ראש כולל אמרי יוסף ב"ב, ובעל הפלאת נדרים ועו"ס
בעניין ברכה על מצוה שמקיים בלא כוונה
מכתב הרב השואל
בס"ד, כ"ג בניסן תשפ"במע"כ הגאון הגדול רבי אליהו דוד הכהן רייכמן שליט"א
אחר בקשת המחילה על שהנני מטריחו, אשמח אם יואיל להשיב בקצרה לשאלתי.
ראיתי במאמר נפלא מכת"ר "בענין מצוות אם צריכות כוונה" (שנדפס בקובץ מוריה כ"א[3]) שהביא דברי הביאור הלכה (סי' ס' ד"ה ויש אומרים) שלפי מה שנפסק שמצוות צריכות כוונה, הרי שאם קראוהו לעלות לתורה ולוקח טלית לעלות לבימה שאז זמנו בהול ומסתמא אינו מכוון לקיים מצות ציצית, ממילא עובר בזה על המצות עשה, אם לא כשמכוון למצוה ואז יוכל לברך ג"כ, עכ"ד.
וכתב כת"ר שמבואר בדבריו שאם לא כיוון ובירך הויא ברכתו לבטלה. והקשה מדברי הביה"ל (שם ד"ה וכן הלכה) שע"י ברכה על המצוות חשיב כמוכח מתוך עשייתו שכוונתו למצוה, שיוצא בדיעבד[4]. וא"כ מדוע כתב הביה"ל שברכתו לבטלה, עכ"ד.
ובעניותי לא ידעתי מאין יצא לו מדברי הביה"ל שברכתו לבטלה, דהביה"ל דקדק בדבריו וכתב "שאז זמנו בהול ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו" והיינו באופן שגם לא מברך, ומש"כ "ואז יוכל לברך גם כן" אין כוונתו שבלא זה יהיה ברכתו לבטלה, אלא לעצה טובה שמאחר שמכוון למצוה מדוע לא יקיים המצוה בשלמות ע"י ברכה [ומה דמשמע מדבריו שאם לא מכוון לא יברך, הוא כיון שבמשנ"ב סק"י כתב דכל היתר זה הוא רק בדיעבד, וא"כ אין לו להיכנס לחשש ברכה לבטלה עבור זה].
בקידה והודאה
יוסף פליסקין
כולל אהל יוסף - ירושלם
♦
תשובה
בס"דכבוד מעלת הר"ר יוסף פליסקין שליט"א.
לפני כמה ימים קבלתי ממך מכתב השגה על מה שכתבתי בקובץ 'מוריה' בשנת תש"ל. בו הנך משיג על הבנתי שם את הביה"ל, והנני מודיע לך כי הייתי שמח אם היה ביכולתי לקבל את הבנתך בביאור הביה"ל. כי לפי הבנתי אין שום מקום לקבל את הבנתך בביאור הביה"ל. דהנך כותב במכתבך אלי בזה הלשון! - דהביה"ל דקדק בדבריו וכתב, "שאז זמנו בהול ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו", ו(במכתבך הנך מבארו ד)היינו באופן שגם לא מברך, ומש"כ (הביה"ל אח"ז) "ואז יוכל לברך גם כן", (הנך מבארו ש)אין כוונתו שבלא זה יהיה "ברכתו לבטלה", אלא לעצה טובה כו' כו' עכ"ד שהעתקתי ממכתבך אלי, לבד מה שכתבתי בתוך שני חצאי סוגריים.
והנה בדברי הדקדוק מהביה"ל שהעלית במכתבך אלי, החסרת מלשון הביה"ל דברים אשר חשובין במאד, דאחרי דבריו "ומסתמא אינו מכוון אז בלבישתו", החסרת דברים חשובים במאד דכתבם הביה"ל מיד אח"ז, ואלו הם! "(אינו מכוון) לקיים מצות ציצית" ממילא עובר בזה על "המצות עשה", ודבריו אלו של הביה"ל הינם סותרים לגמרי את הבנתך בביאור הביה"ל[5]. דלפי הבנתך את הביה"ל דאינו מברך כלל, הרי לפי הבנת הביה"ל כשאינו מכוון הרי אז "אינו צריך לברך" לכתחילה, כפי שמבואר בדבריך שכתבת מיד אח"ז.
דמיד אח"ז כתבת בלשון זה!, - אלא לעצה טובה, שמאחר שמכוון למצוה מדוע לא יקיים המצוה בשלמות ע"י 'ברכה' וכו', שבמשנ"ב (כאן בסי' זה ב) סק"י כתב, דכל היתר זה [שלא יברך] הוא רק בדיעבד, וא"כ אין לו לחדש "ברכה לבטלה" עבור זה עכ"ד מכתבך שכתבת בסופו[6].
ועוד אגלה לך דברים ששמעתי עוד קרוב לשנת תש"ל, ממרן ורבינו מוהרה"ג רא"מ שך זצוק"ל שאישר לי דביאור הביה"ל הינו כפי הבנתי אותו, ואלא שקשה לקבל את דבריו בזה[7]. ויש אמנם בענין זה עוד אריכות דברים, ואם רצונך לשמוע מהם רצוי שתבוא אלי, כי עסוק אני במאד וגם אינני כבר צעיר. ובזה אסיים 'בברכה' לך, שתצליח בלימודך ובכל הנצרך לך.
מינאי, א.ד. הכהן רייכמן
♦ ♦ ♦