מבואר בגמ' (יומא פג:), שרבי מאיר היה בודק ויודע לפי שמו הפרטי של כל אדם, אם הוא כשר והגון ואפשר לסמוך עליו או שהוא רשע ושקרן ואי אפשר לסמוך עליו. וצריך להבין את מהות בדיקת האדם לפי שמו, וכי כל בני האדם ששמם ראובן או שמעון, שווים במעשיהם, עד שאם נמצא אדם ששמו ראובן ורבי מאיר בדק ומצא שאינו הגון וכשר, הייתכן מעתה שכל מי שנקרא בשם ראובן אינו כשר והגון. וכן להיפך, ישמעאל, שהיה רשע וידו בכל, וכי כל הנקראים בשם ישמעאל הם כמותו, והרי מצאנו לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. ואם כן איך אפשר לקבוע את מהות האדם על פי שמו אם הוא כשר או לא.
♦
תשובה
בגמ' (יומא פג:) מסופר שרבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הזדמנו לאכסניא וביקשו ללון שם, ובעל האכסניא שמו נקרא "כידור", ורבי מאיר בדק בשמו והסיק שהוא רשע, כדכתיב (דברים לב') כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם. דהיינו ששם "כידור" משמעותו הפכפך שאין להאמין בו. ורבי יהודה ורבי יוסי, שלא נהגו לבדוק בשמות, הפקידו אצלו את כספם בערב שבת עד למוצאי שבת, ורבי מאיר חשד בו ולא הפקיד. ובמוצאי שבת בעל האכסניא הכחיש וטען שלא הפקידו אצלו מעולם. אמר להם רבי מאיר - למה לא בדקתם בשמו שהוא שקרן ולא הייתם מפקידים וסומכים עליו. ע"ש. מבואר שאכן בדיקה בשמות היא מדוייקת ויש להשתדל בה.
אלא שבספר תוספת יום הכפורים שם (עמוד קלא) העיר מדברי המדרש רבה בענין המרגלים (פרשת שלח לך פט"ז ה"י), על הפסוק אלה שמות האנשים, וכתב: יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים, ויש ששמותם כעורים ומעשיהם נאים, ויש ששמותם נאים ומעשיהם נאים, ויש ששמותם ומעשיהם כעורים, ע"ש. מבואר שיתכן שיש אנשים ששמותם מכוערים ובכל זאת מעשיהם נאים, ואם כן איך רבי מאיר בדק והוכיח לפי השמות.
ותירץ שרוב בני אדם ששמותיהם נאים בדרך כלל גם מעשיהם נאים, וכן רוב בני אדם ששמותיהם כעורים גם מעשיהם כעורים. כיון שלפי הרוב השמות רומזים על הפעולות. כמבואר בגמ' (ברכות ז:) למה נקרא שמה רות, אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד המלך שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, ע"ש. ולכן אם רואה אדם ששמו מגונה יש לחשוש שמא גם מעשיו מכוערין, אף על פי שיש מיעוט שאין פעולותיהם הולכים אחר שמותיהם.
עוד כתב, שיתכן ששמות שכבר דשו בהם רבים והם ישנים, אין ראיה משמותיהם לפעולותיהם, משא"כ שמות חדשים שלא שמענו כמותם יש לחוש בהם. ולכן רבי מאיר היה בודק בשמות שעל פי הרוב הם מלמדים על מעשיהם, ועל ידי כך היה מתרחק מהם, ע"כ.
ועיין עוד בספר עיני כל חי (עמוד פ) למו"ר הגאון חיים פלאגי זיע"א, שכתב ליישב כן, שדברי המדרש שאמרו שיש ששמותם כעורים ומעשיהם נאים, אלו רק המועטים. ורבי מאיר, הגם שבדרך כלל הוא פוסק דחיישינן למיעוט, כאן הוא מודה שהולכים אחר הרוב, שזו המציאות שהשם גורם ומשפיע על מעשיו ופעולותיו, ע"ש.
אמנם יש להבין, למה רבי מאיר לא בדק בשמו של בעל האכסניא עוד קודם שנכנס, וכשיתברר שבעל האכסניא הוא רשע ואינו נאמן, לא היה נכנס אצלו כלל, כמבואר בגמ' בהמשך, כשפעם הגיעו לאכסניא שבעל הבית נקרא בשם "בלה", לא נכנסו אליו כלל, שבדקו בשמו ומצאו שהוא רשע כדכתיב (יחזקאל כג) ואומר לבלה נאופים, והיינו ששם היה בית ועד לזנות. ואם כן למה כאן רבי מאיר בדק בשמו של בעל הבית רק אחרי שנכנס להתארח.
ומצאתי במהרש"א שכתב לבאר שיתכן שבאותו מקום לא היתה אכסניא אחרת, וזה היה קרוב לכניסת שבת ולא היו מספיקים לילך למקום אחר, ע"ש. ובספר איי הים (יומא פג:) כתב עוד ליישב שאכן רבי מאיר בדק בשמו, ומצא בפסוק שכתוב עליו כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, ומשמעותו שהאיש "כידור" אין בו אמונה והוא הפכפך, ויכול לגזול אחרים כדי שיהא שלו. לכן רבי מאיר נזהר ושמר עצמו מלהפקיד אצלו ממונו. אבל להתקרב ולהיות באכסניא שלו אין חשש ומניעה מלשון הפסוק. משא"כ במעשה בגמ' שקראוהו "בלה", שנאמר עליו בפסוק לבלה נאופים, דהיינו שהיה בית ועד לזנות, בזה נזהרו יותר גם שלא להיכנס אצלו. וכדברי שלמה המלך (משלי פ"ה) שאמר "אל תקרב לפתח ביתה" כי זימה היא, ויש להתרחק מן הכיעור לגמרי, ע"כ. וראה עוד בבן יהוידע מש"כ בזה.
והן אמת, כי השיטה של בדיקת שמות בני אדם כדי לדעת את חזקת כשרותם, אינה מיוחסת רק לרבי מאיר, שכבר אמרו בגמ' (ברכות ז:), למה נקרא שמה רות, אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד המלך, שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות. ושאלו בגמ' - מנין שהשם גורם, אמר רבי אלעזר דכתיב (תהילים מו) לכו חזו מפעלות השם אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות מלשון שממון אלא שמות שהשם הוא הגורם, ע"כ. וכן מצאנו בתורה בשמות השבטים שנקראו כל אחד מטעם אחר, כגון ראובן מהטעם ראו מה בין בני לבין חמי, וכן יהודה מהטעם יודוך אחיך שזכה למלכות, וכן בשאר שמות השבטים.
מעתה יש לתמוה, למה משה רבינו שלח את המרגלים לארץ ישראל ולא בדק בשמותיהם קודם ששלחם. והרי אמרו עליהם במדרש שיש אנשים ששמותיהם כעורין ומעשיהן כעורין ואלו הם המרגלים. וכיון ששמותיהן כעורין היאך שלח אותם משה ולא בדק בשמותם. והרי גם משה רבינו ע"ה בעצמו נקרא בשמו כדכתיב ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו, והיה צריך לבדוק בשמותם קודם ששלחם.
ומצאתי בביאור ידי משה על המדרש רבה שם שכתב לתרץ, שיתכן שכל מה שרבי מאיר נהג לבדוק שמות בני אדם לדעת מעשיהם, זהו רק לאחר מעשה המרגלים, שנמשכה משליחותן רעה גדולה לבסוף, וגרמו להם ולכל ישראל צרה גדולה. אבל קודם מעשה המרגלים עדיין לא נודע שאפשר לבדוק בשמות כדי לדעת כשרותם ומעשיהם של בני אדם, ולכן לא קשה מדוע משה רבינו לא בדק בשמות המרגלים כמו שהיה רבי מאיר בודק בשמותם, עכ"ד.
אמנם האור החיים הקדוש פ' שלח לך (פ"ג פסוק טז) כתב לפרש להיפך גבי שמות המרגלים על הפסוק ואלה שמותם - כידוע מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו וכו'. סתור בן מיכאל, סתר דבריו של הקב"ה וכו', כי משמותם השכיל משה וידע מעשיהם הרעים ולכן הוצרך להתפלל על יהושע, ובשמותם הטה והכריע כי ירשיעו בשליחותם וכו', שכל שמותם גילו מה שעתידין לעשות. ולכן משה רבנו לא הסתפק בתפילה בלבד על יהושע אלא גם שינה את שמו מהושע ליהושע. והטעם בזה שהוסיף לו האות יו"ד שמספרה עשרה, שנתן לו כח בשמו כדי שיוכל להתמודד כנגד עשרת המרגלים, ע"ש. מבואר שמשה רבנו ידע בוודאות מכח שמותם של המרגלים על מעשיהם הרעים שעתידין לעשות. ושוב השאלה במקומה עומדת.
אכן עדיין צ"ב, איך בדיוק אפשר לסמוך על בדיקת שמות אנשים ולקבוע את טיב כשרותם ומעשיהם מכח השמות בלבד. הייתכן שכל האנשים שנקראים באותו השם כולם שווים במעשיהם, כגון ישמעאל שנאמר עליו ידו בכל ויד כל בו, וכי כל הנקרא בשם ישמעאל נאמר בו ידו בכל, והרי מצאנו להתנא הקדוש רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. ואם כן כיצד נעשית בדיקת השמות ובמה זה תלוי.
ונראה לפענ"ד, שבודאי רבי מאיר היה יודע לבדוק שמות בני אדם באופן עמוק ויסודי ביותר, והיה יודע שורש כל אדם בנשמתו מהיכן נברא ואם הוא טוב או רע. וזה מעוצם קדושתו וחכמתו הגדולה של רבי מאיר. וכמו שנאמר באדם הראשון (בראשית פ"ב) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ואמרו במדרש (במדבר רבה פי"ט) שהביא הקב"ה כל החיות והבהמות אצל אדם הראשון, וקבע שמות לכל אחד ואחד, כגון זה יקרא שור, וזה אריה וכו', כי מגודל החכמה היתירה שהיתה בו היה יודע שורש כל בעל חי נברא, והיה קוראו בשמו לפי שורש בריאתו מה שלא יכלו אחרים לעשות. וכן רבי מאיר מגודל חכמתו וקדושתו, היה יודע להבחין בין שני אנשים ששמותיהם שווים, אבל מעשיהם אינם שווים שכל אחד הגיע משורש נשמה אחר. ועיין בספר גנזי יהודה (ח"ב עמוד מז) להגה"ק המגיד ממזריטש זיע"א שכתב כיו"ב, ע"ש.
זאת ועוד, הנה מצאתי למרן הבן איש חי זיע"א שכתב בספרו חסדי אבות (פ"ב מ"ד) לבאר את אופן בדיקת רבי מאיר בשמות בני אדם בשיטה מיוחדת ועמוקה ביותר, שהרי ידוע ששמות כל בני אדם מישראל רמוזים בתורה, ואין לך אדם מישראל ששמו אינו כתוב בתורתנו הקדושה, הן בפירוש או דרך גימטריא. ומפורסם המעשה שהיה עם תלמידו של הרמב"ן ז"ל, ושמו היה אבנר, ויצא לתרבות רעה. ומזלו גרם שעלה לגדולה, ואחרי כמה שנים שלח והביא לפניו את הרמב"ן רבו. וביום הכפורים הרג בפניו חזיר אחד ואכלו, ושאל את הרמב"ן כמה כריתות עבר, והשיב לו שהם ארבעה חייבי כריתות וכו'. ושאלו הרמב"ן איך הגיע לכזו דרגת כפירה.
והשיב, שפעם אחת שמע מהרמב"ן שדרש, כי בפרשת האזינו כלולים כל המצוות וכל הדרכים שבעולם, וחשב שזה לא יתכן ולכן נהפך לאיש אחר. אמר לו הרמב"ן, מה שאמרתי הכל אמת, וכל מה שתשאל יש תשובה בתורה. אמר לו הראני נא איפה רמוז שמי בתורה, והרמב"ן התפלל שהקב"ה יסייע בידו, והשיב בפסוק בפרשת האזינו (דברים לב) "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", שהאותיות השלישיות של ארבעת מילים הללו הן אבנר. וכששמע אותו תלמיד את תשובת הרמב"ן, הלך בספינה בים ונעלם.
והנה זה ברור, שיש כמה בני אדם ששמם אבנר, וכל אחד יש לו מקום אחר הרמוז בתורה. ורק באמצעות רוח הקודש ותפילה, אפשר לדעת היכן רמוז בתורה שמו של כל אחד ואחד. ובדרך זו היתה חכמתו של רבי מאיר, בצירוף רוח הקודש שהיתה לו, לבדוק ולדעת היכן רמוז שמם בתורה לדעת אם הוא טוב או רע. ולכן אותו אדם ששמו "כי דור", החליט בו רבי מאיר שהוא רשע ואינו נאמן, שהשיג ברוח קודשו היכן רמוז שמו בתורה.
ובזה כתב לבאר את דברי המשנה, שאמרו אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. דהיינו שאם ראית אדם ששמו מכוער, אל תדין אותו שהוא רשע, אלא עד שתגיע למקומו בתורה איפה שמו רמוז. ורק אחר שתדע מקום שמו בתורה, אז תוכל לדון אותו לטוב או לרע, כפי משמעות הפסוק, עכ"ל.
מבואר, כי בדיקת רבי מאיר בשמות בני אדם, היא רק מעוצם קדושתו וגדלותו, שהיה יודע שורש נשמת כל אחד ואחד, והיכן רמוז שמו בתורה, ומאותו הפסוק היה יודע להבחין במעשיהם אם טובים או רעים. ומי שאינו במדרגת רבי מאיר בקדושה ובחכמת התורה אינו יכול לבדוק ולדעת מעשי בני אדם לפי שמותם.
ועיין בגמ' (ב"ב קמא.) שנחלקו בביאור הפסוק וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. והקשו בתוספות, למאן דאמר שבן נח מותר באחותו מן האב, למה לא נשא אותה יצחק לאשה. וכתב החתם סופר (פ' תולדות עמוד ז) ליישב, שכידוע אחרים בכל מקום בתלמוד הכוונה לרבי מאיר, ורבי מאיר היה רגיל לבדוק בשמות, וישמעאל נתברך בברכה "וידו בכל", והיה חושש על יצחק בנו להשיאו אשה ששמה בכל, אע"פ שהיא אחותו מהאב, כיון ששמה רומז על הגזלנות והרמאות של ישמעאל. ע"ש.
הא למדת שאין להתעסק עם אדם ששמו מכוער כהרשעים, שיש חשש שיושפע ממנו. ובודאי שאין לקרוא שם התינוק כמו שם רשע, לכן יצחק נמנע מלשאת את אחותו לאשה, אע"פ שמעיקר הדין היא היתה מותרת לו קודם מתן תורה, רק מפני שנקראת "בכל", שמזכירה את ישמעאל הרשע שידו בכל, ויש חשש שיושפע ויינזק מזה.
ובאמת מצאנו בהל' מילה יו"ד (סי' רס"ה סעי' ד) שכתב השו"ע שממזר דינו כישראל ומברכין עליו ברכת מילה עד כורת הברית, אבל אין ממשיכין ומבקשים עליו רחמים כנהוג שאומרים קיים את הילד הזה וכו'. והרמ"א הוסיף בהג"ה שמפרסמין בשעת המילה שהוא ממזר. והט"ז הביא בשם המהרי"ל שיש לקרות שמו של הממזר "כידור", על שם הפסוק כי דור תהפוכות המה, כמבואר בגמ' (יומא פג:) המעשה עם רבי מאיר "וכידור" בעל האכסניא שנמנע מלהפקיד ממונו בידו, ע"ש.
וראה עוד בפתחי תשובה שם, שהביא מחלוקת בין המבי"ט (ח"א סי' רע"ו), שכתב שאין ראוי לקרות את התינוק בשם אדם או נח או שמות אחרים שקדמו לאברהם אבינו, שאינם בכלל מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו. והרב שו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' לה) חלק עליו, וכתב שאין להקפיד מלקרות שמות כשמות שהיו קודם אברהם אבינו ע"ה. ובברכי יוסף הביא את דבריהם וכתב, שהעולם נהגו שלא ליזהר בזה וקוראים בשמות אדם ונח וכיו"ב. ע"ש.
וכעת מצאתי בשו"ת תורה לשמה (סי' תקכב) שכתב חידוש גדול ונפלא בענין בדיקת השמות. בהקדים מה שנשאל על הפסוק בפרשת פנחס, ושם בת אשר שרח, דלכאו' למה אמרו ושם, והרי אפשר לומר ובת אשר שרח, והמילה "ושם" מיותרת. והשיב, בהקדים דברי רבנו האריז"ל בשער הגלגולים, שכתב שאין שום נשמה בעולם שאין לה לבוש אחד של קליפה מזוהמת הנחש, ואותה קליפה היא סוד היצר הרע הנכנס באדם מיום שנולד.
שכידוע, מכח חטא אדם הראשון נשתרש ונדבק עמו היצר הרע והקליפה ההיא עם אותה נשמה, עד שכמעט נעשו שניהם הנשמה והקליפה כעיסה אחת מעורבת מסולת. וזהו סוד כוחו החזק של היצר הרע להטות האדם להנהיגו בדרך הרע, לפי שהוא נחשב בעל הבית גמור בתוך גוף האדם. אלא שאין כל הקליפות שוות, וכל קליפה וקליפה היא ניצוץ נפש רעה מכח הטומאה, ובכל אבר ואבר יש ניצוץ טומאה אחר. ונמצא כי היצר הרע שבאיש הזה אינו כעין היצר הרע של איש אחר, וכל אחד תלוי בסוג הקליפה הטמאה שנדבקה בו.
ולכן כשנולד התינוק וקוראים לו אביו ואמו שם אחד שהסכימו עליו בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, אלא הקב"ה שם בפיהם אותו השם המוכרח ומתאים לאותה נשמה, וכדכתיב "אשר שם שמות בארץ", כפי מקום האבר שבאדם העליון שממנו חוצב. והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כידוע. וזהו פירוש שאמרו חז"ל כי רבי מאיר היה בודק בשמות לדעת אם הוא טוב או רע.
והנה כמו שיש שם קבוע לנשמה הקדושה שבאדם, והוא השם שקוראים לו בשעת המילה, כך יש שם קבוע בקליפה שהוא היצר הרע הנכנס באדם מיום שנולד. ונמצא שכל אדם יש לו שני שמות, אחד מצד הקדושה ואחד מצד הקליפה, ואם האדם בהיותו בחיים בעוה"ז היה יכול לדעת מה שם הקליפה שנדבקה בו, ובכך יוכל למצוא התיקון הצריך לו לתקן פגמו בנקל, בזה היה זוכה להפריד הקליפה ממנו בחייו ולא היה צריך עוד להפרידה ממנו על ידי חיבוט הקבר כלל.
ולכן, כשנפטר צדיק מהעולם, לא שואלים אותו מה שמו מצד הקליפה הטמאה, כיון שבמשך חייו טרח וסבל יסורין להפריד מעליו הקליפה של היצר הרע, ועכשיו שנפטר היא נגמרת ונפרדת ממנו בקלות על ידי חיבוט הקבר. משא"כ הרשע, שבחייו היה דבוק בחוזק לקליפת הטומאה, צריך הרבה מכות ועונשים גדולים להפרידה ממנו בחיבוט הקבר, כיון שלא טרח בחייו במעשיו כמו שטורח הצדיק.
ומעתה יש ליישב, שכידוע שרח בת אשר לא מתה אלא נכנסה לגן עדן בחייה עם גוף ונשמה. וזו ראיה שלא היה בה לבוש של קליפה מזוהמת הנחש כי אם דבר קלוש מאוד, ואינו נחשב לכלום. והראיה שלא הוצרכה למות כדי להפרד מהקליפה הטמאה. וממילא יוצא בזה שלא היה לה לשרח בת אשר שני שמות כשאר בני האדם, כי אם רק שם אחד מצד הנשמה הקדושה, וכמו שקוראים לתינוק בשעת המילה שכך הקב"ה קובע להורים איזה שם יקראו לתינוק, שזה מוכרח ומתאים לאותה נשמה. ובזה מיושבת כוונת הפסוק, ושם בת אשר שרח, דהיינו שהיה לה רק שם אחד בלבד מצד הקדושה, ע"כ.
נמצא לפ"ז, מה שרבי מאיר היה בודק בשמות היינו לדעת איזה קליפת טומאה נדבקה בו מיום שנולד מכח חטאו של אדם הראשון ובאיזה אבר בגופו נמצא היצר הרע ושולט בו. ומכיון שאין כל קליפות הטומאה שוות, לכן כל אחד ואחד יש לו יצר הרע חזק יותר מסוג אחר שנדבק בנשמתו קודם שנולד. וזהו סוד כח השפעתו של היצר הרע.
וכן מצאתי במדרש (ב"ר פ"כ אות יא) שכתב לבאר את סוד החיבור והקלקול בין חוה אמנו והנחש, על הפסוק ויקרא האדם שם אשתו חוה, מלשון חויא ובארמית זהו הנחש. וכתב רבנו בחיי לבאר על דרך הפשט, כי חוה פירושה מדברת, וכדכתיב באיוב (טו, יז) אחוך שמע לי. והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות. ולכן קראה בשם "חוה" כי הבין בטבעה שהיא דברנית, ומכאן אמרו חז"ל (ברכות מח:) כל הנשים דברניות. ואמרו במדרש מפני שקראה כן, לכך נזדווג לה הנחש. ומכאן למדו חז"ל שהשם גורם, ע"כ. דהיינו כמו שהנחש נשך אותה, כך היא נשכה את האדם וגרמה נזק לדורות. ולכן נקראת אם כל חי. וזה נובע מהקירוב שנוצר בין הנחש שנקרא חויא ובין האשה שנקראת חוה, וזהו סוד החיבור והקלקול ביניהם מצד השמות.
ונראה עוד, מה שמפורסם בדוקא על רבי מאיר שהיה בודק בשמות, וכמו שנתבאר, אע"פ שהיו גם אחרים שנהגו לבדוק בשמות בני אדם לקבוע את כשרות מעשיהם, דבר זה יצא לרבי מאיר משמו שנקרא רבי מאיר. כמבואר בגמ' (ערובין יג:) לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה. ומזה למד והבחין רבי מאיר שהשם נקרא לאדם כפי תכונת מעשיו, ומאז היה נוהג לבדוק בשמות. ודו"ק.
ועיין במדרש רות רבה (פ"ב אות ה) שגם רבי יהושע בן קרחה, שהיה בנו של רבי עקיבא, היה גם כן דורש שמות, כדכתיב "ושם האיש אלימלך", רבי מאיר היה דורש שמות, וכן רבי יהושע בן קרחה, שהיו אומרים "אלימלך" אלי תבוא המלכות, ושם אשתו נעמי, שהיו מעשיה נאים ונעימים, ושם שני בניו מחלון וכליון, מחלון שנמחו מן העולם, וכליון שכלו מן העולם. וכן בגמ' (סוטה יב.) דרשו על הפסוק: ותרא אותו כי טוב הוא, אמר רבי מאיר טוב שמו וכו'. אע"פ שבתיה בת פרעה קראה שמו משה כי מן המים משיתיהו, מכל מקום עיקר שמו טוב. וכך רבי מאיר היה בודק בשמות.
וכן אמרו במדרש תנחומא (בראשית פ"ל), שרבי מאיר היה רואה אדם ולפי שמו היה יודע מעשיו, ופעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם האחד כידור, אמר רבי מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו בן תורה הוא, אמר להם אע"פ כן התרחקו ממנו, לאחר ימים הלכו לבית המרחץ והפקידו בגדיהם אצל כידור, נטל בגדיהם והלך לו וכשיצאו מהמרחץ לא מצאו כלום, והלכו לביתם ולבשו בגדים אחרים. אמר להם רבי מאיר למה החלפתם בגדיכם, אמרו לו הפקדנום אצל כידור ונטלן. אמר להם והלא הזהרתי אתכם ממנו, שידעתי זאת משמו, וכדכתיב כי דור תהפוכות המה. ע"ש.
וזאת למודעי, שכל מה שהשם גורם לאדם ללמוד על כשרותו ומעשיו, אינו שייך בכל השמות שקוראים לתינוק אביו ואמו, אלא דוקא בשם שנקבע בשמים על ידי הקב"ה המורה על טיבו של האדם, והסכימו ההורים לקרוא לילד בשעת המילה בדיוק באותו השם. אבל סתם שמות אחרים שלא הסכימו עליהם בשמים, אין גורמים כלום ואי אפשר לבודקם.
ויש להביא ראיה מדברי המדרש (תהילים פמ"ו) על הפסוק למנצח לבני קרח על עלמות שיר, שאמרו כי קורח נשא קל וחומר בעצמו, ואמר ומה אהרן שנמשח בשמן זכה לכהונה, אני שנקרא "קרח בן יצהר" שהוא השמן שיוצא מיצהר, על אחת כמה וכמה שראוי לגדולה. שהרי השם גורם, וכמבואר בגמ' (ברכות ז:) מהפסוק אשר שם שמות בארץ שהכוונה לשמות. והקשו מדברי המדרש שאמרו יש ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים ויש להפך.
ובספר צמח דוד (עמוד קכג) להגה"ק רבי יוסף דוד משאלוניקי זצ"ל כתב ליישב - מה שאמרו השם גורם, זהו דוקא בשם שהקב"ה קובע לאדם בשמים, שהוא צופה ומגיד מראשית מה יהיה משפט האדם ומעשיו. אבל שמות שבני אדם קורין לפי רצונם ולא הסכימו בשמים, אלו השמות אינן גורמים כלום ואי אפשר לבודקם וללמוד מהם. ולכן לפעמים השם נאה ומעשיו מכוערין ולפעמים בהיפך. ומה שהיה רבי מאיר בודק בשמות, הכוונה שהיה חושש שמא הסכימו דעת האב והאם לקרוא באותו השם בדיוק שהסכימו בשמים. וכדברי האריז"ל הקדוש, שהקב"ה מזמין בפה האב והאם שם לתינוק דוקא ע"ש העתיד הצפוי.
ולכן, טעה בזה קורח, שאביו נקרא יצהר והוא השמן, כי השם אינו גורם אלא כשידוע שהוא אותו השם שקבע הקב"ה ורצה בו. וזה נתעלם מקורח. אבל בניו שרחקו מדרכיו זכו שנגלה להם ענין זה. ולכן נאמר בפסוק, למנצח לבני קרח על עלמות, דהיינו על ההעלם שנעלם מקורח שסבר שכל שם ושם גורם, ובזה עינו הטעתו וירד לשאול תחתית, עכ"ד.
והנה אמרו בגמ' (ברכות ז:) למה נקרא שמה "רות", אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, מכאן שהשם גורם ומשפיע על האדם. ויש להבין, הרי רות נקראת בשם זה עוד קודם שנתגיירה, וכידוע גר שנתגייר כמו קטן שנולד וקוראים לו בשם אחר. ואם כן למה לא שינו את שמה, ומה כוונת הגמ' מדוע נקרא שמה רות. ואכן מצאתי בפירוש המלבי"ם (רות פ"א ד), שביאר שבעצם זו כוונת קושיית הגמ', מפני שבדרך כלל גר שמתגייר משנה את שמו, ואילו רות לא שינתה את שמה אחר גירותה, ע"ש.
ועיין בבן יהוידע שם שכתב לפרש שהטעם שמשנים את שמו של הגר, מפני שיש תביעה עליו מדוע לא בא להתגייר קודם לכן. וכמבואר בילקוט שמעוני (רות רמז תר"ג) למה גרים בזמן הזה מעונים בצער ויסורים באים עליהם, מפני ששהו עצמם להיכנס תחת כנפי השכינה. ולכן הם משנים את שמם, כי השם שהיה להם בגיותם מזכיר עליהם עוון זה שהגיעו להתגייר מאוחר. אמנם לרות לא היה סוג עוון כזה, כיון שבועז אמר לה שאילו היתה באה קודם לא היו מגיירים אותה, הואיל ורק באותו היום נתחדשה ההלכה של "עמוני ולא עמונית ומואבי ולא מואבית". נמצא שהעיכוב מלהתגייר אינו באחריותה, ולכן לא היו צריכים לשנות את שמה, ע"כ.
ברם מרן החיד"א זצ"ל בספרו פתח עינים כתב לבאר בסגנון אחר לגמרי, בהקדים דברי המדרש על הפסוק (תהילים קיט) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, שהיה מודה להקב"ה על החסד שעשה עם רות זקנתו שבאה בחצות לילה במפתיע אצל בועז, ויחרד וילפת ולא קיללה, ע"ש. ויתכן שניצולה בזכות דוד המלך ע"ה, נכדה, שהיה קם בחצות לילה להודות, וזכותו הגינה על רות שלא קיללה בועז והיתה מתה מזה, אלא שנשארה בחיים וניצולה בזכותו.
ואפשר לבאר שזו כוונת הגמ' לשאול, מדוע נשאר שמה רות ולא שינו את שמה לאחר שנתגיירה. ותירצו בגמ', שזכתה ויצא ממנה דוד המלך ע"ה שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, דהיינו שזכותו בעתיד עמדה לרות כשבאה לבועז בחצות הלילה ולא קיללה, ולכן נשאר שמה רות גם לאחר הגירות, להורות שזה רק בזכות דוד המלך ע"ה בעתיד, ע"כ. נמצא בזה חידוש גדול בתורת השמות, שיתכן ושם האדם כעת בהווה, יושפע לטוב מכח העתיד שיצא משורש נשמתו ויזכה כבר מעכשיו לברכת השם יתברך.
שוב מצאתי בעץ יוסף (על העין יעקב) שכתב כיו"ב, והביא בשם מדרש הנעלם (זוה"ח ח"ב רות) שמתחילה היה שמה של רות גלית, וכשנשאת למחלון נתן לה שם רות. וזו בעצם כוונת קושיי' הגמרא, מדוע הפך מחלון את שמה לקרותה רות. ותירצו בגמ', שמחלון בעלה ראה ברוח הקודש שיצא ממנה דוד המלך ע"ה שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, או שהקב"ה נתן בלבו לקרוא לה בשם "רות", וניבא ולא ידע מה ניבא. ע"ש.
וראה עוד בענף יוסף שכתב שקושיית הגמרא היא, במה נשתנתה רות מכל הגרים שהיו בישראל מימות אברהם אבינו ועד זמנה, ולא נכתבו מעשיהם כלל, ורות זכתה שיכתבו עליה מגילת רות ובדרגת כתבי הקודש. ותירצו בגמ', לפי שיצא ממנה דוד המלך ע"ה שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות. אע"פ שהיא בהתחלה היתה גויה והורתה ולידתה לעולם שלא בקדושה, ובכ"ז זכתה בזכות גדולה כזו. ללמדנו שגם אדם שנוצר ממקור בלתי טהור, ברגע שיתקדש ויתעלה יהיה כוחו בעבודת הבורא בעוז ותעצומות, ע"כ.
אמנם המהרש"א כתב פירוש נוסף, שבעצם קושיית הגמרא איננה על רות המואביה שנקראה בשם זה. אלא הכוונה על מגילת רות, מדוע נקראת בשם זה ולא מגילת נעמי, שכן ראוי לקרות, לפי שתחילת הספר ועיקרו עוסק בה. ועל זה תירצו בגמ', שעיקר מגילת רות באה להודיע על דוד המלך שיצא ממנה וריווה בתשבחות, שזו התכלית הגמורה, ע"כ. אלא שבחידושי רע"א דחה דבריו וכו', וגם שבלשון רש"י שכתב רות המואביה, משמע שכוונת הגמ' לא על שם המגילה, אלא על רות בעצמה, ע"כ.
אתה הראת לדעת, ששמו של האדם בכוחו להשפיע על המאורעות בעתיד שיבואו עליו, וכשאדם נולד וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אין זה דבר מקרי, אלא הקב"ה שם בפיהם לבחור בשם המוכרח והמתאים כפי שורש הנשמה. ובכל זאת ביד האדם ניתנה הבחירה לבחור בטוב או ברע. ולפעמים בשמו של האדם נרמזים לא רק המאורעות העתידים לבוא על היחיד, אלא אף מאורעות העתידים לבוא על כלל הצבור.
כמבואר במדרש ילקוט שמעוני (איכה רמז תתקצט), שירמיהו הנביא נקרא כן משום שבימיו נתרוממה מידת הדין על ישראל ונחרב בית המקדש. וכן אמרו על ישעיהו הנביא (זוהר פ' תצוה) ששמו גרם לישועה ולהחזיר אור עליון למקומו, ע"ש. וכן מרדכי היהודי, בן יאיר בן שמעי בן קיש, שהאיר והקיש על דלתי רחמים והביא גאולה לישראל.
ונראה ביסוד תורת השמות, לפי שכולם בעצם הם שמות תואר ולא שמות עצם, ולכן כל שם ושם ונימוקו עמו. כמפורש בתורה בקריאת שמות השבטים הקדושים שבכל קריאת שם נכתב טעם אחר, הן בהווה והן בעתיד. ולכן מאוד צריך להשתדל ולקרוא בשמות של צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, ולהתרחק משמות אנשים רשעים שלא יושפעו מהם וממעשיהם. ורק שמו של הקב"ה הוא שם העצם הנכתב ואינו נקרא ולא שם התואר, וכדכתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, היה הווה ויהיה, ישתבח שמו לעד.
♦
מסקנת הדברים
רבי מאיר היה בודק בשמו של האדם ויודע אם הוא כשר ואפשר לסמוך עליו, ואופן בדיקת השמות נעשתה בזכות חכמתו הגדולה ורוח הקודש שבו.לדעת מרן הבן איש חי זצ"ל, בדיקת שמות בני אדם היא נובעת מכך שכידוע כל שמות בני ישראל רמוזים בתורה, הן בפירוש או בדרך רמז. ולכן יתכן אנשים ששמם שוה בדיוק, כגון ששניהם נקראים יהודה, ואחד מהם הוא צדיק ונאמן והשני רשע ואינו נאמן. וזה תלוי היכן רמוז בתורה שמם, ובדרך זו היתה חכמתו של רבי מאיר באמצעות התפילה ורוח הקדוש שבו, לבדוק ולדעת איפה שם זה רמוז בתורה ואם הוא טוב או רע.
לדעת הרב שו"ת תורה לשמה בדיקת שמות בני אדם תלויה במה שחידש רבנו האריז"ל, שבחטא אדם הראשון כל הנשמות נפגמו ונדבקה בהם הקליפה מזוהמת הנחש, ולכל אדם יש שני שמות, האחד מצד הקדושה שנותנים לאדם בשעת הלידה, והשני מצד הקליפה וטומאת הנחש. וזהו שהיה רבי מאיר בודק בשמות לדעת איזה סוג טומאה נדבקה בו ובאיזה מקום בגוף זה שולט עליו, שאין כל קליפות הטומאה שוות, כל אדם כפי שורש נשמתו.
כתבו המפרשים שכל בדיקת השמות שגורמת ללמוד ולדעת כשרות האדם ומעשיו היא דוקא באותו שם שהסכימו עליו בשמים וקראו ההורים בשעת המילה בדיוק באותו השם, וזה גורם ומשפיע על הנשמה בעתיד. אבל סתם שמות אחרים שלא הסכימו עליהם בשמים, אין משפיעים כלום ואי אפשר לבודקם.
יש להימנע מלקרות בשם שמזכיר אדם רשע או שמעשיו מכוערין, שזה עלול להשפיע על נשמת האדם בהווה ובעתיד וכמו שנתבאר.
♦ ♦ ♦