תספרו חמשים יום
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'".הרא"ש בסוף ערבי פסחים הקשה דכיון דקרא קאמר תספרו חמשים יום למה אין אנו מונין אלא תשע וארבעים יום, ודוחקין לפרש עד ממחרת השבת – ולא עד בכלל – א"נ חמשים יום קאי אוהקרבתם דבתרי' – חמשים יום והקרבתם, ול"נ שאין צריך לדחוק כיון דכתב בי' בהדיא שבעה שבועות תספר לך, אין לספור יותר משבעה שבועות, ומתספרו חמשים יום לא קשיא מידי, שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד.
כיו"ב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, וכן ארבעים יכנו.
בק"נ – ותימה דהא בפ' יש נוחלין בע' קכ"ג בכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן אתה מוצא, חסר אחת, רש"י דמבני לאה חסר דקרא קאחשיב גבי אלה בני לאה כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב, וגמ' קמסיק א"ר חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, רש"י בחומש. והקשה לפי הרא"ש הלא אינו משגיח על חסרון אחד. – הקב"ה מצטרף עמהם בכוללם למנין השבעים, מד"ר, סרח בת אשר, אנכי שלומי אמוני ישראל.
בהיכל הברכה – תספרו בטפחא מפסיק כי חמשים יום לא קאי על תספרו, כי הוא קאי על שער החמישים שכולל בעצמו חמשים יום, וכל ענין ספירה להמשיך בכל יום הארה משער החמישים לפרטות שער של כל המ"ט שערים, וזהו נקרא בעצמו חמשים יום על שהוא כולל כולם וגם את עצמו – כמ"ש הבעשטה"ק חמשים שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד, אמר חמישים ואמר חוץ, וביאר ששער החמישים הוא כתר כולל כל המ"ט שתחתיו באחדות ובכללות.
ובאורה ושמחה להרה"ג ר' אברהם שמחה מבארניב זי"ע – מביא את הפסוק בזכרי' י"ד ז' – והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור. בזוה"ק נדרש מקרא זה על חג השבועות, ולפי הנ"ל מפרש כי יום זה הוא יודע לה' הכולל עמנו לתשלום החמישים, ואחד הנחסר הוא בסוד הכולל בבני לאה שכ' שלשים ושלש, רמז לל"ג בעומר – התעוררות החג – יו"ם אח"ד בגימט' ל"ג עם לאה – ל"ג בעומר ברזא דאחד עם שבועות.
באמרי נועם פ' אמור - יום עצרת הוא כלול מכל שבעה שבועות, כי הראש הוא כולל כל הגוף והוא שר"ש הכל ע"כ שר"ש עולה חג השבועות, ובאם תצרף למספר מ"ט את יום העצרת הכלול משבעה, אז נעשה מספר יו"ם שהוא ז – מ"ט – וזהו יום אחד הוא יודע לה', אז יהי' מספר יום שהוא כמספר ל"ה – נ"ו.
ועוד ברמז אשר יוכבד משלים לשלשים ושלש – כי אז נולדה אמו של משה רבינו הכולל כולם, כי משה מקור העתיד נותן התורה כמו חמשים יסוד המ"ט – וזהו רמז לל"ג בעומר רשב"י נשמת משה, ל"ג בעומר בגמ' מש"ה.
♦
רמז נאה על יוכבד שנולדה בין החומות
רמז נאה במספר התיבות שבתורה זה לעומת זה, וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי, יוכבד בת לוי, אשר ילדה אותה ללוי במצרים ח"י אלפים תל"ח – מ"ד, במספר הפסוקים זה לעומת זה.וכן אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם, זה לעומת זה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום [ד' אלפים תל"א] רמז בשבת ניתנה תורה.
♦
כל הבריאה סופרים ימי הספירה
דע שכל העולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה, והם מדברים רק מספירה של אותו היום, ומי שהוא מבין יוכל לשמוע ולידע זאת אם יטה אזנו היטב לסיפורים דבריהם ישמע שהם מדברים רק מספירה של אותו יום – ליקוטי מוהר"ן סי' קפ"ב.בס' צבי לצדיק (קונט' בית צדיק) פ"א אמר היהודי הק' מפרשיסחא, שכל הבריאים מוכרחים לספור בימי הספירה בלשוניהם מספר הימים אף עכו"ם והי' לפלא, ולקחו במבחן גוי אחד לביתו והיו עמו כל המעל"ע, וסיפר להם מעשה שהי' לו עד שסיפר בכמה שמכר בעד סכום דוקאטין וסכום הזהובים – ושמעו מספר הספירה של היום, ואפ"ל בדרך צחות סמך לאלו שאומרים לספור בברכה אף אם שכח לספור יום אחד, הלא בע"כ סיפר.
♦
מצות ספירת העומר הוא באמצע של תרי"ג
וספרתם לכם ר"ת כ'די ל'טהרנו מ'קליפותינו – למה דייקא מצוה זו תת כוחה לטהרנו מטומאתנו – כי שאר מצות אפשר ח"ו ליבטל ברוב עוונות – רמ"ח מ"ע, שס"ה ל"ת – אבל ספירת העומר, דבר שבמנין אינו בטל, והנה לחזק איזה בנין נותנים דבר המחזק באמצע הבנין – ומצוה זו הוא באמצע של התרי"ג מצות ש"ו – מקודם ולאחריו, וזהו המסורה וש"א את מספר שמותם, מ"ט אותיות בי"ב שבטים, ושא עיניך ימה צפונה, ושא לכל חטאתי (אורה ושמחה).הרה"ג ר' אהרן מבייטש ז"ל בן האמרי נועם – פי' נעביד לן כתרין יקירין בשבעין עיטורין דעל גבי חמשין, יק"ר בגמט' עמ"ר שנעשה כתר להשי"ת ע"י שנתקן מעצמינו מכל סוג ופגם במילין יקירין, באמירת ספירת העומר, בשבעין עיטורין בשבעה שבועות, דעל גבי חמשין, שהם חמשים יום – וזהו גם נרמז בלשון המדרש נשא – הנאמרים ביוצר לפ' זכור. תכלית שבעים נתלה על חמשים – תכלית השבועות תלוי' בחמישים יום בספירה.
♦
תכלית שבעים נתלה על חמישים
מהרש"א מו"ק כ"ח ע"א ימי שנותינו בהם שבעים שנה, דלכאו' דלא מיענש עליהן נשתיירו ז' – והם כדמיון היובל שהם מ"ט שנים – והם אחר ז' שנים ימי הנעורים, ימי הספירה, חשבון של אדם על מעשיו, ושנת הנ' הוא שנת השביעית של אדם בדמיון היובל שישוב איש אל אחוזתו.ואם בניסן נברא העולם היינו כ"ה באדר, הרי כ' יום עד יום ראשון של פסח, זכרתי לך חסד נעוריך, ימי הנעורים, ומיום שיצאו ממצרים מ"ט יום עד חג השבועות.
וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות קצת יו"ט בל"ג בעומר, שבו עברו רוב שנותיו שהן ב' חלקים ממ"ט ימי הספירה יום לשנה. ששוב אינו חוטא, שהם ל"ב שנים אחרי כ' שנים של ימי הנעורים.
ולפי כשיצאו ממצרים נמנין אלו שהי' רק בני עשרים ואלו היו סופרים מ"ט שנים מבאי ארץ עד שהיו בני שבעים וקדשו שם החמישים שהוא בסוף שנים למות לשוב איש אל אחוזתו.
♦
הקב"ה נותן מתנה שליש האחרון
מהר"ש מבעלזא ז"ל הידור מצוה עד שליש – הקב"ה שומר משמרתה של תורה, וכשעשה ותיקן נפשו עד ל"ג בעומר שהם שני שלישים, אזי מתחיל לטעום בשליש השלישי טעם של חג השבועות – שהקב"ה נותן זה במתנה לבנ"י. ויש לזה רמז נאה, בפ' ראה, שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר (ל"ג אותיות) שבעה שבועות ועשית חג (מ"ט אותיות) שבועות לה' אלקיך.וברמז עומר מנחתו כפולה, עמ"ר בגמטריא ש"י עולמות, ב"פ מנחה בגמטריא ר"ו, שני שלישי הוא ר"ג בגמטריא אור וברמז, גד גדוד יגודנו בגמטריא ק"ג, והוא יגוד עקב בגמטריא ר"ז, ובס"ה הוא ש"י עולמות.
חת"ס בחוקתי – ימי הספירה נחלקים לג"פ ט"ז – תורה עבודה וגמ"ח, ואלו הימים מגין מחרבו של הקב"ה על עונש המבטלם – ובסדר, עבודה, גמ"ח, תורה.
החת"ס בדרשות - רמז לל"ג בעומר, וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר, יש בהן ל"ג אותיות. ויש להוסיף וספרתם לכם – ולאחריו יש מ"ט אותיות, ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה – והפסוק שלאחריו יש בו נ' אותיות – עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' – לרמז שספירת המ"ט – הוא כולל חמישים.
וגם רמז לל"ג בעומר, שיש ל"ג אותיות בתיבות – תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'.
♦
רמז נאה בתורה
הרה"ג ר' גרשון העניך מראדזין ז"ל אמר רמז נאה, בפ' מצורע (קאפי' ט"ו פסוק י"ג י"ד ט"ו) ג' פסוקים שמדבר מטהרת זב שבעה ימים לטהרתו – וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וגו' ובא לפני ה' על פתח אהל מועד – עד – וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו, יש בהן מ"ט תיבות, ותיבה הל"ג – מועד – רמז על המועד של ל"ג בעומר יומא דהילולא ברשב"י.♦
חמישים מזויינים – זין פעמים זין
הרה"ק מקאסאן ז"ל – וחמישים עלו בני ישראל מארץ מצרים, פרש"י אין חמושים אלא מזויינים, דהיינו זין פעמים זיין דהוא העיקר להגיע ליום חמישים – מ"ט שערי קדושה וע"י התורה נכנס לשער החמישים, והם כנגד מ"ט קללות המנויים בפ' בחוקותי – וכ' בבאר מנחם שאפשר לזה תקנו חכז"ל לקרות בחוקתי בסו"פ ימי הספירה.♦
מ"ט דפים בשבועות וסוטה
מנהג ישראל ללמוד בימי הספירה מס' שבועות שיש בו מ"ט דפים כמובן ימי העומר, ורמז למתן תורה שאז מושבע ועומד מהר סיני – ובשם החת"ס (הוא קיים המנהג) שבדף ל"ד שהוא ליום ל"ג בעומר, נאמר שם בגמ' על רבי שמעון מחכי עלה במערבא (ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון), רמז לשמחת החג בל"ג בעומר, במערבא (גמר שבועות העדות מפקדון בג"ש דתחטא תחטא). ולהעיר שר"ש אינו מדבר אלא בתביעת ממון, רמז, אית מאן דפרע בגופי' ואית מאן דפרע בממוני', דהיינו צדקה.וראיתי שיש רמז גם על מס' סוטה שיש בה מ"ט דפים ובדף לד ע"ב מבואר הענין של השתטחות על קברי צדיקים ויבא עד חברון שפירש כלב מהמרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים.
ושמעתי דבר נפלא שאמר ת"ח א', ר' יוסף טשעסער נ"י, שהקשה מדוע יש במס' שבועות שמונה פרקים, והי' צריך להיות רק שבע פרקים כנגד שבעה שבועות, וחפש ומצא שבפרק שמיני יש משנה היותר ארוכה שבש"ס – ארבעה שומרין ולאחריו גמרא קצרה, ויש במשנה שס"ה תיבות ובגמ' רמ"ח תיבות, רמז לתרי"ג.
ובמדות רשב"י לריא"ז מרגליות ז"ל כתב בשם הרה"ק מבארניב, במס' שבת דף ל"ג יש העובדא של רשב"י שברח למערה וגם לפלא שהוא המימרא הל"ג שבש"ס שמדבר מרשב"י.
♦
קנין ל"ג במ"ח דברים
ואף גם שהתחלת המס' הוא בדף ב', ויש בס"ה מ"ח דפים – והוא כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, וכשמונין בפרק יש מ"ט, ועל זה נאמר מה שאמר המהר"ל מדוע רק מ"ח ולא מ"ט – מ"ט פנים טהור – וגם מס' אבות לומדים במ"ט ימי העומר. ואמר כי יש עוד דבר אחד לקנין תורה, והוא הקמח, אם אין קמח אין תורה, קמ"ח תור"ה בגמט' עצר"ת, אמרי נועם.וזהו קנין ליום ראשון של עומר, שעי"ז תתברכו תבואות שבשדה – ולפי"ז אמר הרה"ק מבארניב, שקנין ל"ג הוא אוהב את הבריות, שאז נתכפרה חטאם של תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה עם זה ופסקה מיתתם – וגם יש שאמרו דרך ארץ קדמה לתורה – ורק באמצע הקנינים יש מיעוט דרך ארץ. וכידוע מאמרו של הנועם אלימלך זי"ע ולא נחם אלקים "דרך ארץ" פלשתים. ויש שאמרו שאין מונין האומר דבר בשם אומרו, דהיינו שלא נעשה קנין גזילה בתורת חבירו, ויש שאין גורסין אוהב את הצדקות, ויש שאמרו – שבמס' אבות אחרי כל המ"ח דברים נאמר במשנה י' חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו, ותורה הווי קנין אחד ועל זה אמרו שאם האדם קונה את עצמו במ"ח דברים אז נותן לו הקב"ה קנין התורה לעצמה במתנה שתזכה להבין ולהשכיל – וזהו המ"ט פנים טהור.
♦
רפואת הגשמים בין פסח לעצרת[1]
הרה"ק ר"פ מקאריץ כתב במדרש פנחס - הגשמים שבין פסח לעצרת הם הרפואה היותר גדולה שאין כדוגמתן בכל החניות, ויסודו מבואר בגמ' שבת קמ"ז ע"ב, אמר שמואל כולהו שקנייני מדבחא ועד עצרתא מעלו, כל השקאות של רפואה מפסח ועד עצרת הם מעולים, ובחי' חת"ס שם היינו חודש אייר, וברמז כי א'ני י' רופאך – ובתהילים ו' י"א א'ויבי י'שובו י'בושו ר'גע ר"ת אייר, וזה המזמור אמר דוד המלך כשהי' חולה ונתרפא – באוהב ישראל על חודש אייר, כ"כ חודש זה הנקרא אצלם מי הם מסוגלים לרפואה וגם אוה"ע יודעים מזה – וכ' מ"י הוא מנין חמישים דעיקר הוא מסוגל לתשובה לחמישים שערי בינה ולרפואת הנפש. וגם לומדים מס' אבות אבות ה' פרקים כ"א כלול מעשר – נ' שערי בינה.ובבני יששכר - חודש אייר הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה שהוא מסוגל לרפואה להריק האצטמוכא מן העיפושים וחולשת המרה, ועיקר החולאים והחולשות באים ממאכלים רעים שאינם לפי מזג האדם ולפי שבחודש הזה התחיל לרדת מן לבנ"י לחם אבירים הנבלע באברים שאין בו לא חולי ולא מכאוב והוא מזון המלאכים, ע"כ נשאר דבר זה לטבע קיים בחודש הזה להיות מסוגל לרפואה – וזמנו אחרי אכילת מצה מיכלא דאסוותא.
♦
טעם לפסח שני
ובסידור היעב"ץ כתב טעם לפסח שני, גילו לי מן השמים "שבו כלתה החררה שהוציאו ממצרים, וקדושת הפסח נמשך עד אותו הלילה." ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' בל"ג וגם בחי' בשלח שאז הלכו ג' ימים בלא לחם וירד להם מן ביום ח"י אייר, ל"ג בעומר, ואז הוא עיקר סגולת הרפואה כטעם המן – והוא טעם חדש על ל"ג בעומר.וגם על זה יש רמז בגמ' הנ"ל שבת קמ"ז – אמר רב יהודא אמר כל ימי' של דיומסת (הטובה לרחיצה במעינה) עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין – והוא רמ"ז לכ"א יום מן פסח שני עד עצרת שיש סגולת הרפואה באלו הימים.
ע"ד אגב – גמ' נדרים מ"ט ע"ב אמרה ההוא מטרנותא לרבי יהודא מורה ורוי (בעל הוראה ושיכור?) שהיו פניו צהובין כל שעה, אמר לה הימנותא בידי דההיא איתתא, אי טעימנא אלא בקידושא ואבדלתא וארבעי כסי דפסחא, וחוגרני צידעו מן הפסח עד עצרת, אלא חכמת אדם תאיר פניו.
ובארץ צבי להגאון מקאזשיגלעוו כתב שהיות שהיין קשה פחד מפיגו, על כן כשבא עצרת פחד של מתן תורה הפיג את היין – ולכן לא מביא שתיית יין פורים, שגם אז קימו וקבלו זמן מ"ת.
פסח שני – ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם זה יוסף, אותם אנשים נושאי ארונו של יוסף ולכן שאלו, למה נגרע, כי קברי צדיקים אינם מטמאין, ובתורה לא נאמר התשובה אליהם ורק כ' וידבר ה' וכו' איש איש כי יהי' טמא לנפש וכו'. וחידש מרן רביה"ק הדברי יואל זי"ע כי להם התיר גם פסח ראשון בסוד, ורק התורה לא יכלה לגלותה שכ"א יאמר על רבו שהוא צדיק, וכן בבנות צלפחד זה מקושש – כ' עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, והקב"ה אמר נתן תתן כי לש"ש התכוון.
לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, והקשיא הלא זה הפסוק נאמר בפסח שני, ותירץ הרה"ק מבעלזא, הוא תפלה שנזכה לקיים פסח שני בביהמ"ק – כידוע המעשה עם השואל ומשיב
♦
פתיחת השערים בפסח שני
זוה"ק בהעלותך רעיא מהימנא – סוד הפסח סוד האמונה, כיון שהשכינה נתעטרה בעטרה שלה בניסן לא הוסר הכתר והעטרה ממנה שלשים יום, והשכינה יושבת במטרה שלה וכל חיילותה בשמחה. מי שרוצה לראות השכינה יכול לראות. וכרוז מכריז בארבעה עשר לחודש השני כל מי שלא הי' יכול לראות להשכינה יבוא ויראה טרם נעילת שערים ומשם עד שבעה – ימים עוד השערים פתוחים, משם והלאה ינעלו השערים – ועל זה נתקן פסח שני.♦
לב טוב רמז לל"ג בעומר
ל"ג בעומר – בני יששכר, חמשה תלמידים לר' יוחנן בן זכאי, רבי אלעזר אומר לב טוב (דרך טובה שידבק בה האדם) אמר להן רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. ואמר יסוד גדול אין לך שום שכל מושכל שלא יהי' נשמע מן התורה. והאות והתיבה שנכתב בתורה בראשותה הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו – עפ"י משאחכז"ל הרואה ט' בחלום סימן יפה לו הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טוב תחילה. ט-טוב הנה התורה הוא טוב – אין טוב אלא תורה – ומתחילת התורה יש ל"ב תיבות עד טוב, נשמע זה ששורש כל הטוב להתורה – הוא ל"ב טו"ב – על כן צוינו השי"ת לספור קודם מתן תורה מ"ט ימים מנין ל"ב טוב יש ובתורה ל"ב נתיבות החכמה, כי לק"ח טוב נתתי לכם, ולכן עושים ל"ג בעומר יום שמחה אור צדיקים, השלים בספירה מספר ל"ב אז מתגלה הטוב אור הגנוז שנגנז בתורה – סיבות התורה של זוה"ק, רשב"י.יש ע"ז להוסיף הרבה בעזהי"ת. גם מסוף התורה למפרע תיבה הל"ג הוא כמש"ה (ולא קם נביא עוד בישראל) והוא כנגד טו"ב (נעוץ סופו בתחילתו) רמז לל"ג בעומר, רשב"י נשמת משה – ל"ג בעומר בגמ' 'משה' – [דבהילולא דרשב"י, מונה וסופר ס' דברים מה שאירע למשה רבינו אירע לרשב"י] ותרא את"ו כ"י טו"ב הו"א בגמ' שמעו"ן, בשניהם נתמלא הבית כולו אורה, ויאמ"ר אלקי"ם עה"ת בגמט' ל"ג בעמ"ר, ויה"י או"ר בגימט' ח"י איי"ר, ספ"ר הזוה"ר, בגמט' או"ר הגנו"ז לצדיקי"ם.
פסוק א' בראשית עם פסוק ג' ויאמר אלקים יהי אור וגו' בגמט' כפסוק ב' והארץ בצירוף ל"ב, ופסוק א' בגמטריא כפסוק ב' בצירוף של טו"ב – רמז לל"ב טו"ב.
תיבת ל"ב נכתב בתורה ל"ב פעמים (ל"ב בלי שימוש) ואגב שורש טוב בכללות כתוב בתנ"ך תרי"ג פעמים, אין טוב אלא תורה.
ל"ב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי – יש בו ל"ב אותיות וט' תיבות ט' מרומז לטוב הנכתב בראשונה כדאיתא הרואה ט' בחלום יצפה לטוב, שכוונתו – ל"ב טוב, ל"ב טהו"ר, וכן הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, ל"ב אותיות וט' תיבות, של"ב טוב הוא העיקר, ובזה יזכה ללב טהור.
הרה"ג המנחת יצחק זצ"ל אמר בפ' בחוקתי – וישבתם לבט"ח בארצכם – ל"בטח – הוא ל"ב טו"ב.
♦
תיקון ל"ג בתיקוני זוהר
עטרת ישועה כתב בל"ג בעומר תרע"ב נפתח לפנינו ס' תיקוני זוהר, תיקון ל"ג ומצאתי שמצויין ליום י"ז וחשבתי שימי הספירה הנתחלקו למספר ל"ב טוב, ומיום ל"ג בעומר מתחיל הטוב האמיתי, וע"כ נחלק פרקי תיקון ל"ג ליום י"ז – וע"כ מסיים התיקון ונתן הוד למשה, כי ל"ג בעומר הוא הוד שבהוד כמשה. ועוד בזה – כי בורא רפואות הוא כנגד הוד, שבזכות רבי שמעון ביום הקדוש הזה זוכין לרפוא"ה שלימ"ה שהוא בגמ' רב"י שמעו"ן – שלום לרחוק ולקרוב אמר ה', ורפאת"יו בגימט' שמעו"ן ב"ר יוחא"י וכן הוא בגמט' של הפסוק בישעי' ו' – יבי"ן וש"ב ורפ"א ל"ו.♦
מירון מסוגל לזיווגים
הרה"ק מהרצ"א מזידטשוב זי"ע אמר פעם בשלחנו הק' – ידי"ד נפ"ש א"ב הרחמ"ן בגמט' כמנין רב"י שמעו"ן ב"ן יוח"י והי' שם ת"ח אחד ועשה חשבון שהוא א' ביותר וענה לו למדן אין אתה יודע, שבש"ס נאמר יוח"י, בלא א'.וכידוע שהרה"ק מבארנוב זצ"ל אמר סגולה לזיווגים לנסוע למירון, שהוא בגמטריא אשה, ואמרתי להוסיף ידיד נפש בגמטריא חתן, אב הרחמן בגמטריא אשה, ושניהם ביחד בגמטריא כמנין רב"י שמעו"ן ב"ן יוח"י.
שער יששכר, בשם הרה"ק ר' מרדכי דאמבראווער זצ"ל – ומות בהר והאסף אל עמך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו – והאסף הוא חג האסיף – ר"ח אב יום הסתלקות אהרן הכהן חל בכל שנה שלאחריו ביום דאושפיזא דילי' ה' סוכות – וגם יום פטירתו של משרע"ה ז' אדר חל ביום אושפיזא דילי' ביום ד' דסוכות, ומזה סמך למנהגינו – משה ואהרן יוסף ודוד.
וכידוע הרמז מהרצ"ה מזיטשוב זי"ע ויאמר יעקב אל יוסף א-ל שדי (בגמטריא משה), נראה אותיות אהרן, אלי, דהיינו שהם באו קודם יוסף, והבן.
ואמר הרה"ק ממונקאטש לפלא – שגם ל"ג בעומר חל באותו יום אח"כ ביום ד' אושפיזא דמשה רבינו והיינו שגם יום פטירת משרע"ה ז' אדר חל באותו היום של ל"ג בעומר הילולא דרשב"י (בית יצחק).
♦
רמז נפלא באבע"ז לל"ג בעומר
דבר נאה ופלא ממרן כ"ק רביה"ק הדברי יואל זי"ע – באבן עזרא פר' אחרי, ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו, וכ' הרמב"ן הק' – שכוונתו על הפסוק הל"ג שלאחריו, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, וגם הוא כתב ולא אוכל לפרש, כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחר היוני (הוא אריסטו) אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו. והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג אלא הוא בסברתו איננו אמת עכל"ק.ובאבי עזר כתב שהרמז קאי על בלעם שחי ל"ג שנים והוא למד קסם מן עזאל – ובגמ' תנא דבר"י עזאזל מכפר על ערך עזא ועזאל – ועוד כ' – שאבן עזרא כ' בפ' ויגש – כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש, כי יעקב אבינו השליש לשלשים ושלש כל נפש בכללו גם נפשו, וזהו שרמז הרב על יעקב ששלח דורון לעשו, וגם שעיר לעזאזל מנחה לזכרון שלא יקטרג שרו של עשו על בני יעקב.
ורביה"ק חידש בזה – שסוד השעיר לעזאזל מבואר בזוה"ק – והוא רמז לרשב"י בן שלשים ושלש, ל"ג בעומר, שכידוע שהאבן עזרא גדול כוחו בקבלה, והוא גם הרמב"ם ראו הרבה מדרשים הנזכרים בספר הזוהר, וכ' באורה ושמחה שבזוה"ק עה"פ ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה. וכן יומא דאפישת לון לא אקרין נפלא עד דאיתשבן בגופא, וכמה ל"ג יום, והלא יצ"מ הי' כעובר הנשמט מרחם, ואין הולד נחשב לנפש עד ל"ג יום, ע"כ יום הזה ל"ג בעומר הוא היום שבנ"י נחשבים לבני קיימא, וזהו השמחה גדולה, שלש"ה ושלשי"ם יו"ם עולה בל"ע המו"ת לנצ"ח ומח"ה אדנ"י ה' דמע"ה מע"ל כ"ל פני"ם, שאז פסק מיתתן של תלמידי ר"ע.
♦
יומא דהילולא של רשב"י ורמ"א
טו"ז או"ח סי' ת"כ, סי' ר"ח שמעתי מזקן אחד שהעיד שהי' בק"ק קראקא בשנת של"ג שנפטר רמ"א ז"ל ביום ל"ג בעומר, והיו מסופקים אם לומר צדוק הדין, עמד אדם חשוב אחד ששמע מפי רמ"א שי"ל צדוק הדין על אדם גדול, ותיכף אמרוהו על רמ"א בקול רם – וי"א שגם ימי שנותיו ל"ג והוא בחי' עולם שנה נפש – ג"פ ל"ג.ואמר לי ידידי הרה"ג ר' סיני דייטש שליט"א אב"ד שאץ לאנדאן, רמז נכון על הרמ"א שנפטר באותו היום ל"ג בעומר, הילולא דרשב"י, שהרמ"א בהל' תלמוד תורה סי' רמ"ו כתב ובשעת הדחק אפי' לא קרא רק ק"ש שחרית וערבית לא ימושו מפיך קרינן בי' – שהלא הוא מימרא במנחות צ"ט אר"י משום רשב"י אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש – ודבר זה אסור לאומר בפני ע"ה.
ולכן מדגיש הרמ"א בלשון קדשו, ובשעת הדחק. ע"ש לשון הגמ' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק.
ובספר אהבת ישראל כתב ע"ז להזהיר גדולים על הקטנים, דהיינו מ"ש דבר קטן הווית דאביי ורבא, ודבר גדול מעשה מרכבה, כי הרמ"א בגדולתו בנגלה ורשב"י גדולתו בנסתר, וזהו גדולים על הקטנים, והרמ"א מסיים בשו"ע וטוב לב משתה תמיד. רמז לל"ג בעומר לב טוב.
♦
רמזים וגמטריאות
אגרא דכלה, בראשי"ת – רא"ה או"ר תור"ת רשב"י – רשב"י – תנ"א אלק"י רשב"י.כ"ל הנשמ"ה תהלל בגמט' רבי שמעו"ן ב"ר יוחא"י, וכמנין מרעי"ש האר"ץ (שי למורא).
יושפ"ע שפ"ע ר"ב בגמט' ר"בי שמעו"ן ב"ן יוחא"י בל"ג בעומ"ר – י"ושפע ש"פע ר"ב ב"כל העולמות ר"ת רשב"י.
רבי שמעון במנצפ"ך עולה אלף שכ"ח, כי לעולם לא א'שכח, וכמנין חמשה חומשי תורה, וכמנין מעשה בראשית, וכמנין הוד בהוד במילוי עם התיבות.
רב"י שמעו"ן ב"ן יוחא"י בגימט' חיי"ם זר"ע בפרנס"ה טוב"ה – כ"י ב"א השמ"ש בגימט' רב"י שמעו"ן – כ"י ב"א בגימ' ל"ג.
קאפיטל ל"ג בתהילים, רננו צדיקים עם ה' בגמטריא שמעון בן יוחאי, עם ל"ג, מ'מכון ש'בטו ה'שגיח ר"ת משה, ובגמטריא ל"ג בעומר, ושם נאמר להציל ממות נפשם, דהיינו תלמידי ר' עקיבא (אמרי נועם). ושם כתוב כל עניני ספירה הנטוע בשם מ"ב אנא בכוח.
נעשה אדם בגמט' שמעו"ן עה"כ – זוה"ק שבת לה' קודש כך רבי שמעון לה' קודש – שמעו"ן ב"ר יוחא"י בגימט' שבת"א, להנחי"ל אוהב"י בגמ' למ"ד גימ' במילוי, י"ש בגמ' עמ"ר, אוצרותי"הם אמל"א בגמ' הלול"א רב"י שמעו"ן ב"ן יוח"י, וא"ל הזקני"ם אמ"ר שב"ו לנ"ו בז"ה, בגמט' ל"ג בעומר עם שמעו"ן ב"ן יוח"י, במספר מכוון (אורה ושמחה).
רבי שמעון בן יוחי – למד גימל בעומר בגמטריא אלף ר"נ כמנין תורה עבודה וגמילת חסדים, וכמנין בט"ח במילוי,
רבי שמעון בגמטריא כמנין עזרת, וכמנין רפואה שלימה.
שבית שב"י לקחת מתנות באדם, ר"ת שמעון בן יוחאי, יצחק בן שלמה, ישראל בן שרה זי"ע, ש'תולים ב'בית י' – ר"ת שב"י ש'מעון ב'ן י'וחאי, ואמר הרה"ק דברי יחזקאל משינאווא זצ"ל, דמבקשים אנחנו מהבורא ית"ש דאורות הק' של רשב"י וחבריו השתולים בבית ה' בעולם העליון ישפיע בחצרות אלקינו, לאותן העומדים מרחוק מבית ה' שהם רק בחצרות אלקינו כמו החצר לפני הבית, כן עומדים מנגד, יפריחו ויזהירו ויופיע בתוכינו.
תספרו חמשים בגמט' כ"י הו"א מצו"ה למימנ"י יומ"י ומצו"ה למימנ"י שבוע"י, דברי מאיר.
תספר"ו חמשי"ם יו"ם בגמט' ל"ב נשב"ר ונדכ"ה אלקי"ם ל"א תבז"ה – והוא אלף כ' כמנין השעות נ' פעמים כ"ד יו"ם חמשי"ם ח"ג העצר"ת בגימ' אערכ"ה כמספר מ"ט יום מן א' עד מ"ט – מספר השלם.
וכן בראשית תרגום בירושלמי בחוכמתא ברא עלמא – מספר הפסוק בגמ' ב"א תש"א, כמנין חכמ"ה בגימ' ע"ג – א – עד ע"ג עולה ב"א תש"א.
כתפוח בעצי היער, זמן חנטת התפוח מפסח עד שבועות, ויש בתוכו י' נקודות, עשרת הדברות!
ל"ג פעמים שם הוי"ה עד ונח מצא חן בעיני ה', רמז לל"ג בעומר, כי קודם כתיב וינחם ה' כי עשה את האדם, ועתה נעשה אדם נאמר בעבורך.
ובמדרש נעשה אדם כדי שהגדול יטול רשות מן הקטן והוא נמלך במלאכי השרת, רמז זו גילה מדרש הנעלם, וגם דבר גדול מעשה מרכבה, נעשה אדם בגמטריא שמעו"ן עם האותיות.
מסוף התורה למפרע שם הוי"ה כמספר ל"ג עד הכתוב בבוא כל ישראל לראות את פני האלןקים, ובזוה"ק פני האדון זה רבי שמעון.
♦
גלעד
בקדושת לוי – ויקרא לו יעקב גלעד, רמז לל"ג בעומר, עד מתן תורה אור הגנוז התגלות החסדים, וזה יהי' עד לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.♦
רשב"י נתעלה בגדולתו אחרי המערה רפ"ח פעמים
ואף גם זאת רציתי להעיר מאמר הידוע שכתוב בקונט' אחרון לשולחן ערוך הרב, שעיקר הלימודים צריך לחזור ההלכות בטעמיהן ולא הפלפול, ובתוה"ד כ' וזל"ק: ולא אשכחן בכל התלמוד כ"ד קשיות שר"ל אמימרא דר' יוחנן כי אם ז' או ח' לכל היותר, והשאר נשכחו, עכל"ק – על הדיוק הלשון שאמר על שאלות ר"ל ור"י שיש בש"ס אך ז' או ח' מימרות, ע"ז נאמר בשם הגאון מראגאטשוב ז"ל שאחד שאלו מהו ספיקתו שאמר ז' או ח', ותיכף ומיד השיבו, שמקורו בגמ' בבא בתרא דך קנ"ד ע"ב שאל רבי שמעון בן לקיש את רב יוחנן וכו' ואולם בסוף הסוגיא איתא איפוך דמהפך דברי ר"י לר"ל, ועיין ברש"ל שם, וזה היתה כוונתו, ואגב להוסיף על דבריו שבקונ"א, שגם השאלות והתירוצים בין רבי פנחס בן יאיר לרבי שמעון בן יוחאי, שקודם המערה שאל רשב"י קשיא אחת, ורפב"י השיב תריסר פרוקי, ולאחר המערה נתעלה רשב"י לגדולתו כאשר רפב"י שאל קשיא אחת ורשב"י השיבו עשרין וארבעה פרוקי, אף גם כל זה לא נמצא פלפולים בכל הש"ס אף אחד, והיודעי חן הוסיפו בחשבונם שלפי"ז נראה כי רשב"י נתעלה לאחר במערה בכמות ובאיכות כ"כ שנתרבה במדה ובמנין של רפ"ח פעמים ביותר ממה שהי' בגדולתו לפני המערה, דהיינו י"ב פעמים כ"ד והבן.ובזה חידש מרן רביה"ק זי"ע שאלו הלכות שנתחדשו אחרי המערה הלכה כר"ש שנתעלה ביותר גם בתורת הנסתר, ולכן כ' הב"י שבספר הזוהר נראה שגיד הנשה אסור בהנאה ולכן טוב ליזהר, וגם בספר אהבת יהונתן כ' שאחרי המערה נתגלה לרשב"י שיש השגחה פרטיות על כל מין ומין.
♦ ♦ ♦
ברכת 'על נטילת ידים' לילדים שלא נטלו ידים לתפילה♦ בדין חציצה בתפילין ובבגדי כהונה♦ הכנסת כלב תקיפה צבאי לבית הכנסת♦ פינוי וזיהוי חללים בשבת♦ בעניין קלנועית שבת - בשולי מאמר הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א♦ מלאכות בורר ודש במחובר♦ מלאכת טוחן♦ אבקת אפייה כמחמיץ♦ הלל בברכה לפני תחילת הסדר - מאמר תגובה למאמרו של הרב יהושע ון דייק♦ בעניין שמצות סוכה כוללת שהסוכה תעשה לדירתו - חוץ מהחיוב לעשות מעשים של אכילה