פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן
ידוע הכלל שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא (משנה קידושין כט, א). ודנו קמאי האם נשים חייבות בספירת העומר, או שהן פטורות משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמן, שכן זמן הספירה הוא בין פסח לעצרת. ונחלקו בזה הראשונים [ראה הערה[1]].♦
פסיקת המגן אברהם שנשים חייבו את עצמן בספירת העומר
יש להעיר סתירה לכאורה בדברי המגן אברהם. דהנה לגבי מצות ספירת העומר פסק המגן אברהם (תפט, א) והעתיקו המשנה ברורה (שם ס"ק ג), דאף שנשים פטורות מספירת העומר כדין מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום נשים קיבלו על עצמם את ספירת העומר כחובה. וזה לשונו: 'נשים פטורות מספירה, דהוי מ"ע שהז"ג (רמב"ם וכ"כ בזוהר תצוה עמוד שיט[2]) ומיהו כבר שווי' עלייהו חובה'.ומשמעות דבריו של המגן אברהם דהוי כחובה, ואף יכולות לברך על ספירתן, לשיטת הרמ"א שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמן.
♦
סתירה לכאורה מפסק המגן אברהם שאשה לא מברכת על מצוה המתקיימת בדיבור
הנה יש מקום להקשות סתירה בדברי המגן אברהם. דהנה לגבי ברכת הלבנה, פטר המגן אברהם נשים מברכה זו (תכו, א) כדין מצות עשה שנוהגת מזמן לזמן[3]. והוסיף המג"א דאף לשיטת בני אשכנז שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום לא יברכו על ברכת קידוש לבנה.ובדבריו מצינו ב' טעמים מדוע לא יברכו נשים את ברכת הלבנה. א. בשם השל"ה (שער האותיות אות קו"ף, קדושה), כיוון שנשים גרמו את פגימת הלבנה בחטא עץ הדעת (מג"א תכו, א). ב. עוד כתב המגן אברהם (רצו, יא), דרק במקום שיש במצוה מעשה מלבד הברכה (כגון לולב ושופר וכדומה) רשאיות הנשים לברך עליה, לשיטת הרמ"א. אולם ברכת הלבנה היא רק ברכה ואין בה מעשה מצוה, ולכך אין הנשים מברכות. ומדמה זאת המג"א להבדלה, שאין לנשים לברך עליה לפי שאין בה אלא ברכה, וראה לשונו בהערה[4].
ומעתה תימה נקרא, מדוע לגבי ספירת העומר פסק המגן אברהם שרשאיות הנשים לברך, והרי גם בספירת העומר אין בה מעשה, ומאי שנא מקידוש לבנה והבדלה, שאינן רשאיות לברך.
♦
תשובת הגאון רבי עמרם פריד, וביאור דבריו
השיב לי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א: 'יש חילוק בין אם זה רק ברכה, לבין אם יש מצוה אף שהיא בדיבור חוץ מהברכה'.ונבאר את הדברים. דהנה יסוד הדברים הוא במחצית השקל (רצו, יא) המבאר את דעת המגן אברהם, דאין כוונתו של המגן אברהם שאשה יכולה לקיים רק מצוות שיש בהן מעשה בפועל, אלא אשה יכולה לקיים מצוות כדין אינו מצווה ועושה: 'וכיון שעשאה המצוה גם הברכה מותרת לומר. מה שאין כן מצוה שאין בה עשיה כי אם ברכה גרידא, כמו הבדלה, כיון שאשה אינה מצווה איננה רשאי לברך'.
ומבואר בדבריו שאם יש חלק במצוה נוסף על הברכה, רשאית לקיים אותו כדין אינו מצווה ועושה, ומאחר שחייבה את עצמה בתוכן המצוה אף מברכת עליו, אף שכל המצוה היא דיבור. אולם בהבדלה ובקידוש לבנה, שאין חלק מהמצוה מלבד הברכה, כך שאינה יכולה לחייב את עצמה בו כדין אינה מצווה ועושה, ועל ברכה לבדה אין האשה יכולה לברך.
ומעתה בנידון דנן לגבי ספירת העומר, שיש חלק של הספירה מלבד הברכה, ומכיוון שחייבה את עצמה בגוף הספירה רשאית לברך, אף שכל המצוה מתקיימת בדיבור.
♦ ♦ ♦