בשלושה מקומות בש"ס קבע רבי יהושע בן לוי, שנשים חייבות במצוה מטעם ש"אף הן היו באותו הנס":
ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס (פסחים קח ע"ב).
ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס (מגילה ד ע"א).
דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס (שבת כג ע"א).
בדברי להלן אבקש לעסק בשלושה היבטים של סוגיה זו:
ביאור המושג: מהו החלק שהיה לנשים באותם נסים?
היקף הדין: האם כלל זה נאמר באופן פרטני רק בג' המצוות שהוזכרו, או שמא זהו כלל גורף לכל מצווה שעניינה זכר לנס שאף נשים היו בו?
תוקף הסברא: ג' מצוות אלו הן מדרבנן, האם כוחה של סברת 'אף הן היו באותו הנס' זה יפה רק למצוות דרבנן, או שניתן ללמוד מכך גם לחיוב במצוות דאורייתא? ואם סברא זו חלה במצוה מדאורייתא, האם חיוב הנשים בה הוא מדאורייתא או מדרבנן?
♦
ב. מה היה הדין לולא סברת 'אף הן היו באותו הנס'?
יש מקום להתבונן בנחיצות החידוש של רבי יהושע בן לוי.
למדנו במשנה (קידושין א, ז) ש"כל מצות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות". ולכן, בכל פעם שרבותינו רוצים לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמה, הם מביאים נימוק מיוחד. למשל, באכילת מצה הגמרא (פסחים מג ע"ב) אומרת שנשים חייבות בבל יראה ובל ימצא, ולומדת בהיקש מפסוק שכל מי שחייב באיסור חמץ חייב גם במצוות מצה.
ומחדש רב יהושע בן לוי, שלמרות ששלוש המצוות הללו (ארבע כוסות, מקרא מגילה ונר חנוכה) הן מצוות עשה שהזמן גרמן, כאן יש סיבה לחייבן, מפני שעניינן המרכזי של המצות הללו הוא זכר לנס ופרסומו: ד' כוסות כזכר ליציאת מצרים, מקרא מגילה כזכר להצלה מגזירת המן, ונר חנוכה כזכר לניצחון על מלכות יוון וטיהור המקדש.
אך דבר אינו מובן. ההחלטה מי חייב או פטור ממצוות אכילת מצה, נתונה בידיו של ה', עלינו רק ללמוד ולהבין את רצונו. לעומת זאת, ההחלטה מי חייב במצווה מדרבנן, נתונה בידיהם של חז"ל! לכאורה אין צורך בסברא של 'אף הן היו באותו הנס', הרי שלוש המצוות הללו הן מדרבנן, ורבנן בזמן התקנה יכולים לחייב את מי שהם רוצים!
בביאור הדבר כתבו בעלי התוספות במסכת פסחים (קח ע"ב ד"ה שאף): "ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, אף על גב דארבעה כוסות דרבנן, כעין דאורייתא תיקון".
כלומר, חכמים, בבואם לתקן מצווה, עיצבו את גדריה בדמותן של מצוות התורה. כשם שבתורה נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן, כך גם בתקנות חכמים שהזמן גרמן - הפטור עומד בעינו. אילולא הסברא המיוחדת של השתתפותן בנס, היו הנשים פטורות ממצוות אלו מכוח הכלל של "כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון". כך מצאנו במקומות מספר, כגון ההלכה שהכשר כלים שבלעו איסור דרבנן נעשה לפי אותם גדרים של הכשר כלי שבלע איסור דאורייתא (פסחים ל ע"ב).[1]
אמנם, דברי התוספות עומדים על הנחת יסוד, שגם ממצוות דרבנן שהזמן גרמן נשים פטורות. אולם הנחת יסוד זו שנויה במחלוקת: רב אחאי משבחא (שאילתא וישלח, כו), בעלי התוספות בברכות (כ ע"ב ד"ה בתפילה), וכן תוספות רבי יהודה שירליאון ותוספות הרא"ש (שם), הריטב"א (מגילה ד ע"א) ועוד, סוברים כך. ולעומת זאת, רש"י (ברכות כ ע"ב ד"ה תפילה), רבנו תם (בספר הישר שיובא להלן), ספר המנהיג (הל' שבת אות נד) ועוד, סוברים שנשים חייבות במצוות עשה שהזמן שגרמן שתוקנו על ידי רבנן.
ולפי רש"י ור"ת וסיעתם, מחד, אין צורך לומר שכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון, אבל מאידך, עיקר הדבר אינו מובן: אם במצוות דרבנן אין פטור של 'הזמן גרמן', אין צורך בסברת 'אף הן היו באותו הנס' כדי לחייב נשים, ומה בא רבי יהושע בן לוי ללמדנו?
לא זכיתי למצוא לכך יישוב, ויתכן שזהו אחד הנימוקים לכך שהפוסקים האחרונים (שו"ת רעק"א סי' טז ועוד) נקטו שנשים פטורות ממצוות עשה דרבנן שהזמן גרמן.
♦
ג. בירור חלקן של הנשים ב"באותו הנס"
פריסת השיטות השונות
בביאור טיב הקשר של הנשים לנס, מצאנו מחלוקת יסודית בין רש"י והרשב"ם לבין בעלי התוספות. האם הנשים היו רק חלק מאלו שהנס הציל אותם מסכנה, או שהנשים היוו גורם שחולל את הנס?רש"י (פסחים קח ע"ב ד"ה שאף) והרשב"ם (שם ד"ה שאף) מפרשים שהטעם לחיובן נובע מכך הנשים לקחו חלק מרכזי בנסי הגאולה שאותם אנו זוכרים באמצעות המצוות הללו, כי הנס התרחש בזכותן או על ידן. לפי שיטה זו, הן היו בגדר "בעלי הנס" האקטיביים, ולכן חיובן בהודאה ופרסום הנס הוא עצמי.
זו לשון רש"י במסכת פסחים: "שאף הן היו באותו הנס - כדאמרינן (סוטה יא ע"ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו,[2] וכן גבי מקרא מגילה, נמי אמרינן הכי, דמשום דעל ידי אסתר נגאלו, וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (כג ע"א)".[3]
וזו לשון נכדו, הרשב"ם: "שאף הן היו באותו הנס. דאמר במס' סוטה (יא ע"ב) בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו, וכן גבי מקרא מגילה אמר הכי משום דעל ידי אסתר הוה, וכן גבי חנוכה במס' שבת (כג ע"א). לשון מורינו הלוי".
דבריו כמעט זהים לדברי זקנו, אולם אנו לומדים ממנו שלא מדובר בחידוש אישי של רש"י אלא במסורת שקיבל מ"מורינו הלוי", רבנו יצחק הלוי, רבו של רש"י.
בעלי התוספות במסכת מגילה (ד ע"א ד"ה שאף) חולקים על רש"י בפסחים ועל הרשב"ם: "פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן - בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית, בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו. וקשה, דלשון שאף הן משמע שהן טפלות, ולפירושו היה לו לומר שהן. לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג. וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן…"[4].
בעלי התוספות מקשים על פירוש רש"י מכוח הלשון: בדרך כלל, פירוש המילה "אף" הוא ריבוי (אפילו, גם וכו') כלומר שהן טפלות לעיקר הנס, ואילו לפי רש"י, שהנשים היו הגורם המרכזי, ראוי היה לומר "שהן היו באותו הנס". לכן מפרשים התוספות שאף הן היו באותה סכנה, שריחפה על הנשים בדיוק כפי שריחפה על האנשים, וממילא, כשהגיעה הישועה הן מחויבות בהודאה כחלק בלתי נפרד מכלל ישראל שנושע. הם מבססים את שיטתם על דבר בר קפרא בתלמוד הירושלמי (מגילה ב, ה), המתמקד באיום ולא בנס: "בר קפרא אמר: צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים, שאף אותם היו בספק. רבי יהושע בן לוי עבד כן, מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון".
בר קפרא פוסק כי יש לקרוא לנשים מגילה בפורים משום ש"אף אותם היו בספק" של גזרת השמד של המן: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג).[5]
ועוד יש להוסיף, שדחוק לכאורה להחשיב את הנשים הצדקניות ואת יהודית כחלק המרכזי באותם נסים[6] (בשונה ממגילת אסתר, שכשמה כן היא, אשה תופסת בה את המקום הראשון בחשיבותו, ולכל הפחות את המקום השני).
בנוגע לקושיה הלשונית על רש"י, לענ"ד ניתן ליישב שמשמעות המילה "אף" היא גם אימות ולא רק ריבוי, כמאמרו של הנחש אל חווה: "אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?!" (בראשית ג, א), וכוונתו היא 'אכן אמר', כך שההתייחסות היא לתפקידן המרכזי והאקטיבי של הנשים בנס.[7]
וההוכחה מהירושלמי אינה מוחלטת, מפני שייתכן שרבי יהושע בן לוי חולק על בר קפרא. אמנם מקובלנו שאין "לאפושי פלוגתא בכדי" (ריטב"א נדה כא ע"ב), אך כאשר יש סיבות טובות כך והדבר אינו לחינם ("בכדי"), מעמידים מחלוקת בין המקורות השונים.[8] אכן, בנקודה זו נראה שדברי התוספות מיושבים יותר.
אמנם, אם פנו בעלי התוספות אל הדקדוק הלשוני, יש להעיר כי גם הסברם קשה. לפי התוספות היה על הגמרא לומר ש'אף הן היו באותה צרה'. הניסוח "באותו הנס" מסייע לשיטת רש"י, שהדגש הוא על חלקן של הנשים בפעולת הנס ולא רק על היכללותן בסכנה.
♦
ד. השלכות הלכתיות למחלוקת הראשונים
למחלוקת בין רש"י ורשב"ם ובין בעלי התוספות יש השלכות מעשיות. לדוגמא, הבית יוסף (או"ח סימן תרפט ד"ה ומ"ש ועבדים) דן האם עבד כנעני (שחייב במצוות כאשה) כלול בחיוב מקרא מגילה, ותולה זאת במחלוקתנו: אם טעם החיוב הוא לקיחת חלק משמעותי בנס (כרש"י), הרי שעבדים לא היו שותפים להבאת הגאולה ויהיו פטורים. אך אם הטעם הוא השותפות בסכנה (כתוספות), הרי שגם עבדי היהודים היו בסכנת גזירת המן ויתחייבו במצווה.
והמפרשים הביאו נפקותות נוספות (ראו מנחת אשר חנוכה-פורים סי' כד ועוד).
אך אם נתבונן ניווכח שנפקא מינות רבות שתלו במחלוקת זו אינן מוכרחות. למשל, בשאלת חיוב העבדים, הרשב"ש (סי' תנא-תנב) נקט כרש"י ורשב"ם ואף על פי כן סבר שעבדים חייבים, מפני שלדעתו לא חילקה התורה בין נשים לעבדים. רבנו אברהם מן ההר (מגילה שם) דחה שגם לשיטת התוספות, לא מוזכר במגילת אסתר שעבדי היהודים נכללו בסכנה. ובשפת אמת (שם) שנשותינו הן צאצאיות של נשות אותו הדור, ולפיכך שייך לחייבן, אך אין זיקה כלשהי בין העבדים בימינו לבין העבדים בתקופת המן. ואכמ"ל.
♦
בירור בדעת רש"י ורשב"ם
אמנם, עיון בדברי רש"י ורשב"ם מערער על הצגת שתי הדעות כדיכוטומית כל כך, אלא מציג תמונה מורכבת.בעוד שבפסחים נקט רש"י כטעם העיקרי את זכותן של הנשים, במסכת מגילה (ד ע"א שאף) כתב רש"י כשיטת התוספות: "שאף הן היו באותו הנס - שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים וגו'".
ובמסכת שבת (כג ע"א ד"ה היו) נראה שרש"י משלב את שני הטעמים יחד: "היו באותו הנס - שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס".
בעוניי, לא זכיתי למצוא ביאור לפיו רש"י לא ראה סתירה בין הדברים אלא מצא חילוק כלשהו בין הסוגיות השונות.[9] ובזהירות אציע שאולי יש כאן שינוי לפי זמנים: בתחילה, רש"י הביא בפסחים את הפירוש ששמע מרבו, אחר כך, בשבת הוא הביא את הטעם של רבו ועוד טעם שחשב מעצמו, ולבסוף, במגילה הוא התעצם בדעתו והשמיט את דעת רבו (וכן הציע הרב שלמה פיק, האוצר מז, עמ' עב הערה ג). וצ"ע.
ובהגהות הרא"ם על הסמ"ג (הלכות מגילה ד"ה שאף) כתב שמדברי רש"י בנוגע לחנוכה משמע "שהוא כמסופק" האם הטעם הוא הראשון או השני. ובגט מקושר (על הרא"ם שם) כתב שרש"י פירש במגילה ובפסחים בשני אופנים שונים "משום דמספקא ליה ולא הכריע".
גם בדעת רשב"ם מתעורר קושי. כפי שראינו לעיל, בביאור חיוב נשים בארבע כוסות (פסחים קח ע"ב) כתב רשב"ם כדברי רש"י זקנו כמעט מילה במילה. אך בהמשך הסוגיה, לגבי חיוב קטנים בארבע כוסות, כתב רשב"ם: "ואחד התינוקות - שגם הם נגאלו".
טעם זה נראה כמקביל לטעם שהביאו התוספות בנוגע לחיוב נשים. ועולה התמיהה: אם לשיטת רשב"ם די בעצם ההצלה כדי לחייב קטנים במצוה שנתקנה על מנת לפרסם את הנס, מדוע בנוגע לחיוב נשים הוא נזקק לרף גבוה יותר של "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו"?[10]
ואולי, מכיוון שחיוב הנשים במצוות ארבע כוסות חזק יותר מחיוב הקטנים (ראו בדברי הראשונים שם), סבר רשב"ם שיש להביא לו נימוק חזק יותר. וצ"ב.
♦
פסיקת ההלכה
נראה שהלכה למעשה יש לצדד בשיטה שהביאו בעלי התוספות, שנשים חייבות כאשר הן היו כלולות בסכנת הנפשות שממנה ניצלו, ולא רק כאשר הן פעלו חלק משמעותי בהבאת הישועה. ושתי סיבות לדבר: א. כפי שראינו, מדברי רש"י ורשב"ם בסוגיות אחרות עולה אחרת מדבריהם בסוגיה בפסחים. ב. רוב מכריע מן הראשונים נקט כטעמם של בעלי התוספות.[11]♦
ה. האם דין זה חל גם במצוות אחרות?
הקדמה
כאשר באים מחייבים חכמינו נשים במצוות עשה שהזמן גרמה מכח לשון הפסוק או היקש, זהו ריבוי נקודתי. אולם הסברא של 'אף הן היו באותו הנס' היא לכאורה סברא כללית, השייכת למגוון רחב של מצוות. בפרט, לאור זאת שהסברא חוזרת על עצמה באותו ניסוח בכמה מצוות שונות.בשורות הבאות נבקש לברר האם יש להחיל כלל זה על מצוות נוספות, ואם כן, מה התבחינים למצוות שכלולות או לא כלולות בו. תוך כדי הדיון, תעלה השאלה האם התוקף של סברת 'אף הן' הוא מדאורייתא או מדרבנן.
♦
מצוות מדאורייתא ומדרבנן
שלוש מצוות אלה אינן המצוות היחידות שמציינות ניסים. לפי שיטת התוספות, הסוברים כי "אף הן" אינו מתייחס לתפקיד המסוים של נשים בסיפור פורים, חנוכה או פסח, לא ברור מדוע רק מצוות אלה נבחרו להיכלל בעיקרון זה. לכאורה, יש מצוות נוספת שנתקנו בעקבות נס, כמו סוכות זכר לענני הכבוד ביציאת מצרים!לפי רש"י אין כאן קושיה, כי הנשים לא נטלו כאן חלק מרכזי בהבאת הנס, אבל לפי בעלי התוספות עלינו למצוא ביאור.
התוספות בפסחים (קח ע"ב ד"ה היו) מעלים את השאלה מדוע אין "אף הן" מחייב נשים בישיבה בסוכה, הנעשית גם היא לזכר יציאת מצרים: "והא דאמרינן דפטורות מסוכה אף על גב דאף הן היו באותו הנס "כי בסוכות הושבתי", התם בעשה דאורייתא אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס".
התוספות מציעים שהעובדה שנשים "היו באותו הנס" עשויה לחייב רק במצוות מדרבנן. כל שלוש המצוות שרבי יהושע בן לוי מציין, הן מצוות מדרבנן. מאחר שמצוות סוכה היא מצווה מדאורייתא, היותן של הנשים חלק מהנס אינה יכולה להוות בסיס לחיוב נשים במצווה.
יתכן שלדעת התוספות בפסחים, אין בכח סברא זו לבדה (ללא מקור) לחייב נשים במצווה שהן פטורות ממנה, מפני שהדבר נחשב 'טעמא דקרא' שלא דרשינן. אולם בתקנות חכמים ניתן לעשות זאת, מפני שחכמים הם אלו שמעצבים את גדרי התקנה.
ברם, בתוספות במגילה (ד ע"א ד"ה שאף) מצאנו דעות אחרות: "גבי מצה יש מקשה: למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה. תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס! וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא. ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפי' פרק אלו עוברין (פסחים מג: ד"ה סלקא)".
לפי התירוץ הראשון, לולא ההיקש היינו מחייבים נשים מדרבנן, וההיקש מחייב אותן מהתורה. כלומר, לדעת התוספות במגילה (בניגוד לדעת התוספות בפסחים), סברת 'אף הן' יכולה לחייב נשים במצוות דאורייתא, אלא שרמת החיוב שלהן באותה מצוה תהיה מדרבנן.[12]
והתירוץ השני, של רבנו יוסף איש ירושלים,[13] הוא שההיקש נצרך כדי שלא נקיש בטעות הפוך ונפטור נשים ממצה כשם שהן פטורות מסוכה. ומשמע שלדעתו, אם היינו אומרים 'אף הן היו באותו הנס', זה היה מחייב גם בדאורייתא.[14]
♦
נס של הצלה לעומת שאר הנסים
רבנו תם (ספר הישר [חלק התשובות] סי' ע סע' ד) מרחיב את עקרון "אף הן" מעבר לשלוש המצוות שציין רבי יהושע בן לוי, וכתב שנשים חייבות בסעודה שלישית בשבת וכן ב'לחם משנה': "ונשים אם חייבות, נראה דאף הם היו באותו הנס, דמַן לחם משנה היה לכלם. וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות [לפי ששניהם נלמדו מנס ירידת המן (שבת קיז ע"ב)]. ועוד דמ' עשה דרבנן שוה בכל".כמובן, דברי רבנו תם בתירוצו הראשון נאמרו רק לפי פירוש התוספות ל'אף הן' ולא לפי רש"י ורשב"ם.[15]
אמנם, בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (חלק ד [דפוס פראג] סי' תעג) חלק על רבנו תם בנוגע לסעודה שלישית: "לא שייך טעמא ש"אף הן היו" אלא היכא דהמצוה באה על הנס שאירע לישראל שהיו בסכנה ונמלטו, דומיא דמגילה ובד' כוסות ובנר חנוכה".
המהר"ם מסביר שסברת "אף הן" חלה רק על ניסים שהצילו מאיום קיומי. לכאורה, דבריו נתמכים מדברי התלמוד הירושלמי, שהתמקד בכך שהנשים היו באותו "ספק" וסכנה. וכך נאמר בתשובות ופסקים לר"י הזקן (סי' קו, בתוך שיטות הקדמונים ע"ז ח"ג), וכן מובא בשיטה לא נודע למי (קידושין לד ע"א), שנשים לא חייבות מחמת סברת 'אף הן' במצוות סוכה, מפני שלא היו אז בסכנה.[16]
כיצד ישיב רבנו תם על קושיית המהר"ם? הרב יוסף צבי רימון (הלכה ממקורה - שבת, ח"ד עמ' 536 הערה 13) הציע שאולי רבנו תם לא התכוון לסברת "אף הן היו באותו הנס" שאנו עוסקים בה, אלא כוונתו לומר שמאחר שהגמרא (שבת קיז ע"ב) למדה את חיוב שלוש סעודות מהפסוק "אִכְלֻהוּ הַיּוֹם" (שמות טז, כב), המתייחס למן, ופסוק זה נאמר במקורו לאנשים ולנשים כאחד (שהרי כולם היו בנס המן), יש לומר שגם חיוב שלוש סעודות נוגע לאנשים ולנשים כאחד. וציין לשבלי הלקט (סוף סי' צג) שכתב: "דנשים חייבות משום דעל כולם הוא אומר 'אכלוהו היום', ובין אנשים ובין נשים נתרבו באכילה זו". ואם נקבל תירוץ זה, אין לנו מקור ממנו נוכל להרחיב את סברת 'אף הן' לנסים שאינם הצלה מסכנה.
♦
מצוות שהן "משום פרסומי ניסא"
בניסיון להגדרת היקף עקרון "אף הן", כתב הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק (אגרות הגרי"ד הלוי, הלכות חנוכה ד, ט-יא): "נראה פשוט דכל הך טעמא של 'אף הן היו באותו הנס' שייך רק לאותן המצוות דהנס הוא דין וחלות בפני עצמו בעצם קיום המצוה, דאיכא בה קיום של נס ופרסומי ניסא. למשל, הרי חזינן קידוש היום ונר חנוכה, נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא (שבת דף כ"ג), ולכאורה צריך עיון, הלא גם בקידוש היום איכא פרסומי ניסא (פסחים דף קי"ז). אכן, פשוט דדין של פירסומי ניסא הוא דין וקיום בפני עצמו בעצם מעשה המצוה, ואינו שייך לטעמה של המצוה אם הוא מפני הנס, ועל כן לא שייך זה אלא לנר חנוכה דדין נס ופרסומי ניסא נאמר בעצם מעשה המצוה וקיומה. ועוד יותר, הרי בנר חנוכה ומקרא מגילה נתקנה ברכה בפני עצמה 'שעשה נסים', הרי דהך דינא של נס הוא קיום בעצם החפצא של המצוה ונתקנה ברכה עליה. והרי הך ש'אף הן היו באותו הנס' מצינו רק גבי נר חנוכה ומקרא מגילה וארבע כוסות, והוא משום דבכל הני מצות דין נס אינו רק טעם המצוה אלא דנאמר בעצם קיום ומעשה המצוה, וכדחזינן דאיכא ברכה מיוחדת עליה (ואף דבארבע כוסות ליכא לברכה זו, הוא משום דכל עיקרה של ברכה לא ניתקנה גבי ארבע כוסות וגם עצם ברכת המצוה ליכא), אבל קידוש ומצה, נהי דאיכא בהם זכרון הנס, אבל דין קיום וחלות בפני עצמם בעצם מעשה המצוה הרי ליכא, ואם כן לכאורה כל הך טעמא של 'אף הן היו באותו הנס' לא שייך".הרב סולוביצ'יק מבחין בין מצוות הכוללות זיכרון של נס, כגון קידוש ואכילת מצה, ובין מצוות שעצם מהותן הוא לפרסם את הנס, כמו שלוש המצוות שציין רבי יהושע בן לוי.[17] תכונה מיוחדת זו, של חובת פרסום הנס, היא המייחדת את שלושת המצוות שנשים חויבו בהן.[18]
הסימן למצוה מעין זו הוא ברכת "שעשה נסים לאבותינו". ברכה זו נתקנה על חובת פרסום הנס המתגשמת במצווה. בנר חנוכה ומקרא מגילה, לצד ברכת המצווה המקדימה מצוות אלו (ברכת 'להדליק נר חנוכה' וברכת 'על מקרא מגילה) אנו מברכים גם 'שעשה נסים'. תופעה חריגה זו, של שתי ברכות על מעשה אחד,[19] נובעת משני השני המעשים שנעשים במצוות אלו - קיום של מעשה המצווה וקיום של פרסום הנס.
נקודת התורפה של ההסבר הזה, היא מצוות ארבע כוסות, שאין בה ברכת 'שעשה נסים'. הרב סולוביצ'יק סביר שהסיבה לכך היא שכלל לא נתקנה ברכה על ארבעה כוסות, ולכן אין בה תוספת של 'שעשה נסים'. ולכאורה דבריו דחוקים. את מכתבו זה כתב הרב סולוביצ'יק בצעירותו, ובסיכום שיעור שאמר שנים רבות אחר כך, שכתב תלמידו הרב מיכל שורקין בספר הררי קדם (ח"א סי' קעג [20]), הביא הרב סולוביצ'יק תירוץ אחר, ולהלן דבריו בתוספת נופך:
במשנה נאמר (ברכות ט, א): "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: 'ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה'".
הגמרא (ברכות נד ע"א) הביאה מקור לכך: "מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים (שמות יח, י)".
והרחבה לכך מצאנו בשאלתות דרב אחאי (וישלח כו): "וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל, כגון חנוכה ופורים, מיחייב לברוכי 'ברוך אשר עשה נסים לאבותינו בזמן הזה', בחנוכה על שרגא ופורים על מקרא מגילה, שנאמר: ויאמר יתרו ברוך ה'".
אולם יש לתמוה, אם המקור לברכת שעשה נסים הוא מפסוק שנאמר על יציאת מצרים, איך יתכן שאנחנו לא מברכים 'שעשה נסים' בליל הסדר?
בסדר רב עמרם גאון (סי' עט) מובא שהטעם לכך אינו שאין צורך לברך 'שעשה נסים', אלא שהיא כלולה כבר בברכה ארוכה ומפורטת יותר שנאמר בליל הסדר, ברכת 'אשר גאלנו': "ואין צריך לומר שעשה נסים. שכך אמר [...[21]] ראש ישיבה המקדש בפסח אין צריך לומר על הכוס 'שעשה נסים לאבותינו'. מאי טעמא? שהואיל וצריך לומר למי שעשה לנו את כל הנסים האלו, ושם צריך להזכיר שיעבוד ועבדות ונס וגאולה, אינו צריך להזכיר כאן, ואם מזכיר שתי פעמים, מוציא שם שמים לבטלה. ובחנוכה ובפורים אנו אומרים אותה ברכה בפני עצמה, ששם אין קדוש ולא הגדה ולא סדר נסים כפסח. וכך מנהג בשתי ישיבות שאין אומרים".
מהתקפתו של רב עמרם גאון, ניתן ללמוד כי היו בתקופתו שנהגו לברך (ובמקצת כתבי יד של נוסח ההגדה מתקופת הגאונים שנמצאו בגניזה הקהירית, מופיעה ברכת 'שעשה נסים'[22]), אולם נימוקיו התקבלו וכיום לא נהוג לברך כך בשום קהילה. ביאור זה הובא בראשונים רבים (ראו הגדה שלמה עמ' 86-89), לדוגמא, בארחות חיים (ליל הסדר, סוף אות כא): "אין אומר 'שעשה נסים' בלילה זה, כמו שאומר בחנוכה ופורים, שברכת 'אשר גאלנו' במקומה, ויותר מבוארת, שמזכירים בה פרט הנס".
ובהגדה שלמה (עמ' 88) דייק מדברי רב עמרם גאון: "וצריך להזכיר שעבוד ועבדות ונס וגאולה", שהתנגדותו לומר בקידוש ברכת "שעשה נסים" נובעת לא רק מפני שברכת "אשר גאלנו" מבוארת יותר, אלא גם מכך שצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, ולכן אי אפשר להזכיר את השבח כבר בתחילת הסדר.[23]
♦
סיכום
א. רבי יהושע בן לוי לימדנו אותנו שנשים חייבות בארבע כוסות ומקרא מגילה ונר חנוכה, מפני ש"אף הן היו באותו הנס", למרות שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמן. התוספות בפסחים מבארים שהצורך בסברא זו, הוא שלמרות שמצוות אלו הן מדרבנן, לולא סברת 'אף הן' חכמינו לא היו מחייבים נשים, שהרי 'כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון'.
ב. בפירוש 'אף הן היו באותו הנס', דעת רש"י ורשב"ם היא שהנשים נטלו חלק מרכזי באותן גאולות, ודעת התוספות היא שאף הנשים היו בסכנה שהנס הציל אותנו ממנה. לפי רש"י, התפקיד האקטיבי שלקחו נשים בהבאת הגאולה (בניסים המסויימים הללו), מוביל לחובת כל אישה להנציח אותם, בעוד שלפי התוספות, די בכך שהנשים היו כלולות (פאסיבית) בישועה כדי לחייב אותן להודות לה'. ראינו שהמשמעות הלשונית הרווחת מסייעת לפירוש התוספות, שדעת בר קפרא בירושלמי ושבנתיב זה הלכו דעת רוב הראשונים. לא זו בלבד, בדברי רש"י ורשב"ם עצמם מצינו חוסר עקביות הדורש תלמוד.
ג. הכלל הוגבל בתוספות בפסחים למצוות דרבנן. אמנם, בתוספות במגילה הובא שבכח כלל זה לחייב נשים אף במצוות מדאורייתא, אלא שרמת חיובן במצוות אלו תהיה מדרבנן. ולדעת רבנו יוסף איש ירושלים, כלל זה מסוגל לחייב נשים אף ברמת חיוב מדאורייתא.
ד. אופי הנס: רבנו תם חייב (באחד מתירוציו) נשים בסעודה שלישית בשבת, מחמת שאף הן היו בנס ירידת המן. ברם, ר"י הזקן, המהר"ם מרוטנבורג והשיטה לא נודע למי הקשו על דבריו, שרק בנס שיש בו הצלה ממוות לחיים מופיעה סברת 'אף הן'.
ה. הרב סולוביצ'יק ביאר את החילוק בין המצוות השונות, שכאשר יש במצווה מרכיב של זכרון הנס, אין בכח סברת 'אף הן' לחייב נשים, אלא רק במצוות שעצם מהותן הוא פרסום הנס.
ו. בנר חנוכה ומקרא מגילה, מלבד הברכה על מעשה המצוה, יש ברכה נוספת על פרסום הנס. ברכת 'שעשה נסים' נלמדה מיציאת מצרים, אך בליל הסדר היא אינה נאמרת. לא מפני שהיא אינה מתאימה, אלא מפני שברכת "אשר גאלנו" הנאמרת בהגדה היא ברכת שבח והודיה על הנס, באופן מפורט ומעולה ממנה, ומקומה עדיף מבחינת "מתחיל בגנות ומסיים בשבח".
וכשם שהושיע ה' את אבותינו, כך יהי רצון שיעשה עמנו, אמן.
♦ ♦ ♦