מתורת מרן ראש הישיבה זצוק"ל

יושב בסדר: "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד"
"כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" (ויקרא י' ג', ו')
א.
היה לאין מחמד כל עין, קשה כ"כ סילוקו של גדול הדור, ומאד קשה מה שציוונו בצוואתו שלא להספידו ולא לכתוב עליו תארים וכו', לא בהלויה ולא באזכרת השבעה או השלשים, עד כלות י"ב חודש. ענוה גדולה מכולן^[1]. אמנם כבר נודע שכן הזהיר גם גאון הדורות רבי עקיבא איגר שלא יספידוהו, וכן הזהירו עוד מגדולי ישראל, אך כבר כתבו האחרונים שחכם שציוה שלא להספידו אין שומעין לו, ומספידין אותו משום כבוד התורה. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' קע"ד) שהגאון נודע ביהודה כשהספיד על הגאון בעל פני יהושע, אמר בזה הלשון: אף שרבנו הגדול בעל פני יהושע צוה שלא להספיד, אין שומעין בזה למי שהוא רבן של כל בני הגולה, מדאמרו חז"ל (סנהדרין דף ס"ח ע"א) דרבי עקיבא היה מכה בבשרו על רבי אליעזר הגדול עד שדמו שותת לארץ, ופתח עליו בשורה: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שלחני להרצותן. ופירש"י הרבה שאלות יש לי ואין לי למי לשאול. וכ' התוס', היה מכה בבשרו, ומשום שרט לנפש ליכא, דמשום תורה קא עביד כדאמר הרבה מעות וכו'. עכ"ל. הרי דמשום לא תעשה דשרט לנפש ליכא במקום דליכא שלחני להרצותן, מכ"ש דליכא בזה מצוה לקיים דברי המת. ודפח"ח. וע"ע שם. והביא קיצור דבריו בפתחי תשובה יו"ד (סי' שדמ סק"א), והוסיף עוד שבשו"ת בית יעקב (סי' פג) כתב דגדול הדור שמת וצוה שלא להספידו המיקל שלא לשמוע לחכם הלז לא הפסיד. ע"ש. וכן הורו עוד אחרונים, עיין בספר דברי סופרים (סימן שדמ ס"י) ולמרן הגר"ע יוסף בחזון עובדיה אבלות (ח"א עמ' רעג והלאה) [ושראוי לקצר בשבחיו ולהאריך יותר בדברי התעוררות, והוסיף בשו"ת יביע אומר ח"ט חיו"ד ס"ס לג בהערה במהדו"ח, מיהו אם ציוה שלא יאמרו עליו בהספד או בהשכבה תארים גדולים, וכן אם ציוה שלא יכתבו ע"ג המצבה תארים, ישמעו לו. ע"ש] והוראה ברורה (סי' שדמ ס"י) ועוד. וכן הורה הראשון לציון הגרש"מ עמאר בהספדו בהלוית מרן ראש הישיבה, ושבלאו הכי אין אנו יודעים להספיד כראוי.
ובאמת שאף מרן ראש הישיבה גופיה בשעה שנפטר אחד מגדולי דורנו, הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, והגר"ח קנייבסקי זצ"ל הורה שלא לשמוע בקולו אלא יש להספידו, ואף מרן ראש הישיבה הורה שמותר להספידו, והאריך לדבר בשבח הגראי"ל שטיינמן, וחלקם אף נדפסו בגליון בית נאמן (גליון צג פרשת ויגש תשע"ח).
ומ"מ שמעתי ממר אבי הגאון מוהר"ר מצליח חי מאזוז שליט"א, שמרן ראש הישיבה גופיה הורה גבי ימי חנוכה שאף שאסור להספיד, שמ"מ בודאי מותר לספר מעשים שאירעו עמו ולתאר גופא דעובדא היכי הוה, וללמוד מכך ארחות מוסר. שאין זה בכלל הספד. וע"ע במכתב שנדפס בגליון בית נאמן (גליון מית"ה, פרשת שמיני תשפ"ה). ועוד דהספד בכתב קיל טפי, וכמ"ש הגאון ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ח"ב (סי' סג), והובא בשו"ת יביע אומר ח"ט (חיו"ד ס"ס לג).
♦

סברתו כסברת הראשונים

מרן היה מעורר הרבה על הלימוד בשיטת העיון הספרדי, וזכינו לראותו כשלמדנו לפניו בשנת התשע"ד את שיעורי העיון, שהיה לומד את הסוגיא בתחלה עם דף גמרא בלבד, ומעצמו אומר קושיות על הגמרא ומיישב כך וכך. ופעמים התלמידים באים ואומרים לרב כך הקשה הרשב"א, ותירץ כך וכך, והרב היה חוקר למה לא תירץ אחרת, שהרי לכאורה יותר פשט בגמרא בדרך זו ומביא ביאורים לכאן ולכאן. ובפרט בהגהותיו על הש"ס, היה הדבר מפליא מאד שבקריאה מהירה היה מעיר ומאיר הרבה, המילה הזו לכאורה ט"ס וצ"ל כך, וכך כמה וכמה הגהות. ותיכף מביאים ספר דקדוקי סופרים, ופעמים רבות מאד מוצאים שהביא מכתבי יד כהגהתו של מרן. מפעים היה לראות פעמים רבות מאד שחידושים וביאורים שהרב היה אומר בשיעור מצאנו בדברי הראשונים, ממש כדברי הגאון חזון איש על ראש ישיבת פורת יוסף מרן הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל, שמצא סברתו בדברי הרשב"א, ואמר עליו ש"סברתו כסברת הראשונים", כך ראינו אצל מרן ראש הישיבה שכיון הרבה מאד לדברי הראשונים, וסברתו כסברת הראשונים.
מפליא לראות בספרו הבהיר דרכי העיון, בו מבאר מרן את דרך שיטת הלימוד הספרדי, ובעוד מקומות, שמביא מקורות רבים במרחבי התלמוד, ואף משניות בסדר זרעים וטהרות שאין עליהן גמרא, וצולל לעומקן של סוגיות ומעלה פנינים ומרגליות בבירור וליבון דברי הגמרא והמשנה, עם הוכחות ברורות.
אחד הדברים שעורר עליהם רבות, הוא ללמד בני יהודה קס'ת. ואפשר לומר שזו הייתה משאת חייו, והשקיע בכך רבות מזמנו, והיה עובר על תשובות של תלמידים צעירים כמבוגרים, ומעיר ומאיר רבות בקושיות על תוכן הדברים וההוכחות והמקורות, וגם על כיצד לבנות מהלך התשובה, סגנון וצחות הלשון ועוד ועוד.
זכיתי לכתוב קונטרס ויזרע יצחק חלק א', שנדפס בשנת תשע"ה, הכולל חידושים על מסכת כתובות ועוד מסכתות שלמדנו אצל מרן, והרב הגיה את כל הקונטרס מרישא ועד גמירא והוסיף קושיות ותירוצים (שכמובן הבאנו בשמו) חרף זמנו היקר מפז. וזכיתי שבשפלנו זכר לנו בכמה דוכתי בספריו הבהירים ארים נסי על מסכתות כתובות וראש השנה [שחלקם עודם בכתב יד. אפס קצהו תראה בקובץ ויען שמואל חי"ז סי' עח. וע"ש (בעמ' תרחצ בא"ד שאם) שבשפלנו זכר לנו], והכל על מנת לחזק וללמד בני יהודה קס'ת.
ואף עשה את שאינו זוכה כזוכה, ועבר על תשובות רבות שכתבתי ונדפסו בקבצים תורניים. ובכל פעם שבאתי לפני מרן הביע הנאתו מהמשא ומתן שבתשובות, וחיזקני להוסיף ולכתוב תשובות בהלכה ולהוציא ספרים. אחרי שהדפסתי תשובה בירחון בניסן תשע"ה, כאשר באתי לרב האריך מאד לחזק בחשיבות הדפסת התשובות, ושמאד נהנה מהתשובה ותשתדל לכתוב בכל חודש בירחון, ואכן פקודתו שמרה רוחי ומשתדל אנכי בזה עד כמה שידי מגעת. וכשלמדנו לפניו בשנת תשע"ד, כשנשאל שאלות בהלכה העבירן אלי להשיב תחתיו מחוסר פנאי (עי' בחיבורי הקטן ויזרע יצחק ח"א סי' ט', י', יא מה שנדפס מזה), ועל מנת לחזק ולעודד, ואחר שכתבתי את התשובה עבר ונתן הכוונה אלו ספרים לפתוח, והרבה להוסיף בחשיבות להשיב לכל שואל די מחסורו אשר יחסר לו.
זכיתי לערוך ספר פסקיו של מרן, ספר "פסקי הלכות", הכולל ליקוט פסקיו שנדפסו בירחונים וקבצים תורנים שונים וספריו הרבים, בהלכות השכמת הבוקר, ציצית, תפלין, סליחות, ראש השנה עשי"ת ויום הכפורים, הלכות הקפת פאת הראש, הלכות שמיטה ופרוזבול. מרן עבר על כל הספר מתחלתו ועד סופו, הגיה ותיקן והוסיף כמה הלכות חשובות.
מרן השיב בכל תחום ובארבעת חלקי השלחן ערוך, והשיב על מאות אלפי מכתבים בכל נושא ותחום בהלכה. זכיתי שאנשים שמכירים אותי כתלמידו של הרב, שלחו מכתבים רבים שהרב ענה להם במשך עשרות שנים, הרב התייחס וענה לכל אחד בכל נושא, קושיות בגמרא, שאלות על ארבעת חלקי השלחן ערוך בהלכות מעשיות ושאינן מעשיות, בירור הפשט בדברי הראשונים או האחרונים, בירור הבנת הפסוקים בתורה נביאים וכתובים, בחכמת העיבור בחכמת הדקדוק ובמבטא האותיות. מרן השיב במהירות עצומה על כל שאלה, וניכר שהוא למד היטב ומונח בכל נושא. אפס קצהו תראה באלפי המכתבים של התשובות בהלכה שנדפסו בסדרת ספריו שו"ת מקור נאמן, ומרן השיב עליהם בכל ארבעת חלקי השלחן ערוך ובחכמת העיבור והדקדוק ובעיון התלמוד, ובכל נושא בתורה.
מרן היה בקי גם בספרים נדירים, כמו ספרי היעב"ץ, הרש"ש, ועוד מגאוני ספרד. פעם תלמיד כתב בקונטרס, שהיעב"ץ סיים מסכת ביצה בגיל חמש, וכמ"ש היעב"ץ עצמו בספרו מגילת ספר. מרן קרא את הדברים ואמר לו אין דבר כזה בספר של היעב"ץ שמעיד שסיים מסכת בגיל חמש. התלמיד התפלא, שהרי הוא ציטט מהספר, ואז הוא בדק וראה שרק במהדורא החדשה של הספר הוסיפו זאת, אבל במהדורות הקודמות לא נכתב ענין זה, ומרן זכר בע"פ את המהדורא של הספר מגילת ספר להיעב"ץ שקרא לפני שנים רבות, עד שיכול היה לומר שלא נכתב כך (רק שם נכתב שסיים פרשת וזאת הברכה). ראיתי השבוע ספר מר קשישא, ספר מערכות של הגאון בעל חוות יאיר, ספר נדיר שאין כמעט מי שקורא בו, וראיתי בצד הגהות והערות שהרב כתב לאורך הספר. וכך יש הרבה מאד ספרים נדירים ששמענו רק ממרן, שלמד בהם וזוכר אותם ומזכירם לעיתים קרובות.
שמעתי שפעם ת"ח נפגש עם הרב ואמר שמצא שפרה אדומה שכתובה בתורה, הכוונה לפרה צהובה, מרן ענה לו מיד – כך כותב רב סעדיה גאון. הוא השתומם ואמר שנפגש עם גדולי הרבנים ואף אחד לא ידע מדברי רב סעדיה גאון הללו, והרב למד גם את ספרי רב סעדיה גאון גם את ספרי הראשונים שאינם מצויים, וזכר אותם גם כעבור עשרות שנים קדימה. [אגב גם רב סעדיה גאון נפטר בשביעי של פסח, עי' בהליכות עולם תחילת ח"ג].
בקיאותו הנדירה בתנ"ך, שמעתי שפעם אמר לתלמידים בשיעורו היומי בבוקר "תפתחו תנ"ך ותשאלו בכל מקום שאתם רוצים", ואמר זאת על מנת לעודדם ללמוד תנ"ך. וראו את זה פעמים רבות בשיעוריו וכשאנשים נפגשו עמו, שהרב שלף פסוק מהתנ"ך שמתאים לאותו ענין. העלו אותו לתורה לקרוא כל פרשה שיש, תמיד קרא את כל הפרשה ללא הכנה.
מאד היה חשוב למרן להפיץ תורת יהדות ספרד המפוארת, ולימד תלמידים בשיטת העיון הספרדי, במבטא הספרדי, הרבה לדבר בחשיבות התנ"ך, ואף הוציא לאור ספרים רבים של גאוני ספרד. והרבה לדבר על "תור הזהב" של יהדות ספרד, גדולי עולם וענקי רוח של הספרדים, כמו הרמב"ם, אבן עזרא, והקדיש דרשות ומאמרים רבים לחשיבות יהדות ספרד, ועל הכתב הספרדי שכתבו בו גאוני עולם מחכמי הספרדים, (כמה מאמרים נדפסו בספריו "קובץ מאמרים" ג' חלקים, בשבח תורת יהדות ספרד). ולא בחינם רבים ראו במרן ממשיך של גדולי יהדות ספרד.
♦
ב.
בשלהי אדר ש"ז, זכיתי ללמוד עם התלמידים בישיבה הלכות ברכות (סימן קסח ס"ו והלאה) ועסקנו בבירור דעתו של מרן בשיעורי הכזית ושאר עניני השיעורים, אחר שכתב בזה רבות במהלך השנים והעלינו על הכתב את מסקנת דבריו, ורצינו שמרן ראש הישיבה יעבור על הדברים ויאשר לדפוס למען יעמדו ימים רבים בצורה ברורה (כפי שעבר על כל פסקי ההלכות שסידרתי מפסקיו), אך לדאבון לב נטרפה השעה והרב אושפז בבית החולים עד שאיבדנו משוש ליבנו. ואמרתי לצרף כאן:
♦

דעת מרן ראש הישיבה שליט"א בשיעורי מידות האורך והאכילה

שיעורי האכילה

שיעור כזית
א. מי שאינו רוצה לאכול כזית ולברך ברכה אחרונה, צריך לאכול פחות מ 5 סמ"ק, מפני שיש אומרים שמשערים בזית המצוי בינינו כיום, שהוא כ – 5 עד 7 סמ"ק^[2].
לענין ברכה אחרונה, לכתחלה יאכל שיעור 27 סמ"ק, ויברך על זה ברכה אחרונה^[3].
אולם חולה או זקן שאכל כ12- 15 סמ"ק, וקשה עליו לאכול יותר, או אדם שאין ברשותו יותר מכך, יברך על שיעור זה ברכה אחרונה.
ואף שדעת התוספות (חולין דף ק"ג ע"ב) שהזית כחצי ביצה, זה מפני שהתוספות לא הכירו זיתים, ומחמת קושיא בגמרא אמרו תירצו שהזית כחצי ביצה. אבל חכמי הספרדים הכירו את הזיתים, ודעת הרמב"ם שהזית פחות משליש ביצה, ודעת הרשב"א שהזית פחות מרבע ביצה, לפיכך אפשר לברך ברכה אחרונה כשאכל כ 12 - 15 סמ"ק^[4].
ב. שיעור כביצה – כחמישים וארבע סמ"ק^[5].
ג. שיעור רביעית – 81 סמ"ק^[6]. [וראה בהערה].
מידות האורך
ד. אצבע – 2 ס"מ או 1.9 ס"מ^[7].
ולפי זה שיעור טפח – 8 ס"מ, או 7.6 ס"מ.
ג' טפחים – 24 ס"מ או 22.8 ס"מ [ונפק"מ לענין לבוד, שיש מרחיקים עד 24 ס"מ, ויש להזהיר להרחיק עד 22.8 ס"מ].
אמה – 48 ס"מ או 45.6 ס"מ^[8].
שיעורים לליל הסדר
כרפס – יש לאכול פחות מ – 5 סמ"ק, מפני שיש אומרים שמשערים בזית המצוי בינינו כיום, שהוא כ – 5 עד 7 סמ"ק^[9].
חסה – לכתחלה יש לאכול 27 סמ"ק.
מצות עבודת יד - לכתחלה יש לאכול 27 סמ"ק. ושיעורו במשקל, 20 גרם לכתחלה.
מצות עבודת מכונה – 15 גרם.
מצות רכות – כ 38 גרם.
[השיעורים האחרונים מבוארים בספר ה' נסי חלק ב']
♦ ♦ ♦