ראש ישיבת הר המור
שמחת פורים אמיתית[2]
הרבה פעמים תופשים את הפורים בצורה שאינה נכונה.בפורים יש בכנסת-ישראל, וממילא בכל אחד מאיתנו, יכולת לקלוט את השמחה, את הגודל הזה.
להתמלא שמחה – זה לא ענין מלאכותי. לעולם השמחה אינה במקום אחריות. אחריות שנובעת מתוך השמחה. מציאות התורה והדרכותיה של דרך החיים.
כל דבר שנכון תמיד - הוא נכון גם בפורים, ובפורים יש יכולת לעשות את כל זה מתוך שמחה, להתרומם אל החיים האמיתיים.
האחריות שלנו על תורה, והצורך בדעות ובמידות טובות, צריך להיות בפורים יותר. ואם זה לא כך – זה לא נכון, זה לא צודק. חיים אמיתיים, מתוך שמחה ופנימיות. החובה שלנו לעבוד את ה', באחריות ובאמת - את המדרגה הזאת, בלי ירידה, צריך לעלות למדרגה יותר אמיתית ופנימית. לעשות את כל זה מתוך שמחה ודביקות. לא נכון להוסיף את השמחה, צריך להוסיף את הפורים. העיקר זה היום, ומזה מגיעים לשמחה. הרגשת החיים הזאת, שמביאה להדרכת התורה וקיום מצוותיה. דביקות בתורה. ואנחנו משומרים באותו יום מחטא.
צריך לעסוק בפורים עצמו, לא לעסוק בבקבוקים... לא השתיה עושה את הפורים. עיקר העיסוק צריך להיות בפורים, שהוא עושה גם את השתיה.
אנחנו צריכים להיות דבקים בתורה ובקב"ה, שפורים יאיר בנו את האמת שבנו, שפירושו להמשיך היום כמו אתמול, וכמו למחרת פורים. כל דבר שהיה נכון – נכון גם עכשיו. נכון מתוך מדרגה יותר פנימית.
פורים עושה גם צד של חירות ודרור. תמיד הפתיחות והשמחה צריכה להיות נשמתית, של בירור גודל הענין בפורים. מתוך עיסוק בהבנת 'ארור המן וברוך מרדכי' והתבוננות בזה, הרי זו באמת הסיבה לשמחה.
ודאי שיש מצוה גדולה, "חייב איניש לבסומי", "עד דלא ידע", אבל סדר הקדימויות... הכוסית הראשונה, שלפעמים מתחילים אותה קצת יותר מידי מוקדם... עיקר המצוה לשתות היא ודאי ביום ולא בלילה...
למעשה, צריך לשתות "קצת יותר מכדי הרגלו", כמדומה שזה לרובינו כוסית אחת... אני לא אומר לאחרים 'מה לעשות'... אולי כן צריך לומר...
צריך בפורים להיות "שיכור ולא מיין", מתוך המציאות הגדולה הזאת של הפורים[3]!!
♦ ♦ ♦