במה שאירע שאחד המתפללים בא להוליך ס"ת מההיכל לתיבה לקרות את הפרשה ביום חמישי וכבר הוציאו מההיכל, ומיד אמרו לו שזה ספר של ראש חודש, והכניסו, ורצה להוציא את הספר של קריאה של שני וחמישי. ושאלתך האם עשו כשורה שהורו לו לקחת את הספר הראשון, אף שיש טירחא דציבורא לגלול אותו.
♦
תשובה
פגמו של ראשון
כד הוינא טליא, כשאירעו מקרים כאלו זכורני שתמיד הורו שיש לקרות בספר שהוציאו, משום פגמו של ראשון. וכשאני לעצמי, אחר המחשבה נראה טפי דאין חשש בזה. ומה דאיתא ביומא ע' ע"א שאין אחד קורא בשני ס"ת משום פגמו ורק ב' גברי בב' ס"ת, התם איירי שכבר הס"ת על הבימה, אך היכא שרק הוציאו מההיכל לית לן בה. (ונראה דה"ה אף שהוליכו מעט, וכ"ש אם רק נגע בס"ת בתוך ההיכל, דשרי לקחת את המוכן). דמלבד שבכו"כ בתי כנסיות רגילים לתלות על ספר התורה ובו כתוב לאיזה קריאה מיועד, וגם במקומות שאין טס למה נחוש. וראה שם בסוגיה, דכתב התוס' רא"ש דפגמו שמא יאמרו פסול (ופליג על ביאור רש"י דכתב משום חסר), והרי אין להשאיר ס"ת שאינו מוגה, וכמ"ש מרן ביו"ד סימן רעט. וא"כ, אמאי שנחוש שהוציא ס"ת פסול, ולא נעדיף בפשטות שזה הספר מוכן לקריאה אחרת.וגם לאלו דנהגו להניח ס"ת פסולים בתוך ההיכל (ראה מש"כ בזה בשו"ת שאלת שלום ח"א סימן מ"ט), דרכם להניח את הס"ת הפסולים בפנים, ואין גישה אליהם אלא רק אחר שיזיז את הספרים הכשרים, ואין מניחים ס"ת פסול במקום פתיחת ההיכל. כך דלא נהירא שיש חשש של פסול אם רק הוציא את הספר ומיד מחזירו (וע"ע בשע"ת סימן תרעז ס"ק א').
וחיפשתי באמתחות הפוסקים בזה העניין, ומצאתי שדבר זה פלוגתא באחרונים. הרב זרע יעקב (סימן א') נטתה דעתו דאין פגם בס"ת, ויקראו בספר המוכן לאותה קריאה. ובסו"ד כתב שראה להרב שמש צדקה (בסימן ל"א) דס"ל שיש לקרות בספר שהוציאו משם פגמו, וסיים דאין ראייתו גדולה, עיי"ש. והבי"ד רבותינו. ראה להחיד"א במחזיק ברכה בסימן קמד וע"ע בכה"ח (שם אות י"ג), שמשמע שנטיית הפוסקים כדברי הרב שמש וצדקה. וכ"ה הרב יבי"א ח"ח סימן ט"ו אות ד' (וע"ע בפס"ת שם אות א' שהביא עוד דעות הפוסקים בזה).
ועיינתי בתוך דברי הרב שמש צדקה וראיתי טענותיו. זאת הראשונה, רצה להוכיח דבריו מהגמרא שם ביומא שהכהן אפילו לא גלל וקרא אמרינן שיש חשש לפגם, וא"כ נמי שרק הוציא את הס"ת, שיש חשש שיאמרו חסר בטביעת עין. ועוד לו מסימן תרפד ס"ג בר"ח טבת, שיש קריאה גם של חנוכה, דאם אירע וקרא הש"ץ ד' גברי בר"ח שיש לקרות ה' בחנוכה, והיינו אם יש ספר תורה בחוץ. והטעם משום פגמו (דאם אין ס"ת אחר, אין מעכב אם כבר קראו ד' גברי ולא קראו בענין חנוכה. עיי"ש מש"כ הב"י בשם הרוקח ושיבולי הלקט).
ולדידי לא תיקשי לטענתו הראשונה, דשאני התם שסוכ"ס עומד בתיבה, בכה"ג איכא ואיכא חשש פגם. אך בנד"ד שנמצא סמוך להיכל, אין חשש שהוציאו ס"ת פסול, וכמ"ש דלרוב יש טס המוכיח עליו (ושאני אם נמצא כבר על התיבה והבן וי"ל וקיצרתי). וגם לולא הכי אין מניחים ס"ת הפסולים בהיכל או לכל הפחות בפתחו. ולטענתו השניה, התם נמי איירי שהס"ת כבר עומד בבימה, ושפיר י"ל שיש בו פגם (וכמדומני שהרב זרע יעקב כתב כטענות האלה). ובנד"ד שאני. ואיני מאריך, כי היסוד שווה למבין.
והן אמת שהיה עליי לדקדק עוד בדברי הני רבוותא, אך כיון שהמנהג אצלנו פשוט שלוקחים את הס"ת שהוציא ראשון אף שצריך לגוללו, לא הארכתי טרחא, שאין דרכי מלשנות המנהג (דסוכ"ס יש צד לדברי הרב שמש צדקה, וכיון שפשט פשט). ורק נפ"מ למקום שאין מנהג, שלענ"ד נראה שרשאים להחזיר את הספר המוכן לקריאת ר"ח ולהוציא את הס"ת המוכן לקריאת שני וחמישי.
ונפקא לן שהיכא שכבר הוציא את הספר מההיכל שייך פגמו, ואם רק היה נוגע בו נראה דשרי להניחו ולקחת את הספר המוכן (והיכא דהגביהו בתוך ההיכל ולא הוציאו עדיין, נראה דנמי יש להקל ולומר דבכה"ג לא הוי פגם כיון דלא הוציאו לחוץ. ודמי למזיז ס"ת כדי לקחת את זה שצריך. ויש לצרף את סברת הרב זרע אמת שאין בהוצאת ס"ת משום פגם, ודעתי הקלה נוטה לסברתו).
♦
אין מעבירין על המצוות
ובמה שטען כבודו שיש לחוש נמי משום דאין מעבירין על המצוות לענ"ד אין זה שייך באופן שחפץ בס"ת מסויים שכבר מוכן. הגע עצמך, אם הס"ת נמצא בהיכל ויש מצידו כמה ספרים, האם צריך לדקדק שמיד תהיה ידו בפתיחת ההיכל סמוך לספר המוכן? מעולם לא ראינו ולא שמענו מדקדקים בכך. וכן הוא לגבי כמה וכמה דברים המצויים, וכגון שרוצה ללמד גמרא ולפניו כמה מסכתות שונות, האם יצטרך לקחת המסכת הראשונה, אף שהוא חפץ ללמוד באחרת? ונראה אף היכא דכל המסכתות שוות, אך הוא חפץ בהוצאה מסויימת, וכגון שרגיל ונוח לו בה, פשיטא לי שאין חיוב מדין מעבירין, שכעת רוצה דוקא בה, וכגון שהוצאתה מאירת עינים וכל כה"ג. תדע דגם הני רבוותא דפליגי בנד"ד דנו מצד פגם הס"ת והבן.ובפשטות דין אין מעבירין על המצוות היינו בב' מצוות דצריך לקיימן באותו הזמן, ופגע במצוה אחת, שאין לעבור לאחרת (למעט אם אינה מצוה גמורה, וכגון שרואה דבר מצוה, וכדאיתא ביומא ע' ועיי"ש בברטנורא). אך במצוה שהיא אחת ורק חפץ לקיימה בזה ולא בזה אין חשש. ומה שנזהרים בתפילין, וכמ"ש בסימן כה ס"ו, שאני התם, דתפילין של יד ושל ראש הוי תרי מצוות. וכ"ה לגבי טלית ותפילין (ואה"נ, כיון דכתיב 'והיו' יש להקפיד להניחם בזה הסדר, ואף שפגע תחילה בתפילה של ראש. ומ"מ לכתחילה מקפידין שלא יגיע לידי אין מעבירין על המצוות, עיי"ש). ולכן אם חפץ להניח תפילה של יד רש"י ויש לו ב' זוגות, בזה אין חשש.
ולמעשה הדברים מבוארים בתוס' יומא ל"ג (ד"ה אין), דהיכא דבעינן למיעבד תרוויהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא, עיי"ש. ואף דבמגילה ו' ע"ב (ד"ה מסתבר) כתבו לדחות את סברת האומרים שלא אמרינן אין מעבירין במצוה אחת, התם איירי במצוה שהיא אחת בשני זמנים אם כעת או אח"כ. וכמ"ש שם התנאים מתי לקרות המגילה בפורים שאדר מעובר האם באדר ראשון או אדר שני. אך בנד"ד היא מצוות קריאת ס"ת, שחפץ באותו הרגע בספר מסויים כיון שהוא מוכן ולא לאחר את זמן הקריאה והבן. כך דאין לדחות דברינו מתוס' זה.
והן אמת שראיתי להריטב"א (על יומא ל"ג ע"א) דכתב דגם במצוה אחת שייך אין מעבירין ולכן מביאין קורבן העומר מהקרוב וכמ"ש במנחות ס"ד. והטעים דין זה ד'לא יתעכב ויתאחר מעשות המצוות'. אמנם בנד"ד י"ל דשפיר יודה, דמלבד דתרוויהו לפניו ולא מתעכב בזה, זאת ועוד שבספר המוכן יקראו בהקדם מאשר יגללו את הספר השני. וע"ע להחיד"א על ברכיו בסימן כ"ה אות ג' בפילפול ארוך בזה, עיי"ש.
ואף שידעתי שמדברי כמה וכמה אחרונים מבואר שגדר אין מעבירין שייך גם שהמצוות שוות והן לפניו ואין שיהוי (ראה בסימן רעד ותרעז ואכמ"ל), לדידי נראה כמ"ש וה' יאיר עינינו בתוה"ק הקדושה (וגם לדבריהם שפיר בנד"ד וכמ"ש להלן).
ובגדר חומרת דין 'אין מעבירין על המצוות', אף שהפמ"ג בסימן כ"ה כתב בשם הלבוש שדין אין מעבירין על המצוות הוא מה"ת דנלמד משמרתם את המצות וכו', ראה להמאירי ביומא שם דמשמע דהוא רק רמז ומדבריהם (וראה לשונו 'שלא תמתין להם להחמיץ את קיומן עד שתתייאש'. וי"ל בדבריו שהיכא שלא שייך שיתייאש, וכגון שרוצה בס"ת אחר מיד, שפיר דמי והבן). ובכה"ח (סימן כה אות ט') הבי"ד הרדב"ז שהוא מדרבנן. ואכן נחלקו בזה כו"כ פוסקים, ואין דרכי להיות מאסף לכל המחנות, ושיטות הפוסקים מובאות אצל ספרי המלקטים להרוצה לראותם.
רק אומר דב"ה בזמנו עמדתי על גדרים אלו וכתבתים בשולחן שלום שלי. ונפקא לן בסע"ד דדין זריזין ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואין מעבירין על המצוות שלשתן מדין 'זריזין' (היינו שיש לקיים א המצוה בהקדם) כ"א כפי עניינו. אלא שזריזין נלמד מהפסוק וישכם אברהם בבקר, כדאיתא בפסחים ד', ותרי הני מדרשה של שמרתם את המצוות, וכל אחת היא באופן אחר - 'זריזין' הוא לקיים את המצוה מיד בתחילת היום שהגיעה, וכגון ברית מילה, וכתבה מרן ביו"ד סימן רס"ב. ומצוה הבאה לידך, כדוגמת פדיון הבן, אף שהיא מתמשכת מ"מ יעשנה בהקדם באותו היום ולא למחר (והיינו זריזין מיד בהגיעה זמנה באותו היום, ומצוה הבאה לידך בו ביום ולא לעכבה ליום אחר. ואה"נ, גם בפדיון הבן יש מצוות זריזין שיעשנה בו ביום מיד בהגיע זמנה והבן). ואין מעבירין הוא כשיש לפניו ב' מצוות, שיעשה זאת שלפניו. וכ"ז לפי דברי מרן בשולחנו, וידעתי שיש חולקים אך אנן אתכא דידיה יתבינן (ודיברתי רק בדוגמאות המובאות בשו"ע, אך גדרים אלו הם בנין אב לכולם והבן). ולכן לא הארכתי טפי. ובשולחן שלום הארכתי קצת יותר. וכתבתי זאת, כיון דדעת מרן מוכחת דדין זריזין אינו מה"ת אלא מעלה, והני תרי ילפי משמרתם את המצוות, דנמי משמע דהם מעלה ולא מה"ת או לעיכובא (ובספר פסקים ותשובות על מילה בסימן רסב אות ג' גבי קיום מצוות המילה בהקדם הביא את דעות הפוסקים שהוא או מה"ת או מדבריהם, אך כאמור דעת מרן שהוא מעלה. כן יראה למעיין). ורק בנידון דידן דאין מעבירין על המצוות, אף דאינו לעיכובא מ"מ כך היא ההנהגה שיש לעשות את הדבר שבידו ולא מצוה אחרת, ומ"מ בזה כך הוא הדין לכתחילה והוא חיוב (והיינו גם מילה ופדיון הבן יש לעשותו בהקדם, אך אינו חיוב ממש כדין אין מעבירין. וכן המנהג לא להקפיד למול מיד בתחילת היום. וגם גבי פדיון הבן אף שנזהרים טפי, מ"מ בביאת סיבה מועטת לא מדקדקים לעשותה מיד ביום הגיעה, וגם לא בתחילת הזמן שהגיע. אך בדין אין מעבירין מדקדקים טפי והבן). וא"כ איך שיהיה למרן דין זה מדבריהם ואין כל חשש של תורה (כן יראה ביו"ד רי"ס רסב ובסימן שה סי"א, ואף דהתם איירי בדין זריזין ונלמד מהפסוק 'וישכם אברהם בבקר', ואילו אין מעבירין נלמד משמרתם את המצות, הרי גם פדיון הבן נלמד מהפס' ושמרתם את המצוות. והוא רק דרשה ואסמכתא ולא מה"ת, וכדמשמע מהמאירי הנ"ל). וע"ע בריטב"א שבת כ"ג ע"א (ד"ה הרואה) בגדר אין מעבירין.
אם לא די לך, הרי סיעתא לדברינו תמצא לרבותינו האחרונים שדנו באדם שנמצאת טליתו של שבת מונחת בכיס שנותן בו טלית של חול והתפילין, ונתקל בטלית של שבת, האם יש בזה דין של מעבירין על המצות. והעלו דכיון דאין דעתו ללבוש את הטלית של שבת כעת אין חשש בזה. ראה בכה"ח (סימן כה אות ח') הביא אתת דבריהם, ומינה נמי לנידון דידן (ואף כ"ש, דבס"ת בעינן גלילה ויש טירחא ועיכוב ובטלית ליתא והבן), שזה הס"ת שמוכן לראש חודש אין חפץ לקרות בו אלא בראש חודש ולא כעת, כיון שיש ספר מוכן לקריאת פרשת השבוע בשני וחמישי ויום השבת. ועל כן אין בזה חשש של אין מעבירין על המצוות.
♦
תבנא לדינא. מנהג ישראל תורה הוא, ונהגו שכאשר הוציאו ספר תורה דאינו מוכן לקריאה שאין מחזירים אותו להיכל ומוציאין את המוכן משום פגמו של ס"ת. ומשום אין מעבירין על המצוות אין לחוש מכמה טעמי.
זה מה שיש להשיב לכבודו.
בברכת התורה
ע"ה השלו"ם ס"ט
♦ ♦ ♦