יהודי שגר במרכז בני ברק ששני ילדיו נכים ר"ל ומתקשים בהליכה ממש. הוא קיבל מהעיריה חניית נכה עם שלט וסימון על המדרכה והכביש שהמקום שמור לרכב נכה שלו.
מכיון שהוא גר במרכז בני ברק וחסר מקומות חניה הרבה פעמים הוא מגיע עם הרכב והחניה תפוסה ע"י כל מיני אנשים ש"מצפצפים" על השלט. והוא נאלץ לחנות רחוק מביתו ולקחת את ילדיו בקושי רב עם כסא גלגלים.
שאלתו האם מותר לו לקרא לפקח שיתן להם דו"ח. יש להדגיש שסכום הדו"ח הוא 1,000 ש"ח ואינו ניתן לביטול. עוד יש להדגיש שגם אם יקבלו דו"ח כעת, הדבר לא יועיל להם לפעם הזו.
♦
תשובה
חונה במקום אסור גוזל את הרבים
הנה כבר ביארנו בחשוקי חמד עמ"ס ב"ב (דף לה ע"ב. עמוד רז) שנהג שהחנה את רכבו במקום אסור, נהג שלא כדין, ועל כך עליו לעשות תשובה. שהרי במה שחונה במקום אסור הוא גורם לגזל הרבים, כי הפקקים הנגרמים עקב החניה במקומות האסורים, גורם להרבה אנשים לבזבוז זמן יקר וגם לכעס, ולפעמים אף מסכן בכך חיי בני אדם, והעושה כך נחשב כגזלן הרבים, שמבואר במסכת ב"ב (דף לה ע"ב), שאין לזה השבה. ע"ש.[1] וכל שכן בשאלתינו שגורם צער רב לנכים ולבני משפחתם וכו'.♦
גורם למות
ופעמים שחניה במקום אסור יכולה לגרום למיתה, כמו שהבאנו בחשוקי חמד עמ"ס מכות (דף ט ע"ב. עמוד עה) שמכונית פרטית חנתה על הכביש בצורה שאיננה חוקית. אמבולנס שהיה בדרכו לבית החולים אותת בצפירות רמות, אך חלפו רגעים יקרים עד שנהג הרכב החוסם הואיל בטובו לרדת מאחד הבניינים ולהתניע את רכבו. והנה הדבר פשוט שיש כאן ענין של חיים ומות ועל כן גם במקרה הנורא הזה, נהג הרכב שחנה שלא כדין, יתבע על גרמא של רציחה.♦
מכונית שחסמה את היציאה מהחניון האם מותר לגרום להם נזק
והנה בחשוקי חמד עמ"ס ב"ק (דף כח ע"א) נשאלנו על אדם שהחנה את מכוניתו בחניון בית משותף, וחוסם את היציאה והכניסה לדיירי הבית, ואין ידוע מי הם בעליה, האם מותר לשכנים לעשות דין לעצמם ולצאת מהחניון, גם אם תוך כדי היציאה יגרמו נזק למכונית, או שמא חייבים להוציא מכספם ולהזמין גרר שיוציאנה בלא נזק?וכתבנו להשיב, נאמר בבבא קמא (דף כח ע"א) הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן, בעל החצר משבר ויוצא, משבר ונכנס. וכתבו התוס' (ד"ה משבר) שאפילו שאפשר לסדרן זה על זה, לא אטרחוהו רבנן לעשותו. וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סימן תיב ס"ב) שאם מילא את כל הדרך כדים [ואי אפשר לעבור אפילו על ידי סיבוב מן הצד, סמ"ע סק"ג] פטור אם שברם בדרך יציאתו, אבל אסור לשבור בידים. ואם מילא כל הדרך כדים שאי אפשר לעבור, אפילו שברו בידים פטור.
ולפי זה הוא הדין בעניננו, אם אי אפשר לצאת מן החניון אלא אם כן ישבור את המכונית, מותר לשוברו אפילו בידים, ואפילו שאפשר להביא גרר שיגרור את הרכב, מבואר בדברי התוס' דאם יש טירחא אין כל חיוב על הניזק לטרוח ולסדר, כדי שהוא לא ינזק.
אך עדיין צ"ע למה לא יתחייב הניזק מדין השבת אבידה, לסדר את הקנקנים במטרה שלא ינזק. כמו כן בעניננו, למה לא יתחייבו השכנים מדין השבת אבידה לגרור את המכונית?
ואפשר לתרץ דאיהו דאפסיד אנפשיה, שלא כדין עשה ואין חיוב לטפל באבידתו זו, דהוי כאבידה מדעת. כיון שיודע שהוא מזיק לחבירו והזמן לוחצו, ויתכן שאם נהג יחסום את המעבר במכונית שאינה שלו, אלא שייכת למקום עבודתו, יתכן שיש לטרוח כדי למנוע ממנו היזק, ואולי אסור לשבור את הרכב.
יש להעיר, דלעתים קורה שאדם נחסם עם מכוניתו, ואינו יכול לצאת ולכן מענישים את הנהג, על ידי הוצאת האויר מהגלגלים, או על ידי חסימת הגלגל, וזה שלא כדין הוא, כי למה יוציא את האויר, וכי בזה יוכל להחלץ, אין זה אלא מעשה נקמה שאסור מהתורה לעשותו.[2]
ובנדון שאלתינו יש לומר, שבנוסף לשלט של העירייה, שהחניה שמורה וכו', יש לעשות שלט נוסף, ולכתוב עליו בהדגשה, שחניה זו משמשת ילדים נכים ולכן אין לחנות בה אף לזמן מועט כלל, והחונה בה צפוי לקנס גדול. ואם בכל זאת יחנו בחנייתו, רשאי להזמין פקח שיקנסם.
♦ ♦ ♦