב טרדותיו הרמב"ם לא הקפיד להודיע לבנו את הענין המיוחד של הימים בהם הוא חוגג, ויתכן שהרמב"ם החליט שעליו לחגוג זאת ולהודיע זאת לבניו רק בהיותו מבוגר, כשבנו לא היה לידו. ע"כ לשון הרב אלבה. כלומר שהרמב"ם כתב את האיגרת בה מתוארת עלייתו להר הבית לעצמו, ולא העלה על דעתו בעת כתיבתה למסור הדברים הלאה על ידי קריאתם מתוך הכתב, לבנו או לשאר בני משפחתו^[55], וממילא ברור שאין כלל הכרח שהרמב"ם התכוון לדקדק. ולפי זה שפיר יש לומר שהתכוון במושג 'הבית הגדול והקדוש' לכל מתחם הר הבית, ושלא בדקדוק.
וכשם שאדם שנמצא בכניסה לירושלים, אומר 'הגעתי לירושלים עיר הקודש', למרות שלא הגיע עדיין לתחומי ירושלים המקודשת. כך אדם שנכנס להר הבית יכול לומר 'נכנסתי לבית הגדול והקדוש', למרות שנכנס רק למתחם הר הבית, ואין בכך כל קושי^[56].
♦

יש להוכיח מלשון הרמב"ם שגם על הר הבית יכון המושג בית

ובאמת, כל שיטת הרב אלבה בעניין זה, בנויה על יסוד רעוע. היסוד הוא שלא מצאנו שהר הבית יקרא בלשון 'בית' בדברי הרמב"ם, וממילא ברור הדבר שעלינו למצוא את הדבר היחיד הנקרא 'בית', וכיוון שמצאנו בדברי הימים את המושג 'בית' לגבי העזרה, ממילא ברור שהרמב"ם נכנס לעזרה, וכיוון שלא יכול היה להיכנס לעזרה נכנס למקום הנקרא עזרה. אלו דברי הרב אלבה. וברור שאין הכוונה שבכדי לדחות את דברי הרב אלבה אנו צריכים למצוא שהר הבית נקרא 'הבית הגדול והקדוש', שכן גם הוכחתו מדברי הימים לא מצאה לשון כזו, אלא רק לשון בית.
ועל כן, אם המצא תימצא בידינו אף מובאה אחת שהרמב"ם משליך מלשון 'בית' על כל מתחם הר הבית ממילא כל הוכחתו של הרב אלבה נופלת.
ואחר העיון בס"ד מצאתי שני מקורות כאלו, ותהילות לאל עליון שסייעני על הלימוד.
זה יצא ראשונה. כתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה (פ"ז ה"א-ב): מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו, וכו' (הלכה ב) ואי זו היא יראתו? לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו ואין צריך לומר שאסור לרוק בכל הר הבית וכו', ולא יעשה הר הבית דרך וכו', ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה. ע"כ. ומבואר בפשיטות שאע"פ שבפסוק כתוב 'ומקדשי תיראו', על פניו הכוונה דווקא לבית הגדול והקדוש מחנה שכינה, מ"מ הרמב"ם על פי חז"ל מרחיב זאת לכל תחומי הר הבית, שגם התם יש דיני מורא מקדש^[57].
ואשר על ידו השני. עוד מקור מפורש מזה, שהרמב"ם מחיל דין הנכתב בו דווקא 'בית', על כל תחומי ההר, איתא גם בהל' בית הבחירה (פ"א ה"ח): כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות, וכו' ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ וכו', שנאמר אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית, ואומר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. ע"כ. כלומר בפסוק כתוב לשון 'בית' – 'בבית בהבנותו', אך הרמב"ם למד מזה לאסור בכל שטח הר הבית. כלומר גם שטח הר הבית, יכול להיקרא בית. וכיוון שכבר ביררנו גם אליבא דהרב אלבה שאין אני צריך למצוא שהר הבית נקרא דווקא 'הבית הגדול והקדוש', אלא כל שיפול בו לשון 'בית' שפיר דמי, וכמו שעשה איהו שלמד מלשון 'בית זבח' לעזרה. כך אעשה גם אני. ובפרט שמדובר בלשון שהרמב"ם כתב מעצמו ולא ציטט את נוסח ברכת המזון וכד'.
ואין לומר שכוונת הרמב"ם היא רק שלא ישמע קול החציבה בהר הבית, כיוון שאם חוצבים בהר הבית, יש לאסור גם ממזרח בסמוך מחוץ להר, מפני הקול נשמע. שכן לא מצאנו איסור כזה. אלא ודאי שכל האיסור הוא החציבה בהר הבית, ובית משמעו גם הר הבית. ונדחו דברי הרב אלבה.
ועל כן, כיוון שראינו בפירוש בדעת הרמב"ם שגם במתחם הר הבית יכולה ליפול לשון בית, ממילא אין כלל קושי לומר שכשהרמב"ם כתב 'הבית הגדול והקדוש' הוא נתכוון לכל מתחם הר הבית באופן כללי, לאחר שהתברר לנו שלהיכנס לעזרה עצמה הרמב"ם אסר. וממילא ברור שנתכוון למתחם הר הבית. ולית דין צריך בושש.
ועוד בה, הרי בלשון הרמב"ם גופיה בשני המקורות שהביא הרב אלבה, לא כתובה המילה עזרה כלל. וקל וחומר שלא כתוב 'מקום הקרוי עזרה'. אלא הרב אלבה לומד מלשון הכתובה בהל' בית הבחירה ללשונות הכתובות באיגרת אישית, שיש בה מן המליצה. ולדקדק באופן הלכתי צר, באיגרות הבנויות על תכתובת אישית, לא נוח לי כלל. וליקו ולימא ליה לקרא דכי כתיבא בדווקא כתיבא? ואם נרצה לדקדק בגוף הלשונות כדקדוק הרב אלבה, נהיה מוכרחים לומר שהרמב"ם נכנס לעזרה עצמה^[58]. אך אם כבר הרשות נתונה שלא לדקדק כל כך מחמת הקושי, להכניס את הרמב"ם לעזרה, נגד פסקו הוא, ממילא כבר אין הגבלה לומר שהרמב"ם התייחס באופן זה לכל מתחם חראם אשריף. וכאשר הסרנו את חובת הדקדוק ולא שמענו שיש מקום ביניים, שמצד אחד מתוקף קדושתו הוא הר הבית, אך מצד אחר הוא נקרא עזרה, כל שלא שמענו כזאת בדעת הרמב"ם בפירוש ממילא אין מקום לומר כן. והדברים פשוטים. ובפרט שבניגוד לאחרים^[59], הרמב"ם לא התייחס באיגרתו וברשימתו כלל לרמה המוגבהת. ואם כן כיצד נחדש דבר בלשון הרמב"ם בלא שכתבו בהדיא ונסתמך על דקדוקים קלושים^[60]?!
והרב אלבה לשיטתו, כמו שעשה בדברי הרדב"ז, שקודם הוכיח שהיתה לו מסורת, ולזה חיבר מקורות קדמונים לא מוכרחים, כך עשה לרמב"ם. קודם כתב אמירה ללא מקור ברור בדעת הרמב"ם, ומביא לה ממנהג שהיה 300 שנים לאחר מכן. וכל דקדוקי הרב אלבה הם כניסיון לקבוע את מקום זקיפת אצבעו של רבי יהושע בן חנניא בבכורות ח ע"ב^[61].
וגם הרב אלבה הדר תבריה לגזיזיה בעניין לשון הרמב"ם והודה לדבריי, שאין פירושו מוכרח בדעת הרמב"ם. ותפילה עושה מחצה^[62]. וממילא אין מקום לסמוך עליהם כלל.
♦

הכלל העולה מדקדוק דברי הראשונים

זאת תורת העול'ה מדברי הראשונים כולם שהביא הרב אלבה, שאין מאף ולא אחד מהם ראיה אחת ברורה ומוכרחת לכך שכותלי הכיפה מציינים בפירוש ובדיוק את כתלי המקדש. מלבד מה שכתבתי לעיל בס"ד להקשות טובא על אפשרות זו. מדברי כל חכמי ירושלים הללו מוכח שלא היתה להם מסורת, אלא לכל היותר המסורת על אבן השתיה הנמצאת בתוך כיפת הסלע.
ובזה גם הרב אלבה מודה שמכל אלו הראשונים אין להוכיח בהדיא כלום, כיוון ש"אפשר לפרש שהם סימנו את המקום רק כהשערה היכן ימצא הסלע", כלשון הרב אלבה גופיה. רק שהרב אלבה סובר שמדברי הרדב"ז יש להוכיח שהיתה לו מסורת ברורה, ועל פי הרדב"ז הוא משליך אחור וקדם על הראשונים שהיו לפניו ולפני פניו, למרות שגם השלכה זו אינה מוכרחת כלל. ובדברי הרדב"ז נעסוק לקמן בסמוך בס"ד.

דחיית פירוש הרב אלבה לדברי הרדב"ז

ובאמת הרב אלבה הפליא לעשות, בבארו דברי הרדב"ז לאורך ולרוחב בכדי שיתאימו למסורת שהגה בדעתו ולא יצא'ה החוצה, שכותלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל.
ובטרם אבוא אעי'ר בס"ד כי הרב אלבה טען טענה קשה עד מאוד, כי מסורת אינה כמו כל בירור סוגיה בגמרא, אלא עיקרה בנידון דידן הוא בתורה שבעל פה, ולכן אין צורך להביא לה ראיות. וכך כתב וז"ל: המחויבות של אנשי ההלכה למסורת שמועברת על ידי חכמי התורה גדולה מאוד, כיון שכל התורה בנויה על מסורת. כיצד אנו יודעים שהתפלין מרובעות, וכיצד אנו יודעים את כל פרטי ההלכות שלהם, אם לא נסמוך על מסורת? כך גם לגבי מסורת שמובאות אצל חכמים בדורות מאוחרים יותר בפרטי הלכה, שלכאורה מוצאים שוני בינם לבין מה שהיה מימי קדם. אנו מקפידים על צורת שי"ן בולטת מהבית, למרות שחיילי בר כוכבא לא היה להם שי"ן כזו, אלא שי"ן בצורה אחרת, אלא שיש תורה שבעל פה שכך מניחים תפלין. כל התורה ויסודות האמונה מועברים כך. איך אנו יודעים שיש עולם הבא ויבא מלך המשיח, אף שזה לא כתוב כלל במפורש בתורה, אנו יודעים זאת במסורת ומסתפקים בזה שיש רמזים שמתפרשים יפה לפי המסורת. נראה מהפוסקים שבאופן כללי מסורת היא אומדנא חזקה, כי חכמים לא ממציאים דברים. ועל כן כל עוד שאין סתירה ממשית למסורת מחויבים לקבלה, גם אם היא לא כתובה במקורות קדומים. ואין הבדל בזה בחומרת הענין עליו דנים, גם באיסור כרת פוסקים לפי חזקות שהם אומדנות. וכו'. ע"כ לשונו.
כלומר 'מסורת' היא מושג העומד בפני עצמו, ואינו זקוק למקורות חיצוניים בכדי לתמכו. ובודאי הרב אלבה צודק בכך. אולם בהא מילתא הרב אלבה לא דק כלל. שכן הרב אלבה ערבב בין שני מושגים שונים בתכלית – 'מסורת' ו'אומדנא'. אומדנא כשמה כן היא אומדן, "מסתבר שכך דעתו" מסורת אינה עניין להסתברות! מסורת היא ברורה איש מפי איש. וכיצד הרב אלבה מבלבל בין מסורת ואומר שמסורת היא אומדנה חזקה?! האם הידיעה שאתרוג הוא אתרוג הוא אומדנא? אומדנא מקורה בסברא, מסורת אינה תלויה בשום סברא או דקדוק. לגבי המסורת שכתלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל, אין לנו כלל מסורת כזו, והרב אלבה חידשה על פי דקדוקיו מלשון הרדב"ז. כלומר עד שהרב אלבה דקדק כן מלשון הרדב"ז, לא ידענו שיש מסורת כזו. וזה ההבדל המהותי בין המסורת של הרב אלבה לבין מסורת האתרוג ושאר המסורות המקובלות בעם ישראל. אמת שמסורת עיקר כוחה היא מן התורה שבעל פה, אולם זה נכון אם המסורת הועברה ללא הפסק על ידי תורה שבעל פה איש מפי איש. אם נחזור לאתרוג, נאמר שהמסורת על האתרוג היתה חזקה ונכונה אף אם מעולם לא היינו מוצאים מטבעות עתיקים שיש עליהם צורת ארבעת המינים.
אולם המסורת על הכיפה, אם הרדב"ז לא היה כותב תשובתו הרמת'ה והרב אלבה לא היה מדקדק דקדוקיו מלשון הרדב"ז, אף אחד לא היה מעלה על דעתו שיש מסורת כזו. אך אנחנו לא יכולים לומר ש"המסורת" הזו של הרדב"ז, היא זו שהגיעה אלינו, ופשוט.
גם כתב הרב אלבה וז"ל: הרדב"ז מייסד את דבריו על עובדה היסטורית שמקום בית מקדשינו התגלה בזמן בנית הכיפה ע"כ. אולם יש לשים לב כי גם הנחת היסוד הזו של הרב אלבה היא אפשרית, אך אינה מוכרחת. הרדב"ז בדבריו לא הזכיר את הסיפור הידוע שהכיפה נבנתה על פי סימון היהודים. לסיפור זה יש וואריאציות שונות, ואין לדעת לאיזו נוסח של הסיפור הרדב"ז היה מודע, אם בכלל. כמובן שאי אפשר לבנות שום דבר על הנחת יסוד אפשרית (ולא מוכרחת), שגם אם היא נכונה אין אנו יודעים מה היא כוללת. ובפרט שהרדב"ז לא הזכיר תחום מאה על מאה, ולא הזכיר את נסתרות דרשב"י, ולא הזכיר מסורת בעניין כתלי הכיפה. כל אלו הם מגדלים הפורחים באויר של הרב עידוא אלבה שליט"א.
עוד כתב הרב אלבה: מסתבר שכמו כן מה ששמע הרדב"ז הוא מה שכתוב בנסתרות דרשב"י ופרקי דר"א, שלא רק שאבן השתיה נמצאת במקום אלא שהכיפה היא "בנין בהיכל", או "גדירה בהיכל", ולא ראה צורך לכתוב שמצא כך כי באמת לא על דיוקים מנסתרות דרשב"י סמך אלא העיקר הוא שהיה די לו במה שמקובל על חכמים כך, ועל פי זה הרדב"ז כתב את ההוראה למדוד מהכתלים מתוך חשש לחומרה שמא הכוונה לציון ה70 אמה על 86 אמה. הוא גם לא ידע בדיוק את הכיוונים, ולא נכנס לזה כי ממילא מדובר על אומדן. וכו'. וכך נמצא שכתלו המזרחי של קה"ק נמצא במערב האבן, וממילא מובן שממזרח קה"ק עד קצה כותל הכיפה בפינה הדרום מזרחית יש 37 אמות, שהן 19.1 מטר, וכן רואים בשרטוט והכל אתי שפיר. דברי הרב אלבה הכא תמוהים.
נראה לי שמעכ"ת לא דק כלל. ראשית, בדעת הרדב"ז אין הדבר נכון, כי הוא סבר שאבן השתיה נמצאת במערב קה"ק ולא במזרחו, כך שכל השרטוט הזה שגוי לדעת הרדב"ז.
דבר שני, אין כותל במזרח קה"ק, יש פרוכת (ואם כוונתו לבית ראשון היה עליו לפרש, כיוון שיש כאן הפרש של אמה טרקסין).
דבר שלישי סוף דברי הרב אלבה הללו תמוהים עד מאוד, ממזרח קה"ק לפי המיקום שנתן הרב אלבה עד לפינה הדרום מזרחית, אין 19.1 מטר, יש הרבה יותר. אם כוונתו לפינה הזו שהיא הפינה הדרום מזרחית בכותל המזרח:
אז יש כ32 מטרים, הרבה יותר מ19.13.
ואם כוונתו לפינה הדרומית ביותר כזה:
אז יש יותר מ27 מטרים. כך שמה שכתב שמהפינה הדרום מזרחית עד למקום קה"ק יש 19 מטרים אינו נכון ושגוי מעיקרו.
ואולי נתחלפו לרב אלבה מזרח במערב, וכוונתו שממקום קה"ק לשיטתו עד כותל הכיפה בפינה הדרום מערבית יש 19.1 מטרים. ראשית לא ברור כלל למה למדוד עד לשם. הרי מקום קה"ק היה צפונית לאבן ולא דרומית לאבן. וההיכל כולו היה מכוון בכיווני מזרח-מערב אסטרונומיים, כך שאין סיבה לקדש משום מה, את הפינה הדרום מערבית של הכיפה. ועל כן נראה ברור שלא נתכוון הרב אלבה לפינה הדרום מערבית, כיוון שהיא באלכסון למקום שבו הוא רוצה להעמיד את מקום קה"ק.
ואם נדקדק בדבריו, אולי יש להציע שהוא מסתמך על השרטוט, ובשרטוט הקשר היחיד שיכול להיות למקום קה"ק לפי דעתו (בלבד) הוא לפינה הצפון מערבית. ולקה הרב אלבה בכפליים, במקום לכתוב 'צפון-מערבית' כתב 'דרום-מזרחית' ובלבל אותנו לחינם.
אם לזאת כוונתו, הרי לך סימנא ששגה עד מאוד. שכן אורך הקו הנמתח מהפינה הדרום מזרחית לפינה הצפון מערבית בכיפה הוא 52.8 מטרים לערך (בניכוי הציפוי של צלאח אדין). כשנפחית מכך 32.05 מטר שהוא האורך בין תחילת האולם עד למקום קה"ק – יצא המרחק בין מקום קה"ק עד לפינה הצפון מערבית של הכיפה 20.7, ולא 19.13 כדברי הרב אלבה, יותר ממטר הבדל (ויכול להיות שההבדל הוא אף גדול יותר). ושפתיו של הרב אלבה ברור מיללו שכוונתו היתה למדוד עד לפינת הכיפה הזו בדווקא, והרי החשבון יוצא מעוות. ואיך אמר על כך הרב אלבה 'והכל אתי שפיר'?
ואם כוונתו שאין למדוד עד הפינה בדווקא (שלא כמו שכתב בהדיא) אלא עד הכותל המערבי של היכל המקביל לפינה הנז'. אז לפי החישוב המרחק בין כותל מערבי של כיפה עד לכותל המשורטט של ההיכל, הינו יתר על 3 מטרים. כך שאם עד לכותל הכיפה יש 20.7 מטרים ממקום קה"ק, אזי עד לכותל ההיכל ששרטט הרב אלבה יש 17.2. ואם ירצה הרב אלבה להסיט את מקום המקדש כולו בחצי מטר מערבה, עדיין הפער בין הכתלים יהיה כ2.5 מטרים. וממילא אורך הקו בין מקום קה"ק עד למקום כותל ההיכל המערבי, לא יגיע ל19.13 מטרים כפי שאמור להיות אליבא דהרב אלבה. ועי' לקמן בהרחבה בס"ד.
באופן נוסף יש לדחות את דברי הרב אלבה בזה. אם ממקום קה"ק עד לסוף הכיפה בקו ישר יש 17.25 מטרים (49.3-32.05), וזה יהיה אורך הניצב. ונאמר שלפי הרב אלבה אורך היתר שהוא מול מקום קה"ק, צריך להיות 19.13, שהוא השיעור שמן הפרוכת עד סוף עובי כותל ההיכל, אזי אורך ההיטל הינו יתר על 8 מטרים. אך בפועל המרחק שיש בכיפה בין שתי הנקודות הללו, אינו עולה על 4 מטרים. וכן נראה ברור בשרטוט של הרב אלבה. כלומר, מנקודת 18.1 מטרים מפינת ההיכל הדרום מערבית, עד למקום קה"ק אין 19.13 מטרים. ודלא כדברי הרב אלבה.
♦

הפער בין שיעור ההיכל השנוי במשנה לשיעור האמיתי – דחיית פירוש הרב אלבה

הרב אלבה התייחס לפער שיש בלשון המשנה במידות ההיכל והבית, שמצד אחד כתוב שההיכל 'מאה על מאה' ובפרטן אנו מוצאים שרוחב ההיכל אינו אלא שבעים. ובכדי להעמיד את שיטתו כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שמט) לבאר בדעת הרדב"ז כך: הדבר דומה למה שכתוב במשנה שההיכל הוא מאה על מאה, למרות שארבעת כתליו אינם עומדים על גבול מאה על מאה. הכוונה היא שעכ"פ ארבעת החוטים הסובבים את ההיכל הם מאה על מאה אמה. על כן באופן דומה, כשאנו אומרים שהכיפה מציינת את מקום ההיכל, אם מדובר על מה שכתוב במשנה הוא מאה על מאה אמה הכוונה היא שהמבנה של המתומן מציין את התחום הזה, על ידי ארבעת חוטי הריבוע שמקיף אותו, ועובר דרך צלעותיו. כלומר במערב החוט עובר מצפון לדרום כנגד הצלע המערבית לאורך 100 אמה, וכן במזרח החוט עובר מצפון לדרום כנגד הצלע המזרחית, בצפון כנגד הצפונית, ובדרום כנגד הדרומית. על כן כשהרדב"ז אומר למדוד מכותל הכיפה במערב 11 אמה הוא מתכוון למדוד מהצלע המערבית, שבה נמצא הפתח המערבי, כיון שהיא נושקת לחוט של המאה אמה המערביים. ע"כ.
וראשית, יש לציין שרב הנסתר על הגלוי בדברי הרב אלבה, ומן התימה שבכל כך הרבה נתונים סמך הרדב"ז על המעיין שידעם על פה בלא שיכתבם. זה יצא ראשונה – הרב אלבה טען שהרדב"ז מסתמך על השיעור של מאה על מאה. אך המעיין בלשון הרדב"ז יראה שלא הוזכר שיעור זה אפילו פעם אחת, מה שאין כן שיעור 70 שהזכירו הרדב"ז (בניכוי 30 אמה) פעמיים. וכיצד אפשר לכתוב כפי שכתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שנא): הרדב"ז אומר שכיון שאיננו יודעים אם הכיפה מציינת 100 על 100 או 70 על 84, אנו צריכים לחשוש לחומרה ע"כ. כל זה לא נאמר ברדב"ז אפילו לא ברמז, וכיצד זה נוקט הרב אלבה בפשיטות 'הרדב"ז אומר'. וכנראה כוונתו היא שהוא מדקדק מתוך לשון הרדב"ז. אך הרדב"ז לא אמר כן כלל. ועוד כתב דבר תימה בהמשך דבריו (שם עמ' שנג): לרדב"ז היה ספק האם הכיפה מציינת את תחום ה70 אמה או את תחום ה100 אמה, והוא נוטה יותר לומר שהיא מציינת 100 אמה ע"כ. ואם עתה כדבריו כן הוא, ולזה הרדב"ז מטין איתמר, אם כן למה זה הרדב"ז לא הזכיר נתון זה בכל תשובתו הרמת'ה. כיצד יתכן שדווקא את השיעור שדחה, הוא מזכיר בפירוש, ואת השיעור העיקרי היא לו נעלמה?
אשר על ידו השני, הרב אלבה מסתמך על כך שהרדב"ז למד מכך שהמשנה נקטה שההיכל מאה על מאה למרות שאין זה כך, שגם הכיפה היא מאה על מאה למרות שאין זה כך. אך כל המעיין בלשון הרדב"ז יראה שאין שם וזכר ושארית להיקש מעין זה, מן הכיפה על ההיכל או הפוך.
ואת השלישית אעביר, אם ננקוט כדברי הרב אלבה שהכיפה מציינת את כתלי ההיכל, דווקא אז יקשה עלינו. שכן כתלי ההיכל במקום קה"ק שהוא המקום שאנו עוסקים בכבודו – הוא 70 אמה. ולשם מה יש להניח אליבא דהרב אלבה בשיטת הרדב"ז שדווקא כאן פתאום השיעור אמור להיות מאה על מאה^[63]?
והטור הרביעי, למותר לציין שדקדוק מעין זה שהרדב"ז איירי לא בכל הכתלים, אלא בחוטים העומדים על תחום המאה אמה, כלל לא כתוב ברדב"ז. ודקדוק זה היה ראוי להיכתב, כיוון שלא היינו יכולים לדעת אותו בסתמא דמילתא.
ואכהו אל החומש, שהמעיין יראה שדקדוק זה מפיל את כל שיטת הרב אלבה. הרב אלבה בלי משים עובר בין שני נתונים שאינם מתאימים האחד לשני. מצד אחד הוא טוען שהכיפה מציינת את כתלי ההיכל. כלומר, במקום קה"ק שהוא מקום הכיפה אליבא דהרדב"ז הרוחב מדרום לצפון, אמור להיות 70 אמה לכל היותר. אולם בפועל רוחב הכיפה, הוא כמאה אמה. כלומר הכתלים הצפוני והדרומי של הכיפה אינם עומדים על גבולי ההיכל, אפילו אליבא דהרב אלבה. ואם כוונתו היא שעבד אל-מליכ בנה את הכיפה על פי קו של מאה על מאה דווקא, לזה אין זכר במקורות היהודיים או ההיסטוריים. וגם ברדב"ז אין לזה זכר. ועוד, אם אמת היה הדבר הזה, וכתלי הכיפה בנויים על כתלי ההיכל, היה לרדב"ז לומר בודאות שהכיפה בנויה על גבולי 70 אמה שכן זהו הרוחב של מקום קה"ק. ואם באמת הכיפה בנויה על פי שיעור של מאה על מאה, ממילא כבר אי אפשר לומר כלל לגבי לפחות שנים מהכתלים (הצפוני והדרומי) שהם עומדים על כתלי ההיכל. ולגבי המזרחי והמערבי, כיוון שאין עומדים בכיוון מזרח ומערב אסטרונומיים ממילא מבואר שגם הם אינם עומדים על כתלי ההיכל^[64]. וכל שיטתו, כבר עתה, עוד לפני שדקדקנו בגוף תשובת הרדב"ז, עלתה בתוהו. וכפי שכתבתי לעיל, כיוון ששיעור מאה אמה גדול משיעור הכיפה, ממילא אין כלל הכרח שהכיפה מסמנת את מה שרצה הרב אלבה שהיא תסמן.
ובע'ת ושש. עוד יש להקשות טובא על דברי הרב אלבה. דברי הרב אלבה מבוססים על פירושו במשנה, שכשם שבמשנה כתוב ההיכל מאה על מאה, בעוד שבפועל הוא מאה על שבעים, והמציא הרב אלבה שכוונת המשנה לחוטים העוברים מגבול מאה באופן ריבועי על כל ההיכל. כך בכיפה, שיעורה הוא מאה על מאה, אף שלא כל כתליה עומדים על גבולין אלה.
ובכן, אם זה הפירוש היה הפירוש המוכרח במשנה, אז אולי היתה בזה קושיא על דברינו. אולם ראיתי בפרשני המשנה שכלל לא נעו ולא זעו מקושי זה, בפער שבין שיעור 100 לשיעור 70, ולא הציעו כפירוש את פירושו של הרב אלבה כלל. וכך כתב מהר"ש עדאני בפירושו למשנה: כתב הרב סולימאן ז"ל נלע"ד שאין כאן קושיא כלל אף על פי שהיה מאה על מאה מ"מ מאה שלצד הרוחב לא היתה שוה, שהרי מן הצפון לדרום שבעים אמה מצד המערב דהיינו אחורי ההיכל, אמנם מצד המזרח היה מאה אמה שהרי האולם עודף עליו ט"ו אמה מן הצפון וט"ו אמה מן הדרום עכ"ל ז"ל וגם הר"ר יהוסף ז"ל כתב פירוש מן הצפון לדרום שבעים אמה בלא האולם אבל עם האולם היה מאה אמה וזהו מה שאמרו שהיה רחב מלפניו וצר מאחריו. ע"כ. כלומר המשנה נקטה מאה על מאה, במקום הרחב של ההיכל (כולל האולם), אף שאין ההיכל כולו עומד על שיעור זה. ואילו הכוונה היתה לחוטים שכתב הרב אלבה, היה לו לכתוב כן, שהשיעור מכוון, מאה על מאה לכל האורך, על פי החוטים. וגם הגר"א כלל לא נרעש מקושיא זו של הרב אלבה, ולא שמיעא ליה כלומר לא סבירא ליה כלל לפירושו, וכתב בקצ'ר לשונו הבהיר על המשנה שאמרה שההיכל היה מאה על מאה בשתי מילים: ולא דק. עכ"ל. כלומר, המשנה לא דקדקה לכתוב שהמאה זה רק באולם בשאר ההיכל. ואילו לדברי הרב אלבה היה צריך לומר שבודאי דקדקה, וכוונתה לחוטים המסובבים את השושנה העליונה. אלא ודאי דלא שמיעא להו ולא סבירא להו, לפירושו של הרב אלבה בעניין החוטים. וממילא אין כל סיבה להניח שהרדב"ז יסבור כדברי הרב אלבה בעניין זה ללא הוכחה ברורה. דלעולם אימא לך דס"ל לרדב"ז כדעתם, וממילא אין כלל מקור להעמיס בדבריו שסבר שמדובר בחוטים (שלא נכתבו) ובשיעור מאה על מאה (שלא הוזכר)^[65]. ולנקודה זו יש חשיבות רבה בהמשך, כיוון שהרב אלבה ביסס הרבה מפרשנויותיו לתשובת הרדב"ז^[66] על ההנחה הזו, שכפי שראינו אינה מוכרחת כלל^[67].
עוד יש לדחות את דברי הרב אלבה ממה שכתב איהו גופיה, על האפשרות שסימנו תחום של מאה על מאה: יתכן שכך היה נוח יותר למסמנים לומר לעומר שזהו החלק המקודש ע"כ. וזו סברא הגיונית. כלומר שהמסמנים סימנו תחום של מאה על מאה בכדי שלא יצטרכו להסתמך עם ההתרחבות של ההיכל בצד מזרח, והצטמצמותו בצד מערב. זו סברא פשוטה וישרה. אך אם ננקוט לפי הסברא הזו, כלל לא ברור שהתכוונו לציין בדיוק את כתלי ההיכל. אדרבא! כוונתם לפי זה היתה שלא לציין בדיוק את רובו של ההיכל. וכיוון שאפשר לומר שזו היתה כוונתם, היאך אפשר לומר שיש מסורת שההיכל מיוצג על ידי כתלי הכיפה באיזה שהוא אופן? הלא לפי אפשרות זו, לא היתה כוונת המסמנים לציין בדיוק, אלא לתת טווח ביטחון רחב.
ולפי זה גם אם האפשרויות הנוספות שכתבת הן אפשריות, בודאי שאי אפשר לומר שיש כאן מסורת על סמך דרכים שהן לכל היותר 'אפשרות' בעלמא.
כלומר, עוד לפני שעסקנו בגוף דברי הרדב"ז עלינו לזכור שעל הרב אלבה להתמודד עם חמשת הקושיות המציאותיות שכתבתי בריש אמי'ר. ובששת הקשיים המוזכרים לעיל בסמוך.
♦

ביאור שיטת הרדב"ז

וקודם אענה אני שוגג, אומר ולא אכחד כי בדעת הרדב"ז יש מקום לשתי האפשרויות. ואיני מכריח לומר שהרדב"ז לא סבר שלא היתה לו מסורת. יכול להיות שהרדב"ז סמך על מסורת עממית שהיתה מקובלת בירושלים. אולם, כיוון שמסורת זו מוכחשת מן המציאות וגם בכל הקדמונים אינה מופיעה, ממילא יש להורות שלכל היותר, גם אם הרדב"ז סבר שיש איזו מסורת כזו, הרי שהיא איננה נכונה.
רק שלפי הדקדוקים שנביא בס"ד, נראה שיותר פשוט לומר שלא היתה לרדב"ז כל מסורת בדבר כתלי הכיפה. וממילא אין לגבב על הרדב"ז קשיים בכדי.
♦

האם לרדב"ז היתה מסורת בדבר כתלי ההיכל?

וכיוון שכבר הראינו שבמקורות הקדמוניים אין כלל הכרח לומר שהיתה להם מסורת ברורה איש מפי איש, שכתלי הכיפה מציינים את כתלי ההיכל. עתה נראה בס"ד שגם בדברי הרדב"ז אין שם וזכר ושארית למסורת זו, וה' יהיה בעזרי.
המעיין בתשובת הרדב"ז יראה שרק על מקום אחד יחיד ומיוחד, מתבטא הרדב"ז בדרך של מסורת, רק על אבן השתיה אשר תחת כיפת הסלע. שכך כתב הרדב"ז: כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא ע"כ. אומנם הרב אלבה בהתכתבויותיו עמי כתב שלא הוזכרה המילה "מסורת", וכיוון שלא הוזכרה המילה מסורת, הרשות נתונה להלביש את המושג מסורת גם על דברים אחרים. אולם לענ"ד, מאן דאמר הכי לא חייש לקימחיה. שכן, כל שהדבר ברור מן הלשון שיש כאן מסורת, הרי זה כאילו נכתבה המילה מסורת, ואין לתפוס את הפוסקים בלשונותיהם למה אמרו כך ולא אחרת, כשהעניין אחד. וכבר ראיתי בכתבו האחרון שמחק אפשרות זו, וכנראה בשל קושיותיי בזה.
ומ"מ לעניין כתלי הכיפה, לא כתב עליהם שום לשון של מסורת כלל, וממילא אין הכרח לומר שהרדב"ז זיהה את כתלי הכיפה מחמת איזו מסורת נעלמה הנודעה רק לרב אלבה נר"ו, וכפי שיבואר לקמן בס"ד.
יש עוד מקומות שהרדב"ז מסתמך עליהם בזיהוי. אולם לגבי אותם המקומות הוא כבר לא נוקט הכרחים של מסורת, אלא הכרחים ארכיטקטוניים או טופוגרפיים. והלא דבר הוא, שכן הרבה יותר ברור היה, אם היה מסתמך על המסורת בכל דבריו. שהרי לגבי כותל דרומי של העזרה (הוא כותל דרומי של הרמה המוגבהת אליבא דהרדב"ז, וכפי שהוכחתי בס"ד) כתב הרדב"ז: וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ע"כ. כלומר הוכחה הנראית לעיניים – לא מסורת – הבנויה על יסודות טופוגרפיים – עמק יהושפט. וכן בהמשך: גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון ע"כ. הוכחה ארכיטקטונית, ולא על פי המסורת. יש לנקודות אלו חשיבות גדולה. שכן על פי אמות מידת מדוייקות כותל הרמה לא יכול להיות כותל העזרה הדרומי, לכל היותר יכול להיות כותל החיל. אולם, אין על כך שום קושיא על הרדב"ז, שכן הרדב"ז ניסה לאמוד באומד הנראה לעיניים, וכיוון שכך לא קרה כלום אם הוא טעה. משא"כ אם היה טוען כן בשם המסורת, יוצא שהמסורת אם היתה, לכל הדורות היתה שגויה, ואי אפשר היה להסתמך עליה כלל.
אולם ככל שזה נוגע לכתלי הכיפה הרדב"ז לא ביאר מה המקור להסתמך על חלק מהכתלים, ולמדוד מהם. ושתי אפשרויות בדבר. או שהרדב"ז סבר שיש לו מסורת, או שהיתה לרדב"ז סיבה להניח כן מדעתו אך לא ממסורת.
ועתה ניחזי אנן בס"ד איזו הדרך ישכון אור, ונבוא לראות היכן הסתמך הרדב"ז על איזה כותל מכותלי הכיפה, שעל פי הסתמכות זו נראה שיש איזו שהיא מסורת.
כותל הדרומי של הכיפה – המעיין בתשובת הרדב"ז יראה שהרדב"ז כלל לא התייחס לכותל דרומי של הכיפה, אף שהיה לו להתייחס. נקודת הציון הבטוחה של הרדב"ז הינה הכותל הדרומי של הרמה המוגבהת, שאליו התייחס בודאות ככותל העזרה. ודאות זו נבעה לא ממסורת, אלא משיקולים מדעיים, וכפי שהראנו בס"ד. ואם אמת היה הדבר הזה, ולרדב"ז היתה איזו שהיא מסורת בעניין כתלי הכיפה, אמאי לא מדד ממנה? וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?! ולפחות היה לו להתייחס לאפשרות זו, אילו היתה לו מסורת.
ועוד יש להוכיח כדבריי בס"ד. שכן, לגבי הצד הצפוני של העזרה, מדד הרדב"ז שתי מדידות שונות^[68], האחת מהכותל הדרומי של הרמה המוגבהת, והשניה מכותל הכיפה הצפוני. אם לרדב"ז היתה מסורת בדבר כתלי הכיפה, אמאי לא מדד גם מהכותל הדרומי של הכיפה 40 אמה דרומה?! דרך מדידה זו לא כתובה כלל, למרות שהיא מוכרחת, והעדר זה אומר דרשני. ואליבא דאמת, לדידן בודאי היא יותר קרובה לאמת, מאשר לשער על פי הכותל הדרומי של הרמה המוגבהת! אלא ודאי שלא היתה לרדב"ז שום מסורת בזה העניין. שאילו היתה לו, כשם שמדד מהכותל הצפוני 40 אמה כך היה לו למדוד מהכותל הדרומי^[69]. ונראה לעיניים שאפילו לא הזכיר אפשרות זו כלל.
כותל מזרחי של הכיפה – לגבי צד מזרח כתב הרדב"ז: ואם העליות בנויות לצד מזרח הנה נתבאר כי הכותל המזרחי אשר הוא בנוי עתה הוא כותל הר הבית המזרחי לפי שמשם והלאה הוא הר הזיתים. ועוד כי שערי רחמים הם באותו כותל וכתב בעל כפתור ופרח שהם שערים שהיו נכנסים בהן האבלים והחתנים וכל הבתים והעליות אשר בצד מזרח מותר להכנס לשם שהרי מכותל הר הבית המזרחי עד כותל העזרה המזרחי יש שי"ג אמה וטמא מת מותר להכנס בהר הבית. ע"כ. ומבואר שהרדב"ז בצד מזרח מתעלם התעלמות מוחלטת מכותל הכיפה המזרחי. וכל הדיון הוא על כותל הר הבית המזרחי שהיה ברור לו, שוב על פי טענות מדעיות, לא מן המסורת, שהוא קדמון. וממנו מדד עד לכותל העזרה המשוער, שאינו קיים. וחזינן תו, דניחא ליה להרדב"ז לשער מכותל הר הבית עד כותל העזרה, שאינו קיים לפנינו, מאשר לשער מכותל הכיפה עד אזור שער ניקנור. והרדב"ז לא תלי תניא בדלא תניא.
והעולה מכל אלו הדברים שהרדב"ז החשיב את הטענות הטופוגרפיות והפיזיות יותר מאשר המסורת על כתלי הכיפה, אפילו אם נאמר שהיא קיימת.
♦

דברי הרדב"ז לגבי המדידה מכותל צפוני של כיפה

עתה הבוא נבוא, בס"ד, לבאר את דברי הרדב"ז באר היטב בעניין הכותל הצפוני של הכיפה, וכן את עניין החוטים אשר משר הרדב"ז המוכיחים בס"ד כדברינו. ובאמת כבר ביארתי, תלי"ת, את עניין הכותל הצפוני של הכיפה באר היטב במאמרי אשר פורסם בירחון האוצר (גיליון עו) השתא. אולם הרב אלבה ביאר זאת בעניין אחר, שלענ"ד אינו הפשט הפשוט בדברי הרדב"ז, ועל כן אעבור פרשתא דא ואתניי'ה בס"ד.
ראשית, כתב הרדב"ז: למדנו כי הכותל ההוא בעצמו^[70] היה כותל העזרה אשר לצד דרום וא"כ צריך לשער אם העליות אשר כנגד כותל זה לצד צפון רחוקים מכותל זה קל"ה אמה אינם בכלל העזרה. וכו' עוד דרך אחרת, רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה, הם בכלל הקדש וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול. וחשבון זה אינו מדוקדק לפי שההיכל היה צר מאחריו ורחב מלפניו כדכתיב הוי אריאל אריאל, ומ"מ לצאת מידי ספק צריך להתרחק מהחוט המתוח מכותל הכיפה הצפונית, ארבעים אמה ברוחב באורך קפ"ז אמות מן המערב למזרח. ע"כ. ראשית יש לשאול מה הרוויח הרדב"ז בכך שנתן לנו שתי אפשרויות מדידה. האחת מכותל העזרה הדרומי, והשניה מכותל הכיפה (ושתיהן צפונה)?
הנחת היסוד שלנו צריכה להיות, שהרדב"ז בחישובים אלו בא להקל עלינו את המדידה כמה שיותר. וברור שלחשב רק ארבעים אמה ממבנה גדול, יותר קל מאשר לחשב קל"ה אמה, מכותל קטן. ועל כן נתן הרדב"ז שני חישובים. את החישוב הראשון, שאמנם הוא יותר קשה באמדן, אך הוא מסתמך על נקודת ציון וודאית לדעת הרדב"ז – כותל הרמה הדרומי. ודרך חישוב שניה, שהיא יותר קלה, אך חסרה את הוודאות, שכן היא מסתמכת על כותל הכיפה הצפוני. אולם אליה וקוץ בה, בדרך השניה של החישוב יש קושי. והקושי הזה נובע מהפער בין ההיכל לבין הכיפה. אולם לפני שניגע בפער זה, כבר עתה יש לשאול הרי הרדב"ז כתב בלשונו הטהור, שחישוב מכותל הכיפה, הינו חישוב 'שאינו מדוקדק'. וכאן הבן שואל, אם לרדב"ז היתה מסורת ברורה בדבר כותל הכיפה, אז למה החשבון אינו מדוקדק? הלא אם הכיפה מציינת את מקום קה"ק, ורוחב ההיכל שם לכו"ע לא היה יותר מ70 אמה, אם כן החישוב פשוט שיש לחשב 40 אמה לצפון. והרב אלבה בכדי להתחמק מקושי זה אמר שהרדב"ז הסתפק האם הכיפה מייצגת את המקום הרחב (100 אמה) או את המקום הקצר (70 אמה). והנה ברור הדבר, שבזה הרדב"ז לא הסתפק כלל. ובפרט לפי הרב אלבה, שכן אם היתה לו מסורת בעניין הכיפה, המסורת אמורה להניח כדבר פשוט שהשיעור הוא 70 אמה. ואם אמת היה הדבר הזה והכיפה מייצגת את שיעור מאה אמה, הנה נפל פיתה בבירא, וממילא ברור שהכיפה לא מייצגת כלל את מקום כתלי ההיכל. ובר מן דין, הרדב"ז כלל לא הזכיר בכל תשובתו הרמת'ה את שיעור ההיכל שהוא מאה אמה, וקשה לומר שהסתמך על שיעור זה שלא הזכירו, ואין כלל הכרח להזכירו.
אולם השתא לדידי קשיא, דעכ"פ הרדב"ז מדד 40 אמה צפונה, הא קמן שהסתמך על כך. אמת היה הדבר הזה. אולם כפי שראינו הרדב"ז מסתמך על מקומות לא רק בגלל מסורת, אלא בגלל הנחות שמניח, כגון אבנים גדולות, מציאות העמק ועוד. כלומר, לא נפלאת היא ולא רחוקה היא שהרדב"ז הניח שהכיפה בנויה לכל היותר באזור כתלי ההיכל, ולכן אפשר למדוד 40 אמה. אולם אחר שמדד 40 אמה, מעיר הרדב"ז שהחשבון אינו מדוקדק, מפני שהכיפה לא מייצגת בדיוק את כתלי ההיכל.
ועתה אסביר בס"ד אמאי המדידה שמדד הרדב"ז אינה מדוקדקת, כלשונו. ההיכל היה רחב מלפניו וצר מאחריו בשיעור 30 אמה. אולם לעומת ההיכל, הכיפה צרה מלפניה ורחבה באמצעה (ושוב צרה מאחריה). ומתוך כך נבע הספק של הרדב"ז, באיזה כותל מכותלי הכיפה יש להניח שהוא מייצג את הכותל הצר של הכיפה, האם כותל הכיפה המזרחי (שממנו מדד ארבעים אמה צפונה), או שמא כותל הכיפה הצפוני. ההבדל ביניהם הוא כך, שלפי המדידה מהכותל המזרחי יוצא שמקום העזרה נגמר כמה אמות לפני המקום, שהיה אמור להיגמר על פי המדידה מהכותל הצפוני. ועל כן, אומר הרדב"ז שהחשבון הראשון (מהכותל המזרחי) אינו מדוקדק, ולכן יש למדוד ארבעים אמה מהכותל הצפוני – לחומרא.
ועל כן ברור הדבר, שהרדב"ז מדד שתי מדידות שונות, האחת מכותל הכיפה המזרחי צפונה, והשניה מכותל הכיפה הצפוני צפונה.
ועל אף אלו הדברים, נקט הרב אלבה בדרך שונה בביאור דברי הרדב"ז וס"ל שלא היו שתי מדידות אלא רק מדידה אחת. וכוונתו שהרדב"ז מדד מכותל הכיפה מזרחה. ומקו זה מדד ארבעים אמה צפונה.
אולם המעיין בלשון הרדב"ז יראה נכוחה, שקשה מאוד לומר כעין זה בפשט לשונו.
ואסביר זאת. הרדב"ז כתב: עוד דרך אחרת, רואין כאלו חוט מתוח מהכיפה לצד מזרח כל הבתים והעליות שהם בתוך מ' אמה לחוט זה, הם בכלל הקדש וכל שהוא חוץ לזה השיעור הרי הוא חול. ע"כ. ואת הלשון הזו של הרדב"ז יש לפרש באחת משתי דרכים - או שכוונת הרדב"ז היא כך 'עוד דרך אחרת, רואין כאלו חוט מתוח מכותל הכיפה הצפוני לצד מזרח'. או 'עוד דרך אחרת, רואין כאלו חוט מתוח מכותל הכיפה אשר לצד מזרח'. וההבדל הוא כך, שלפי האפשרות הראשונה מודדים מזרחה מהכותל הצפוני כנראה, ולפי האפשרות השניה מודדים צפונה מהכותל המזרחי.
לפי האפשרות הראשונה יוצא שהרדב"ז מדד רק מדידה אחת, ולפי האפשרות השניה יוצא שהרדב"ז מדד שתי מדידות צפונה, האחת מכותל המזרחי צפונה, והשניה מכותל הצפוני צפונה.
ועתה, נחזי אנן איזה הדרך ישכון אור בדברי הרדב"ז. בכל הדיון בחלק זה בתשובה, הרדב"ז עוסק במדידה מדרום לצפון. כך היתה המדידה מכותל הרמה הדרומי ברוחב קל"ה אמות, צפונה. וכן ברור מדבריו שלאחר מכן, שמדד צפונה מכותל הצפוני. ואם כן, גם מכותל המזרחי המדידה בפשטות תהיה צפונה. ולפי זה עלינו לפרש כך את דבר הרדב"ז, 'חוט מתוח מהכיפה אשר לצד מזרח'.
עוד בה, לפי פירושו של הרב אלבה יוצא שהמשפט מאוד חסר, שכן פשט לשון הרדב"ז היא שמושחים חוט ארבעים אמה למזרח, כאשר המדידה היא בכלל לצפון. ונצטרך להוסיף בלשון הרדב"ז שחוץ מהחוט למזרח, אנו מושחים חוט נוסף שלא הוזכר – צפונה. ורק לאחר שהרדב"ז אומר שהמדידה לא מדוקדקת, הוא בעצם אומר שיש למדוד צפונה. והדבר חסר מן הספר.
וגם לא ברור בתחילה לפי הרדב"ז, לפירוש הרב אלבה, מאיזה כותל מודדים. לפי פירושי המדידה היא צפונה^[71] מכותל מזרחי. אולם לפי פירוש הרב אלבה כתוב שהמדידה היא מזרחה, אך לא כתוב בהדיא מהיכן מודדים. ואליבא דהרב אלבה היה אפשר גם להציב את החוט הנז' בכותל הדרומי של הכיפה. ולדידי לא קשיא, שכן כיוון שמתחילה אנו עוסקים במדידה מדרום לצפון, לכן גם השתא המדידה צריכה להיות מצפון. ומוכרח שהמדידה צריכה להתבצע מכותל המזרח וזה יהיה פירוש 'לצד מזרח'.
ועוד, אליבא דהרב אלבה לא ברור כל כך למה החשבון 'אינו מדוקדק'. שכן אליבא דהרב אלבה אין הבדל בין החשבון שהזכיר הרדב"ז לפני המילים 'וחשבון זה אינו מדוקדק' לבין החשבון שלאחריו. ואם כן, היה לו לרדב"ז לומר כך 'ועוד דרך אחרת יש לחשב את רוחב העזרה, אלא שחשבון זה אינו מדוקדק' ואז יאמר את דרך החישוב מכותל הכיפה.
ועוד יש להקשות. לפי דברי הרב אלבה שכתב להסביר את דברי הרדב"ז שכתב למדוד מכותל הכיפה לצד מזרח וז"ל: כמו כן, לצורך מדידת הצפון יש לחבר בין שני החוטים המערבי והמזרחי, כלומר יש להציב חוט דמיוני מצד מערב לצד מזרח שנושק לצלע הכיפה הצפוני ע"כ. אולם דברים אלו קשים, שכן את זה בדיוק אומר הרדב"ז לאחר מכן: ומ"מ לצאת מידי ספק צריך להתרחק מהחוט המתוח מכותל הכיפה הצפונית ארבעים אמה. ע"כ. ואם כן לשם מה כתב את אותה דרך מדידה זה פעמיים? ותרתי למה לי^[72]?
אשר על כן, ברור הדבר כי לרדב"ז לא היתה כל מסורת בעניין כתלי הכיפה. דאלו היתה לו מסורת, אמאי הסתפק בדבר הכותל הצפוני וכתב שהחישוב ממנו אינו מדוקדק?
כותל המערבי של הכיפה – והנה אחר שהוכחנו שבאף אחד מהכתלים לא סמך הרדב"ז סמיכה בכל כוחו בשתי ידיו גלילי זהב, על כך שכותלי הכיפה הן הנה כותל ההיכל, מכח מסורת קדמונית, ומסורת לא הוות בהא מילתא כלל. הנה נותר לבאר מהו זה שנקט הרדב"ז שיש להתרחק מכותל מערבי של כיפה י"א אמה, שכן כך היה בין כותלי ההיכל לכותל העזרה. ועל פי זה עולה לכאורה שכן היתה לו מסורת בכך.
ושתי אפשרויות בדבר, א. שכמו שהניח הנחות לגבי הכותל הצפוני של הכיפה, והכותל הדרומי של הרמה המוגבהת, כך מניח לגבי כותל מערבי של כיפה. הנחה, אך לא מסורת.
ב. לגבי כותל מערבי, יש איזו מסורת או ידיעה קדמונית, המייסדת כותל זה, ורק אותו^[73], על פי כותל מערבי של היכל^[74]. והנה, עינא דשפיר חזי בס"ד בדברי רבי יצחק חילו, שעלה לירושלים עשרים שנה לאחר הכפו"פ, וכמאה שנים לפני הרדב"ז שכתב: המלך, אשר נדר לשוב ולבנות את חרבות בית המקדש, בתת ה' בידו את העיר הקדושה, דרש מאת היהודים להודיע לו את מקום החרבות ההן יען כי הערלים, בגלל שנאתם לעם ה', עשו את החרבות ההן למקום אשפה, עד אשר לא ידע עוד כל איש איה הן. ויהי אז זקן אחד שאמר למלך: אם יואל המלך להישבע כי ישאיר את הכותל המערבי, אגלה לו את מקום חרבות בית המקדש. מיד שם המלך את ידו על ירך הזקן וישבע לו לעשות את אשר בקש. הזקן הראה לו את חרבות הבית תחת גל של אשפה, ויפנהו המלך. המלך בעצמו נקה את החרבות עד אשר טהר המקום ההוא כליל, אחרי כן בנה את הכל מחדש, זולתי כותל המערבי, ויבן שם היכל נהדר מאד אשר הקדישו לאלוהיו. ע"כ. וקוי הדמיון בין סיפור זה לסיפור של מוג'יר אדין, הם רבים. וכנראה זהו הסיפור שהיה רווחת בירושלים (שכן גם מוג'יר אדין עצמו הוא ירושלמי). ואם הרדב"ז נחשף לסיפור זה או מעין זה, בהגיעו לארץ ירושת"ו, אין כלל מניעה להבין ש'הכותל המערבי' של הכיפה הוא הכותל המערבי העתיק של ההיכל^[75]. ואפשר אם כן, שזו הסיבה שהרדב"ז כתב לשער י"א אמה מהכותל המערבי של הכיפה^[76]. ואף שאינו מוכרח, מ"מ אפשר דחזי לאיצטרופי לכך שהכותל הזה נמצא במקום הצר של הכיפה, ולכן מדד ממנו הרדב"ז.
ושו"ב, אחר ראותי דברי הרב אלבה ואמרתי שיש מקום לפרש לשיטתי את דברי הרדב"ז אל נכון בס"ד. ואף שאצטרך קצת לפרש דברים שאינם כתובים בלשון הרדב"ז בהדיא, מ"מ אשתדל שלפחות יתבססו על דברים שהרדב"ז נקט בעצמו. הרדב"ז חקר על אבן השתיה, והוא ידע (כן כתב בתשובתו הכא וכן בסי' תרלט) שהאבן גבוהה הרבה ממה שהיתה בזמן המקדש. וזה משום שחפרו את יסודות ההיכל והמקדש, וגילו את האבן. אם כן הדבר היה ברור לרדב"ז כי אבן השתיה ויסודות ההיכל, גלויים הרבה יותר השתא, מאשר היו בזמן המקדש. ועל כן מסתבר שכתלי הכיפה אינם בדיוק במקום כתלי ההיכל. דאילו היו כן, היה לכתלי הכיפה להיות לערך כך: . ואין סיבה להניח שהרדב"ז לא ראה שאי אפשר לומר כן. כלומר אנו רואים שכתלי הכיפה רחוקים מן האבן, אולם כיוון שיש להוסיף את עובי התא, כותל התא וכותל ההיכל, מסתבר שספוקי מספקא ליה להרדב"ז אם כותל הכיפה עומד בדיוק על מקום כותל ההיכל או שעדיין לא הגיע עד לכותל הכיפה^[77], ויש מרווח ביטחון.
ואם כן עדיין יש לשאול, אמאי הרדב"ז מדד י"א אמה מכותל הכיפה?
את התשובה הזו נלמד ממה שכתב הרדב"ז לגבי כותל הכיפה הצפוני. הרי שם כתב שהמדידה אינה מדוקדקת בגלל צורתה של הכיפה (לפירושי). וגם שם, לא היינו יודעים שהרדב"ז לא התייחס לכתלי הכיפה ככתלי ההיכל, אילולי צורת הכיפה לא היתה באה לעזרתנו ומכריחה את הרדב"ז לומר שהחשבון 'אינו מדוקדק'. גם הכא החשבון אינו מדוקדק, רק כיוון שאנו עוסקים בכותל המערבי של הכיפה שהיה במקום הצר, ובאמת בפועל זה הכותל הוא צר לא ראה הרדב"ז סיבה להרחיק יותר מי"א אמות. שכך היה מכותל כותל ההיכל המערבי, לא שכותל הכיפה הוא הכותל המערבי, אלא שלכל היותר יהיה זה הכותל, הכותל המערבי. וכיוון שאין אפשרות למדוד מהאבן עצמה, נקט הרדב"ז למדוד ממקום שהוא ברור וגלוי לעין, וכיוון שהוא לחומרא, ולא דק. ובפרט שיש לצרף לכך את דברי רבי יצחק חילו הנ"ל, ולכן הרשה לעצמו הרדב"ז לעשות כן. כלומר אין כאן מסורת, ולא הנחה ברורה, רק מדידה לחומרא מהמקום הגלוי לעין.
ואם יקשה המקשה עתה, ומה בין דבריך לדברי הרב אלבה, שניכם אומרים ברדב"ז דברים אשר לא כתב. ואען ואומר כי אמת נכון הדבר, ובאמת קשיים אלו מקשים על האפשרות לסמוך על תשובת הרדב"ז לקולא למעשה. אולם, סבורני שהקשיים שאני העמסתי בדברי הרדב"ז פחותים מהקשיים שהעמיס הרב אלבה. שכן דברי הרמב"ן בהקדמה למלחמותיו המה לנו לעיניים. וגם השתדלתי מאוד עתה, לבסס את הדברים שאמרתי בדעת הרדב"ז, אך אינם כתובים בהדיא, בנתונים שהרדב"ז כתבם בהדיא. ואיני אומר קבלו דעתי, רק שלעניין פרשנות פשוטה בדברי הרדב"ז, איני רואה דרך פשוטה יותר לפרש דברי הרדב"ז בלי להזדקק למסורת אשר אינה נכונה במציאות.
וה' יתברך יצילנו משגיאות^[78].
♦

הבהרת שיטת הרדב"ז לגבי כותל הדרומי ודחיית דברי הרב אלבה

ואני בטרם אכלה לדבר, והנה תשובה מוצאת לדברי הרב אלבה כמעט בכל דבריו, שאין מסורת ברורה בדבר כתלי כיפת הסלע, ומסורת זו נסתרת מן המציאות לחלוטין. אבוא בכפיפת קומה להציע בס"ד פירוש אחר ממה שכתבתי בתחילה במאמרי לגבי כותל הדרומי.
במאמרי (גיליון עו) כתבתי שכוונת הרדב"ז לגבי כותל הדרומי הינה לגבי כותל דרומי של הרמה המוגבהת, ומדרש שלמה הוא כיפת הדקדוק. ואני על משמרתי אעמודה גם כעת, שזו כוונת הרדב"ז. אולם הא קשיתי, שכתב הרדב"ז: וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם. ע"כ. וקשה, שאם נראה משם עמק יהושפט, הרי שכוונתו לכאורה לכותל הר הבית ולא לכותל הרמה. ותירצתי שהכוונה להשתפלות ההר במזרח, ולזה קרא הרדב"ז 'עמק יהושפט'. והרב אלבה הקשה על דבריי שאי אפשר לומר כן, שהרי שם היה מקום עזרת הנשים, ועי"ש בקושיותיו. ואף שהיה מקום לתרץ בדוחק, הנה אמרתי שלתרץ בדוחק אינה דרך ישרה, ועדיף להישאר בקושיא מאשר לתרץ בדוחק. ושבתי ועיינתי בכך, ועלה בידי בס"ד כיוון אחר, שדברי הרב אלבה עזרו לי להגיע לכיוון זה, ואפריו"ן.
המעיין בדברי הרדב"ז לגבי כותל הדרומי יראה שיש שם כמה נתונים ברורים. ראשית 'כותל הר הבית' לא מוזכר כלל. שנית, הרדב"ז מסתמך על שתי ראיות שונות בכדי להוכיח קדמותו של כותל זה דווקא. ועל כך יש לשאול 'תרתי למה לי'.
ועתה נסביר, כך כתב הרדב"ז: וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ע"כ. ויש להעיר שלא ברור מהי אותה קרן מזרחית דרומית. מדברי הרב אלבה נראה שהבין ברדב"ז שכוונתו לפינה הדרום מזרחית מחוץ למתחם הר הבית. אני סברתי מתחילה, שהכוונה לפינה הדרום מזרחית של הרמה המוגבהת. ועתה אני סובר שיש אפשרות נוספת,
הפינה המסומנת באדום, אפשר שהיא 'קרן דרומית מזרחית'^[79]. ועתה נסביר בס"ד כיצד זה מסביר את דברי הרדב"ז. העומד בהר הבית ורוצה להחליט עד היכן הגיעה העזרה, נתקל בקשיים. מצד אחד יש את כותל הר הבית, ומצד שני יש את כותל הרמה המוגבהת, וכיצד ידע העולה איזה כותל מהם הוא כותל העזרה^[80]. אומר הרדב"ז יש אפשרות פשוטה לידע כן. העומד בקרן דרומית מזרחית^[81] הזו, ומביט דרומה יראה את עמק יהושפט, הידוע, וכדברי הרב אלבה, וכיוון שכך, ברור הדבר שכותל זה הינו כותל הר הבית ולא כותל העזרה. וכיוון שכך, ברור שהכותל הנותר הוא כותל העזרה.
אולם, כיוון שדרך זו אינה חד-משמעית, שלעולם אימא לך שכותל הרמה המוגבהת, אינו כותל העזרה^[82], וכותל העזרה היה כמה מטרים צפונה או דרומה משם, והרסוהו הגוים, ואינו ניכר. על כך מביא הרדב"ז דרך הוכחה נוספת: גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון ע"כ. וכיוון שכן הוא, ברור שזה הכותל הינו כותל קדמון.
ולגבי ההוכחות שכיפת הדקדוק בלשון הרדב"ז היא מדרש שלמה, את כולן כתבתי במאמרי, ולומר שמדובר דווקא במסגד אלאקצה, זה לא אפשרי, שאם אנו מניחים שמסגד אלאקצה הוא מדרש שלמה, ממילא מוכרח שסוף העזרה מסתיימת בכותל הר הבית, ומוכרחים אז לומר כדברי הרב קורן.
רק לקושיא אחת של הרב אלבה אתייחס הכא, כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שנז): ועוד קשה, שלדבריו הרדב"ז כותב שכיפת הדקדוק היא מחוץ לקפ"ז אמה שממזרח למערב כקביעה ודאית, ובמציאות נראה שהרדב"ז לא יכול היה לקבוע כך, כי אם מעבירים אנך מהקצה המערבי של כיפת הדקדוק כלפי צפון מגיעים ל5 מטר מערבה מהכיפה. ואנו רואים שהרדב"ז נטה לומר שאפילו מבנים הסמוכים לכיפה במערב יכולים להיכנס לתחום הי"א אמה, וא"כ איך היה ברור לרדב"ז שמזרחה של כיפת הדקדוק הוא מערבה מהקפ"ז אמה עם עובי הכותל? ע"כ. והתשובה לכך פשוטה, המעיין בתמונה בתצלומי המבנים אשר בצד המערבי של הרמה, יראה נכוחה שבמערב הרמה המוגבהת יש כמה מבנים הנכנסים לעומק הרמה ולא נמצאים בקצה, ולמבנים אלו נטה הרדב"ז לומר שהם נמצאים בתוך י"א אמה, ועליהם אמר שצריכים אומד.
ועוד, הרב אלבה לא דק כלל, לא טענתי מעולם שאפילו מזרחה של כיפת הדקדוק נמצאים מחוץ לקפ"ז אמה, ואיני יודע מהיכן דקדק כן. אדרבה, אמרתי שרק החלק המערבי 'סוף בניין הנקרא מדרש שלמה' הוא הנמצא מחוץ לקפ"ז אמהפב, ומזרחה הוא באמת בתוך קפ"ז אמה. ותו לא מידיפג.^[83]

חידוש בעניין המבנה הנעלם של כותל הדרומי

עוד זה מדבר וזה בא ויאמר, שאם אמת היה הדבר הזה והרדב"ז הוכיח שכותל הרמה המוגבהת הוא כותל דרומי של עזרה, אם כן מהן אותן 'אבנים גדולות שיש ביסוד הבניין ההוא'? ומתחילה חשבתי שהכוונה לאבנים שנתכסו ברבות הימים, וכבר הבאתי דוגמתו, וגם אחרי כן מצאתי עוד אבנים גדולות הנמצאות בבסיס כתלים בהר הבית, שאינם מלבניות, אלא יותר דומות לסלעים.^[84]
אולם דבר אחד צד את עיני. כשעיינתי בציורים הקדמוניים ראיתי בכולם, שכולם ציירו מבנה בפינה הדרום מזרחית של הרמה המוגבהת.
ועוד:
בתכלת סימנתי את כיפת הדקדוק, ובאדום את המבנה המסתורי.
המתבונן בתמונות של הר בית ה' שצולמו מהמאה ה19 ואילך יראה שמבנה זה נעלם לחלוטין, ובמקומו נשאר רק הריבוע שבבסיסו (רק באחת המפות הוא מכונה 'מסטבה אל כראכ'). ושאלתי את הגאון הר"ז קורן שליט"א ואמר לי שמבנה זה כנראה נקרא 'כיפת המגילה'. וזוהי תמונתו היום:
וגם בתמונה זו:
בתמונה זו שני ישמעאלים יושבים על 'המסטבה', וגם נראות 'אבנים גדולות' בבסיס המבנה קבועות בכותל. ושפיר יש לומר שאלו האבנים הגדולות, או האבנים הגדולות שבבסיס המסטבה, הן האבנים הגדולות שראה הרדב"ז. וגדולות הכוונה גדולות יחסית, שכן אם נראה יתבונן המתבונן בתצלומי המבנים הנמצאים בצפון הרמה, יראה שהאבנים שבעליות הצפוניות קטנות בהרבה מאבנים אלו.
כמובן שאיני טוען בוודאות שזה הבניין הקדמון ואלו האבנים הגדולות שראה הרדב"ז. אולם כיוון שזה אפשרי, זה גם מסייע להבנה שמדרש שלמה הוא כיפת הדקדוק. שכן לפי זה יוצא שהרדב"ז בא למתוח קו המגדיר את כל הכותל הדרומי, מן המבנה הקדמון הנעלם ('כיפת המגילה') במזרח, עד כיפת הדקדוק – היא מדרש שלמה – במערב. וזה מחזק את סברא שמדרש שלמה הוא כיפת הדקדוק.
♦

דחיית דברי הרב אלבה בעניין המסורת

והנה הרב אלבה גופיה כתב וז"ל: כפי שהקדמתי המקורות שהובאו כאן בעיני אינם אלא חיזוקים למסורת הכיפה אבל לא הוכחות. הטעם שאיני רואה בהם הוכחות הוא מפני שהמקורות שמספרים לנו מה היה לא מדובר בספרי הלכה, וגם לא כתוב בדברי חכמי ירושלים במפורש שהכיפה היא שמציינת את מקום המקדש, ואפשר לפרש שהתנו תנאים רק שלא יאפשרו לנוצרים לפגוע במקום. גם במסמך מהגניזה אפשר לפרש שהם סימנו את המקום רק כהשערה היכן ימצא הסלע, לפי זכרון מהתקופה שבה היה נראה הסלע, ולאו דוקא כסימן לגבולות המקדש. וגם לא ברור ממנו בוודאות שאחרי שנמצא הסלע המשיך להשתמר הסימון. ע"כ. וכאן אני מתמה, אם המסורת לא הועברה בצורה ברורה, שכן מי שחדשה על פי דקדוקים קלושים הוא הרב אלבה, וגם הרב אלבה עצמו אומר שאין לפירושו הזה בדברי הקדמונים ובדברי הרדב"ז ראיות מוחלטות. והפירוש הזה סותר את הכיוונים שהכיפה היתה אמורה להבנות לפיהם ואת המרחקים, כיצד עדיין מתבצר בעמדתו ואומר שיש מסורת הנובעת מן הכיפה? אין אלו אלא דברי נביאות. שכן, הרדב"ז לא אמר בשו"ם שיש למדוד מהחוטים שמקיפים את הכיפה בשיעור מאה על מאה, וכיצד זה תולה זאת בדברי הרדב"ז ללא שום הכרח או הוכחה?
♦

השרטוט ששרטט הרב אלבה והתאמתו לדברי הרדב"ז

ואחר כל אלו הדברים, שזפה עיני את הציורים, אשר בעיני הם נסתרים, שהרב אלבה בגדלו הרים. וראיתי ששיטתו הולכת ומסתבכת, באובך כבד מתאבכת, באריכות נסרכת, ואף אם ארצו מבורכת, חמתי על דבריו נשפכת, ודעתי אל העיון נסמכת, ואל האמת נצרכת, וככל שההכרח להשאיר את המסורת שהגה בדעתו, על עמדה, מחד, ומאידך להתמודד עם הקושיות הרבות ש"מסורת" זו העלתה.
ואביא את דבריו, אות באות מילה במילה, ועל ידי זה יתבאר בס"ד כי מסורת אין כאן, אלא משאלת לב מצורפת למגמה מסויימת שאגלֶהָ בסוף הדברים. וכך כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שפ): כתבתי לעיל שהרדב"ז לא כתב שהכיפה אינה מכוונת כרוחות העולם, וככל הנראה הוא מניח שכיון שהיא באה לציין את המקום היא מכוונת כרוחות העולם. אך אנחנו, שיודעים שהכיפה מכוונת 9 מעלות מן המזרח לכיוון צפון, צריכים להציב את התחום של מאה על מאה אמה שאותו באה הכיפה לציין בצורה שמתאימה לרוחות העולם. כלומר שהכיפה מציינת את מקום המקדש על ידי פינותיה. ובשרטוט המצורף הדבר מתבאר היטב. ע"כ.
כלומר, הרב אלבה בזה השרטוט אזיל ומודה לדבריי, שאין הכיפה מייצגת את כתלי ההיכל כלל. לא במקום הרחב ולא במקום הצר, לא בכותל המזרחי ולא בכותל המערבי. וציור זה שצייר הרב אלבה בעצמו, היה אמור להיות תיובתא על כל שיטתו. שכן, כיוון שכדברי הרב אלבה "המסורת" דוקדקה מתוך לשון הרדב"ז, והוא המקור הנאמן למסורת, ממילא שומה עלינו לקבל את המסורת היוצאת מתוך דברי הרדב"ז. ולא להמציא אחרת תחתיה תחת חיצי הקושיות. ומה היא המסורת שהרב אלבה טען בדעת הרדב"ז? כתב זאת הרב אלבה בפירוש (גיליון ע"ח עמ' שמט): כשאנו אומרים שהכיפה מציינת את מקום ההיכל, אם מדובר על מה שכתוב במשנה הוא מאה על מאה אמה הכוונה היא שהמבנה של המתומן מציין את התחום הזה, על ידי ארבעת חוטי הריבוע שמקיף אותו, ועובר דרך צלעותיו. כלומר במערב החוט עובר מצפון לדרום כנגד הצלע המערבית לאורך 100 אמה, וכן במזרח החוט עובר מצפון לדרום כנגד הצלע המזרחית, בצפון כנגד הצפונית, ובדרום כנגד הדרומית. על כן כשהרדב"ז אומר למדוד מכותל הכיפה במערב 11 אמה הוא מתכוון למדוד מהצלע המערבית, שבה נמצא הפתח המערבי, כיון שהיא נושקת לחוט של המאה אמה המערביים. ע"כ. ואין אפשרות לומר את הדברים בצורה יותר ברורה. אליבא דהרדב"ז לפי פירוש הרב אלבה, החוט המערבי שהוא מייצג את כותל ההיכל עובר בדיוק בצלע המערבית שבו הפתח המערבי. אולם ברגע שמציבים את מקום המקדש על פי הכיוונים הנכונים, מבואר מתוכו שאין זה נכון.
אולם כיוון שגישה זו קרסה תחת כל הקושיות שהקשיתי לעיל בס"ד, הרב אלבה המציא דבר חידוש, שהכיפה מציינת את ההיכל לא על ידי כתליה, כפי שעולה לכאורה מדברי הרדב"ז. אלא על ידי פינותיה מתוכה, וגם זה לא על ידי כל פינותיה, אלא רק על ידי חלק מפינותיה, וגם אלו רק הפינות המסתדרות לרב אלבה עם שיטתו. וכאן אשאל, וכי עומר, או עבד אל-מליכ, או מי שזה לא יהיה בנה את כתלי הכיפה על מנת שיסתדרו רק עם שתים, או שלוש פינות מכותלי ההיכל? האם זו המסורת שקיבל בונה הכיפה מחכמי ירושלים/כעב/זקן אחד? הרי ברור הדבר שהרדב"ז לא התכוון ולא עלה על לבו לומר שהכיפה מציינת את ההיכל על ידי פינותיה מתוכה, כלומר אף אם נאמר בדעת הרדב"ז שיש מסורת (דבר שאינו מוכרח) אין זה במשמעות דבריו כלל שהתכוון למסורת כעין זו. לא בדברי הרדב"ז ולא בכל המקורות שקדמו לרדב"ז. כלומר אף אחד לא סבר ולא העלה על דעתו שהכיפה מייצגת את כתלי ההיכל על ידי הפינות. אלא לכל היותר שהכיפה עצמה עומדת על כתלי ההיכל, וכמו שכתב הרב אלבה קודם לכן, כמה פעמים בפירוש.
ועוד יש להקשות, ששרטוט זה כלל לא מועיל לשיטת הרדב"ז. שכן שרטוט זה הוא אליבא דהרב אלבה שמקום אבן השתיה היה במזרח קה"ק, והלא לדעת הרדב"ז היה במערב קה"ק, וממילא שרטוט זה אינו נכון אליבא דהרדב"ז כלל.
וגם אליבא דאמת, אחר שרטוט זה ששרטט הרב אלבה, כבר לא ניתן לומר שהכיפה מייצגת את כתלי ההיכל ויש למדוד מן הכיפה. הרי גם אם לא היתה כיפה כלל, היה אפשר למדוד באותו אופן פחות או יותר ולהגיע למסקנה דומה. מציאות הכיפה בעניין זה אינה מעלה ואינה מורידה^[85]. והרב אלבה עשה בעניין זה סניגורין לדבריו, וכתב שאין כל קושי בכך שהמסורת על פי הדקדוקים שלנו, לא מתאימה לדברי הרדב"ז^[86], אלא אנחנו מפרשים^[87] את המסורת לפי הנראה לעינינו^[88].
ודעת לנבון נקל, שמסורת שצריכה כל הזמן עדכונים ושיפוצים לפי המקשים עליה, ושהיא עצמה לא שמענוה בלתי היום, וגם במקורות היא מאוד חסרה. וכל מעשה תוקפה וגבורתה, הינו על פי דקדוקים בעלמא באחת מתשובות הרדב"ז. אחר כל אלו הדברים ברור שאין כאן מסורת, אלא לכל היותר משאלת לב של הרב אלבה.
♦

עיון מדוקדק בתמונות של מקום המקדש מראות שמדידותיו של הרב אלבה – שגויות

והנה אחר כל אלה הדברים, שבתי ועיינתי בדברי הרב אלבה, וניסיתי להתאימם לשרטוטים ולתמונות מקום המקדש, וראיתי שגם לפי המדידות והחשבונות יש לדחות את דבריו. מדברי הרב אלבה עולה שמפתח 'ההיכל' הנמצא באזור הפינה המזרחית דרומית (בכותל המזרח של הכיפה) עד מקום קה"ק לשיטתו יש 32.05 מטר. וכך אם נמתח קו מהפינה הדרום מזרחית של כיפת הסלע במשך 32.05 מטר, נגיע למקום הפרוכת, וזה כפי שאנו רואים בתמונה הבאה:
בנוסף על כך, נראה ברור שדעת הרב אלבה היא שמקום אבן השתיה היה במזרח קה"ק, כלומר שמקום אבן השתיה שעליה עמד הארון גם הוא באזור 32.05 מטר, אולי כמה סנטימטרים מערבה.
אולם אם כנים הדברים, החישוב של הרב אלבה והשרטוט ששרטט, אינם מדוייקים. שכן מן הפרוכת עד סוף עובי הכותל המערבי של ההיכל היו 37 אמות, 20 אמה רוחב קה"ק, ועוד 17 אמה עובי הכותל והתאים. באמות של הרב אלבה זה יוצא 19.129 מטרים. כלומר שמהמקום בכיפה המסומן בתמונה למעלה (לערך), עד סוף כותל מערבי של היכל צריכים להיות 19.129 מטרים, ולא פחות.
יש לשים לב לנקודה נוספת, אליבא דהרב אלבה, הקו עד מערב קה"ק הינו קו אלכסוני, מהפינה הדרום מזרחית, עד הפינה הצפון מערבית, כזה:
ועל פי הנתון העולה מן הירושלמי, כותל מערבי של היכל, היה נוטה 9 מעלות מזרחה דרומה מקיר הכיפה.
ולפי זה עולה שיש להעיר על דברי הרב אלבה. שכן, לפי הרב אלבה אורך קה"ק ממזרח למערב כולל עובי כתלי המקדש היה לא יותר מאשר 19.13 מטר. ועל פי הנתונים דלעיל יוצא חשבון שאי אפשר להלמו. שכן, אם נמתח מהקרן הדרומית מערבית חוט הנוטה 9 מעלות מכותל הכיפה, יצא הכותל פנימה הרבה מאשר 19.13 מטר ממקום קה"ק לפי דעת הרב אלבה.
וכך החשבון:
א. כותל מערבי של כיפה – כ20 מטר אורך^[89].
ב. כותל מערבי של היכל עד מול מקום ארון הברית – 18.098 מטר^[90].
ג. הזוית הדרום מערבית (הקודקוד של המשולש) הינה בנטיה של 9 מעלות.
ד. אורך הקו ממקום קה"ק עד סוף הכיפה הוא 20.15^[91].
לפי זה יוצא שהמרחק בין כותל מערבי של כיפה, לבין כותל מערבי של היכל, הינו יתר על המרחק שהיה אמור להיות על פי הרב אלבה. שכן לפי הרב אלבה אורך קה"ק כולל הכתלים היה אמור להיות 19.13 מטר. אולם כשנצייר את המשולש העולה מן הנתונים דלעיל יצא שבהינתן זוית של 9 מעלות, המרחק בין הצלע שהיא 20 מטר, לצלע שהיא 18.1 מטר הינו 3.54 מטרים.
וכאשר נחסר מן נתון ד' כך: 20.15-3.54=16.61. כלומר שיש פער של 3.54 מטר בין כותל הכיפה לבין המקום המשוער שאמור להיות בו כותל ההיכל, בהינתן שהזוית היא של 9 מעלות. דעת לנבון נקל כי יש הבדל יחסית גדול בין מקום כותל ההיכל אליבא דהרב אלבה (19.13 מטר), לבין מה שיוצא אם נציב את הזוית הנ"ל בנטיית הכיפה (16.61). המרחק בין שני כתלי 'ההיכל' הללו, הינו 2.52 מטר^[92]!
כך, שאי אפשר להציב גם את מידת כותל ההיכל וגם את זוית הנטיה, ולצפות לקבל תשובה שהמרחק ממקום קה"ק לפי הרב אלבה, יהיה 19.13 מטר.
לפי השרטוט הנ"ל ששרטט הרב אלבה. ומבואר לפי החשבון דלעיל כי כותל מערבי של כיפה נכנס הרבה יותר מאשר 1.02 מטר. וכך אין חשבונו יוצא מדוייק על פי מידותיו^[93].
והרי ידוע שכל מה שחרד הרב אלבה אלינו את כל החרדה הזאת, הוא בכדי להראות כי שרטוט המקדש יושב על פינות הכיפה, וכפי שנראית כוונתו שהמבנה מצויין על ידי הפינות. אולם אם נאמר שאין לתפוס על הרב אלבה בכך, ובאמת השרטוט ששרטט הרב אלבה אינו מדוייק, וציור ההיכל אמור להיות מחוץ לכיפה. הנה, לשיטת הרב אלבה לא יגהה מזור. שכן כל מה שרצה להוכיח בזה הוא שהכיפה גדורה על ידי חלק מפינותיו של ההיכל בצורה מדוייקת. ואם נוציא את ההיכל מן הכיפה מחמת קושיותיי, הרי לך סימנא שאין דבריו נכונים, שכן הפינות של ההיכל כבר לא ישבו על אף אחת מפינות הכיפה. שכן אם נתבונן בשרטוט השני שבו תיקן הרבה אלבה פרט זה:
ברור שהפינה של ההיכל (הקטן לא בשיעור מאה אמה) יצא וחרג מן הכיפה.
♦

שיטת הרב אלבה בעניין מדידת הקו מן הצפון אל הדרום, אינם ברורים

ובאמת, כמו שהקדמתי, אין הדבר ברור באיזה אופן הכיפה מייצגת את ההיכל. שכן שיעורי האורך והרוחב של הכיפה, אינם עולים בקנה אחד עם שיעור האמה אליבא דהרב אלבה. וחשבתי לומר שאולי כוונתו היא שיש קו היורד מצפון הכיפה לדרומה, ועל ידי זה הכיפה מציינת את ההיכל. כזה:
קו זה הוא אכן כ52 מטר ובניכוי הציפוי הוא יכול להסתדר עם מידות האמה של הרב אלבה. אולם המעיין בכיפה יראה שצלעות אלו יוצאות באלכסון, אך בצלעות המקבילות, אין מגיעים למידה זו. ומאיזה מקור נסתר למד הרב אלבה בפירוש שכוונת הבונים המוסלמיים, היתה לציין את מקום ההיכל על ידי שתי פינות אלכסוניות אלו דווקא^[94]? הרי יותר הגיוני שיציינו את כתלי ההיכל בצלעות המקבילות, ולא על ידי פינות אלכסוניות דווקא. ועוד, האלכסון הזה, כלל אינו מכוון בכיווני מזרח מערב אסטרונומיים והרי שלך לפניך, שאין אלו אלא דברי נביאות.
ואחר העיון חשבתי להסביר דרך זו באופן הבא:
אם נתבונן בשרטוט השני הנ"ל של הרב אלבה, נבחין כי הקו המקווקו שלדעת הרב אלבה מסמן את תחום מאה האמה של ההיכל^[95], אם נוריד אנך מהפינה הצפון מזרחית דרומה, ולא נעצור בפינה הדרום מזרחית, אלא נמשיך עד הקו המקווקו – נקבל מידת 51.7 מטר. וזה הקו המתאר את בניין ההיכל, ולקו זה נתכוונו הערביים בבניין הכיפה.
וגלוי לכל מתבונן שדברים אלו לא ניתנו שלא יתכן שזה מה שסובר הגאון הרב אלבה שליט"א. שכן אחר שאנו יודעים כי הכיפה קטנה ממידת מאה אמה אליבא דהרב אלבה, ברור הדבר שאם נוריד אנך מפינה כלשהיא ונמשיך איתה עד שנגיע למידת 51.7 מטר, שנקבל תוצאה של 51.7 מטר, ומה הוכחה יש בזה? אם אמת היו דברי הרב אלבה, אז יקשה למה הערביים לא בנו כבר לפי המידה הזו של 51.7 מטר, אם כוונתם היתה לדקדק בזה?! הלא הרב אלבה נוקט שאפשר לדקדק מידות הכיפה כמו שעשה עתה, כיוון שכוונת הערביים היתה לדקדק. אז אמאי לא דקדקו עדי כך? ואם כבר נתכוונו לדקדק אז למה לא בנוה לפי נטיה 9 מעלות? אלא ודאי שהערביים לא נתכוונו לדקדק, וכל נסיונותיו של הרב אלבה לדקדק בדעתם, תמוהים לי עד מאוד.
אולם גם בלא זה פירוש זה לא יתכן, שכן לפי המידה הזו, 51.7 מטר, הקו אמור להסתיים לדבריו, בתוך מבנה הכיפה^[96], או לפחות על הכותל ממש. אולם המסתכל בצילום הבא, יראה שמידה זו חורגת בהרבה ממבנה הכיפה:
וניכר הדבר כי המידה של הרב אלבה חורגת מתחומי הכיפה, ולא נמצאת בתוכה כלל. וזה כשהמידה מכוונת לפי כיווני מזרח ומערב אסטרונומיים.
ועוד יש לתמוה, שלפי זה נצטרך לומר כי הרב אלבה דחיק ומוקי אנפשיה בדעת הערביים, כאילו בצילם היה וידע מה התכוונו לדקדק. אפשר גם להציע שהערביים כלל לא ידעו מהעניין של נטיית הזוית בשיעור 9 מעלות. וכשבנו ההיכל בנוהו לפי שיעור מאה אמה הידוע להם, שהוא שיעור הקרוב לדברי הגר"ח נאה. ולכן תמצא כי מידות האורך והרוחב של הכיפה קרובות יותר לדברי הגר"ח נאה מאשר לדברי הרב אלבה. אך לומר שדקדקו על פי הדין בכדי לבאר את מקום המקדש, אין אלו אלא דברי נביאות. וכשם שאין לחזק אליבא דהרב אלבה את המידה של הגר"ח נאה, כך אין לחזק את המידה שלו^[97].
♦

דחיית דברי הרב אלבה בפירושו האחרון גם לפי חכמת התשבורת

הנה, המעיין ישר, ישר יחזו פנימו כי בשיטת הרב אלבה, יש כמה קשיים גדולים. שכן הנתונים העולים לכאורה מדבריו, אינם מסתדרים עם שיטתו גופה. הנתונים:
א. יש למתוח קו מהפינה הצפון מזרחית של הכיפה.
ב. הקו הזה יורד דרומה באורך של 51.7 מטרים.
ג. קו נוסף שיורד מהפינה הצפון מזרחית בצורה אנכית – ארכו הוא 48.9 מטרים.
ד. ההיטל (כלומר הבסיס) של המשולש הוא הצלע הדרומית של הכיפה, שכך נראה מדבריו, שעל פי פרופ' מיכלסון מדובר במרחק מהפינה הכי צפונית לפינה הכי דרומית, בניכוי הציפוי שהוסיף צלאח אדין. כלומר שהמדידה היא עד כותל הכיפה, ובלי הציפוי גם כן עד כותל הכיפה רק שהאורך יתמעט ל51.7 מטרים. הא קמן שהמדידה היא מהפינה הצפון מזרחית עד כותל הכיפה ממש^[98].
ולפי נתונים אלו יוצא שעתה יש לנו משולש ישר זוית, כזה:
אלו הנתונים שהביא הרב אלבה. ועתה נראה האם נתונים אלה יוצרים נטיה של 9 מעלות.
הזוית המתקבלת מהניצב והיתר, הינה 19 מעלות ולא 9 מעלות, יותר מפי שנים.
ואם נציב בזוית A ,9 מעלות, אזי אורך היתר לא יהיה 51.7, אלא 49.5. נתונים אלה מתקבלים גם בצורה יפה מאוד על ידי מדידה פשוטה בגוגל מפות.
ואם ננסה להציל מקחו של הרב אלבה ולומר, שהמידה היא שצלע AB הינה 51.7 (ואז צלע AC תהיה 52.3), זה לא יתכן על פי הנתונים של הרב אלבה. שכן לפי דעתו המידה צריכה להגיע עד כותל הכיפה בניכוי הציפוי, ובמידה זו הקו יוצא לחלוטין מן הציפוי. ואם כוונתו היא שאין מתחשבים בכותל הכיפה, וממילא אין להתחשב בציפוי, אז ברור הדבר שאם נמתח קו באורך של 51.7 מטר, שזו תהיה התוצאה, ומה הוכחה יש בזה? והלא הרב אלבה כתב שיש להתחשב בניכוי הציפוי!
יתר על כן, המידה שכתב לי הרב אלבה בשם פרופ' מיכלסון, שמהפינה הצפון מזרחית עד הפינה הדרום מערבית יש 52.6 מטר, מתקבלת רק אם נמתח קו אלכסוני מפינות אלו, מן הקצה אל הקצה, כזה:
אך איני יודע אם הרב אלבה מקבל הסבר זה. שכן קו זה הינו אלכסוני ולא בזוית ישרה. והקו יורד בזוית של 9 מעלות, ומגיע בערך לשליש הכותל הדרומי של הכיפה. דבר זה לא יתכן, כיוון שאין כל משמעות לציפוי ולעובי כותל הכיפה לפי זה.
דברי פרופ' מיכלסון מתאשרים גם על ידי חכמת התשבורת, שכן לפי זה אורך ההיטל יהיה בדיוק 19.38 מטר, שזה אורך הצלע הדרומית של הכיפה. ורק שם, אם נוריד את הציפוי יהיה (אולי) 51.7 מטר. אך במידה זו ברור שאינה מכוונת לרוחות העולם.
מ"מ ברור הדבר, ששום דרך מדידה שחפץ בה הרב אלבה, אינה יכולה להניב לו את כל התוצאות הבאות – גם שאורך היתר יהיה 52.6 (ובניכוי הציפוי 51.7 אולי) גם שזוית הנטיה תהיה 9 מעלות, וגם שהקו הנמתח מהפינה הצפון מזרחית יהיה בזוית ישרה ולא באלכסון. ועי' פירוש המשנה להרמב"ם (כלאים פ"ג ה"א) ודו"ק.
אם כן, ברור הדבר שגם פרופ' מיכלסון לא נתכוון למה שהרב אלבה אומר בדעתו. וכנראה הרב אלבה לא הבין את דברי הפרופ', או שהפרופ' לא הבין מה הרב אלבה רוצה ממנוצח.
וקודם שאמשיך אומר שגם בכל הנושא הזה הרב אלבה עשה ועושה סניגורין לדבריו. ברור הדבר שדעתו היא שהמבנה מציין את ההיכל על ידי פינותיו, כפי שעולה משרטוטיו בעניין זה. והכא נטה הרבה מגישה זו, ואמר בכלל דברים אחרים, שמדובר על קוים שיוצאים מחלק מן הפינות ומגיעים לנקודות מסויימות שלא קשורות לפינות, אלא בצלעות, או מעבר לפינות לחלוטין. וכל אלו ההתנצלויות של הרב אלבה נובעות מכך שמנסה לברוח מן הקושיות, בלי לסתור את שיטתו לגמרי.^[99]
ושו"ב שגם אליבא דהרב אלבה אין כלל ראיה לשיטתו, גם אם לא נקבל את כל החישובים דלעיל. הלא, הרב אלבה נוקט שבגלל שבמקומות מסוימים הכיפה הינה לערך 51.7 מטרים, הרי זה חיזוק למידת האמה שלו, והרי לך סימנא שהכיפה נבנתה לפי מידות ההיכל. ובפשטות הרב אלבה לא היה אומר שהכיפה נבנתה לפי מידות ההיכל, אם מידת האמה שלו לא היתה מתאשרת בזה.
ואם כוונת הרב אלבה היא שהכיפה בעצם חסומה סוגרת ומסוגרת על ידי כתלי 'ההיכל'. הנה זה צע"ג. שכן ההיכל האמיתי הינו בתוך הכיפה ולא מחוצה לה. וגם "ההיכל" שהגה הרב אלבה על פי דקדוק קלוש מהמשנה, שהכוונה לשיעור מאה על מאה^[100], גם זה אינו נכון. שכן המעיין בשרטוטיו של הרב אלבה עצמו יראה נכוחה כי בחלק מהמקומות כותל "ההיכל" הוא פנימי לכיפה, ובחלק הוא חיצוני לה, ובחלק הוא ממש חורג במטרים רבים מהכיפה. ולכן אין כל סיבה להניח שהכיפה נבנתה על ידי הישמעאלים בכדי לחסות את ההיכל דווקא באופן הזה.
הרבה יותר פשוט להניח שהערבים לא היו בקיאים בירושלמי, וסברו שהנטיה של 9 המעלות היא לאו דווקא. ולכן בנו את הכיפה שתהיה מקבילה לכותל המזרחי של הר הבית, כפי שכל אחד יכול לראות. ואם נרצה לקבל את דברי הרב אלבה שהערבים בנו בשיעור מאה אמה, הרי שלפי דרך זו דווקא הגישה של הגר"ח נאה מקבלת חיזוק נאה מן הכיפה, שמידותיה קרובות לשיטת הגר"ח נאה באורך וברוחב, ולא לשיטת הרב אלבה.
לדברי הרב אלבה נצטרך לומר שהערביים בנו את הכיפה בצורה מדוייקת בכדי שדווקא על ידי מתיחת קו מסוים באלכסון (מחמת הנטיה של 9 המעלות הקו חייב להיות באלכסון), יהיה אפשר לתאר את ההיכל. ואלו דברי נביאות לתלות כוונת זו בערבים.
♦

מדברי הרב אלבה גופיה נראה דלא פסיקא ליה מילתא בעניין המסורת

ואני בטרם אכלה לדבר אומר, שעל פי שיטת הרב אלבה הכא יש לדחות את כל שיטתו. הלא כפי שכתב הרב אלבה גופיה, מדברי הקדמונים אין ראיות חותכות למסורת הכיפה כפי שפירשה איהו, שכן כתב (ירחון האוצר ע"ח עמ' שעז): המקורות שהובאו כאן בעיני אינם אלא חיזוקים למסורת הכיפה אבל לא הוכחות. ע"כ. כלומר מכל הראיות שהביא מן הגניזה ומדברי הישמעאלים, אין כלל ראיה לפרש דבריהם כפי שפירשה הרב אלבה שיש מסורת בעניין הכיפה ושהיא מציינת את כתלי ההיכל. ואמאן מסתמיך ואזיל הרב אלבה אם כן? רק על הרדב"ז! ואם כנים הדברים שאנו מסתמכים על הרדב"ז אם כן יש לקבל את המסורת, כפי שכתבה הרדב"ז. וכמו שכתב הרב אלבה בדעת הרדב"ז מתחילה שכתלי ההיכל נושקים לכתלי הכיפה בדיוק^[101]. אולם השרטוט ששרטט הרב אלבה, בודאי אליו לא כיוון הרדב"ז ואי אפשר לומר שעל שרטוט כעין זה יש מסורת, גם לא אליבא דהרב אלבה. ואם תאמר שהרב אלבה מסתמך על הקדמונים, הראיות מן הגניזה ודברי הישמעאלים. הנה כבר קידמנו הרב אלבה ואמר שאי אפשר לומר בדעתם שיש הוכחות למסורת הכיפה. ואם אי אפשר לומר בדעתם בפירוש שיש הוכחות למסורת הכיפה, אפילו לא כשיטת הרדב"ז עצמו, כיצד נאמר בדעתם שסוברים בפירוש כפי השרטוט ששרטט הרב אלבה? אלא ודאי כל דברי הרב אלבה בדותא הם^[102].
והעיקר באמת, שהרדב"ז לא ידע כיצד הכיפה מסמנת בדיוק את ההיכל, ולכן נקט שיש למדוד לחומרא מכותלי הכיפה. אך לא שסבר שיש מסורת מדוייקת על כתלי ההיכל. ובפרט שמסורת זו לא נזכרת בדבריו כלל.
♦

קושיות על הרב אלבה לאורך המאמר

בשולי הדברים אקשה על כמה מלשונות הרב אלבה בעניין זה. כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שנ) נר"ו: וכן נראה לקמן שלגבי הרמה הרדב"ז ידע שמקובל לומר שהכיפה היא העזרה^[103], אך הוא מברר על פי הוכחות שהיא למעשה גדולה מהרמה ע"כ. ואנכי נוראות נפלאת'י, היכן כתוב ברדב"ז או באחד מכל הפוסקים שהכיפה היא העזרה, או שמקובל לומר כך? הלא לא כתוב בפוסקים אלא שהכיפה נקראת מקדש, אך לא שנקראת עזרה. וגם מהמשך דבריו יש תימה בדבריו, מה הכוונה 'שהיא גדולה מהרמה' מי זאת 'היא' אם זאת הכיפה, הרי בודאי שהכיפה אינה גדולה מהרמה. ואם הכוונה שהעזרה גדולה מהרמה, זה גם אינו נכון. ודבריו מעורבבים הרבה.
ועוד כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שנו): ועתה נבאר כיצד הרדב"ז הגיע למסקנה זו: "ולענין הרוחב כבר ידעת כי רוחב העזרה מצפון לדרום הם קל"ה אמה, וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא, [שהרי העומד בקרן דרומית מזרחית רואה כי משם לצד דרום הוא עמק יהושפט ולא היתה העזרה נמשכת לצד דרום אלא עד שם גם כי אבני היסוד ההוא הם אבנים גדולות מורה שהוא בנין קדמון, וא"כ סוף בנין הנקרא מדרש שלמה לצד הדרום הוא סוף העזרה^[104] אלא שהוא חוץ מקפ"ז אמה אשר ממזרח למערב והוא מכלל הר הבית ועד היום בנוי כיפין על גבי כיפין], מ"מ למדנו כי הכותל ההוא בעצמו היה כותל העזרה אשר לצד דרום, וא"כ צריך לשער אם העליות אשר כנגד כותל זה לצד צפון רחוקים מכותל זה קל"ה אמה אינם בכלל העזרה, ואני שיערתי שיש בין כותל זה של צד דרום עד הבתים והעליות אשר בנויות לצד צפון יותר מקל"ה אמה ואינם בכלל הקדש ומותר ליכנס להם". ע"כ. וכתב הרב אלבה (שם עמ' שנז הע' יג') שמה שסימן בחצאי לבנה הוא מאמר מוסגר. וזאת לא ידעתי מניין לו. וכי קיבל זאת במסורת? ומ"מ פשוט הדבר שאם יש לפנינו טקסט שאחד מפרשו שלא כפשוטו כמאמר מוסגר והאחר מפרשו כפשוטו בלא הסגרה, ברור שלפשוט יש מעלה.
ועוד אבאר למה אי אפשר לומר שזהו מאמר מוסגר. מושכל ראשון כאשר יש מאמר מוסגר הוא, שאם תסיר את המאמר המוסגר כליל, המשפט ישאר כתקנו. והמאמר המוסגר הוא רק תוספת ולא יכול להיות עצם הטענה. ובכדי לבאר את הדבר אביא דוגמא מן התורה לפתגמא דנא (במדבר פר' שלח פר' יד פס' יד-טו): ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה:
והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר: ע"כ. בפסוקים אלו יש קושי ואכמ"ל בביאור הקשיים. ולענייננו ברור כי מתיבת שמעו (כולל תי' שמעו) בפס' יד' יש מאמר מוסגר עד תיבת 'שמעו' בפס' טו'. והראיה שזהו מאמר מוסגר היא שהיה אפשר גם לקרוא את הפסוק כך: ואמרו אל יושב הארץ הזאת (אשר) שמעו את שמעך לאמר ע"כ. ויש לכך עוד דוגמאות רבות בתורה ואכמ"ל.
ועתה נחזי אנן אם "המאמר המוסגר" של הרב אלבה יכול להיות באמת מאמר מוסגר. הנה על פי הסימון של הרב אלבה המאמר המוסגר מסתיים בתי' כיפין. ומיד לאחר ממשיך הרדב"ז ואומר 'מכל מקום למדנו', ועתה נראה האם המשפט ללא "המאמר המוסגר" הינו משפט תקין. לפי דעת הרב אלבה כך נצטרך לומר: ולענין הרוחב כבר ידעת כי רוחב העזרה מצפון לדרום הם קל"ה אמה, וכבר הנראה לעין כותל הדרום במקומו הראשון הוא, מ"מ למדנו כי הכותל ההוא בעצמו היה כותל העזרה אשר לצד דרום ע"כ. דעת לנבון נקל שעל כן יצא המשפט מעוקל, ואי אפשר לכתוב את המילים 'מכל מקום' ללא המשפטים (הרבים!!) שהסגיר הרב אלבה מטעמי נוחות בלבד. וגם בסברא אי אפשר לומר כן, שהמאמר המוסגר שהסגיר הרב אלבה הוא ההוכחה לכך שכותל הדרומי של הרמה הוא כותל העזרה, וכיצד ניתן להסתמך על כך אם מסגירים אנו את ההוכחה עצמה?! שכן הרדב"ז בכל מיליו עוסק בתיאור העזרה עצמה, ולא עוסק באיזו עזרה אחרת.
על כן לומר שיש כאן מאמר מוסגר אינו נכון כלל.
עוד כתב דברי תימה (שם עמ' שסב): ומה שכתב בעליות לצד צפון ולצד מזרח "אם לא תהיה בולטת הרבה לתוך המקדש", נאמר בלשון יחיד, וכנראה שכ"כ כי זה מוסב דוקא על עליה מעליות הצפון שנמצאות על הרמה, ובמבנים אלו שיתכן שיוסיפו בהם לדרום, אבל במזרח אין בכלל התקרבות לרמה, ו"לתוך המקדש" שאמר היינו הרמה, שהיא נקראה אצל העם בלשון מקדש. ע"כ. אנכי לא ידעתי דבר, היכן כתוב או רמוז בלשון העם או בלשונות הפוסקים, שהרמה נקראת אצל העם מקדש? והלא אמר הרב אלבה בדעת רבי יעקב בן נתנאל שהרמה נקראת 'עזרה חדשה'. ואם כן, כיצד הכא הפכה העזרה להיות מקדש?
עוד כתב הרב אלבה (ירחון האוצר ע"ח עמ' שעא) בעניין המסורות והמקורות הקדמוניים: כשנחבר דבר זה לסיפור שהיהודים סימנו לו את המקום, מסתבר להסיק שבתחילה הוא נבנה ממש על פי הסימון של היהודים, דהיינו כפי שמשמע מנסתרות דרשב"י על סימון חרבות ההיכל, וכנראה סימנו השלימו את המקום בצורת חוטי ההיכל שהוא ריבוע מכוון לפי הרוחות האסטרונומיים, שחפף ברובו את חורבות ההיכל, כפי שכתב בפרק דר"א ונסתרות דרשב"י על בנית ההיכל^[105]. ויתכן שבתחילה בנו ממש על החרבות כי המטרה במבנה שהיה על המקום היתה שהיהודים יחזרו לעבודת המקדש. ומסתבר שאח"כ, כשהערבים החליטו לבנותו בצורה אחרת ולהסב אותו לשימושם ולבנות עליו כיפת זהב, הוא היה על פי אותו גודל, אך המוסלמים החליטו לבנות מתומן בזוית שונה בתוך גבוליו (הזוית מכוונת ככותל הרמה הדרומי וכותל הר הבית הדרומי). והיהודים, שראו שעכ"פ הם בונים לפי הסימון שעשו, העבירו במסורת שהמקום שסומן בתחילה כהיכל מצויין עתה על ידי מבנה הכיפה. עכ"ל.
והרב אלבה מקיים כי בתחבולות יעשה מלחמה. בפסקה זו אומר הרב אלבה דבר פלא. מתחילה כנראה סימנו את ההיכל לפי רוחות השמים. דבר שלא כתוב באף אחד מן המקורות. דבר שני כתב הרב אלבה שמדובר על 'ריבוע', כלומר אין מדובר כאן כלל על צורת ההיכל האמיתית אלא על ריבוע שאמור לסמן בחלק מהמקומות את מקום ההיכל. ולאחר מכן הוא כותב, גם ללא שום מקור, שכשהערבים החליטו לבנותו בצורה אחרת הם שינו את הזויות, כלומר שעתה אכן הכיפה לא מסמנת את גבולי ההיכל.
ומה היהודים העבירו במסורת על פי דברי הרב אלבה עתה? המסורת היא 'שהמקום שסומן בתחילה כהיכל מצויין עתה על ידי מבנה הכיפה'. ואיני מבין למה הרב אלבה בוחר בלבלבל את קוראיו. אם עתה ההיכל לא מסומן על ידי כותלי הכיפה, מכיוון שהישמעאלים שינו את הזויות ממילא אם היהודים באמת העבירו את המסורת כפי שכתב הרב אלבה, הרי שמסורת זו מוטעית. כיוון שאין זה נכון.
ועוד הפליא לעשות הרב אלבה וכתב בהמשך דבריו שכחלק מהתנאים שהערבים בנו את כיפת הסלע היה לבנות על פי הציון של היהודים. למותר שאין שום מקור שאומר כדברי הנביאות של הרב עידוא.
אך גם חוץ מזה, למה שהערבים יקשיבו ליהודים בעניין זה? הרי ברגע שהיהודים גילו להם את מקום המקדש נגמר 'ירח הדבש' בין הערבים למוסלמים. ועומר אפילו לא הסכים לאחד בין מקומות התפילה, כל זה בכדי להתרחק מן היהדות. ואתה אמרת שכל כיפת הסלע נבנתה לפי הציון היהודי?!
ואם נאמר שהוא צודק וכיפת הסלע נבנתה לפי ציון זה, אם כן אמאי אינה מכוונת לפי רוחות העולם? ואם כדבריו והכיפה נבנתה לפי ציון היהודים, וכך היהודים ציינו, ממילא ברור שהם ציינו לא נכון.
ועוד יש להעיר שאין שום מקור שהכיפה שנבנתה בימי עבד אלמליכ נבנתה על פי הסימון הראשוני שנעשה בימי עומר. ואם אמת היה הדבר הזה והכיפה נבנתה על פי הסימון הראשוני, הרי שהסימון הראשוני טעות, שכן הכיפה שלפי הרב אלבה נבנתה על פי הסימון הראשוני, לא מכוונת לכיווני מזרח מערב. וממילא גם לפי הרב אלבה יוצא שהמסורת מוטעית. ואם כוונתו של הרב אלבה שחלק מנתוני הכיפה מתאימים לסימון הראשוני שהיה לפי בניין ההיכל. נחזי אנן לאלו נתונים הכיפה מתאימה –
א. הכיפה אינה מתאימה (אליבא דהרב אלבה) לנתוני האורך והרוחב של ההיכל.
ב. הכיפה אינה מתאימה לכיווני מזרח ומערב אסטרונומיים.
ג. הכיפה אינה בצורת ההיכל.
מאידך, לפי שיטת הרב אלבה שתי פינות, מתוך שמונה, מתאימות למידות רוחב האולם (לא ההיכל) לשיטתו – 51.7 אמות, אם נמתח קו אלכסוני מהפינה הצפון מזרחית לפינה הדרום מערבית. למותר לציין שקו זה אינו מכוון לכיווני מזרח מערב אסטרונומיים, וכפי שהארכתי בדחיית דבריו לעיל. וגם אין סיבה להניח שהערביים בנו את מבנה הכיפה, בכדי שהקו האלכסוני הזה יציין את ההיכל. ולכן ברור הדבר שאין דבריו של הרב אלבה נכונים כלל.
♦

קושיא על עניין הכותל המערבי אליבא דהרב אלבה

ועוד יש להקשות על הרב אלבה במה שכתב במאמרו האחרון, בעניין הכותל המערבי. הרב אלבה כתב שהכותל המערבי הנגלה לעינינו היום הוא כותל קדום מזמן בית ראשון, 'ומצינו אצל הגבלים אבנים בגודל כזה'. וכששאלתיו מי גילה לך רז זה שכך עשו הגיבלים? וביקשתי ממנו מקור מפורש לעניין. הוא הפנה אותי לכתב שכתבה כתבת^[106] ששמה רקפת תבור הכותבת בעיתון מלא קונספירציות בשם EPOK. שהאבנים הענקיות בבעלבכ הן חידה כיצד הצליחו להזיזן. אך לא כתוב שם שום קישור לגיבלים אשר היו בארץ בימים ההם, או לשלמה המלך. היא טוענת שמדובר בנפילים או ברפאים אשר היו בארץ בימים ההם. וכיצד זה למד הרב אלבה ממאמרה וכתב בוודאות 'מצינו אצל הגיבלים'? והיכן מצינו? והלא לדבריה מדובר במבנה מימי אדם הראשון או נח?
כל מה שהיא כתבה שאבנים אלה נוסדו על ידי הנפילים בני ענק מן הנפילים, וגבלים בהא מילתא אין. הרב אלבה טוען שזה יכול להיות הגבלים, אך כבר אין לכך שום מקור ואין זו אלא השערה בעלמא, והיאך כתב 'מצינו'? גם זה לא נמצא בתחום גבולם של הגבלים. ואף שזה נמצא בתחום הלבנון, מ"מ במבני הצורים והגבלים שידוע שסייעו לשלמה המלך בבנייתו, לא מצינו אבנים כאלה.
וראיתי באתר השני שמצאתי, ובאמת התם קשרו זאת לשלמה המלך, וכדברי הרב אלבה. אך מסקנתם היתה שחייזרים סייעו לשלמה המלך בעבודתו, והם אשר הזיזו בכוחם כי רב את אבני הענק. ואמינא אנא החסר משוגעים אני? וכי על זה או על כעין זה סמך הרב אלבה סמיכה בכל כוחו? אתמהה.
וגם עינינו הרואות שאבני הענק המוצבות שם, אינם כלל למקדש בעל, אלא למקדש יופיטר שנבנה על ידי הרומאים, וכיצד נקט הרב אלבה בפשיטות שהרומאים לא יכלו להזיז כן? הלא זהו מקדש רומאי^[107]!
ואמרתי, בכדי לדחות לחלוטין את דברי הרב אלבה, שאולי יש להביא דוגמא לבניה גבלית, ולראות האם אצל הגבלים היתה בניה כזו. ומצאתי תמונה של מקדש גיבלי:
.
וברור הדבר שאלו אבנים קטנות, ולא אבני ענק כמו האבנים שנמצאו בבעלבכ. ואם כן, כיצד נקט הרב אלבה בצורה וודאית שמצינו אבנים ענקיות כאלה אצל הגבלים? ואם כוונתו שבאמת לא מצינו אלא זו רק השערה בעלמא. הנה זה בודאי לא נכון, כי אי אפשר לכתוב על 'השערה בעלמא' לשון "מצינו"^[108], אלא על כרחך שכוונת הרב אלבה לתלות זאת בפירוש בגבלים ובשלמה המלך, ולא בזמן מאוחר יותר.
ועוד, נקט הרב אלבה שהרומאים לא ידעו להרים אבנים בגדלים עצומים כמו בבעלבכ ועל פי זה שיער שאלו אבנים משרידים שקדמו לרומאים. ראשית אם זו השערה בעלמא, כיצד כתב בגיליון עח' "שמצינו" לגבלים בעוד אין זו אלא השערה. ועוד, לא ידעתי דבר לאילו 'שרידים' הוא מתכוון, אם זה למקדש שקדם למקדש הרומאי, הרי שממצאים הארכיאולוגיים אין שם מקדש קדום. ואם כוונתו ליישובים הכנעניים שהיו שם. צע"ג לשם מה צריך תושב כנעני פשוט כאלה אבני ענק? ודבריו תמוהים.
ועוד כמו שכתבתי לקמן, שבקשת רובינסון יש אבן עצומה, בגודל של האבן בנדבך רבה, וקשת רובינסון היא בודאי מימי הרומאים. ואם כן אין שום ראיה לדברי הרב אלבה שהרומאים לא ידעו להרים אבנים בגודל זה. גם במחקר מקובל שמקדש יופיטר הוא מקדש רומאי, ואין שם שום שרידי מקדש קדום יותר^[109].
והרי ידוע שכל ההסתמכות של הרב אלבה היא על מדרש שיר השירים רבה, דאיתא התם: הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כותל מערבי של בית המקדש למה שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקדוש ברוך הוא, ע"כ. והנה ברור הדבר שאין ללמוד ממדרש זה שכותל מערבי העומד בפנינו הוא קדמון. ראשית ממה שזה כתוב במדרש 'שיר השירים', וכידוע שיר השירים הוא מימי בית ראשון. אם זו טענת הרב אלבה, הרי דלא חייש לקמחיה, שכן אף ששיר השירים מימי בית ראשון. מדרש שיר השירים רבה הוא לאחר החרבן. ופשוט הוא שחז"ל ראו את הכותל המערבי הנזכר ואמרו 'ראינו מעשה ונזכרנו בפסוק, הוא אשר דיבר ה' לאמר 'הנה עומד אחר כתלנו', הוא הכותל שה' הבטיח שלא יחרב לעולם'. כלומר חכמים פירשו ששלמה אמר כן ברוח הקודש. אך לעולם לא הוה כותל התם בימי שלמה.
ועוד יקשה אליבא דהרב אלבה, הלא במדרש מופיע גם שער חולדה. ועל פי דרכו של הרב אלבה נצטרך לומר שגם כל החלק הדרומי של הר הבית עד שערי חולדה הנמצאים לפנינו היום, הם מזמן בית ראשון. והלא ידוע שכל החלק הדרומי הינו תוספת חשמונאית/הרודייאנית. ואם ירצה הרב אלבה לומר שגם החלק הדרומי הזה הוא מימי בית ראשון, אם כן לשם מה חז"ל הטעו אותנו ואמרו שהר הבית ת"ק על ת"ק אמה, בעוד אליבא דאמת הוא הרבה יותר, ומעולם לא גילו את אזנינו בדבר השיעור האמיתי^[110].
ובאמת יש לדחות דבריו בעניין זה בפשיטות. הרי מבואר ביוספוס כי הכותל המזרחי לא שופץ או הורחב, ויש לכך הרבה ראיות. כלומר שכותל המזרח של הר הבית אכן מסמן לנו את גבול הת"ק אמה. אך אם נמדוד ת"ק אמה ממנו עד לכותל המערבי, לא תצא המידה מכוונת. והלא לפי הרב אלבה, המידה תצטרך להיות שם ת"ק אמה בדיוק, ששני הכתלים קדומים הם. ת"ק אמה לשיטת הרב אלבה הם: 258.5 מטר. אך בפועל בין הכתלים יש: 288 מטר, כשלושים מטרים הבדל, שהם כששים אמות. ובודאי שאם שני הכתלים הללו, המזרחי והמערבי, היו קדומים, לא היה לחז"ל למסתם ולמתני ת"ק אמה. ופירושו של הרב אלבה לעניין ת"ק אמה, תמוה, ולא נאמר באף אחד מן הראשונים, וגם דקדוקו מהרמב"ם אינו נכון לענ"ד. ואכמ"ל.
ועוד, אם נאמר כדברי הרב אלבה שכותל המערבי הינו קדום, נצטרך לומר שבזמן הורדוס חפרו הבנאים אל מתחת למפלס הרחוב רק בשביל לסתת חלק מהאבנים, וכל זה בשביל לשוב ולכסותן בעפר, וכל זאת למה? הרבה יותר פשוט לומר שמתחילה בנו זאת בנאי הורדוס והחלו לסתת, וכאשר ראו שמכל מקום אבנים אלו יהיו מתחת למפלס הרחוב הפסיקו לסתת. וזו הסיבה שחלק מהאבנים לא מסותתות כלל, וחלק מסותתות סיתות חלקי^[111].
ועוד בה, מה שגרם לרב אלבה לומר שהכותל המערבי הוא קדום, הוא עצם המציאות של אבנים גדולות מאוד, ולדעתו לרומאים לא היתה יכולת כזו, כי אם לנפילים בני ענק מן הנפילים^[112]. אולם הרב אלבה הודה שהמקטע הדרומי של הכותל המערבי הוא מימי הרומאים. אולם כנראה לא ידע הרב אלבה שדווקא במקטע זה מתחת לקשת רובינסון יש אבנים ענקיות בגודל של נדבך רבה. כלומר, גם במקטע הכותל שגם לדעת הרב אלבה הוא מאוחר, והוא מימי הרומאים, יש אבנים ענקיות שגם עליהן אין כלל הסבר היאך הרימו אותן. אולם כיוון שברור הדבר שקשת רובינסון היא מימי הרומאים, אם כן כבר אין שום ראיה שנדבך רבה הוא לא מימי הרומאים. ואין שום ראיה שהורדוס לא היה יכול לשנע אבנים גדולות כאלו. ודי בזה.
ומה שכתב הרב אלבה שסגנון הבניה הזה היה מצוי עוד לפני הורדוס. הנה התייעצתי בזה עם תלמיד חכם גדול, הבקי בענייני המקדש^[113], ואמר לי שאין מה להשוות את אבני הבניה המיוחסות להורדוס עם סיתות השוליים במקומות אחרים. ואפילו הסיתות שהכי מתקרב בצורתו בעיראק אל אמיר אשר בעבר הירדן, מדובר על אבנים דקות, כמעט לוחות. ובשום אופן אין צורת האבן ומשקלה מתקרבים למה שמקובל בבנייה ההרודיאנית. ועל כן ברור הדבר שהכותל המערבי אשר לפנינו הוא הרודיאני, ולפחות אין שום ראיה חזקה לומר כדברי הרב אלבה שהוא קדום מזמן קדמונים, מימי הגבלים או מייתר הרפאים.
וברור הדבר שכותל המערבי נתקדש בקדושת הדורות, וגם אם הוא מימי בית שני, הרי לך סימנא שהשכינה שורה בישראל. ולא הבאתי כל זה העניין אלא להראות באיזו קלות אומר הרב אלבה דברים שאינם מוכרחים כלל^[114], ומסתמך על עיולי ופשורי בכדי להעמיד את שיטתו. וכן לא יעשה.
♦

סיכום ההערות על הרב אלבה

זאת תורת העול'ה. במאמר תגובה זה, זכינו לברר בס"ד את קושיותיו של הרב אלבה נר"ו, על דבריי. הרב אלבה בא להוכיח כי כתלי הכיפה מייצגים את כתלי ההיכל, בכל דרך שהיא, בין אם היא כתובה בדברי הקדמונים ובין אם אינה כתובה. במאמר זה הצגנו בס"ד קושיות רבות על אפשרות זו, וכן סתירות רבות בתוך דברי הרב אלבה. וראיות לכך שהראשונים לא שמיעא להו כלומר לא ס"ל, למסורת זו.
ועל כן, העיקר הוא שאין כיפת הסלע מייצגת בכתליה את כתלי ההיכל, ודלא כמו שרצה לומר הרב אלבה.
♦

מפירות הנושרים להלכה

א. יש בידינו מסורת עתיקה, שהסלע הנמצא מתחת לכיפה הבנויה במתחם הר הבית (חראם אשריף) היא אבן השתיה שעליה היה בנוי המקדש.
ב. מסורת זו היא בת 1300 שנים, מאז בניית מבנה 'קובה' אצכ'רה' במקום המקדש.
ג. אין סיבה חזקה להניח שמסורת זו אינה משקפת מסורת קדומה בדבר מקום המקדש, ויש לכך גם ראיות מסתברות שמסורת זו הועברה במשך הדורות, גם קודם בניית הכיפה. ועל כן יש להניח בפשיטות שהכיפה בנויה באזור ההיכל, ומרכזה הוא באזור קה"ק, וכמ"ש הרדב"ז.
ד. אין כלל מסורת על כתלי הכיפה, כאילו הם מציינים את כתלי ההיכל. אין ל"מסורת" זו זכר בתורה שבעל פה, שעליה אנו מסתמכים בענייני מסורות העוברות מדור לדור. וגם מדברי הפוסקים עולה ברור שלא היתה ידועה להם כלל מסורת מעין זו. ואין בדקדוקי הרב אלבה שום הוכחה לכך.
ה. גם מדרך חכמת התשבורת הראינו בס"ד כי אין כל קשר בין הכיפה שמידותיה הם 49.3 על 48.9, לבין שיעור "ההיכל" אליבא דהרב אלבה שהוא 51.7 על 51.7 מטרים.
ו. הרב אלבה רצה להוכיח שיש מסורת ברורה שכתלי הכיפה מסמנים בצורה מסויימת את כתלי ההיכל. במאמר זה הראינו שהרב אלבה לא צדק כלל. ולענ"ד אין לסמוך על דבריו.
ז. הראינו, בס"ד, כי הרב אלבה פירש דברים שאינם מוכרחים וחידש מסורת על סמך דקדוקים קלושים, כך עשה בעניין כיפת הסלע, וכן בעניין הכותל המערבי, וכן לא יעשה. שלא תוסיפו פן תגרָעו.
ח. למסקנה אין לחשוש לדברי הרב אלבה, ואף שניסה לחדש מסורת, אין מסורת זו פוגעת במסורת אבן השתיה המקובלת מדורי דורות. וחידושו של הרב אלבה יהיה לו לבדו, ואין לזרים איתו.
♦ ♦ ♦