לכבוד ידידי היקר והנעלה הרה"ג יהודה אלחרר שליט"א, בנן של גדולים, אודות השאלה ששאלת לברר האם במחזיר גרושתו אשכנזי יש לכלה לעשות ז' הקפות מסביב לבעלה או שאין בזה עניין.
♦
א.

מצוה גדולה להחזיר גרושתו

מרגלא בפומא דאינשי שמצוה גדולה להחזיר גרושתו[1]. ושמח שנפל בגורלו של כבודו להיות מכה בפטיש במצוה גדולה זו. ונבוא לדון בס"ד על עצם המנהג של ההקפות, מה מקורו, ומה עניינו במחזיר גרושתו.
♦
ב.

מנהג ההקפות

מנהג האשכנזים שהכלה מקיפה את החתן שבע פעמים לפני ברכת האירוסין, וכ"כ בקיצור שלחן ערוך (סימן קמז סעיף ה) של הג"ר שלמה גאנצפריד זצ"ל, ובשלחן העזר (ח"ב סימן ז אות ד (ס"ק ח), לב ע"ב), ועוד.
♦
ג.

המנהג המקורי וכמה טעמים למנהג

מנהג זה עתיק יומין, שאע"פ שלא הובא בספרים של מנהגים השונים האשכנזים העתיקים, כגון בספר המהרי"ל ועוד, כמו שהעירו הפוסקים. אכן בראשית עדותו מה שהובא בפוסקים הוא בעיקר על ג' הקפות, ולא ז' כמנהג הנהוג היום. ונאמרו בזה הרבה טעמים[2]:
א. נקבה תסובב גבר. בין הראשונים שהביא את המנהג הובא בספר מאורות הראשונים להגרש"א שטרן ז"ל (ח"א עמ' שכב) בשם ספרו של רבי דוסא היווני על התורה (מכתבי יד, שנתב בשנת ה' אלפים ק"צ), שלפני כשש מאות שנה בא מעיר ווידן בבולגריה וקיבל לקח מאת מהר"ש מנוישטאט ומאת מהר"ר אברהם חלוזנער ז"ל בעל מנהגי מהרא"ח ז"ל, וראה באשכנז "במדינת אוישטרייך בשעת החופה מביאין הכלה ומסובבין עמה החתן שלש פעמים ואחר כך מברכין שבע ברכות. ושאלתי להן: מהיכן מנהג זה? ואמרו לי: אנו למדנו זה מן המקרא (ירמיהו פרק לא פסוק כא) 'נקיבה תסובב גבר'. לכן אנו עושים זאת. ואמרתי להם: מנהג יפה הוא בידכם." ע"כ. ובאגרת הטיול (לאחי המהר"ל ז"ל, קונטרס מילואים עמ' ריז ד"ה למה מסבבין) כתב שכנגד ג' התיבות 'נקבה תסובב גבר' מקיפין ג' פעמים. וראיתי שהעירו שטעם זה כבר מבואר בתיקוני הזהר הקדוש (תיקון ו, דף כג ע"א) "דבהון עבדין ז' הקפות, ורזא דמלה נקבה תסובב גבר" [ולפי מה שנראה מפשטות הדברים, איירי שם בהקפות עם לולב בסוכות, ואז כנראה שהוא סמך בעלמא, או אפשר שיש פנים יותר עמוקים בתורת הסוד, ואין לי עסק בנסתרות].
ב. כי יקח איש אשה. בתשב"ץ קטן ז"ל (סימן תסה) כתב בשם רבו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל "מה שאנו נוהגין למסור כלה לחתן ג' פעמים נגד כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. וכי יקח איש אשה ובעלה. וכי יקח איש אשה חדשה. רמז ג' מסירות." והובא במטה משה (הכנסת כלה פרק א אות ד) שכתב שאח"כ מעמידין אותה לימין החתן [כל אחד כמנהגו]. ובליקוטי מהרי"ח ז"ל (סדר נישואין קלא סוף ע"ב ד"ה והנה עיין במט"מ) נקט שכוונת המטה משה ודעימיה קאי אשלש פעמים ההקפות שהן כנגד ג' פעמים שכתוב 'כי יקח איש אשה' [ואח"כ כתב שהמנהג לסבב ז' פעמים, ועיין עוד שם טעם שיש לו סימוכין על פי הקבלה]. וכ"כ בספר מטעמים (עניני חתן וכלה חתונה אות פ, דף יח ע"א) כי בשלוש הקפות אלו אנו מוסרים את הכלה לחתן, כנגד ג' הפסוקים. וכן הביא טעם לג' מסירות הללו בטעמי המנהגים (סימן תתקסא) [שהוסיף שהטעם שמקיפים אותו הוא מפני שחתן דומה למלך, מה מלך חיילין מקיפין אותו, אף חתן שושבינים מקיפים אותו].
ג. שמירה מן המזיקין. והוסיף בספר מצהלות חתנים (פרק ג סעיף לג אות קג) אחרי שהביא את כל הטעמים הללו, שהשר שלום מבעלז ז"ל ביאר שחתן צריך שמירה מן המזיקין וז' הקפות הכלה הן כחומה המגינה עליו מהם. [וצל"ב לענ"ד בס"ד לפי טעם זה, שבמסכת ברכות (נד ע"ב) איתא "אמר רב יהודה: שלשה צריכין שימור, ואלו הן: א) חולה, ב) חתן, ג) וכלה, במתניתא תנא: א) חולה, ד) חיה, ב) חתן, ג) וכלה. ויש אומרים: ה) אף אבל. ויש אומרים: ו) אף תלמידי חכמים בלילה." ולכאורה כשם שחתן צריך שמירה, גם הכלה צריכה שמירה, ודוחק לומר שהיות והחתן שמור, גם הכלה שמורה, וצל"ב לענ"ד בס"ד על עצם הטעם. אמנם בספר דבר נאה ומתקבל (עמ' עה – עז אות ג) מצאתי בשם הר"ר ברוכ'ל ממעזביז זצ"ל שביאר העניין שההקפות הן כדי להפריד את הסטרא אחרא מהחתן [עיין להלן], וביאר שהטבעת שהחתן נותן ביד הכלה, הוא מספיק סיבוב כדי להגן בעדה, עש"ב טעמו ונימוקו. ושו"ר כעין דבריו בדרך פקודיך (מצות לא תעשה מה חלק המחשבה אות ג). וע"ע בני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר י אות ב).]
ד. חומה. ובחידושי מהר"י שפירא ז"ל (יבמות סב ע"ב) ביאר שזאת ע"פ המבואר בגמרא (יבמות סב ע"ב) שהעומד בלא אשה כעומד בלא חומה, כי האשה משמרתו מלחטוא (ע"ע ב"ח ריש אהע"ז סימן א), "ולזה אמר הכתוב נקבה תסובב גבר, דהיינו כמו ומה סביב העיר, ומזה מסבבים הכלה סביב החתן תחת הופה להודיעו תכלית האשה". [ובטעם זה יש חן מיוחד לענ"ד בס"ד, שבא לסכם בצורה קצרה ויפה הני טעמים הראשונים.]
ה. ג' מחנות. בספר שלחן העזר (ח"ב לב ע"ב, סימן ז ס"ק ח) כתב שכן המנהג במדינתו (הונגריא), ושכן הוא מסובב ארון הקודש בג' מחנות, שכינה לויה וישראל, חושך ענן וערפל.
ו. ג' כריכות. באוצר הפוסקים (סימן נה ס"ק כב אות יז) כתב בשם ספר מקורי המנהגים (סימן עב) בשם מההר"ן שפירא ז"ל כדוגמת ג' כריכות שכורכין את האצבע ברצועת התפילין נגד שלשה פסוקים 'וארשתיך'. וכן הובא בשמו בספר שלחן העזר (ח"ב סימן ז אות ד סוף ס"ק ח, לב ע"ב – ע"ג).
ז. ג' דרכים. בשו"ת שיח יצחק (סימן תצז סוף פרק א) כתב "ג' הקפות שמקיפים עם הכלה את החתן הלא הם כתובים על ס' מנהגי מהרי"ל ע"ש[3], ושמעתי שכבר רמוז מנהג זה במשנה ריש קידושין תמן תנינן האשה נקנית בשלשה דרכי"ם דייקא."
ח. רמז על ביאת משיח. הגאון רבי יצחק זאלר ז"ל בספר ילקוט יצחק (מצוה תקנב עניני נישואין אות לה) והג"ר יצחק ליפעיץ ז"ל בספר מטעמים (עניני חתונה אות עט) כתבו טעם לג' סיבובים 'ירמוז על ביאת המשיח'. ולא נימקו יותר. ושו"ר ספר פרדס אליעזר (ח"ד פרק כו עמ' קל – קלב) שליקט כמה טעמים, ומוסיף להביא בשמם עוד טעם [שאכן לא נמצא להדיא בספרם] שהוא בא לרמזו לעתיד לבא, וכדכתיב שם ברישא עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר. ופירשו המפרשים (רש"י ורד"ק ז"ל): "עתיד לברוא חדשה בארץ אחר שתשבי בגלות ימים רבים. ומה היא החדשה? כי 'נקבה תסובב גבר', שדרך העולם שהאיש מחזר ומסובב אחר האשה. וכן אמרו רז"ל (קידושין ב ע"ב) 'בעל אבדה מחזר על אבדתו', ואז הנקבה תסובב אחר אישה. כלומר שישובו בני ישראל אל ה' אלקיהם ויגאלם. וכן אמר בנבואת הושע "ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם וגו', ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים". עכת"ד. והוא טעם נאה, אמנם נדמה שהעיקר חסר בספרם. ואולי שכן רמזו לזה, ומי יגיד לנו סודם.
♦
ד.

עוד טעמים בז' הקפות

ומ"מ המנהג כיום כאמור הוא שונה מן המנהג העתיק, ונהגו לעשות ז' הקפות, ובין הטעמים נמנו ג"כ:
י. להפריד סטרא אחרא. בספר דבר נאה ומתקבל (עמ' עה – עז) כתב בשם הר"ר בורכ'ל ממעזביז זצ"ל שההקפות הן כדי להפריד את הסטרא אחרא מהחתן. עש"ב.
יא. הגנה מעין הרע. דומה לו כתב בספר פרדס אליעזר (ח"ד פרק כו עמ' קלה – קלו, ע"ע שם כמה טעמים נוספים) בשם הרה"ק השר שלום מבעלזא זיע"א ששבעת ההקפות עניינן הוא להקים חומה ושמירה שלא תהיה לחיצונים שליטה ואחיזה בקידושין, לפי הידוע שהמזיקין חפצים ליתן עין הרע מקנאתם בחתן וכלה, ולהינצל מהם עושים כמה ענייני שמירה, ובתוכם גם שבעה הקפות הללו.
יב. ביטול המחלוקת. ובספר התעוררות לחתן (עמ' ק אות ה) הביא מ"ש בספר מגן אברהם (טריסק ס' קרח – ולא מצאתי את הספר לראות תוכ"ד) שכתב שעל ידי ההקפות ממתיקין כל מיני מחלוקת על דבר 'ליכא כתובה דלית בה תיגרא'. ראיתי שהרב בהתעוררות לחתן נשאר בצ"ב מה עניין ההקפות לביטול המחלוקת. אמנם לפי הטעם הקודם, שההקפות מפרידות חלק של הסטרא אחרא, אז ניחא, שהרי עיקר המחלוקות הן תלויות בעצם המציאות של הסטרא אחרא. וע"ש (עמ' קא) שבחר בדרך קצת אחרת, שההקפות גורמות לבטל את הפירוד בין החתן לכלה, ועל ידיהן יחשבו לאחד. ע"ש דרכו.
יג. שבעה רקיעים. באוצר הפוסקים (סימן נה סעיף א ס"ק כב אות יז) כתב בשם השארית יעקב להר"י הכהן ז"ל (סימן יח) שמסבבין שבע פעמים להורות שהנשואין הם לשם הקב"ה אשר הוא שוכן בשבעה רקיעים (כמבואר בחגיגה יב ע"ב).
יד. שבע חופות. בספר נטעי גבריאל (נישואין ח"א עמ' קכז פרק יז אות ח ס"ק טו) כתב בשם ספר כלולות חתנים (פרק ח אות ה) שהוא ע"פ סוד שבע חופות שעשה הקב"ה לאדם וחוה בגן עדן. [וע"ע בפרקי דרבי אליעזר (פרק יב [הוצאת חורב פרק יא]) שנראה שעשו לו עשר חופות. וע"ע בביאור הרד"ל ז"ל (ס"ק מז) שכתב שכן מבואר בהרבה מדרשים (ראה ב"ב (עה ע"א), בראשית רבה (פרשה יח אות א), ויקרא רבה (פרשה כ אות ב), קהלת רבה (פרק ח אות ב), ושבזהר הקדוש (ריש היכלות דפקודי רמה ע"א) כתיב "ואתקין לך ז' חופות' וביאר הרד"ל ז"ל – דשם לא חשיב ג' ראשונות, שהן גנוזות ונכללות בשביעית, וכן בב"ב לענין צדיקים לעתיד לבא אמרו ז' חופות. עע"ש].
טו. כנגד שבע ברכות. כן כ"כ בספר נטעי גבריאל (נישואין ח"א עמ' קכז פרק יז אות ח ס"ק טו) הביא עוד טעם מסכם, ע"פ המבואר בספר נחלת שבעה, שהשבעה דברים שמנו חז"ל הם כנגד השבע ברכות, וברכת אשר ברא, שהיא ברכה השביעית, היא כנגד בלא חומה, שלמדו חז"ל מפסוק 'נקבה תסובב גבר'.
טז. כנגד ז' ההזאות בעבודת יום הכיפורים. רבים הביאו בשם הר"ר צבי מזידיטשוב זצ"ל שהיה נוהג למנות ז' הקפות כמו שמנו את ההזאות בעבודת יום הכיפורים, בהקפה ראשונה אחת, בשניה אחת ושתים וכן כולן. וכנראה שמחשיב שיש בזה כנגדות.
יז. נגד כשפים. בספר מצהלות חתנים (סימן לט אות טו, עמ' א' ריג) כתב "שפעמים עושים עושים כישוף לחתן וכלה לא יוכלו להזווג, ומהאי טעמא נהגו להתיר את כל הקשרים בבגדיהם [מנהג חסידי], וכדי לבטל כישוף זה מסבבים ז' פעמים, וכמו שמצינו ביריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת, ופרש"י ז"ל (יהושע פרק ז פסוק א) שהיתה סגורה גם בדלתות ברזל וגם בכישוף (וכ"כ בכלי יקר שם) ויהושע הקיף את יריחו ז' פעמים, וכתב הרד"ק (יהושע פרק ו פסוק ג) שמספר השבע ידוע סודו אצל מביני מדע, וביאר הכלי יקר כי אנשי יריחו ע" ידי כוחות הטומאה הקיפו את יריחו בז' חומות, ולכן על ידי ז' הקפות חלישו את כוחות הטומאה, וכעין זה מקיפים את החתן כדי להחליש ובלטל את הכישופים שעשו לו".
הביאו עוד כמה פוסקים שיש עוד טעמים על פי הקבלה, ואין לנו עסק בנסתרות[4].
♦
ה.

בזווג שני

לפי כל הני טעמים שראינו לעיל, כולם לכאורה שייכים גם בזווג שני [ואולי יש מה לפלפל מצד מלכות, אמנם מלכות שייכת גם באותו יום של החתונה לכל חתן, אפילו אלמן, ואכמ"ל.].
איברא שמצאתי בקובץ מבית לוי (ח"ט נישואין בזיווג שני סעיף א) הביא מבעל שבט הלוי זצ"ל שבזווג שני יש להקיף ג' פעמים [ולא הביא מקור לזה, וכנראה מעיד על המנהג שראה ושקיבל]. אמנם בספר קריבו שושבינין (עמ' לה – לו הערה צו) אחרי שהביאו כתב "אולם שמעתי מכמה גדולים שנוהגים שגם בזווג שני מקיפין ז' פעמים." וייתכן שהמחלוקת במנהגים היא אחרי שכבר ראוי לעשות הקפות, אולי כבר לא מוכרח מחמת הני טעמים לעשות דוקא ז' הקפות, ואפשר שסגי במנהג הקדום לעשות ג' הקפות, ושיש חולקים. ומסתמות הפוסקים שלא הביאו חילוק בזווג שני (עיין לדוגמא בנטעי גבריאל שדרכו לרדת לפרטים, ועוד), נראה קצת טפי שתפסו עיקר כז' הקפות. וייתכן שהיכא שאין מנהג ברור, כך יש לנהוג.
אכן בספר מצהלות חתנים (פרק כו סעיף טז, עמוד ברית - תריג) מצאתי "יש שנהגו בחופת זיווג שני שהכלה מסובבת את החתן ג' פעמים, ויש שנהגו שמסובבת ז' פעמים." ובהערה (ס"ק לז) כתב שהמנהג של ג' פעמים הוא של הגרש"ו זצ"ל (בתים לבדים עמ' קצא) והגריש"א ז"ל (ציוני הלכה עמ' לט), וציין עוד שאמר הגריש"א ז"ל שאם רוצים להקיף יותר, אין בזה בל תוסיף. ובשו"ת אשרי האיש (ח"א עמ' קיב) כתב "אף שהמנהג להקיף בגרושה ג' פעמים, מ"מ אם רצון הכלה להקיף שבע פעמים, אין בזה בל תוסיף, וכיולה להקיף שבע פעמים. ומה שירצו יעשה, אם רוצים מסתובבים, ואם לא רוצים, לא.". ובהערה (ס"ק לה) כתב שהוא מכתבי התלמידים. ובשו"ת ישא יוסף (ח"ו סימן קכא) להגר"א אפרתי שליט"א כתב בשם הגריש"א ז"ל "וגם לענין ההקפות דמיקפה הכלה את החתן (ראה סידור בית יעקב סדר נישואין) דיש נהגו בבזווג שני להקיף שבע פעמים כבזווג ראשון, ויש שנהגו שמקיפים רק שלוש פעמים, אמר רבינו שאין בזה מנהג ברור." ולפי כל האמור שפיר אפשר לעשות ז' הקפות או ג', ואם יש צורך, אפשר שלא לעשותן.
♦
ו.

מחזיר גרושתו

בעל שבט הלוי לא ביאר אם יש לחלק בין זווג שני, או שבכללו יש גם מחזיר גרושתו, שהרי באותו פרק איירי גם במחזיר גרושתו. אמנם אינו מחייב דנחית גם לבאר מנהגו בזה, אלא אפשר שהכניסו שם, ולעולם נחשב כזווג ראשון, שהרי הוא באותה אשה. אי נמי, הוא זווג שני, שהרי נישא אשה פעם שניה, או שנושא אשה שהיא בעצם גרושה, ומה לי אם היא אשה חדשה או אשה ישנה. ולא ידוע לי דרך כדי לברר את הספק בדעתו. וייתכן שאפשר לבררה רק על ידי מי שזכה ליצוק מים על ידי קדשו.
ואיך שיהיה, ראינו לעיל שכמה מן הגדולים סוברים שיש לעשות אפילו שם ז' הקפות. ושמ"מ הבאנו בשם הגריש"א זצ"ל שאין בזה איסור.
ובספר מצהלות חתנים (פרק ג סעיף לג אות קג) "והרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז אמר לזוג שלא נפקד שזה משום שבחתונתם הכלה לא סובבה את החתן, ולכן יש למזיקין שליטה עליהם ותקנתם להתגרש ולהינשא שוב ולעשות את ההקפות." וכן ראיתי את זאת בספר דבר נאה ומתקבל (עמ' עה – עו אות ג) בנוסח שונה, שהאריך בעניין ובנימוקיו. וע"ע בספר קריבו שושבינינן שוורץ דף לג הערה צ) שכתב בשם הספר עזר מקודש הנדפס מחדש שאמר להם לעשות את ההקפות עכשיו.
ומ"מ לפי כל הני טעמים שראינו לעיל, כולם שייכים לכאורה גם במחזיר גרושתו, ואין סיבה שהובא להדיא לחלק בין מספר ההקפות. ואם קבלה, נקבל, ואם לדין, יש תשובה. ומ"מ מי שישנה, אין בזה איסור, כמבואר בשם הגריש"א ז"ל לעיל.
♦
ז.

היוצא מכלל הדברים

מנהג האשכנזים שהכלה תקיף את החתן הוא מנהג עתיק. ויש בזה כמה מסורות אם תקיף ג' פעמים או ז' פעמים, וכל אחד ינהג כמנהגו. והיכא שאין מנהג ברור, יש ללכת לפי המנהג המצוי ביותר, שהוא ז' (אות ב-ד).
ובזווג שני יש שנהגו להקיף ג' פעמים, ויש שנהגו ז'. וכל מקום כמנהגו. ומ"מ אם יוסיפו, ימעיטו או יבטלו, אין בזה איסור, אם אין בזה מנהג ברור (עיין אות ה).
ובמחזיר גרושתו לכאורה יש ללכת לפי הרוב – שהוא ז' פעמים, אא"כ יש מנהג ברור באותו מקום להקיף דוקא ג' או מניין אחר. (אות ו).
♦ ♦ ♦