תיתי ליה לראש"ל שליט"א, שבתשובתו התייחס לקלנועית הפועלת בגרמא בשבת. קלנועית כזו פותחה במכוננו, מכון צומת, במענה לבקשת הגרש"ז אוירבך מראש המכון, הרב ישראל רוזן (כמתואר בתחומין כו עמ' 90, ובתחומין לב עמ' 44). דברי הראש"ל מחזקים ומסייעים להבנת העקרונות ההלכתיים שעליהם הושתת הפיתוח. בשולי הדברים, אתייחס ואבהיר כמה פרטים שהוזכרו בתשובה.
♦
א. בכלל דבריו, כתב הראש"ל: "לכתחלה יש להימנע מלהשתמש בו בשבת ויום טוב ברחובה של עיר, משום זילותא דשבת הנעשה בעיצומו של יום השבת. אמנם נכה או חולה בניוון שרירים שיכול לבוא לידי דכאון וצער רב אם יישאר בביתו כל השבת, ואף יתכן שיבוא לידי חולי שיש בו סכנה, יכול לסמוך על המקילין לצאת בכסא גלגלים כזה, באופן שיהיה שלט גדול שיודיע שזה פועל באישור מכון מסויים". וכן כתב בדעת אביו, הגרע"י זצ"ל, שאמנם החמיר בהקשר שיש לו דמיון לנידוננו אך יודה להקל בנידוננו: "... מבואר בחזו"ע הנ"ל [=שבת ו, קמג שהוזכר שם לעיל מינה. מ.פ.] שאינו סומך על גרמא מתוכננת באופן קבע. אבל לגופו של דבר, במקום צער גדול כזה שהנכה יישאר בביתו כל השבת ויכול לבוא לידי דכאון, איה"נ יודה לסמוך על השלט ועל גרמא בדרבנן אף בגרמא קבוע. וכן מי שהוא חולה בניוון שרירים קשה, שיש להקל לו להשתמש בכסא כזה, ע"י זה שיזהר שלא ידליק בידיים מנורה, וגם יהיה שלט גדול תלוי על הכסא שזה נעשה בהיתר וכו'".
יש להבהיר, אישורי מכון צומת אכן כוללים שלט גדול המודיע שמדובר בהתקן שבת מיוחד שהותר רק לזקוקים לו.
ב. כתב הראש"ל: "במערכת הפועלת בדרך קבע ע"י גרמא, יש לדון בכ"ז דשמא אינו בכלל גרמא שהתירו בשבת. דאחר שהדבר נעשה דרך קבע, לא חשיב כגרמא, וכן משמע בחזו"א (או"ח סי' לו או' א')".
החזו"א במקום אחר (או"ח לח, ד) התיר חליבה בגרמא בשבת במקום הפסד, ונראה שהתכוון להתיר אף בקביעות, וכן עולה ממקורות נוספים בדעת החזו"א (ספר צומת, א, עמ' 94 הערה 34 ד"ה כן משמע; וראו גם בספר 'לעבדה ולשמרה – סיפורו של קיבוץ חפץ חיים', עמ' 210-207). ויש לדון עוד בדבריו בראש סי' לו הנ"ל, על פי יסודות בהגדרת גרמא, ואכמ"ל.
ג. כתב הראש"ל, בשם אביו זצ"ל בחזון עובדיה (שבת ו,קמג): "ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סי' יג) כתב להחמיר במכשיר גרמא שעשוי באופן שהמלאכה נעשית מיד, שזה אינו בכלל גרמא".
בקלנועיות וביתר מכשירי הגרמא שאושרו על ידי מכון צומת, הפעלת המכשיר החשמלי אינה נעשית מיד, וכבר האריך בזה הרב ישראל רוזן זצ"ל ('גרמא' בשבת – מושג ושימושיו, תחומין לד [תשע"ד] עמ' 30-19), ולכן אין טענה זו נוגעת לנידוננו. וכנראה אף הראש"ל לא הביא זאת אלא כחלק מציטוט כלל דברי החזון עובדיה שם, ולא כטענה על התקן כזה או אחר. מכל מקום, אף ידנו יד כהה תיכון עם המחמירים במכשיר שפועל מיד עם הלחיצה עליו, שאינו ראוי להיקרא מכשיר גרמא.
ד. כתב הראש"ל: "וראה עוד להראשון לציון הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל בשו"ת בנין אב ח"ד (סי' יז) שכתב בנידון של גרמא שאם נתיר הדבר ברבים ובכל מקום על פי הכללים ההלכתיים עשינו השבת חול, משום שכל מלאכה אוטומטית אפשר להפעיל היום במנגנון של מניעת המניעה".
דברי הבנין אב מתייחסים להצעה להשתמש במנגנון 'מניעת המניעה' להפעלה יום-יומית של מערכות איתות במעברי חצייה בשבת, שמופעלות על ידי הולכי רגל, שלא לצרכי רפואה וביטחון. מנגנון זה לא הוצע על ידי מכון צומת, ולא אושר על ידי המכון. בדברי הבנין אב (שם ד"ה כעקרון) אף מפורש ומודגש החילוק בין צורכי רפואה וביטחון, שעבורם יש להתיר גרמא, ובין מערכת איתות במעברי חצייה, שבהן אין להתיר. אף מכון צומת שותף מלא לקביעתו של הבנין אב המגבילה את ההיתר לצורכי רפואה וביטחון, וכך קיבלנו ממייסד המכון, הרב ישראל רוזן זצ"ל. ובשלמא אם היה הראש"ל שליט"א סובר שצרכי תפקודו של אדם עם מוגבלות אינם חשובים כמקום חולי, משום שאין מדובר בריפוי אלא בתפקוד יום יומי – היה מקום מסוים להביא ראיה מדברי הבנין אב ולטעון שהשימוש בקלנועית אינו מרפא את החולי ולכן אין להקל בו, אך לאורך תשובת הראש"ל מבואר פעמים רבות שהוא דן את צורכי תפקודו היום-יומיים של אדם עם מוגבלות כחולה שאין בו סכנה, ובהקשר לגרמא כותב הראש"ל: "נכה לא גרע ממקום פסידא", ולכן שאין דברי הבנין אב אמורים בנידוננו (יש לדון גם ביחס בין גרמא ל'מניעת המניעה', ועמש"כ בספר צומת ח"ב פ"ב, ואכמ"ל).
ה. כתב הראש"ל: "כדי לשוב בליל שבת מביהכ"נ צריכים להדליק את המנורה של הקלנועית בידיים, ויתכן שאין אפשרות להדליק בגרמא, גם באלו שיש להם אישור של מכון מסויים".
מציאות זו של הדלקת נורה בידיים ללא אפשרות להדליקה בגרמא, פשוט אינה קיימת בקלנועיות עם אישורנו (בהנחה שהכוונה במילים "מכון מסויים" למכון צומת. לא ידוע לי על מכון אחר שמאשר קלנועיות או אישר בעבר).
ו. כתב הראש"ל, בנוגע ליציאה בכיסא גלגלים מכני על ידי גוי: "ואחר העיון בדבריהם, נראה לי שהצדק עם הגאון רבי רחמים חויתה להתיר".
יש לציין שמשפט זה הוא ציטוט משו"ת יביע אומר (ט, או"ח לד, ג), וכפי שציטטו הראש"ל בהמשך התשובה, וכאן נשמטו סימני הציטוט.
ז. כתב הראש"ל: "אמנם לכאורה י"ל שאין ללמוד מהיבי"א הנז' לנ"ד, כיון שמדובר בהוצאה ידנית ע"י גוי. גם י"א שהזילותא היא על המוציא שהוא גוי, ולא על היוצא [ואף בזה הביא שיש אוסרים]. משא"כ בכסא גלגלים חשמלי, וכ"ש קלנועית וכמ"ש במעיין אומר משום זילותא, ואין להשוות דיני זילותא אחד לשני, וכל דבר לגופו. אך עי' בשמחת כהן שדחה חששות אלו, וכ"כ בשמו ביבי"א ח"ט הנ"ל, והסכים עמו, ע"ש".
ההפניה ל'מעיין אומר' מתייחסת, ככל הנראה, לדברים שהובאו בשו"ת מעין אומר (ח"ב, ירושלים תשע"ז, עמ' רצט-ש). לגופו של עניין, מלשון הראש"ל עולה שהשמחת כהן (או"ח סי' עט) והיביע אומר (ט, או"ח לד) דחו את החשש לזילותא בכסא גלגלים חשמלי ובקלנועית, אך בשמחת כהן וביביע אומר לא הוזכרו כיסא גלגלים חשמלי וקלנועית. וגם קשה לומר שבשו"ת יביע אומר דחה את החשש שהוא עצמו התחשב בו בתשובתו שבשו"ת מעין אומר, וגם הראש"ל עצמו בתשובה הנוכחית מתחשב בו.
ח. כתב הראש"ל: "והנה לגבי היתר הגרש"ז המובא בשלחן שלמה, מסתבר שלא היה מתיר בשופי קלנועית לכל אחד, כי הזילותא בה גדולה יותר. וההיתר בשלחן שלמה מקורו מספרו של פרו' הרב אברהם סופר דיני שבת ויו"ט, ונדפס גם בנשמת אברהם הנ"ל, ומקור הדברים מהרב נויבירט בשם הגרש"ז. אמנם במהדורה החדשה של שמירת שבת כהלכתה לא הובא היתר זה, וכן בנשמת אברהם החדש הושמט. וכנראה מפני שהרבה חכמים לא הסכימו עם היתר זה, משום פירצה החומת השבת. וזה למרות שאין בו שינוי זרם".
הקביעה שהרשז"א לא היה מתיר בשופי קלנועית לכל אחד מקובלת גם עלינו, וגם מכון צומת אינו מתיר קלנועית לכל אחד. מכל מקום, הרב חיים וואלקין זצ"ל, המשגיח דישיבת עטרת ישראל, סיפר שהרשז"א נשאל פעם על זילותא בהקשר זה: "שאלו פעם את רבינו [=הרשז"א], מהו שאדם נכה ישתמש בשבת במכשיר טכנולוגי מסוים אשר הותקן במיוחד לשבת, בכך שהפעלתו מתבצעת באופן של גרמא וכו'. רבינו השיב שמותר. שאלוהו: איך שייך לצאת לרחוב ולהשתמש בפרהסיא עם מכשיר כזה שאינו שבתי. תמה רבינו על עצם השאלה ואמר: אם המכשיר מותר, אז מותר גם בפרהסיא" (ספר חכו ממתקים, א, עמ' קנח).
זאת ועוד: יש להדגיש שמש"כ "במהדורה החדשה של שמירת שבת כהלכתה לא הובא היתר זה" אין הכוונה שההיתר הובא במהדורה קודמת ובהמשך הושמט. ההיתר לא הובא באף מהדורה (אך הובא במכתבו של הרב נויבירט לרב ישראל רוזן ולמכון צומת בעניין זה, ופורסם בתחומין לד [תשע"ד] עמ' 30). ומעין זה בנוגע להתנסחות "וכן בנשמת אברהם החדש הושמט" – מה שהושמט מנשמת אברהם (מהד' תשס"ז ותשע"ד) אינו היתר זה באופן נקודתי אלא הוא כל הקונטרס העוסק בדיני שבת ויו"ט לחולה, שהודפס לראשונה בפני עצמו וצורף למהדורה הדקה של נשמת אברהם (מהד' תשנ"ז), והושמט מהמהדורות הבאות, שהתרחבו ומילאו כרכים שלמים. מלבד הבאת ההיתר במקורות הללו, הוא הובא גם במאורי אש השלם, שיצא לאור בשנת תש"ע על ידי הרב זלמן קורן, ביוזמתם ובברכתם של בני הרשז"א (ח"ב עמ' תתב-תתג), ומעין זה מסר הרב ישראל רוזן בשם הרשז"א, כפי שכבר צוין לעיל. לאור כל זה, דומני שדעת הרשז"א והרב נויבירט ברורה.
ומש"כ הראש"ל שהדברים אמורים למרות שאין בקלנועית שינוי זרם, לפי הידע הטכנולוגי שבידינו כן יש שינויי זרם.
♦
סוף דבר, אפריון נמטייה לראש"ל שליט"א שבשפלנו זכר לנו והאריך מעניתו בעניין קלנועית בשבת, ובעיקר העניין הביע הסכמה עקרונית להיתר על סמך שלושה יסודות: הפעלה בגרמא, הגבלת ההיתר למי שיש לו מוגבלות ואינו יכול ללכת בלי הקלנועית, ותליית שלט גדול ליצירת היכר; ואף כתב שהיתר זה מתאים לשיטת אביו הגרע"י זצ"ל. לא אכחד כי ייתכן שיש הבדלים מסוימים בין דרכו של הראש"ל לדרכו של מכון צומת – הן בנימוקים ההלכתיים, הן בהבנת המציאות הטכנולוגית, הן בשאלות כמו לאיזה אדם ולאילו צרכים להתיר את השימוש בקלנועית. על חלק מההבדלים עמדתי בקצרה לעיל, ועוד נאריך בזה בהזדמנות אחרת בע"ה.
♦ ♦ ♦