א.

על כמה מרבני וורמייזא ושפירא[1]

ר' אלעזר בר' יהודה מוורמייזא, בעל הרוקח (להלן: ר' אלעזר מוורמייזא), נולד ככל הנראה באיזור השנים ד'תתק"כ-כ"ה, במגנצא, לאביו ר' יהודה בר' קלונימוס בר' משה[2].
בצעירותו עזב ר' אלעזר את מגנצא, והלך, בין השאר, לשפירא. בעיר זו למד אצל רבינו יהודה משפירא (ר' יהודה בר' קלונימוס בר' מאיר), מחבר הספר המפורסם יחוסי תנאים ואמוראים[3] (להלן: ריב"ק משפירא)[4]. ריב"ק משפירא נפטר בין השנים תתקנ"ו-תתקנ"ט[5].
בנוסף לכך, למד ר' אלעזר גם אצל קרובו (בן דוד של אמו[6]), ר' יהודה החסיד. בשלב מסויים עזב ר' יהודה החסיד את העיר שפירא והיגר לרגנשבורג. אבל ככל הנראה למד אצלו ר' אלעזר כבר בשפירא (על אף שהמשיך ללמוד אצלו גם ברגנשבורג)[7]. ר' יהודה החסיד נפטר בי"ג אדר תתקע"ז[8].
לבסוף התיישב ר' אלעזר בוורמייזא (ועל שמה כונה: ר' אלעזר מוורמייזא), שם כיהן ברבנות עד לפטירתו, שנים אחדות קודם אלף הששי[9].
בהיותו בוורמייזא, ישב בבית דין עם ר' מנחם בר' יעקב, המכונה: ר' מנחם מוורמייזא[10]. ר' מנחם היה דודו של ר' אלעזר (ראה לקמן סעיף ז). ר' מנחם מוורמייזא נפטר ביום ג' באייר תתקס"ג (קרוב לארבעים שנה לפני ר' אלעזר)[11].

ב.

לזהותו של ר' מנחם 'חסיד', ודעות עפשטיין ואפטוביצר

ריב"ק משפירא (רבו של ר' אלעזר מוורמייזא, כנ"ל) מביא דבר תורה ששמע מר' מנחם חסיד, וז"ל:
ר' חנינא בן דוסא, הוא היה בימי רבן יוחנן בן זכאי, דתנן בפ' אין מעמידין בברכות: אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולה ואומ' זה חי וזה מת וסימן שלו אם שגורה תפילתו בפיו יודע שהוא מקובל, ושמעתי מפי ר' מנחם חסיד שממשה רבינו למד דכתיב א-ל נא רפא נא לה שזו תפילה שגורה ומיד נענה[12].
ונחלקו החוקרים בזהותו של ר' מנחם חסיד זה. לדעתו של עפשטיין, הכוונה לר' מנחם ורדימס, חכם צרפתי מדור תלמידי (ותלמידי תלמידיו של) ר"י הזקן, ורבו של ר' שמואל מפלייזא. זיהוי זה נתבסס על העובדה שר' שמואל מפלייזא מכנה לרבו ר' מנחם ורדימס בתואר 'חסיד'[13].
לדעתו של אפטוביצר, אי אפשר לומר כי ר' מנחם חסיד שמזכיר ריב"ק משפירא הוא ר' מנחם ורדימס. הוא טוען: לא ידוע על כך שר' מנחם ורדימס מצרפת היה באשכנז, או על לימודו של ריב"ק משפירא בצרפת. ואם כן לא נראה שפגש ריב"ק בר' מנחם ורדימס. על כן כתב כי קרוב לוודאי שהכוונה לר' מנחם בר' יעקב מוורמייזא[14].
נציין גם כי ר' מנחם ורדימס היה כנראה צעיר עדיין בזמן פטירת ריב"ק משפירא, אשר גם זה דבר המרחיק את דעתו של אפשטיין[15].

ג.דעתו של אורבך: ר' מנחם 'משפירא' בר' עזריאל

שנים מאוחר יותר, בא החוקר אפרים א' אורבך בספרו בעלי התוספות והעיר כי ככל הנראה הכוונה לחכם אחר, הרי הוא ר' מנחם 'משפירא', באמרו 'שיש לנו ידיעה ברורה על חכם בשם ר' מנחם שפירא בזמנו של ריב"ק, ואין לרחק קרובים'. את ה'ידיעה הברורה' מציין אורבך:
ברוקח סי' רע"ה מובא, אחרי דברי ר' יהודה חסיד, מנהג[16] ר' מנחם, ובכתב יד פאריס 363 שם: רבי מנחם משפירא[17].
כוונתו לדברי ר' אלעזר מוורמייזא בספר הרוקח סי' רע"ה, שם נאמר:
מעשה שאירע פסח בשבת וגם נפלה התקופה בליל שלפניו ואע"פ כן לא חשו. כתב רבינו יהודה חסיד זל"ה שאין להקפיד דכתיב[18] שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולשו במים השאובין בלילה. וכל אחד לא יאפה אלא לצורך יום אחד, דאין יום טוב מכין לחבירו, וגם בליל שני לא יאפו אלא לצורך אותה לילה ויום, דאין יום טוב מכין לחול וכן מנהג. רבי מנחם התיר לעשות עוגה קטנה מערב שבת להאכיל לבנו בשבת אחר חצות.
ובכתב יד פאריש 363 איתא "רבי מנחם משפירא התיר לעשות עוגה.."[19].
זאת אומרת, כי לדעתו של אורבך, בזמנו של ריב"ק משפירא ישב בשפירא חכם בשם ר' מנחם, וריב"ק משפירא קורא לו ר' מנחם 'חסיד', בהביאו דבר תורה ששמע ממנו[20].
במקום אחר בספרו, הוסיף אורבך נקודה נוספת בבירור תולדותיו של חכם זה: בתוספות למסכת חגיגה דף יב ע"א ד"ה מסוף העולם, הובא פירוש מר' מנחם ברבי עזריאל. וכפי שמוסיף אורבך 'אמנם המובא בשם ר' מנחם הוא רמז בדרך חסידי אשכנז, המובא בערוגת הבושם...[21] ואם כן אפשר שהמדובר בר' מנחם משפירא, תלמידו של ר’ אלעזר מוורמייזא, וייתכן ששם אביו היה עזריאל"[22].
אורבך שם עירב את ר' מנחם, תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא, בדבריו אלו באמרו 'ואם כן אפשר שהמדובר בר' מנחם משפירא, תלמידו של ר’ אלעזר מוורמייזא, וייתכן ששם אביו היה עזריאל'.
אבל אינו מובן, דאם ריב"ק משפירא, רבו של ר' אלעזר מוורמייזא, שמע דבר תורה מר' מנחם משפירא (ומכנה אותו: 'חסיד'). ודאי שאין ר' מנחם זה גם תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא. ומה גם כי ר' אלעזר מביא פסק הלכה מר' מנחם זה[23]. לדעתנו, אי אפשר לומר כי ר' מנחם בר' עזריאל, תלמידו של ר' אלעזר, הוא גם ר' מנחם חסיד-משפירא.
על זהותו של ר' מנחם תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא נדון בהמשך.
נסכם בקצרה את דבריו של אורבך: ר' מנחם משפירא היה בן דורו של ר' אלעזר מוורמייזא ורבותיו, וישב בשפירא שם הכיר את ריב"ק. שם אביו: ר' עזריאל. והיה גם תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא.

ד.

ר' מנחם בר' עזריאל, והרמז שמביא התוספות משמו

אורבך ציין אודות הרמז של חסידי אשכנז שבתוספות למסכת חגיגה דף יב ע"א משמו של ר' מנחם בר' עזריאל. והנה ז"ל התוספות:
מסוף העולם ועד סופו. מהלך ת"ק שנה (לקמן יג.) שנאמר שד"י שאמר די שלא להרחיב יותר שנאמר אני א-ל שד"י פרה ורבה אני שאמרתי די לעולם. ותימה מנא לך הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות, וי"ל דנפקא לן מן שד"י, בשד"י יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד, קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שד"י ויעלה ת"ק. כך שמעתי מר' מנחם ברבי עזריאל.
רמז זה הובא גם בספר מאירת עינים של רבינו יצחק דמן עכו (מחוגו של הרמב"ן), משמו של 'ה"ר מנחם אשכנזי ז"ל'כג:
קבלתי מפי ה"ר מנחם אשכנזי ז"ל וזה לשונו... כיצד הרי העטרה שמה שד"י, ואמר הכתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי,[24]שמים שמים וכסא לכסא וארץ לארץ, כלומר הדום של רגלי הוא שיעור הארץ, ר"ל סוף שד"י במלוי שי"ן דל"ת יו"ד, תקח הדום רגלי שד"י שהם י"ן ל"ת ו"ד בגי' ת"ק, ומהלך העולם ת"ק. הרי למדת שיזמו לעשותו מהלך ת"ק שנה עד שיגיעו לכסא.. עכ"ל[25].
לאמיתו של דבר, רמז זה הוא רמז שהובא פעמים רבות בספרי חסידי אשכנז, וכפי שסידר הרב יעקב ישראל סטל רשימה של מקורות בספרי ר' אלעזר מוורמייזא בהם הובא רמז זה: סודי רזיי, ספר השם, פירוש ספר יצירה, רזיאל המלאך, ספר החכמה, פירוש הרוקח לתורה, וגם בספרים נוספים: פירוש רבינו אפרים, וערוגת הבושם (בשם רבו ר' אלעזר), ועוד[26].
ככל הנראה, ר' מנחם האשכנזי הוא ר' מנחם בר' עזריאל, והרמז הנזכר הופץ מחוץ לגבולי אשכנז (דוגמת צרפת וספרד) על ידי כתביו.

ה.

ר' מנחם 'אשכנזי' בר' עזריאל: תלמיד ר' אלעזר מוורמייזא

וכעת נבוא לבירור זהותו של ר' מנחם בר' עזריאל.
הרמז הנזכר הובא בדרך כלל בכתביו של ר' אלעזר מוורמייזא, כנ"ל. ופעם אחת הובא על ידי תלמידו, ר' אברהם בר' עזריאל בספרו 'ערוגת הבושם' בשם רבו ר' אלעזר. הרי שר' אלעזר הוא ה'מקור' של הרמז. אם כן מסתבר כי גם ר' מנחם בר' עזריאל שהובא הרמז בשמו בתוספות (שהוא לכאורה (כנ"ל) ר' מנחם האשכנזי שבשמו הובא זה במאירת עינים) היה גם הוא תלמידו של ר' אלעזר.
חיבוריו הקבליים של ר' מנחם נדונו לאחרונה על ידי נ' בן-שחר[27], ונביא ענינים אחדים מתוך הדברים שם:
חיבורו של ר' מנחם על עשר הספירות, מכונה כיום בשם 'דברי מנחם'. חיבור זה נדפס שם במהדורה מדעית[28]. רבים מעדי-הנוסח של החיבור מתחילים עם "דברי רבינו מנחם תלמיד ה"ר אלעזר מוורמייזא זצ"ל" וכיוצא בזה.
ישנו חיבור קבלי נוסף המיוחס אל ר' מנחם, אם כי בעד-נוסח אחד בלבד. אמנם החיבור נמצא בכתבי יד נוספים, אלא שבהם חסר שם המחבר.
יש שייחסו לר' מנחם את הספר כתר שם טוב, אשר גם הוא פירוש לעשר ספירות, ודומה מאוד ל'דברי מנחם', על אף שבכמה וכמה כתבי יד מיוחס הוא אל ר' אברהם מקולוניא, גם הוא תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא. אמנם נראה כי כל החיבור של ר' מנחם - דברי מנחם - שולב אל תוך הספר כתר שם טוב[29].
על כל פנים נתברר שלר' אלעזר מוורמייזא היה תלמיד בשם ר' מנחם, ויש בידינו גם כתבים ממנו. על כן נראה לדעתנו כי ר' מנחם בר' עזריאל שהוא ר' מנחם האשכנזי, הינו ר' מנחם זה[30].
[יש לציין כי ברור לנו אשר ר' מנחם זה אינו ר' מנחם ריקאנטי, כיון שהלה לא היה תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא, אלא רק למד מכתביו והושפע מהם. ואכ"מ.]

ו.

ר' מנחם חסיד, ר' מנחם משפירא ור' מנחם מוורמייזא

בשנת תשס"ד פרסם הרב ש"א שטרן 'רמזי חנוכה לרבינו מנחם מגרמייזא' מכתב יד[31]. הרב י"י סטל פרסם זאת שוב בתוך ספרו 'ספר קושיות' שהוציא לאור בשנת תשס"ז[32]. וכך נאמר שם:
סימן שתדע כמה נרות צריכות לכל ימי חנוכה, מה ששמעתי משמו של הרב ר' מנחם זצ"ל מגרמייזא.
בפרק במה מדליקין אמר רב יהודה אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה, ומקשה להן לשם, וכי יש קדושה בהן? ומהדר, אם כן וכי יש קדושה בדם? שאומר התם: לא יכסה ברגל בשביל ביזוי מצוה, ושואל כמו כן גבי נר חנוכה, אם התנה להנות מהן מותר ואם לאו אסור, ומסיימינן הברייתא: אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהון דם, כלומר כשם שאני רואה לגבי דם דאע"ג שאין בו קדושה, אעפ"כ אסור לעשותו ולכסותו ברגל, כמו כן גבי נר חנוכה אסור להרצות מעות או ליהנות ממנו בעבור שלא יהא מצות בזויות. אבוהון דכולהון דם, כמנין ד"ם נרות של כל ימי חנוכה[33].
יוצא כי ר' מנחם מוורמייזא עסק ברמזים וסודות.
ובאמת, כבר נודע לנו על עיסוקו בזה ממקור אחר, שנדפס קודם לכן, הלא הם דברי רבינו יעקב הגוזר, אחיינו של ר' מנחם מוורמייזא, אשר מביא כמה דרשות שלו. דהנה בתוך 'דין מילה צריך עשרה' מביא המחבר כמה רמזים וחותם "אלו דרשות העתיק הגוזר בדרשה של דודו הר"ר מנחם ז"ל"[34].
נראה אם כן נכון לקבוע כי ר' מנחם מוורמייזא היה מחבורת 'חסידי אשכנז', וכפי שכבר קבעו חוקרים שלפנינו[35].
ועל כן נראה כי נכונה השערת אפטוביצר (לעיל, סעיף ב) אשר ר' מנחם מוורמייזא הוא שכונה 'חסיד' ע"י ריב"ק משפירא.
ומסתבר לומר אשר ר' מנחם משפירא המוזכר על ידי ר' אלעזר מוורמייזא הוא הוא (אשר זה מתאים מצד התאריכים והזמנים בהם חיו). והיינו שנאמר אשר ר' מנחם ישב בתחילה בשפירא, ואחר כך עבר לוורמייזא לכהן כמורה הוראה, ולכן נקרא על ידי כמה על שם העיר וורמייזא, אבל היו אלו שהכירוהו משפירא, ולכן קראוהו על שם העיר שפירא, דוגמת ר' אלעזר שקורא לו על שם העיר שפירא[36].
ויתכן אשר את עיסוקו ברמזים וסודות יש לזקוף לשהותו בשפירא, באשר יש לשער שקיבל שם ענינים אלו מר' יהודה החסיד או מאביו ר' שמואל החסיד שישבו שם בזמן ההוא, שהם היו מראשי חסידי אשכנז[37].

ז.

ר' מנחם מוורמייזא: דודו של ר' אלעזר מוורמייזא

האומנם, דבאם נכונים דברינו אשר ר' מנחם משפירא הוא ר' מנחם מוורמייזא, צריך ביאור, שהרי ר' מנחם בר' יעקב מוורמייזא הי' דודו של ר' אלעזר, ומדוע לא מכנהו ר' אלעזר בתואר 'דודי'?
וכפי שכתב במקומות אחרים:
א. בפירושיו של ר' אלעזר לפיוטים נאמר:
וכן כתב דודי רבינו מנחם בפירושי פיוטי ר' מאיר שיסד[38].
ב. בכתב יד סיני הובא:
כת' הרקח, אבא מרי ראה שדודו רבי' מנחם שביום טוב של עצרת שאכל גבינה לפני בשר ועשה קינוח הפה בטבול פת ביין שאכל ולא שהה בינתיים[39].
ובניסוח שונה[40] בספר אסופות:
שמעתי מאבא מורי שהעיד על דודי רבי' מנחם מגרמיישא ועכבו בבית הכנסת מאד...[41].
ובפרט שבכתבי ר' אלעזר מוורמייזא מצינו פעמים רבות אשר הוא מציין הן את יחוסו והן את קשרי המשפחה וקשרי החיתון שהיו קיימים בינו לבין חכמים נוספים בני דורו[42].
אמנם אחר העיון נראה אשר בספר הרוקח עצמו לא ראה ענין בציון קשרי משפחה כפי שהוא בשאר כתביו, ואינו מציין אודות איש את ייחוסו (מלבד אביו ריב"ק ממגנצא)[43]. אבל יש לברר זה עוד, ואינני כי אם מציע. וצריך עיון בזה.

ח.לזהותו של ר' מנחם תלמיד ר' יהודה החסיד

האם למד ר' מנחם אצל ר' יהודה החסיד בשפירא? לא מצאנו מקור בו נאמר כך במפורש.
בפירושי ר' יהודה החסיד לתורה, כתב בנו ר' משה זלטמן:
אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם. פי' אל תלך בדרך יחידי בלא חבורה שלא תעסוק בניחושים אלא תלך ביניהם. והוא לא עשה כן אלא הניח את החבורה לצד אחד והוא הלך לצד אחר יחידי, במשעול הכרמים במקום שירקות מצויין הטובים לניחוש, וזוהו ויחר אף אלקים כי הולך הוא, פי' מ"א [מ'ורי א'בי] הוא לבדו כי לקסם ולנחש, כך הגידו ר' יצחק ור' מנחם בשם מ"א[44].
ראינו אם כן שהי' לר' יהודה החסיד תלמיד בשם ר' מנחם. והרב י"י סטל פירש כי כנראה הכוונה לר' מנחם מוורמייזא[45].
וקשה, שהרי ר' מנחם זה שהי' תלמיד ר' יהודה החסיד ומסר לר' משה זלטמן דברי אביו, האריך ימים אחרי פטירת רבו ר' יהודה החסיד, כך שבנו ר' משה זלטמן שמע דברי תורה של אביו ממנו, ואילו ר' מנחם מוורמייזא נפטר בשנת ד'תתקס"ג (כנ"ל ס"א), בעוד שר' יהודה החסיד נפטר שנים רבות לאחר מכן, בשנת ד'תתקע"ז (כנ"ל שם), ולא יתכן שר' מנחם זה הוא ר' מנחם מוורמייזא.
אמנם יש לציין כי בכתבי יד נוספים נאמר: 'ר' משה'[46]. וייתכן כי 'מנחם' הוא פענוח מוטעה של 'ר"מ' [=ר' משה], ואם כן לכאורה אין כלל מקום לשייך דברים אלו לר' מנחם מוורמייזא.
ואף אם ננקוט כהגירסא 'ר' מנחם', הנה היו כמה 'מנחם' באותו הזמן, ויש מקום לומר שהיו לר' יהודה החסיד כמה תלמידים בשם ר' מנחם.
ויש מקום לשער, אשר (אם ננקוט כהגירסא 'ר' מנחם') הכוונה לר' מנחם בר' עזריאל הנ"ל (סעיף ד-ה), שהי' תלמיד ר' אלעזר מוורמייזא, שיש לשער אשר שמע גם מר' יהודה החסיד, ואחרי פטירת ר' יהודה החסיד עבר ללמוד אצל תלמידו המובהק, ר' אלעזר מוורמייזא. ומכלל השערה לא יצאנו.

סיכום
ר' מנחם 'חסיד' שהוזכר על ידי ריב"ק משפירא: הכוונה ככל הנראה לר' מנחם 'מוורמייזא', שכונה גם 'משפירא'. ר' מנחם זה היה מחבורת 'חסידי אשכנז', וקרוב מאוד שלמד אצל ר' יהודה החסיד או אביו ר' שמואל חסיד.
ר' מנחם בר' עזריאל ה'אשכנזי': הכוונה לר' מנחם תלמידו של ר' אלעזר מוורמייזא, וגם הוא מחבורת 'חסידי אשכנז', רק מדור מאוחר יותר.
♦ ♦ ♦
♦ סקירת ספרים: פסקי מרן על דרכי טהרה - הרב משה בוטון♦