פתיחה
הג"ר אברהם אהרן הלוי פראג (נולד בשנת תר"ל ונלב"ע בשנת תרפ"א), היה מגדולי הת"ח וממרביצי התורה בירושלים, מחבר ספר נרות אהרן על הרמב"ם. ישנם הרבה מכתבים בכתב ידו מימי חרפו בהם עמד במשא ומתן עם ידיד נעוריו הגאון המפורסם ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי. באותם מכתבים יש מערכות מפעימות של בקיאות ועיון בכל חלקי התורה ע"י שני ת"ח צעירים אלה, מגידולי ירושלים של מעלה.לקראת פורים המשולש הננו מפרסמים בס"ד כמה מכתבים מתוך משא ומתן בהלכה בין הגרא"א פראג והגרי"מ טוקצינסקי בענין המועד (המכתבים עצמם מכילים מו"מ ארוך בעוד מקצועות שונים, אבל העתקנו רק את הנוגע לענין פורים המשולש). לפנינו נמצאים רק מכתבי הגרא"א פראג, ומתוכם ניתן לעמוד במקצת גם על הנקודות בהם התוכח עמו הגרימ"ט.
נידון אחד במכתבים הוא אודות חובת קריאת המגילה בעשרה בפורים המשולש כדין מגילה שלא בזמנה. הגרא"א פראג מבקש מהגרימ"ט שישאל אודות כך את זקנו, רבה של ירושלם מרן הגר"ש סלנט (לא ידוע מה השיב על כך הגרש"ס). בשנים מאוחרות יותר הכריע הגרימ"ט בלוח לארץ ישראל "יש מקילין לנשים כשהן עשרה לקרוא לעצמן בהברכות". [ועיין עוד אריכות בעיקר הנידון בספרו עיר הקדש והמקדש חלק ג' פרק כ"ו סימן ב']. אמנם הגרא"א פראג חזר בו ממה שנקט במכתבו זה, ובספרו נרות אהרן (הלכות מגילה פ"א ה"ז) האריך שיש לסמוך על השיטות שבפורים המשולש זמן קריאת המגילה הוא בי"ד ואי"צ עשרה דוקא, ושם נדפס מכתב הגר"ח ברלין שיש להחמיר לקרוא דוקא בעשרה ע"ש.
בסדר פורים המשולש שיצא לאור בירושלם בשנים תרנ"ו תרנ"ט ותרס"ג (ע"י ר' חיים פנחס הכהן) ע"פ הג"ר יוסף חיים זוננפלד כתוב שי"א שבשנה זו צריך לקרות את המגילה בעשרה דוקא, 'ואם אי אפשר בשום אופן בעשרה ומוכרח לקרות ביחיד לא יברך אז על המגילה לדעה זו, וספק ברכות להקל'. וכ"ה בסדר פורים המשולש שיצא לאור בשנת תר"ע (ע"י הנ"ל) ע"פ הגר"ח ברלין. אבל בסדר פורים המשולש שיצא לאור בשנת תר"ע ע"פ הגרי"ח זוננפלד יש שינוי בענין זה, ונכתב 'וקריאת המגילה אז בין בלילה ובין ביום י"א שצריך ליזהר בה שתהיה בעשרה יותר מבכל שנה כיון שאינה בזמנה, לכן צריכין הנשים ג"כ לשמוע בביהכ"נ דוקא, ומ"מ גם כשקורא ביחיד יברך'. [יתכן שהגרי"ח זוננפלד חזר בו לאחר שקבל את מכתבו של הג"ר עקיבה יוסף שלזינגר (שו"ת רע"י ח"א רל"ה) שחלק עליו בנקודה זו, ע"ש]. גם בשו"ת שלמת חיים (סימן שע"א ושע"ב) כתב הגרי"ח זוננפלד שהמנהג לברך אפילו ביחיד, (אמנם גם לדעתו צריך לקרות בעשרה דוקא, אלא שאם אינו יכול לקרוא בעשרה אפשר לברך).
בענין צירוף קטנים לעשרה כנראה התוכח הגרימ"ט עם הגרא"א פראג וטען שאינם מצטרפים למנין, ולדברי הגרא"א פראג כן טען גם הרב ר"ח (-כנראה הוא הג"ר יוסף חיים זוננפלד). אמנם במשנה ברורה (סימן תרפ"ח ס"ק כ') לענין קריאה שלא בזמנה כתב המ"ב שאפשר שקטנים מצטרפים הואיל והוא רק משום פרסומי ניסא. ולענין ההידור בקריאת המגילה בעשרה (סימן תר"צ ס"ק ס"ג) הביא בשם הפרמ"ג שקטנים אינם מצטרפים לעשרה כיון דלאו בני חיובא נינהו וחיובם הוא רק מטעם חנוך. וצ"ע. [ואפשר לחלק, שבקריאה בזמנה, שהיא מדברי קבלה, אין קטנים מצטרפים, כי חיובם הוא רק מדרבנן. משא"כ לענין קריאה שלא בזמנה, שהיא תקנת חכמים שעקרו את תקנת אנשי כנה"ג י"ל שגם קטנים שחיובם מדרבנן מצטרפים. אבל בלשון המ"ב לא משמע שזו סברתו].
והנה בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) 'בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם הוו בספק. ר' יהושע בן לוי עבד כן מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון'. ומשמע ששיטת הירושלמי היא שחיוב קטנים במקרא מגילה שוה לחיוב נשים, והם עצמם חייבים כמו אנשים ונשים (ולא משום חנוך) מפני שהיו באותו הנס. [וראבי"ה (סימן תקס"ט) הביא את דברי הירושלמי להלכה, ופירש שגם קטן שלא הגיע לחנוך חייב במגילה, אלא ששיטתו שחיוב נשים וקטנים הוא רק בשמיעת מגילה ולא בקריאה, ע"ש. ועיין בטור (סימן תרפ"ט) ובבאור הלכה (שם סעיף ו')]. ולפי זה ודאי דין קטן הוא כמו נשים שיש אומרים שהן מצטרפות לעשרה. אמנם בבבלי (ד'.) מובא כן רק לענין נשים. ועיין במש"כ הריטב"א (י"ט:) לפרש שבזה נחלקו ר' יהודה וחכמים האם קטן מוציא את הרבים בקריאת המגילה. [וי"ל שהירושלמי לשיטתו שם, שהמנהג הוא כר"י שקטן מוציא את הרבים במגילה ע"ש].
נידון נוסף הוא מה שעורר הגרימ"ט אודות ברכת שהחיינו על מצוות היום בפורים משולש. ושורש הנידון הוא מה שהביא המגן אברהם (סימן תרצ"ב ס"ק א') בשם השל"ה שיש לכוון בברכת שהחיינו גם על מצות משלוח מנות וסעודת היום, וכתב המג"א שיש לכוון בברכת היום (ולא בלילה) כי זמנם ביום. אמנם הוסיף המג"א שמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט, דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם. ובפורים המשולש, שמברכים על המגילה ביום ששי, כיצד תפטור הברכה את מצות משלוח מנות שביום ראשון. [וכעין שאלה זו יש לשאול בכל שנה לשיטת השו"ע שמברכים שהחיינו רק בלילה, כיצד פוטרת הברכה את המצוות שזמנן ביום]. ולכאורה שאלה זו נוגעת גם לגבי מצות מתנות לאביונים, אלא שהמג"א לא כתב שיש לכוון לפטור את מצות מתנות לאביונים, ובחיי אדם (כלל קנ"ה סעיף כ"ז) כתב כן גם לגבי מתנות לאביונים.
כפי הנראה הגרימ"ט השיב על שאלה זו, ע"פ דברי רבינו יוסף בן פלט (בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן י"ח) שאין מברכים ברכת המצוות על מצות צדקה כי אינה תלויה כולה ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה חברו לקבל את הצדקה ונמצא המעשה מתבטל. וכמו כן לענין ברכת שהחיינו על משלוח מנות ומתנות לאביונים אפשר שלא יתרצה המקבל ותתבטל המצוה. [אמנם שיטת הרמ"א (סימן תרצ"ה ד') שהשולח מנות לחברו ולא רצה לקבלם יצא, ויש חולקים על זה]. סברא נוספת העלה הגרימ"ט שמצות מתנות לאביונים אינה מצוה שונה ממצות צדקה הנוהגת ומחוייבת כל השנה, וממילא אין לברך עליה שהחיינו. בנקודה זו התוכח הגרא"א פראג שגדר מצות מתנות לאביונים שונה ממצות צדקה, וממילא שייך לברך עליה שהחיינו.
לעומת זאת, הגרא"א פראג טען סברא מחודשת שברכת שהחיינו שביום ששי יכולה לפטור את המצוות שביום ראשון, ע"פ הסוברים שיש לאדם חזקת חיים על העתיד לעוד ז' ימים (כ"ה בשער המלך הלכות סוכה פ"ד ובחתם סופר גיטין כ"ח.). וא"כ כשברך שהחיינו נכללת בזה ברכה גם על הימים הקרובים. הגרימ"ט התוכח על נקודה זו, כיצד ברכה שנאמרת ביום אחד חלה על מצוה שביום אחר. עוד הקשה הגרימ"ט מברכת שהחיינו בשמיני עצרת, שמברכים גם אם עדיין לא עברו ז' ימים מהברכה ביו"ט של סוכות (כגון שלא עברו ז' ימים מעת לעת משעת הברכה, וגם אם חשבון ז' ימים אינו מעת לעת, יש להוכיח ממי שלא ברך ביום הראשון). וע"ז השיב הגרא"א פראג, שמ"מ כיון שכבר תקנו לברך על שמיני עצרת, צריך לברך גם אם כבר ברך שהחיינו בתוך ז' ימים. ולכאורה עדיין יש להוכיח נגד סברתו, ממה שתקנו לברך שהחיינו על קריאת המגילה ותקיעת שופר ונטילת לולב ביום, אע"פ שכבר ברכו בלילה. [אלא שגם דבר זה אינו מוסכם, עיין במש"כ הרא"ש (סוכה פ"ד סימן ב') ובאור זרוע (עירובין סימן ק"מ) ואכמ"ל. וע"ע בספר חוג הארץ ממהרי"י אלגאזי (אות י"ד)].
יש לציין לחדושו של האדר"ת בספר תפלת דוד (עניני פורים), שבפורים המשולש אין לברך שהחיינו ביום לפני קריאת המגילה, כיון שאין מקיימים ביום ששי את מצוות היום [ולפי זה היה ראוי לברך שהחיינו טרם קיום מצוות היום]. ובספר עובר אורח (שנדפס בקובץ אליבא דהלכתא גליון ק"א) הוסיף האדר"ת שגם לפי הטעם שמברכים ביום, כי בלילה מצות הקריאה היא רק מדברי סופרים וביום מצות הקריאה היא מדברי קבלה, כיון שקריאת המגילה שלא בזמנה היא גם כן מדברי סופרים, אין לברך על קריאת המגילה ביום, ע"ש. [ולפי זה די בברכת שהחיינו בלילה].
♦
[מכתב א']
ב"ה. י"ב אדר תרנ"ו. ירושלם הק' תובב"א.אהובי, אשתדל אי"ה למלאות בקשתך, ואולם גם אתה בוא על שכרי ומלא בקשתי, אשר הרהבתי עוז לבקשך בזכרי את אשר הדבקת לפני יוה"כ העבר מודעות להסיר מכשול ע"ד אבן משכית, וע"כ הנני בבקשתי שתשאל את זקנך הגאון נ"י ע"ד מסקנת הפר"ח (תר"צ) כהרא"ש והר"ן דמגילת שנתינו דינה כמגילה שלא בזמנה וצריכה עשרה (וכבר נדפס כן בהחבצלת, אבל מי ישמע לו), ואני גמרתי בדעתי שנשים יכולות להצטרף לעשרה, ואי"ה בביתי אראה שיהיו ח' נשים (או קטנים בני דעת) ואשתי ואני. – וכ"ז כשאני לעצמי, אך להורות לההמון איני רוצה, וע"כ שאל את פיהו, ועוררהו להדפיס מודעה בשם הרבנים כדת מה לעשות... ידידך א' א' הלוי
♦
[מכתב ב']
ב"ה. מוצש"ק כ"ג אדר תרנ"ו. ירושלם הק' תובב"א.שבוע טובה ומבורכה תבואתה לראש יקיר לבבי אהובי וחביבי, השם הטוב, יחיאל מיכל נ"י...
מאכל פחות משו"פ ברור בעיני שיוצאין בו ידי חובת משלוח מנות רק אם החתיכה ראוי' להתכבד. (דרך אגב אודיעך כי נתחזקה דעתי בענין קרבן פחות משו"פ מכריתות י: עיי"ש במסקנת הגמ'. הנה דע לך יקירי כי דעותינו קרובות להשתוות ולא לחנם הלך מין אצל מינוא).
נסתפקת [1]בברכת שהחיינו על משלוח מנות דשנתינו זאת. עוד נתעוררת במ"ש הרשב"א בתשובה (חלק א' סימן י"ח) למה אין מברכין על צדקה, ואמר מפני שתלוי בדעת המקבל. ויפה אמרת מפני שאין זה בגדר שונא מתנות. ובכל אלה גם אני נתעוררתי, ולכבודך עיינתי עוד מעט בזה, ומצאתי ונזכרתי מ"ש הר"ן סוף פסחים בשם הרז"ה למה אין מברכים שהחיינו על ספירת העומר מפני שספירה בזה"ז הוא רק זכר לחורבן וע"כ אין לברך שהחיינו לזמן החורבן (מוסר השכל). ומעתה קשה לדעת הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ז הכ"ג) דספירה דאורייתא אין זה מספיק. וצריך לומר דברכת שהחיינו על המועד מספיק גם לזה, כמבואר (איני זוכר מקומו) דיש לאדם חזקת חיים על העתיד ז' ימים. ומובן בזה מ"ש רש"י בשבת כ"ג "אבל שהחיינו לתחילת הזמן הגיענו" לענין נס חנוכה, (וצ"ל דיש לאדם חזקת חיים ז' מעל"ע)...
פקפקת במ"ש שיש לצרף קטנים לעשרה בקריאת מגלת שנתינו, דהחינוך אינו על הקטן אלא על אביו. כזה השיב לי גם הרב ר"ח. אולם אני דברתי לדעת תוס' (ברכות מ"ח) שהחינוך הוא מצות הקטן, וראי' שגם הגהות אשרי (מגילה פ"א סימן ו') מסתפק בקטנים...
אוהבך בלי מצרים, אברהם אהרן הלוי
♦
[מכתב ג']
ב"ה. בשביעי לאביב תרנ"ו ירושת"ו הק'.ידיד אהוב, שלום.
אחרתי עד עתה גם הפעם, ומבשרך תחזה התנצלותי בשתי מלים "טרדות החג". והאמן ידידי כי אינני מופנה אפי' מצד א', אין למדין ואין משיבין, ואולם לבל אמשיך תוחלתך יותר הנני להשיבך בזה בע"ה.
תמהת עלי על אמרי דברכת שהחיינו על החג מועלת על ספירת העומר... הנה אנכי אמרתי שיש לאדם חזקת חיים על העתיד על זמן ז' ימים, לא יותר, ואיך באת עלי בטענה שתועיל ברכת שהחיינו ממועד למועד, ותאמר בזה"ל דאין נ"מ לדעתי ביום א' ליום שני ובין חדש א' לחדש שני, וכמו שאין יוצאין מברכת שהחיינו על האתרוג לצאת גם על המצה בפסח כן לא שייך לצאת כו' עכ"ד. מה עשית לי, ידידי, בדבריך.
ואם כוונתך להשיג עלי שאין לאדם כלל חזקת חיים על העתיד, ומקור הדברים הוא שהתוס' מחלקים במקומות הרבה (גיטין כ"ח.) לזמן מרובה ומועט שבזה לא חיישינן שמא ימות ובזה חיישינן, וכמה הוא זמן מועט, ראיתי לאחד מן האחרונים שכתב דז' ימים הוא זמן מועט, ואין הספר לנגד עיני. אך על דעתי עלה כעת להביא ראי' מריש יומא דלא חיישינן לרבנן למיתה דז' ימי הפרשת כה"ג, הרי מוכח דז' ימים הוא זמן מועט ולא חיישינן למיתה.
עוד השגת עלי ואמרת אם אחד יאכל פרי חדש בתוך החג האם יצא במה שברך על החג. גם זה מתורץ בעיון קל לחלק בין ספירה שהיא באה בחיוב ודעתי' עלה, ובין פרי הבאה במקרה, ואפי' ברור לו מקדם שתבא מ"מ מחוסר מעשה, או שמא ימלך המשלח או השליח וכדומה...
ולא היית צריך להאריך בחיוב צדקה כל השנה כולה, כי הייתי מודה לזה בלא ראיות, אולם בעיקר דבריך אין אני מודה לך, כי לדעתי מצות מתנות לאביונים אינה בכלל מצות צדקה, והראי' שאסור ליתן מתנות לאביונים ממעות מעשר, וא"כ ל"מ מעשר אלא אפי' חומש שאסור לבזבז יותר, והגע בעצמך אם כבר בזבז החומש ולא נשאר עליו חיוב צדקה ואין עניים מצויים כעת שמשכימין לפתחו (דאל"כ ודאי מחויב להאכיל רעבים) מ"מ צריך לטרוח אחר עניים לקיים מצות היום, או לכה"פ להפריש מעות לשם זה[2], והרי זה דומה לחגיגת י"ד בניסן שאעפ"י שהיא שלמים פשוטים מ"מ אינה כשלמים וזמנה דוקא בי"ד בניסן, וע"כ ודאי היו צריכים לברך עליה שהחיינו אם לא מפני שכבר יוצאין במה שברכו על החג...
ואתה שלום. ידידך דבק בך כאח, אברהם אהרן הלוי
♦
[מכתב ד']
בנידון ברכת שהחיינו, הנה לא אמרתי שברכת שהחיינו מספקת לז' ימים ושיהי' דומה לברכות התלוים בראי' שזמנם שלשים יום, לא כן, מודה אני שאם ברך היום על פרי חדש ולמחר באה לו פרי שני שצריך לברך שנית, ואף אני לא אמרתי רק יען שנשאר ספירת העומר בלי טעם למה אין מברכין שהחיינו, על זה אמרתי שסמכו במה שברך על החג, וכיון שיש לאדם חזקת חיים על ז' ימים הרי הוא כאלו קבל פתקא כביכול מהקב"ה לתת לי חיים ז' ימים והרי כבר הודתי על זמן ספירת העומר. אבל ודאי על שמיני עצרת התקינו לברך שהחיינו, ע"כ אין לפוטרו אם כבר ברך בשני לחג. אולם כנראה מלחמה לנו בזה, לא תבא לכלל פשר.ולמה העלמת עין ידידי מהביט בשו"ע או"ח ריש סי' תרצ"ד וסופו, ויתברר לך כי מתנות לאביונים הוא כמו לולב ואתרוג שצריך לבא בחשבון הוצאותיו וצרכי הבית אם גשמים אורוחנים[3]...
ואתה שלום. ידידך הרוצה בתשובה, אברהם אהרן הלוי
♦ ♦ ♦