מבוא

לרגל ימי הפורים הבעל"ט, מתפרסם במאמר זה קטע מתוך חיבור קדום בערבית-יהודית, אשר שם מחברו לא נודע. קטע זה שייך לטופס הנמצא בספריית סט. פטרבורג (ומספרו EVR ARAB II 3182), המכיל 9 דפים, וכתוב בערבית-יהודית, בכתיבה מזרחית. טופס זה היה שייך לחיבור גדול יותר, שעסק בכמה ענייני הלכה. רוב הטופס עוסק בדיני פורים, ומהם: הלכות תענית אסתר (ואגב כך ביאור קצר אודות שאר התעניות), הלכות כתיבת המגילה, זמני קריאתה וסדר הקריאה, הלכות סעודת פורים משלוח מנות ומתנות לאביונים, איסור הספד ותענית בפורים, ועוד. דף אחד בטופס עוסק בהגדרת המושגים "בור", "עם הארץ", ו"תלמיד חכמים", והיה שייך ככל הנראה לדיון רחב יותר בענין זה, אלא שאין לפנינו יותר מדף אחד העוסק בכך.
טופס זה הגיע לידי תוך כדי עיסוק בחיפוש קטעים חדשים השייכים לספר "המספיק לעובדי השם" לרבינו אברהם בן הרמב"ם, לרגל התקנת מהדורה כוללת של החיבור[1]. ממבט ראשון נראה היה לשייכו לספר המספיק, שאכן עסק בהלכות המועדים[2], אך לאחר עיון בתוכנו התברר שאין לו שייכות לספר המספיק, וזאת ממספר טעמים: א. בספר המספיק לרוב משלב רבינו אברהם, תוך כדי הדיון ההלכתי, הנהגות ורעיונות הגותיים וחסידיים[3], הנעדרים מן הטופס שלפנינו. ב. בספר המספיק ניכרת הסתמכותו של ראב"ם על כתבי אביו, ואילו בטופס שלפנינו לא נמצאה ראיה ברורה לשימוש בכתבי הרמב"ם (מכך גם ניתן להעריך בזהירות, כי החיבור שלפנינו קדם לתקופת הרמב"ם, שכן לאחר תקופתו, רבים מן המחברים בארצות המזרח התייחסו לדבריו ולדעתו בנושאים שבהם עסקו. אמנם, כמובן שאין מכך ראיה ברורה, והערכה זו אינה יוצאת מגדר השערה). ג. סגנונו של המחבר אינו זהה לסגנון הכתיבה של רבינו אברהם.
מכל מקום, לפנינו חיבור קדום בערבית-יהודית העוסק בדיני הפורים, וחשיבות יתרה יש בכך, משום שעל הלכות פורים אין בידינו חיבורים רבים מחכמי ארצות ישמעאל והגאונים, ובגילוי קטע זה ישנה תרומה נוספת להלכות הפורים במשנתם.
בקטע המתפרסם כאן (הכולל שלושה דפים מתוך תשעת דפי הטופס), נידונו ארבעת מצוות הפורים: סדר קריאת המגילה, סעודת פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים. מספר חידושים עולים מקטע זה, המתפרסם בזאת לראשונה, ומהם: המחבר פוסק כדברי הריטב"א (מגילה ז:) ששיעור משלוח מנות משתנה לפי יכולת השולח ולפי כבוד המקבל, כלשון הירושלמי במגילה וכגירסא הקדמונית בבבלי. וכן המחבר פסק להלכה כפשט דברי הגמ' שיש חובה להשתכר בפורים, ואף לתלמיד חכמים יש חובה להשתכר עד כדי חוסר יכולת להבין, והוא מביא לכך ראיה מן המעשים שהובאו בתלמוד.
אודה להרב עזרא קורח שליט"א שהואיל בטוב ליבו לסייע בעדי בתרגום החומר, כן אודה להרב עמנואל מולקנדוב ולהרב ישי רונן שעברו על המאמר והעירו הערות חשובות.
♦

מקור

(3א) וקד קדמנא פי צדר כלאמנא אן כל שי קד רסמוה יבארך עליה כמא יבארך עלי אלמפרוצ'את ולד'לך יבארך עלי אלמגלה ווקיד נר חנוכה אשר קב"ו על מקרא מגלה וב' שעשה נסים וג' (3ב) וב' שהחיינו וכו' פאדא אכמל קראתהא [י]בארך ב' האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע ויום ת'אן יבארך קבל קראתהא שתי ברכות אשר קדשנו ושעשה נסים ויסקט שהחיינו לא ילזם אעאדתהא ובעד תמאמהא מא קלנא ומנד יבארך לא ינבגי לה אן יתכלם חתי יקרא ואן תכלם יעיד אלברכה וחיניד יקרא.
ואלבלאד אלדי ג'רת עואידהא אן יקולו בעד תמאם אלברכה ארור המן ארורה זרש לא באס בד'לך אד' וג'דנא פי את'אר רבות' ז"ל מא ידל אן אכת'ר אסתעמאלהם יום פורים אנמא כאן ארור המן ברוך מרדכי אד' חדו פי אלשרב יום פורים סכרא יתנאהא אלי חד (4א) אן יתלג'לג' לסאנה בין ברוך מרדכי וארור המן ויתקלב לפט'ה וקאלו עד דלא ידע בין בר' מר' לא' המן פדלילא עלי כון אכתר תצרפהם יומהם ד'אך בהד'ה אלמקאלאת אר' המ' בר' מרדכי.
ואד'א כאנת אלמגלה מכתובה בין אלאספאר פי סג'ל וכאנת להא אמאזה פי אלסג'ל אן יכון אלרק אלתי הי מכתובה פיה זאיד פי אלסעה עלי גירהא מן אלרקוק או אקל סעה מנהא פתט'הר מנחאזה אמא אן כאנת מתסאויה פלם יג'יזו בעץ' רבות' אלתלאוה פיהא ובעץ' אג'אזו וקאלו הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים יצא אמא אן כאנת פי מצאחף לא סג'ל לעמרי אן אלתלאוה פיהא תחאמל אד' נחתאג' אגרת וקד שבהת לספ' תור' לכנה ענד אלצ'ראיר ג'איז כיר מן אן יבקי דון תלאוה ומא אמכן אלאשהאר למעאניהא כאן (4ב) אפצ'ל ואשבה.
ואלצנעה פי יום פורים מע אנהא מבאחה ועלי ד'לך וקע אלאתפאק מן ישראל כאפה לכנה מע הד'א מכרוהה הי למן ענדה קות יומה ד'אך אד' קאלו כל העושה מלאכה בט' באב ובפורים אינו רואה סימן ברכה פינבגי אלתוקי מן ד'לך ותג'ניבהא אלא ענד אלצ'רורה ואלנסא אלדי ג'רת עואידהן אן לא יצנען פיה צנעה יג'רו עלי אלעאדה ולא יגיר עליהן וכד'לך פי חנכה וראש חודש ולילה אלאחד אול אלליל פיהן מן ג'רת עאדתהא ללא תצנע פיה צנעה שגלא מן אשגאל אלעלאג' פיתרכן עלי עואיהן ולא יקהרן עלי שיא.
וילזם כל מלתזם שרע ישראל אסתעמאל סעודה צ'רורה עלי חסב קדרתה ומא תג'וד ידה וילזם אסתעמאל פרח וסרור ושרבא וסכרא ותוסיע עלי אלעניים (5א) כל ואחד בחסב ג'ודה ולא אקל מן עטאיא אתנין לאתנין מן אלעניים ומתנות לאביונים וילזם אלמהארא בעצ'נא לבעץ' כל ואחד מא אמכנה לקולה ומשלוח מנות איש לרעהו ולא אקל מן תחפתין נועין צ'רורה מן לחמא ומשרוב לקולה מנות אתנין וכל ואחד בחסב ג'ודה.
וקד וג'ה בעץ' יומא אחר אלרבאניה מן אהל אליסאר הדיה לצאחבה פאסתקלהא קאל למוצלהא קול לרבינו קד אקמת פרץ' קולה ומתנות לאביונים הד'א עטי יעטי למסכין פפהם אלגרץ' פוג'ה טאבק עג'לא פיה סמין וקלה כמר פקאל קולו לרבינו אלאן תבתת מא כלפת ומשלוח מנות איש לרע' אלהדיה בחסב ג'וד אלראסל וג'לאלה אלמרסול אליה וללמעאני חדודהא.
וכאנו מן אלרבאניה נפסין מקלין עלי ג'מלתהם סלאם אללה כאנא יתראסלא (5ב) ג'דאואתהם יאכד אלסעודה אלתי אעד לנפסה מן טביך ומשרוב בחסב מא לחקת ידה וירסלהא לצאחבה וירסל לה הו מא אעד לנפסה פיצח להם אקאמה אלפרץ' סעודת פורים ואקאמה פרץ' ומשלוח מנות אד' ליס כאן יפי חאלהם לאעדאד סעודה ומא יתראסלא חרסא עלי אקאמה אלפראיץ' ואללאזם ובמת'ל האולאיך רחמוא אלסאבקין ובפצ'להם נחן עאישין אד' כאנו יבלגו אלגאיה פי אקאמה אלסנן נהאיך ען פראיץ' אלשרוע דקהא וג'להא פיג'ב אלאקתרא באפעאלהם ואקתפא את'ארהם ואלתברך באכ'בארהם ואן יסאל אללה חסן עונא מא חדו לנא אן נמת'תל.
ומן עמל אלסעודה לילה פורים לילה י"ד לם יכרג' ען לאזמה אד' קאלו ימי משתה ושמחה פמן וסע אללה עליה ליחפל (6א) לילה ונהארא מא צ'ר ד'לך ומן וכ'רהא יום פורים אלי חלול לילה ט"ו לם יקצ'י פרצ'א ואן בדא ואן בדא באלאכל יום י"ד ותמאדא לילה ט"ו מא צ'ר ד'לך קד אקאם פרצ'א.
וחרא לסעודה שיא יתאדם בה מן לחמא או חות בחסב מא תוג'ד ידה וחד אלשרב שראבא יסכר מנה אד' קאל ומשתה ולא יקע אסם משתה אלא עלי אלסכר מנה וצ'ד אלברכה לבר מינן ומכל ישר' שתה ואין לשכרה ואול וצפה מן אלבדאה קיל וישת מן היין וישכר וישתו וישכרו לא וקע אסם שתיה אלא עלי סכרא יטיב בה.
ואן כאן אלתנאהי פי אלסכר מחדודא לא ילק בתלמי' חכמ' וכד'א וג'דנא פי אלאדאב ללא יתנאהא סכרא לכנה פי יום פורים כאצה פרצ'א וסנה וחכו ען אלאבדאן אלמשאהר אנהם תנאהו פיה סכרא חתי יכאד אן לא יעקל והד'ה אלפראיץ' אלמחדודה פיה דאימא פי אלמלה לא תזל אבדא ודכרה באקיה ללאג'יאל כמא קאל וימי הפורים.
♦

תרגום

כבר הקדמנו בראש דברינו, כי על כל דבר שתיקנו מברכים עליו כפי שמברכים על המצוות המחויבות, ולפיכך מברכים על המגילה ועל הדלקת נר חנוכה: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגלה וברוך אתה ייי שעשה נסים וג', וברוך אתה ייי שהחיינו וכו'. וכאשר השלים קריאתה מברך[4] ברוך אתה ייי האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ולמחרת[5] מברכים לפני קריאתה שתי ברכות: אשר קדשנו ושעשה נסים, ומשמיט שהחיינו, שאין צריך לחזור עליה, ואחר סיומה (מברך) כפי שאמרנו. ומעת שמברך, אין ראוי לו לדבר עד שיקרא, ואם דיבר יחזור על הברכה ואז יקרא.
והמקומות שנהגו לומר אחר סיום הברכה: ארור המן, ארורה זרש[6], אין בכך כלום, שכן מצאנו במסורות רבותינו ז"ל מה שמורה שרוב שימוש לשונם[7] ביום פורים לא היה אלא ארור המן, ברוך מרדכי, שכן קבעו את גדר השכרות בשתיית יום פורים עד כדי שתתבלבל לשונו בין ברוך מרדכי וארור המן ויתהפך ביטויו, ואמרו (מגילה ז:): "עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן"[8], וזו ראיה שרוב עיסוקם באותו יום היה באמירות אלו, ארור המן ברוך מרדכיט.
ואם[9] היתה המגילה כתובה בין הספרים בגליון[10], והיה לה סימן היכר בגליון, שיהיה הקלף שהיא כתובה בו רחב יותר משאר הקלפים שזולתה או צר מהם כך שתיראה שונה – מותר, אך אם היתה שווה להם, לא התירו מקצת מרבותינו את הקריאה בה. ומקצתם התירו ואמרו: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים יצא[11]. אבל אם היתה בספרים[12] ולא בגליון, חי נפשי שהקריאה בה מוטלת בספק, לפי שאנו צריכים אגרת, והיא הרי דומה לספר תורה[13]. אך בשעת הדחק הדבר מותר[14], וטוב מאשר להישאר בלא קריאה, וכל מה שאפשר לפרסם מענייניה הוא טוב ונאה יותר[15].
והמלאכה ביום פורים, אף שהיא מותרת ועל כך הסכימו כל כלל ישראל, עם זאת היא מגונה למי שיש לו מזון לאותו היום, שכן אמרו: כל העושה מלאכה בט' באב ובפורים אינו רואה סימן ברכה[16], לפיכך ראוי להיזהר מכך ולהימנע ממנה אלא בשעת הדחק[17]. והנשים שנהגו שלא לעשות בו מלאכה, ילכו אחר המנהג ואין לשנותו עליהן[18], וכן בחנכה וראש חודש ובליל יום ראשון בתחילת הלילה[19], יש בהן מי שנהגה שלא לעשות בו מלאכה מעסק שהטיפול בו קשה[20], הרי יונחו במנהגן ואין לכפות עליהן דבר.
וחובה בהכרח על כל הדבק בתורת ישראל לערוך סעודה, איש כפי יכולתו וכאשר תמצא ידו. וחובה לקיים שמחה וששון, משתה ושכרות, ולתת בהרחבה לעניים, כל אחד כפי טובו, ולא פחות משתי מתנות לשנים מן העניים - ומתנות לאביונים. וחובה לשלוח מנות איש לרעהו כל אחד כפי יכולתו, לאמרו: ומשלוח מנות איש לרעהו, ולא פחות מ"תחפתין"[21] משני מינים בהכרח, מבשר ומשקה[22], משום שאמר: מנות, שתיים, וכל אחד כפי טובו.
ומעשה שהיה באחד מן הימים, כאשר אחד מהרבנים, מן האנשים האמידים, שלח מתנה לחברו, ומיעט בה. אמר למביא אותה: "אמור לרבינו כי קיימת חובת ומתנות לאביונים, זו מתנה הניתנת לעני". והבין את הכוונה, ושלח מגש[23] ובו עגל שמן וכד יין. ואמר: "תאמרו לרבינו כי עתה קיימת את המוטל עליך: ומשלוח מנות איש לרעהו"כד. המתנה היא כפי טובו של השולח וכבודו של המקבל, ולכל ענין גדר משלוכה.[24]
ומן[25]הרבנים - על כולם שלום ה' - היו שני עניים[26], שהיו שולחים את סעודותיהם זה לזה[27], היה לוקח כל אחד את הסעודה אשר הכין לעצמו, תבשיל ומשקה כפי אשר השיגה ידו, ושולחה לחברו, וחברו שולח לו את אשר הכין לעצמו. ובכך הצליחו לקיים חובת סעודת פורים וחובת ומשלוח מנות, שכן לא היה בידם להכין סעודה (נוספת), והיו שולחים זה לזה מתוך זהירות[28] לקיים את המצוות והחובות. ובדומה לאלו היו הקדמונים שנפטרו[29], ובזכות מעלתם אנו חיים, שכן הם הגיעו לתכלית בקיום המנהגים, קל וחומר במצוות התורה, הקטנות מהן כמו הגדולות. על כן ראוי להמשיך במעשיהם ולחקות את מסורותיהם ולהתברך בסיפורי קורותיהם[30], ולבקש מה' את טוב העזרה במה שהורו לנו לקיים.
ומי שעושה את הסעודה בליל פורים, ליל י"ד, לא יצא ידי חובתו, שהרי אמרו (אסתר ט, כב): ימי משתה ושמחה. ומי שהרחיב עליו ה', ירבה בהרחבה[31] בלילה וביום, ואינו מזיק בכך. ומי שאיחר אותה ליום פורים עד כניסת ליל ט"ו, לא קיים מצוותו. ואם התחיל באכילה ביום י"ד והמשיך לליל ט"ו, אינו מזיק בכך וכבר קיים חובתו.
וראוי להכין לסעודה דבר שמלפתים בו[32], כבשר או דגים כפי אשר תמצא ידו. וגדר השתייה היא שתייה שמשתכרים ממנה, שכן נאמר: ומשתה, ואין נופל שם משתה אלא על השכרות ממנו, והיפך הברכה, בר מינן ומכל ישראל, היא: "שתה ואין לשכרה" (חגי א, ו)[33]. ובתיאור הראשון מן ההתחלהלד נאמר[34](בראשית ט, כא): וישת מן היין וישכר, וישתו וישכרו (שם מג, לד). לא נופל שם שתיה אלא על שכרות שמתבסם[35] בה. ואף שההפרזה בשכרות אסורה ואינה ראויה לתלמיד חכמים[36], וכך מצאנו בדברי המוסרים שלא יפריז בשכרות[37], אך ביום פורים באופן מיוחד היא חיוב ומנהג[38]. וסיפרו על החכמים המפורסמים שהפריזו בו בשכרות עד שכמעט לא יכלו להבין[39].
ואלו המצוות הקבועות בו הן תמידיות בקרב האומה ולא יסורו לעולם. וזכרו[40] נשאר לדורות, כמו שנאמר (אסתר ט, כח): "וימי הפורים [האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם][41].
♦ ♦ ♦