רב היישוב מעלה מכמש
משלות מנות על ידי החלפת סעודה אחד עם השני
נאמר בגמ' מגילה דף ז' ע"ב: "אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי"ומפרש הר"ן על הרי"ף "מחליפין סעודתייהו. שלא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלח לחבירו ולהשאיר לעצמו והיו שולחין כל סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיים משלוח מתנות". לדעת הר"ן מדובר באדם שאין לו יכולת להכין שתי מנות לאדם נוסף, ובזה הגמ' נותנת לו עצה לשלוח את הסעודה שהכין לעצמו לאדם אחר, שגם הוא באותו מצב כלכלי כמותו, והמקבל ישלח לו את הסעודה שהכין לעצמו. וכך כל אחד הכין רק סעודה אחת לפי יכולותיו.
וכן נראה שהבין גם הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו: "כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו".
♦
שיטת רש"י
רש"י מפרש "מחלפי סעודתייהו - זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו".הבית יוסף סוף סי' תרצה' מתקשה בשיטת רש"י "וקשה לי על דבריו דאם כן לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחים מנות איש לרעהו אם כן מאי אתא לאשמועינן". נראה בב"י שהקשה ששני האנשים לא היו מקיימים משלוח מנות שהרי כתב 'לא היו מקיימים' בלשון רבים.
היה מקום להבין שהראשון שהזמין בשנה הראשונה לא מקיים, כיון שצריך 'משלוח מנות' וכאן הוא הזמין את השני לסעודה ולא שלח אליו, והמוזמן לא מקיים כיון שהוא כלל לא ביצע משלוח מנות.
הדרכי משה ס"ק ז' אומר שאם זו כוונת הב"י אין בזה קושיא על רש"י, כיוון שאפי' אם הבית יוסף סובר שחייב שיעשה 'משלוח' דווקא, רש"י חולק וסובר שמועיל לקיים משלוח מנות לא רק בכך שהאדם עושה 'משלוח', אלא אפי' אם הוא מזמין את האדם אליו. כלומר, הב"י לא הביא ראיות מגמ' שלא מועיל אם האדם מזמין אליו ושהחיוב מתקיים רק ע"י 'משלוח'.
לכן נראה יותר בדברי הב"י ששניהם לא מקיימים משלוח מנות כל אחד בתורו - האדם שהוזמן בשנה בראשונה והאדם שהוזמן בשנה השניה.
הבית יוסף מנסה לתת הסבר לרש"י שרק האדם שהזמין יוצא ידי חובה ע"י הזמנת האדם השני ואילו האדם השני עשה משלוח מנות לאדם אחר, וע"י האפשרות הזו את הסעודה היחידה שהוא הכין הוא שלח לאדם אחר, והוא מוזמן לאכול, ובשנה הבאה הוא יזמין, והשני ישלח את סעודתו היחידה לאדם אחר וכך ייצא ידי חובה. שואל בית יוסף אם זו ההבנה מה החידוש של דברי האמוראים?
הדרכי משה מיישב את שיטת רש"י – שהחידוש הוא שאדם יוצא ידי חובה ע"י זה שהוא מזמין אדם לאכול אתו, ולא חייב משלוח דווקא.
♦
הסבר הלחם משנה
הלח"מ הל' מגילה ב' טו, כותב "ולי נראה לתרץ דהיו עושין כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו כשהיה נותן לו מאותה סעודה והיה סועד עמו נמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה והרי נתן מהנתון לו". לפי דבריו יוצא שרק אדם אחד היה עושה סעודה ויוצאים בזה שניהם ע"י שהוא שולח לחבירו ובא להתארח אצלו (בניגוד לפירושים הקודמים שכל אחד היה מכין כל שנה סעודה) וע' בפר"ח סי' תרצ"ה סע' ד'.♦
הסבר הט"ז
הט"ז ס"ק ה' הבין כמו שנראה שהבית יוסף הבין ברש"י שאחד מזמין את חבירו, ואילו השני שהוזמן היה שולח משלוח מנות לאדם אחר. הט"ז מתרץ את קושית הב"י מה החידוש בדבר זה, ומבאר שהיה מקום לומר שהאדם הראשון לא יוצא ידי חובה כיוון שמה שהוא מזמין את חבירו זה כהלוואה ולא כמתנה, שהרי חבירו יזמין אותו שנה הבאה. והחידוש הוא שאין להחשיב זאת כהלוואה ויוצא ידי חובה. ולכן רש"י חולק על הר"ן וסובר שאין אפשרות שבאותה שנה האחד ישלח את סעודתו והשני ישלח לו בחזרה את הסעודה שלו, שזה נראה כהלוואה ולא כמתנה (הט"ז מביא דוגמא שיש הבדל בין אותו זמן לבין מצב שקיים הפרש זמן בשו"ע יו"ד סי' ק"ע סע' י"ג)[2].♦
הסבר המג"א
המג"א ס"ק ב' "ונראה לי דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי ומ"מ צ"ע (עמ"ש סי' תרעז') וטוב להחמיר". כלומר, מדובר שרק אדם אחד הכין סעודה והזמין את חבירו. וזה מספיק שהראשון יקיים בזה מצוות משלוח מנות, ואילו השני שהוזמן פטור ממצוה זו.מבארים המחצית השקל ופמ"ג שאדם שלא מכין סעודה לעצמו אינו מחויב במשלוח מנות. ויוצא דבר מחודש, שחיוב משלוח מנות הוא בעצם על אדם שמכין סעודה לעצמו שלא ישכח לתת מסעודתו לאחרים, ולכן הוא מחויב לשלוח מנות. אבל אם הוא אינו מכין לעצמו, אין הוא חייב במשלוח מנות.
ויש לדון האם הכוונה על אדם היא שיש לו אפשרות להכין סעודת עצמו והוא בוחר להתארח אינו מתחייב במשלוח מנות, כי המחייב הוא שכחלק מהכנת הסעודה שלך אל תשכח לתת לאחרים, או שמא מדובר דווקא באדם עני שאין לו יכולת והוא לא יכול להכין סעודה. בלבושי שרד על המג"א אומר שמה שהמג"א מפנה לסי' תרע"ז הכוונה שמי שסמוך על שולחן בעל הבית אינו חייב בנר חנוכה. אמנם גם בנר חנוכה יש דיון האם גם אדם עשיר שהולך ומתארח, האם נחשב 'סמוך על שולחנו' שפטור מנר חנוכה.
♦
הסבר הב"ח
הב"ח בסי' תרצ"ה אומר שרק אדם אחד מכין סעודה ומזמין את חבירו לסעודת פורים ובזה שניהם פטורים ממשלוח מנות. וזה לשונו "אלא כך הוא הפירוש דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות והוא הדין בשנה שניה וכן בכל שנה ושנה אם יחזור ויסעוד אצלו כמו בשנה שעברה נמי יוצאין שניהם ידי חובתן אלא האמת אומר שהיו מחליפין בשנה שניה ועיקרו לא אתא אלא לאשמועינן האי דינא דבסועד אצל רעהו פטורין שניהם מחיוב משלוח מנות ולפי זה אין צריך לפרש כלל שהיו עניים אלא אפילו בעשירים כן הדין אלא שהמה היו אוהבים זה את זה ביתר עוז והסכימו שטוב ויפה להם לשבת אחים יחד בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת ה' אשר נתן להם כן נראה לי דעת רש"י ומקובל לע"ד משאר פירושים שנאמרו בו".לפי דבריו יוצא שחיוב משלוח מנות הוא רק שאדם נמצא לבדו, שאז ציוו חכמים לשמח אותו ולשלוח לו מנות, על מנת להשכין 'אהבה ואחוה שלום וריעות'. אבל אם הם נפגשים ואוכלים ביחד, הרי הם מקיימים בעצמם את ה'אהבה והאחוה', ובזה חכמים לא ציוו לשלוח מנות. וא"כ אפי' אם הם עשירים, אם הם עושים סעודה ביחד הם לא צריכים כלל משלוח מנות. ונראה שהמדריגה היותר גבוהה היא להיות ביחד ולשמוח ביחד, וזה עדיף (כך נראה בלשונו). ומצוות 'משלוח מנות' זה ציווי למצב שלא עושים כך עדיין, שאז יש לקיים את החיבור ביחד ע"י 'משלוח מנות'.
רעיון זה לגבי סיבת החיוב בתקנת 'משלוח מנות' נכתב גם בספר מנות הלוי מגילה פרק ט' פס' ט"ז, שכותב "עוד הוסיפו הפרזים על בני שושן ו'משלוח מנות' וגו' כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה הפך מה שאמר הצורר מפוזר ומפורד ולכן 'ויכתוב מרדכי' וגו' וראה... דברי בני הפרזות במשלוח מנות איש לרעהו…".
וכמו כן בספר אור חדש למהר"ל על פרק ט' על הפסוק "ומשלוח מנות איש לרעהו' וזה לשונו "המצוה היא בפורים יותר מן יו"ט ולמה המצוה הזאת יותר ביום זה מן יו"ט אבל הדבר הזה ידוע ממה שהתבאר למעלה כי פורים הוא לישראל מפני שנצח את זרע עמלק אשר הם אויבים וצוררים ביותר וזה כי ישראל הם הפך זרע של עמלק כי כל זמן שזרע בעולם אין שמו אחד וישראל הם מיחדים שמו ערב ובוקר ובשביל זה הם עם אחד דביקים בו יתברך שהוא אחד ומפני שישראל עם אחד ראוי שיהיה בהם עם אחד ויהיה להם חבור וריעות גמורה לכן יש להם להחיות אביונים מצד שהוא אחיו והם עם אחד כדכתיב אצל מצות הצדקה אחיך (דברים טו, ז) כי מפני שהם אחינו יש לתת צדקה ולכך המצוה ביותר ביום זה בלבד הן משלוח מנות הן מתנות לאביונים".
♦
משלוח מנות – להרבות רעות או להוסיף בסעודה
לדעת רש"י על פי הסבר הב"ח יוצא שתקנת משלוח מנות היא חיוב להרבות ריעות ואהבה ואחוה, וכפי שראינו לעיל. אמנם לדעת המג"א בדעת רש"י זה חיוב לחשוב על האחרים ולתת משלך לאחרים, ואפי' ניתן לומר שזה חלק ממצות הסעודה. כלומר, שמה שחכמים חייבו בסעודת פורים היא גם לוודא שלעוד אדם יהיה סעודת פורים. וכך נראה מלשון הרמב"ם הל' מגילה וחנוכה פרק ב' הל' ט"ו: "כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח".אדם ששלח משלוח מנות וחבירו מחל לו האם יצא ידי חובה?
בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצ"ו דן בדברי הרמ"א סי' תרצ"ה סע' ד' "אם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו, וכתב הפר"ח לא ידעתי מניין לו זה". ומבאר החת"ס ששורש הספק "מנא ליה לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי היה לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו".
החת"ס מביא שזה תלוי בחיוב תקנת משלוח מנות. החת"ס מביא את דברי התרומת הדשן סי' קי"א שאומר שלא יוצאים ידי חובת משלוח מנות אלא דווקא בדברי מאכל ולא בבגדים או בכלים וכו'. וזה לשונו "דנראה טעם המשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא כמשמע בגמ' פ"ק דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי ונפקי בהכי משלוח מנות אלמא דטעמא משום סעודה היא...".
ולפי דבריו אומר החת"ס שלא יוצאים ידי חובה אם שלח לחבירו והוא מחל לו ולא רוצה לקבל.
והחת"ס מביא את דעת מנות הלוי שתקנת משלוח מנות זה להגביר את הריעות והאחוה, ולפי זה יוצא ידי חובה כיוון שעצם זה שהוא רוצה לתת לחבירו זה מגביר את האחוה.
ניתן לומר עוד ב' נפק"מ:
א. אולי לדעת מנות הלוי נאמר שיוצא ידי חובה גם בנתינת בגדים וכלים וכדו'.
ב. מה הדין במוקף שחייב ביום ט"ו שנותן לפרוז שחייב ביום י"ד – לדעת תרה"ד אין חיוב סעודה ולא יוצא יד"ח, ואילו למנות הלוי יוצא שהרי הגביר את הריעות (פרוז שנתן בי"ד למוקף אולי יצא לכו"ע, שהרי המקבל יכול לשמור למחר, אבל באחרונים מובא שחוששים שיאכל את המשלוח לפני יום ט"ו).
♦ ♦ ♦