בס"ד, ט"ז אדר תשפ"ו
בירח אדר, שלמא אשדר, ורב ברכות, מרוכב ערבות, להאי גברא רבא, השוקד עה"ת לילות כימים, עיניו כאפיקי יונים, על מרחב ש"ס ופוסקים, בחריפות וסברא מעלה פנינים יקרים, ה"ה הרב הגאון החוב"ט מו"ה מתתיהו גבאי שליט"א, מח"ס 'בית מתתיהו' ו'מועדי הגר"ח'.
אחדשה"ט, על דבר שאלתו הנוגעת למעשה לדאבוננו בימים אלו, שרשעי האומות יורים טילים לעבר ארצה"ק, ומדי פעם נשמעות אזעקות, שאז צריכים להכנס לשטח מוגן, ובשב"ק העבר שנשמעו אזעקות לרוב, עלתה השאלה אם מותר לחלל שבת כדי להיכנס למקלט או שטח מוגן אחר, כגון להדליק אור, או לנסוע במעלית וכדומה.
וציין כת"ר למש"כ המג"א (סי' שטז סקכ"ג) דסיכוי של אחד מאלף להסתכן לא חשיב סכנה לחלל השבת. ולפי דבריו נראה שאסור לחלל שבת בהישמע אזעקה, כיון שבס"ד מערכת כיפת ברזל מיירטת את הטיל, והסיכוי שיפול רקטה או טיל לא שכיח. ומכח זה הקשה על הוראת אאמו"ר זי"ע בשו"ת משנת יוסף (חי"ג סי' קכד) דבמקום צורך מותר לחלל שבת בעת שמיעת אזעקה.
♦
א.
הנה בשו"ע (שטז, י) מבואר שכל המזיקים שממיתים בודאי, נהרגים בשבת, אף כשאינם רצים אחריו. ושאר המזיקים שאינם ממיתים, מותר להורגם רק כשרצים אחריו, אבל מותר לדרסם לפי תומו. וכתב המג"א (סקכ"ג) דדוקא נחש ועקרב, שעל פי הרוב הם ממיתים, לכן אף במקום שאין ממיתין מותר לדרסן, מפני חשש סכנת נפשות. אבל דבר שאין ממית לעולם, פשיטא דאסור לדרסו. ולכן אותן אנשים שהורגים ה'שממית' (שפי"ן – עכביש) איסור גמור הוא, דהא אינה מזקת, ואף דיש לחוש שיפול לתוך המאכל, מכל מקום מילתא דלא שכיחא הוא, ויכול לכסות המאכל, וגם אחד מאלף שהיא מסוכנת במאכל, לכן יש למחות בידם, עכ"ד.
הרי נתבאר בדברי המג"א שני טעמים למה אסור להרוג עכביש בשבת: א) דהא אינה מזקת, ולכן אינו בכלל ספק פיקוח נפש. ב) שיכול למנוע את הסכנה ע"י זה שיכסה את המאכלים שלא תיפול לתוכם. ולפי הטעמים הללו ההיזק לא שכיח כלל, וביד האדם למנוע את ההיזק לגמרי ע"י שיכסה את המאכלים.
ונידון דידן גרע טפי, שהרי בעת הישמע אזעקה קיים סכנה גדולה רח"ל, ואין דרך למנוע לגמרי את היזק הטיל עצמו, כמו ביטול סכנת העכביש ע"י כיסוי המאכלים, שמונע לגמרי את היזק העכביש, כי כיפת ברזל נלחמת עם הטיל, אבל אינה מסירה לגמרי את הסכנה, הן מצד הטיל שלפעמים מצליח לחמוק מכיפת הברזל, והן מצד רסיסים שנופלים ויכולים להזיק רח"ל.
והבדל גדול יש בין מניעת סכנה בדרך טבעי, כמו בעכביש, שכיסוי המאכלים מונע את הסכנה לגמרי, ובין יירוט טילים, שהוא נס גלוי מן השמים, כמו שרואים במוחש שכיפת הברזל היורים נגד הרקטות על פי דרך הטבע לא תמיד במאה אחוז מדייקים, וגם נופלים מזה רסיסים. וברור שעל פי דרך הטבע במלחמה כזו במאות רבות של רקטות היו יכולים ח"ו להיות הרבה הרוגים רח"ל, ורק בדרך נס מן השמים הקב"ה מצילנו.
ועל זה כתב אאמו"ר זי"ע שאין לסמוך על נס ולא לנוס למקלט, שכבר נחלקו (בפסחים סד:) אביי ורבא אי סמכינן אניסא, וקיי"ל כרבא דלא סמכינן על נס (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"א הי"א). ומעשה נורא חזינן (שם בפסחים סד:) דמעולם לא נתמעך אדם בעזרה (מרוב דוחק) חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך שם זקן אחד והיו קוראין אותו פסח מעוכין, הרי שבמעמד הגדול של ק"פ בעזרה הקדושה בימי גדול וצדיק הדור הלל הזקן היתה כזאת. ואחז"ל (מגילה ז:) לאו בכל שעתא מתרחש ניסא. וכתב הרמב"ן (פ' בהר) דאע"פ שמובטחים אנו להתברך בשנה הששית בתבואה לשלש שנים, מ"מ יכול החטא ח"ו לקפח את הברכה.
ודימה מצב זה להמפורש במשנה וגמ' ונפסק בשו"ע (או"ח סי' שכט) שאפילו על ספק ספיקא רחוק של סכנת חיים מחללים שבת, כגון בנפלה מפולת ויש שם אדם ספק ישראל, או גוי, או חי וכו' מחללים עליו את השבת. ואפילו על גוסס רח"ל דקיי"ל רוב גוססים למיתה, בכל זאת לגבי פיקוח נפש חיישינן למיעוטא ושמא יחיה. ואפילו פוגעים בתינוק מרוצץ רח"ל שעל פי דרך הטבע אין לו תקות חיים, ואפילו הוא בין רוב גויים (עי' ביאור הלכה רסי' שכט).
לכן מסיק אאמו"ר זי"ע דפשוט שכאשר יש אזעקה צריך לקיים ונשמרתם מאד לנפשותיכם וללכת למקום שיותר מוגן, ולצורך ספק ספיקא של פקו"נ מחללים שבת אפילו במלאכה דאורייתא וכל שכן בדרבנן. אבל רק אם אין אפשרות בחדר מדרגות, שגם הוא נחשב למוגן. וגם כשמותר, אם אפשר יש לעשותו כלאחר יד.
♦
ב.
עוד העיר כת"ר על הוראת אאמו"ר זי"ע, ממה שהביא בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' שצט) משמיה דהחזו"א דעד חמשה אחוז לא חשיב סכנה לחלל שבת. ולפי זה לכאורה אין לחלל שבת בשמיעת אזעקה כשיש כיפת ברזל המיירטת טילים, והסיכוי להיפגע קלוש.
הנה הוראה זו של החזו"א נאמרה בנוגע לשאלה אודות חולה מסוכן שיש לו רק חיי שעה וע"י ניתוח יש ספק רחוק שינצל, ואם לא יינצל אז ימות ע"י הניתוח עצמו. והשיב, שאם יש חמשה אחוזים שיינצל מותר לעשות את הניתוח, אבל בפחות מזה אסור. והעיר בתשובות והנהגות (שם) מהמבואר בגמרא (ע"ז כז:) דאף שאין להתרפאות מנכרי משום סכנה, אבל בחולי שודאי ימות ממנו אם לא יתרפא ע"י נכרי, מותר להתרפאות מנכרי, דאף שעלול להפסיד חיי שעה, מ"מ כיון שיש צד שירפאנו ויחיה חיי עולם, ע"כ לא חיישינן עיי"ש, הרי מבואר שמותר לסכן חיי שעה ודאי עבור ספק הצלת חיי עולם. ומהא דלא התיר החזו"א לסכן חיי שעה עבור צד הרחוק מאד פחות מחמשה אחוזים שינצל לחיי עולם, מבואר דבצד פחות מחמשה אחוזים לא נחשב כספק חיי עולם.
ומסיק התשובות והנהגות, דהכל תלוי לפי הענין, דאם יש לפנינו ספק פיקו"נ אפילו באחד מני אלף ייחשב ספק פיקו"נ. וכמבואר במג"א (סי' של סק"ג) בשם המגיד משנה דביולדת לכתחילה עושין ע"י שינוי כיון "שאין אחד מאלף מתה ע"י לידה לפיכך החמירו לשנות", והיינו דזה חשיב מדיני ספק פיקו"נ [שאם א"א בשינוי, יחללו בלא שינוי]. והיינו כיון שיש סכנה לפנינו ורק שדבר רחוק הוא שלא תנצל, ובזה אפילו ליותר מאלף חיישינן. אבל לחשוש שיסובב פיקו"נ בזה בפחות משני אחוז נראה דאין נחשב ספק פיקו"נ, יעויי"ש באריכות.
לפי זה אין להוכיח מהחזו"א נגד הוראת אאמו"ר זי"ע, דשאני התם שספק אם ימות מהניתוח או יציל אותו לחיים, ובזה צידד החזו"א דצריך לפחות שיהא חמשה אחוזים שיתרפא החולה ע"י הניתוח. אבל נידו"ד עדיף טפי, שכן הדלקת האור בחדר המדרגות היא לצורך הצלה מסכנה ממש, דלרוץ בחדר מדרגות חשוך למקום מוגן מתוך בהלה יש בו סכנה גדולה. וממילא גם אם נאמר שהסיכוי להיפגע מהטיל קלוש, עדיין יש בהדלקת האור היתר פיקו"נ, וכפי ששומעים מאנשי ההצלה שרוב הנפגעים הם מהריצה למקום מוגן בבהלה. ואפילו הוא רק ספק פיקו"נ. אבל, כאמור, כשיש לפנינו ספק פיקו"נ אפילו באחד מני אלף ייחשב ספק פיקו"נ.
♦
ג.
מה שהביא מספר וישמע משה (ח"ג סי' שמח) שכתב משמיה דהגר"ח קנייבסקי זצ"ל ויבדלחט"א הגר"מ שטרנבוך שליט"א דאין לחלל שבת בשמיעת אזעקה.
הנה גם אאמו"ר זי"ע לא התיר בשופי לחלל שבת סתם, וכתב מפורש דההיתר הוא רק אם אין אפשרות לשהות בחדר מדרגות, וגם כשמותר לחלל שבת אם אפשר יש לעשותו כלאחר יד. ולמעשה לא ידענא מה נשאלו הרבנים הנ"ל שעל כך השיבו לאיסור, ואין הספר לפני לבדוק את הוראתם ונימוקם. וקשה לדמות מילתא למילתא, כי לפי המציאות שרואים בתקופתינו, נשתנו הדברים, והטילים נעשו מסוכנים יותר, ובמציאות יש יותר מפגעים רח"ל, כך שהרבה אנשים מקפידים יותר על כניסה למקום מוגן. ולפעמים הריצה למקום מוגן והשהייה שם בחשיכה מהווה סכנה יותר מהטיל עצמו, כך שאם לא יחללו שבת להדליק את האור וכדומה תהא הסכנה גדולה יותר. ולכן כתב אאמו"ר זי"ע דבמקום צורך מותר לחלל שבת בעת שמיעת אזעקה.
♦
ד.
יש להדגיש שעיקרי הדברים נאמרו לאיזורים מסוכנים, ולא כהיתר גורף לכל מקום, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כי תלוי בהרבה פרטים, כגון מצב הנפשי והגופני של האדם, גודל החרדה שנתקף בזמן האזעקה, גיל האדם, דכידוע קטנים נפחדים מאד. ותלוי גם בהתנהגות האדם, כי לא יתכן שבאמצע השבוע ינהל את עסקיו כרגיל, גם כשאין לו מקום מוגן בחנותו, וייסע מעיר לעיר, ודוקא בשבת יקפיד על התגוננות בחדר מוגן עד כדי שיצטרך לחלל שבת עבור זה.
וצריך הרבה שיקול הדעת בזה, ולא להיות נחפז ולהקל ראש. ועכ"פ גם במקום הצורך כשמותר לחלל שבת, התנה אאמו"ר זי"ע שהוא רק כשאין אפשרות לשהות בחדר מדרגות, שגם הוא נחשב למוגן, ואם אפשר יש לעשותו כלאחר יד.
והריקותי לכם ברכה עד בלי די, דושה"ט
יקותיאל ליברמן
♦ ♦ ♦