בס"ד זכינו (עם ידידי הרב יהושע ויסינגר) להוציא לאור אשתקד, לרגל יום השנה כ"ג אייר, את החוברת הנכבדה "לישרי לב שמחה", קובץ הספדים וזכרונות על רבינו הגדול הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל, רבה הראשי של העיר רחובות.
בקובץ הנ"ל כתבתי בס"ד מאמר זכרון "חיים של קידוש השם". כעת הריני מצרף כאן את המשך הדברים, לע"נ רבינו זצ"ל.
♦
נתחיל את דברינו בדברים מתוך שו"ת מגדנות אליהו (לרב אלטר אליהו רובינשטיין זצ"ל) ח"ד סי' מג: "שוכטו"ס אל מע"כ הגאון המפורסם בכל אפסי ארץ דורש טוב לעמו ולכל זרעו מוה"ר שמחה הכהן קוק שליט"א רב ואב"ד רחובות יצ"ו, אחדשה"ט באה"ר כראוי לכהדר"ג".
יש כאן ביטוי יחודי מאד, שלקוח מסיומה של מגילת אסתר בקשר למרדכי, "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". וכמה דבר זה היה מאבני היסוד של הרב שמחה, להיות קשור באמת לכל פלגות ישראל, בעירו ומחוץ לה, וכדרכו של דודו זקנו מרן הראי"ה זצ"ל. הרב נועם אלון שליט"א, ר"י מיר ברכפלד, אמר עליו בהספדו: ר' שמחה היה איש של כלל. היתה לו התפישה של "כלל ישראל", שלא יהודי ועוד יהודי, אלא חטיבה אחת של "כלל ישראל". כולנו יחד בני איש אחד אנחנו. חי את זה באמת. לא ראה את הכלל כיחידים, שצריך לתמוך בפלוני ובאלמוני, אלא ראה את "כלל ישראל" ומתוך זה את כל היחידים, כפרט בתוך הכלל. כולו כלל. לא היה בכלל בתפישה שלו להיות אנוכי, לדאוג לעצמי.
בהקדמה לשו"ת דבר יוסף (תשע"ט) לג"ר יוסף דב פישר זצ"ל, רב קהילת "לומדי תורה" ברחובות, כתבו עליו חתני המחבר: "... יחסו אל כל רבני העיר מכל החוגים וראשי הישיבות אשר חיבבוהו עד מאד היה בכבוד הראוי ביותר, ושררה ידידות עצומה בין כולם, ובכח זה בנו והקימו את עולם התורה והיהדות בעיר רחובות לשם ולתפארת". אפשר בהחלט להוסיף, שהרבה מאד מעולם ידידות זה של רבני רחובות, וגם אנשי רחובות, היה בזכות הרב שמחה זצ"ל.
♦
הרב סיפר שכשלמד בצעירותו בישיבת חברון (בירושלים), לקח הפסקה לתקופה של ששה חודשים, בשביל ללמוד בישיבת סלבודקה (בבני ברק) הצעירה ולקבל תורה ומוסר מראש הישיבה, הגה"צ רבי אייזיק שר זצ"ל. "מבקש השם" מצעירותו!
סוד ההצלחה הגדולה של הרב, בעבודת השם שלו ובכל עניני הציבור, היה הרבה בזכות מידת הזריזות הנפלאה שהיתה לו, שלא דחה דברים, והכל נעשה לאלתר, עובר למחשבה. היה רץ ממצוה אחת למצוה שניה, מעסק רוחני אחד לשני, וכך הצליח מאד בחייו. וכך הצליחו כל גדולי ישראל, במידת זריזותם. ויה"ר שנזכה ללמוד מהם.
אבי מורי שליט"א סיפר מעשה מהחתונה של אחיו, דודי יעקב ז"ל, שהרב שמחה הגיע לסדר קידושין, ואז המשפחה לא מצאה את הכתובה ומאד נלחצו המשפחה, מה נעשה כעת, החתונה צריכה להתחיל. הרב הרגיע אותם מאד, ואמר להם בנחת: אל תדאגו, תקחו מונית, תביאו את הכתובה מהבית, והחתונה תהיה בעז"ה בזמנה. לתמיהת הסובבים הסביר כוונתו, שכן, בעז"ה היא תהיה בעיתה ובזמנה, מתי שנקבע בשמים שתהיה... [כל כך הרגיע אותם, שמיד מצאו את הכתובה באולם...].
♦
בזמנו שאלתיו על החוברות שזכיתי להוציא לאור, בענין קשרי הידידות בין מרן הראי"ה זצ"ל וגדולי ישראל, האם אפשר לקבל כעין "הסכמה" ממנו, וענה לי שדבר כזה חשוב אין צריך שום הסכמה! בכל זאת חשבתי שבעצם זכיתי וכן יש לי משמיא מעין "הסכמה" מהרב על זה, בהקדשה שכתב בכריכה של הספר שנתן לי במתנה, ספר כהונת רפאל (כתבי אביו הג"ר רפאל זצ"ל, רבה של טבריה):
מוגש בחיבת הקודש
ליקיר לבב הרב ר' עמיחי כנרתי שליט"א
היגע בתורה הרבה
והמוציא לאור עולם דעת גדולי הדור הקודם בהתקשרות נפשית עם מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
בברכת כהנים באהבה
שמחה הכהן קוק, רחובות תובב"א
חודש החנוכה כסלו תשס"ז
לפרשת כי עתה הרחיב ה' לנו, ויקרא שמה רחובות
♦
דבר מעניין וחשוב נמצא בספר הזכרון "לחיות את הנצח" (לע"נ החייל הקדוש בנימין גל ז"ל הי"ד, מבחורי העיר רחובות. עלה על קידוה"ש במלחמת יוכ"פ, י"ב תשרי תשל"ד. הספר נמצא באוצה"ח). הבחור הנ"ל כתב מכתב לרבנות העיר רחובות, בענין היתר המכירה:
בס"ד, יום חמישי בשבת פרשת ואתחנן, י"א במנחם אב התשל"ג
לכבוד
הרבנות הראשית
רחובות
ה' עמכם!
הרבנות הראשית לרחובות פירסמה מודעות בדבר השגחה על הפרשת תרומות ומעשרות בחנויות. בסוף המודעה בסוגריים, נכתב שחנויות אלה אינן שומרות שביעית, ונועדות לסומכים על היתר המכירה בלבד.
מה פשר הכינוי "אינן שומרות שביעית" לסומכים על היתר המכירה? ואיך יכול כינוי כזה להיכתב על ידי אותה רבנות שפירסמה את היתר המכירה? ממה נפשך, או שזה היתר, ואז כל המסתמך עליו שומר שמיטה כהלכתה (והאחרים המחמירים על עצמם תבוא עליהם ברכה), או: זה אינו היתר, ואז אסור להכשיל בו את הרבים!
הכינוי "אינו שומר שמיטה" לאדם המסתמך על היתר המכירה, נפוץ אמנם ברחוב, אבל לרבנות ראשית ראוי להשתמש בסגנון מדויק ומנופה יותר מאשר זה שמשתמשים בו ברחוב.
מספיק שניתן אל לב שלפי הגדרה הלכתית זו ישנם גדולי תורה שיוגדרו בפינו "אינם שומרי שביעית".
התלבטתי אם לכתוב מכתב כזה לגדולים ונבונים ממני. החלטתי לשולחו, כי אולי כל זה נובע מטעות של מביא לבית הדפוס ואין כאן כוונה רעה של מנסח, וכל טעות צריכה תיקון.
בכבוד רב, בנימין גל
המכתב התקבל ע"י הרב הראשי החדש, הרב שמחה, שענה לו מיד במכתב, בכבוד רב ובהודאה על האמת:
ב"ה, יום כ"ד מנחם אב תשל"ג
יקירי ר' בנימין גל הי"ו, ברכת ה'.
קיבלתי אגרתך היקרה, ומיד התבוננתי בכתוב, ואכן צדקת, יקירי, במיליך.
בעז"ה נשתדל כי מכאן ולהבא לא יכתב כזאת, כיון שאמת נכון הדבר כי בית ישראל הנשען על מרן הרב זצ"ל מרא דארעא ישראל, יש לו על מה ומי להיות נשען. ויתד היא שלא תמוט.
שמחתי גם לתשומת הלב לדבר של מצוה זה.
ושגגה היא מלפני הכותב נוסח זה.
בברכה ויקר,
שמחה הכהן קוק
אשמח לכניסתך אלינו לשוחח קצת בדברי תורה.
[מוסר השכל גדול למדנו ממכתב קצר זה, נקודה לחיזוק לכולנו:
גם מי שאוחז לגמרי מצד ההלכה או ההשקפה בדעה אחת, וכגון כאן בדעה היותר מחמירה (הרב שמחה כידוע היה מקבל פסיקות רבו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שלא קיבל את היתר המכירה), מ"מ מפני כמה טעמים חשובים (מצד האמת, ומצד מידות טובות, ענוה, עין טובה על הזולת, לימוד זכות על ישראל, כבוד ת"ח) לא ראוי לו לשלול, לזלזל ולבזות בצורה קיצונית את הדעה השניה (כשיש גדולי ישראל שמסכימים לה, ורבים רבים מישראל נוהגים על פיהם), ולחשוב וכש"כ לומר וכש"כ לכתוב עליהם "אין להם על מי לסמוך", "אין הם שומרים", וכיו"ב. ואכמ"ל בנקודה חשובה זו, ישמע חכם ויוסיף לקח].
♦
נביא גם מעט דברי תורה מהרב:
הרב איתן שנדורפי שליט"א בספרו "הדר המועדים - יום העצמאות ויום ירושלים" (ירושלים תשפ"ד, עמ' 273) דן על השם "ירושלים", ומדוע הקדים ה' בזה את השם שקרא אברהם אבינו (יראה) לשם שקרא שם בן נח (שלם), והרי שם קדם בזמנו לאברהם. והביא בזה ביאור נפלא מרבינו הרב שמחה זצ"ל: "ביום ירושלים כ"ח באייר תשס"ד, במלאות מאה שנה לעלייתו של מרן הרב זצ"ל לארץ ישראל, הכניס הנדיב וואהל (שנימול על ברכיו של מרן הרב זצ"ל, בהיות הרב בלונדון במלחמת העולם הראשונה) ספר תורה לכבוד מרן הרב זצ"ל, לישיבת מרכז הרב, ובסעודה שנערכה לכבוד הכנסת ספר התורה אמר הרב שמחה קוק: מדוע הקדים ה' את השם שקרא אברהם לשם שקרא שם? כיון שאברהם קרא את השם במעמד העקידה, שהיה מעמד של מסירות נפש, לכן הוקדם שם זה, כיון שמסירות נפש קודמת לגמילות החסד שעשה שם, ולכל דבר אחר!".
אבי מורי שמע פעם מהרב, שאמר באחת מדרשות שבת שובה העוצמתיות שלו, מהו "כתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים"? מלבד הפשט, אפשר לבאר גם בדרך דרוש, שנזכה לחיות "חיים למענך", שכל החיים שלנו יהיו למען שמו יתברך! ונאים הדברים לאומרם.
הרב שמחה היה מחבב מאד שירים על הגאולה, כמו המנגינה על הפסוק "ופתאם יבוא אל היכלו אדון" וכו'. ציפיה לישועה!
אשתי שמעה מהרבנית הדרי שתחיה, שהרב שמחה קרוי על שם סביו ר' שמחה מנדלבוים ז"ל, שהיה ראש הקהילה החרדית דתית וגם חבר הועד הלאומי. מהבית הגדול הזה קיבלה אמו של הרב שמחה, הרבנית רחל קוק, את היחס לכלל הציבור, לכלל ישראל. פעם אחד מהבנים שאל את הרבנית רחל, מדוע את דואגת גם לחילונים, וענתה שאצלנו כך הדברים פשוטים, עוזרים לכולם ולא מדברים רע על יהודים. בבית הזה הרב שמחה גדל, ומשם ירש את היחס לכלל הציבור, לדעת להיות עם כל הציבור ולקשר בין כולם.
שמעתי מקרובנו הדיין הרב יהודה שחור שליט"א, שהיה מדי שנה כנס דיינים בקיבוץ לביא, כמה ימים, בעיקר לשמוע הרצאות בענינים הלכתיים ומקצועיים שנצרכים לדיינים, והרב שמחה קוק זצ"ל יזם יוזמה נפלאה, שבלילה אחרי שההרצאות הסתיימו דייני ישראל יסעו לישובי הגליל והגולן, להפיץ אור השם! תאמו מראש עם ישובים שונים, וכל אחד מהדיינים נסע לחזק מקום מסויים ביהדות.
♦
במאמר הנ"ל בחוברת, כתבתי: "הרב שמחה הקפיד מאד ברבנות על כל דברי העיר התורניים שיהיו באופן הכי מושלם ומהודר. כשרות מהודרת ששמה מפורסם בארץ כראשונה במעלה (כמובן, דאג היטב גם לכשרות רגילה וטובה בעיר רחובות, היכן שלא יכלו ורצו לקבל את התנאים של הכשרות המהודרת), מקוואות מהודרים, עירוב מהודר, וכו'". וכעת, שהם ימי ערב פסח נזכרתי להוסיף דוגמא נוספת מענין מכירת חמץ, שכמו כל הלכה גם זה נעשה ברחובות באופן היותר טוב והיותר יסודי, לשבת עם נציג הרבנות על טופס מפורט, מה מוכרים, היכן מוכרים, וכו' וכו' כל הפרטים, כראוי לדבר חשוב בעל תוקף הלכתי. וזכורני אחרי שנים כשהייתי רואה אופן אחר של מכירת חמץ (כגון שיש שטר הרשאה אחד לכל המוכרים, ובו טבלה ארוכה, ושם מציינים כל אחד בקצרה רק את שמו, כתובתו, טלפון וחתימה. ואכמ"ל בצד ההלכתי, וראה מש"כ בזה בנספח בחוברת אזהרות הראי"ה לפסח), עמדתי משתומם, שלא העליתי כלל על דעתי קולא כזאת, אחרי מה שהייתי רגיל אליו ברחובות.
מהרב רפאל שליט"א, בן הזקונים של הרב, שמעתי לגבי ברכת כהנים כמה הרב היה מברך בהטעמה את המילים המרוממות, ובאהבה גדולה לכולם, עם כל העוצמה שלו. גם חולים וכדומה היה רגיל לברך בפסוקי ברכת כהנים, והרבה פעמים ראו אחר ברכתו שינוי לטובה אצל החולה.
♦
נביא גם פיסקה יפה מתוך מאמר הערכה חשוב שכתבה כלתו הרבנית רחל קוק שתחיה: "הלב הרחב של הגר"ש הכיל כל יהודי באשר הוא, מקרוב ומרחוק, מהארץ ומקצה העולם. בהקפות שניות ברחובות - כל שכונה לפי הסגנון שלה. הרב שר ורוקד בגנון שלהם, ומברך ברכת כהנים, מחזק לתורה ומשמח את יוצרו. כך עובר משכונה לשכונה, ולא מוותר על אף מקום. שיר ברוסית, נעימה מרוקאית, שירה חסידית, תכלאל תימני, ואפילו משהו באמהרית לבני העדה האתיופית. היה זה מחזה של קידוש השם!".
♦
לסיום אביא כאן מעשים מרוממים ששמעתי וקיבלתי ממכרים יקרים, אנשי רחובות בהווה או לשעבר:
כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ג', בית ספר ממ"ד "תחכמוני", הגיע הרב שמחה זצ"ל לכיתה שלנו בחודש אלול לומר דברי חיזוק וכו', ודיבר ברגש על הצורך להתכונן לימים הנוראים, לא להגיע אליהם בלי "הכנה". דבריו עשו עלינו רושם גדול, ואחרי שהלך התאספנו יחד בכיתה, וחשבנו מה נוכל לעשות בשביל להתכונן לימים נוראים. לא ידענו, אז חשבנו לאסוף ביחד כסף ואח"כ לראות מה לעשות בזה. כל החודש אספנו פחיות וכו' מכל מיני מקומות בעיר... והגענו בסוף למאה לירות... מה לעשות בזה לא ידענו, אז הלכנו ביחד לבית של הרב שמחה. סיפרנו לו שבעקבות דבריו אספנו כסף, וכעת שאלתנו מה נעשה בזה. הרב התרגש מאד מזה, ואמר לנו שלאחרונה הוא קיבל בקשת תרומה מישיבת הסדר חדשה שנפתחה בקרית שמונה, אז הוא ייקח את המאה לירות האלו, יוסיף מאה לירות משלו, וישלח להם!
בהזדמנות אחרת אחרי הרבה שנים, באתי לרב עם בני שהתחיל ללמוד בישל"צ של מרכז הרב, ואמרתי לו בשמחה שב"ה הרב השפיע עלינו לטובה בילדותנו, והנה כעת פירות של פירות. ואז הרב אמר לנו, שרב עיר שמשקיע בילדים של העיר, לעולם לא יצטער על השקעה זו!
[הרב רונן בלכר, בית אל]
את הרה"ג הרב שמחה קוק זצ"ל הכרתי מאז שנות ילדותי בעיר רחובות. תמיד היה מלא הוד והדר, אפוף ביראת שמים וקדושה. הרב היה קשוב לכל אדם ולכל משפחה.
זכינו שהרב חיתן אותי ואת אשתי, ואף היה סנדק לבננו. הרב גם הספיד בהלוויה את אחי ואת סבתי.
כשהייתי בתנועת הנוער בני עקיבא הגיעה לרחובות קבוצה של מיסיונרים. הרב הוביל הפגנה של ילדים ונערים ביום שבת ליד המבנה בו התגוררה הקבוצה. במהלך ההפגנה שרנו ורקדנו שירי שבת באמצע הכביש, בהובלת הרב.
הרב קוק מתוקף תפקידו כרב העיר השתתף בקביעות בטקס העירוני בערב יום הזיכרון, ואף נשא דברים. במהלך הטקס הופיעה להקה המורכבת מבנים ובנות ושרה שירי זיכרון. לאחר הטקס סיפר לי הרב קוק שבמהלך השירה הוא שם אטמי אוזניים כדי לא לשמוע שירת נשים. בטקס זה הרב לא יצא החוצה, כדי לא לפגוע בכבוד המעמד, ומחמת רגישות המשפחות השכולות. הרב סיפר לי שאחד האנשים שראה את מעשיו העיר לו על כך ששם אטמים, והרב השיב לו שהוא צריך להעריך את הרב על כך שאיננו יוצא החוצה...
לפני חתונתי הגעתי עם ארוסתי לביתו של הרב על מנת לשוחח וללמוד לקראת החתונה. בסוף הפגישה כשעמדנו ללכת הוצאתי מעטפה עם כסף והושטתי לרב, תוך שאני מסביר שאבי שלח אותה בשבילו. הרב סירב בכל תוקף לקחת את המעטפה.
בשבת אחת הגעתי לבית הכנסת לתפילת מנחה בערב שבת, החזן התחיל "אשרי" ותוך מספר שניות החל יהודי מבוגר מוותיקי המניין לצעוק לעברו שירד מהעמוד ושאסור לו להיות חזן. שקט השתרר בקהל. החזן עמד קפוא ומבויש במקומו, והיהודי המבוגר המשיך לצעוק. כבדרך נס נכנס באותו רגע לבית הכנסת הרב שמחה קוק. הרב עלה על הבמה ללא מורא והשתיק בנחרצות את היהודי המבוגר. הרב אמר שהנושא עליו היתה המחלוקת בין הצדדים הגיע כבר לפתחו בעבר, ושהוא החליט שאין מניעה שאותו אדם יהיה חזן. החזן שכבודו הושב אליו המשיך בתפילתו, והדבר היה בעיניי לפלא.
כשהתחיל מו"מ עם סוריה על הסכם שלום ונסיגה מהגולן קמה תנועת "העם עם הגולן", ובמסגרתה הקמתי מטה פעילות בעיר רחובות. הפעילות כללה קיום הפגנות, ערבי שיח ועוד. נפגשתי עם הרב שמחה קוק וסיפרתי לו על כך, והרב תמך ושמח מאד, ואמר שחלילה שהתכנית הזו תתממש.
בתשובה לשאלתי האם יולדת יכולה לנסוע ביום השבת לבית החולים עם שני מלווים (בעלה ואמה), או רק עם מלווה אחד מדין "יתובי דעתה", השיב לי הרב שרק עם אחד, ו"הבו דלא לוסיף עלה".
[הרב ערן טננבאום]
הרב שימש ברבנות העיר בשנים תשל"ג ועד שנת תשפ"ב. זכינו שהרב היה אתנו שנים ארוכות. בכל זאת נראה לנו שניתן לתאר את הנהגתו ודמותו של הרב במילים מועטות: הרב היה איש של עם ישראל, של תורת ישראל, ושל ארץ ישראל. בכל אחד מן העיקרים הללו הוא השקיע ופעל עם כל נשמתו. אבל מה שנוגע וצריך לעצמו, זה לא תפס מקום אצלו.
מעבר לתארים ותפקידים, בעינינו ראינו, איש מעלה מתהלך בקרבנו.
סדר יומו של הרב היה עמוס מבוקר ועד ערב. בתוך סדר היום הזה, הרב מצא זמן לכבד אנשים מן הקהילה באירועים משפחתיים. לנו היו סיבות טובות לחשוב שכשכנים נהנינו מיחס מיוחד של שימת לב מן הרב. בכל אירוע משפחתי שלנו, ברית מילה, בר-מצווה, חתונה, זכינו להשתתפותו של הרב. קיבלנו גם ברכה כתובה, מלווה בתשורה סימלית. עם הזמן התברר לנו שזו הייתה דרכו של הרב לכבד בעלי שמחה באירועים שונים בהם הוזמן, וגם אם לא הוזמן, ככל שהזמן אפשר לו. ידע שהתייחסותו תתקבל בברכה.
היו תקופות שבימי שישי, הרב היה יוצא יחד עם עוד שותף, בעל לב חם, לביקורי חולים במחלקות של בית החולים קפלן. בימי שישי אחר הצהריים מצא זמן מצויין לפגישות עם נער בר מצווה. להדריכו לקראת "כניסה לנועם עול המצוות", כך היה מכנה הרב את כניסתו של הנער לעול מצוות. אם אפשר, גם האבא היה מוזמן. מפגש עוד יותר מחייב היה בלילי שבת, עם קבוצות של נוער מבתי ספר לא דתיים, ככל שביקשו והתעניינו.
הייתי אצל הרב באמצע השבוע, בשעה מאוחרת, לאיזה צורך. מגיע טלפון: "אנחנו לומדים תנ"ך, במסגרת של קבוצת אנשים, לא דתיים. אנחנו מתקשים להבין את התנהלותו של אברהם אבינו בפרשת העקידה. אולי הרב יכול להסביר". הרב, לכאורה היה יכול להעביר מסר בטלפון. אבל לא, אני רואה את הרב מתעטף במעילו. אני מספיק לאחל לו בהצלחה! והרב כבר בדרך למשימה חדשה...
בשנים הראשונות של שנות רבנותו בעיר, כשכן הייתי מזדמן לבית הרב. לא פעם הייתי פוגש שם "במשולח" כזה או אחר. באותם ימים התחבורה מירושלים לרחובות וחזרה לא הייתה זמינה מאוד, וגם הייתה מסתיימת בשעה מוקדמת. זה בדיוק זמן העבודה של ה"משולחים". הם צריכים למצוא את בעל הבית בבית. לא היה להם אמצעי תחבורה לחזור לירושלים. אצל הרב, כאן הייתה ארוחת ערב לאורח. כאן הייתה גם מיטה מוצעת. קל מאוד למצוא את בית הרב. כל אחד יודע היכן גר הרב. וגם האורחים ידעו זאת. הם הזמינו את עצמם למקום שהיה כבר מזומן עבורם. הם באו וזיכו את הרב והרבנית במצוות הכנסת אורחים אמיתית. בל נשכח, הבית מלא בילדים בלעה"ר. לרוב גם אורחים שמבקשים לפגוש את הרב, מוזמנים לשעות הערב. עם כל זה, מידה של הכנסת אורחים אפיינה מאד את בית הרב.
אני זוכר כמה קשה הייתה לרב הנסיעה ראשונה לחו"ל לטובת הישיבה. אחר כך הוא נאלץ לנסוע עוד ועוד, בשביל להרבות תורה בארץ ישראל. הרב נמנע מלהיעזר באנשים אחרים, גם לא שכנים. אבל פעם אחת, בשיאם של הדיונים על פינוי גוש קטיף, התקשה הרב להירגע. הרב ביקש ליווי אל אחד מגדולי הדור בירושלים, כדי לדון איתו על המצב. כמובן לא נוכחתי בפגישה שהתארכה עד מאוד. חזרנו מאוד מאוחר. הרב התנצל מאוד. אבל הרב נמנע מלשתף אנשים בפגישות שקיים, לא משפחה ולא מקורבים, ואף מילה מן השיחה לא דלפה אלי.
איש צדיק היה בארץ. הרב קוק התהלך בקרבנו, אבל ראשו בשמים. תודה רבה למורנו הרב.
יהי זכרו של מו"ר הרב שמחה הכהן קוק לברכה.
[הרב אברהם ליכט, רחובות]
זכרון ראשון מההיכרות עם הרב: בכתה א' שאלתי את אבי, כמה זמן אני צריך לשמור בין בשר לחלב. שאלה בהלכה נלך לשאול את הרב שמחה, ענה אבי. הלכנו בשבת בבוקר לתפילה בבית הכנסת אהל שי. אחרי התפילה הרב יצא החוצה והתייחס יפה לכולם בברכת שבת שלום לבבית וכו', ואז אבא שלי אמר לו שיש לי שאלה בהלכה. מיד הרב אמר ששאלה בהלכה צריך לשבת בנחת, הביא שתי כסאות וישב לידי, שמע וענה. יחס מכבד לילד קטן ששואל.
היו מתכנסים אצלו בבית בני העיר בזמנים מיוחדים, כמו שביעי של פסח, שמיני עצרת, וכו'. פעם אחת בריקודים בשביעי של פסח נוצר מעגל רוקדים של רבני העיר, כמו הרב גרז, הרב רובין, ועוד. ואז לפתע הרב קרא לי, וביקש שאקרא לרבני הציבור הדתי לאומי שהיו שם (הרב יהודה שחור, ועוד) שייכנסו גם הם למעגל... היה חשוב לו האחדות והכבוד בין הרבנים בעיר, מכל החוגים.
השתדכתי עם אשתי בפסח, והרב הזמין אותנו לביקור בביתו. באתי עם ארוסתי, וישבנו בחדר בביתו. הרב התנצל שצריך לעשות שיחה דחופה. דיבר בטלפון עם ראש העיר, על חנויות שהיו פתוחות בשבת בקצה העיר, באיזור מסחרי בקרית משה. באמצע השיחה איתו הרב התחיל לבכות בבכי מר, ראו כמה כואב לו כל כך הדבר הזה, שהתחיל לבכות על זה באמצע השיחה עם ראש העיר, איך יכול להיות בכלל דבר כזה של חילול שבת בעיר. ארוסתי נדהמה, לא הכירה דברים כאלו, בכי כזה באמצע שיחה... [אני כבר הכרתי את הרגש הזה, מדרשות בעיר וכל מיני הזדמנויות].
היתה תקופה ארוכה שהיו נוסעים אוטובוסים מרחובות לבקר במערת המכפלה, לחזק ולהתחזק. פעם הרב הצטרף, והיה מעמד יותר גדול, הצטרפו הרבה אנשים לנסיעה. הרב מאד התרגש שם, מהשהיה ליד האבות, ואח"כ העביר שיעור בישיבת שבי חברון, וגם דיבר איתם בהתרגשות מה גודל זכותם להחזיק כזה מקום וכו'.
בדרשה של שבת שובה ושבת הגדול, היתה רוממות גדולה, והיתה תחושה ברורה של מרא דאתרא, כבר מהמודעה שהוציאה הרבנות שיש בבוקר דרשות של הרבנים כל אחד בקהילתו, ואחר הצהרים דרשה של הרב שמחה בבית הכנסת הגדול. מעמד גדול של כבוד תורה, היו צריכים להגיע שעה לפני כן, כדי לתפוש מקום... כל הרבנים של העיר, מכל החוגים והעדות, הגיעו לדרשה, לכבוד התורה, וישבו במזרח. והיתה תחושה ברורה, יש רב לעיר, הרב של כולנו.
בוידוי מעשרות בשביעי של פסח היו מתאספים אצלו בבית, וקוראים את זה מתוך ספר תורה, כדעת הגאון האדר"ת זצ"ל. פעם אמרתי לו שיש על זה תשובה של הראי"ה זצ"ל בשו"ת משפט כהן, ביקש ממני להביא לו את הספר, והתחיל קורא בארוכה משם.
כשפתחו קולנוע בעיר בשבת, הרב שמחה אסף את כל הציבור הדתי למחאה, בשבת בבוקר התאספו כל המתפללים לתפילת מוסף המונית, והרב דיבר אחרי זה. והיה דיבור בעיר איך המחאה הזאת היא בדרך של הרב שמחה, בדרך שלו ובאופי שלו: מצד אחד תקיפות ונחרצות, אבל גם הכל נעשה ברוממות, בדרכי נועם וכבוד...
[הרב שמיר שיינטופ, ישיבת מרכז הרב]
יש לי סיפורים 'קטנים' אישיים ממנו, מהתקופה בה זכיתי ללמוד ביב"ע נתניה. נמשכתי אליו באופן לא רגיל לנער בגיל זה, ופשוט רציתי להיות לידו עוד ועוד... [מבלי שהבנתי, מה שאני מבין היום]. בעוד שאר התלמידים ביכרו לשבת רחוק ככל שניתן מראש הישיבה (שמא יאחרו לתפילה, או ייעדרו...) "נדבקתי" אליו באופן שלא יכולתי להסביר לחבריי, וישבתי צמוד אליו במשך שנתיים, בכיתות י"א וי"ב... איזו נעימות. כל מלה שלו מדוייקת, מאוזנת, כאילו חשב עשר שניות מה לומר, ורק אז דיבר. איזו שליטה אישית, גם ברגעים שתלמידים ממש מוציאים אותך משלוותך! הזמן יכלה, ולא נצליח להעביר את החוויה. במשך שנים רבות הייתי שואל עצמי מדי פעם בעת התלבטות: "מה ר' שמחה היה אומר, או עושה, במקרה כזה?".
[הסופר הנודע והחשוב הרב יוסף אליהו]
♦
בס"ד זכינו במאמר זה להתבסם מעט מהאדם הגדול רבי שמחה, שכל כך השפיע טובה וקדושה על רבים רבים.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, בגנזי מרומים, מתיבתא דרקיעא, עד זמן בו יקיצו וירננו שוכני עפר, ונזכה ללכת לאורו הגדול של רבי שמחה, אור צדיקים ישמח!
♦ ♦ ♦