פסקי מרן על דרכי טהרה. פסקי מרן הרב עובדיה יוסף על ספרו של מרן הרב מרדכי אליהו. הרב משה בוטון. תשפ"ו. 322 עמ'. moshe@botton.com.
בהקדמתו של מרן הראש"ל הרב מרדכי אליהו זצ"ל להערותיו על קיצור שולחן ערוך גאנצפריד, תוארה בהרחבה הבחירה לסדר את ההלכות לספרדים בצורה של הערות על חיבור אחר שכבר התקבל, כהמשך לדרכו של הרמ"א 'הקדמון' – רבי משה איסרליש – בהגהותיו על השו"ע:אך בעיקר רצה הרמ"א שלא תהיה תורה כשתי תורות בשני ספרים (ומעוד טעמים מיוחדים קדושים וטהורים). ולכן הוסיף בשו"ע את מנהג אשכנז... וכתב הגהותיו וחברם משולבים איש אל אחיו ואשה אל אחותה בספר אחד. וברוך ה', דין גרמא שהשו"ע והרמ"א התקבלו בכל תפוצות ישראל... על כן אמרתי אל ליבי, טוב ללכת בדרכם של ראשונים... ובמיוחד היום ב"ה שזכינו לקיבוץ גלויות, ובכל קהילה יש אנשים מעדות שונות... על כן צריך ספר אחד שילקט בתוכו את פסקי ההלכה לעדות הספרים והאשכנזים גם יחד.
החיבור שלפנינו כמו גומל לגרמ"א מידה כנגד מידה, שכן הפעם – ספרו שלו הוא בבחינת ה'שו"ע' שסביבו נכתבות ההגהות. הפעם אין מדובר בפסקי האשכנזים והספרדים, אלא בסידור פסקי מרן הגר"ע יוסף על סדר ספר דרכי טהרה של הגרמ"א, יחד עם הוספות, מילואים, ליקוטים וביאורים נרחבים בדברי שניהם. סיפור מפורסם מתאר את הגרמ"א מתכונן לצאת מרכבו לחתונה כלשהי, ולפתע שומע כי באולם נמצא הגרע"י, ובעקבות זאת מחליט הגרמ"א לפשוט את גלימת הראש"ל ולהיכנס לאולם בחליפה רגילה. לפי סיפור אחר, עם כניסתו לתפקידו בלשכת הראשון לציון, הורה הגרמ"א למזכירו להוציא משם את הכסא של קודמו בתפקיד – הגרע"י – שכן לא ראוי שהוא ישב על כסאו (זמן קצר לפני כן, הורה הגרמ"א להכין לו גלימה מעוטרת בגווני כסף דווקא, כי הזהב שמור לגרע"י). ועתה, דברי תורתו של הגרע"י מסודרים לפי סדרו של הגרמ"א.
'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', ומחברנו, הרב בוטון שליט"א, מצטיין בכך. כמייסדו ועורכו הראשי של ירחון האוצר, הוא זוכה להרבות שלום בין ת"ח רבים מספור, ולהקים עולה של תורה שחוצה מגזרים. אך טבעי הוא שגם בחיבורו זה (שרבים מפרקיו פורסמו לראשונה בגליונות שונים של ירחון האוצר) יש ריבוי שלום והעשרה ברוכה של עולם התורה. את הכריכה מעטר ציור של מרנן זצ"ל מחובקים זה בזה, המבוסס על תמונה אמיתית שצולמה באחת השמחות של משפחת יוסף.
כדרכם של חיבורים מעין זה, הערות רבות שחונות סביב החיבור העיקרי אינן ממש דעות מנוגדות לו, אלא פעמים רבות דעות משלימות (לא פעם, זה במצב אפילו בהשגות הראב"ד על הרמב"ם). כך למשל, היתרו של הגרע"י בשעת הדחק לטבול ביום השביעי לשבעה נקיים סמוך לשקיעת החמה, בתנאי שלא תשוב לביתה עד צאת הכוכבים (עמ' 195). לכאורה היתר זה מנוגד לפסק הגרמ"א, שהחמיר מבלי לסייג, אולם בספרנו מובא בשם הרב נתן חי שליט"א, רבו הקודם של היישוב איתמר, שהגרמ"א הקל בדבר לתושבות הגבעות ביהודה ושומרון שלא היה להן מקווה בשבת, והתיר להן לטבול ביום שישי בשבוע שהוא היום השביעי לשבעה נקיים, בתנאי שיחזרו הביתה בלילה (ולכאורה אם הבעל אינו בבית אלא בבית הכנסת, יכולה לחזור הביתה גם לפני צאת הכוכבים, ואולי לכך התכוון הגרמ"א, וצ"ע[1]).
דומני שהלכה זו מהווה דוגמה מובהקת למה שבקריאה שטחית נראה כמחלוקת, אך מתברר כהבדל ניסוח שאינו מהותי. לעיתים, כדי להיווכח בכך שמה שנראה במבט ראשון כמחלוקת אינו ממש מחלוקת, יש צורך לעיין בדברי המחברים השונים ובשוני שביניהם, לעמול בבירור השאלה האם ובמה הם חולקים, ואף לקבץ הוספות ושמועות בכתב ובעל פה. עמל זה – על כל חלקיו – הוא חלק מבניין התורה, ולא פעם, הוא מה שהופך את הלומד – למלמד, לכותב ולמחדש.
בצניעותו, הגיש הרב בוטון את החיבור למורי הוראה מובהקים ומנוסים בחלק זה בתורה, ובהם הרב דוד צופיוף שליט"א, הרב אורן פנחסוב שליט"א, הרב יונתן דון יחייא שליט"א, הרב חיים רבי שליט"א שעבר על חלקו השלישי של החיבור (הלכות צניעות), ואחרון חביב – כהנא מסייע – הרב רועי הכהן זק שליט"א, המגיה הקבוע של ירחון האוצר. בצניעותו, העיר הרב בוטון בפה מלא שהחיבור אינו מתיימר להקיף את כל ההלכות ולרדת לשורשי הסוגיות. וכן, יש להדגיש זאת: כספרים נוספים בני זמננו, גם 'פסקי מרן על דרכי טהרה' הוא ספר קיצורים, שלא בא אלא להוסיף קומה של סיכום דברי פוסקי זמננו על גבי לימוד שיטתי ויסודי של ההלכה ממקורה – בפסוקי התורה, בדברי חז"ל, בפירושי הראשונים ופסקיהם, בהכרעותיהם המנומקות של בעלי השו"ע, בפירושיהם ודיוקיהם של נושאי הכלים, ועד לפוסקי הדורות האחרונים ודורנו אנו. לכל היותר, ניתן להיעזר בספרי הקיצורים כאמצעי להתמקד ולהתמצא ב'מפת הדיון', אך לא כמקור בלעדי המחליף חלילה את הנכתב לפניו.
'שמוני נטרה את הכרמים כרמי שלא לא נטרתי', שמחה לכל מכריו ומוקיריו של הרב בוטון שליט"א הנהנים מעיסוקו בכרמי הרבים, לחזות כעת ב'כרמו שלו' שננטרת ומטופחת היטב, כרם ייחודית שבה מתערבים ענבי הגפן בענפי הגפן – ענבי הגאונים פארי הדור בנגלה ובנסתר – והתוצאה: דבר נאה ומתקבל, ותלמידי החכמים מנעימים זה לזה בהלכה, בשפתותיהם הדובבות בקבר.
אסיים בכמה הערות קלות.
בעמ' 36 הובאו שני פסקים מספר ילקוט טהרה הנוגעים לדיני הרחקות: האחד, איסור לומר מחמאות שלא היו אומרים לפני אחרים, והשני, היתר להחמיא לאישה על בגד מתאים. ולכאורה אין התאמה בין הדינים, שכן אין הדרך להחמיא על בגד בפני אחרים, וצ"ב.[2]
בעמ' 55 דן המחבר מדנפשיה מה נשתנה הזמן הזה שבו דרך הנשים להצניע את זמני האיסור וההיתר מזמן חז"ל, שבו מצינו מציאות של 'הוחזקה נדה בשכנותיה', וכתב שבזמן חז"ל היה צורך שכולם יכירו בכך מדיני טומאה וטהרה. אולם, המקור לדיון הוחזקה נידה הוא מימרה דרב יהודה (כתובות עב, א; קידושין פ, א), ובתקופתו כבר לא נהגו בטומאה וטהרה. ואולי רצונו לומר שמימרה זו קדומה היא, וצ"ע.[3]
♦ ♦ ♦
מדרשי חנוכה – עם הערות וביאורים♦ להודות על הדברים הקטנים♦ דיני ברכת הלבנה שמקורם במסכת סופרים♦ עד כמה היא מעלת הסנדק, השפעתו על הנימול, וברכותיו♦ אם שרי לעבור בפני קטן המתפלל♦ איזו היא מלחמת מצוה?♦ ראש כולל שלא שילם בזמן - האם עבר על בל תלין♦ היחס בין ההרחקות מהעריות להרחקות מהנדה♦ האם בדיקת ראשון או בדיקת שמיני עולות