"ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם" (ב-ז). חכמינו ז"ל דרשו על כך במדרש (אסת"ר ו-ז): "אמר להם הקב"ה לישראל, אתם בכיתם ואמרתם (איכה ה-ג) יתומים היינו ואין אב, חייכם אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא הוא דכתיב כי אין לה אב ואם". וצריך ביאור מהו הלקח שביקש הקב"ה ללמד את ישראל, במה שסיבב את נס הגאולה של פורים על ידי אסתר שלא היו לה אב ואם, ואיך יש בזה תיקון או תשובה למה שבכו ואמרו: "יתומים היינו ואין אב".
עוד ראוי לבאר הטעם שהמגילה נקראת בדברי הראשונים והאחרונים על שמה של אסתר "מגילת אסתר". ויש לתמוה, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב (אסתר ט-כ): "ויכתוב מרדכי את הדברים האלה". ופירש רש"י: "ויכתוב מרדכי - היא המגילה הזאת כמו שהיא". מבואר מזה כי מרדכי כתב את המגילה. ואם כן, מדוע נקראת המגילה על שמה של אסתר ולא על שמו של מרדכי.
♦
"עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי"
פתח דברינו יאיר לבאר כל זה על פי מה שאמר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, לפרש את דברי דוד המלך נעים זמירות ישראל (תהלים יג-ב): "עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי". וביאר בדברי קדשו כי בכך ביקש דוד המלך ללמדנו רעיון נשגב באמונת ה', כי איש ישראל שרוצה להשיג ישועת ה', צריך לדעת מקודם שאין בידו שום עצה ותבונה, אלא הכל תלוי רק בידי ה' להושיעו מצרתו, אבל כל זמן שנדמה לו שהוא יכול להושיע את עצמו אי אפשר להמשיך לו ישועת ה'.הנה כי כן, זהו שאמר דוד המלך להקב"ה בדרך שאלה: "עד אנה תסתיר את פניך ממני". כלומר, עד מתי תסתיר פניך ממני, ומה אוכל לעשות כדי לבטל את ההסתר פנים שלך. ועל כך השיב בעצמו תשובה בהירה: "עד אנה אשית עצות בנפשי". כל זמן שאטעה לחשוב שאני מסוגל לשית עצות בנפשי ימשיך ההסתר פנים, אבל ברגע שאדע נאמנה שאין בידי שום עצה ותבונה יתבטל ההסתר פנים עכדה"ק.
חשבתי דרכי להבין בזה את מאמר חכמינו ז"ל במדרש (שמו"ר א-ט) על הפסוק (שמות א-י): "ועלה מן הארץ. כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים, ראה מה כתיב ועלה מן הארץ. אמר דוד (תהלים מד-כו) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו, אותה שעה (שם כז) קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך".
ולכאורה ייפלא, הלא הקב"ה הוא תכלית הטוב רחום וחנון, מדוע אם כן הוא נמנע מלעזור לישראל עם קדשו מיד, ובמקום זה הוא ממתין עד שיגיעו ח"ו לדיוטה התחתונה, בבחינת: "כי שחה לעפר נפשינו, דבקה לארץ בטננו". אך לפי דברי הרה"ק מרוז'ין ירווח לנו להבין את כוונת המדרש, כי למעשה הכל תלוי בנו בגודל אמונתנו בה', כי אם היה לנו אמונה פשוטה שאין לנו שום עצה להיוושע בלי הקב"ה, כי אז היינו זוכים לישועת ה' כהרף עין, כמו שכתוב (תהלים לד-יא): "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", וכן כתוב (שם לב-י): "והבוטח בה' חסד יסובבנו".
אולם דא עקא הצרה היא, שהיצר הרע מכניס באדם מחשבת פיגול שהוא יכול להצליח לבד, כמו שכתוב (דברים ח-יז) "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". לכן ממתין הקב"ה עד שמגיע האדם לדיוטה התחתונה, שידע נאמנה כי אין בידו שום עצה ושום תבונה כי אם בעזרת ה', ועל ידי זה הוא מדבק את מחשבתו ואמונתו בה', ובזכות אמונתו הוא זוכה לישועת ה'.
וזהו ששפך דוד מלך ישראל את לבו הטהור בתפלה לפני ה' על כלל ישראל: "כי שחה לעפר נפשינו, דבקה לארץ בטננו", כבר הגענו למצב שפל כזה שאין ליצר הרע כח לבלבל את מחשבותינו, לטעות שאנו יכולים לצאת מהצרה בכוחנו הדל, אלא אנו מאמינים באמונה שלימה כי רק אתה אבינו יכול להושיע אותנו, ואנו תולים את תקוותינו רק בך. ולכן "קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך".
מעתה יאירו עינינו להבין כוונת המדרש: "אמר להם הקב"ה לישראל, אתם בכיתם ואמרתם יתומים היינו ואין אב", כי חשבתם בטעות שיש בזה חסרון, שאין לכם על מי לסמוך בדרך הטבע לעמוד לימינכם. "חייכם אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא הוא דכתיב כי אין לה אב ואם", כדי ללמדכם דעת שהקב"ה בחר להביא ישועה לישראל דוקא על ידי אסתר שהיתה יתומה בלי אב ואם. וזה גרם לה להתקשר בקשר אמיץ לבטוח רק בה' ביודעה שאין לה על מי לסמוך. לכן זכתה דוקא היא לבטל את ההסתר פנים ולהמשיך נס פורים לישראל. ומזה נשכיל להבין כי ישועת ה' מובטחת יותר כאשר אדם מכיר שאין לו על מי לסמוך כי אם על ה'.
♦
"ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה אשר בחסדך בטחה"
רעיון נשגב זה מתאים להפליא עם מה שמצינו אצל אסתר המלכה, כי טרם שסיכנה את נפשה להיכנס אל המלך אחשורוש שלא ברשות, שפכה את לבה בתפלה נוראה לפני ה', והזכירה בתפלתה שבטחה תמיד בה' בהיותה יתומה מאב ואם. כמבואר במדרש (אסתר רבה ח-ז):"מה עשה מרדכי קיבץ את התינוקות, ועינה אותם מלחם ומים, והלבישן שק והושיבם באפר, והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה, ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל, ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה, ותלבש שק ותפרע שער ראשה, ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום.
ותיפול על פניה לפני ה' ותתפלל ותאמר, ה' אלקי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש.
ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת, והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו, כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו, והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים".
וזהו שמצינו שהקב"ה אמנם קיבל את תפלתה, בזכות היותה יתומה שבטחה בו תמיד, כמבואר במדרש (אסתר רבה ט-א): "ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך, והנה עיניו כאש בוערות מרוב החימה אשר בלבו, ותכר המלכה את קצף המלך, ותתבהל מאד ותפג רוחה, ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה, וירא אלקינו ויחמול על עמו, ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו, ויתן לה חן לפני המלך".
♦
אסתר המלכה חינכה את ישראל שיבטחו רק בה' ובישועתו
ועתה בא וראה כי על פי האמור יפתח לנו פתח להבין את חכמתה של אסתר המלכה, שהזמינה את המן הרשע לבוא לסעודה שהכינה למלך אחשורוש. וכבר התפלאו על כך חכמינו ז"ל, ואמרו על כך בגמרא (מגילה טו:): "תנו רבנן מה ראתה אסתר שזימנה את המן... כדי שלא יאמרו ישראל, אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתן מן הרחמים". ולפי האמור, הביאור בזה הוא כי אסתר הרגישה שכלל ישראל עדיין לא הגיעו למצב של: "כי שחה לעפר נפשינו, דבקה לארץ בטננו", שאין להם על מי להישען כי אם על אביהם שבשמים, כי חשבו שיש להם ישועה גם בדרך הטבע מאסתר המלכה, שהיא בת ישראל.אולם אחרי שנכנסה אסתר אל המלך אחשורוש שלא ברשות, וראתה את עיניו הבוערות בקצף וחימה, ועם כל זאת זכתה להינצל רק בזכות גודל אמונתה ובטחונה בה' מאז ומעולם, כלשון המדרש הנ"ל: "וירא אלקינו ויחמול על עמו, ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו, ויתן לה חן לפני המלך". אז עלה בלבה להביא את ישראל שגם הם יהיו במדרגתה, לכן הזמינה את המן לסעודתה, שלא יאמרו: "אחות יש לנו בבית המלך", אלא ידעו נאמנה שאין להם על מי לבטוח כי אם על ה', והרי זה ממש בבחינת: "עד אנה תסתיר פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי", כי בזכות שבטחו ישראל רק בה' ובישועתו זכו לנס פורים.
הנה מה טוב ומה נעים להבין בזה, מה שקראו את המגילה על שמה "מגלת אסתר", כדי שנזכור תמיד בעת קריאת המגילה את הלקח הנשגב מאסתר המלכה, שהביאה ישועה לישראל על ידי זה שבטחה רק בה' ובישועתו. ודבר זה רמוז בשם המגילה "מגלת אסתר", כי היא מגלה לנו אמונתה הגדולה של אסתר.
♦
"מזל אדר דגים" ללמוד מהם מדת הבטחון בה'
בדרך המלך נלך לבאר לפי האמור נפלאות דרכי ה', שסיבב בהשגחה נפלאה שיפול הפור על חודש אדר, על פי המבואר במדרש (אסתר רבתי ז-יא): "הפיל פור הוא הגורל לפני המן. בא לו מזל דגים שהוא משמש בחודש אדר ולא נמצא לו זכות, ושמח מיד ואמר, אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה. ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה, רשע דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין".וצריך ביאור להבין הקשר בין אדר מזל דגים, להצלת ישראל בנס פורים מגזירת המן. ונראה לבאר כי ענין הדגים יש לו קשר נפלא ללקח הנשגב שלמדנו מאסתר המלכה, שזכתה להביא ישועה לישראל משום שלא בטחה בשום בן אדם כי אם בה' ובישועתו.
נקדים מה שידוע בספרי התכונה ממקורות קדושים, כי בציור שמציירים את הכוכבים הנראים בשמים בחודש אדר בצורת דגים, הציור הוא תמיד שני דגים אחד למעלה מהשני, הפונים לשתי רוחות הפוכות. וצריך להבין מה ביקש הקב"ה לרמז בכך, שיצר את הכוכבים בחודש אדר בציור של שני דגים ולא של דג אחד, ועוד ששני הדגים פונים לרוחות הפוכות.
רחש לבי דבר טוב למצוא פתרון לחידה זו, על פי מה שמצאתי בקונטרס "משמרת כהונה" שנדפס בסוף ספר אור תורה להגה"ק מאוסטרובצה זי"ע, שיחה נפלאה ששח הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא זי"ע, ואלו תוכן דבריו בתוספת ביאור:
חוקרי הטבע בדקו ומצאו דבר פלא, בענין דגים שנמצאו בלועים בתוך מעי הדגים הגדולים מהם, הם השתוממו ונדהמו על כך, שלא מצאו אף פעם ראשו של הדג הבלוע, שהוא מכוון כנגד ראשו של הדג הבולע וזנבו כנגד זנבו, אלא תמיד ראשו של הדג הבלוע מכוון כנגד זנבו של הבולע. ענה הגאון הקדוש מאוסטרובצה ואמר על כך:
"העולם מבארים סיבת הדבר, שיש כאן לקח נשגב שאנו יכולים ללמוד מהדגים במדת בטחון בעניני פרנסה. כי היות שהדג הבולע מחפש את פרנסתו בכך, שהוא רודף אחרי הדגים היותר קטנים שבורחים ממנו. נמצא כי תמיד כשהוא רודף אחריהם, ראשו של הבולע הוא כנגד זנבו של הבורח ממנו, ואם היה מצליח להשיגם ולבולעם, כי אז היה זנבו של הבלוע מול זנבו של הבולע וראשו כנגד ראשו.
לכן מראים לנו מן השמים, כי את מי שהוא רודף אחריו הוא לא יצליח להשיג, אלא שהקב"ה מזמין לו דג שבא מולו ואינו בורח ממנו, לכן כשהוא בולע אותו, נמצא שראשו של הבלוע הוא מול זנבו של הבולע, וזנבו של הבלוע הוא כנגד ראשו של הבולע".
מזה אנו חייבים ללמוד לקח נשגב בענין ההשתדלות שאנו עושים בפרנסה, לבל נחשוב שההשתדלות שלנו היא שמביאה לנו פרנסה, אלא הכל מן השמים, כי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה, ומה שאנו עושים השתדלות הוא רק משום שכך נגזר עלינו בחטא אדם הראשון (בראשית ג-יט): "בזעת אפיך תאכל לחם", אבל למעשה הקב"ה מסבב ומזמין לנו את פרנסתנו כפי שנגזר עלינו, שלא בקשר להשתדלותנו.
אך הגה"ק מאוסטרובצה זי"ע עצמו אמר על כך טעם חדש, שהוא לקח הנשגב שעלינו ללמוד מהדגים בענין זה. וזאת, על פי המבואר בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא (פרשת פנחס רכט:), כי הדגים יש להם עינים פקוחות שאינן נסגרות אף פעם. פירוש הדבר הוא, שהדג אינו ישן כשאר הברואים, אלא תמיד הוא ער ועומד על המשמר שלא יבלעוהו הדג היותר גדול ממנו.
והנה בהיות שיש לו עינים פקוחות לראות מי שבא כנגדו, לכן אינו מפחד כלל מהדגים הגדולים שהוא רואה מול עיניו, כי הוא חושב שתמיד יוכל לברוח מהם כאשר רק יתקרבו לבלוע אותו. אך לעומת זאת יש לו פחד גדול מהדגים הגדולים שנמצאים מאחורי זנבו, שהרי אותם הוא איננו מסוגל לראות בעיניו שבראשו, ובהכרח הוא בוטח בה' שישמרנו מהדגים הגדולים שמאחורי זנבו.
לכן מראים לנו מן השמים, כי מאותם הדגים הגדולים שנמצאים מאחורי זנבו אין לו ממה לפחד, כי מן השמים שומרים עליו שלא יבלעוהו, משום שהוא בוטח בה', אך מלפניו, ששם הוא סמוך ובטוח בעיניו הפקוחות בבחינת (דברים ח-יז): "כוחי ועוצם ידי", דוקא משם בולעים אותו הדגים הגדולים, ללמדנו מדת הבטחון, שכל זמן שהאדם בוטח בה' ולא בכוחות עצמו, כי אז הוא יכול להיות סמוך ובטוח שהקב"ה אכן ישמור עליו, אבל אם הוא סומך ח"ו על עצמו בבחינת: "כוחי ועוצם ידי", כי אז דוקא משם הוא עלול ליפול בבאר שחת. עכדה"ק.
♦
מנהג ישראל תורה לאכול דגים בשבת קודש
על פי האמור יומתק לתת טעם לשבח, על מנהג ישראל תורה לאכול דגים בשבת קודש. והענין הוא כי בששת ימות החול אנו עוסקים במלאכה כדי להתפרנס, אבל בשבת קודש, שאסור בעשיית מלאכה, אין אנו עושים שום השתדלות להתפרנס, אמנם ראה זה פלא, שדוקא מיום השבת אנו מתפרנסים בכל ימות השבוע, ככתוב (בראשית ב-ג): "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו". ומבואר בזוהר הקדוש (פרשת יתרו פח.): "כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין".והביאור בזה, כי בימות החול שאנו עוסקים במלאכה, עלולים אנו לטעות ח"ו שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אבל בשבת קודש, שאין אנו עושים שום מלאכה, אי אפשר לטעות בכוחי ועוצם ידי, לכן מראה לנו הקב"ה שכל השפע שיש לנו בששת ימי המעשה, נמשך דוקא מיום השבת, שאז אנו בוטחים בה'.
הנה כי כן מטעם זה מנהג ישראל תורה לאכול דגים בשבת קודש, כדי שנלמד מהדגים לקח נשגב, שהקב"ה שומר עליהם דוקא מאותו מקום שהם בוטחים בה'. כמו כן משפיע לנו הקב"ה שפע בשבת קודש לכל ימות השבוע, בזכות הבטחון שאנו בוטחים בה' בשבת קודש, כשאין אנו עוסקים בשום מלאכה.
♦
מעשה רב בענין זה מהרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע
בענין זה ראוי להביא עדות נאמנה מהרה"ק מבערזאן זי"ע ב"שפת אמת" (פרשת ראה), אשר שמע בעצמו מפה קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע:"שמעתי מפי מחותני אדמו"ר הרב הקדוש רבי מאיר זללה"ה מפרמישלאן, שאמר בחג השבועות: 'היום באתי על כוונת אדמו"ר הקדוש מוה"ר מרדכי מקרימיניץ'. וסיפר: פעם אחת נסע בעגלה אחת עמי בצוותא חדא בימי החורף, והגענו אל מקום אחד מדרון משופע מאד כידוע בימי החורף, ודמיתי שברגע זה יהפך הגלגל, וח"ו היינו כולנו מסוכנים אם היה מתהפך שמה הגלגל.
ואני הייתי אז רך בשנים ועמדתי בזריזות לדלג מן העגלה, ואחזני בידו ואמר לי: 'שב שב לא יהיה כלום', וכן היה שעברנו שמה בשלום. אחר כך באנו אל מקום אחד אשר לא היה כל כך משופע ומדרון, ולא עלה בדעתי כלל שתתהפך שם העגלה ויאשתי עצמי מלדלג שמה, והנה פתאום נתהפכה העגלה ונפלנו כולנו על השלג, והתחיל אדמו"ר לצחק ואמר לי: ראית? ולא הבנתי כוונתו מה שאמר לי אז 'ראית'.
עד היום חג השבועות בבוקר קודם התפלה באתי על כוונתו, וזהו שלימד אותי דרך להשי"ת, שבאם האיש הישראלי הולך תמיד בדאגה ובמפח נפש, ודואג ומתיירא שלא יפול ח"ו ברשת היצר אשר תמיד הוא פורש מכמורת לרגליו, אז השי"ת עוזר לו שלא יפול, אבל מי שסובר בדעתו שהולך בדרך ישר, ואינו מעלה על לבו כלל לירא מרשת היצר, זה האיש ח"ו בפתע פתאום נופל לבאר שחת, וזה כיוון במה שקודם אמר לי 'שב', ואחר כך אמר לי 'ראית', עד כאן שמעתי מפה קדשו".
כאשר נתבונן נראה שכל זה מתאים להפליא עם הרעיון הנשגב שלמדנו מדברי הרה"ק מרוזין זי"ע, בפירוש הפסוק: "עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי", שכל זמן שאדם שת במחשבתו כל מיני עצות, לסמוך על חכמתו ובינתו שהוא יודע לנהל את כל חייו בעצמו, הרי הוא גורם בכך להסתר פנים ח"ו, אבל באותו רגע שהוא בא להכרה שאין בכוחו לעשות מאומה, אלא הקב"ה הוא הנותן לו כח לעשות חיל ועצת ה' היא תקום, כי אז מתבטל ההסתר פנים ומתגלה אליו ישועת ה' כהרף עין.
♦
הלקח של מזל אדר דגים הוא הלקח של אסתר המלכה
מעתה יאירו עינינו וישמח לבנו להבין מה שסיבב הקב"ה שיפול הפור על חודש אדר שמזלו דגים, כי דבר זה מתאים להפליא עם מה שסיבב הקב"ה שנס פורים יבוא על ידי אסתר היתומה, שלא היו לה אב ואם, כי בטחה תמיד רק בה' ובישועתו, והרי אותו הלקח למדנו גם מהדגים, שמצליחים רק מאותו צד שהם בוטחים בה'. ולפי זה ירווח לנו להבין כוונת המדרש, כי כשנפל הפור על חודש אדר שמזלו דגים, שמח המן באומרו: "כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן".אבל טעה בזה, כי מה שסיבב הקב"ה שיפול הפור על חודש אדר שמזלו דגים, הוא כדי לרמז לישראל שכאשר יראו באיזו צרה גדולה הם נמצאים, עד אשר אין להם על מי להישען כי אם על אבינו שבשמים, הנה כמקרה הדגים יקרה גם להם, שמאותו מקום שהם בוטחים בה' הקב"ה שומר עליהם, והמן שבטח בכוחות עצמו, לא היה מן הבולעים אלא מן הנבלעים. נמצא שדוקא ענין זה שהפור נפל על חודש אדר שמזלו דגים היה סימן טוב לישראל, שמחמת שאין להם על מי להישען אלא על אבינו שבשמים יזכו להיות מן הבולעים ולא מן הנבלעים.
כיון שבאנו לידי כך, נזכה להבין מה שברא הקב"ה את צורת הכוכבים בחודש אדר שמזלו דגים, שני דגים הפונים לרוחות הפוכות, ראשו של זה ליד זנבו של זה, כי צורה זו מזכירה לנו צורה של דגים הבולעים זה את זה מהזנב, כדי ללמדנו דעת כי נס פורים שקרה לנו בחודש אדר, היה רק בזכות שהיינו בבחינת מזל אדר דגים, שתמיד ראשו של הנבלע הוא מול זנבו של הבולע, ללמדנו כי מאותו מקום שהוא בוטח בה' אין לו ממה לפחד, ודוקא מאותו מקום שהוא בטוח בעצמו משם יפול בבאר שחת, ומזה נשכיל לדעת לבטוח תמיד בשם ה' כי שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט. הנה כי כן (אסתר ט-כו): "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור", כי מה שנפל הפור על חודש אדר שמזלו דגים, היה שורש הישועה לכלל ישראל.
דבר בעתו מה טוב לסיים במאמר הגמרא (תענית כט.): "משנכנס אדר מרבין בשמחה". כי כאשר זוכה אדם ללמוד דרך באמונת ה', ממה שסיבב הקב"ה שיפול הפור במזל אדר דגים, שאין לנו לסמוך על כוחינו ועוצם ידינו כי אם על אבינו שבשמים, כי אז אין שמחה גדולה מזו שזוכה להמשיך ישועת ה' מחמת עוצם בטחונו בה'. וזהו גם כן הרמז במאמרם (ביצה טו:): "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר". כלומר שיזכור תמיד הלקח הנעלה ממזל אדר דגים, שאסור לבטוח בכוח מעשיו אלא יבטח בשם ה' שנותן לו כח לעשות חיל, ואז יתקיימו נכסיו ויצליח בכל אשר יעשה.
♦ ♦ ♦