הראשון לציון והרב הראשי לישראל
לשון תורה ולשון חכמים[2]
ב"ה, ירושלים, י"ב בטבת התש"ל.לכבוד
הפרופ' זאב בן־חיים יצ"ו
ירושלים.
שלום וישע רב,
קיבלתי בתודה ובתש"ח את הקונטרסים של האקדמיה ללשון העברית שהואיל לשלוח אלי.
בענין המימרא "לשון תורה" וכו' שדיברנו בעת שהזדמנו בבית נשיא המדינה, הנה צדק כב' כי גירסת הגמרא במסכת עבודה זרה דף נ"ח: היא "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמו". במסכת חולין (דף קלז:) גירסת הגמרא היא: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן".[3]
ברם, מלשון רש"י במסכת חולין, שם,[4] נראה שהיה גורס: לשון תורה לחוד לשון חכמים לחוד.[5] וכן מצוי המונח לחוד במקום לעצמה בדברי התוספות בכמה מקומות, עיין תוספות במסכת סנהדרין י"א. בד"ה רשב"ג[6]. תוספות במסכת קידושין ל"ז: בד"ה ממחרת[7]. כמו־כן רגיל הביטוי לחוד בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, ולכן נעשה שגור בפינו[8].
בכבוד רב,
יצחק נסים
♦ ♦ ♦