בתחילתו של ירחון האוצר, הייתי מעביר מאמר אחד לכל עורך, ולאחר מכן משתף את המאמר הערוך עם כלל העורכים ע"י הדרייב. כבר בגיליון השני של הירחון, פנה אליי הרב רועי בבקשה שאשתף איתו את כל המאמרים באימייל, מפני שאינו מצליח להשיג גישה לגוגל דרייב.
אני לתומי חשבתי שמדובר בסקרנות גרידא, וכמגיע לחבר במערכת לשזוף עינו בכל המאמרים העתידים להתפרסם. אולם מהר מאד הבנתי שמדובר באוצר של ממש, כל מאמר חזר עם עשרות רבות של הגהות בכל עמוד, ולא הגהות בלבד אלא גם הערות תוכן איכותיות. והמדובר כאן לא במאמרים בנושא אחד, וקל וחומר לא בסגנון אחד, ירחון האוצר התברך במנעד סגנונות שאין כדוגמתו בקבצים האחרים, ואיתו גם בעורך גאון ומסור שאין כדוגמתו. בין אם מדובר בתשובה הלכתית, מערכה ישיבתית, מחקר, ידיעת הדורות, דקדוק, מחשבה או פסק דין, כל מאמר זוכה למלא תשומת הלב של הרב רועי ולהערותיו שאינן פוסחות בידיעות בנושאים השונים והמגוונים.
הודעת דוא"ל חוזרת ובה המאמר הערוך, לא מאחר לבא, בדרך כלל תוך שעות ספורות, ובשעות הנכונות פעמים וגם דקות בלבד. ההודעה תמיד פותחת בברכת "ייש"כ" של הרב רועי. פעם גם אני הייתי מקפיד לברך חזרה ולסדר את המאמרים בשרשור מסודר, ובהודאה על כל עריכה, בעבור שנים ועיסוקיי שהתרבו הרב רועי מקבל ממני את המאמרים בהעברה ישירה מהמחבר. כבר אינני מספיק להגיב בתודה על עריכת כל מאמר, אבל ברכת ה-ייש"כ של הרב רועי במקומה עומדת.
באופן אישי זכיתי ללמוד המון מהרב רועי, בבחינת דבר שאינו מתכוין, כתיבתי מעת החלי בעריכת הירחון השתפרה פלאי פלאים למכירים אותו. ובכלל בצורת הגישה לעריכה ובנייה של מאמרים, קבלתי ממנו הרבה. וגם בגישה לדעות שונות משלך.
במקום גאונותו שם אתה מוצא את ענוותנותו, הרב רועי משתמש בידיעותיו הרחבות לחיזוק האחדות שבין שורות האוצר, דוגמא אחת מיני רבות, קבלנו מאמר בענייני פורים, הרב המחבר ביסס את חלק ממאמרו על יסוד שכתב הגר"א שפירא זצ"ל בנוגע ליום העצמאות, דיון התלקח בין העורכים עד כמה עלינו להצמד להחלטתנו שלא להכנס לענייני השקפה השנויים במחלוקת, הרב רועי בידיעותיו הרחבות פתר את הבעיה לנכון - את אותו היסוד במדוייק כתב הגר"א שפירא זצ"ל בחוברת שיצאה לאור בשנת תשס"ט על ימי הפורים, הציטוט הוחלף והכל על מקומו יבוא בשלום.
במקרה אחר נשלח אלינו מאמר מאחד מגדולי הרבנים שנלב"ע בשנים האחרונות, בהערה פותחת כתב השולח את רשימת הישיבות ורבותיו של הגאון המחבר זצ"ל, אולם שמה של אחת הישיבות הידועות נפקדה מפני שסגנונה לא התאים לטעמו של מוסר המאמר, לאחר שאני הערתי שהדבר עלול לגרום חוסר נוחות לחלק מציבור המשתתפים בירחון, הרב רועי שכמובן גם שם לב להשמטה המכוונת - שתק על כך בענוותו האופיינית, לבסוף הוצע להתמקד בפרטים אחרים מחייו של הגאון המחבר בלי להכנס לסיפור הישיבות בהם למד.
הרב רועי הוא איש אמת, אבל אמת ושלום, לעולם אינו אומר קבלו דעתי, אבל גם לעולם יטרח לומר את דעתו. הדבר ניכר בהערות חוזרות ונשנות למחברים על כך שהאורחות חיים והכלבו מבטן אחד יצאו, או שספר האשכול מהדורת אוירבך מזוייף מתוכו, שהאורחות חיים אינו מלוניל, ושרש"י על מסכתות מסויימות מיוחס אליו בטעות. הערות שחדרו עמוק לתודעתי שלי, והלואי וגם המחברים ישימו את ליבם להם. ויש גם הערות קבועות בנושאי רפואה בהם הרב רועי אוחז בדעה שמתנגדת לפתרונות מערביות בענייני חיסונים, תרופות להפרעות קשב ועוד, לא כל שולחי המאמרים מוכנים להיכנס לדיונים בנושאים אלו, אבל הרב רועי תמיד יזכיר את דעתו בכבוד.
בעבודה עם הרב רועי לעולם לא קבלתי תחושה שהוא עושה לי או לכותבים טובה, אלא להיפך הרב רועי נותן לך תחושה שאתה הוא נותן הטובה, אם הייתי צריך לתזכר איזה מאמר שהעברתי לעריכתו ונעלם בין הררי העריכות, לא אני הוא שמבקש טובה, אלא הרב רועי חוזר בתגובה זריזה ב"בקשת מחילה" והתנצלות על העיכוב בעריכה… כשהרב רועי יוצא לחופשה (בת יום-יומיים…) או כשהדוא"ל הפסיק לעבוד, הרב רועי לא שוכח להודיע על כך ולהציע יצירת קשר חלופית למקרה הצורך.
סבלונותו מול הכותבים, גם בחורים צעירים, היא דוגמא לכולנו. בעוד סבלנותי כבר פקעה מזמן [ולא הגעתי לחצי ממספר שנותיו…], הרב רועי טורח שוב ושוב להגיה, גם כשהכותב לא השכיל להטמיע את הגהותיו ושוב ערך שינויים על גבי הגרסא הקודמת, וכו' וכו'.
זכה ירחון האוצר בהגיע הרב רועי לגיל החמישים, בן חמישים לעצה, וכעת נוסף על הרמ"מ אייכנשטיין שכבר הגיע לגיל העצה [וגם לכבודו זכינו לכתוב בקובץ נפרד], יה"ר שנזכה לשמוע לעצותיהם כעצת חכמינו, וישכילו גם הרבנים הכותבים להכיר באוצר שלפניהם, וללמוד מעריכות הרב רועי לשפר את כתיבתם, ולא ח"ו לסמוך על הגהותיו להתעצל בכתיבתם…
♦ ♦ ♦