מקורותיו של 'ספר הכוונות מאורות נתן' של רבי נתן שפירא

מבוא
בידי רבי נתן שפירא הירושלמי אשכנזי זיע"א (שס"ז – א' אייר תכ"ד), המכונה 'הרנ"ש' או 'הרב הנשי"א', היו מצויים כתבים רבים בקבלת האר"י. וכה כתב רבי נתן נטע הנובר בהקדמת ספר שערי ציון (אמשטרדם תל"א, דף ב ע"ב): 'ואחר זה בא אלי איש קדוש מירושלים תוב"ב ובידו חבילות חבילות מכתבי האר"י ז"ל ה"ה, החכם השלם המקובל אלקי כמהר"ר נתן שפירא...'. חלק גדול מכתביו אלו השתמרו עד היום. דרכו של רבי נתן היה לעטרם בהערות והגהות בגיליונות הדפים ובין השיטין.
כתבים אלו, על הערותיהם, היוו את הבסיס לחיבוריו ועריכותיו הרבים. אחד מהם הוא חיבורו 'ספר הכונות – מאורות נתן'. כיום קיימים למעלה משבעים כתבי יד של החיבור, הנחלקים לכמה סגנונות, המציגים את שלבי עריכותיו של הרנ"ש^[1]. בהקדמתו, כתב הרנ"ש בין השאר על מחברי הדרושים שבספר: 'ולקטתי הכוונת הנמצאת בידינו מהרב הגדול כי קדוש הוא כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי... ונודעו אלינו הכוונות הנז' על ידי כתיבת איש האלהים קדוש כמוהר"ר חיים ויטאל זלה"ה אשר קבל מרבו הנז', וכן משאר תלמידי האר"י ז"ל ה"ה'^[2]. אחת מעריכותיו של הספר נדפסה בקארעץ תקמ"ג בשם 'מחברת הקודש'. עריכה מאוחרת, בשמו המקורי 'מאורות נתן', נדפסה במושב בטחה תשע"ט.
בספר מחברת הקודש דף נז ע"ב הובא דרוש הפותח 'ליקוטים הנה נודע סוד כניסת מוחין'^[3]. בדקנו את תוכנו של הדרוש, ולא מצאנוהו בכתבי מהרח"ו. והנה, מקורו הוא דרוש 'לתת סיבה לשבירת הכלים', הכלול בחטיבת 'דרושי קודם האצילות' מאת רבי יוסף ן' טבול תלמיד האריז"ל^[4]. הדרוש עוסק בשבירת הכלים, בפירוש ספרא דצניעותא, במוחין דאבא ואמא, בענייני הלילה ובעניין המגילה.
הדרוש נעתק ונערך בכת"י חשובים, בהם בכתיבת: תלמידי ר"י ן' טבול^[5], רבי מנחם די לונזאנו^[6], מהר"י בירב השניז, רמ"ע מפאנוח ועודט. החלק הראשון של הדרוש נדפס בתוך ספר נובלות חכמה להיש"ר מקנדיאה ז"ל (דף קפב ע"ב – קפג ע"ב).
גם בידי^[7][8][9]הרנ"ש נמצא דרוש זה בתוך תכריך של כתבי האריז"ל ותלמידיו, והוא עיטר אותו בהערות רבות, כדרכו בקודש נהד'ר^[10]. הוא נטל את חלקו האחרון, והעתיקו לספרו מאורות נתן, שער הפורים.
כאן העתקתי את חלקו של הדרוש העוסק בענייני הלילה ובעניין המגילה, מתוך כת"י תלמידי ר"י ן' טבול הנ"ל, דף סה ע"ב. בהערות כתבתי מראי מקומות לדברי חז"ל, והשוואות לדבריו במקומות אחרים. וכן הבאתי שינויי נוסח משמעותיים מכת"י רבי מנחם די לונזאנו.
אני מקווה לפרסם בעז"ה עוד כמה דרושים שבחיבור מאורות נתן שער הפורים, שלא יצאו מתחת ידי מהרח"ו.
♦
הדרשה
כי בלילה הוא ישן, וזש"ה ויפל יי אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח א' מצלעותיו וכו' (בראשית ב, כא), וארז"ל במדרש ששאל ההוא מינאה אלהיכם גנב הוא וכו'^[11], וגם י"ל למה אנו מברכים על השינה שהיא א' מס' למיתה^[12], ועוד הברכה בעצמה שהיא כפולה המפיל חבלי שינה על עיני וחוזר תנומה על עפעפי, ועוד מה שאמר ומאיר לאישון בת עין, אם הוא ישן איך יש הארה בעין, ועוד דהל"ל עינים כי ב' עינים הם.
ופי', כי מלכות אין לה עינים^[13], וזעיר מביט בה כשהוא מביט בעינים בחזה שלו, ומשם עובר לה הארה דרך הנקב שבחזה לאחוריים ששם תחלת אצילותה, ולזה היא נק' בת החכמה והיא מכנה עצמו לחכמה, וכן מצינו שאמר הכתוב יי בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט), לפי שיסוד אימא מסתיים בחזה, ומשם למטה מתגלה היסוד של אבא, ומשם תחילת אצילותה. באופן, שמהאור הזה היוצא מזעיר דרך נקב החזה משם נעשים לה עינים. ועתה בלילה, האב נותן לה נדוניא שלא ע"י בעלה, ולזה הוא ישן, והשינה היא הסתלקות המוחין. וזהו המפיל שינה על עיני ותנומה על עפעפי, שנסתמים העפעפים שלא להשגיח בה, ואז ומאיר לאישון בת עין שהיא המלכות. ואז אלו המוחין נכנסין בה בעצמה, ונק' בת עין, לפי שאין לה אלא עין א' שהם חמשה גבורות, כי עין עולה ק"ל, שהם ה' גבורות והם אחוריים של מ"ה שהוא זעי' והיא באחוריים שלו. ואז כשנכנסים בה אלו המוחין, נאמר בה ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה (משלי לא, טו), לפי שהוא ישן, והיא מחלקת מזון לכל העולמות^[14].
וסדר כנסת המוחין האלו כך הוא לזה הסדר, עד חצות לילה נכנסים בלאה על דרך וסדר שנכנסים בזעיר, והיסוד של אבא מסתיים בזעי' עם היסוד שלו, ובלאה שהיסוד שלה הוא קצר יוצא דרך היסוד של לאה ומתעלם במלכות, שהמלכות אז בסוד נקודה, לפי שהיא רחל תחת המטה ומוסרת סימניה ללאה^[15] שהיא הי' של אהי"ה^[16] שיש ביסוד שבה ונשארה נקודה. ובחצות לילה נעשים מוחין מחודשים לו, ואז חוזר וניעור, ולאה נגדלת ומתפשטת ונעשית פרצוף א' עם רחל עד למטה, באופן שאז יש לה הארת תוספת ממנו, לפי שנכנסים בה המוחין כמו שנכנסין בו. ועוד, היסוד של אבא שהוא ארוך, עד חצות לילה היה מתעלם בתוך נקודה של רחל, עתה אחר חצות שנעשו שתיהן פרצוף א', יוצא היסוד של אבא דרך היסוד שלה, ונשארה העטרה של יסוד אבא מגולה בתוקף הארה, וזאת ההארה של מוחין נשארת בה עד הבקר.
ובבוקר מסתלקי' מרחל ולאה ונכנסין בזעיר, ונשארת רחל בסוד נקודה, ואנו חוזרים ומתקנים אותה בתפילתינו, וכשנכנסין בה המוחין בחצות לילה, היא אומרת אני ישינה ולבי ער (שה"ש ה, ב), אני עד עכשיו הייתי ישינה, ולבי שהוא בחינתה שבלאה ער. ולזה דוד עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, ומחצות ואילך היה מתגבר כארי^[17], לפי שדוד הוא מבחינת המלכות, והוא מלכות שבזעיר עטרה שבו, ולזה עד חצות לילה היה ישן לפי שהיא ישינה ולא היה ישן לגמרי, לפי שבחינותיה שבלאה אינה ישינים, שמתחילת הלילה נכנסי' המוחין בלאה ואינה ישינה, ולזה לא היה ישן כ"א עד שיתין נשמי^[18] שהם בחינת שש קצוות^[19]. וז"ש חצות לילה אקום להודות לך על משפטים (תהלים קיט, סב) שהם המוחין, כי משפט הוא מאימא נכנס בצדק שהיא מלכות.
קול דודי דופק (שה"ש שם), לפי שהוא לג"ע^[20] להשתעשע עם הצדיקים, ואומר פתחי לי אחותי רעיתי (שם) אומר כנגד לאה^[21], ונק' אחותי לפי ששניהם כאחד, ראשו של זה בצד ראשו של זה, רעיתי שהיא מבחי' אימא, יונתי תמתי (שם) נגד מלכות, שראשי נמלא טל (שם) כבר נכנסו, כי המוחין שהם הטל שהם יה"ו והם חב"ד^[22], ותובע רחל אל הזיווג. משיבת לו פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה (שם, ג) לפי שהי' עתה פרצוף א' עם לאה. אח"כ קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מר ואצבעותי מר עובר (שם, ה) הם ב' בחינות, א' הוא ביסוד לאה והוא כנגד הזרועות של זעיר, ואמר וידי נטפו מור הם הידים שמשימה האשה על חלציה כשכורעת לילד, והם העשר גבורות שביסוד למתק הדמים הטמאים שמוציאה בשעת הלידה שמהם באים החבלים לה. ואצבעותי מר עובר שהוא היסוד שבמלכו' ומר הוא היסוד של אבא שנק' מירא דכיא שלא היתה שבירה^[23] ח"ו^[24], וזהו מר עובר שהוא היסוד של אבא היוצא לחוץ על כפות המנעול (שם) לפי שיש שם אצבעות ואח"כ כף היד שסותמת אותה ונק' גן נעול (שם ד, יב), והיסוד הזה עובר דרך בו ויוצא לחוץ. וזהו בחי' מרדכי שהוא מירא דכיא^[25] היסוד של אבא היוצא לחוץ דרך המנעול שעולה ג' אדנ"י. ^[26]וזש"ה איש יהודי היה (אסתר ב, ה) שהיה מבחי' יהודה, והיה בשושן הבירה (שם) שהי' מלכו' שש"ן עולה י' פעמים אדנ"י.
וז"ש המן למלך ישנו וכו' (שם ג, ח), ופי' כי באצי' אין שום קליפה, אבל מבריאה ולמטה יש קליפה, אלא שיש הבדל ביניהם, כי בבריאה הקליפה מועטת ונבדלת לעצמה, וביצירה הקליפה סובבת הקדושה אבל הקדושה עומדת בפני עצמה בתוכה, ובעשיה הקליפה מרובה ומעורבת עם הקדושה, ושם הקליפה נק' ע"ז, וזשאז"ל אין צו אלא ע"ז^[27]. והוא כי בכל אלו העולמות יש שם אל שהוא חסד המעמיד הכל. ובבריאה הוא אל שדי שעולה ^[28]אלף חסר א' כנודע, והם אלף הרים שאוכלת מדת המלכות בכל יום^[29]. ויצירה הוא אל יהו"ה שהוא נגד זעיר. ובעשיה הוא אל אדני ועולה צו, וזהו צו הוא ע"ז, והוא כי הקליפה יותר מן הקדושה ומעורבת.
ואלו הם הד' גלויות, גלות בבל ומצרים הכל א' לפי שהכל בראש, וגלות מדי הוא בחזה ובזרועות, ובגלותינו שכבר נתקן הכל בגלויות שעברו, לא נשאר כ"א בחי' העקביים בלבד^[30]. וזשז"ל בעיקבות משיחא חוצפא יסגא^[31] לפי שהיא קליפה קשה ועבה והאור בה נסתם לאין תכלית. ודניאל היה בקדושה מזאת הבחינה של העשיה, וכן עולה אל אדני אלא שהאלף עולה לכאן^[32]. וז"ש והוצאתי את בלעו מפיו (ירמיה מא, נד) והיא הקדושה שהיתה בלועה בתוכו וכשיצאת ממנו נפלה לארץ, ובזה יובן משאז"ל שאמר העגל^[33], שי"ל וכי הקליפה אינה יודעת מבחינת הקדושה ומדרגתה, האיך היה אומר דברים כאלו. ובמה שפי' יתורץ, כי אחר שהיא בלעה הקדושה בתוכה, על מה שבתוכה היא אומרת אנכי י"י אלהיך (שמות כ, ב). ודניאל היה התך לפי שהיו נחתכים כל דברי המלכות על פיו^[34], לפי שהיה מזאת הבחי' שהיא המלכות.
והמן היה מזאת הקליפה שבעקביים, לפי שהוא מאדום, ובאדום נאמר בזוי אתה מאוד (עובדיה א, ב). ואחשורוש הוא אחשורוש שלקח בבל שהיתה הראש ואח שהוא מבחי' החזה, ובאלו המקומות אין הקליפה מזקת כל כך, אבל למטה בעשיה שהיא ע"ז כמ"ש היא המזקת. וזש"א המן למלך שהוא היה באותה מדרגה תחתונה ויש בידו ספק להזיק^[35], ומה שאמר לו ישנו (אסתר ג, ח), עתה הוא ישן^[36], ויש ספק לעשות מה שנרצה. ועוד, שאין השינה באה אלא כשמתנוצצת הגאולה, כי כל זמן הגלות יש בו הארת המוחין ואינו ישן, אבל עתה הוא ישן ואין אנו יודעים כשייקץ מה יעשה, ואז גזר כל אותה הגזרה הקשה. עד שבלילה ההיא נדדה שנת המלך (אסתר ו, א) שהוא מחצות ואילך, שאז נק' לילה, ואז הוא מתעורר כמו שפי', ויאמר להביא את ספר הזכרונות (שם) שהם השני יסודות של לאה ושל רחל, כי באיזו מהם שיהיה הזווג צריך שיתייחדו אלו הב' יסודות^[37], ואז נעשה הנס.
וזהו שאמרה אסתר שימני בין הכתובים, והוא כי זעיר הוא תורה שבכתב שהוא יסוד של חכמה המתגלה בו בעצמו, ומלכות הוא הנק' תורה שבע"פ שזה היסוד הוא על הפה שלה, א"כ האיך אמר שיכתבו המגילה הזאת. ופי' הוא שהבדל שבין אלו הימים לשאר הימים, כי בשאר הימים המוחין נכנסי' בלילה לבד ובבוקר חוזרת בסוד נקודה, ובלילה הלואי תספיק כח ההארה הזאת לבטל כח הדינין החזקים, אבל באלו הימים נשארו בה המוחין ביום, ונעשו לו מוחין מחודשים. ולז"א שיכתבו המגילה, שעתה היתה תורה שבכתב ממש שהיו בה המוחין ביום. ולזה נק' ספר (שם ט, לב) ונק' אגרת (שם, כט)^[38], נק' ספר שהמוחין בתוכה, ונק' אגרת לפי שבז"א היסוד של אבא מתעלם בתוכו ואינו יוצא לחוץ, ולזה אנו קוראים וגוללים, לפי שהוא נעלם, אבל ביסוד שלה הוא יוצא לחוץ ומתגלה ולכך פושטה כאגרת לפי שהוא מגולה.
וזש"ה ומרדכי (שם ח, טו) שהוא היסוד של אבא שפי', שיצא מלפני המלך (שם) שהוא היסוד של אימא^[39] שהוא קצר, וזה של אבא יוצא דרך בו בלבוש מלכות (שם), שהמלכות של אימא מתפשט עמו להלבישו, תכלת וחור (שם) שהם חסד וגבורה ועטרת זהב גדולה (שם) מצד אימא ששם הזהב, גדולה מצד אבא. ליהודים היתה אורה ושמחה (שם, טז) וכו', פי' ז"ל^[40] אורה זו תורה, ושמחה אלו י"ט, וששון זה מילה, ויקר אלו תפילין, וי"ל מה קשר לאלו הד' שמנו רז"ל. ופי' תורה הוא מאבא כי נובלות חכמה של מעלה תורה^[41], י"ט מאימא, מילה מהיסוד, ויקר הם התפילין שהם המוחין. וכל אלו הבחינות נכנסות עתה בה אפי' ביום.
♦ ♦ ♦