תיקון למאמר הרב ישי דניאלי "בלילה רכה - ברכת הלחוח" (עמוד רנ"ג)
בירחון האוצר בחודש שעבר (ניסן) התמונות שבמאמר 'בלילה רכה - ברכת הלחוח' לא נעתקו כראוי מסיבות טכניות, ואיבדו את משמעותן. בתמונות רואים שהקטאיף ממש כעין לחוח קטן, וכמו שמבואר בשו"ת הרמב"ם הנזכר בגוף המאמר.בתמונה א רואים את הקטאיף לאחר האפייה שאם אוכלים אותם "בפני עצמם" כלשון הרמב"ם, ברכתם המוציא.
בתמונה ב רואים את הקטאיף אחר שהם "ממולאים ומטוגנים" כלשון הרמב"ם: "אבל הקטאיף הממולאים והמטוגנים דינם לדעתי כדין פת הבאה בכסנין".
♦
הערה על מאמרו של הרב גבריאל חיים צבי נויפלד "ברכה על טבילה כשאין בעלה בעיר" (עמוד ש"נ)
עבור מערכת "האוצר" השלו' והברכה. כמדי חודש בחודשו יישר כח על הקובץ המלא וגדוש דברי תורה יקרים מפז. תהי משכורתכם שלמה מאת ה'.ראיתי את תשובתו הנפלאה של הרב גבריאל חיים צבי נויפלד שליט"א בעניין ברכה על טבילה כשאין בעלה בעיר. ואמרתי להעיר בזה, דהנה באמת דברי החת"ס, שכתב דהטובלת כשאין בעלה בעיר לא תברך, צע"ג. דהא פשוט וברור דטומאת נדה טומאה כללית היא, ואינה רק להתיר את האשה לבעלה. והא בזמן שהיה הבית קיים ונהגו כל דיני טומאה וטהרה, היה נפק"מ טובא בהא דנטהרה, ואף דאין בעלה בעיר. הא הראית לדעת דנדה היא דין טומאה כללי אשר ממנו היא נטהרת ע"י הטבילה, וא"כ אף שבימינו אין בכך נפק"מ חוץ מאשר להתירה לבעלה, מ"מ כיוון שנתקנה ברכה זו על עצם הטהרה, מהיכ"ת לומר דהיכא שאין בכך נפק"מ בפועל לא תברך.
ולפי דברי החת"ס לכאו' אף אי בעלה בעיר אלא דאין יכולה לשמש עמו לאיזו סיבה לא תטבול. וכתר"ה כתב לדחות דאכתי תהיה מותרת לו לשאר מיני חיבה. אמנם נראה דהנידון הוא בגדר הדין, אי טבילת נדה אינה אלא היכ"ת לטהרה לבעלה או"ד היא טבילה להיטהר מדיני הטומאה שעליה. וגם מהרש"ק שפסק דאשה הטובלת ואינה יכולה להזדקק לבעלה מחמת חולשתו תברך, כ"כ מהטעם הנ"ל.
ועוד לפי"ז היכא שהיא מסופקת אי יחזור בעלה ג"כ לא תברך דהו"ל סב"ל. ונוהגים שהכלה טובלת כמה ימים לפני החתונה, ולכאו' הוא ספק ברכה לבטלה, כי שמא תתבטל החתונה ח"ו, ושמא לא יצליח החתן לבעול, ושמא תהיה חופת נדה, ועוד כהנה וכהנה.
ואחר החיפוש מצאתי כמה פוסקים שכ"כ בהדיא, דהטבילה היא לעצם הטהרה. עיין בהיכל הוראה ח"ה (הוראה צג), ובשו"ת מעין אומר (ח"ז פ"א סי' קנט) ובחוט שני (עמ' שלז).
ועוד נ"ל דאף אי נימא דבאמת אין לטבול אלא היכא דאיכא נפק"מ בדבר, מ"מ למה דכתבו כמה אחרונים (עיין משנ"ב פח, ז) דאשה נדה לא תסתכל בס"ת בשעה שמגביהים.
ביקרא דאורייתא מרובה
אברהם דוד ברנד
אופקים
♦ ♦ ♦