מנהג ישראל, ע"פ הנפסק בשו"ע, שכאשר פורים דכרכין חל בשבת מקיימים את מצוות משתה ושמחה ביום ראשון ט"ז באדר. ופורים זה קרוי "פורים משולש" כי הוא נמשך והולך שלושה ימים: שישי – מקרא מגילה ומתנות לאביונים, שבת – קריאת "ויבוא עמלק" ו"על הניסים", וראשון – משתה ושמחה ומתנות לאביונים. וכך כותב השולחן ערוך (או"ח תרפח ו): "יום ט"ו שחל להיות בשבת, אין קורין המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת. וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום. וביום שבת מוציאים שני ספרים, ובשני קורין "ויבא עמלק", ואומרים "על הנסים". ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת".
עם זאת, יש פוסקים (דבריהם ומקורותיהם יובאו בהמשך המאמר) שפסקו לקיים את סעודת היום בשבת דווקא, או אף את כל מצוות היום חוץ מקריאת מגילה. במאמר זה ננסה לברר את שיטתם ולעיין במקורות הסוגיה.
♦
קריאת מגילה - מוקדמת ליום שישי
כשפורים חל בשבת מקדימים את קריאת המגילה ליום שישי, וכך נאמר במשנה (מגילה א א): "... כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה... חל להיות ערב שבת - כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום".לגבי קריאת מגילה למדנו ממשנה זו שכשט"ו באדר יוצא בשבת וי"ד בערב שבת – מקדימים את הקריאה מט"ו לי"ד. בפרק א של מאמר זה אנו נתמקד בדברי חז"ל לגבי זמן הסעודה בפורים שחל בשבת ובכך ננסה ליישב את שיטת הסוברים לקיימה בשבת. ובפרק ב נתמקד בזמן קיום מצוות מתנות לאביונים ומשלוח מנות לשיטת התלמוד הגאונים והרמב"ם.
♦
פרק א: זמן הסעודה כשפורים חל בשבת – האם יש כאן מחלוקת תלמודים?
שתי הבנות אפשריות בתלמוד הבבלי
נאמר בתלמוד הבבלי (מגילה ד:): "(א.) דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן... רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה.[1] (ב.) תניא נמי הכי... הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה - גובין בו ביום ומחלקין בו ביום, מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה. (ג.) אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה.את דברי הגמרא חילקנו לשלושה חלקים. וישנן שתי אפשרויות להבנת חלק ג:
אפשרות א: המילים "אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה" מתייחסות גם לחלק א וגם לחלק ב. כלומר, שלא משנה למה מקדימים את קריאת המגילה (משום שבת או משום יום הכניסה) – הסעודה תמיד תהיה בזמנה המקורי, אף אם יוצא בשבת.
אפשרות ב: המילים "אבל השמחה אינה נוהגת אלא בזמנה" מתייחסות רק לחלק ב. כלומר שכשבני הכפרים מקדימים את הקריאה ואת המתנות לאביונים ליום הכניסה, ואילו את הסעודה הם משאירים בי"ד.[2]
לפי אפשרות א, כשפורים חל בשבת את הסעודה מקיימים בשבת. לפי אפשרות ב, הגמרא לא מדברת בכלל על זמן הסעודה כשפורים חל בשבת ולא מוכרע אם צריך לקיים אותה דווקא בשבת. יש ראשונים, כהריטב"א ורבני צרפת[3], שכתבו בהדיא כהאפשרות הראשונה, ומהרמב"ם נראה שקרא כאפשרות השניה וז"ל (מגילה ב טו): "בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי - אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתן, יצאו; אבל המשתה והשמחה, אין עושין אותה אלא בארבעה עשר, ואם הקדימו, לא יצאו".
ניתן לבדוק במקור הברייתא למה חלק ג מתייחס. שהרי חלק א הוא דברי הגמרא שלנו וחלק ב הוא דברי ברייתא חיצונית ("תניא נמי הכי"). ובאמת, בכלל כתבי היד שמצאתי של התוספתא (מגילה א ד. באתר הספריה הלאומית) מופיע חלק ג מיד אחרי חלק ב – וכדברי הרמב"ם. כלומר – חלק ג לא מתייחס כלל לחלק א. הגמרא בכלל לא דיברה על זמן הסעודה כשפורים חל בשבת. ולכן עדיין נשארנו בספק.
♦
הכרעת התלמוד הירושלמי – סעודה ביום ראשון
בעוד שהבבלי לכאורה סתם בשאלה מתי יש לקיים את הסעודה כשפורים חל בשבת, הדבר מפורש הלכה למעשה בתלמוד הירושלמי לדחות את הסעודה ליום ראשון (מגילה פרק א הלכה ד): "קריאת מגילה... מקדימין ולא מאחרין סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת א"ל "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים".הירושלמי לומד מפסוק "לעשות אותם" שאנו צריכים "לעשות" ולחדש יום של משתה. ומשום שבשבת יש כבר משתה ואין חידוש בעשיית משתה, לכן צריך לדחות את המשתה יום אחד כדי לקיים הוראת הכתוב "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".
סיכום ביניים, בבבבלי אין פסיקה בעניין סעודת פורים שחל בשבת. התלמוד הירושלמי מורה שאין לקיים סעודת פורים בשבת. וכלל נקוט בידינו שאם דברי הבבלי סתומים וישנה הכרעה בירושלמי הולכים אחר הירושלמי. וכך פסקו ר"ח, הרי"ף (ג: בדפיו), הר"ן, הרא"ש (ז) ועוד - שאת הסעודה יש לאחר ליום ראשון.[4]
♦
טעם הסוברים שאין הלכה כירושלמי בזה
כמה מהראשונים והאחרונים כתבו שאין הלכה כהירושלמי מכמה סיבות, ונראה שהסיבה העיקרית היא שהבבלי במקום אחר פשוט חולק על הירושלמי בזה. בתלמוד (מגילה ל.) ישנה מחלוקת בין רב ושמואל על זמן קריאת פרשת זכור כשפורים שחל להיות בערב שבת. רב אמר שקוראים אותה בשבת שלפני משום שצריך להקדים זכירה לעשייה (קריאה לסעודה) שמואל אמר מאחרין (לשבת) משום שבני הכרכין עושים באותה שבת "וזכירה ועשייה בהדיה הדדי קאתיין". הרי בגמרא מפורש שהכרכין חוגגים וסועדים בפורים בט"ו שחל בשבת.יש כמה נסיונות לדחות מקור זה:
א. הגר"א (או"ח תרפח) כתב שאולי לרי"ף הייתה גרסא אחרת.[5] בסוף דבריו, הגר"א הפנה לרש"י שמביא גרסא שונה לגמרא זו, גרסת רש"י שונה באות אחת ואינה משנה את המשמעות (במקום "תקדום" – "לקדום"). ולכאורה לא ברור למה הגר"א הפנה לרש"י הנ"ל, שהרי גרסת רש"י איננה תומכת בדעתו של הגר"א בזה. וצ"ע. ועוד העיר הנצי"ב בספרו מרומי שדה (על גמרא זו) שהגרסא שהציע הגר"א איננה מתיישבת עם המשך הגמרא כלל, שר' נחמן אומר שרב ושמואל נחלקו גם לגבי יד שחל בשבת, שרב אומר שמקדימים את הקריאה לשבת שלפני ושמואל אומר שקוראים באותה שבת. ואם היו דוחים את הסעודה של י"ד ליום ראשון, כהצעת הגר"א, אז למה רב אומר להקדים את הקריאה לשבת שלפני? הרי גם אם יקראו באותה שבת הזכירה תקדים את העשייה. על כן, נראה שקשה לקבל את הצעת הגר"א.
ב. יש שכתבו ש"העשייה" עליה מדבר שמואל היא אמירת על הניסים או משלוח מנות. אך הסבר זה לא סביר, משום שלפי שני התלמודים, המילה עשייה בהקשר של פורים פירושה סעודת פורים. ראה בראשונים בפירוש המילים בגמרא זו, וכן בדף ב: על המילים "הוקשה זכירה לעשייה", ובירושלמי (מגילה א א) מפורש ""והימים האלה נזכרים ונעשים" - נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה". ולא מצאתי חולק.
ג. יש מי שכתב עוד טעם לדחות לימוד זה, שלא יכול להיות שהגמרא תורה לקיים סעודת פורים בשבת משום "אין מערבין שמחה בשמחה".[6] אך אחר המחילה, האם יש לדחות את חג הסוכות שחל בשבת משום אין מערבין שמחה בשמחה? האם יש לדחות ברית מילה משבת מטעם זה? או כל שמחה המזדמנת לשמחה אחרת יש לדחות? אלא שלפי ראשונים רבים "אין מערבין שמחה בשמחה" מדובר ביצירת שמחה, ולא בדבר המזדמן ממילא, דהיינו לקבוע חתונה במועד אסור משום "אין מערבין שמחה בשמחה" (ראה רמב"ם אישות י יד), אך זמן ברית המילה אינו בבחירת האדם, ולכן על זה לא נאמר אין מערבין שמחה בשמחה. ועוד, יש ראשונים שסוברים שאין כלל זה נפסק להלכה (ראה תוס' מו"ק ח: ד"ה מפני, וכך פוסק הריטב"א שם). ובשטמ"ק (כתובות ז.) כתב ששבת איננה נחשבת שמחה לעניין זה.
לסיכום, אנו רואים שממקור זה משתמע שלפי הבבלי יש לקיים את סעודת הפורים בזמנה כאשר פורים יוצא בשבת. ובסעיף הבא נעמוד על שורש המחלוקת בין הבבלי לירושלמי, ונראה דרכה שהדרשה של הירושלמי לא ניתנת בכלל להידרש לפי התלמוד הבבלי.
♦
כיצד הבבלי יתיישב עם דרשת הירושלמי?
הירושלמי מפרש את הפסוק "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" שבית דין צריך לעשות את הסעודה ולא שהסעודה מחוייבת כבר בגלל שבת. יש לשאול כיצד הבבלי יתמודד עם המילה לעשות? וניתן לומר שגם לפי הבבלי יש "עשייה" מיוחדת שקשורה לבית הדין שקידשו את החודש אף בפורים שיוצא בשבת, והיא איסור התענית. בשבת - אין איסור מיוחד להתענות, ואף יש בזה מעלה, אלא שיש בעיה עקיפה משום שהתענית מבטלת עונג שבת (ברכות לא:): "כל היושב בתענית בשבת - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה?... ליתיב תעניתא לתעניתא".[7] להלכה נפסק שתענית חלום מותר להתענות בשבת ולדעת הרמב"ם אפילו חייב. ועוד יותר מזה, רב האי גאון (אצה"ג על גמרא זו) כתב שאין לגרוס את סוף דברי הגמרא (ואעפ"כ... לתעניתא) אלא שלדעתו פירוש הגמרא הזו הוא שהתענית (כל תענית, ולא רק תענית חלום) בשבת היא דבר חיובי ואין בה בעיה כלל. וכן פסק הריטב"א (תענית יב:).אך בפורים יש איסור מיוחד לתענית (מגילה ה:): "משתה - מלמד שאסור בתענית".[8] אם כן, אף תענית חלום אסור להתענות בפורים, בפסחים (סח:) מבואר שמר בריה דרבינא היה מתענה כל יום כולל בשבתות חוץ מפורים שבועות וערב יום הכיפורים. אם כן, יוצא שלפורים יש גדר מיוחד שבשבת איננו, והוא איסור תענית וחיוב האכילה, שבשבת הם באים רק ממילא מכוח חיוב עונג שבת. אם כן, רואים אנו שיש משמעות לקביעת בית דין את יום פורים בשבת, ויש משמעות לעשייתם ולא כמו שמובא בירושלמי.
שורש מחלוקת התלמודים
ונראה ששורש מחלוקת הבבלי והירושלמי – בתוקף איסור הצום בשבת. לדעת הבבלי כפי שאמרנו האיסור הוא משני ונספח לחיוב עונג שבת ולכן תענית חלום מותר לצום בשבת. אך לדעת הירושלמי, יש איסור מיוחד להתענות בשבת וכך כותב יצחק ד' גילת בספרו "פרקים בהשתלשלות ההלכה" (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ב – 1992 עמ' 109): "בירושלמי תענית (פ"ג הי"א) ונדרים (פ"ח ה"א) מובא בשם ר' יוסי בר חנינא: "אסור להתענות עד שש שעות בשבת", כלומר אסור לצום בשבת אפילו עד מחצית היום... כיוצא בו מספר הירושלמי בנדרים שם (ובתענית פ"ב הי"ב, ובמגילה פ"א ה"ד): "ר' יעקב בר אחא מפקד לספריא: אין אתת איתא מישאלינכון אימתן לה: בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים". ולא זו בלבד , אלא שבנדרים שם אף נאמר: "נדר להתענות ונמצאו ימים טובים ושבתות — לוקה ואוכל , דממילא בטל (ואינו צריך היתר חכם)" . מכאן שאיסור צום בשבת הוא חמור וקבלת תענית בשבת , שאדם מקבל על עצמו — נדחית , ואינה חלה עליו כלל ועיקר".לעומת זאת, לפי התלמוד הבבלי (תענית י.) אם נדר להתענות בשבת נדרו קיים כמו שפסק הרמב"ם (נדרים ג ט): "הנודר שיצום בשבת, או ביום טוב- חייב לצום". כלומר, התלמוד הבבלי נוקט שאין איסור מיוחד לצום בשבת אך בפורים ישנו איסור כזה. והתלמוד הירושלמי נוקט שיש איסור מיוחד לצום בשבת כמו פורים. ולכן לפי התלמוד הירושלמי, שאין הפרש בין שבת לפורים צריך שעשיית משתה ושמחה של פורים תהיה ניכרת ולא מובלעת בשבת שעשויה ועומדת כבר מששת ימי בראשית. אך לפי התלמוד הבבלי עשיית פורים ניכרת גם בשבת ויש הפרש בינה לבין שבת העשויה, ולכן אין מקום לדרשת הירושלמי לפי התלמוד הבבלי.[9]
סיכום פרק א
לדעת השולחן ערוך אין מחלוקת בין הבבלי והירושלמי, ולכן יש לקיים את סעודת הפורים ביום ראשון ט"ז באדר. וכך הוא מנהגם של רוב ישראל. בפרק זה הראנו פנים להסביר את שיטת הסוברים שיש כאן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי ופסיקתם לקיים את סעודת הפורים בשבת עצמה ט"ו באדר.וכך פסקו בהדיא הרא"ה (מובא בר"ן),[10] הריטב"א (מגילה ד:), כמה מבעלי התוס' (מובא ברלב"ח), הרלב"ח (לב), שו"ת ראב"י אב"ד (קמד), ר' דוד כוכבי בעל ספר הבתים, ומהר"ם די לוזאנו (נדפסה בירחון מוריה שנה ז חוברת א-ב עמ' ד).[11] כך הורה גם הרב גץ זצ"ל. וכן היא דעת הרמב"ם (מגילה א יד) וההולכים בדרכו.[12] וכן היא דעת רב אחאי גאון בשאילתות (שמות סז) ודעת בה"ג (הל' מגילה יט).
♦
פרק ב: שאר מצוות היום בפורים שחל בשבת
טעם ההקדמה – שמא יטלטל
הגמרא (מגילה ד:) מורה שבפורים שיוצא בשבת מקדימים את קריאת המגילה ליום שישי. ומביאה להוראתה שני טעמים; הראשון הוא טעמו של רבא שאומר שחששו שמא היחיד שלא בקיא בקריאה ילך לבקיא שיקרא לו ויטלטל את המגילה בשבת. והשני הוא טעמו של רב יוסף שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. מטעמו של רב יוסף ברור שאת המתנות לאביונים מביאים ביום שבו קוראים את המגילה ולכן בפורים שיוצא בשבת ומקדימים את הקריאה ליום שישי אזי יש להקדים גם את המתנות לאביונים לשישי.אך כשהרמב"ם והגאונים מדברים על פורים שחל בשבת הם אינם מזכירים את טעמו של רב יוסף אלא רק את טעמו של רבא. כך כותב רב אחאי גאון (שאילתות סז): "ואסור לקרות את המגילה בשבת מאי טעמא אמר רבא הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות דרך רשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב".
וכך כותב בה"ג (יט): "והיכא דמיקלע יומא דחמיסר בשבתא קארו בארבסר, אבל בשבת לא קרינן מגילה, דאמר רבה (שם ד ב) מפני מה אין קורין מגילה בשבת שהכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר ודלולב".
וכך כותב הרמב"ם (מגילה א יג) "אין קוראין את המגילה בשבת--גזירה שמא ייטלנה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים: שהכול חייבים בקריאתה, ואין הכול בקיאין בקריאתה. לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת, מקדימין וקוראין אותה קודם השבת".
הגאונים והרמב"ם מתייחסים רק לקריאת מגילה בפורים שיוצא בשבת ואינם מדברים על מתנות לאביונים ולא על הסעודה ולא על משלוח מנות. הכי קשה לכאורה למה הם לא מדבר על מתנות לאביונים? הרי דרכם ללכת ע"פ לשונות חז"ל בתלמוד הבבלי, ושם דווקא כן דיברו על מתנות לאביונים, שיש לתת אותם ביום שבו קוראים את המגילה "מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה". אך הגאונים והרמב"ם לא רק שאינם מדברים על מתנות לאביונים, הם גם השמיטו את טעמו של רב יוסף לאיסור קריאת מגילה בשבת. ונראה שהם התייחסו לטעמים אלו כמחלוקת. לדעתם יש טעם אחד שבגללו גזרו חז"ל שלא לקרא מגילה בשבת, והטעם הנכון לדעתם הוא טעמו של רבא. אם כן, הגאונים והרמב"ם לא ראו לנכון להזכיר שנותנים מתנות לאביונים ביום שישי מפני שאין טעם זה נכון להלכה, ולכן יש לדעתם להשאיר את מתנות לאביונים בזמנם המקורי - בשבת (כמובן במאכל ומשתה, ולא בכסף, שאסור לטלטלו בשבת).[13]
♦
למה פסקו כרבא ולא כרב יוסף?
ויש לשאול למה הגאונים והרמב"ם פסקו כרבא ולא כרב יוסף או למה לא פסקו כשניהם,[14] שלכאורה היה אפשר לומר שהם לא חולקים אלא שכל אחד גילה טעם אחר לגזירת חז"ל ושניהם אמת. והרב קאפח (בהערותיו על הרמב"ם הנ"ל) ביאר שהטעם שהרמב"ם לא קיבל את המימרא "מפני שעינייהם של עניים נשואות למקרא מגילה" הוא שמשנה מפורשת חולקת על זה. בעוד שהמימרא הזו מורה שזמן קריאה הוא זמן מתנות לאביונים, משנה מפורשת (מגילה א ג) היא שאומרת שבימים שמקדימים את הקריאה רק "מותרים" במתנות לאביונים אך לא שזו מצוותם לכתחילה. וז"ל המשנה: "אף על פי שאמרו מקדימין, ולא מאחרין - מותרין בספד, ובתענית, ובמתנות לאביונים". ו"מותרים" פירושו – אם נתנו יוצאים ידי חובה אך לכתחילה יתנו בזמנה, היינו בי"ד. וז"ל הרמב"ם בפיה"מ (שם): "רוצה לומר כי מי שנתן באותן הימים, רוצה לומר יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר, מתנות לאביונים יצא ידי חובתו". ולכן לדעת הרמב"ם אין לפסוק את טעמו של ר' יוסף.וכך הרמב"ם פסק הלכה למעשה כפירושו למשנה הנ"ל, וז"ל בהלכות מגילה (ב, יד): "בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי--אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתן, יצאו; אבל המשתה והשמחה, אין עושין אותה אלא בארבעה עשר, ואם הקדימו, לא יצאו. וסעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו".טו
מהלכה זו אנו רואים בבירור שהרמב"ם כותב שנתינת הצדקה ביום הקריאה לבני הכפרים היא בדיעבד ("יצאו"). אבל לכתחילה יש לקיימה בזמנה המקורי, ביום פורים עצמו (י"ד לעיירות ולכפרים, וט"ו לכרכין). אם כן רואים בבירור שהרמב"ם תולה את המתנות לאביונים ביום המשתה, ולא ביום הקריאה כרב יוסף.[15]
ולמרות שדבריו של הרמב"ם על המשנה לכאורה נראים לא מוכרחים, שהרי לשון "מותרים" הוא לכתחילה, שיתנו מתי שרוצים, או בזמן הקריאה או בזמן הסעודה.[16] אך גם לפי פירוש זה המשנה חולקת על המימרא שמורה שתמיד יש לתת בזמן הקריאה. ולכן אין לפסוק טעמו זה של ר' יוסף.
סיכום ביניים: לדעת הרמב"ם לכתחילה יש לתת מתנות לאביונים ביום הסעודה – קרי בשבת. אך ניתן לומר שאם יהיו במקומו עניים שמצפים לקבל מתנות לאביונים (למשל שמתדפקים על הדלתות) ביום קריאת המגילה יוכל לכתחילה לקיים מתנות לאביונים גם ביום הקריאה.
♦
זמן משלוח מנות בפורים שיוצא בשבת
ועכשיו יש לברר מה עם משלוח מנות. האם נגרר אחרי הסעודה, משום שעניינו להרבות בשמחה אהבה ואחווה ע"י מאכלים לסעודת פורים עצמה.[17]ברור ופשוט הדבר שאם לדעת הרמב"ם והגאונים היה צריך לאחר את הסעודה, כדברי הירושלמי, היה להם לכתוב דבר זה, שזו היא הלכה חשובה. אך בעודם מפרטים מה צריך לעשות כאשר פורים חל בשבת (לקרא מגילה ביום שישי) הם לא פירטו יותר, ונראה שלדעתם השינוי היחיד בפורים שחל בשבת הוא הקדמת קריאת המגילה. ועוד ראינו בדברי הרמב"ם שאיסור תענית הנלמד מחיוב המשתה (דהיינו חיוב לעשות סעודה) חל רק בזמן המקורי (י"ד לעיירות וט"ו לכרכים) ואין לאחר ואין להקדים. וכמו שכתבנו, ישנן ראיות נוספות שלפי הבבלי יש לקיים את הסעודה בשבת. אם כן, גם את משלוחי המנות יש לתת בשבת.
♦
סיכום
מנהג ישראל לקיים את הפורים שחל בשבת במשך שלושה ימים, והוא הנקרא "פורים משולש", וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח תרפ"ח ו). במאמר ניסינו להראות כי לפוסקים הסוברים שיש לקיים בשבת את כלל מצוות הפורים חוץ מקריאת מגילה ישנו בסיס במקורות התלמודים ובלשונות הראשונים.
♦ ♦ ♦