לגבי השאלה תפילין שנפלו עם הנרתיק ע"י ילדו הקטן, כיון שלא שמר עליו, מה דינו. והורה חכ"א שליט"א שאינו צריך לצום, ואף אין צריך יום אחד ללמוד בסדרי הכולל בתענית דיבור. ואכתוב בזה בקצרה את עיקרי הדינים בתענית על נפילת תפילין.
א. אם התפילין נפלו ללא הנרתיק [בין של יד, ובין של ראש, בין תפילין דרש"י או דר"ת] צריך להתענות. מקור הדברים בשו"ת מהר"י ברונא (סי' קכז) וז"ל: מי שנפלו לו תפילין בארץ, כך ראיתי רבותי מנהיגים, אם לא אכל בו ביום יתענה בו ביום, אע"פ שלא קיבל עליו התענית מאתמול וכו', וגם בנפילת תפילין איכא סימנא כדאמרינן בגמ' (מו"ק כה.) האי מהן דאתהפיך ליה רצועה דתפילין ליתיב בתעניתא עכ"ל. ובה"ג שם כתב בשם ספר באר שבע (סי' י"ב) שסמך למנהג משום זלזול ולכן ראוי להתענות בו ביום, ע"ש. וכן כתב בכנסת הגדולה (בהגהות טור סימן מ') שנהגו להתענות מי שנופלין לו תפילין, ושכן יש בזה סמך בספר משפטי שמואל (סי' יב) ע"ש. והו"ד במג"א (סי' מ"ד סק"ה), ושו"ע הרב (שם ס"ב), ובכה"ח (סי' מ' סק"ה).
ב. בזמנינו שאנו תשושי כוח, פודים את התענית בסכום הכסף שאוכל בדרך כלל באותו יום. בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן יב) כתב שכיון שלא נזכר בש"ס ובפוסקים שמי שנפלו התפילין מידו שיתענה, יש להקל לתשושי כוח שבמקום תענית יתנו צדקה לכפרתם וכ"ש אם הוא צורבא מרבנן וממעט בת"ת יתן צדקה לכפר על עון נפילת התפילין. וגדולה צדקה לכפר אפילו למזיד וכמו שאמרו חז"ל וק"ו לשוגג או אנוס ע"ש[1]. ובשיעור הצדקה, בשו"ת רב פעלים (ח"ד סו"ס כח) כתב שהוא קס"ב פרוטות, ולפי"ז בזמנינו הוא כ20 ש"ח.
בחורי ישיבות ואברכי כולל. בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' ט"ו) כתב שבחורים ילמדו יותר ב' או ג' שעות במקום התענית, ע"ש. אמנם בספר הליכות והנהגות לבעל הקה"י (עמ' כג) כתב שיעשו תענית דיבור במקום צום. וכ"כ לדינא בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סי' יד), ובשו"ת אז נדברו (ח"ח סימן כ'), ובבית ברוך (כלל י"ד ס"ק רכה). ויסוד הדברים ממש"כ הגר"א באגרת עלים לתרופה וז"ל: וצריך האדם כל ימי חייו לייסר עצמו ברסן פיו ותאותיו אבל לא בתעניות וסיגופים וזוהי דרך התשובה הנכונה, ודרך חיים תוכחות מוסר, ודבר זה יותר טוב מכל התעניות והסיגופים שבעולם. עכ"ל, ונתבאר במק"א בארוכה. וגדר תענית דיבור, השיב הגר"ע פריד שליט"א שם דהיינו ללמוד באותו יום בשעות הסדרים בתענית דיבור.
ג. אם התפילין נפלו עם כיסוי הפלסטיק, אין צריך להתענות, אך ראוי לתת פרוטה לצדקה. כמבואר בשו"ת מהר"י ברונא שם, וז"ל: ורבותי החמירו להצריך תענת אפילו כי נפלו לארץ עם הכיס שלהם, ובכה"ג אני מיקל ליתן פרוטה לצדקה עד דנפלו קציצה לארץ, ואפילו אם הרצועות בידו, אבל ברצועות ליכא קפידא עכ"ל. והו"ד לדינא בשיירי כנסת הגדולה (סי' תקס"ו הגהות טור אות ג'), ובמחזיק ברכה (סי' מ' סק"ב). אמנם במג"א (סי' מ"ד סק"ה), ובשתילי זיתים (שם סק"ה), שאי"צ להתענות ולתת כלום. אמנם שאר האחרונים כתבו שיתן כסף לצדקה, וכמ"ש בשיירי כנסת הגדולה שם[2].
ד. אם התפילין נפלו בתוך הנרתיק והניילון, ראוי לתת פרוטה לצדקה. כדמוכח משו"ת מהר"י ברונא הנ"ל שאם נפלו לארץ עם הכיס שלהם, כיון שסו"ס איכא ביזיון, וא"כ לכאו' אין לחלק בין כיסוי לכיסוי. אמנם הגר"ע פריד השיב שאם נפלו בתוך הנרתיק אף אין צריך לתת פרוטה לצדקה.
ה. אם נפלו הרצועות, אף שלכתחילה צריך להקפיד שלא יפלו ויגררו על הארץ, אין צריך להתענות (א"ר סו"ס מ' ובמחצית השקל סו"ס מד).
ו. אם התפילין נפלו ע"י אדם אחר, כגון שהניחם במקום שאינו משומר או שנתן לבנו הקטן לקפלן. אם נפלו ללא נרתיקן, ראוי שיתן כסף צדקה או שילמד בתענית דיבור יום אחד [וכנ"ל], כיון שפשע שלא הניחם במקומם משומר. ואם נפלו עם נרתיקן [וכ"ש בתוך הנרתיק והניילון], אפשר להקל שאי"צ כלום.
עי' במשנ"ב (סי' מ' סק"ג), כתב "נוהגין העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ". ומדבריו נראה דדוקא שהוא מידו, אבל אם נפלו ע"י בנו אי"צ להתענות. אמנם בשער הציון שם ציין למג"א סי' מ"ד סק"ה, ושם במג"א כתב בזה"ל: "ובמשפטי שמואל (סי' י"ב) כתב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ". ומוכח דבכל אופן צריך להתענות, וכ"ש אם היה פשיעותא. ושו"ר שהשיב הגר"י זילברשטיין שליט"א, והו"ד בספר אבני חושן (ח"ג שצט), שאין חשש בקיפול תפילין ע"י קטן שיודע להזהר שלא יפלו, וכן העולם נוהג, אבל אם נותן לבנו שלא הגיע אף לעונת הפעוטות את התפילין לקפלן ונפלו מידו, מסתבר שהאב צריך לצום, עכ"ד. וכן נראה לענ"ד מדברי היש"ש בב"ק (פ"ד לד), שאף שקטן שהזיק פטור, לפעמים חייב מדין מעמיד (וכמו שהארכתי לדינא בגליון פסקים והלכות מס' 15). וה"ה הכא שאם הניח את התפילין במקום שאינו משומר בודאי שחייב לדינא. אמנם הגרע"פ השיב לי שלמעשה לא נהגו להתענות, ורק אם התפילין נפלו לו, עכת"ד. אמנם, כנתבאר, לכאורה יש מקום להחמיר בזה לכל הפחות בתענית דיבור או להרבות בלימוד התורה, וכנ"ל.
ויש להזהר כדי שלא יפלו התפילין שלא להוריד ולהניח את התפילין באויר, אלא קרוב לשולחן, וכמו שנהג החזו"א (כמבואר בספר דינים והנהגות פ"ג אות ט).
ז. אם רואה תפילין של חבירו שנפלו, אי"צ לעשות שום דבר. אמנם בשו"ת שדה הארץ (ח"ד חאו"ח סי' יא) כתב שצריך להתענות, אולם להלכה אי"צ להתענות, כנתבאר בשו"ת חיים שאל שם, ובחידושי רע"א ע"ד השו"ע בשם הכפות תמרים (סוכה דף מא ע"א ד"ה גם אני), וביפה ללב (סי' מ"ד אות ב'), ובשו"ת יבי"א (ח"ב חאו"ח סי' כח אות ג' ויג ובח"י חאו"ח סי' נה בהערה לח"ד סקי"ז).
ח. לגבי זמן התענית, במהר"י ברונא שם מבואר שהוא באותו היום אם עדיין לא אכל. אמנם בספר כף החיים פלאג'י (סימן י' אות לח) כתב שיתענה למחרת ויקבל התענית מבעוד יום, כיון שצריך קבלה. וכן כתב בשו"ת יחו"ד (ח"ג סימן ג' אות א') שכן כתבו עוד אחרונים, ובילקו"י (או"ח ח"א סימן מ') ע"ש. אמנם הסכמת שאר הפוסקים לדינא שהתענית תהיה באותו היום, וכנתבאר מדברי המהר"י ברונא ובהגהות באר שבע שם, ובשיירי כנסת הגדולה (סי' תקס"ו ס"ז) ובא"ר (סי' מ סק"ה) ובחס"ל (סי' מ' ס"ה) ובבא"ח (ש"א פרשת חיי שרה הלכה יח).
♦ ♦ ♦