אפיית חלות או קניית חלות מחנות לשבת קודש
שאלה: מה הדין למעשה לגבי אפיית חלות עד כמה צריכים להשתדל לקיים את מה שמובא בשו"ע סימן רמ"ב, לאפות חלות או אפשר לכתחילה לקנות חלות מוכנות מהחנות לכבוד שבת?תשובה: אפשר[1].
♦
כלים חד פעמי לסעודת שבת
שאלה: האם יש ענין לא להשתמש עם כלים חד פעמיים לסעודת שבת?תשובה: לא[2].
אמירה לגוי להודיע הורים שילדה בשבת
שאלה: האם מותר ליולדת לומר לנכרי' לצלצל לאמה שלה לספר שילדה בן והיא בריאה?תשובה: רק אם עי"ז יבואו לבקרה[3].
♦
ניקוב חור בפקק בשבת אם צריך להזהר מנקיבת ציורים
שאלה: אחד שמקפיד לא לפתוח פקקים של בקבוקים בשבת אפילו העשויים מלפלסטיק, ועל הפקק כתובים שם מספרים, או יש שם ציורים, האם הוא צריך להקפיד לעשות חור שלא במקום האותיות והציורים דוקא, או שלא משנה היכן הוא נוקב את הפקק כי הוא לא מתכוין לזה בכלל?תשובה: ישתדל לכתחילה לעשות שלא במקום האותיות והציורים[4].
♦
חשש בורר כשסופג שמן מחתיכת שניצל
שאלה: מצוי הרבה שאחד שמכין שניצל מטוגן שנשאר עליו הרבה שמן, ונשאלתי האם מותר להניח חתיכת שניצל על גבי נייר טישו בשבת שהוא ממילא סופג את השמן מהשניצל, או שיש בזה איסור בורר או שאר איסור בשבת, שהוא משתמש עם הנייר טישו כדי להפריד את השמן מהאוכל השניצל?תשובה: לענ"ד זה בוררה.
♦
קריאת שמות של כיתובים מתחת תמונות כשמודפסים בתוך ספר
שאלה: לגבי תמונות של צדיקים וכדומה שכתוב מתחתיו מילים כגון שמותם וכדומה, האם מותר לקרוא את זה בשבת, והאם יש חילוק אם התמונות כרוכות בתוך ספר או בדף בנפרד, וכגון עלון לפרשת השבוע שהביא תמונה של צדיק וכיתובים מתחתיה אם מותר לקרוא את זה בשבת?תשובה: לאו.
♦
אוכל שנפל על גבי אותיות בתוך בירכון
שאלה: נפל טשולנט וכדומה בתוך בירכון האם מותר להורידו ממנו או יש כאן חשש כותב או מוחק?תשובה: אין חששז.
♦ ♦ ♦
המשך הערות שוליים:
והגר"י טשזנר שליט"א כתב לידידי הרה"ג ר' בנימין קירשנער שליט"א וז"ל: הנה אסור לפתוח כל סוג פקק של בקבוק בשבת. ואף שבמנחת שלמה חלק ב' (סימן י"א אות א' ואות ב' ס"ק ג') התיר הגרשז"א לפתוח פתיחת פקק פלסטיק בשבת. מ"מ התירו בנוי על כך "שטבעת הפלסטיק היתה דקה וצרה יותר מהפקק, והיה ניכר שהיא רק תוספת לפקק ולא חלק עיקרי ממנו', כלשונו שם. אבל כיום נשתנה אופן ייצור פקקי הפלסטיק, ורוב הטבעות הן ברוחב הפקק, ולפני השבירה נראות כחלק ממנו, ואולי ישנם שינוים אחרים באופן ייצור הפקקים בעבר, ואין לנו שום הוכחה האם לדעת הגרשז"א, מותר לפתחם גם כיום, ובודאי צריך לנהוג כדעת הפוסקים המחמירים בזה, ואסור כיום לפתוח שום פקק של בקבוק בשבת.
ולגבי עשיית חור בפקק, באמת לא משנה היכן נוקב את הפקק, בין במקום האותיות או שלא במקום האותיות, בכל אופן אסור. שהרי דעת מו"ר הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני, שבת חלק ב' פרק ל"ז עמוד עד"ר) שאסור לנקב פקק בשבת בשום אופן, וגם אם לא יפתחנו אחר הניקוב אלא ישפוך דרכו את המשקין. וטעמו, דשם שבזמן שהבקבוק סגור, אין על הפקק שם פקק ורק נעשה פקק בפתיחתו, ה"ה שנתבטל מהבקבוק שם כלי שימוש בעת הסגירה [כי א"א להוציא המשקה ממנו], ונעשה הבקבוק שימושי רק בפתיחת הפקק, ולכן אסור לנקב את הפקק, משום מלאכת מכה בפטיש (בעשיית הבקבוק שיהיה ראוי לשפוך ממנו), וכנ"ל.
ודעת במח"ס שבט הקהתי שליט"א היא שיש להיזהר בניקוב במקום האותיות ולא במקום הציורים. והגאון רבי אליהו שלזינגר שליט"א כתב לי וז"ל: הלכה פסוקה היא בשו"ע (סימן ש"מ סעיף ג') ברמ"א אסור לשבר עוגה שכתב עליה כמין אותיות אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מחוק. ואף דאינו על מנת לכתוב, איסורא דרבנן מיהא איכא, ואף שאינו מכוין למחוק פסיק רישה הוא ואסור אף בדרבנן וכדמוכח בסימן שט"ז סעיף ד'. אמנם דעת הדגול מרבבה דפסיק רישה בדרבנן שרי ולכן הוא מצדד להקל בדין זה, והביאו בשערי תשובה שם. ובשער הציון שם ס"ק כ"ב הביא לעיין בסימן שט"ז בפרמ"ג באשל אברהם אות ז' דהקלו עוד שם ביותר מזה וכ"ש בכאן דהוי עונג שבת דכתב שם הרמ"א סעיף ג' וראה בשער הציון שם ס"ק י"ח שמותר לסגור תיבה גדולה שיש בה זבובים, אע"פ שפסיק רישא הוא שייצדו הזבובים שבתורה שכיון שזבובים אינם נחשבים מין הניצוד. ועוד שאין אפשרות לתפוס את הזבובים בשחייה אחת, נחשב הדבר בפסיק רישא בתרי דרבנן ומותר. שעל גבי עוגה קלה היא יותר מתרי דרבנן, שכן אין זו מחיקה על מנת שכתוב ונעשית היא כלאחר יד ובדרך קלקול.
ועל כן בנידון דידן נראה דאם אפשר לעשות החור שלא על האותיות בודאי יש לעשות כן אלא אם אין מקום אחר. שפיר דמי להקל בזה ובפרט שהוא צריך קלקול וכמו שנתבאר.
ה) והנה ביררנו אצל עוד כמה מורי הוראה בשאלה דידן. וכתב לנו במח"ס משנת יוסף הגר"י ליברמן שליט"א וז"ל: לענ"ד הוא אינו עושה פעולה, אלא מניח על הנייר, שאינו כלי כנפה וכברה (שו"ע שיט, א) אלא יש שלו טבע שסופג השמן, והשמן זב עליו, ודומה לטובל בשבת ומניח המגבת על השערות, וראה מה שהאריך בזה בקצות השלחן (קל"ג, ד) ובדי השלחן (ס"ק ו עמוד מ"ח). וכמו"כ כאם אינו בורר את השמן מהשניצל, אלא שעל ידי פעולתו ממילא מתברר השמן מתוכו. והוי פחות מגרמא. והגר"י שוב שליט"א כתב לי וז"ל: שמעתי מהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א דיש בזה שאלה של בורר. ומהגאון רבי שריה דבליצקי (שליט"א)[זצ"ל] שמעתי דרק אם יוצא כל השמן יש בזה משום איסור בורר.
ובמח"ס שבט הקהתי שליט"א כתב לי דלכאורה מותר, דהוי כמשקה הבא לאוכל שנספג תוכו. וכן כתב לי הגר"א שלזינגר שליט"א: נראה שזה לא מצוי שבשבת השניצל רותח והשמן נספג בנייר הספיגה מועילה רק כשהשניצל חם מאוד, וזה לא יהיה בשבת. ומ"מ אפילו נאמר שיש מצב כזה, נלענ"ד דאין בזה שום חשש של בורר וכיוצ"ב, ולא גרע ממסננת בכיור או שרוחץ פרי ומניחו על מגבת לספוג את המים או שמנגב את הפרי באופן שאין בו סחיטה.
והגר"א יודה גרוסמן שליט"א במח"ס ודרשת וחקרת כתב לי וז"ל: בענין סחיטת השמן מהשניצל עיין שו"ע או"ח סימן ש"כ סעיף א' ובמ"ב שם ס"ק ז', שהוא כמפריד אוכל מאוכל כשאינו רוצה המשקה, והמג"א סימן שי"ט ס"ק ט"ז כתב שהוא מין אחד, כ"ש כשכוונתו לתיקון המאכל עי' שם בסעיף ז', ובמ"ב ס"ק כ"ד-כ"ה, שמותר לסחוט לאקשין מהשמן שיש בהם עי' שם, ויש לעשות כן סמוך לסעודה לצאת מחשש בורר כשהשניצל אינו ראוי כ"כ לאכילה מרוב שמן, עי' שש"כ פ"ה הערה ל"ג, וע"ע פמ"ג סימן ש"כ משב"ז ס"ק ו', שו"ת מנחת יצחק חלק א' סימן ע"ה ס"ק ד'.
ו) בספר איל משולש הל' שטרי הדיוטות (פרק ד' סעיפים כ"ז-כ"ח) כתב שאסור לקרוא כיתוב שעל גבי תמונה וכדומה, וכן לדוגמא אין לקרא כיתוב שתחת תמונות של רבנים של מעשים, כגון "מרן באמירת שיעור" וכן "גאון פלוני". ויש שהתירו לקרוא ולהסתכל בתמונות האלו אם הדבר מביא לידי אמונת חכמים. כך הביא שם בשם הגר"ח קניבסקי (שליט"א)[זצ"ל] והגר"נ קרליץ (שליט"א)[זצ"ל] שיש לצדד כן. והוסיף שם שכ"ש שמותר לקרוא דברי הערכה לגדלותו של הגדול שמותר לקראו לדברי הכל, וזה פשוט משום דלא גרע מספר תולדות של גדולי ישראל דמותר לקרוא, וכן דעת הגר"נ קרליץ (שליט"א)[זצ"ל]. ונקט גם כן שמותר לקרוא שם בלבד.
ואח"כ ראיתי בספר שלחן שלמה (סימן ש"ז אות כ"ד) שהביאו דעת הגרשז"א זצ"ל שלפי דברי השו"ע הנ"ל אסור לקרוא שלט. וגם צ"ע לגבי הגדה של פסח שעושין תמונות מדומות, שיהא אסור לקרוא הכתב שתחתיו כגון "תם" ושאינו יודע לשאול וכדומה וכן ציורים שעל הפרוכת. ובהערה שם כתב אודות תמונות של רבנים שדרך הילדים לשחק בהם, שהשיב מרן זצוק"ל דשרי להסתכל בתמונה וגם לקרא את שם הרב או האדמו"ר שכותבים מתחת התמונה. ולא גזרינן משום שטרי הדיוטות כיון שיודעים מי הרב שבתמונה והקריאה היא סתמית ללא צורך. [והעיר המו"ל שלפי דבריו אם אחד לא מכיר את הרב או את השמות שלהם יש להחמיר ולהימנע מלקרא].
ויש לציין שאף שיש מחמירים לקרוא כיתוב מתחת תמונות יש לעיין כשמדובר שהתמונות מודפסות בתוך ספר וכדומה, האם עדיין יש מקום להחמיר משום שטרי הדיוטות. והנה ידוע פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הובא בהרבה ספרים, שדעתו להקל בקריאת ספרים, וטעמו על פי ספר שער אפרים (שער י' סימן ל"ג) שכתב דיש לומר דדוקא טבלא ופינקס שרשום בהם את הדברים לשעתם מיחלפי בשטרא, משא"כ מה שאדם כותב בתוך ספר הוא לקביעות לזכור לשנים הבאות ולא מיחלף בשטרות. וראה עוד בספר ארחות שבת (פרק כ"ב הערה ר"כ) שהביא את דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל ובמה שהעיר בזה.
אח"כ ראיתי בשו"ת שבט הקהתי חלק ה' (סימן נ"ו) שנשאל שם אודות אם מותר להסתכל בתמונות שממחיש להבין הלכות וכיתובים מתחתיהם וכן לגבי תמונות של צדיקים וכיתובים תחתיהן. וכתב דהנה לפי מה דאיתא ברמ"א (סימן ש"ז סעיף ט"ז) נראה דמותר, דהרי כתב שם דשיחת חולין דכתוב בלשון הקדוש שרי, וכתב המגן אברהם הטעם משום דהלשון בעצמו יש בו קדושה ולומד ממנו ד"ת, ועי' שם שהביא השל"ה שהחמיר בזה. ונראה דאם עצם התמונה או הכתב מתחתיו כתובים למטרה להבין וללמוד מזה דברים שקשה להבין בלי להמחיש, א"כ הוי לימוד לצורך מצוה, ואין חשש אפילו כשיש כיתובים מתחתיו וכתוב בלשון לע"ז. ועוד צירף להתיר מה שכתב המגן אברהם (סימן ש"א ס"ק ד'), דאע"פ דאסור להסתכל בדיוקנאות, מ"מ אם הראיה עונג לו מותר לראות. א"כ בהני תמונות דמתענג לראותן, כגון תמונות של צדיקים וכדומה, מותר להסתכל בהם ולעיין בכתב שתחתיו. הא נראה עוד צירוף להקל במה שפסקו אחרונים שלא גזרו בשטרי הדיוטות במקום שמתענג מהקריאה, ולענין קריאת חדשות יש שהתירו משום כך. וראה עוד בספר ארחות שבת (פרק כ"ב הערה רי"ח) מה שהביא מהגרי"ש אלישיב זצ"ל. ולכאורה יש יותר מקום להקל אם מדובר בספרים עצמם כנ"ל, וכ"ש אם מדובר בקריאת ספרי קומיקס לילדים שמתענגים בזה, וכ"כ לי בתשובה במח"ס שבט הקהתי שליט"א.
ז) בענין מלאכת מוחק ראה היטב הנו"כ ובמשנה ברורה וביאור הלכה על דברי השו"ע הנ"ל (סימן ש"מ סעיף ג'), ובמשנה ברורה (ס"ק י') הביא את דעת הב"ח דפסק שיש להיזהר כשנופל דיו על האותיות או שנטף שעוה, שלא למחוק את הטשטוש, כי על ידי מחיקתו מינכר האותיות והוי כמוחק על מנת לכתוב וחייב. וראה בביאור הלכה סוף ד"ה שעל מה שהקשה על זה.
ומ"מ בספר חוט שני (פרק כ"א ס"ק א') כתב דלפי דברי הב"ח הפוסק להחמיר להסיר שעוה משום מוחק על מנת לכתוב, נראה דה"ה שאין להסיר בשבת מעל האותיות כל דבר הדבוק עליהם. וכן בהסרתו אסור משום מוחק. אמנם דבר העתיד לידבק כשיתייבש כגון חתיכת בשר לח שמונח על גבי האותיות אין בהסרתו משום מוחק. וה"ה רוק שמונח על גבי האותיות כיון שלא ניכר כ"כ ומשום הכי אין בהסרתו משום מוחק, עכ"ד. ולפי זה טשולנט וכדומה אין חשש, וכדברי רבינו שליט"א.