מח"ס חומת בית שמש
האם המנויות ביהושע מוקפות חומה היו?
הקדמה
בשנה שעברה, בסמוך לפורים תשפ"ב, צפה ועלתה השאלה בעיר בית שמש האם יש לשכונת רמה ד החדשה דין מוקף? שכונה זו נבנתה לסמיכות גבוהה לתל רמות, אחת הערים הגדולות והחשובות מימות יהושע בן נון, שחומתה קיימת ומתנוססת עד היום. על מנת לסייע לבירור הנצרך פרסמנו בבמה זו מספר מאמרים[2] העוסקים בסוגיה, וכן מחקר מקיף בספרנו הדל "חומת בית שמש".[3]השאלה החדשה עוררה הדים רבים, וכך זכינו והתברכנו בעשרות רבות של קונטרסים שנכתבו ע"י ת"ח מהעיר ומחוצה לה. אולם נראה כי הבירור שנעשה היה ראשוני בלבד. התופעה שבלטה היא שלא נעשה כאן דיון ממצה. שאלות וקושיות שהאחד העלה קיבלו מענה הגון וראוי בקונטרס אחר, מבלי שהמקשן יכיר וידע. לא פלא הוא שרוב הקונטרסים הסיקו כי אין לחדש דין מוקף בבית שמש. הרי ניתן להעלות שאלות על כל מרכיב ומרכיב בסוגיה מורכבת זו, וכאשר אין הכרות עם המענה הראוי שניתן להשיב, די בשני ספקות כדי לטעון שהחידוש נופל.
לא נחזור כאן על הדברים אשר כתבנו באריכות במאמרינו הקודמים. במאמר זה נעסוק בסוגיה שלא עסקנו בה במאמרנו הקודמים. השאלה בה נדון היא: מנין לנו שהערים הקדומות, הסמוכות ונראות בצמידות לבית שמש היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון? נתחיל לדון במקורות העקרוניים הקיימים בסוגיה זו ואחר מכן נתמקד בערים המסויימות בהם אנו עוסקים.
קודם לכן נעלה שאלה בסוגיית דין הסמוך לכרך חרב שלא נתנו לה מענה שלם במאמרים הקודמים. מאחר שרבים העלו אותה והסיקו ממנה מסקנה אחרת ממה שראוי היה להיות לענ"ד, אנו רואים חשיבות להעלות אותה כאן ולתרום בזה לליבונה הראוי.
יהי רצון שנזכה לבירור עמוק וראוי של תורה והאמת תורה דרכה!
♦
דין סמוך הבנוי עוד מימי הכרך
טענה שחזרה ונשנתה מפי מספר ת"ח היא הטענה הבאה: הראשונים על הסוגיה בגמרא בירושלמי, העוסקת בדין כרך שחרב, אמנם סברו שדין הכרך והסמוך לו נותר בט"ו, אולם יש להעמיד את דבריהם באוקימתא. לטענתם, דין מוקף במקום חרב יחול רק כאשר הסמוך לו נותר בנוי עוד קודם נחרב הכרך. רק במצב זה הסמוך יכול ללמד לכרך עצמו ולחייבו בדין מוקף. אולם אם הסמוך לכרך נבנה רק לאחר חרבן הכרך אזי דינו הוא בי"ד, וכן הכרך עצמו. דיוק זה נעשה בלשונו של הריטב"א (חידושי הריטב"א דף ב.): "כיון דחוצה לו קורין לכתחילה, שהרי נתחייב ולא נשתנה", כלומר, מפני שהסמוך כבר התחייב ועדין נותר על כנו, הרי שדין מוקף שלו לא יתבטל.ובמחילה מכת"ר נראה כי הדיוק אינו נכון. מהסיבות הבאות:
א. "שהרי נתחייב ולא נשתנה" – מלבד הקושי להבין מסברה כיצד נשאר דין הסמוך לכרך כמוקף אם המקור המחייבו הסתלק ונעלם,[4] הרי גם עצם הדיוק שכאן, אין לו כל הכרח בדברי הריטב"א. ניתן להבין את דבריו גם באופן אחר, וכדלהלן:
דבריו של הריטב"א נאמרו לצורך הלימוד המחייב את הכרך: כשם בסמוך הדין לא השתנה, כך גם דין מוקף בכרך לא השתנה. הגמרא לא דיברה על הסמוך מצד עצמו אלא בהשוואה לכרך, ולכן הדיוק הנ"ל כלל לא הכרחי. ה"לא השתנה" לא מתאר את הסיבה לדין מוקף בסמוך אלא משוה בין הסמוך למוקף וטוען על בסיס הק"ו שבשניהם אין שינוי בדין מוקף. הדגש אינו על ה"נתחייב" אלא על "ולא השתנה". כלומר, החיוב לא השתנה. מדוע יש חיוב? בזה לא עסק הריטב"א. הוא רק עימת בין הסמוך לכרך וקבע שכשם שדין הסמוך ממשיך להיות בט"ו, כך גם בכרך הדין הוא שלא השתנה דינו כמוקף.
א"כ, אנו רואים כי ניתן לדייק באופן אחר בדברי הריטב"א. הנקודה הבאה תוכיח כי דיוקנו זה אינו רק בגדר אפשר אלא מוכרח.
ב. נראה שאין לדייק כדבריהם בגלל ההשלכה לדין סמוך לעיר של גויים. שהרי אם הריטב"א התכוון לומר שדין מוקף בסמוך הוא רק אם כבר נבנה הסמוך בזמן שהכרך עוד היה בנוי, הרי שדבריו הם נאמרו כלפי הסמוך לעיר של גויים, שהרי דבריו הם פרשנות על הגמרא שעוסקת גם בסמוך לעיר של גויים. ואם נאמר כך, יוצא שדין עיר גויים הוא בי"ד בלבד ורק אם יש סמוך שהחל דינו עוד מהימים שהכרך היה עיר של ישראל, יהיה דינו בט"ו. ואם כך הם הדברים, הרי יש בכך סתירה עם המציאות, בה קראו בירושלים בט"ו למרות שהיא הייתה עיר של גויים, ולמרות שלא היה סמוך שנותר קיים מהימים שהיא הייתה של ישראל.
החזו"א (שם) כותב שדין עיר של גויים הוא בט"ו וכן כתב המשנ"ב (שם בבירור הלכה ד.ה. "או שסמוכין להם"). ומכאן שהם לא סברו להסביר כך בדברי הריטב"א.
הירושלמי: כל עיירות שמנה יהושע מוקפות חומה
חז"ל מוסרים לנו את הידיעה הבאה (ירושלמי מגילה א, א): "כל עיירות שמנה יהושע... רבי שמעון בן לקיש אומר: מוקפות חומה מנה[5]".על דברי רשב"ל חולק רבי יוסי ברבי חנינא ואומר: "הסמוכות לספר[6] מנה".
על מה חולקים רשב"ל וריב"ח? האם ריב"ח חולק על רשב"ל וסובר כי לא כל הערים שמנה יהושע מוקפות חומה היו? את דברי ריב"ח מבאר קרבן העדה (ד"ה מוקפין חומה מנה): "הסמוכין לגבול מנה יהושע אבל מוקפין חומה טובא הוו".
כלומר, גם לפי ריב"ח, כל הערים המנויות ביהושע היו מוקפות חומה[7], אלא שלפי ריב"ח היו בארץ ישראל בימי יהושע בן נון עוד ערים נוספות מלבד לאלו שנמנו בספר יהושע.
על פי מה נקבע אלו ערים למנות בספר יהושע ואלו לא? בזה נחלקו רשב"ל וריב"ח:
לרשב"ל – המדד לאיזכור עיר בספר יהושע הוא היות העיר מוקפת חומה.
לריב"ח - המדד לאיזכור עיר הוא היותה ממוקמת בגבולין.
אך על עצם היות הערים המוזכרות ביהושע מוקפות חומה אין מחלוקת. כך גם ביאר את דברי קרבן העדה רבי אברהם אהרון פראג (נרות אהרון ע"מ עג)[8]: "... ואפי לדעת ריב"ח נראה עפ"י פירושו של קרבן עדה וז"ל: "הסמוכין לגבול מנה אבל מוקפות חומה טובא הוו" משמע דלא פליג ריב"ח אעיקר מילתא דר"ל אלא דמוסיף לומר דאפילו מוקפות לא מנאן כולן אלא העומדות על הספר".
א"כ: ע"פ קרבן העדה, עיירות שמנה יהושע היו מוקפות לפי כולם.
♦
קושיה על הסבר קרבן העדה
מנין לקרבן העדה ש"מוקפין חומה טובא הוו" לריב"ח?ואם כדברי הקרבן העדה, היה מצופה שריב"ח יאמר בגמרא כדברים האלה: "וכי רק אלו הן שמוקפות חומה? והא איכא טובא! ולמה מנה רק את אלו? אלא שאלו נשתנו שהם סמוכים לספר".[9]
אם כן מנין לקרבן העדה לפרש כך את הגמרא?
אלא, על מנת להבין את ביאורו של קרבן העדה על הגמרא, ולהבין את סתימת דברי ריב"ח, יש להניח כי דברי ריב"ח ורשב"ל מוסבים על רבי יוחנן המובא קודם בגמרא, והדיון לא היה רק בין רשב"ל וריב"ח, אלא הדין ודברים כלל גם את דעת רבי יוחנן, ודברי ריב"ח הם תשובה על הקושיא על רבי יוחנן.
וכך יש להבין את הגמרא: "אמר רבי יוחנן: מגבית ועד אנטיפרס ששים ריבוא עיירות היו...".
קודם הבאת דברי רבי יוחנן עסקה הגמרא בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. מהקשר הבאת דברי רבי יוחנן עם הנאמר קודם בגמרא, ניתן להבין כי רבי יוחנן אמר כי היו שישים ריבוא ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
על דברי רבי יוחנן שואלת הגמרא: "כל העיירות שמנה יהושע אפי' מאה אינן?".
כלומר: הרי בספר יהושע לא מצינו, במנייני הערים, אפילו מאה ערים בטווח שבין גבת לאנטיפרס, ומנין הגיע רבי יוחנן לסכום של שישים ריבוא?
על כך עונה רשב"ל וקובע כי לא כל השישים ריבוא ערים היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אלא רק אלו המוזכרות בספר יהושע. בכך חולק רשב"ל על רבי יוחנן ומצמצם את העיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון (נראה שמדובר בטווח שבין גבת לאנטיפטרוס) לפחות ממאה.
לעומת רשב"ל, ריב"ח סובר כדעת רבי יוחנן, וקושיית הגמרא על רבי יוחנן מתורצת ע"י ריב"ח בכך שיהושע לא מנה בספרו את כל העיירות המוקפות חומה משום שרק את ערי הספר מנה, אך עיירות מוקפות חומה היו שישים ריבוא.
כך מובן מדוע קרבן העדה סובר בדעת ריב"ח שאינו חולק על רשב"ל בענין זה שהערים המוזכרות היו מוקפות חומה, אף על פי שדבריו של ריב"ח סתומים מדי מלפרש זאת בדבריו, אך אם דבריו מתייחסים לדברי רבי יוחנן, מובן מדוע לא צריך ריב"ח לפרט את דבריו בענין היות הערים מוקפות חומה.
כדברי קרבן העדה אנו נראה בהמשך כי גם רש"י והגר"א סוברים שכל הערים המנויות ביהושע מוקפות חומה היו לכ"ע.
♦
ראיה מהפסוקים בספר יהושע
מנין לו לרבי שמעון בן לקיש ולשאר האמוראים שכל הערים מימות יהושע היו מוקפות חומה?מבאר זאת הרב אברהם אהרון פראג (שם): "ופירושו מוכרח (פירושו של קרבן העדה, לפיו לכו"ע הערים המוזכרות ביהושע מוקפות חומה היו) דליכא מאן דפליג שהנזכרות ביהושע הם מוקפות כי כן מפורש בקרא כמה פעמים בענין העיירות שכתוב "ערים כך וכך וחצריהם" משמע שהמנויין הם מוקפין חומה... וגם בלא"ה היינו תולים במיעוט ערכינו ולא היינו דוחים דעת ר"ל מפני הנראה מפשוטו של מקרא עפ"י הבנתינו".
נבאר את דבריו:
הפסוקים בפרשת בהר המדברים על מכירת בית בעיר מוקפות חומה לעומת מקום פרוז אומרים כך (ויקרא כה כט-לא): "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה... וּבָתֵּי הַֽחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב".
כלומר: "חצרים" הוא מקום חסר חומה לעומת מקום עם חומה.
בספר יהושע מנויות ערים רבות בנחלות שבטי ישראל. בסיום רשימת ערים במחוז או נחלה כלשהיא יש את החותמת הקבועה המונה את מספר הערים שבאותו מקום: "... ערים xx וחצריהן".
הפרשנים על ספר יהושע ביארו את הפסוקים כך (יהושע יג, כג): "וַיְהִי גְּבוּל... הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן", פירש המצודת ציון: "וחצריהן. עיירות פרוזות מבלי חומה, העומדים סביב עיר חומה".
כלומר: כל מקום שמדובר על חצר של עיר, הכוונה בתים מחוץ לחומה העומדים בסמיכות לחומה. א"כ מקום שנאמר "חצר" בסמיכות לעיר מעיד שעיר זו היתה מוקפת חומה.
לדוגמא יהושע טו, סא-סב: "בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה: וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן".
חותמת רשימה זו מעידה על רשימת שש ערים שצמוד להם היתה חצר. המשמעות היא שגם היה להן חומה.
ויש שהקשו[10]: אולי רק לחלק מערים אלו היו "חצר" ולא לכולם, ואולי "חצר" היא לאו דוקא הסמוכה לחומה, אלא המבודדת מעט ומובדלת מהעיר הגדולה, וחומה היא דוגמא לסוג של בידול מהעיר? ואם כך אולי אין עדות ברורה על חומה לכל רשימת הערים? א"כ, מנין שלכל הערים המנויות ביהושע היו חומות?
לשם כך נעיין בדעת רש"י והגר"א בפרושם על ספר יהושע ונלמד כיצד הם דייקו מהפסוקים מי היו הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, וננסה גם לדייק מדבריהם כיצד הם למדו את מחלוקת רשב"ל וריב"ח.
♦
ביאור שיטת רש"י
כותב רש"י (יהושע יג, כח): "הערים וחצריהם" : "הערים - המוקפות חומה: וחצריהם - ערי הפרזי בלא חומה".כלומר: כל מקום שנאמר "ערים" הכוונה לעיר מוקפת חומה. החותמת "... ערים xx וחצריהן" מציינת רשימת ערים מוקפות חומה. בספר יהושע יש 229 ערים שזכו לקבל חותמת זו, ועל פי רש"י אלו הן עיירות מוקפות חומה מימות יהושע בו נון[11]. א"כ, ע"פ רש"י אין אנו זקוקים לומר שליד כל עיר היתה חצר כדי להוכיח שאותה עיר היתה מוקפת חומה.
יש שרצו לטעון עוד ולומר כי יתכן שחלק מרשימת הערים המנויות הן שמות של ה"חצרים" ולא רק של ה"ערים", ואם כך לא מוכח שכל המנויות הן מוקפות חומה. אולם נראה שאין לטעון כן משתי סיבות:
א. "חצריהן" הכוונה לחצר של אותה עיר ולא עיר בפני עצמה [כפי שמוכח אצל כלב בן יפונה שנאמר עליו שקיבל את חברון, למרות שקיבל רק את חצר העיר בלבד (עיין מכות י.)]. כך פירש במפורש המצודות (שם) "עיירות פרוזות מבלי חומה, העומדים סביב עיר חומה"
ב. הפסוק ביהושע (טו, ס) "קִרְיַת יְעָרִים וְהָרַבָּה עָרִים שְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן" מונה שתי ערים בלבד, ובכל זאת חתימת הפסוק היא "ערים וחצריהן". מוכח א"כ שהשמות המנויים הם מכוונים כלפי המילה "ערים" בלבד ולא כלפי שני המילים "ערים וחצריהן", אחרת החותמת בפסוק זה הייתה צריכה להיות "עיר וחצר".
מסתבר שהשיטה שראינו בפרשנותנו של רש"י היא מקור דבריו של ריש לקיש, הסובר ש"עיירות שמנה יהושע בן נון מוקפות חומה מנה".[12]
על פי רש"י גם מתברר שרבי יוסי ברבי חנינא גם הוא מסכים עם פרשנות זו ואין הוא חולק על ריש לקיש בדבר זה. וכך פירש במקום אחר (רש"י טו, כא): "ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה: הוא שאמרו רבותינו (גיטין ז א) : לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולים".
רש"י בפירושו סובר כרבי יוסי חנינה וכרבי שמעון בן לקיש יחדיו, מה שמוכיח שדברי רבי יוסי ברבי חנינה לא סותרים את דברי רבי שמעון בן לקיש, וגם הוא סובר שהעיירות בספר יהושע מוקפות חומה היו.
♦
ביאור שיטת הגר"א
עוד פרשן שהלך בעקבות רבי שמעון בן לקיש ורש"י הוא הגאון מוילנא על הפסוקים בנחלת בנימין בספר יהושע (יח, כח): "וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן".ופירש הגר"א (שם): "ובפרטן אתה מוצא י"ב מפני שלא חשיב בפרטות אלא ערים המוקפות חומה ובכללות חשיב כל הערים הגדולות אף שאינן מוקפות חומה"
לאחר שהגר"א מלמד אותנו את ביאור הפסוק הוא קובע את הקביעה הבאה:
תשמור זאת ההנחה בכל גבולי ארץ ישראל.
ביאור דברי הגר"א:
על מנת להבין את דברי הגר"א נשאל שתי שאלות:
א. מנין הגר"א יודע לפרש שהערים המוזכרות הן מוקפות חומה?
ב. מהי ה"הנחה" של הגר"א שממנה נלמד לכל גבול ישראל?
לשם כך נעיין בפסוקים המדוברים ובפירושיהן:
אחד משני המניינים של ערי נחלת בנימין סוכמו בסיכום:
ערים ארבע עשרה וחצריהן.
בפועל, אם נמנה, כדברי הגר"א, את הערים נגיע רק לשתים עשרה ערים בלבד. א"כ, מי הן שתי הערים החסרות?
ביאור רש"י על הפסוק:
רש"י פירש על פי חז"ל שאכן כן מנויות ארבע עשרה ערים באופן הבא:
לאחר שמנה הכתוב תשע ערים, חמש הערים הנוספות על מנת להגיע לארבע עשרה ערים, מופיעות כולם לפי רש"י בפסוק הבא:
וְצֵלַע 2. הָאֶלֶף 3. וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם 4. גִּבְעַת 5. קִרְיַת
עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן
הקשיים בפירוש זה הוא הם כדלהלן:
א. מסתבר לקרוא את שם העיר "צלע האלף" כעיר אחת משתי סיבות:
א. כל עיר הנמנית ברשימות, מלבד העיר הראשונה, עם "ו" החיבור לפניה. לכן, מסתבר ש"האלף" היא מרכיב אחד משם המורכב משתי מילים: "צלע האלף"
ב. ה"ה" של "האלף" נסמך לשם שלפניו
ג. "גבעת" ו"קרית" מסתבר לקרוא אותם לא כשני ערים כפירוש רש"י אלא כעיר אחת "גבעת קרית ערים" מהסיבות הבאות:
א. אין את "ו" החיבור המציין עיר נוספת כמו בשאר רשימות הערים.
ב. ה"ת" שב"גבעת" ו"קרית" היא תמיד אות הנסמכת למילה שאחריה ומציינת שהיא לא מילה העומדת בפני עצמה.
א. "גבעת קרית ערים" הוא מקום ידוע: ה"גבעה" זוהי הגבעה הסמוכה לקרית יערים, שם שכן ארון ד', ו"קרית ערים" זוהי "קרית יערים" הקרויה גם "קרית ערים" בספר עזרא ב, כה.
הפיתרון לבעיות ע"פ הגר"א:
בעקבות קושיות אלו הגר"א פירש באופן אחר את הפסוק:
א. "צלע האלף" היא עיר אחת.
ב. "גבעת קרית" היא עיר אחת, כשהמילה הבאה "ערים" גם היא מצטרפת לשם העיר ומשמשת כמילה שלישית המתארת את שמה של אותה עיר.
הבעיות שפירושו של הגר"א נכנס אליהן הן:
א. יש רק שתים עשרה ערים במקום ארבע עשרה.
ב. החותמת של רשימה זו שונה מכל שאר רשימות הערים: בכל הרשימות הסיום הוא "... ערים (מספר הערים) וחצריהן". בפסוק זה המילה ערים המשמשת כחלק מהשם האחרון ברשימת הערים, נעדרת מחותמת הרשימה.
הכיצד מתמודד הגר"א עם קושיות אלו? הבא נתבונן בפירושו (שם): "לא חשיב בפרטות אלא ערים המוקפות חומה".
כלומר: רק שתים עשרה הערים המוזכרות בשמותן הן מוקפות חומה ויש עוד שתים שהכתוב מודיע שהן קיימות אך לא נוקב בשמותן.
על מנת להבין מנין לגר"א שהערים המוזכרות היו מוקפות חומה חייבים להניח שהוא סובר כפי שאומר רבי שמעון בן לקיש שהערים המנויות בספר יהושע מוקפות חומה היו.
אך אם כך, מנין לגר"א להוציא שתים מתוך הארבע עשרה ולהותיר אותן ללא חומה?
כדי לענות על שאלה זו ננסה לבאר שתי עקרונות חשובים מתוך דברים אלו של הגר"א, שעל פי הם למד הוא לימוד זה:
א. כל הערים המוזכרות בשמותן ברשימות הערים בספר יהושע היו מוקפות חומה. ולכן, על אלו הלא מוזכרות ניתן להסיק שהן לא היו מוקפות חומה.
ב. החותמת אצלנו הנעדרת מהמילה "ערים" (משום שמילה זו בפסוקינו משמשת כחלק ששם העיר "גבעת קרית ערים") וקובעת רק את מספרן, מלמדת אותנו שרק המקומות המכונים "ערים" הן המוקפות חומה, אך מי שלא זכה בתואר זה, כמו הארבע עשר ערים שבפסוקנו, לא בהכרח שהוא מוקף חומה.
א"כ, אלו הם ההנחות שמלמד אותנו הגר"א ל"כל גבולי ישראל" :
שני קריטריונים על מנת להיחשב כ"מנוי בספר יהושע":
א. המנויה בשמה ברשימות הערים בספר יהושע.
ב. מקומות שכונו בתואר "ערים".
שתי הערים הנוספות שלא כונו בשמות והן המשלימות למספר ארבע עשרה היו ללא חומה, משום שהן לא נחשבות כמנויות כי הן לא הוזכרו בשמותן ולא כונו בתואר "ערים".
עוד שני לימודים מלמדנו הגר"א:
א. "גבולי ישראל" מרמז על לשונו של רבי יוסי ברבי חנינה ש"ערי גבול" מנה יהושע.
ב. גבעון היא עיר של לויים ועליה מעיד הגר"א שהיא מוקפת חומה. כלומר: היו גם ערי לויים המוקפות חומה[13].
♦
רמז לפירושי רש"י והגר"א בטעמי הפסוק
המלבי"ם בפירושו לפסוק זה מביא גם את פירוש רש"י וגם את פירוש הגר"א כשתי אפשרויות להבנת הפסוק.אם נתבונן בטעמי הפסוק בו אנו עוסקים (יהושע יח כח), נבחין בו רמיזה[14] לכך שיש לקרוא ולפרש אותו באופן כפול:
בספר יהושע מנויות עשרות רבות של רשימות ערים. בסוף כל רשימת ערים ולפני לשון הכתוב המסכם את מספרם, מופיע הטעם "אתנחתא". אולם, פסוקינו, באופן יוצא דופן, נעדר טעם זה ובמקומו יש טעם אחר: "זקף קטן". מה משמעות שינוי זה?
אתנחתא נחשבת כהפסקה מוחלטת בפסוק, לעומת זקף הנחשב כהפסקה רכה יותר. כלומר: החלוקה בין שמות הערים לסיכומם בכל מקום היא ברורה, אולם בפסוקינו היא יותר מוקלשת: מצד אחד יש הפסקה, כשיטת רש"י המבדיל בין המילה "קרית" למילה "ערים", אך מצד שני ההפסקה הפעם חלשה יותר. בכך יש רמז לשתי הפרשנויות:
א. האפשרות שבחר הגר"א לבאר את הפסוק: ההפסקה הלא מוחלטת מורה על האפשרות לחבר בין המילים ולקרוא אותם כצמודות - "קרית ערים".
ב. האפשרות שרש"י ביאר את הפסוק: יש להפסיק בין המילה קרית למילה ערים כי המילה ערים משמשת כחלק מסיכום הפסוק ולא המשך לשם המקום.
♦
דעת הרמב"ן ואחרונים
א"כ, ע"פ רש"י, קרבן העדה והגר"א אין מחלוקת בין רשב"ל וריב"ח לגבי הקביעה שכל הערים המנויות בספר יהושע מוקפות חומה היו.נראה כי גם הרמב"ן סבר כפרשנים אללו. ניתן ללמוד זאת מהאופן בו הוא הסביר את הספק בגמרא לגבי העיר הוצל (חידושי הרמב"ן מגילה ה:): "וכן בהוצל דבנימין היה ביד מקצתם קבלה שהיא מנויה ביהושע בחלקו של בנימין והיו חוששים לקבלתם".
ומה בכך שהוצל היא אחת מהערים המנויות ביהושע? הרי לא די בכך, אלא יש גם לדעת שהעיר היתה גם מוקפת חומה? ולכאורה היה צריך הרמב"ן לכתוב ש"היה ביד מקצתם קבלה שהיא בעלת דין של עיר חומה", אלא מכאן שדי לנו לדעת שהעיר מנויה ביהושע ע"מ לדעת שגם היה לה חומה.
קביעה זו שהמנויות ביהושע מוקפות חומה היו מובאת במספר ספרים וכדלהלן:
א. הרב יהוסף שוארץ: "כל ערי אה״ק תובב״א הנזכרים בספר יהושע... זמן קריאת המגילה ביום ט״ו דוקא בלא ספק כי הם בחזקת מוקפות חומה מימות יהושע בן נון... קוראין בי״ד בברכה וגם ביום ט״ו בלא ברכה מספק, והטעם אף שידענו בבירור שהיו מוק״ח מייב״ן, אכן הספק שמא תכונתם הנוכחית אינה במקומה הראשונה ממש, שנבנה קצת רחוק ממקומה הראשון...".
ב. מעשה חושב - הרב משה בצלאל לוריא[15]:
המעשה חושב בביאורו על מסכת ערכין מניח כהנחה פשוטה בקושיתו על הברייתא המובאת בגמרא, המניחה כהנחת ביניים שערי הלויים לא היה חומה, שהנמנה בספר יהושע הוא מוקף חומה (ד"ה "אלא בתי ערי חומה"): "לכאורה תקשי מהך ברייתא אהא דבירושלמי... "אמר רשב"ל דעיירות שמנה יהושע מוקפות חומה מנה" והרי חברון נמנה ביהושע... ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב... ועל כורחך חצריה לא היה מוקף וע"כ חברון דנמנה ביהושע, שהוא בכלל ערי חומה לרשב"ל, היא העיר מקלט וברייתא אמרה דעיר מקלט ע"כ אינה עיר חומה...".
ותשובתו על הקושיה היא: "אף דהיתה עיר מקלט מדנמנה ביהושע סתרו חומתה כשנתנה עיר מקלט (כלומר: תירוץ הגמרא היה ידוע למקשן וכל קושיתו ותירוצו היו על דרך השקלא וטריה)".
ונדייק בדבריו:
מדוע לא הביא המעשה חושב ראיה ברורה מפסוק מפורש שיש לחברון חומה ("ערים גדולות ובצורות" (יהושע יד יב) ומתבאר שם ברש"י (שם ובבמדבר יב, יג) ובעוד פרשנים כי מדובר בעיר חברון) אלא הביא ראיה שיש עליה מחלוקת האם המנויות ביהושע היו מוקפות חומה?
מדוע לא תירץ המעשה חושב שהגמרא בערכין לא כרשב"ל אלא כריב"ח, ובכך נח יותר היה לתרץ את קושיתו על הגמרא?
אלא מכאן ראיה שלדעת המעשה חושב דברי רשב"ל הם לכו"ע ולא נתונים למחלוקת.
ג. הרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי:
בספרו "ארץ ישראל" דן הרב טיקוצינסקי בדינם של מספר ערים לעניין החשבתן כמוקפות חומה והחלת דין מגילה בט"ו, ומזכיר שם את צרעה אשתאול ועקרון. ערים אלו, המקור היחיד להחשיבן כמוקפות הוא משום שהן מנויות בספר יהושע. הסיבה שהרב טיקוצינסקי לא מחייב ערים אלו בסופו של דבר במקרא מגילה בט"ו משום הספק בזיהוי מקומות אלו. (ומובא בספר ביצחק יקרא[16] של הרב אביגדור נבנצל שבנוגע למחלוקת בין הרב טיקונצ'נסקי לבין המשנה ברורה ההלכה היא כדעת הרב טיקוצ'ינסקי)[17].
ד. נרות אהרון - הרב אברהם אהרון פראג (עמ' עג): "... דליכא מאן דפליג שהנזכרות ביהושע הם מוקפות כי כן מפורש בקרא כמה פעמים בענין העיירות שכתוב "ערים כך וכך וחצריהם" משמע שהמנויין הם מוקפין חומה... וגם בלא"ה היינו תולים במיעוט ערכינו ולא היינו דוחים דעת ר"ל מפני הנראה מפשוטו של מקרא עפ"י הבנתינו".
ה. פוסקים בני זמנינו:
העיר באר שבע קיבלה דין ספק מוקפת חומה ע"י גדולי הפוסקים בדורינו. הספק הוא על מיקום העיר ולא על כך שבאר שבע היתה מוקפת מימות יהושע בן נון. המקור היחיד ללמד את באר שבע בדין מוקף לא היה מסורת ולא מציאת חומה עתיקה אלא מכח זה שהיא מנויה בספר יהושע.[18]
♦
ערי בית שמש
סביבות בית שמש של ימינו יש שמונה ערים קדומות שנמצאות סמוכות או נראות לעיר בית שמש של ימינו, ואלו הן: בית שמש, ירמות, עזקה, צרעה, שוכה, זנוח, עין גנים ואשנה.נעיין בפסוקים ונראה כיצד ניתן ללמוד מהם על קיום של חומה מימות יהושע בן נון:
יהושע יט מא-מח: "צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ[19]: ... הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן".
יהושע טו לג-מא: "בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה: וְזָנוֹחַ... יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה: ערִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן".
א"כ, הערים הללו המנויות ביהושע אלו הן ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
ראיה נוספת מביא רבי יהוסף שוארץ, בספרו שו"ת דברי יוסף דף ו. שם הוא מוכיח מהירושלמי שמלבד הערים המוזכרות ביהושע, גם ערים המוזכרות בספר נחמיה היו מוקפות חומה וכך אומר הירושלמי (מגילה א, א): "לוד וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יב"ן. ולמה לא אמרן "ואונו"? בגין דכתיב... והכתיב (דברי הימים א ח) "ובני אלפעל ... הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה"?
"אמר רבי לעזר בי ר' יוסה: בימי פילגש בגבעה חרבה ועמד אלפעל ובנייה".
מבאר קרבן העדה את שאלת ותשובת הגמרא על אי צירופה של העיר אונו לערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון (קרבן העדה ד"ה "ולמה לא"): [הסבר שאלת הגמרא] "שהרי בקרא בנחמיה כתיב "לוד ואונו גי החרשים" (נחמיה יא לד). [הסבר התשובה:] ומשני: בגין דכתיב אונו בקרא, ולא איצטריך לאשמועינן".
כלומר: הנחת יסוד של הגמרא היא שעיר המוזכרת בנחמיה היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
אם כך, התבוננות בפסוקים שבספר נחמיה תפגיש אותנו עם שלוש מהערים בהן אנו עוסקים (נחמיה יא כט-ל): "... וּבְצָרְעָה וּבְיַרְמוּת: זָנֹחַ ... עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ".
נבחן כעת ביסוסים נוספים להימצאות חומה בשני ערים[20] מתוך כל שמונת הערים הללו: בית שמש וירמות.
♦
חומת בית שמש
בית שמש מוזכרת בתנ"ך לראשונה בתיאור גבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה (יהושע טו י-יא): "וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה... וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה".יש הרוצים לטעון[21] כי די באיזכור זה בספר יהושע כדי להיחשב כעיר ה"מנויה בספר יהושע", אולם יתכן וכוונתה של הגמרא ש"ערים מנויות" הן רק ערים המופיעות ברשימות הערים עם החותמת "ערים... וחצריהן". לכן, לא די יהיה לנו להסתפק בפסוק זה כהוכחה לחומה בבית שמש.
♦
א. בית שמש-עיר שמש
האם עיר שמש המנויה בין ערי שבט דן ובית שמש המוזכרת בגבול נחלת יהודה הן אותה העיר?ההנחה של ספר תבואות הארץ (עמ' קס"ז)[22] היא שכן. ואכן, קביעה זו נראית כמסתברת. בית שמש היא אחת מארבע ערי גבול בין שבט יהודה לשבט דן, שרשימת שמותיהן חוזרת על עצמה גם ברשימת ערי יהודה וגם ברשימת ערי שבט דן: צרעה, אשתאול בעלה (היא קרית יערים) ובית שמש. על העיר בעלת נאמר בירושלמי (סנהדרין פרק א): "הדא "בעלת"? מיהודה וזימנין מדן: "אלתקא וגיבתון ובעלת" (יהושע יט) הרי הן מדן, "בעלה ועיים ועצם" (יהושע טו) הרי הן מיהודה? ... בתים מיהודה ושדות מדן".
הגמרא בחרה לראות את הערים "בעלה", המוזכרת בנחלת יהודה, ו"בעלת" המוזכרת בנחלת דן כעיר אחת, למרות השם השונה[23] שיש בכל נחלה ולמרות שהעיר בעלת מופיעה בפסוק בין ערים הממוקמות בחלק אחר של נחלת דן.
נראה שהיה שיתוף פעולה וקשר מיוחד בין רביעיית הערים הללו (דברי הימים א, ב, נג): "וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים... מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי".
כך גם בסיפור של ארון ד' בבית שמש (שמואל א ו כ-כא): "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ... וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמֹר הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן ה' רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם".
פסוק נוסף מובא בתחילת ספר שופטים (א לד-לה). שם מתואר כי האמורי לא אפשרו לדן לנחול את נחלתם וישבו בערים המיועדות לדן. שמות הערים שלא ננחלו היו: הר חרס אילון ושעלבים.
השידוך בין המקומות הללו מופיע בתנ"ך גם בתיאור נחלת דן (יהושע יט מא-מב): "... ועיר שמש ושעלבין ואיילון...".
ועוד פעם נוספת בספר מלכים (מלכים א, ד, ט): "בשעלבים ובית שמש ואילון בית חנן".
סביר להניח כי שלושת שלישיות הערים הללו המובאים בשלושת הפסוקים מלמדות אותנו כי בית שמש, עיר שמש ואף הר חרס (שפירושו שמש) הם מקום אחד. כך מובא בספרים הפנימיים (פרי עץ חיים - שער ר"ח חנוכה ופורים - פרק ו): "... ה"שמש "נקרא "חרס", אותיות" חסר", כשהיה במדרגה התחתונה, שנהפך 'ה' של "סהר" ל'ח' של "חרס" אותיות " חסר", אין לה מקום לצאת בו האור, ועל זה נאמר: "האומר לחרס לא יזרח", כי כשנקרא" חרס" לא יזרח כלל".
וכן בספר ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ג ענף יג: "כי הנה יש ג' בחי' והם שמש וירח, חמה ולבנה, חרס וסהר. ושמש וירח הוא בבריאה, חמה ולבנה הוא ביצירה, חרס וסהר הוא בעשיה".
שמה של היער משתנה בהתאם לאופיים של בעלי העיר, ובהתאם לשלבי הגאולה בה עם ישראל נמצא. יתכן גם שמהות כל שבט צובעת שם אחר לעיר: יש כינוי של שבט יהודה לעיר – בית שמש, כינוי של דן - עיר שמש, וכינוי של האמוראים לעיר –"הר חרס".[24]
♦
ב. ראיה מהירושלמי
הגמרא בירושלמי במסכת מגילה (פרק א הלכה א ) עוסקת בענין ערי חומה ומביאה בהקשר זה את דברי רבי יוחנן: "מגבת ועד אנטיפטרס שישים ריבוא עיירות היו והקטנה שבהן היתה בית שמש…".כלומר: בית שמש מוזכרת כאחת מערי החומה הרבות שהיו באזור זה.
אמנם אפשר היה להבין שרבי יוחנן מנה את כלל הערים, לאו דוקא המוקפות חומה, אך שתי סיבות מביאות אותנו להסביר שרבי יוחנן דיבר דווקא על ערי חומה:
א. ההקשר שאמירה זו הובאה בגמרא מסתבר להבינה שמדובר בערי חומה.
ב. ע"פ האופן בו רש"י, הגר"א וקרבן העדה הבינו את המשך הגמרא[25]:
רבי יוסי ברבי חנינא חולק על רשב"ל האומר שיהושע "ערי חומה מנה" ואומר שיהושע מנה ערי גבול, ומבאר בדבריו קרבן העדה שעל פי ריב"ח ערי חומה היו יותר ממה שנמנו בספר יהושע. ומנין לו לקרבן העדה שהיו יותר ערי חומה?
אלא ע"כ, קרבן העדה הבין שדברי רבי יוחנן נאמרו על ערי חומה, ורבי יוסי ברבי חנינא מסביר מדוע בספר יהושע נמנים מהן רק רשימה מצומצמת בלבד. הבנה זו גם תואמת את דברי רש"י והגר"א שמבארים בספר יהושע כדעת רשב"ל שכל ערי יהושע מוקפות חומה ובכל זאת גם סוברים שערי גבול מנה כדעת ריב"ח.
♦
ג. ראיה מהארכאולוגיה
כתב הבית יוסף (סימן תרפ"ח): "כיון שאנו רואים אותה שהיא מוקפת חומה באה לכלל ספק אם היא מוקפת מימות יהושע".ניתן להבין על פי דבריו כי כל עיר שמצאו בה חומה קדומה ראויה להיחשב כעיר מסופקת גם אם אנו לא יודעים לתארך אותה לימות יהושע בן נון.
בחפירות בתל בית שמש נמצאה חומה ולא מן הנמנע ליחסה לתקופת ימות יהושע בן נון.[26]
ע"פ הגר"ד ליאור, מאחר ונפסק כי "סימנים דאוריתא", הרי ניתן להישען על מימצא זה כראיה לחומה בבית שמש.[27]
חומת ירמות
בספר יהושע יש מספר ראיות ורמזים להימצאות חומה לעיר ירמות:א. כפי שהארכנו להוכיח לעיל, כל עיר המנויה ברשימות הערים בנחלות השבטים בספר יהושע היא עיר מוקפת חומה. על ירמות נאמר (יהושע טו, לה- לו): "יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה: … עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן".
ב. מלך ירמות הוא אחד מחמשת המלכים הגדולים של ארץ יהודה שהנהיגו את המלחמה נגד בני ישראל, ומוזכר כשלישי לאחר ירושלים וחברון, והעיר נחשבת כ"אחת מערי הממלכה" (יהושע י, ב) ואין הדעת סובלת שהוא מלך בישוב פרזי. מלך ירמות גם מנוי בין ל"א המלכים הכנענים החשובים והבולטים (שם יב ז-כד): "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ... מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶחָד... כָּל מְלָכִים שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד".
הערים הכנעניות החשובות היו ערים מוקפות חומה, כפי שגם העידו בתורה המרגלים ששלחו בני ישראל מהמדבר (במדבר יג כח): "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד".
ג. במלחמה הניסית בה העמיד יהושע את השמש כנגד חמשת המלכים, כשבתוכם גם לוחמי העיר ירמות, נאמר (יהושע י, כ): "וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר".
כלומר: לוחמי ערים אלו, ובתוכם לוחמי ירמות, נסו לעריהם המבוצרות.
ד. קיימת חומה עתיקה ומרשימה מאוד שנחשפה בחפירות בתל ירמות. על פי הממצאים נראה כי היא מעולם לא נחרבה.[28]
ה. כפי שביארנו לעיל בשם שו"ת דברי יוסף ע"פ קרבן העדה בפירושו על הירושלמי, הנחת הגמרא שם היא שכל הערים המוזכרות בספר נחמיה היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
בספר נחמיה נאמר (נחמיה יא כט-ל): "... וּבְצָרְעָה וּבְיַרְמוּת: זָנֹחַ... זֵקָה וּבְנֹתֶיהָ".
♦
סיכום המאמר
המקורות לידיעתנו מהם ערי החומה בימי יהושע בן נון:א. רשימות הערים המניות בספר יהושע. דבר זה אינו נתון במחלוקת אלא מוסכם לכו"ע, כך סוברים רש"י, הרמב"ן, קרבן העדה והגר"א ועוד אחרונים נוספים.
ב. ערים המוזכרות בספר נחמיה. כך סובר שו"ת דברי יוסף ע"פ ביאור קרבן העדה על הירושלמי.
ע"פ קביעות אלו, ערי החומה העשויות להיות באזורנו ונמצאות ברשימות ספר יהושע ונחמיה הן הערים הבאות: בית שמש, ירמות, זנוח, צרעה, עזקה, שוכה, אשנה ועין גנים.
הערים בעלי הנתונים המובהקים ביותר לחייב את העיר בית שמש בת ימינו הם ירמות ובית שמש. לערים אלו הבאנו ראיות נוספות למציאות חומה מימות יהושע בן נון:
בית שמש:
א. מוזכרת ביהושע, ומנויה כ"עיר שמש"
ב. מוזכרת בירושלמי כעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
ג. נמצאה בה חומה המתאימה בתיארוכה הארכאולוגי לימות יהושע בן נון.
ירמות:
א. מנויה ביהושע ונרמזת כאחת מ"ערי המבצר" וכאחת מערי הל"א מלכי כנען.
ב. מוזכרת בספר נחמיה.
ג. נמצאה בה חומה המתאימה בתיארוכה הארכאולוגי לאחת משתי השיטות שהבאנו.
♦ ♦ ♦