וכתבו התוס' (ד"ה פורים): "אבל בחול א"צ, שהרי קורין המגילה וטפי איכא פרסומי ניסא", עכ"ל. ומבואר מדבריהם תרתי: חדא, דבקריאת המגילה עצמה נמי מתקיים דין זה. ועוד שמעינן מדבריהם, דיסוד הדין דשואלים ודורשים הוא מטעם פרסומי ניסא. ולפי דבריהם לאו דווקא שואלים ודורשים בהלכות עניינו של יום, דהוא הדין אם דורשה למגילה ושאר ענייני פרסומי ניסא, נמי מקיים הך תקנא דמשה.
והריטב"א (שם) תמה בזה, דוודאי בעינן שואלים ודורשים, שהוא לדרוש הלכות ולישא וליתן בהלכות החג. ועוד יש להקשות, דע"כ התקנה לאו מטעם פרסומי ניסא הוא, דהא בפסח ובעצרת איכא דרשה, ולאו מטעם פרסומי ניסא הוא, ועיין עוד בשפ"א (שם) משכ"ב.
♦
א. ב.
הרמב"ם (מגילה פ"א הי"ג) כתב ז"ל: "ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים", עכ"ל. הרי שפירש טעם חדש, שלא ישתכח יום זה מתורת פורים צריך לדרוש בהלכות הפורים. ולמה לא פירשה משום תקנת משה (שהביאה הרמב"ם עצמו בפי"ג ה"ח מתפילה), [וכפי הנראה שזה מה שהוקשה ללח"מ כאן, ועיין בביהגר"א סי' תרפ"ח שפליג עליו].וביותר תמוה מה שהקשה הרדב"ז בתשובה (ח"א סי' תק"ח), דלטעם זה לא צריך לדרוש, דהא מזכירין לפורים באמירת על הניסים (ומה שתירץ שם צ"ת, דאטו שואלים ודורשים הוא לנשים ולקטנים, וכבר עמדו בזה). ועיין בקונטרס מגילה וחנוכה (סי' ז') משכ"ב באורך.
וממו"ר הגאון רבי דוד מילר שליט"א שמעתי בביאוה"ד (בשיעורי פסחים דף ו' ע"ב), דתקנת משה ששואלים ודורשים בעניינו של יום יסודו הוא גדר דין הזכרה של עניינו של יום. וכי היכי דדרשינן (ברכות מ, א) מקרא דברוך ה' יום יום דאיכא דין הזכרה של עניינו של יום והמועדים בתפילה, ה"נ תיקן משה לישראל דין הזכרה בלימוד התורה, שיהא לומד ומזכיר את ענייני המועד בלימודו, שזהו עניינו של יום. וכדין הזכרה בתפילה, כך הוא דין הזכרה בתורה.
ויסוד לזה מדברי הרמב"ם בפי"ג מתפילה ה"ח, וזה לשונו: "מפסיקין למועדות וליום הכפורים, וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד", עכ"ל. הרי שהרמב"ם עירב את תקנת קריאת התורה של מועדים עם תקנת שואלים ודורשים. וכבר כתבו הפוסקים (עי' חק יעקב סי' תכט, ומש"כ שם בשעה"צ שם) שוודאי ב' תקנות נינהו, דשואלים ודורשים בעינן שיהיו דורשים בהלכות הפסח ועצרת, ולא סגי בקריאת התורה. ואם כן, מה שייכותה של תקנת שואלים ודורשים לכאן, ובהלכות המועדים היה לו להרמב"ם לכותבה. ובהכרח דיסודם אחד הוא, שיהיו לומדים וקורים עניינו של יום, והכל דין אחד הוא, הזכרת היום טוב בלימוד, הן בתורה שבכתב, והן בתורה שבעל פה. עכת"ד מו"ר הגר"ד שליט"א.
♦
ומעתה מש"כ הרמב"ם בהלכות מגילה: "כדי להזכיר שהוא פורים", אין הכוונה כדי שלא תשתכח תורת פורים מיניה (דזה ליתא לא בגמרא, ולא בסברא, דהא יש לו מזכירים אחרים וכנ"ל), רק כוונתו לעצם קיום הדין, שהוא הזכרת הפורים בלימודו, שזהו עיקר הדין המכוון בתקנת משה רבינו, וכש"נ.
ומה שנוהג דין זה דווקא בפורים שחל בשבת, הוא פשוט, דקריאת המגילה חלוקה משאר דיני קריאת התורה, דמצוותיה[1] אינם אלא תקנות חכמים ונביאים, והלכותיה דיני תורה שבעל פה אית להו. ונמצא שזה הקורא את המגילה הרי קיים דין הזכרה בקריאת התורה, וגם דין הזכרה בהלכותיה, שדיני הפורים שנתפרשו במגילה כלומד תושבע"פ. אבל כשחל בשבת אין כאן קריאת המגילה, ולכך דורשים "בהלכות הפורים" דייקא לקיים דין הזכרה בעניינו של יום בלימוד תושבע"פ, כתקנת משה, וכש"נ.
♦
ג. ד.
ובזה אתי שפיר היטב מה שהקשנו בדברי התוס' מה שייך דין שואלין ודורשים בעניינו של יום, לדין של פרסומי ניסא. ולהנ"ל דהוא דין הזכרה בלימוד, ודינו כדין הזכרה של תפילה, נראה לחדש דחלוק דין שואלים ודורשין בפורים, משאר המועדים. וכמו דחלוק הוא מועד דפורים משאר המועדים לענין דין הזכרה שבתפילה וברכת המזון, שתפילה שבציבור ויש בה פרסומי ניסא - הזכרתה חובה, בשונה מהזכרה בברכת המזון שהוי אצל כל יחיד ואין בה פרסומי ניסא כל כך ואינה אלא רשות, וכמבואר כל זה בשבת (כד, א ובתוס' שם ד"ה מהו), ואינו כשאר המועדים דבעינן הזכרה מעניינו של יום בעיקר טופס התפילה וברכת המזון, ולכך הזכרתם מעכבת, וכששכח חוזר.ומעתה י"ל דהכ"נ לענין דין הזכרה שבלימוד חלוק הוא. דכיוון דכל עיקר דין הזכרה בתפילה של פורים וחנוכה דהוא רק מדין פרסומי ניסא. וה"נ דין הזכרה שבלימוד יסודו הוא משום פרסומי ניסא, ודין אחד להם ביסוד הענין. ולכך בשאר השנים כשחל בחול מתקיים דין הזכרה שבלימוד בקיום הפרסומי ניסא שבקריאת המגילה עצמה, והכל למקום אחד ולענין אחד הוא הולך.
וברש"י כאן לשונו: "שצריך לדרוש את איגרת הפורים ברבים", הרי דנקט לה דדין זה דשואלים ודורשים הוא ברבים דייקא (וכ"כ בספר חנוכה ומגילה סי' ז בשם מרן רי"ז הלוי זצ"ל). וכפי הנראה יליף לה רש"י מלשונו דריב"ל דנקט "דורשין" בעניינו של חג שענין דרשה הוא ברבים דייקא, אכן טעמא דמילתא לא נתבאר. ולהנ"ל דענין הדרשה הוא קיום הזכרה בלימוד כמו בתפילה, לפיכך גם דרך קיומו הוא ג"כ כמו בתפילה, שהוא פרסומי ניסא ברבים, וכש"נ בעזה"י.
ועיין בריטב"א כאן ובאחרונים שהקשו על דברי התוס' ורש"י דשואלין ודורשין בעניינו של יום צריך בהלכות היום דייקא [וכלשון הרמב"ם "בהלכות הפורים"], והיאך מהני בקריאת המגילה ודרשת איגרת הפורים לקיום תקנת משה. ולמש"נ דהוא דין הזכרה בלימוד, כל שעיקר דין הזכרה דפורים הוא מטעם פרסומי ניסא, כמו כן סגי בהזכרה דלימוד נמי במילי דאגדתא וקריאת המגילה, דאף זה בכלל פרסומי ניסא, וכש"נ.
♦
והנה שמעתי מגיסי, הרה"ג ר' דניאל גרינבלט שליט"א, להעיר מ"ט הוצרך ריב"ל לחדש דין זה דשואלים ודורשים בפורים שחל בשבת, הלא בכל שנה ושנה יש לקיים דין זה לגבי כפרים המקדימים ליום הכניסה (מגילה ב, א), שקורים את המגילה קודם פורים, שיהיו צריכים לדרוש בענינו של יום ביום הפורים עצמו. והוא פלא גדול.
ולהנ"ל י"ל דכיון שקיומו הוא דין הזכרה ופרסומי ניסא, י"ל דכל זה דווקא בפורים שחל בשבת, שאין בו סעודה ומשלוח מנות (וכדברי הירושלמי שדוחין את הסעודה לאחר השבת) ואין בו שום קיום של פרסום הנס מנס הפורים (ומה שקורים בו ויבוא עמלק אינו הזכרה בלימוד[2] לענין הנס דפורים, רק למעשה עמלק שהיה עם משה). ולכך צריך בו הזכרה של דרשה לרבים לקיים בו פרסום הנס. אבל בכפרים המקדימים ליום הכניסה, הלא אוכלים סעודת היום משפחה ומשפחה, ומכלל סעודה זו גם יתפרסם הנס, וקיים הזכרה זו בסעודת היום, ותו אין צריך לקיימו בדרשה של דורשים מעניינו של יום, וא"ש היטב.
[ושאני בזה משאר המועדים דבעינן גם סעודה וגם דרשה, דאין ההזכרה מענין פרסומי ניסא, רק מענין זכירת היום גרידא. אבל פורים שהזכרה שלו הוא לפרסום הנס, לכך סגי בפרסום הנס גרידא, או בדרשת איגרת הפורים וקריאת המגילה לקיים ענין זה של פרסומי ניסא].
♦
ה. ו.
העולה מכל זה, דתקנת משה ששואלים ודורשים ברבים בעניינו של יום הוא שיהיו מזכירים עניין המועד הן בתורה שבכתב והן בתורה שבע"פ, וכדין הזכרה שבתפילה כן הזכרה שבתורה. ועוד נתבאר דחלוקה ההזכרה של פורים מהזכרה של שאר המועדות, דהזכרה זו יסודה הוא פרסומי ניסא, ואפשר לקיימה אף בדרשת המגילה וענייניה, דדין שואלים ודורשים בעניינו של יום הוא בגדר של פרסומי ניסא, וכמש"כ רש"י והתוס' בזה.וראה גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' נ') שג"כ כתב כן שחובה מתקנת משה לדרוש בפורים שחל בשבת וסגי ג"כ דרשה באגדתא ובענייני המגילה, ע"ש ותמצא נחת.
♦ ♦ ♦