תשובות בהלכה מאת מו"ר הגר"מ מאזוז זצ"ל ר"י כסא רחמים

הערות שוליים

1. ↑ כן מצינו לרבותינו המקובלים שהקפידו על צבע הלבן, כיון שהוא רומז לחסד כנודע (עיין תיקונ"ז דכ"ז ע"א, עץ חיים שער י"ג פ"ה, ועוד). וכ"כ מהרח"ו בשם רבנו האר"י ז"ל (בשער הכוונות ד"ד ע"ד) "כי האור המקיף העליון הנקרא טלית לבנה אורו גדול מאוד מאוד והוא מבטל הארת המקיף הפנימי" ע"כ. וכן הביא בספר הקדוש בן איש חי (ש"א נח הל' י"א). וכן מנהג הספרדים מקדמא דנא.
2. ↑ כנראה הבין שאין קפידה במעט שחור והעיקר שרובו לבן. ובקונ' הק' וימינו תחבקני הארכתי בזה, ושכן משמע מדברי הבא"ח (שם) שדי ברוב לבן, שכתב בזה"ל: "יזהר לעשות גוף הטלית והחוטים של הציצית הכל לבן בין בטלית גדול בין בטלית קטן, רמז לדבר 'והיו העטופים ללבן', וטליתות שיש בהם צבע מהצדדים לנוי לא איכפת כי הצבע הוא מעט מין המעט בגוף הטלית דרובו לבן" עכ"ל. וע"ע מש"כ בספרו מקבציאל (פר' נח הלכה כ"ו) ובפרמ"ג (סי' ט' א"א או' ו').
3. ↑ כפי שכתב הבה"ט (סי' קכ"ד סק"ד) בשם הרדב"ז וכנה"ג. והרב כה"ח (שם, סק"י) דכך עדיף טפי, וכן נראה משמעות הב"י (סי' רל"ד), וכן כתב הגה"ק רבי מצליח מאזוז הי"ד בשו"ת איש מצליח (ח"א אורח חיים סימן יא אות ז). וראה בשו"ת מקור נאמן (ח"ב עמ' ס"ב) שאין מקור למנהג הישיבות לעשות מנחה קצרה.
4. ↑ וכן ראיתי הלום שכתב לנהוג כן הגר"מ אליהו זצ"ל בשו"ת מאמר מרדכי ח"א. ובספר נפש חיה (ח"א עמוד קעט) כתב בשם מו"ר שליט"א שהעיקר כדעת הספרדים בזה, והוסיף שמ"מ אדם המתפלל עם האשכנזים אל יפרוש מן הציבור וצ"ע.
5. ↑ גם יש להוסיף בזה מה שראיתי שהביאו בספר בית הוראה (היוצא ע"י חברת אהבת שלום חלק או"ח עמוד 128) שיגיד את נוסח הקדושה כמנהג הספרדים ולא ישנה, ורק יכווין לסיים את הברכה עם הש"ץ, שיענו הציבור אמן גם על ברכתו. ראה שם.
6. ↑ שהרי יש שהחמירו גם לצדדין. ראה בזוהר הקדוש (חיי שרה דף קלב ע"א) הב"ד המג"א (ס"ק ה'). וכן כתב מרנא הגרי"ח בבא"ח (ש"ר יתרו אות ז) דבודאי צריך להיזהר כחומרת הזוה"ק, וכ"כ הרב כפה"ח (ס"ק כז) וכ"ה בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז אות כא). ומכל מקום משמע שדעתו להחמיר מלעבור כנגדו אף אם יהיה ביטול תורה. וגם משמע שסטנדר אינו חוצץ, וע"ע בשו"ת מקור נאמן (ח"א עמוד מ"ו). וע"ע למור אבי שליט"א בספרו מנהגי השולחן חאו"ח סי' ק"ב, ובשו"ת אורחותיך למדני.
7. ↑ ראה בט"ז (סימן ח' ס"ק יב), מג"א (שם, ס"ק י"ח), שולחן גבוה (ס"ק כ"א), שו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סימן כ"ד), ועוד. וקימ"ל דבהלכה זו אמרינן סב"ל נגד מרן, עיין יבי"א (ח"ח סימן ב'). ובחזו"ע (ימים נוראים עמוד שנ"ד).
8. ↑ נראה שהבין שהשאלה היא האם לתת לכהן הטלית בכה"ג שאין לו. וע"ז השיב שוודאי ייתן לכהן את הטלית משום חסד ולא יחשוש לספק הנ"ל. ולא דיבר כלל אם יחזור ללובשו. והנראה יותר שבכה"ג שרוצה לחזור וללבוש את הטלית, ובפרט לקראת סוף התפילה, לא יחזור ללבשו, ולא יכנס לספק נגד דעת מרן. וכמו שפסק באור לציון (ח"ב פמ"ד או' י"א). וראה לאדוני אבי נר"ו שהביא מכבר בירחון אור תורה (אלול תשס"ג) בשם מגידי אמת שכן היה נוהג הגרב"ץ זצ"ל שלא היה חוזר ללובשו.
9. ↑ וכן הוא בשו"ת מקור נאמן (ח"א עמוד נח-נט). וראה עוד מ"ש בשו"ת איש מצליח (ח"א חאו"ח סי' יו"ד דף כ' ע"ג) ובירחון אור תורה (התש"מ סי' ק') בהערה, ואכמ"ל.
10. ↑ ועדיין יש מקום לעיין, שהרי יש שאסרו לעבור כנגד האומר קדיש, וכמבואר בברכ"י (סי' נ"ה סק"ט) ובשלמי צבור (דפ"א ע"ג), והטעם שאסור לעבור כנגד המתפלל הוא משום דמפסיק בינו לשכינה. ומאי שנא.