♦
הגמרא (בברכות נט:) מביאה את המחלוקת בין רב הונא לר"י שנחלקו מתי צריך לברך על כלי חדש. דעת רב הונא שמי שירש כלי ואח"כ קנה אותו כלי, לא יברך שהחיינו. ר"י סובר שיברך. ומוסיפה הגמ' שהקונה כלי ואח"כ קנה שוב אותו כלי - לא יברך שוב שהחיינו. ומדגיש שם רש"י שהמחלוקת היא איזו רמת חידוש צריך כדי לברך שהחיינו. או כדברי הריטב"א איזו רמת חידוש בהנאה ושמחת הלב דרושה כדי לברך.
הרגשת הלב של שמחה היא קובעת את חיוב הברכה. בגמרא נחלקו, כי לא כל דבר חדש גורם להנאה ושמחת הלב. הריטב"א מסביר בדעת רבי יוחנן שהיורש כלי ואח"כ קנה אותו כלי - יברך שהחיינו. משום שיש חידוש בקנין (שלא היה בירושה), הגורם לשמחה. אולם אם קנה כלי ואח"כ קנה אותו כלי - לא יברך, כי אין חידוש בקניין השני. אמנם להלכה נפסק שמי שירש או קנה כלי ואח"כ קנה אותו כלי שנית - יברך שוב שהחיינו (סימן רכג, ג), כי יש כאן רמת חידוש מסוימת, הגורמת לרמת שמחה המספיקה לחיוב ברכה. אולם אם מכר כלי וקנה אותו שוב - לא יברך, כי בקנין הזה אין את החידוש והשמחה הדרושים לחיוב ברכת שהחיינו. ולכן לא כל קנין מחייב ברכת שהחיינו.
♦
א. ב.
בבית יוסף בסימן רכא יש דין שאם ירדו גשמים באדמה שלו יברך שהחיינו, כי זה כמו בנה בית חדש וקנה כלים חדשים. אך כותב הב"י בשם הכלבו שברכת הגשם אינה נוהגת עכשיו, מפני שעתה אנו תדירין בגשם ואין אנו מתאוין לו ושמחים כדרך ששמחים באותם הארצות שיש להם יובש גדול. וגם בהלכה זו, אנו 'שומעים' שכדי לברך על דבר חדש צריך להיות שמח ומתאווה.♦
הרשב"א (ח"א, רמה) כותב: "ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא תלוי בדבר שמגיע לו תועלת ואעפ"י שמתערב עימה צער ואנחה כמו מת אביו וירש ממנו ומברך שהחיינו על הירושה". ומה כוונת הרשב"א שכותב "שאינה תלויה בשמחה"? והרי שהחיינו נתקן על שמחת הלב (תוספות סוכה מו)? אלא ברור שצריך שמחה, וכאן יש שמחה, כי הרי הוא קיבל תועלת (ירושה), אלא שהשמחה פה נפגמה, אך עדיין יש כאן רמת שמחה שתחייב שהחיינו (ראה בני ציון, רכג עמ' קלא). ולכן מובנת הערת רע"א (על השו"ע, רכג, ב) שאם מת הבן והאב ירשו - לא יברך שהחיינו, כיוון דהווי פורענות גמורה. אין זו שמחה המעורבת בצער, אלא זה צער גמור בלבד, ואין כלל שמחת הלב (וכה"ח מביאו להלכה). וכן מובנת הערת שולחן הטהור (לאדמו"ר מקומרנא) שאם מת אביו בגיל צעיר מאוד וירשו הבן - שלא יברך, דהוי פורענות. וכן מובנים דברי הגר"ח פלאג'י (לב חיים, ג, לב) שאם אדם קנה בית וכלי בית והכל זה בהקפה, שלא יברך שהחיינו, כי אין שמחה כלל מרוב הדאגות. והביאו הבא"ח (בפרש' ראה. וראה צי"א, חלק יב, ועל פי דברינו יתורצו קושיותיו).
♦
ג. ד.
בשו"ע, רכג: מברכים על בית וכלים חדשים. ובסימן רכה: לברך שהחיינו על פרי חדש. וזו ברכת חובה לדעת השו"ע (וכ"כ הנצי"ב בסוף השאילתות עמוד שלו). אך בפועל אנו רואים שעל בית וכלים חדשים לא נהגו לברך (ראה בא"ח, ראה, ה- ו) וכ"כ בסידור האדמו"ר הזקן. והבא"ח כתב שהואיל ונהגו לא יברך, כי ברכת שהחיינו תלויה במנהג. ומה כוונתו? אלא כנראה שהמנהג הוא לברך רק על דברים שאדם מרגיש בהם הנאת הגוף (וכעין זה בנצי"ב בסוף השאילתות עמ' קלז), כי אז הוא בטוח ומרגיש שאכן יש לו שמחה והנאה. משא"כ בקנית כלים וכדו', לאדם אין לו הנאה גופנית אלא הנאה שימושית, ויתכן שלא כל אחד מרגיש שמחה, ולכן המנהג היה שלוקחים פרי חדש.♦
ה.
התוספות בברכות (נט:) כותב שעל בגד חדש מברכים רק אם זה דומה לבית. כלומר שצריך 'דבר' גדול, אך על דבר קטן לא יברך. וכ"כ תוספות רא"ש. וזו דעת הרמ"א בסימן רכג, שהדבר תלוי 'בחפץ'. אך הרא"ש כתב שעני כן יברך על חפץ קטן, כי זה תלוי באדם ששמח, וכ"כ השו"ע. וכדי לצאת י"ח השו"ע והרמ"א (שכג, ו) אז צריך שהדבר החדש הוא שמח בו וכן שהוא דבר שלא קונים אותו בתדירות (כמו שמוכח משו"ת תרומת הדשן לו, שהרמ"א פסקו. כי שקונה לא בתדירות זה מהווה התחדשות מזמן לזמן). ולכן בקנית מיקסר, משקפיים ונעליים, רק אם יתמלאו תנאים אלו יוכל לברך שהחיינו.ולכן כתבו הגאון מליסא (בסידורו בדיני ברכת שהחיינו) חסד לאלפים (סימן רל) ובא"ח שרק על בגד גדול וחשוב יברך, כי אז ודאי יש לאדם הנאת גוף חזקה, ויש לו בוודאי שמחה. שו"ע הרב כתב שלא מברכים על קניית נעליים (מובא בקצות השולחן בסימן סד).
אך אם אדם יש לו בהם שמחה רבה וודאית, אז יוכל לברך. כי הרי השו"ע כתב (סימן רכה, א): הרואה חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו והוא ששמח עליו הרבה. מדוע צריך 'הרבה'? שמחה שהיא לא 'הרבה', לא מספיק? אלא כל שמחה שאפשר להסתפק בה, וכל דיני שהחיינו זה בהרגשת הלב - אז צריך לפעמים להרגיש שמחה רבה, ודו"ק.
♦ ♦ ♦