סדרת ספרי באר יהודה: פסחים, סוכה, ראש השנה, בבא קמא, בבא בתרא, סנהדרין. הרב יהודה זולדן. מכון מעליות, מעלה אדומים. תשפ"א-תשפ"ד. 025353655. zoldany@gmail.com.
מזה שנים רבות, עט הכתיבה לא משה מידיו של הרב יהודה זולדן שליט"א. ספרים רבים כבר נכתבו או נערכו על ידו במהלך העשורים האחרונים, ובכללם סדרת ספריו 'יהודה וישראל' העוסקים בהלכות ציבור, במועדים ובמקדש, ומתוך כך מתרחבים ונוגעים בסוגיות רבות מכל הש"ס, וכן סדרת אסופות מאמרים בהוצאת מכון התורה והארץ שנערכו על ידו, ועוד ועוד.לאחרונה סיים הרב זולדן את עבודתו כ'מפמ"ר' – מפקח מרכז על הוראת תלמוד ותושב"ע בחינוך הדתי, ועתה זמנו בידו לכתוב ולפרסם סדרה נוספת, שאינה נופלת מקודמותיה – הפעם סדרת ספרי עיון על סדר מסכתות הש"ס. הספרים כתובים בשפה בהירה וברורה, ערוכים ומובנים היטב.
עיוניו של הרב זולדן נכתבים מתוך בקיאות מופלגת בסוגיה ובמקורותיה השונים, כולל אלו הזניחים והפחות מוכרים (ואף מאמרים רבים בני דורנו), וכולל הסוגיות הפחות נלמדות. מקום מיוחד מוקדש לדברי רבותיו של המחבר, ובפרט הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, וכן לתורתם של ראשי ישיבות הסדר, כמו הרב נחום רבינוביץ', הרב אהרון ליכטנשטיין, ויבדל"א הרב יעקב אריאל, הרב יהושע וייצמן, ועוד. מאפיין נוסף הוא הקישור בין העיון הלמדני הישיבתי המעמיק בשורשי הסוגיה ובין יישומים שונים שלה בדורות האחרונים. הדבר הבולט במיוחד בעיסוק בהלכות ציבור, שיש בהן שני מוקדים מקבילים: האחד הוא פשט הגמרא ומפרשיה הראשונים, והשני הוא דברי חכמי הדורות האחרונים שעסקו בהיבטים שונים של הלכות ציבור, כגון הרי"א הרצוג, הר"ש ישראלי, הר"א ולדנברג ועוד.
אציין בקצרה כמה פנינים מתוך הספרים: בבאר יהודה פסחים (עמ' 102 ואילך) מבאר המחבר שהדין ששלושים יום קודם החג שואלים ודורשים בהלכות החג יוצר מציאות כללית של דעת המקושרת לחג, וחורז בכך הלכות רבות שנתלו בשלושים הימים שקודם החג. בהמשך (עמ' 437) מוצעת הבנה ברמב"ם שלפיה עיקר מצוות אכילת קרבן פסח הוא באכילה שבתחילת הסעודה, והאכילה שבסוף הסעודה לא באה אלא ליצור סיום של הסעודה עם קרבן הפסח בפה, וממשמעות דברי הרב זולדן נראה שאפילו אין בה חיוב בכזית! בהמשך (עמ' 475 וסביבתו) מבחין המחבר בין מצה שיש באכילתה מצווה עצמית מלבד היותה נלווית לקרבן הפסח ובין מרור שכל מצוותו היא אגב הפסח, ומתוך כך מסיק שגם בו אין חיוב בכזית אלא בזמן הזה, כפי שכבר כתבו כמה אחרונים.
בבאר יהודה סנהדרין (עמ' 25-24) עומד המחבר על כך שבשונה מהמושג בגמרא 'כיבוש יחיד', המושג הנגדי 'כיבוש רבים' הוא ככל הנראה חידוש לשוני של הרמב"ם (הל' תרומות א, ב), שיש לו משמעות הלכתית רבה: 'אם אין תמיכה והסכמה של רוב העם למלחמה, הכיבוש ייקרא כיבוש יחיד, ואין הוא נחשב כיבוש'. בהמשך (עמ' 283) התעכב על לשון הרמב"ם בנוגע לחכמי הסנהדרין: 'ושידעו ברוב הלשונות', והציע שהיא מבוססת על לשון ר' יוחנן 'ויודעים בשבעים לשון', שממנה משמע שאין צורך שכל אחד מהחכמים ידע את כל הלשונות, אלא די בכך שכל אחד ישלוט בכמה לשונות ובסך הכל הם ידעו יחד את כל הלשונות. בהמשך (עמ' 434 וסביבתו) דן המחבר במה שכתב החינוך שמצוות בניין בית הבחירה נוהגת כשרוב ישראל על אדמתם, ובוחן את שאלת מקור דבריו והגדר המעשי היוצא מהם לאור הנעשה בבית ראשון (שבו היו רוב ישראל על אדמתם, ובניין הבית התעכב עד להתחזקות שלטון שלמה) ובבית שני (שבו נבנה הבית על ידי מיעוט ישראל).
עוד דיו רב בקולמוסו של הרב זולדן, ועוד כרכים רבים של 'באר יהודה' מצויים בהליכי כתיבה ועריכה. ייתן ה' וימשיך הרב זולדן לזכות את ישראל בתורתו, ישוטטו רבים ותרבה הדעת.
♦
תורת הקדמונים כרכים א-ד. כ-650 עמ' בכל כרך. הרב עמנואל מולקנדוב. פתח תקווה תשפ"א-תשפ"ה. E9074716@gmail.com. 054844599.
דורנו זכה לפתיחת שערי חכמת התורה מהיבטים רבים. אחד החשובים שבהם הוא פרסומם של כתבי גאונים וראשונים רבים שלא היו ידועים לרבים בדורות הקודמים, או משום שלא נדפסו כלל או משום שנדפסו באופן מוגבל. ידועה שיטת החזו"א שלפיה אין לסמוך על ספרי ראשונים אלו, אך החזו"א עצמו סמך על חלק מכתבי היד בסוגיות שונות, וכך נהגו גם ממשיכיו (לעיון בשיטת החזו"א בסוגיה זו, ראו בספר עמודים בתולדות הספר העברי – הגהות ומגיהים, פרק טו, ובעיקר עמ' 570-542). ובקרב רבים וטובים נעשה השימוש בראשונים שנדפסו מכתב יד לדבר שבשגרה, עד כי רק לימוד האחרונים עודנו משמר עבורם בעקיפין את האבחנה בין ראשונים שדבריהם היו מוכרים בעבר, לראשונים שנדפסו לראשונה בדורות האחרונים.יש להוסיף שמאז החזו"א ועד היום הלך התחום והתמסד, נקבעו בו כללי ההדרה וייחוס כתבים למחבריהם, התקיימו דיונים ופולמוסים רבים. ורבים מכתבי היד המקוריים הונגשו לרבים והגישה אליהם נעשתה זמינה. ושמא יש בכל השינויים הללו כדי לתרום לאמינות החיבורים הנדפסים מכתב יד, גם אליבא דהחזו"א.
גילויים רבים ועצומים אלה מקיפים את כל חלקי התורה וסוגיותיה, מבלי לפסוח על סוגיות 'מעשיות', 'ישיבתיות', 'מחשבתיות', 'הלכתיות' או כל הגדרה אחרת. הם מצריכים התייחסות מערכתית, לגופו של עניין, ולא ניתן לפטור את כולם בתשובה אחידה של אימוץ גישה כזו או אחרת. לא ניתן גם לטעון שמכיוון שחכמי ישראל היו גדולים ובקיאים, ממילא כל ספר שנדפס זכה מיידית להטמעה ולהתייחסות בשיח ההלכתי, שכן חזינן דלאו הכי: מקורות רבים וחשובים לא נידונו כלל על ידי האחרונים, גם לאחר שנדפסו ופורסמו.
בשנים האחרונות עמל הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א על כתיבת ההתייחסות הזו. בקצב מעורר השתאות, הוא מפרסם מדי שנה עשרות רבות של מאמרים (ואולי אף יותר ממאה בשנה), העונים כולם על הצורך בהתייחסות לכתבי הראשונים שהתגלו. לא פעם נסקרות במאמריו סיעות ראשונים גדולות וחשובות, שמחזקות דעה שבעבר לא הוכרה כלל, או שהוכרה כדחויה. פעמים רבות, גישתו נוטה לבכר את המקורות הקודמים, גם כשמשמעות הדבר היא נטייה מהפסיקה המקובלת, והדבר מביא למסקנות מחודשות ומעוררות מחלוקת (ראו עוד בהסכמות המעניינות שניתנו לספרים, וכן בתגובות של ת"ח שונים שפזורות לאורך הספרים). ועם זאת, דומני שגם החולקים אינם רשאים עוד להפטיר כדאשתקד, ועליהם לבסס את משנתם ולהשיב על הטענות לפי דרכם – וספרי תורת הקדמונים ישרתו היטב גם אותם.
בארבעת כרכי תורת הקדמונים מצויים 501 סימנים: רובם המוחלט עוסקים באורח חיים ויורה דעה, ומיעוטם בחושן משפט, אבן העזר ועניינים נוספים. אציין כאן כמה דוגמאות לנושאים והכרעות, תוך הבהרה שאין זה אלא מראה מקום, ותוך המלצה לעיין בדברים במקורם.
כרך א: בסי' כ מצדד להחזיר את הנוסח המקורי של התפילה במקומות שבהם הוא השתנה ע"י הצנזורה. בסי' מה מצדד שהמתפלל ערבית קודם השקיעה יתפלל רק את העמידה ולפניה ק"ש ללא ברכות, ואת ק"ש עם ברכותיה יקרא רק בלילה. בסי' עו מצדד שהשיעור המובחר לאכילת כרפס הוא כזית, אלא שבפועל הוא נוקט ששיעור הכזית הוא קטן ולכן הוא מציע לאכול בין 8 סמ"ק ל-20 סמ"ק, 'שבזה יש שיעור כזית לפי האמת אבל לא עוברים על דברי השו"ע, מכיוון שלפי דעתו אין זה שיעור כזית'. בסי' קכד מצדד להחמיר בכתם פחות מכגריס בימינו, שאין המאכולת מצויה.
כרך ב: בסי' יא דן בטענה שיש להחזיר את נפילת האפיים בתחנון לספרדים, בשונה מהנהוג כיום, אך מצדד שאין בכך צורך, משום שנפילת האפיים המקורית הייתה על הקרקע. בסי' כו דן לומר שאין צורך להעביר את הבשמים ליד ימין בהבדלה אלא ניתן לברך עליהם כשהם ביד שמאל. בסי' קכד מצדד בדעת הרמב"ם וראשונים נוספים שאין קניין לגוי להפקיע מתרו"מ ומקדושת שביעית אף כשהקרקע והפירות בידו, ושלא כהבנת הכס"מ ברמב"ם המהווה בסיס לדעת הסוברים שיש לגוי קניין חלקי.
כרך ג: בסי' ו דן בשאלת מניין חוטי התכלת בציצית, ומצדד לנהוג כראב"ד, בחוט תכלת אחד שלם מתוך ארבעה (דהיינו שני ראשי חוטים מתוך שמונה). בסי' לז דן בדין הטמנה במקצת, ומצדד להקל בה בטענה שזו דעת רוב הראשונים, ודבריהם לא עמדו לנגד עיני השו"ע. בסי' צג דן באופן הראוי לכתוב ספר תורה בימינו, לאור ההבדלים בין ספרי התורה השנים, תוך התייחסות לנוסח כתר ארם צובא ולעדי נוסח עתיקים נוספים.
כרך ד: בסי' ה מעלה שאין לצרף את שיטת ר"ת בזמן השקיעה לספק ספיקא לעניינים שונים התלויים בכך. בסי' יב מצדד שדי בכך שכהן המברך יגביה את כפות הידיים כנגד הכתפיים, ואין צורך להגביה את כל הזרוע. בסי' יג מצדד ליטול ידיים בברכה על אכילת דבר שטיבולו במשקה. בסי' נו דן האם יש בימינו מצווה לתקוע בחצוצרות בעת צרה, ומצדד לומר שעקרונית כן, והסיבה לכך שלא נהגו כן היא שאין המלחמה מתנהלת לפי כללי ההלכה.
הרב מולקנדוב זיכה את לומדי התורה באוצר גדול, אייחל ואבקש שימשיך לעיין ולכתוב במרץ, עד שארבעת הכרכים שלפנינו ייחשבו ל'אוצר קטן' ביחס לכרכים שעוד נזכה בהם (ובקשה נוספת – מפתח עניינים, שיכלול גם מפתח נרחב לכללי פסיקה).
♦
אורות השמחה. מלוקט מכתבי הראי"ה קוק. ליקוט: דן סתר. תמוז תשפ"ד. 173 עמ'. danidn@gmail.com.
זכה גיסי, הרב דן סתר שליט"א, לעשות אוזניים לתורה ולפרסם בין חיבוריו הרבים כמה קבצי ליקוטים המנגישים ומסדרים דברים שנכתבו במקומות שונים לפי סדר נושאים. בין הקבצים הללו 'אורות הצדיק' – לקט מכתבי הראי"ה קוק בנושא הצדיק; רועה האמונה – לקט מכתבי הרמ"ד ואלי בנושאים שונים; ועוד. בחיבור שלפנינו נאספו קכ"ד פסקאות מכתבי הראי"ה קוק ומהן נבנו שישה פרקים בנושא השמחה.הפרק הראשון עוסק ביסודות השמחה, השני בשמחת התורה ומצוותיה, השלישי בסיבת העצבות ודרכי התמודדות, הרביעי בתשובה ושמחה, החמישי בהדרכות והשישי בשמחת הצדיקים. בסוף הספר הוספות מכתבי הרצי"ה קוק והרי"מ חרל"פ.
בהקדמת המלקט, עומד הרב סתר על כך שההקשרים שבו הוזכרה שמחה בתורה הם קרבת ה' ומפגש עמו, כשמחת המועדים והעלייה לרגל. עניין זה חורז אף את חיבורנו – חיבורו של הראי"ה: השמחה הרצויה אינה סתמית, אינה עומדת בפני עצמה במנותק מעבודת ה' וקרבתו. הראי"ה רואה גם בשטות אמצעי בעלמא להגיע אל שמחת ה' (עמ' 45): 'נבראה השטות [...] וממנה בא האדם לרומם את רוחו לבקש את מקור שמחתו בדברים קיימים ונצחיים, שהם הנם יסודות האמת של החיים שבהם השמחה מכוונת אל החכמה האלוקית', שהשמחה במעונו'. כך מבאר הראי"ה את הצורך – והיכולת – לשלב בין שמחה תמידית ובין זכירה תמידית של יום המוות (עמ' 65): 'זה סייג שלא יתערב בשמחת הנפש מעט מהתפעלות שמחת החומר, וזה רע עד מאוד, כי אחרית שמחה חמרית תוגה וקלקלה ומביא לשכחת ה' ית' כיוון שיסודה בשקר [...] והנה כל זה יש לחוש אם יום המוות שכוח ממנו, שאז יש מקום להדמיון לישא ראשו'. כשהתבקש הראי"ה קוק לתת עצה לשמחה, ענה וכתב (עמ' 111): 'פשוט שגם הירוד שבאנשים, אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עת לעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כל כך הוויות עד אין תכלית – יתעורר בשמחה ובגבורה לעשות טוב. וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמונה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצוות, העבודה וזכיכות המידות'. במקום אחר (עמ' 133) תיאר הראי"ה את צער הצדיקים על הקלקולים השונים שבעולם, ואת נחמתם: 'הם מוצאים נחומים בשמחת השגת התורה, בנועם ד', שאין שיעור למתקו ושמחתו'.
אף שקרא לעצמו 'מלקט', אין כאן ליקוט בלבד, שכן הרב סתר הקדיש מאמץ רב לבאר את דברי הראי"ה קוק באופן רציף ולקרב את לשונותיו הגבוהות אל הציבור הרחב. אף עמד בקצרה על סוגיית המקורות: בדרך כלל לא ציין הראי"ה מקורות לדבריו, אך בפסקאות העוסקות בשמחה חרג ממנהגו והרבה להזכיר את הדרכתו של האר"י ז"ל לתלמידו מהרח"ו בעניין השמחה. מכיוון שכך, הקדים הרב סתר לספרנו ליקוט קצר מכתבי האר"י ז"ל, מהרח"ו וספר חרדים בעניין השמחה, מעלתה ועניינה.
על כלל דברי התורה נאמר שהם 'משמחי לב' (תהילים יט, ט) – ובוודאי דברים העוסקים במידת השמחה. חמרא למריה, טיבותא לשקייה, הרב דן סתר המשמח את הבריות בחיבורו.
♦
קובץ עלוני פלפולא דאורייתא. הרב רפאל סויד. 150 עמ'. בני ברק תשפ"ה. zx0527103930@gmail.com. 055-6770051.
לפני כשלוש שנים סקרתי את הספר מנחת רפאל מאת הרב רפאל סויד שליט"א (האוצר סד עמ' רעד-רעד). מאז הוסיף הרב סויד והעמיק בעניינים מרובים מספור ובמסגרות רבות מספור, ובשבוע של פרשת מקץ תשפ"ד נפל דבר: עלון פלפולא דאורייתא עם חידושי תורתו רואה אור מדי שבוע. כעת נקבצו כל העלונים למעין 'ספר' שמופץ בחינם לכל מאן דבעי.בתורתו של הרב סויד מתקיימים דברי רבינו הקדוש: 'אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי – דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי, דכתיב: 'והיו עיניך ראות את מוריך" (עירובין יג, ב). למרות גילו הצעיר, כבר זכה הרב סויד להסתופף במשך שנים רבות בצילם של גדולי תורה רבים, מהם ידועים יותר ומהם פחות, ולמלא ידיו בחכמה ובמו"מ עימם בכל הנושאים שעסק בהם, והדבר ניכר בעלוני 'פלפולא דאורייתא' הגדושים בשמועות רבות (כבר עמדתי בסקירת מנחת רפאל על הצורך למפתח את הספר בכלל והשמועות בפרט, וחוזרני על כך שוב כעת).
כל גיליון עוסק בנושא אחר, באופן המקיף את רוב ככל תחומי ההלכה, לרוב עם התייחסות להיבטים מעשיים רלוונטיים שיש בהם מן החידוש. לדוגמה, גיליון 14 עסק בברכת חכם הרזים, ונכללו בו ראיות עובדתיות שונות לכך שגם באירועים גדולים מאוד שהתקיימו בעשרות השנים האחרונות לא נכחו שישים ריבוא. גיליון 27 עסק בענייני גיור, בדגש על ליקויים מערכתיים שונים הקיימים בתחום בימינו ומשמעותם ההלכתית. גיליון 56 שעסק בהשגחת כשרות ויישומיה בימינו (תוך ניסיון שלא לעסוק במפורש בגוף כשרות מסוים אלא בעקרונות). כישרון רב לרב סויד ב'העמדת סוגיה' בקצרה ובצורה מעניינת ומושכת את הלבבות, ועלוניו מזכים את הרבים, כפי שניתן לראות גם מהכמות הגבוהה של תגובות הקוראים המתפרסמות בהם.
מוטיב חוזר בעלונים הוא יצירת רשימות ארוכות של דינים בעלי מכנה משותף, כמו רשימת 103 מצבים שבהם המזיק פטור מתשלומים (גיליון 2 [ושם כתב שכחצי מהרשימה נכתבה ע"י הרב חיים ברטלר], ועוד 23 מצבים בהוספה בסוף גיליון 29), רשימת סוגות כתיבה תורנית (גיליון 34), רשימת קבצים תורניים שניתן לפרסם בהם מאמרים (גיליון 36), ועוד. בכלל, רבים מהעלונים עוסקים בדרכי לימוד, דרכי כתיבה ודרכי פסיקה, ובכך הם בעלי ערך גם למי שאינו מתעניין בנושא הספציפי שנידון בהם, וחוויתי זאת על עצמי.
אסיים באנקדוטה אישית. מספר פעמים פניתי לרב סויד בבקשה שיחתור למסקנות ולהכרעה למעשה בדיוניו השונים. הפעם האחרונה הייתה לאחר שקראתי את גיליון 24, שעסק בהיבטים הלכתיים שונים שעשויים היו להתעורר לאדם שנוכח באסון מירון, וכתבתי למחבר: 'אני שב ומבקש שמעכ"ת יעסוק יותר בהכרעות למעשה', והשיבני: 'כל אחד לפי טבעו. כך אמר מו"ר מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל'. קיבלתי, ומאז חדלתי מלהעיר על כך.
ייתן ה' ויזכה הרב סויד להמשיך ללמוד וללמד, מתוך נחת ושמחה והרחבת הדעת.
♦
עטרת זקנים בני בנים. קט עמ'. תשפ"ה. 0527203783.
את מרן הרב יצחק זילברשטיין שליט"א אין צורך להציג, כבר פקיע שמיה בכל מידה נכונה ודבר שפתיים אך למחסור. אסופת המאמרים שלפנינו נכתבה לכבודו ולכבוד הרבנית, על ידי צאצאיהם הרבים והגדולים בתורה. היא מציגה צד פחות מוכר בחייו של הרב, ותחושתי כקורא הייתה שהתקיימה כאן הברכה: 'שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך' (תענית ה, ב - ו, א).המאמרים הרבים משקפים לא רק את דבקותם של הצאצאים בתורה, אלא גם את המתיקות המיוחדת של תורת זקנם הגדול. מאמרים רבים עוסקים בשאלות אקטואליות, ומזכירים בסגנונם ובתוכנם את 'טובך יביעו', 'עלינו לשבח', ובמיוחד את 'חשוקי חמד' ו'אחת שאלתי'. כך למשל, במאמרו של הרב אברהם יעקב זילברשטיין (עמ' כא), העוסק במאמר חז"ל שאין אליהו בר מערב שבת משום עונג שבת, ומקשה מתענית חלום שהותרה בשבת, ומתרץ שבתענית חלום יש עונג מהתענית עצמה, ואילו בביאת אליהו אין עונג ממניעת האכילה (ולכאורה יש ליישב עוד, שאכן יש חיסרון בתענית חלום, שעליו צריך לשבת בתענית נוספת, וביאת אליהו צריכה להיות באופן שלם). מאמרו של נתאי שמואל שנדורפי (עמ' קח-קט) עוסק בשאלה האם הבטחת מתנת אפיקומן מחייבת מדין סיטומתא, ומסקנתו חיובית. מאמרו של הרב יוסף ציקינובסקי (עמ' מז) עוסק במי שהדליק בשוגג נר בשבת לעילוי נשמת אביו. מאמרו של הרב אהרן דוד טיברגר (עמ' נז) עוסק בשני נוסעי אוטובוס שאחד שילם על השני ב'רב קו' שלו, ובעקבות מריבה שהתגלעה ביניהם, בעל ה'רב קו' נמנע מלהציגו לפקח וגרם לבר הפלוגתא שלו לקבל קנס. ומאמרו של הרב עובדיה קוק (עמ' כ) עוסק במצב שבו רוצים לפתוח תלמוד תורה בשכונת מגורים והשכנים מתנגדים.
מאמרים נוספים מביאים לידי ביטוי את עיסוקו המרובה של הרב זילברשטיין בהלכות רפואה בכלל ויולדת בפרט, ומרחיבים נקודות שונות שעסק בהן הסבא בספריו 'תורת היולדת' ו'שיעורי תורה לרופאים'. הרב אריה זילברשטיין (עמ' פט) עוסק במשנת זקנו בסוגיית חילול שבת לצורך קבלת ברכה מצדיק. ויש גם מאמרים בנושאים אחרים, כמאמרו של הרב ברוך מרדכי שחל (עמ' לז-לח) שבו התחדשה הבנה ולפיה בשבת ובראש חודש מקריבים את מנחת התמיד לאחר מוסף.
אשרי הרב זילברשטיין שליט"א, 'ממתיק התורה' כלשונם של כמה מהכותבים, שזכה לעשרות רבות של צאצאים תלמידי חכמים, ולעוד אינספור תלמידים, ישירים ועקיפים, שהתברכו מאהבת התורה המיוחדת שלו ואימצו את דרכיו הטובות, ממש כדברי חז"ל (יומא פו, א): 'שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'.
♦ ♦ ♦
♦ מה למעלה ומה למטה - על המיקום בחלל♦