♦
בטעם הירושלמי דאין עושין את הסעודה בשבת
והא דאין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת, מקורו בירושלמי (מגילה דף ה' א') אהא דתנן התם באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, וקאמר דקריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין אבל סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין, ופריך עלה, ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת, א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלויה בבי"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים ע"כ. ופי' בק"ע שם דיצא שבת שאי"צ קידוש בי"ד ואין ניכר שקובעין אותה לשמחה שבלא"ה יום שמחה הוא. וכ"מ במ"א סי' תרצ"ו סקי"ח דהטעם שאין עושין אותה בשבת לפי שא"כ לא תהא סעודת פורים ניכרת ע"ש. אולם בפר"ח סי' תרפ"ח ובלבוש סי' תרצ"ו כתבו דהטעם שאין עושין אותה בשבת לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. ומבואר בדבריהם דמה"ט אף יש לאסור לישא אשה בפורים. אכן בדעת השו"ע שפסק להירושלמי דמאחרין את הסעודה ליום א' ופסק נמי (סי' תרצ"ו ס"ח) דמותר לישא אשה בפורים, ע"כ צ"ל דהטעם דמאחרין הסעודה הוא כמש"כ המ"א כדי שתהא סעודת פורים ניכרת. ועי' בדרכי משה סי' תרצ"ו סק"ה ובמ"א שם סקי"ח.♦
דעת המהרלב"ח דעושין את הסעודה בשבת
ובתשו' מהרלב"ח סי' ל"ב (הו"ד בט"ז ומ"א סי' תרפ"ח) האריך בראיות שאת הסעודה עושין בשבת, ומייתי דהרמב"ם סתם ולא חילק בזה (גם מייתי מהרא"ה שפי' הירושלמי באופן אחר) וכתב די"ל דס"ל דהבבלי חולק ע"ז כיון שאמרו בסתם (מגילה דף ה.) אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה. עוד הביא מהחכם השלם מהר"י אשכנזי שמצא ראיה דלדעת הבבלי אין מאחרין השמחה ליום ראשון, ממאי דחלקו רב ושמואל בפ' בני העיר (מגילה דף ל.) על פורים שחל להיות בע"ש רב אמר מקדימין (פרשת זכור) כי היכי דלא תקדום עשיה לזכירה ושמואל אמר מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדי הדדי קאתיין, הרי אמרו בכאן בפירוש דעבדי מוקפין בחמיסר, ואם הסעודה אינן עושין בט"ו מאי קעבדי הרי מקרא מגילה ומתנות עבדי בי"ד, מלבד שסתם עשיה בפורים הוא על המשתה, וכן אמר בריש המס' אשכחן עשיה זכירה מנלן כו' מכל הלין עבדנו עובדא מהסעודה בשבת עכ"ד. ומה שהביא מריש המס' הוא ממה שאמרו שם דף ב: אשכחן עשייה וכו', ופירש"י אשכחן עשייה דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו זכירה קריאת המגילה מנלן וכו'. וכיון דחזינן דקאי עשייה אמשתה, ה"נ י"ל דמאי דקאמר דעשיה עבדי מוקפין בחמיסר קאי אסעודה, דס"ל להבבלי שעושין אותה בשבת. ובמ"א סי' תרפ"ח סק"י מייתי מהרדב"ז שפסק כהשו"ע, וכתב דכן נראה דראיות הרלב"ח אינן מוכרחות וגם אין בנו כח לחלוק על הירושלמי, ע"ש.♦
במש"כ הפר"ח דהבבלי ס"ל דמערבין שמחה בשמחה
ויעויין בקרבן נתנאל (פ"ק דמגילה סי' ז' אות ד') דמייתי מהפר"ח שר"ל דהירושלמי ס"ל כמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה אבל תלמודא דידן ס"ל דמערבין. וכתב דהא ליתא, דהא רב ושמואל בעלי מימרא זו אינהו גופייהו דאמרי במו"ק דף ח' דאין מערבין שמחה בשמחה ע"ש. אמנם יעויין בפר"ח שם דהצעת דבריו כך היא, דבתחילה כתב דלא מכרעא הך ראיה לדחות הירושלמי, דכיון שעיקר הסעודה שעושין בט"ז הוא בשביל ט"ו שחל להיות בשבת ואינה אלא תשלומי ט"ו, שייך שפיר למימר עשייה וזכירה בהדי הדדי קאתיין. ושוב כתב דמשמע לי דההיא דהירושלמי אתיא כמ"ד בפ"ק דמו"ק דאין מערבין, וא"כ לרב אשי דהוא בתרא דס"ל דטעמא דאין נושאין נשים במועד הוי משום טעמא דושמחת בחגך ולא באשתך וכדאיתא בפ"ק דחגיגה, הרי משמע דלא ס"ל הך טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה וכיון דכן יש לעשות סעודת פורים בשבת. ע"ש עוד בזה. ועכ"פ בדעת רב ושמואל לא כתב לדחות דפליגי משום דס"ל דאין מערבין, רק דאף דמאחרין מקרי דעשיה וזכירה בהדי הדדי קאתיין, ע"ש.♦
אימתי שולחין משלוח מנות
והנה בקרבן נתנאל שם העלה מכח זה דהמשלוח מנות שולחין בשבת, וזה ג"כ מקרי עשיה, ולהכי אמר דזכירה ועשיה בהדי הדדי קאתיין, ומיהו הסעודה מאחרין ליום א' וכדעת הירושלמי ע"ש. איברא דיעויין במהרלב"ח שם שכתב דהמשלוח מנות מיתלי תלי בהסעודה דלצורך סעודה הן באים. ולזה מאחר דלהירושלמי הסעודה ביום א', אף המל"מ יש לעשות ביום א'. אמנם יעויין בשערי תשובה (תרפ"ח סק"ז) דמייתי מהשמטות מור וקציעה שכתב ג"כ כהקרב"נ דהמשלוח מנות יהיה בשבת דבר בעתו מה טוב ופרסומי ניסא ע"ש. ודעת הכנה"ג בהגה"ט סי' תרצ"ה דמל"מ בכלל מתל"א, ויש ליתן המל"מ ביום ו' ולא תליא בהסעודה. וכ"כ בהל' פורים המשולש לרבינו מנחם די לונזאנו זצ"ל (מזמן מהרח"ו). וכן דעת החזו"א סי' קנ"ה סק"א דמל"מ ומתל"א אינם מתחלקים, ע"ש.ויש לדון דתלי בטעם התקנה, דלדעת התרוה"ד סי' קי"א תקנוה כדי שיהא לכל א' די וסיפק לקיים את הסעודה כדינה, ולזה י"ל דשייכא להסעודה. ויש לדחות, דמאחר שסעודת שבת מכינים בערב שבת, אף השילוח אפשר שיהיה בערב שבת. וכזאת כתב בהל' פורים המשולש הנ"ל, אך לפמש"כ המנות הלוי דהוא כדי להרבות אחוה וריעות, י"ל דאין שייך זה להסעודה. (ועי' בזה בשו"ת חת"ס או"ח סי' קצ"ו ומש"כ עוד בזה לעיל סי' ח' אות י"ב).
♦
במש"כ הפר"ח דהירושלמי ס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה
עוד ראיתי בזה למהר"ח ברלין זצ"ל (בתשו' הנד' בס' הזכרון לבעל הפחד יצחק) שתמה עהפר"ח, דמאחר דמרא דשמעתא הוא ר' אבהו דהוא השיב כן לר' זעירא דיצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים, א"כ אם איתא דהטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה, הא איהו הוא דס"ל בירושלמי מו"ק פ"א ה"ז דהטעם דאין נושאין נשים במועד הוא מפני הטורח, ופליג אדר' אילא ר' לעזר בשם ר' חנניה שפי' משום דאין מערבין שמחה בשמחה, הרי דר' אבהו לית ליה האי טעמא. וע"כ צ"ל כמש"כ המ"א דהא דאין עושין סעודת פורים בשבת הוא משום שבשבת לא תהי' סעודת פורים ניכרת, ע"ש.♦
אם יש חיוב שמחה בשבת
עוד יש לדון בזה דלא שייך כאן טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה, דלא אמרו כן אלא ברגל אהא דתנן אין נושאין נשים במועד, ומשום דרגל זמן שמחה הוא וכדכתיב ביה ושמחת בחגך ולפיכך כשנושא בו אשה יש כאן עירוב שמחה בשמחה. אבל שבת י"ל דלאו זמן שמחה, הוא דלא כתיב ביה אלא וקראת לשבת עונג, וממילא אין כאן עירוב שמחה אלא תוספת שמחה. ומבואר כן בתוס' מו"ק דף כ"ג ב' ד"ה מאן וברמב"ן בתורת האדם שם בשם רב אחא משבחא. וז"ל הרמב"ן ורב אחא משבחא פי' שבת עולה ואינה מפסקת מ"ט עונג הוא דכתיב ביה, הרגלים מפסיקים ואינן עולין מ"ט שמחה כתיב בהו וכ"כ בה"ג עכ"ל. והרי מבואר דשבת לאו זמן שמחה הוא ולפיכך חייל בה אבילות ועולה למנין, וכיון דאבילות חיילא, אף דניהוגי אבילות הסותרים לעונג א"א לו להתחייב, מ"מ דברים שבצנעא נוהג, ומשא"כ רגל, דכיון דהוא זמן שמחה לא מצי למיחל ביה תורת אבילות כלל ולכך מפסיק ואינו עולה. (וי"ל עוד דשבת, אף דנאמר בו עונג אין זה מורה על מהות הזמן, דלא נאמר אלא "וקראת" לשבת ענג שהאדם מצווה להתענג בה, ומשא"כ רגל, דכתיב ביה ושמחת בחגך, משמע דהזמן במהותו זמן שמחה הוא, וכדכתיב בחגך ונצטוינו לשמוח באותו הזמן. ועיין). וכזאת יעויין עוד בתוס' ר"י החסיד ובתוס' הרא"ש ברכות דף מ"ט א' שכתבו דבשבת לא אשכחן דכתיב ביה שמחה. וכ"מ בתשב"ץ ח"ג סי' רח"ץ דאפשר דמשום שבת גופיה לא מיתסר בהספד, דלא אשכחן דשבת איקרי יום שמחה אלא עונג באכילה, ויש אבילות בשבת בצנעא, ע"ש. וע"ע במהרי"ל סוף הל' יו"ט דבשבת שרי להתענות תענית חלום משום דאין חיוב שמחה בשבת, אבל ביו"ט אסור להתענות משום דיש חיוב שמחה. וע"ע בתשו' רעק"א קמא בהשמטות לסי' א', שכתב ג"כ בתו"ד דבשבת ליכא חיוב שמחה, והכיבוד והעונג עם שמחה תרי מילי ע"ש. ובזרע אברהם בביאורו על הספרי כתב דמה"ט לא אמרינן בברכות ההפטרה דשבת, שנתת לנו וכו' לששון ולשמחה, ע"ש.♦
במשמעות דברי הירושלמי והספרי דיש חיוב שמחה בשבת
איברא דלכאו' מלשון הירושלמי משמע דאיכא חיוב שמחה בשבת, שהרי כתב דלהכי אין עושין סעודת פורים בשבת דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלויה בבי"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים. ויעויין ביד אפרים סי' תרפ"ח סק"ח שהק' מזה על זקנו בעל בכור שור, שכתב (בסוף מס' תענית) דאכילה בשבת היא מטעם עונג ולא נצטוינו בשבת על שמחה. וכתב דאפשר דהירושלמי לישנא בעלמא קאמר ע"ש. אולם יעויין בספרי פ' בהעלותך דקדריש התם וביום שמחתכם אלו השבתות ובמועדיכם אלו ג' רגלים (ועי' בבעל הטורים שכתב דשמחתכם בגימטריא גם ביום השבת, ע"ש). וע"ע בפי' ברית אברהם על הילקוט שם שפי' אלו שבתות דאית להו לישראל שמחה ותענוג דתוקעים בחצוצרות בקרבנות בשבת. וכ"כ בפי' רבינו הלל. ומזה נראה דאיכא דין שמחה בשבת, וכמשמעות הירושלמי הנ"ל. וכ"מ בבה"ג במנין המצוות שבהקדמת הספר, דמונה שם (מ"ע מז-מח) מצות שמחת שבת ועונג. ומיהו צ"ע ממש"כ בהל' אבל (סי' כ"א) דהלכתא שבת עולה ואינה מפסקת מ"ט עונג כתיב בה, רגלים מפסיקין ואין עולין מ"ט שמחה כתיב בהו. וכבר עמד בזה בהג' על הבה"ג מהרע"ז הילדסהיימר זצ"ל ע"ש. ויעויין עוד בב"י או"ח סי' רפ"א דמייתי משבולי הלקט סוף סי' פ"ב, וז"ל מה שאומרים ישמחו במלכותך פי' ה"ר אביגדור כהן צדק שסמכו על מה שכתוב וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו', ואמרו בספרי וביום שמחתכם זה שבת עכ"ל. וכ"כ באבודרהם עפ"ד הספרי דלכך אומרים בשבת ישמחו במלכותך משום דשבת יום שמחה הוא. והעירו דכן מורה לשון הפייטנים מנוחה ושמחה וכו' יום זה לישראל אורה ושמחה וכו'.עוד יעויין בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"א בתשו' ממהר"ד אופנהיים זצ"ל בדבר מה שאירע שלא נראית הלבנה בזמנה עד ליל שבת י"ג לחודש והורה לקדש את הלבנה בליל שבת, והביא שם תשו' הרמ"ע מפאנו שאוסר משום דאין מערבין שמחה בשמחה, וכתב ע"ז בזה"ל אומר אני תינח ביו"ט אבל בשבת מ"ט לא דשמחה לא נאמרה אלא ביו"ט דושמחת בחגיך כתיב עכ"ד. ומדברי הרמ"ע מפאנו שאוסר לכאו' נראה דס"ל דיש דין שמחה בשבת, ושייך בזה דינא דאין מערבין שמחה בשמחה, וכדעת הלבוש והפר"ח. ועיין.
ומיהו בספרי זוטא איתא וביום זה יום השבת וביום זה יוהכ"פ שמחתכם אלו הרגלים מועדיכם אלו התמידים וכו'. וכבר העיר בזית רענן (ילקוט שמעוני שם) דלזה י"ל דלא מרבינן שבת מקרא דשמחתכם משום דאין חיוב שמחה בשבת וכנ"ל. ומייתי שם להברית אברהם הנ"ל וכתב ע"ז בזה"ל ולא מצינו שבתות שנקראו יום שמחה דהא מה"ט אין אנו אומרים בהפטרה דשבת לששון ולשמחה, ול"נ דדריש מדכתיב וביום אפי' בשבת כדדריש גבי מילה וכ"ה לקמן בספרי זוטא עכ"ל. ובאמת כן הוא גי' הגר"א בספרי דמדכתיב וביום קדריש לה ע"ש. וע"ע בעמק הנצי"ב (שם) שכתב דמשתמע שפיר מביום שמחתכם, דאע"ג שאין בו מצות שמחה אלא עונג, מ"מ יש בו שמחת הנפש, וע"ז סמכו לתקן בתפלה ישמחו במלכותך, עי' ב"י או"ח סי' רפ"א בשם רב כהן צדק עכ"ד. ומה"ט יש לדחות מה שהעירו מלשון הפייטנים, די"ל דשבת אף שאין בו מצות שמחה, מ"מ יום שמחה מיהא מיקרי וק"ל.
ויתכן עוד בזה דחיוב שמחה אין, דלא כתיב ושמחת, אלא שכלל ישראל נוהג בו ניהוגי שמחה, וכדאמרינן ישמחו במלכותך, וישמחו בך כל ישראל. וגם למאי דמרבינן מקרא דביום שמחתכם, י"ל דלאו למימרא דאיכא חיוב שמחה, רק שנוהגים כן, וכלשון הפייטן יום זה לישראל אורה ושמחה, והיינו שעם ישראל נוהגים בו כן להיותו להם יום שמחה. ועיין.
♦
אם יש חיוב שמחה בר"ח
והנה בירושלמי שם איתא דאף סעודת ר"ח מאחרין ולא מקדימין, ומשמע שם דחד טעמא לתרווייהו. ולדעת הפר"ח צ"ל דאף בסעודת ר"ח שייך טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה. ועי' ברכות דף מ"ט א' טעה ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה וכו'. ועי' בטור סי' קפ"ח (וכן הוא בתוס' ר"י החסיד ובתוס' הרא"ש ובשטמ"ק שם) דנסתפקו בה בגמ' אי מדכרינן בה שמחה אי לאו משום דר"ח לא שייך ביה שמחה, או דלמא כיון דכתיב וביום שמחתכם וגו' אלמא איתקש ר"ח למועד, ולא איפשיטא הלכך אין לומר בה שמחה ע"כ. אכן לדעת הפר"ח בעינן למימר דהירושלמי ס"ל דשייך שמחה בר"ח ומדכרינן בה שמחה, ומשום כן ס"ל נמי דר"ח שחל בשבת מאחרין הסעודה ואין עושין אותה בשבת ומטעם דאין מערבין שמחה בשמחה. וע"ע בזה בהגהות והערות שעל הטור הנדמ"ח (שם סי' קפ"ח) דמייתו מס' תוצאות חיים לבעל הראשית חכמה, שכתב דנראה מדברי הר"ש בסוף פ' אחרי מות שמצוה לשמוח בר"ח, ע"ש.♦ ♦ ♦