במי ששכח לספור ספירת העומר בלילה האם מותר לו לאכול קודם הספירה – הרב איתמר מחפוד הלוי
מעכ"ת ידי"נ היקר והנעלה, חריף ובקי משנתו רב ונקי, מורג חרוץ בעל פיפיות, חיכו ממתקים וכולו מחמדים הרב הגאון רבי מתתיהו גבאי שליט"אאשר שאל במי ששכח לספור ספירת העומר בלילה שצריך לספור ביום בלא ברכה ואז אינו מפסיד לברך בשאר הימים, כדאיפסק בשו"ע (סי' תפט ס"ז) - האם כשסופר ביום בלא ברכה מותר לו לאכול קודם הספירה, או שמא אסור לו לאכול, כדין כל סופר בברכה כדאיפסק ברמ"א (סי' תפט ס"ד). הנה פשוט אצלי דלא שנא ואסור לאכול, דהרי הא דאסור לאכול הוא שמא ישכח לספור, וא"כ גם כששכח חיישינן שמא ישכח, דהא הנפ"מ בשכח היא רק שאינו יכול לברך דסב"ל, אבל שפיר מחוייב לספור ביום כדי לא להפסיד את הברכה דשאר ימים. וא"כ אסור לאכול שמא ישכח ואז יפסיד את המצוה לדעת הראשונים דסברי דכל הימים מצוה אחת הם. ולפי"ז גם בקורא ק"ש בבין השמשות, דצריך לחזור אח"כ ולקרות מספק, שמא ביה"ש יום הוא ולא יצא ידי חובה, וכדאיתא בירושלמי (ברכות א,א) וזה אף למ"ד ק"ש דרבנן בגמ' (ברכות כא.), א"כ פשוט דאסור לו לאכול, כדין איסור אכילה קודם ק"ש דערבית, כדאיפסק בשו"ע (סי' רלה ס"ב).
ובגמר דבריו אדם נתפס, במש"כ כת"ר שיחי' בשכח יום אחד וסופר יש לו דין עוסק במצוה דפטור מהמצוה. הנה לכאורה כיון דעושה את המצוה רק מספק לא יהיה דין עוסק במצוה דפטור מהמצוה. ויעויין בשאגת אריה (סי' לז) דכהנים המקריבים חטאת העוף על ספק לידה או זיבה, דקי"ל חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת, חייבים להניח תפילין של ראש ואינם חשיבי עוסק במצוה דפטור מהמצוה כמו מקריב קרבן ודאי דפטור מתפילין של ראש מטעם עוסק במצוה, עיי"ש. אבל הא אולי יש לחלק בין כהן המקריב חטאת העוף של חבירו, דבזה לית לן עוסק במצוה מה שחבירו מביאו על הספק, משא"כ במצוה שלו, י"ל דאף שעושה אותה על הספק אמרינן פטור עוסק במצוה, דסו"ס הוא מחוייב לקיימה מספק. תדע שכן הוא, שהרי כתבו התוס' (ב"מ כה: ד"ה ואם נטל) דבספק אבידה אם הגביה אותה הוי מחוייב בשמירתה מספק ולרב יוסף הוי שומר שכר, עיי"ש. ברם בעצם דברי השאג"א גבי חטאת העוף, לפי מה דהשריש לן בחידושי מרן רי"ז הלוי (הל' מחו"כ א, ה) בשם הגר"ח דחטאת הבאה על הספק אין זה רק היתר דהקרבת קרבן אלא הוא חובת קרבן מסויימת, בודאי שהתורה חייבה אותו להביא קרבן על הספק, א"כ שפיר י"ל דאינו חייב הכהן המקריב להניח תפילין של ראש, דהוי כעוסק במצוה ודאית ולא בספק. ודו"ק.
וכן ראיתי באמרי בינה (או"ח סי' יג אות ג ד"ה ויש להסתפק) דעלה ונסתפק היכא דעוסק בספק מצוה מהתורה דחייב לעשות מן הספק, אם פטור ג"כ מן המצוה או די"ל אין ספק מוציא מידי ודאי. וכתב להוכיח מסתימת הדברים גבי שומר אבידה דפסקינן כר"י דשומר שכר הוא, דבההיא הנאה דפטור למיתיב רפתא לעניא, ולא אישתמיט אחד מהפוסקים לומר דזה הוא דוקא ביודע בבירור שהוא אבידת ישראל, אבל בעיר שמחצה גויים ומחצה ישראל דחייב להכריז אפילו אם אינו יודע שמישראל נפלה לא יהיה כשומר שכר כיון דעוסק בספק מצוה. ועל כרחך כיון דמספק רמיא עליו המצוה, דדילמא של ישראל הוא, פטור ממצוה. ואכמ"ל. אך שפיר י"ל דדוקא גבי השבת אבידה, דהוי מצוה מהתורה, א"כ אי נימא דספיקא דאורייתא לחומרא מהתורה שפיר יהיה לו פטור דעוסק במצוה פטור מהמצוה, משא"כ במצוה דרבנן. וא"כ כיון דאנן נקטינן דמצוות ספירת העומר מדרבנן, א"כ בספק לא יהיה פטור דעוסק במצוה.
ידידו אוהבו
איתמר מחפוד הלוי
♦ ♦ ♦
בגדרי שחיטה לחיוב אותו ואת בנו♦ בדין טעימת קפילא באיסור שנתערב מין בשאינו מינו♦ בדין דבר שבמניין♦ ניחוש האסור והמותר♦ כבוד הסב והסבתא♦ בדין טבילת גברים בבריכות השחייה המצויות בזמנינו