פועל שמקבל דמי נסיעות, ולבסוף נסע עם חבירו – הרב איתמר מחפוד הלוי
מעכ"ת ידי"נ היקר והנעלה, חריף ובקי משנתו רב ונקי, מורג חרוץ בעל פיפיות, חיכו ממתקים וכולו מחמדים הרב הגאון רבי מתתיהו גבאי שליט"אבמי שמקבל דמי נסיעות על פעולה שעושה ולבסוף נסע עם חבירו ולא הוצרך לשלם או שהלך ברגל מטעמי בריאות וכיו"ב. הנה ברור שאף בהולך מטעמי בריאות הוא טורח בשבילו, אף שנהנה מזה שיש לו תועלת לבריאות, וודאי שדמי הנסיעות שייכים לו, כיון שהוא חיוב שהתחייב לו נסיעות. וכל שכן שהוא ממנהג המדינה בשכירות פועלים ליתן דמי נסיעות. וכמו בחיוב מזונות לאשה, שאם קימצה מעיסתה מבואר בגמ' (נזיר כד:) דלר"פ המותר שייך לה, דהא לא אכלה כדי שביעתה, וכדכתבו התוס' שם (ד"ה שקימצה). והכא נמי מה שהולך ברגל חשיב כלא אכלה כדי שביעתה דהמותר לה. ועכ"פ גם לתירוץ השני שם בגמ' אינו מוכרח דפליג אתירוצא דר"פ, ועיי' ברמב"ם (הל' נזירות ט, ט והל' אישות יב, יג) וברמ"א (אבה"ע סי' ע ס"ג) ובבית מאיר שם ובפת"ש (סק"א).
וגם חזינא בהא דתנן (כתובות קא:) דבנושא את האשה ומקבל לזון את בתה חמש שנים וגירשה בתוך חמש שנים וניסת ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים אין חיוב דהראשון נפקע וחייב לזונה עד סיום חמש שנים, ולא אמרינן דכיון שיש לה מזונות מאחר חשיב כהתנה עמה על מנת שאין עליו מזונות, כדכתבו התוס' שם (ד"ה נשאת). והתם הרי פשוט דלא חשיב טורח, ואפ"ה זכתה במזונותיה הגם שיש לה ממקום אחר, א"כ הכא נמי לא שנא. ויש לי עוד הרהורי דברים בזה אך יותר אין עיתותי בידי, ומגודל הטירדות אקצר.
ידידו אוהבו
איתמר מחפוד הלוי
♦
ביאור דברי הרשב"א ב"ק ז ע"ב – הבה"ח אלעזר גרינברג
בהרבה ישיבות לומדים בחורף זה מסכת ב"ק, והתחדש בלימודנו ביאור חשוב בדברי הרשב"א, וכמדומה שאינו מצוי בספרים המצויים. וע"כ ראינו לנכון לכתבו לתועלת הלומדים (ואשמח לקבל הערות או מקורות לביאור זה).בתשלומי נזיקין התחדש דין שהמזיק משלם "במיטב הארץ" (ב"ק ב.). ונחלקו בזה התנאים רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ולמסקנא מוסכם שדין מיטב מתייחס לסוג הקרקע שמשלם בה שתהיה עידית, דהיינו משובחת. והמחלוקת היא שלר"ע העידית היא של מזיק, כלומר הקרקע הטובה שלו, ואילו לרי"ש היא עידית של ניזק, והיינו שהמזיק צריך לשלם בקרקע חשובה כשדה הטובה ביותר של הניזק, אם יש כזו ברשותו, ואפילו יש לו קרקעות טובות ממנה אינו מחויב לשלם בהן את תשלומי הנזק. ומבואר בתלמוד שבמקרה שאין למזיק קרקע שווה בחשיבותה לעידית דניזק, ויש לו קרקעות פחותות וחשובות ממנה- משלם "ממיטב דידיה".
בדין זה נחלקו הראשונים. דעת רבינו קרשקש (יוחס לריטב"א, בגיטין מח:), שלעולם נשאר דין עידית דניזק, אלא שכאשר אין למזיק עידית דניזק הוא מחויב לשלם קרקע טובה ממנה ולא גרועה. אמנם אם יש כמה שדות טובות מהטובה של הניזק יכול לשלם בכולן, ואינו מחויב לשלם דוקא בטובה מכולן. ועיין ברש"י בגיטין שכתב "דאי לאו קרא הוה אמינא לא חייביה רחמנא טפי ממיטב דניזק ולא רמי דיניה דניזק אעידית דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה כאילו לא הוה ליה עידית". ומשמע שלמסקנא חייביה רחמנא טפי מניזק ולא במיטב שלו, והיינו כרב"ק.
אמנם דעת הרא"ש (סימן ב) למסקנא, שכאשר אין למזיק עידית דניזק הוא משלם בשדה הטובה ביותר שלו, אף שיש לו שדות אחרות הטובות מהשדה הטובה של הניזק. והוא מבאר שיש בזה גזירת הכתוב שהעיקר לשלם ממיטב תמיד, או של מזיק או של ניזק. וע"כ אם אינו משלם עידית דניזק ישלם מיטב דידיה את העידית שלו. וי"ל שמעיקר הדין צריך לשלם עידית, והוא יכול לבחור אם עידית שלו או של ניזק, ובכך ניחא מה שהקשה הגר"ע איגר שאם יש שני דיני מיטב, מנין שדין עידית דניזק קודם לעידית דמזיק.
והנה בדף ז: הסתפקו בדעת ר"ע שסובר שצריך המזיק לשלם מעידית שלו - אם בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין. היינו אם צריך לשלם את השדה הטובה ביותר שלו או שדי בשדה שנחשבת מהטובות אצל כלל האנשים. ומבואר שהספק אינו לרי"ש "אליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך, דאמר בדניזק שיימינן". והקשו הראשונים (עיין בשטמ"ק) מדוע אין ספק אליבא דרי"ש במקרה שאין למזיק עידית כשל ניזק, שאז צריך לשלם עידית שלו כר"ע, ויש להסתפק אם הוא משלם עידית של מזיק או של עולם.
ובאמת הקושיא איננה אלא לדברי הרא"ש הנ"ל, דלרבינו קרשקש הרי לעולם יוצא יד"ח כשמשלם קרקע טובה מהטובות של ניזק, ולא משנה אם היא עידית בשל מזיק או בשל עולם או איננה כלל עידית, אבל היא טובה מהטובה ביותר של הניזק (וכן המהרש"א בתירוץ הקושיא ביאר כדברי רב"ק).
והרשב"א התייחס לקושיא זו וכתב "אליבא דר' ישמעאל לא תיבעי לך. כלומר דכיון דאמר ר' ישמעאל דאפילו שויא זיבורית דמזיק כעידית דניזק לא יהיב ליה אלא מזבורית דידיה אלמא לעולם להקל".
רבים הבינו שהכוונה שכיון שרי"ש מקל, לעולם בכל ספק שיתעורר ילך לקולא, וע"כ הוא סובר שבשל עולם הן שמין, שהוא יותר קולא. ויש מי שכתב שאם עידית דניזק יותר משל עולם די לתת לו עידית של עולם אפילו אם יש לו של ניזק, שלעולם להקל. ואינו מובן כיצד ניתן להקל יותר מהמקור של זה שהולכים להקל.
אלא שהבנה זו קשה מאוד. ראשית לא מובן מדוע מה שרי"ש הלך לקולא יגרום לו לסבור שבשל עולם הן שמין לקולא. שכן השאלה אם בשל מי שמין איננה שאלה של קולא וחומרא, אלא שאלה מהו מיטב שאמרה תורה, ואחרי בירור ההבנה האמיתית בפירוש מיטב אי אפשר לסטות ממנה, שהרי זה חולק על התורה. כיון שהשאלה היא מה משמעות מיטב, שיקולים של קולא וחומרא לא אמורים להשפיע.
וכן קשה מלשון התלמוד "אליבא דרי"ש לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימינן", ולא אמר דאזיל לקולא (וכבר יש שכתבו שצ"ל שהיתה לרשב"א כאן גרסא אחרת). וגם לא מפורש בדברי הרשב"א שהוא מבאר זאת רק לגבי מקרה שאין למזיק כעידית דניזק (ולומר שלעולם אזלינן לקולא אפילו של עולם פחות מדניזק א"א לומר, וכמש"כ).
והנראה, שהרשב"א סובר כרב"ק, ולעולם משלם כעידית דניזק או יותר ממנה, וע"כ אין מקום לספק אליבא דרי"ש. ומש"כ "אלמא לעולם להקל" היינו שלעולם מקילים על המזיק כעידית דניזק, שאינו מחויב אלא לתת כיוצא בה או יותר ממנה, ולא את הטוב ביותר שלו או של עולם.
ומבואר היטב לשון התלמוד "אליבא דרי"ש לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימינן"- היינו שלעולם שמין בשל ניזק, וזה מכסה את כל המקרים, גם אם אין למזיק שדה כשל ניזק, וממילא אין מקום לספק כלל.
ובחסדי ה' מצאנו ראיה חזקה מאוד לפירושנו בדעת הרשב"א, ממה שכתב תלמידו בספר הנקרא חידושי תלמיד הרשב"א והרא"ש (שנקרא כך משום שרואים בדבריו שהוא מיוסד על הרשב"א והרא"ש ולמד אצלם. ובנידון דידן לא יתכן שמקור הדברים מהרא"ש). ואלו דבריו כאן "אליבא דר' ישמעאל לא תבעי לך דאמר בדניזק הן שמין, ומכלל דבריו שמענו דלית ליה למיהב ליה אלא כעדית דניזק". והיינו כמו שביארנו.
ומעתה אין ספק בדברי הרשב"א, שנקט כהבנה המצויה בבית מדרשו, בין חבריו (רבינו קרשקש) ובין תלמידיו (תלמיד הרשב"א המיוסד על דבריו). וב"ה שזכינו להעמיד את דברי הרשב"א על מכונם ואמיתתם.
♦ ♦ ♦
♦ הבאת ביכורים ללא בית מקדש♦