דברי הספד על פטירתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז ע"ה

גלה כבוד מישראל, יתומים היינו ואין אב, אב המון גויים, אי אפשר לתאר, אי אפשר שלא להספיד, אי אפשר. נכון שכתוב בש"ע (יו"ד סי' שמד, סעיף א), שכל מי שלא יודע להספיד כראוי, גורם רעה לעצמו ולמת. אבל אני זוכר בפטירה של מורנו הגאון רבי מאיר וואעקנין ע"ה, הגיע הראשון לציון מרן רבי עובדיה יוסף ע"ה ואמר שם, 'נכון שאנחנו לא יכולים להספיד אותו כראוי, אבל אומרים לפניו מקצת שבחו', אז אנחנו יכולים להגיד מקצת שבחו.
היום אנחנו עדיין נמצאים ממש מול מיטתו, אז כיוון שזה על ידו אפשר להספיד, אפילו שאנחנו לא ראויים להספיד או להסביר את דברי ההספד שיש לנו לומר, אבל צריכים להבין שהנשמה הגדולה הזו באה לעולם, כמו שאמר הראשון לציון הרב שלמה עמאר ה' ישמרהו וחייהו, יבדל לחיים ארוכים, הוא בא לשאת את הייסורים לכפר על הדור.
אני זוכר לפני כמה שנים כשהייתי איתו בכמה טיפולים פרטיים על עור וענייני עור, "עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" (איוב ב, ד). היה אומר לי הנה תסתכל פסוקים שנאמר בהם נאמן, מה הפסוקים אומרים, שהוא המשיח, "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ" (ישעיה נג, ד). היה סובל את הסבל, נשא את הסבל של כל עם ישראל על כתפיו.
מילדות היה נמשך לקריאה ולכתיבה, עד שיש איזה ביטוי שהילדים מספרים, שהיה אומר לסבא רבי רפאל ע"ה, תביא לי 'אקי וובי', תביא לי נייר ועט, היה רוצה לכתוב. הוא ילד קטן מה הוא מבין, העיקר שיהיה לו עט ביד, הוא מילדות כבר סופר.
על עצם הלימוד שלו שהוא היה לומד רק דברים קשים. דברים קלים זה כמו מים, עם הדברים הקשים היה מתמודד עד הסוף. מספרת רעייתי הרבנית שתחיה שתבדל לחיים ארוכים, היתה אומרת שהוא היה לומד עם האבא הגדול רבי מצליח, כמו שאומר הפתגם העולמי בלי מצליח לא יצליח, בלי מאזוז לא יזוז. שהיה לומד איתו עד שעה מאוחרת בלילה, האמא עליה השלום היתה רואה את העייפות של הילד ואומרת לאבא, תסיימו מחר, אז האבא אומר לו: 'אני אגיד לך את התירוץ'? רבי מאיר אומר: לא, אני רוצה מעצמי לדעת את התירוץ, לא! סימן קריאה! אל תגלה לי!
היה אומר לי, כשאנחנו לומדים, לומדים. כשאנחנו מתעייפים, לוקחים מלבי"ם (ספרו של רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר) ולומדים. זו המנוחה שלו, אין לו מנוחה, לא פסיק פומיה מגירסא. היה לומד תורה ללא לאות, ביגיעה, וכשהוא רוצה לנוח היה קורא את המלבי"ם. מלבי"ם ידוע שיש לו פירוש על התורה, ניתוחי עניינים וכדומה, אבל מה, בשבילו זו היתה מנוחה.
להגיע להסביר את מעלתו, אף אחד בעולם לא יכול להסביר, זה אדם שהנשמה שלו היא נשמה אפשר לומר כמו של משה רבנו ממש. לא פחות ולא יותר. אם אמרו על הרמב"ם, 'ממשה עד משה לא קם כמשה', אפשר לומר על רבי מאיר, 'מהרמב"ם עד הרמב"ם לא קם כהרמב"ם'. אביו רבי מצליח עליו השלום היה אומר עליו 'בני הרמב"ם', רמב"ם ראשי תיבות רבי מאיר בן מצליח. החביקה שהיה חובק את התורה היא מהאות הראשונה של "בראשית", עד "ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל" שב"דברי הימים". עד שם הוא היה מגיע. מהאות ב' של בראשית, עד ל' של "דברי הימים". הוא היה חובק את כל התנ"ך כולו בידים שלו, אין מילה שהיא לא נאמרת על פי פסוק, אין מילה שלא נאמרת על פי שברי פסוקים, כמו שידוע שככה היתה דרכו של הרב חיד"א בביטוי, זו השפה שלהם. גדולי עולם היו מתרפסים לפניו, אין אחד בדורות שלנו אדמורי"ם רבנים גאונים שלא למדו אצלו, כולם תלמידים שלו. אנחנו צריכים לדעת, "בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר, אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים" (ירמיה ו, כו), כל עם ישראל חייבים בכבודו, וכל עם ישראל חייבים לקרוע, וכל עם ישראל צריכים לבוא להיות בהלוויתו, ומי שיהיה בהלוויתו של רבנו הקדוש, מזומן לחיי העולם הבא. ככה אמרו על רבנו הקדוש, ככה אנחנו אומרים על רבי מאיר, לא קל לומר את המילה זצ"ל, זכר צדיק לברכה. כתוב "שם רשעים ירקב", זה על רשעים, אבל על צדיקים נאמר, זכר צדיק לברכה. אבל כל הביטויים זצוק"ל וכדו', זה אם מת על קידוש ה', אבל הוא ידע לשלב את קידוש ה', לחיות על קידוש ה' וגם למות על קידוש ה'. כמו שסיפר הבן שיחיה, פעם אחת הוא אמר שאין שום פחד לחיות על קידוש ה', אנחנו התרגלנו, אם זה האינקוויזיציה, השואה, כל הפרעות שהיו, אבל גם למוות יש המשך, יש נצחיות ליהדות. מה הפירוש נצחיות ליהדות, הכוונה, אדם יהודי שהוא חי מאמין, הוא תמיד חי, אז גם כשהוא נפטר הולך לאותו עולם, יש לו מה לדבר, יש לו מה לעמול, יראה את רבי עקיבא, ישאל אותו 'מה התכוונת בגמרא כך וכך', יראה את כל חכמי ישראל, יהיה לו מה לדבר איתם. להבדיל אלף אלפי הבדלות, יבוא בן גוריון עכשיו בתחיית המתים אם יזכה, מה יש לשאול אותו, איזה גובה היתוש היה שאתה ראית אותו שחזרת בתשובה, על מה, אין לנו מה לדבר איתו, אבל עם רבי עקיבא וכל גדולי ישראל, יש מה לדבר.
רבי מאיר אומר אנחנו חיים, אפילו מתים - שמחים. אנחנו עובדים, במיטה, ועדיין עמל תורה נמצא כל הזמן אצלו, אין מצב של מנוחה, אומרת הגמרא (מו"ק כט.): "תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעולם הבא, שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון". אבל אצלו המילה מנוחה, זה לא לנוח, לנפוש, אין לנפוש, לנפוש זה בפרפראות, בספר המלבי"ם, אבל הוא לומד. איך שהוא היה חולש על כל התורה, זה משהו מיוחד.
♦
במסכת מגילה (כג:), המשנה אומרת: אין אומרים דבר שבקדושה אלא בעשרה, אומרת הגמרא מה המקור לכך? - שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב). והגמרא שואלת איך לומדים שיש פה עשרה, כתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל, לא כתוב בתוך בני ישראל עשרה, אז מאיפה מגיע העשרה, אלא נאמר עוד: "הבדלו מתוך העדה" (במדבר טז, כא). ונאמר עוד, "עד מתי לעדה הרעה הזאת" (במדבר יד, כז). דהיינו שלמדים בתחילה גזרה שווה מהמילה "תוך", שצריך עדה מישראל, ואחר כך למדים גזרה שווה מהמילה "עדה" שהכוונה לעשרה, ע"ש. רבי מאיר ע"ה לא מסכים לדברים האלה, הוא אומר חכה רגע, יש פסוק שאומר "ונקדשתי בתוך בני ישראל", אז זו הראיה? איפה הראיה אני לא רואה אותה, אז גזרה שווה בסדר, אבל איפה הפשט, אני רוצה לראות בעין. אז אני אומר לו רבי מאיר אתה שם לב, היה צריך להיות כתוב "ונקדשתי בתוך ישראל", מילת 'בני' מיותרת, ככה לכאורה, אם אתה אומר ש'תוך' זה עשרה, אז למה צריך לכתוב את המילה 'בני'. אומר רבי מאיר, הנה אני שם לב, במילה 'בני' תסתכל, ב' כפול נ' כפול י' זה אלף (1000=10×50×2), מהו השורש המעוקב של אלף, זה עשר. הנה לך "ונקדשתי בתוך בני ישראל", אני מדגיש לך 'בני', המילה בני היא לא מיותרת, היא באה להסביר לנו הנה זה העשרה. להיכנס לתוך נבכי האותיות והמילים של תורתנו הקדושה, "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'" (ירמיה כג, כט).
גם אם אתה חולק עליו באיזו סברה או משהו כזה, אתה לא צודק, תמיד הוא צודק. אם הלכה למעשה בגלל שרבו הפוסקים זה משהו אחר, אבל אם אתה אומר, והוא אומר לך דבר, הוא צודק, אתה לא יכול לחלוק עליו, אתה יכול להעיר הערות, אבל אתה לא יכול לחלוק עליו, אי אפשר, זו תורה מסיני, זה אדם שלא ראינו דוגמתו בעיון.
כשהייתי ילד אני זוכר שבאתי למורה שלי חכם מאיר וואעקנין ע"ה רבה הראשי של טבריה, אמר לי ראיתי את המאמר שלו ב'אור תורה' בתמוז, תשל"ג, לגבי המבטא של האות צד"י, אמר לי, החכם הזה הוא שלם בתורה. אמרתי לו ומה עם דקדוק, יש לנו את הרב חיד"א, רב פעלים, אמר לי כולם חצי דקדוק. רבי נסים חמווי ע"ה אחד מגדולי המדקדקים בטבריה, אמר לי, כולם חצי, זה שלם. ככה, פשוטו כמשמעו. השלימות שיש לרב, הייתי שומע אותו מדבר בפעם הראשונה אחרי החתונה משנת התשל"ב והלאה, היה מעיר, אומרים ככה, אומרים ככה, לא ככה, כן ככה, הייתי אומר לו רבי מאיר, עם מי אני מדבר, הם ישמעו?!
פעם סיפר לי שהיה יהודי אחד עורך דין שאול חדד בתוניס, שהיה אומר על רבי מצליח, אם היה לו רדיו, היה מחזיר את כולם בתשובה. עד כדי כך, רבי מאיר אמר לי, אני אומר מה שבליבי, אני אומר זהו היום כבר עברו יותר מ 50 שנה, אנחנו רואים היום לא רק שהוא אמר את הדברים והדברים נכנסו והועילו, אלא איך אומרים, אנשים נושמים אותם.
שמעתי מהנהג של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף ע"ה, שהרב עובדיה בנסיעות היה שומע את הקלטות של רבי מאיר על נוסחאות התפילה, היה אומר: איזו מתיקות, איזה דברים. הוא שומע כל הזמן את הדברים האלה אתה עומד ואתה עומד המום. גדולי עולם למדו אצלו, כולם תלמידים שלו, כולם חייבים בכבודו. אני קורא לכל הציבור לבוא להשתתף, לא לראות במדיה ולראות בכל מיני מקומות, ולראות בכל מיני מעגלים אחרים, לבוא להיות נוכח ארבע אמות ללוות את המנוח שהוא יחיד בדורו, אי אפשר לכלול אותו במילים או באותיות. ראש הישיבות, בזכותו כמה ישיבות נפתחו בארץ, גם אצלנו באשקלון יש לנו "יצחק ירנן", "חכמת רחמים" בברכיה, בכל מיני מקומות, כוללים בלי סוף, דיינים בלי סוף.
♦
עמדתי לידו לפני שנים מול ארון הברזל שהיה לו בחדר, אמר לי פתח את הדלת, מלא מחברות היו שם, אני לא מגזים לפחות אולי 300 400 מחברות אחת על השניה, מחברות לפני שנים רבות, אמר לי "הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה"? (יחזקאל לז, ג) אמרתי לו כן, למה לא, לקחתי מחברת אחת משם אמרתי לו הנה, ראיתי שיש שם חידושים על מגילת אסתר, זה הספר הראשון שהוצאנו אותו, איתו ביחד בעזרת ה', ספר "סנסן ליאיר" על פורים. הביא לי את כל החידושים שעל חק לישראל, על מגילת אסתר, על מסכת מגילה, חידושים פרפראות, פה ושם. נסענו איתו למישהו מקליד בירושלים משפחת מאזוז שהוא ממש ראש בראש, עד שגמרנו את כל הספר. ומאז יצאו מהדורה ראשונה ושניה ושלישית ורביעית, אין סוף, כל ספר שהוא מוציא זה עולם.
בפעם הראשונה שהוא התחיל לדרוש, הייתי אומר ריבונו של עולם, ברוך ה' סוף סוף אני לא חייב, כי הייתי אוצר בליבי את כל מה שהוא אומר לי בדרכים מהבית לישיבה ומהישיבה לבית, מה שעברנו בילדות איתו זה דבר מפליא, אבל הרעיון שהייתי אומר, מה אני צריך להגיד את כל הדברים, הייתי אומר אותם להרב אביע"ה המפורסם, הרב אדיר עמרוצי שליט"א, שהיה כותב בשמו את הדברים ומעביר לו, אבל כמה אני יכול, אני לא אקיף אפילו רבע אחד מיני אלף... כשהתחיל לדרוש, אמרתי ברוך ה' עכשיו זה לא עלינו, הוא דורש עכשיו, ברוך ה' שומעים אותו. כשיצא עלון "בית נאמן", בכלל הניח את דעתי לגמרי, איך אומרים, 'ירד לי העומס הזה', איך אני אעביר את הדברים שהוא אמר... איך היום מעתיקים את השידור מילה מילה (אפילו עיטוש קטן שהיה עושה, היו כותבים 'פה התעטש'). לא הסכים שישנו שום מילה, ואם שינו, אומר, פעם שעברה אמרתי ככה, וזה התיקון. אין אצלו מילה, אין אות שיוצאת ממנו שהיא לא מדוייקת.
מספרת רעייתי ה' ישמור אותה, כשהיו משחקים בבית איתו, היתה יראת כבוד מיוחדת, בתור ילדים קטנים כן, שלושה בנים ושתי בנות, כאילו זה אבא, כמו איזה מנהיג. שהיו עושים מסיבות בבית, מה זה מסיבות, מסיבות של ט"ו באב, ליל הסדר, בפעם השלישית אחרי יומיים היו עושים בצאת החג עוד פעם ליל הסדר, ואמא הייתה מכינה את כל החרוסת וכל המצות, כל מה שצריך ועושים את זה, ומי מנהיג את זה, רבי מאיר. הכל רבי מאיר, זה משהו מיוחד במינו. אי אפשר לספר את כל הפרטים אנחנו לא נגמור.
"אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם" (משלי ח, לד), אמרתי לו לרבי מאיר מה זו שקידה, ומה עם התמדה, אמר לי שים לב מה הפסוק אומר, "יום יום". הקביעות, ההתמדה והשקידה, תשקוד על דבר, תלמד אותו, לא הבנת, תלמד אותו מחר עד שתדע אותו, ההתמדה והשקידה אצלו זה באותו פסוק, לשקוד על דלתותיי יום יום בהתמדה. כל דבר קשה, אדרבה, תלמד אותו. היום לצערנו, אם רש"י אומר דקדוק, ככה המנהג של העולם, מדלגים את הדקדוק הזה וממשיכים הלאה, לא לומדים אותו, אצל רבי מאיר אין דבר כזה, הוא אמר מילה, יש כוונה פה, מה הוקשה לו, יש אחריהם, שם הוא נמצא, העיקר שפתי חכמים שם הוא נמצא, אם אתה לומד עיקר שפתי חכמים תלמד אותו טוב, אתה יודע ללמוד, אתה יודע לעיין, מעיינים כל מילה ומילה, לא משאירים שום דבר שלא ברור. יש לו כללי הוראה, כללי עיון, חמשה כללים הוא קבע אותם, הכלל החמישי לשים לב שכל מילה ואות שנמצאת במילה שלפניך, אתה רואה בה משמעות, אתה שומע משמעות, זה לא סתם דיבור, אצלו הדיוק זה הסמל הכי מתאים לו, לא סתם נכתב על סידור איש מצליח "המדויק", המדויק פשוטו כמשמעו. אפילו פעם אחת אמר לי שכתבו המדוייק בשתי יודי"ן זה לא מדויק, צריך לכתוב ביו"ד אחת, אבל כיוון שהגימטריא עולה כך וכך, לא זוכר בדיוק מה הוא אמר, אז משמיים יצא כך. כיוון שצריך להיות מדויק, גם הכתיבה צריכה להיות מדויקת הכל מדויק אצלו, השיא של הערך שלו זה הדיוק, אבל הפסדנו, העולם הפסיד את האור הגדול.
כשהייתי בחור צעיר בן 17/18 שמעתי את הרב משה מימון ע"ה הרב של קרית אתא אומר על רבי מאיר, זה כוכב מאיר בשמי היהדות, ככה הוא אמר עליו. ושמעתי פעם אחת את רבי משה עליו השלום שאמר בשמו של רבי רחמים חי חויתא עליו השלום שהיה רבו של אביו רבי מצליח, היה אומר, 'אני מחכה מתי רבי מצליח יבוא עם הבן שלו הגדול ויאירו את ארץ ישראל...'. רבי מצליח כבר תכנן לעלות, אבל ה' עשה את הדרך שלו שהוא יודע, הכל מעשה ידיו אין לנו שום תלונה על אף אחד, על הכל. כשהגיעו לארץ וה' סייע בידם והקימו מפעל תורה שאין כדוגמתו דבר כזה, אני יכול לומר, שהיום, בזמן של חזקיה המלך שחיפשו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, אני אומר בישיבה שלנו "יצחק ירנן", ישיבת "כסא רחמים" היא הישיבה היחידה והראשונה בעולם שהאירה את התורה בכל הגוונים על כל פרט ופרט בכל פרדס התורה לגמרי, לא נשארה פינה וזווית שהיא לא מתועדת ושהיא לא מובנת, אצל רבי מאיר הכל מובן, אין דבר שלא מובן. הפסדנו עכשיו דבר גדול, איבדנו כלי חמדה, אבידה גדולה לכל עם ישראל, לכל היהדות, לכל יהודי, מי שיזכה באמת לבכות להוריד דמעות על הצדיק הזה, יגיע למעלה רבה ונשגבה.
♦
הייתי רוצה לסיים בסיפור אחד קצר, שהיו פה לומדים בבית כנסת שלו כל יום שבת אחרי מנחה בשיעור בגמרא עם כל החברים האברכים גם אשכנזים הרב מרדכי גנוט הי"ו ועוד כמה צדיקים שבאים לשמוע את השיעורים, היו באים והיו מקבלים את דבריו כמו משה מסיני. אבל היה מקפיד מאוד, חזן שיעלה ויטעה באיזו מילה, על המקום עוצר אותו, ומתקן אותו כך וכך. ההנהגה שלו היא היושר והאמת, לא רואה את אף אחד, היושר זה דבר ראשון.
פעם אחת עלה מישהו לתורה ונגע בספר תורה בלי מטפחת, אם ראית את רבי מאיר באותו רגע, היה אש להבת שלהבת, צועק 'אש, אש'... הבן אדם שעמד שם ברח, פשוטו כמשמעו, ומאז הוא לא בא לבית הכנסת. יום אחד פגשתי אותו בחוץ אמרתי לו, למה אתה לא מגיע, אמר לי, מה הוא לא יכול להגיד לי תיזהר יש פה אש, למה ככה צועק עליי, אמרתי לו תשמע, אתה צריך להבין מי זה האיש הזה, אתה לא מבין מי זה האיש הזה. אחרי כמה שבועות אני הגעתי קצת מאוחר לשיעור, הרב עוד לא הגיע, למדו שם פרקי אבות אז אמרו לי, אולי תלמד אותנו עד שהרב יגיע, אמרתי להם תראו אני חייב להסביר לכם על אותו אדם שעלה לתורה והרב צעק לו אש, אש, אני חייב לכם תשובה לזה, תשימו לב, אני מבקש לשים לב כי זה דבר חמור מאוד מאוד וחשוב מאוד מאוד, רק להכיר מה האיכות של הבן אדם הזה שנמצא לפנינו: בדרך כלל כשאתה רואה בן אדם שהוא הולך אחורה מדבר איתך מאחורה והוא הולך אחורה ואתה רואה שהוא עוד מעט הולך ליפול לבור מה אתה אומר לו, סלח לי תיזהר יש שם בור, סלח לי תיזהר יש שם אש? לא. אתה צועק לו 'בור, בור, בור'... 'אש, אש, אש'... תזהר, תזהר! ככה זה בעולם, אבל מה, בעולם כל אחד קרוב לעצמו, למה שהוא לא יגיד לי בניחותא, דברי חכמים בנחת נשמעים, אבל אתה לא מכיר את הבן אדם, זה לא בן אדם, כמוהו לית דין בר נש, זהו לא בן אדם, הוא מלאך. שים לב, כשהוא רואה אותו נוגע בספר תורה הוא מרגיש שהוא נגע באש, אז הוא צעק לו 'אש, אש', מה אתה רוצה ממנו שיגיד לו סליחה, עד שיגיד לו סליחה, הוא כבר נכווה באש. רבי מאיר אצלו הכל אש, הוא היה איש אמת, לא אדם של נדמה לי, לא כאילו, אין כאילו אצלו, זה אש ממש, תכירו את הבן אדם הזה, לית דין בר נש פשוטו כמשמעו, כמה שאנחנו נדבר עליו לא נסיים. וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'. ה' יבשר אותנו בשורות טובות, אמן.
♦ ♦ ♦