כלל גדול בידינו כי על כל מצוה ומצוה צריך לברך ברכת המצות, מלבד באותן המצות שיש סיבה מיוחדת שלא לברך. ויש לברר בכל ענין הנגעים, האם שייך בזה ברכה. והנני מעתיק בזה מה שכתב בזה אחי, הגאון הגדול רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א, בספרו הנפלא תורת הנגע על הרמב"ם הלכות טומאת צרעת (פי"א ה"א בבירורי הלכה) ובספרו כרם אליעזר על נגעים (ח"ב סימן צ"ז-צ"ט). ואלו דבריו היקרים בתמצית ובבהירות:
♦
א.

האם יש ברכה על ראיית הנגע ועל טהרת המצורע ועל תגלחתו

יש לעיין בענין ראיית נגעים האם הכהן מברך על זה או לא, וכן האם מברכים על מצות טהרת המצורע וכן על תגלחתו או לא.
והנה ראה בתפא"י (פ"ג בועז סק"ב) שכתב בפשיטות דהכהן שרואה את הנגע מברך, עוד כתב התפא"י בהקדמתו מראה כהן (סימן י"ט) כלפי גילוח הנתק בסוף שבוע ראשון, וז"ל: גילוח קודם הסגר ב' והיא מצוה בפני עצמה, ונראה לי פשוט דצריך לברך עליה, ואפשר עוד דגם אבדיקתו מברך הכהן, דאע"ג דאינו יודע אם יש כאן נגע, על כל פנים הרי ק"ו הוא מבדיקת חמץ (עכ"ל), וכנראה כוונתו שם כלפי כל נגע שבא הכהן לראותו ול"ד בנתק. [ועיין בתורת הנגע פ"ח ה"ג (שעה"צ סקנ"א) שיתכן שגילוח הנתק אינו מצוה בפנ"ע, ואין מברכים עליה].
♦
ב.

נוסח הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן או אשר קדשנו במצותיו

ויש לדון יש לדון בנוסח הברכה, כי התפא"י שם כתב "אקב"ו", אבל לכאורה יש להם לומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, וכמו הנוסח של ברכת כהנים, וכדאיתא להדיא במסכת סוטה (ל"ט ע"א), והכי קיי"ל כמבואר בשו"ע או"ח סימן קכ"ח (סעיף י"א).
וראה ברמב"ם בסוף הלכות תרומות (פט"ו הכ"ב) שכתב בזה"ל: כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל, ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה, וכך קבלנו וראינו אותם מברכין וכו'.
עוד כתב הרמב"ם בתחילת הלכות בכורים (פ"א ה"ב) וז"ל: וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול כך וכך.
ומשמע מזה דפשיטא ליה להרמב"ם כי כל ברכה המיוחדת לכהנים מברכים בה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, וא"כ ה"ה כלפי ראיית נגעים וטהרת המצורע, אם איתא שהכהן מברך, ודאי יברך בנוסח הנ"ל.
וכן מבואר גם במשנה למלך בריש הלכות מעשה הקרבנות (פ"א ה"א), וראה בדרך אמונה שם בהלכות בכורים (בד"ה וכל) שדן בזה באריכות, יעו"ש.
ויש לציין כי גם בברכת כהנים לדעת כמה ראשונים הנוסח אקב"ו כשאר כל ברכת המצות, וכ"ה בספר החינוך (מצוה שע"ח), והן אמת כי המנ"ח שם (אות ח') כתב שהוא ט"ס, אך בהגהות הגרי"פ שם הביא שכ"ה הנוסח בכמה ראשונים.
וראה בספר גם אני אודך (ברכת כהנים ח"א סימן ל') לאחי הגאון המופלג רבי גמליאל שליט"א שכתב לדון מה הדין דיעבד בכהן שאמר לפני שנשא כפיו אקב"ו על ברכת כהנים האם יצ"ח, והביא שם תשובות מהרבה רבנים וגדולי תורה, ולמעשה נראה כי תוכ"ד טוב שיתקן ויתחיל אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, אבל אם כבר עבר תכ"ד אין זה מעכב ולא יברך שוב, ויצא יד"ח כיון שאמר את עיקר תוכן הברכה, וגם יש לצרף את הראשונים הנ"ל שכן הוא הנוסח לכתחילה.
אכן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א העירני בזה להא דאיתא בזבחים (ק"ב, א') שאע"פ שיש למשה דין כהן, אינו רואה נגעים "שאני מראות נגעים דאהרן ובניו כתובין בפרשה", הרי שאינו תלוי בקדושת כהונה אלא בבני אהרן. ולפ"ז א"א לברך על הנגעים "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן" שאינו תלוי "בקדושתו" אלא בזרעו.
♦
ג.

האם הישראל מברך

עוד יש לברר האם גם הישראל מברך על בואו אל הכהן, שהרי הוא מצווה לבוא לפני הכהן כדכתיב 'והובא אל אהרן', וכן מבואר בשאלתות דר"א גאון (שאלתא פ"ח) וז"ל: דאילו מאן דאתיילד ביה נגעא צריך לאחוויא לכהן שנאמר אדם כי יהיה וכו' והובא וכו' וכן מבואר ברא"ש (פ"ג מ"ב), וכן מוכח מדברי החינוך (מצוה קס"ט) שכתב דכל מי שנצטרע ולא חש לבוא אל הכהן להראותה עובר בעשה זה, ועיין בהגהות המשנה למלך ובהגהות צבא רב על החינוך שם, ובחידושי הגרי"פ סה"מ לרס"ג בעשה קפ"ו (דף ת"ג ע"א).
ודעת הרא"ש (פ"ג מ"ב) שב"ד כופין אותו על מ"ע זו לבוא אל הכהן, וע"ע בכ"ז בתורת הנגע (פ"ט הי"א ס"ק קל"ו).
והנה הרמב"ן בפירושו על התורה בפרשת כי תצא (כ"ד ח') כתב וז"ל השמר וכו' גם זו מצוה מבוארת יוסיף לאו בקוצץ בהרתו או גם בנמנע מהראות נגעו לכהן (עכ"ל), והרי שלשיטתו יש בזה לאו, וא"כ אולי אין מברכים על עשה הבא למנוע לאו.
♦
ד.

באופן שישראל רואה ואומר לכהן לברך

לסוברים שהכהן המברך, נראה לכאורה שגם כשישראל ת"ח רואה ואומר לו אמור טהור וכו' נמי עיקר המצוה על הכהן והוא מברך והישראל רק מסייע בידו לידע מה לומר, וישראל זה הוי כשאר הוראות שבתורה שהן ענין של בירור הלכה ואין מברכים, ורק הכהן, שדין הנגע נקבע על ידו מגזירת הכתוב, הוי בגדר עשיית מצוה ושייך ברכה.
אכן הרמב"ם בריש הלכות טומאת צרעת כתב דהמצוה הראשונה היא להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה, ומשמע דהמצוה היא על הוראת הכהן, וכ"כ בסה"מ בשורש השביעי וז"ל: ובבאור אמרו לטהרו או לטמאו כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו [וכדאיתא בתו"כ בסו"פ תזריע], והמצוה היא אמנם טמא או טהור, וכ"כ הרמב"ן בסה"מ (בלאוין פ"ג) וז"ל: וכן להורות ביום הטמא וביום הטהור מצוה שיורו בימי הצרעת כפי התורה בהסגר ובהחלט (עכ"ל), [וע"ע בכל זה בתה"נ שם] – והרי שבדבריהם לא נזכר להדיא כהן, ומ"מ כיון שכתבו שהמצוה היא להורות ולטמא או לטהר והרי זה תלוי ביד הכהן.
♦
ה.

מתי מברך לפני הראייה או לפני ההוראה

עוד יש להסתפק אימתי יברך הכהן - האם לפני שרואה את הנגע, או שמא לפני שמורה עליו טמא או טהור, ומסתברא דאף שגמר המצוה הוא האמירה, מ"מ הראייה אינה רק הכשר מצוה אלא חלק מעיקר המצוה, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב וראה הכהן – וראהו הכהן, וכיון שצריך לברך עובר לעשייתן הרי הוא צריך לברך לפני שמתחיל לראות, ורק בדיעבד אם לא בירך רשאי לברך כל זמן שלא הורה על הנגע, כיון שעדיין לא סיים את מצותו.
ומיהו אם האמת כן שהכהן מברך לפני ראיית הנגע, הרי מצוי הדבר שלאחר הברכה יראה שבירך לבטלה, יען שבאמת אין נגע כלל, והמנוגע היה סבור שיש לו נגע, אי נמי שהנגע פחות מכשיעור וכדומה, באופן שאין כלל דין ראייה. אך אולי אין זה בגדר ברכה לבטלה יען שזו מצותו לראות ולברר מה יש לאדם זה. ובעל התפא"י בהקדמתו מראה כהן (סימן י"ט) כתב כלפי גילוח הנתק בסוף שבוע ראשון, וז"ל: גילוח קודם הסגר ב' והיא מצוה בפני עצמה, ונראה לי פשוט דצריך לברך עליה, ואפשר עוד דגם אבדיקתו מברך הכהן, דאע"ג דאינו יודע אם יש כאן נגע, על כל פנים הרי ק"ו הוא מבדיקת חמץ (עכ"ל), - ומשמע שבא לומר דכל שהכהן בודקו מברך לפני כן שזו מצותו.
והנה אם היינו אומרים כי אכן אין הכהן מברך רק כשברור לו שיש כאן נגע, וכגון בסוף הסגר ראשון או שני שאז ממנ"פ חייב להורות שאף אם נסתלק הנגע סו"ס הוא בטומאתו עד שיטהרנו, משא"כ בתחילת ראיית הנגע אינו מברך לפני הראייה כי שמא אין נגע, היה מקום לומר בדרך דרוש טעם חדש מדוע אומר בעל הנגע "כנגע נראה לי בבית" ולא נגע נראה לי, שכבר מצינו בזה כמה טעמים במפרשים (ראה תה"נ פי"ד ה"ד סקכ"ו), ולהנ"ל י"ל כדי שלא יטעה הכהן לברך מיד לפני בואו אל הבית לראות הנגע, ושמא באמת אין נגע, ולכן אמרו לבעל הבית שיאמר כנגע ולא נגע, שאז ממילא יבין הכהן שאינו יכול עדיין לברך, דהוי רק חשש נגע [וביותר י"ל כי גם אם היה נגע ודאי, שמא עד כניסת הכהן לראותאת הנגע כבר יפרח הנגע, אבל לכאורה יש בזה חזקה שלא נשתנה, ראה חולין (י' ע"א)].
♦
ו.

נוסח הברכה "לראות הנגע" או "להורות על הנגע"

עוד יש לדון בכל זה האם נוסח הברכה הוא "וצונו לראות הנגע" [אי נמי "על ראיית נגעים", וכבר דנו הראשונים בפ"ק דפסחים מתי מברכים 'על' ומתי מברכים ל', ואכמ"ל], או שמא כיון שאין הראייה גמר מצוה יש לברך "וצונו להורות על הנגעים", ועיין.
♦
ז.

אין מברכים על הפורענות

אכן בעיקר ענין זה כתב לי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל דקיי"ל דאין מברכין על פורענות, וכונתו דהנגעים הם עונש על לשה"ר וכמש"כ רבינו לקמן בפט"ז ה"י, והוסיף לי דכמדומה דמקור כלל זה הוא בתשובת הרשב"א [וכוונתו למש"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן י"ח) וז"ל: וכן אין מברכין על מיתות בית דין לפי שהשם יתברך חס על בריותיו ואינו חפץ במיתתן של רשעים ולפיכך אין מברכין עליהן, וכענין שאמרו שאין אומרין הלל בראש השנה מפני שהוא יום הדין, וכדאמרינן באין מפסיקין בקללות לפי שאין אומרין ברכה על הפורענות (עכ"ל)].
ושוב שאלתי אותו דמ"ש מעגלה ערופה, דנקט בפשיטות בספרו נחל איתן בכ"מ דמברכים על כל מעשיה, והרי גם שם הוא פורענות, והשיב לי דהתם אין הברכה על הפורענות כ"א על הכפרה, משא"כ הכא, דאף שהנגעים מכפרים מ"מ ראיית נגעים אינה כפרה. ושוב שאלתי אותו האם יש ברכה בכהן המשקה את הסוטה, והשיבני גם בזה כי גם בזה אין מברכין על הפורענות.
♦
ח.

ברכה על טהרת המצורע

ויש לברר האם גם בטהרת המצורע שייך לומר שזה המשך של הפורענות, או שמא בזה ודאי מברכים דומיא דמצות טבילה.
♦
ט.

מי מברך על טהרת המצורע

והנה אם נאמר דמברכים על טהרת מצורע יש לעיין מי מברך ועל מי מוטלת המצוה. ובפשוטו היה נראה דהמצוה היא על המצורע שהוא מצווה לבוא לכהן שיטהרו ושיגלחו, ועיין גם בחינוך מצוה קע"ד דמי שעבר ולא גילח ביטל עשה, וע"כ דקאי על המצורע. אולם יעויין בדברי הרמב"ם (פי"א ה"ו) שכתב שם דכהן שטמאו מצוה לטהרו, ומשמע דגם על כהן המטהר יש מצוה, ומ"מ נראה דעיקר המצוה על המצורע, אלא שהכהן הוא המסייע לקיום המצוה.
♦ ♦ ♦
בעניין רבי מאיר היה בודק בשמות האנשים♦ בעניין קדושת ארץ ישראל