כולל פוניבז'
תשובות הגרח"ק זצ"ל בעניין משלוח מנות ופת שחרית במיני מזונות[2]
א. בענין משלוח מנות לאדם שלא ייטול את ידיו
שאלתי קמיה מרן הגר"ח קניבסקי (שליט"א) [זצ"ל]: יש לעיין, האם מותר לשלוח משלוח מנות לאדם שספק אם יטול ידיו ויברך על המאכלים שנשלחו אליו.וצדדי הספק, על פי דברי השו"ע (או"ח קסט, ב): "לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה (הר"י סוף פרק אלו דברים)".
ומסקנת המ"ב (שם, סקי"א) להקל לתת משום מצות צדקה, אף לאדם שספק אם ייטול ידיו על מה שקיבל.
ואם כן, יש לשאול בתרתי: א. מה הדין לשלוח משלוח מנות לאדם שספק אם ייטול ידיו ויברך. ב. אם תימצי לומר שמותר, מה הדין לאדם שודאי לא יברך.
כשהראיתי שאלות אלו למרן שליט"א, ענה לי מרן בע"פ: "לא ראוי". ולאחמ"כ הוסיף "לא".
ויש להוסיף סברא לחלק בין צדקה למשלוח מנות[3], דבצדקה יש חיוב לתת לעני הזה הנמצא לפניו, ולכך יש מקום להקל בספק, אך משלוח מנות הרי יכול ליתן לאחר, ואין שום חיוב כלפי אדם מסוים ולכן לא ראוי להכניס את עצמו לכלל הספק.
♦
ב. פת שחרית בפת הבאה בכיסנין
שאלה: האם יוצאים יד"ח פת שחרית בפת הבאה בכיסנין.תשובה: עי' פמ"ג במ"ז סי' קנה.
[וז"ל הפרי מגדים]: "והנה פת בעינן מחמשת מיני דגן, וברך [את] לחמך (שמות כג, כה), וסתם לחם הכי הוה ככל לחם בתורה, לאפוקי תבשיל מחמשת מיני דגן אין זה בכלל פת שחרית"].
♦
הרחבת התשובה
בגמ' ב"ק (צב, ב), ב"מ (קז, ב) מפליגים חז"ל במעלת אכילת פת שחרית: "דבר אחר: מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן". וכן נפסק להלכה (או"ח קנה, ב): "קודם שילך לבה"מ (=לבית המדרש) יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, וטוב שירגיל בו".ויש לדון, האם צריך דווקא אכילת פת, או שדי באכילת פת הבאה בכסנין, או תבשיל מזונות, או שאף באכילת דבר שברכתו שהכל יוצא ידי חובת פת שחרית.
והנה הגר"ח זצ"ל ציין את דברי הפרי מגדים, שמחלק בין פת הבאה בכיסנין שיוצא בו ידי חובה, וראה הערה[4], לבין תבשיל מחמשת מיני דגן שאינו יוצא ידי חובת פת שחרית.
בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק י - הלכות בית הכנסת ו) כתב: "שאלה. האם יוצאים ידי חובת פת שחרית באכילת מזונות. תשובה: באכילת מזונות שיעור כביצה קלופה יוצאים ידי חובת פת שחרית, והוא נפח של כארבעים וחמשה גרם".
הרי שלשיטת האור לציון, אין צריך דווקא פת הבאה בכיסנין, אלא אף בכל אכילת תבשיל מזונות יוצא ידי חובה.
הדעה המקילה יותר, היא שיטתו של האשל אברהם (בוטשאטש או"ח קנה, ב), שאף בשתיית קפה המשיב את דעתו של אדם, יוצא בזה ידי חובת פת שחרית, כלשונו: "במקום אחר כתבתי אודות פת שחרית שיש זכות לומר שבשתיית הקאוי הנהוגה יש בה גם כן כח הזנה וטעם כעיקר, יערות דבש הצוקר זיין, כמו שאמר הכתוב [תהלים פא, יז] ומצור דבש אשביעך, והשביעה וזיין הוא בחינה אחת". וכן הביא הפסקי תשובות בשם הכף החיים (שם).
נמצאנו למדים כי ג' שיטות בדבר: הפמ"ג, וכן הכריע הגרח"ק, דבעינן דווקא פת ממש, או פת הבאה בכיסנין, ולא תבשיל מזונות. האור לציון מקל בכל תבשיל מזונות. והמקילים ביותר אלו האשל אברהם והכף החיים, שאף בשתיית קפה יוצאים ידי חובה.
♦ ♦ ♦