התוספות במסכת מגילה ד ע"א ד"ה פסק, כתבו את סדר תפילת פורים. לדעת התוספות, בליל פורים יש לומר קדיש ותתקבל עם סיום תפילת שמונה עשרה לפני קריאת המגילה, ולא אחרי סדר הקדושה, ואילו ביום יש לומר תתקבל רק לאחר קריאת המגילה וסדר הקדושה. וז"ל: "ובליל י"ד לאחר תפלת מעריב אומר קדיש שלם, ואחר כך קורא את המגילה, ... השלים עומד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש, ואין מתחילין ובא לציון לפי שאין גאולה בלילה, ואם מוצאי שבת הוא יאמר ויהי נועם קודם... ובשחר מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר על הנסים בהודאה... ואחר כך אומר קדיש עד דאמירן... ומברך עליה כאשר עשה בלילה כדפירש בפנים, ואחר כך אומר תהילה ובא לציון... ואומר פטום הקטורת וכל הסדר כמו בחול".
בזמננו פשט המנהג ברוב קהילות אשכנז לומר תתקבל בליל פורים מיד לאחר תפילת שמונה עשרה, ולאחר קריאת המגילה ואמירת סדר הקדושה אומרים קדיש ללא תתקבל,[1] ויש הנוהגים לומר תתקבל פעמיים, לאחר תפילת הלחש ולאחר סדר הקדושה.[2] מנהג יוצאי איטליה בזמננוג הוא לומר תתקבל לאחר סדר הקדושה, אך בליל פורים שחל במוצאי שבת נהגו להקדים ולומר את תפילת תתקבל בסיום תפילת הלחש.[3]
בקהילות הספרדים ועדות המזרח נוהגים לומר לאחר שמונה עשרה חצי קדיש, ולאחר קריאת המגילה ואמירת סדר הקדושה אומרים קדיש תתקבל.[4] בקהילות תימן הנוהגות במנהג הבלדי קוראים את המגילה בליל פורים לאחר קדיש תתקבל ואמירת עלינו לשבח, ולא נוהגים לומר את סדר הקדושה[5] לאחר קריאת המגילה.
במאמר זה ננסה לברר את דעתם של רבותינו הראשונים במקום אמירת תפילת תתקבל בכל ימות השנה בכלל ובליל פורים בפרט.[6]
חלקו הראשון של המאמר עוסק ביסודותיה של תפילת תתקבל ובמקום אמירתה בכל ימות השנה לדעת הרמב"ם, רבינו מנוח, תרומת הדשן הלבוש והאגור.
חלקו השני של המאמר עוסק במנהגים השונים באשר למקום אמירת תתקבל בליל פורים ובליל פורים שחל במוצאי שבת.
חלקו השלישי של המאמר עוסק בטעמי המנהגים השונים ובדברי הפוסקים המתייחסים למנהגים אלו.
ויהא רעווא דאימא מילתא דתתקבל[7].

מקורה של תפילת תתקבל

רב עמרם גאון בסידורו כתב בסדר נפילת אפים וקדושה דסידרא חלק א סימן סה: "ואומר יתגדל עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן, ומוסיף תתקבל צלותהון ובעותהון דבל בית ישראל קדם אבוהון ואמרו אמן".
על מקום הוספת תפילת תתקבל לנוסח הקדיש, כתב הרמב"ם בסדר התפילות: "קדיש בתרא. כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפילה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין, נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותכון ותתעבד בעותכון וצלותהון ובעותהון[8] דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא,[9] יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן".
מדברי הרמב"ם נראה שהמנהג שנהגו להוסיף את בקשת תתקבל, יהא שלמא ועושה שלום, לקדיש שלאחר סדר הקדושה אינה בשל סדר הקדושה שלפניו, אלא בשל היותו הקדיש האחרון הנאמר אחר גמר התפילה לפני שהציבור יוצא מבית הכנסת, ובו נהגו לבקש על קבלת התפילה.
יתכן שהסיבה להוספת תתקבל בקדיש האחרון, היא משום שתפילת תתקבל בקדיש זה אינה מתייחסת רק לתפילת שמונה עשרה, אלא לכל התפילות והבקשות שנאמרו לפני קדיש זה, ולכן נהגו לאומרה לאחר כל התפילה, ולא מיד לאחר שמונה עשרה. לפי זה לדעת הרמב"ם, ניתן לומר את בקשת תתקבל לכשלעצמה לאחר כל תפילה שיש בה בקשות רבות.[10]
אך יתכן שגם לדעת הרמב"ם, עיקרה של תפילת תתקבל מתייחסת לתפילת שמונה עשרה, אלא שההמתנה באמירת תתקבל עד לקדיש בתרא היא כדי לכלול את כל הבקשות הנאמרות במשך התפילה יחד עם עיקר התפילה, שהיא תפילת שמונה עשרה, או מחשש שאמירת תתקבל תראה כהשלמת התפילה, ותאפשר למתפללים לצאת מבית הכנסת ולא להישאר לאמירת סדר הקדושה. ולכן נהגו לומר את תפילת תתקבל רק בסוף כל התפילות, כאשר הציבור עומד לצאת מבית הכנסת.[11]
♦

מקום אמירת תתקבל לדעת הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות תפילה פרק ט הלכה ו, כתב שלאחר אמירת סדר הקדושה: "מתחנן בדברי תחנונים ופסוקי רחמים, ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן ונפטרין". מדברי הרמב"ם נראה שהקדיש האחרון הוא הקדיש הנאמר לאחר סדר הקדושה, ואף שפסוקי התחנונים שלאחר סדר הקדושה אינם אלא מנהג, כמו שכתב הרמב"ם: "וכן נהגו העם להתחנן אחר סדר היום תמיד בתחנונים אלו, ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל אבותינו", יש לומר את תפילת תתקבל בקדיש שלאחריהם, שכן בשונה משיר של יום, שנהגו בו רק מקצת העם, כמו שכתב הרמב"ם בסדר התפילות: "ונהגו מקצת העם לקרות בכל יום, לאחר תחנונים אלו, שיר מזמור שהיו הלויים אומרים בבית המקדש", הרי שבפסוקי התחינה נהגו כל העם, ולכן יש לומר תתקבל לאחר פסוקי התחינה שנהגו לאומרם לאחר סדר היום, משום שלאחר מכן כל העם נפטרים.[12]
אך בסידור מהרי"ץ ונוסח תימן הבלדי, קדיש בתרא ותתקבל נאמרים לאחר אין כאלוקינו, שהוא סיום התפילה על כל הוספותיה לנוסח הרמב"ם בסדר התפילות. נראה שאף ששיר של יום ואין כאלוקינו אינם אלא מנהג שנהגו לאומרם בזמן השהיה בבית הכנסת לאחר התפילה, הרי שמאחר שבזמננו נהגו בהוספות אלו כל העם, ורוב העם אינם נפטרין לביתם ולמלאכתם אלא אחריהן, אין לומר את תפילת תתקבל לפני אמירתן, בשל הרצון לכוללם בתפילת תתקבל או בשל החשש שהמתפללים יצאו מבית הכנסת לאחר תתקבל. שכן לדעת הרמב"ם הסיבה שבקשת תתקבל נאמרת לאחר הקדיש שאחר סדר הקדושה, אינה בשל כך שסדר הקדושה הוא גמר תפילת החובה, אלא בשל כך שבזמן הרמב"ם היה שליח הציבור גומר בו את התפילה שנהגו כל העם לאומרה, ובאמירת שיר של יום נהגו רק מקצת העם שהשתהו בבית הכנסת אחר התפילה. ולכן הקדיש שלאחר סדר הקדושה היה הקדיש "שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין". אך כאשר השתנה המנהג ונהגו העם להפטר מתוך קדיש מאוחר יותר, יש לומר בו תתקבל למרות שקדיש זה אינו גומר את תפילות החובה, ואינו מתייחס לתפילת שמונה עשרה. וכן נראה מדברי רבינו מנוח בדעת הרמב"ם בהלכות תפילה פרק יב הלכה כב ופרק ט הלכה ו, ובהמשך הדברים נרחיב בדברי רבינו מנוח.[13]
ברמב"ם מהדורת מכון משה, בסדר התפילות הערה לד, כתב הגר"י קאפח: "ולפיכך, כל יום שמתפללין שחרית ומוסף, אין לומר תתקבל אחר שחרית אלא אחרי מוסף, וכך מנחה ומעריב אין אומרין תתקבל אחרי מנחה אלא אחרי ערבית, וכן הוא הסדר בכל סידורי תימן העתיקים, וכך הוא מנהגנו". למנהג זה בדעת הרמב"ם, יש לומר את תפילת תתקבל בקדיש שלא נאמר אחריו כלום, וכשם שניתן לכלול בתפילת תתקבל את כל הבקשות שבתפילה אחת, ניתן גם לכלול בה שתי תפילות הסמוכות זו לזו. [14]
אך בהלכות תפילה פרק ט הלכה יג כתב הרמב"ם: "בשבתות וימים טובים, כשגומר שליח ציבור תפילת שחרית בקול רם אומר קדיש". ובפרק יב הלכה כ כתב הרמב"ם: "כל יום שיש בו תפילת מוסף, אחר שיגמור שליח ציבור תפילת שחרית אומר קדיש" ורבינו מנוח בפירושו להלכות אלו כתב בדעת הרמב"ם: "וגומרו עם תתקבל לפי שכבר נגמרה תפילת יוצר".[15]
לדעת רבינו מנוח בדעת הרמב"ם, אף בתפילות הסמוכות זו לזו יש לבקש על קבלת התפילה על כל תפילה. נראה שהטעם הוא כדי לומר תתקבל מיד עם סיום התפילה בסיום חזרת הש"ץ על תפילת שמונה עשרה, שהיא עיקר התפילה, בקדיש המתייחס לתפילה זו. ולמרות שבקשת תתקבל נאמרת לאחר כל התפילה, הרי שלדעת רבינו מנוח הסיבה לכך היא משום שביום שאין בו מוסף לא ניתן לומר תתקבל לאחר תפילת שמונה עשרה, מחשש "שאם יגמרנו נראה כנותן להם רשות וילכו כולם, ואנו רוצים שישארו בשביל קריאת התורה או בשביל אשרי וסדר קדושה", כלשונו של רבינו מנוח על דברי הרמב"ם בפרק יב הלכה כב. אך עיקר תפילת תתקבל מתייחסת לעיקרה של התפילה, שהיא תפילת שמונה עשרה. וביום שיש מוסף אין לחוש לזלזול בתפילת מוסף שהיא תפילת חובה, ויש לומר את בקשת תתקבל בקדיש המתייחס לתפילה שהסתיימה, מיד עם סיום תפילת שמונה עשרה שהיא עיקר התפילה.
אמנם רבי אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי השם פרק כו על תפילת הצבור כתב: "כשהצבור משלים את התפילה ו"נפילת פנים", "רחום וחנון וכו'" וכד', ותחנונים שאומרים אחר "נפילת פנים" "אבינו מלכנו חננו ועננו וכו'", כפי שידוע, עומד שליח צבור לומר קדיש, והחובה שהאנשים יעמדו אתו, כפי שביארנו. ובהשלימו את הקדיש, כפי שאמר אותו בתחילה, ממשיך אותו בתחינה שעניינה קבלת התפילה וההיענות לה, באָמרו: "תתקבל צלותכון וכו'", והוא ידוע ועניינו מבואר. ובהשלימו את הקדיש, אומר "תהילה לדוד וכו'" ו"סדר יומא", כפי שכתוב בסידורים וידוע בין האנשים, אחר כך קדיש שלישי".
הרי שרבי אברהם בן הרמב"ם כתב את תפילת תתקבל בקדיש שלאחר תפילת שמונה עשרה והתחנון, ולא לאחר סדר הקדושה. הסיבה לכך היא לכאורה משום שעיקר התפילה שיש לבקש על קבלתה והיענותה היא תפילת שמונה עשרה, ועיקרה של תפילת תתקבל מתייחסת לתפילת שמונה עשרה, שהיא עיקר התפילה גם לדעת הרמב"ם.
בימי הקדמונים היתה התפילה מסתיימת לאחר התחנון, והקדיש האחרון היה הקדיש שאחר התחנון, ובו היו מוסיפים את תפילת תתקבל.[16] ולכן גם כיום שהתפילה אינה מסתיימת לאחר התחנונים, ניתן לנהוג כמנהג הקדום ולומר את הקדיש ובקשת תתקבל בסיום עיקר התפילה, לאחר התחנון ותפילת שמונה עשרה, שהיא עיקר התפילה.
יתכן שלדעת רבי אברהם בן הרמב"ם, כוונת הרמב"ם בדבריו בסדר התפילות: "קדיש בתרא. כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפילה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין. נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותהון" אינו אלא להסביר את מקומו של קדיש בתרא, ולאחר הסבר זה תאר הרמב"ם את מנהג העם[17] כפי שנהגו לומר בסיום התפילה כדי לכלול בתוכה את כל חלקי התפילה. אך אין כוונת הרמב"ם לומר שניתן להוסיף את בקשת תתקבל רק בסוף קדיש בתרא כמנהג העם, אלא ניתן לאומרה גם לפני סדר הקדושה בסמיכות לתפילת שמונה עשרה, ולהוסיפה על הקדיש המתייחס לשמונה עשרה, ויתכן שאף ראוי לנהוג כך.
♦
האם יש להוסיף את תפילת תתקבל בקדיש המתייחס לתפילת שמונה עשרה

דעת הרמב"ם – ניתן להוסיף את תפילת תתקבל גם בקדיש שאינו מתייחס לשמונה עשרה

הרמב"ם בתשובותיו סימן ריט, דן במקרה ששליח הציבור התחיל את חזרת הש"ץ, ובשל יציאת חלק מהמתפללים לא נותרו עשרה, האם ניתן לומר את הקדושה והקדיש שלאחר החזרה, וכתב בתשובתו: "ישלים הקדושה... אבל לא יאמר קדיש עד שיהיו שם עשרה, לפי שהקדיש אינו חלק ממה שהתחילו תחילתו בעשרה... וכתב משה".
מדברי הרמב"ם נראה כי אף שיש צורך לומר קדיש לפני כל תפילת חובה ולאחריה, כמו שכתב הרמב"ם בסדר תפילות נוסח ברכות התפילה: "שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפילה ואחר כל תפילה",[18] והקדיש הנאמר מיד לאחר תפילת שמונה עשרה מתייחס בוודאי לתפילת שמונה עשרה שלפניו, אין הקדיש חלק בלתי נפרד מתפילת שמונה עשרה שהתחילו לאומרה בעשרה, והקדיש אינו נחשב כסיומה של תפילת שמונה עשרה, אלא כדבר שבקדושה חדש, שאמנם מתייחס לתפילת שמונה עשרה שלפניו, אך אינו חלק בלתי נפרד ממנה, כלשון הרמב"ם "שהקדיש אינו חלק ממה שהתחילו תחילתו בעשרה". ולדעת הרמב"ם אמירת הקדיש שלאחר שמונה עשרה, וכל שכן הקדיש האחרון שלאחר סדר הקדושה, היא התחלה חדשה באמירת דבר שבקדושה, ולכן יש שוב צורך בעשרה כדי להתחיל באמירת הקדיש.
אך הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה ג כתב: "ואחר שיפסיע שליח ציבור שלש פסיעות לאחוריו ויעמוד, מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות להוציא את מי שלא התפלל, והכל עומדים ושומעים ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה".
ובהלכה ה כתב הרמב"ם: "ואחר שישלים כל התפילה, ישב ויפול על פניו ויטה מעט הוא וכל הציבור, ויתחנן והוא נופל".
הבית יוסף אורח חיים בסימן קכג כתב על דברי הרמב"ם "נראה דבתפילה ששליח ציבור מתפלל בלחש, פוסע שלש פסיעות, אבל בתפילה שמתפלל בקול רם לא".[19]
לכאורה נראה היה שהסיבה לכך היא משום שפסיעותיו של שליח הציבור נתקנו רק בסיום תפילתו, שהוא בסיום קדיש בתרא שלאחר סדר הקדושה, כמו שכתב הרי"ץ גיאת בהלכות ראש השנה עמ' מב וז"ל: "ושליח צבור נמי אינו צריך לפסוע כלל, והנוהג לעשותו בהבלעה שלא בפרסום מנהג בורות הוא, דמתוך שעתיד לפסוע בסיום כל תפילתו לאחר הקדיש, למה לי לפסוע ולחזור ולפסוע, אלא אף על פי שסיים תפילתו בלחש, שוהה עד שגומר כל התפילה ופוסע ודיו, דפסיעות הללו בגמר תפילה נתקן ולא באמצעיתה, בסוף תפילת לחש ליחיד ובסיום כל התפילה לשליח צבור".[20]
טעמו של הרי"ץ גיאת הוא בשל כך שפסיעות היחיד נתקנו בסוף תפילת הלחש, ופסיעות שליח הציבור נתקנו בסיום כל התפילה, ואין טעם לפסוע באמצע תפילת שליח הציבור כלל. לדעת הרי"ץ גיאת הקדיש האחרון הוא סיום תפילת הציבור, וסיום תפילת הלחש והחזרה של שליח הציבור.
אלא שלדעת הרי"ץ גיאת אין לשליח הציבור לפסוע גם אחר תפילת הלחש, ואילו לדעת הרמב"ם אין חובה על שליח הציבור לפסוע לאחר תפילת החזרה, אך לאחר תפילת הלחש עליו לפסוע.
ניתן היה לומר שלדעת הרמב"ם הקדיש שאחר סדר הקדושה אינו גמר תפילת הלחש של שליח הציבור, אך הוא גמר תפילת החזרה של שליח הציבור על שמונה עשרה, ולכן יש להוסיף בקדיש זה המתייחס לשמונה עשרה, את בקשת תתקבל המתייחסת לכל התפילה על כל הבקשות שבה, ועיקרה של התפילה היא תפילת שמונה עשרה.
אך רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי השם פרק כו על תפילת הצבור כתב: "וכל אחד ואחד מתפלל בלחש בינו לבין עצמו. וכאשר משלימים האנשים כולם את תפלתם חוזר שליח צבור לומר את התפלה, מתחילתה בקול רם... ועם השלמת ברכת כהנים אומר שליח צבור ברכה אחרונה והיא "שים שלום וכו'" וחותם את תפלתו בפסוק "יהיו לרצון אמרי פי וכו'" יפסע שלוש פסיעות לאחריו כשהוא כורע, אחר כך יפול על פניו, הוא והאנשים כולם".
לדברי רבי אברהם בן הרמב"ם, שליח הציבור פוסע שלש פסיעות בסיום תפילת החזרה, ולכאורה דבריו הם שלא כדעת הבית יוסף בדעת הרמב"ם.
נראה שלדעת רבי אברהם בן הרמב"ם, דעת הרמב"ם היא כדעת רב האי גאון שהובאה בתשובות הגאונים הרכבי סימן רנו: "וכן שליח ציבור עצמו, אם נתפלל שבע בלחש אחריהן הוא פוסע, ואם לא נתפלל אלא מעיקרה תשע בקול גדול לציבור, אינו פוסע אחר תפילתו, ויש בשלוחי ציבור מי שמחמיר על עצמו לפסוע, אלא שהוא מבליע את פסיעותיו לבלתי היראות, דלא ליחזי כי יוהרא זה הוא המנהג".
הרי שלדעת רב האי הש"ץ יכול להחמיר ולפסוע לאחר תפילת החזרה, ואין איסור לשליח הציבור לפסוע אלא שאין עליו חיוב לפסוע, ונראה שכך היא דעת הרמב"ם.
טעמו של רב האי הוא משום שחז"ל כלל לא תקנו שלש פסיעות לתפילת חזרת הש"ץ, כמו שכתב רב האי שם: "ולא תיקנו לו לפסוע לאחריו בציבור, אלא אחר שבלחש". נראה שהטעם לכך הוא בשל כך שחזרת הש"ץ היא תוספת על תפילת החובה, ולא תיקנו בה את כל מה שתיקנו בתפילת הלחש, כמו שכתב בספר האשכול (אלבק) הלכות תפילה: "וכד מסיים שלוחא דצבורא שים שלום, איכא מאן דאמר צריך לפסוע ג' פסיעות לאחור כאדם שנפטר ונוטל רשות מרבו, ואיכא מאן דאמר לא צריך שכבר פסע בתפלתו הראשונה והוא תוספת, תדע שאינו פותח בה ה' שפתי תפתח ואינו משלים בה יהיו לרצון אמרי פי".[21]
וכן נראה מדברי ספר אהל מועד תפילה דרך א נתיב ט שכתב: "שליח ציבור כשמסיים שים שלום, אינו פוסע אחר שהתפלל תפילת לחש, אלא בסוף כל תפילתו לאחר הקדיש, ויש אומרים שפוסע בתפילתו הראשונה ולא בשניה, וכשם שפוסע לאחר הראשונה ולא בשניה, כך אינו פותח בשניה ה' שפתי וכו' ואינו משלים יהיו לרצון וכו".[22]
נראה מדבריו שהטעם הוא משום שלא תיקנו בחזרת הש"ץ שאינה אלא תוספת את מה שתקנו בתפילת הלחש, אך שליח הציבור יכול להחמיר על עצמו ולפסוע גם לאחר תפילת החזרה, אף אם לא חייבוהו חז"ל בפסיעות אלו.
להסבר זה, הקדיש האחרון הוא סיום תפילת הציבור ותפילת שליח הציבור, אך הוא אינו המשך לתפילת שמונה עשרה, ואין לו כל קשר ישיר לתפילת שמונה עשרה, ואף את פסיעות שליח הציבור שלאחר החזרה לא השהו עד לסיום קדיש זה, בניגוד לדעת תרומת הדשן שתובא להלן שפסיעותיו של שליח הציבור בסוף הקדיש, הן פסיעותיו לאחר תפילת החזרה, והקדיש מתייחס בעיקרו לשמונה עשרה, ונחשב כהמשכה.
נראה שלדעת הרמב"ם אף שתפילת תתקבל מתייחסת לכל התפילה, על כל הבקשות הכלולות בה, הרי שעיקרה מתייחס לתפילת שמונה עשרה שהיא עיקר התפילה, ואף על פי כן ניתן להוסיף את בקשת תתקבל בכל קדיש שאומר שליח ציבור אף אם הקדיש אינו מתייחס לשמונה עשרה. ונהגו העם להוסיפה בקדיש האחרון הנאמר אחר גמר תפילת הציבור והש"ץ שלאחריו המתפללים יוצאים מבית הכנסת, כדי לכלול בו את כל התפילות והבקשות הנאמרות בתפילה, או מחשש שהמתפללים יראו בבקשת תתקבל סיום התפילה. אלא שמדברי רבי אברהם בן הרמב"ם נראה שלדעת הרמב"ם ניתן לומר את תפילת תתקבל גם בקדיש המתייחס לשמונה עשרה הנאמר לאחר התחנון בסמיכות לתפילת שמונה עשרה, ויתכן שאף ראוי לנהוג כך.
♦

דעת רבינו מנוח – יש לומר תתקבל בקדיש המתייחס לשמונה עשרה

רבינו מנוח מנרבונא בספר המנוחה על הרמב"ם סובר כי תפילת תתקבל מתייחסת בעיקרה לשמונה עשרה, ולכן יש לאומרה בקדיש שאחר סדר הקדושה המתייחס אף הוא לתפילת שמונה עשרה, ולא בקדיש אחר שאינו מתייחס לתפילת שמונה עשרה.
דברי רבינו מנוח מתייחסים לדברי הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה כב שכתב: "ויום שאין בו מוסף, כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקוראין בו ומחזירו ואומר קדיש, ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומרים בכל יום, ואומר קדיש וכל העם נפטרין".
וכתב רבינו מנוח: "והרב לא כתב שיאמר קדיש אחר סדר קדושה, ולא אחר שיר מזמור, ואנו מנהגנו לומר קדיש שלם עם תתקבל אחר סדר קדושה, וגם אחר שיר מזמור, אבל אין אומרים בו תתקבל, שהרי אינו עולה לשמונה עשרה וכבר השלים כל חובתו".
ובהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה ו כתב הרמב"ם: "ואלו הפסוקים שלפני הקדושה ושל אחריה עם תרגומן הם הנקראין סדר קדושה, ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים ואומר קדיש וכל העם עונין כדרכן ונפטרין".
וכתב רבינו מנוח:
"ומנהג פשוט בכל ארצותינו לומר שיר מזמור (תהילים פג) לפי שהוא מדבר במלחמת גוג ומגוג, ונהגו לסדר אחריו פסוקים של בקשה ותחינה.
משמע מדברי הרב שאינו אומר קדיש בין סדר קדושה ושיר מזמור, ואנו נהגנו לאמרו כולו שלם עם תתקבל, לפי שהוא בא אחר שמונה עשרה וסדר קדושה והוא כמו רשות, שאין עליהם עוד חובה להתעכב בבית הכנסת, כי שיר מזמור אינו אלא משום מנהג בלבד, ואחרי המזמור אומר קדיש ומדלגים תתקבל לפי שלא בא על שמונה עשרה".
רבינו מנוח הבין בדעת הרמב"ם שהקדיש שאחר סדר הקדושה שעליו כתב הרמב"ם בפרק יב הלכה כב "ואומר קדיש וכל העם נפטרין" הוא הקדיש שעליו כתב הרמב"ם בסדר התפילות: "קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפילה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין, נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותהון" ולפי זה, למנהג בפרובנס להוסיף שיר מזמור, יש לדחות את הקדיש האחרון ולאומרו רק לאחר אמירת שיר מזמור, שכן הוא הקדיש שאין אומרים אחריו כלום. נראה שלדעת רבינו מנוח בדעת הרמב"ם, ניתן לומר תתקבל גם בקדיש שאינו מתייחס לשמונה עשרה, אם הוא הקדיש האחרון שאחריו מסתיימת התפילה.
אך רבינו מנוח מסביר את המנהג לומר קדיש ותתקבל לאחר סדר הקדושה, אף שלאחר שנהגו להוסיף שיר מזמור הוא אינו הקדיש האחרון, משום שקדיש זה מהווה סיום תפילת החובה, והוא מבדיל בין עיקר התפילה לתוספות שנהגו להוסיף אחרי התפילה, ובשל כך הוא מתייחס לכל תפילות החובה שלפניו, הכוללות את שמונה עשרה וסדר הקדושה. ולכן יש לומר את תפילת תתקבל המתייחסת לתפילת שמונה עשרה שהיא עיקר תפילת החובה, בקדיש זה המתייחס לתפילות החובה, ואין לאומרה לאחר אמירת שיר מזמור, שכן היא אינה אלא מנהג, והקדיש שאחריה אינו מתייחס לתפילות החובה שהושלמו כבר בסיום סדר הקדושה.[23]
בהלכות תפילה פרק ט הלכה ה כתב הרמב"ם: "ואחר שישלים כל התפילה, ישב ויפול על פניו ויטה מעט, הוא וכל הציבור, ויתחנן והוא נופל, וישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם, ומתחנן מעט בקול רם מיושב, ואחר כך יעמוד שליח ציבור לבדו, ואומר קדיש פעם שנייה, והם עונים כדרך שעונין בתחילה".
רבינו מנוח מנרבונא בפירושו לרמב"ם שם, הסביר את הסיבה לדחיית תפילת תתקבל עד לקדיש שלאחר סדר הקדושה וכתב: "פירוש, שיש קצת אנשים שרוצים לצאת מבית הכנסת ללכת למלאכתם או לעסקיהם, ולא יוכלו לעכב עד גמר התפילה, ותקנו בשבילם לומר קדיש, אך אין גומרים אותו, כי אולי יחשבו שנגמרה התפילה וילכו כולם, ואנו רוצים שיתעכבו בשביל אשרי וסדר קדושה".
וכן כתב רבינו מנוח על דברי הרמב"ם בפרק יב הלכה כב, שביום שאין בו תפילת מוסף "כשגומר תפילת שחרית אומר קדיש": "ואינו גומר אותו, שאם יגמרו נראה כנותן להם רשות וילכו כולם, ואנו רוצים שישארו בשביל קריאת התורה או בשביל אשרי וסדר קדושה".
הרי שלדעת רבינו מנוח, אין לעכב את אמירת תתקבל עד לאחר שיר מזמור אף שנהגו בו כל העם, שכן אמירתו אינה אלא מנהג, ומקומה של תפילת תתקבל הוא בקדיש המסיים את תפילות החובה שעיקרן שמונה עשרה, ומתייחס לתפילת שמונה עשרה.
הסיבה שבתפילת שחרית לא אומרים קדיש תתקבל מיד לאחר תפילת שמונה עשרה ותחנון אינה בשל רצון לכלול בתפילת תתקבל בקשות נוספות, אלא משום שהבקשה על קבלת התפילה בתפילת תתקבל רומזת על כך שהתפילה הסתיימה,[24] ואין חובה על המתפללים להתעכב בבית הכנסת. ולא ניתן לאומרה לאחר התחנון, מחשש שכל המתפללים יצאו מבית הכנסת לאחר תתקבל ויזלזלו באמירת אשרי וסדר הקדושה. ולכן נהגו העם לאומרה רק בקדיש שלאחר סדר הקדושה המסיים את תפילת החובה, ויש בו משום רשות לצאת מבית הכנסת. ואף שתקנו לומר קדיש מיד לאחר התחנון, הרי זה בשביל מי מהמתפללים שנאלץ לצאת מבית הכנסת למלאכתו, אך לא ניתן לומר בקדיש זה את תפילת תתקבל, המורה על סיום התפילה.
וכן כתב רבי נתן בן רבי יהודה בספר המחכים: "קדיש קצר, ובדין היה לאומרו שלם, אך משום דלא אתי לזלזולי בתהילה ובלמנצח ובסדר קדושה, ממתינים להשלימו עד לאחריהם, ומכל מקום אומר שם קדיש קצר, להראות ששם מקומו לבלתי לשנות בתפלת ערבית שיש קדיש אחריה, וגם בשביל התחינות שאמר,[25] והיכא דאיכא מוסף משלים אותו שם, דלא חיישינן לזלזול תהילה וסדר קדושה, שהרי יש לו עדיין להתפלל מוסף הבאה אחריה".
דברי רבי נתן בעל המחכים הובאו בשמו בארחות חיים דין התחינות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ב, ובכלבו סימן יא. לדעת רבינו מנוח וספר המחכים, בימים שחובה בהם להתפלל מוסף, אין חשש ליציאת מתפללים מבית הכנסת לפני תפילת מוסף, ויש להצמיד את תפילת תתקבל לתפילות שמונה עשרה של שחרית ושל מוסף, ולאומרה בקדיש הנאמר מיד לאחר תפילת החזרה, כפי שמעיקר הדין היה ראוי לעשות גם בימים שאין בהם מוסף.
♦

דעת תרומת הדשן - סדר הקדושה והקדיש האחרון הם גמר תפילת שמונה עשרה

התרומת הדשן בסימן טו, דן בשאלה האם במקרה שהתחילו להתפלל שחרית בעשרה, ולאחר קדושה יצאו חלק מהמתפללים, ניתן יהיה לגמור את סדר הקדושה והקדיש שאחריו, וכן בערבית של מוצאי שבת האם ניתן יהיה לגמור את סדר הקדושה והקדיש שאחריה, לאחר יציאת חלק מהמתפללים בהעדר מנין, וז"ל:
"יראה דרשאי לגמור סדר קדושה וקדיש אחר כך, כי הא דמייתי אשירי ומרדכי פרק ג דמגילה מן הירושלמי דפורסים על שמע ותפילה לפני התיבה, וקריאת התורה ומפטיר בצבור, אף על גב דתני בכולהו אין פותחין בהן בפחות מעשרה, מכל מקום אם התחיל בי' גומרין, ועל כולן אומר הוא ועוזבי השם וגו'. ונראה דסדר קדושה וקדיש שאחר כך, מיקרי גמר תפילת י"ח, ולכן אין אומר שליח ציבור קדיש שלם עד אחר סדר הקדושה, ואותו קדיש שלם חוזר אתפילת י"ח שהרי אומר תתקבל, ועל פסוקים ודברי תורה אין אומרין תתקבל ואם כן זהו גמר התפילה...אמנם נראה שאם התחילו בשחרית לומר קדיש וברכו ויוצר בי' והלכו מקצתם, וכן בערבית כהאי גוונא, אין להתפלל שוב י"ח לפני התיבה, ושיאמר ש"ץ קדושה וקדיש אחר כך, או בערבית של מוצאי שבת סדר קדושה וקדיש שאחר כך, דקריאת שמע וברכותיה לחוד ותפילה לחוד, ולא שייך כאן התחילו גומרים, דהתפילה והקדושה אינו גמר של קריאת שמע וברכותיה, דתפילה אינה נגררת אחר קריאת שמע, דאשכחן בכמה מילי דחמירי תפילה מקריאת שמע, אף על גב דצריך למסמך גאולה לתפילה, היינו משום דאדרבה, קריאת שמע וברכותיה הכשר דתפילה הן, מכל מקום לא אתחלתא דתפילה הן, דשתי מצות אינון וק"ל.
וכן נראה נמי, דאם התחילו בתפילה בי' ביום הכניסה, וקודם קריאת התורה הלכו מקצתם, אין קוראים בתורה פחות מי', וכהאי גוונא לא אמרינן הואיל וממתינים בקדיש שלם עד לאחר קריאת התורה, ואם כן הכל סדר התפילה, דקריאת התורה בציבור חשיבא מילתא בפני עצמה, הא קמן במנחה קורין קודם התפילה, ולא דמי לסדר קדושה דמעניין תפילה ושבח היא, יש לומר דבתר תפילה גרירא, ואין ראיה לגמרי מהמתנת קדיש שלם, דהא קמן יום תפילת מוספים אומרים קדיש שלם מיד אחר תפילת שחרית, מפני שיש בלאו הכי קדיש שלם לאחר תפילת המוספין שחוזר וקאי גם כן על סדר קדושה וקריאת התורה".[26]
התרומת הדשן מחלק בין קריאת שמע וקריאת התורה, שהן מצוות בפני עצמן, לבין אמירת סדר קדושה, שכן התפילה אינה טפלה לקריאת שמע, וקריאת התורה אינה נגררת לתפילה, אך סדר הקדושה, אף שתוכנו הוא פסוקים ודברי תורה ולא ניתן לומר עליו תתקבל, הרי שבשל היותו מענין תפילה ושבח, הוא נגרר אחר התפילה ונחשב לגמרה של התפילה.
לדעת התרומת הדשן, בקשת תתקבל מתייחסת לתפילת שמונה עשרה, שכן על פסוקים ודברי תורה לא ניתן לומר תתקבל צלותהון,[27] ולמרות זאת לא הצמידו את תפילת תתקבל לשמונה עשרה, אלא המתינו לאומרה רק לאחר אמירת סדר הקדושה והקדיש שאחריו. ומכך נראה שסדר הקדושה והקדיש שאחריו טפלים לתפילת שמונה עשרה, ונחשבים כגמר תפילת שמונה עשרה. הסיבה ששליח הציבור אינו אומר קדיש ותתקבל מיד לאחר סיום חזרת הש"ץ, היא כדי לכלול בתפילה זו את כל חלקי התפילה, הן את החלק העיקרי, שהוא תפילת שמונה עשרה, והן את החלקים הטפלים של תפילת שמונה עשרה הנגררים אחריה, כסדר הקדושה והקדיש שאחריו הנחשבים כגמר תפילת שמונה עשרה.
לדעת התרומת הדשן, עיקר הקדיש הנאמר בסוף התפילה נספח לתפילת שמונה עשרה יחד עם סדר הקדושה שלפניו ונחשבים כגמר תפילת שמונה עשרה. ואף שהקדיש האחרון מתייחס גם לסדר הקדושה שלפניו, אין זה אלא מתוך כך שעיקרו מתייחס לתפילת שמונה עשרה, וממילא הוא כולל בתוכו גם את חלקי התפילה הטפלים לתפילת שמונה עשרה, וסדר הקדושה בתוכם. ולכן אם התחיל שליח הציבור את החזרה ויצאו חלק מן המתפללים, ניתן לומר את סדר הקדושה והקדיש שאחריה הנחשבים כגמר תפילת שמונה עשרה, שלא כדעת הרמב"ם.
אך קריאת התורה, שאינה מענין התפילה, אינה נגררת אחר שמונה עשרה והיא נחשבת דבר שבקדושה העומד בפני עצמו. וקריאת שמע וברכותיה אף הן אינן נגררות אחר תפילת שמונה עשרה ואף אינן נחשבות כהתחלת התפילה אלא כהכנה לתפילה,[28] משום שקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה הן שתי מצוות נפרדות. וכמו כן אף התפילה אינה נחשבת כטפלה לקריאת שמע, שכן תפילת שמונה עשרה חשובה יותר מקריאת שמע ודיניה חמורים יותר, ולכן קריאת שמע וברכותיה נחשבות כמצווה העומדת בפני עצמה.
בסימן יג כתב התרומת הדשן, שפסיעות שליח הציבור לאחר קדיש בתרא, הן כפסיעותיו של היחיד לאחר תפילת הלחש, אלא שפסיעותיו של שליח הציבור נתקנו לאחר הקדיש האחרון, המתייחס בעיקרו לשמונה עשרה: "וכן הדעת נוטה דחד עניינא אינון, דשליח ציבור אינו פוסע לאחוריו לאחר תפילתו שמתפלל בקול רם, אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנוה חכמים לשליח ציבור אחר כל תפילה, אלא שמפסיקים בקריאת ספר תורה, וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכהאי גוונא, כולהו לסדר התפילה באין, וקדיש לאחריהם חוזר עיקר על התפילה די"ח".[29]
מדברי התרומת הדשן נראה כי הסיבה שלא תקנו לשליח הציבור לפסוע שלש פסיעות לאחר חזרת הש"ץ אינה רק משום שלא תקנו לתפילת החזרה את מה שתקנו לתפילת הלחש,[30] ואף לא משום שקדיש זה הוא סיום כל תפילותיו של שליח הציבור,[31] אלא בשל כך שהקדיש האחרון מתייחס בעיקר לתפילת שמונה עשרה, ונחשב יחד עם סדר הקדושה שלפניו כגמר תפילת שמונה עשרה, ולכן על שליח הציבור לפסוע את שלוש הפסיעות שנתקנו ליחיד בסיום תפילת שמונה עשרה בלחש, בסוף הקדיש שהוא סיום תפילת שמונה עשרה לשליח הציבור.
♦

גם לדעת תרומת הדשן אמירת סדר הקדושה היא מצוה בפני עצמה

מדברי התרומת הדשן שכתב שבשל היותה של קריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה, אינה נגררת אחר תפילת שמונה עשרה, ואף אינה יכולה להחשב כהתחלת תפילת שמונה עשרה, נראה לכאורה שסדר הקדושה והקדיש שאחריו נחשבות כמצוה אחת עם תפילת שמונה עשרה, ולפי זה קשה להבין את הסיבה לאמירת קדיש לאחר התחנון לפני אמירת סדר הקדושה, מאחר שאמירת סדר הקדושה אינה מצוה בפני עצמה אלא המשכה של תפילת שמונה עשרה.[32]
אך בספר פחד יצחק (למפורנטי) חלק י ערך קדיש, הביא את תשובת עפר יעקב סימן נט, שאף לדעת התרומת הדשן הסובר שסדר הקדושה והקדיש נגררים אחרי תפילת שמונה עשרה, ניתן למנות שליח ציבור אחר לאמירת סדר הקדושה,[33] ואין צורך ששליח הציבור שאמר את תפילת החזרה ישמש כשליח ציבור גם באמירת סדר הקדושה, שכן אף שסדר הקדושה והקדיש שאחריו טפלים לתפילת שמונה עשרה, נחשבת אמירת סדר הקדושה כמצוה בפני עצמה, וזה לשונו:
"לכן נראה לי שהגם שהוא גמר התפילה, אין לחוש שיאמרנה מי שירצה, כי סדר קדושה מצוה בפני עצמה היא, ובשבתות וימים טובים ממתינים לאומרה עד קודם תפילת מנחה.
ולנו ראיה קצת מדברי בעל תרומת הדשן עצמו, שכתב בסוף התשובה הנ״ל דקריאת תורה בצבור חשיבא מילתא בפני עצמה, דהא קמן במנחה קורין קודם התפילה, ולא דמי לסדר קדושה דמענין תפילה ושבח הוא יש לומר דבתר תפילה גרירא, ואין ראיה לגמרי מהמתנת קדיש שלם, דהא קמן יום תפילת מוספין, אומרים קדיש שלם מיד אחר תפילת שחרית מפני שיש בלאו הכי קדיש שלם לאחר תפילת המוספין שחוזר וקאי גם כן על סדר הקדושה וקריאת התורה עד כאן. והגם שכתב דבתר תפילה גרירא, מכל מקום גם הוא יסבור דמצוה בפני עצמה היא, ולכן אומרים קדיש אחר תפילת י״ח, והרי היא כמו קריאת התורה, שהרי בשבתות וימים טובים אומרים אותה קודם תפילת מנחה, וביום שיש בו מוסף אחר קדושא דסידרא מנהגנו לומר חצי קדיש קודם מוסף, והנה בכמה מקומות נהגו שאחר קורא בתורה ולא הש״ץ, ואין לנו לחלק בזה מסדר הקדושה, דתרווייהו מצוה בפני עצמה היא, והקדיש קאי אכולהו, אתפילה, אקריאה ואסדר קדושה, והאומרו זריז ונשכר, והגם שאיחר לבא לבית הכנסת לפי עניות דעתי נראה דאין קפידא".
להסברו של העפר יעקב, גם לדעת תרומת הדשן, אמירת סדר קדושה היא מצוה בפני עצמה, שכן בסוף דבריו כתב התרומת הדשן, שלמרות שבתפילת שחרית, ביום שאין בו מוסף, קוראים בתורה לפני תתקבל, אין זו ראיה מוחלטת לכך שכל הנאמר לפני תתקבל נחשב כגמר תפילת שמונה עשרה וקריאת התורה נחשבת למצוה בפני עצמה, שכן במנחה קוראים בתורה לפני התפילה, וכן בימים שיש בהם תפילת מוסף אין קריאת התורה וסדר הקדושה נגררים אחר תפילת שמונה עשרה שבשחרית. ומכאן שגם לדעת תרומת הדשן יש להחשיב את סדר הקדושה כמצווה בפני עצמה שהרי היא נאמרת בשבתות וימים טובים לפני תפילת מנחה, אלא שבניגוד לקריאת התורה שאינה מענין תפילה ושבח ובשל כך אינה נגררת אחר תפילת שמונה עשרה כלל, הרי שסדר הקדושה למרות שהיא מצוה בפני עצמה, הרי שבשל היותה מענין תפילה ושבח, כאשר היא נאמרת לפני הקדיש האחרון ותתקבל, היא נגררת אחר תפילת שמונה עשרה של תפילת שחרית שלפניה, ונחשבת כגמר תפילת שמונה עשרה.
בכך מסביר העפר יעקב את הסיבה שיש לומר קדיש אחר תפילת שמונה עשרה, ואין די בקדיש שאחר סדר הקדושה, שכן אילו לא היה סדר הקדושה מצוה בפני עצמה אלא המשכה של תפילת שמונה עשרה, לא היתה סיבה להפריד ביניהם בקדיש, והקדיש האחרון הנאמר לאחר סדר הקדושה, היה מתייחס לכל הנאמר לפניו.
העפר יעקב דייק מדברי התרומת הדשן, שכתב בסוף דבריו שביום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם מיד לאחר תפילת החזרה של שחרית, "מפני שיש בלאו הכי קדיש שלם לאחר תפילת המוספין, שחוזר וקאי גם כן על סדר קדושה וקריאת התורה", שהקדיש האחרון שלאחר סדר הקדושה מתייחס לשמונה עשרה ולכל הדברים שנכנסו לסדר התפילה, ובתוכם לקריאת התורה אף שהיא בוודאי מצווה בפני עצמה ואף אינה מענין תפילה ושבח ובשל כך אינה נגררת אחר תפילת שמונה עשרה. אך תפילת תתקבל אינה מתייחסת לקריאת התורה, שכן קריאת התורה אינה מענין תפילה ושבח, ולכן אינה נגררת אחר תפילת שמונה עשרה, ועל פסוקים ודברי תורה לא ניתן לבקש תתקבל צלותהון, אלא היא מתייחסת לתפילת שמונה עשרה ולתפילות הטפלות לה בלבד, ולמרות זאת אין קריאת התורה מהווה הפסק בין תפילת שמונה עשרה לתפילת תתקבל.
♦

דעת הלבוש - הקדיש האחרון מתייחס לשמונה עשרה ולסדר הקדושה ואינו מתייחס לקריאת התורה

הלבוש באורח חיים סימן נה סעיף א, סובר כדעת תרומת הדשן שניתן לומר את תפילת תתקבל רק לאחר תפילת שמונה עשרה, אלא שלדעתו הקדיש האחרון מתייחס לתפילת שמונה עשרה ולתפילות הטפלות לה בלבד ולא לקריאת התורה, כפי שכתב שם וז"ל: "ואין פוחתין משבעה קדישים בכל יום כנגד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט, קסד), והם אלו: א' זה שהוא אחר פסוקי דזמרה. ב' אחר תפילת שמונה עשרה שהוא מצוה בפני עצמה. ג' אחר סדר קדושה שהוא גם כן דבר שבקדושה, וכאן אומרים קדיש שלם עם תתקבל צלותהון מפני שהוא כולל כל התפילה עם תפילת שמונה עשרה, ותתקבל צלותהון קאי דווקא אתפילת שמונה עשרה, דלעולם אין אומרים תתקבל צלותהון אלא אחר שאמרו תפילת שמונה עשרה... ומה שאין אומרים תתקבל מיד אחר תפילת שמונה עשרה, היינו משום דסדר קדושה בתר תפילה גרירא לפי שהיא מענין תפילה ושבח, ולכן ממתינין מלומר תתקבל עד אחר סדר קדושה כדי שיהא חוזר גם על סדר הקדושה. לפיכך ביום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם עם תתקבל מיד אחר תפילת שחרית, ואחר תפילת מוסף אומרים קדיש שלם עם תתקבל שנית על תפילת מוסף שחוזר וקאי גם כן על סדר קדושה, ד' ואחר כך אומרים עלינו לשבח וקדיש אחריו שיש בו פסוקים. ה' אחר אשרי שבמנחה שהוא מצוה בפני עצמה, מקבלתם ז"ל שאמרו (ברכות ד ע"ב) כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא: ו' אחר תפילת מנחה והוא שלם עם תתקבל דקאי אתפילה. ז' אחר ברכות קריאת שמע של ערבית. וכל אלו הם חובה מדברי חז"ל, אבל תפילת ערבית עם הקדיש שאחריה היא רשות כמו שיתבאר לפנינו בעזה"י".[34]
הלבוש סובר שאף שהסיבה לאמירת תפילת תתקבל לאחר סדר הקדושה ולא מיד לאחר שמונה עשרה, היא משום שסדר הקדושה הוא מענין תפילה ושבח, והוא טפל לשמונה עשרה, שהיא עיקר התפילה. ולכן ביום שאין בו תפילת מוסף לא ניתן לומר את תפילת תתקבל מיד לאחר תפילת שמונה עשרה, שכן נדרש לכלול בתפילת תתקבל המתייחסת לתפילת שמונה עשרה את כל חלקי התפילה הטפלים לה. אך ביום שיש בו מוסף ניתן להצמיד את הקדיש השלם לשמונה עשרה, כפי שראוי היה לעשות תמיד, משום שסדר הקדושה יכלל בקדיש תתקבל שלאחר תפילת מוסף כטפל לתפילת שמונה עשרה של תפילת מוסף.[35]
הלבוש בדבריו לא הזכיר את קריאת התורה, ומדבריו נראה שגם הקדיש האחרון שלאחר תפילת מוסף אינו מתייחס לקריאת התורה, שלא כדעת תרומת הדשן, אף שהוא מתייחס לסדר הקדושה שלפני מוסף. שכן בשל כך שקריאת התורה אינה מענין תפילה ושבח כסדר הקדושה, היא אינה טפלה לשמונה עשרה והיא מצווה בפני עצמה, אף שאינה מהווה הפסק בין שמונה עשרה לקדיש האחרון. וכן מפורש בדברי הלבוש באורח חיים סימן רצב סעיף א וז"ל: "ומה שאומרים קדיש אחר קריאת שני וחמישי שבחול, ואף על גב דאיכא למימר דלא הוי הפסק מה שאומרים אשרי ובא לציון בין הקריאה להקדיש שאומרים אחר סדר קדושה, דהא אותו קדיש קאי נמי אתפילה, שהרי אומר באותו קדיש תתקבל צלותהון וכו' כמו שנתבאר לעיל סימן נ"ה סעיף ג', ואם כן מסתמא קאי גם כן אקריאה שהיא אחר התפילה, דבשלמא בראש חודש וחולו של מועד דקדיש שאחר סדר קדושה לא קאי אתפילת שחרית, דהא אומרים קדיש שלם אחר תפילת שחרית, וקודם תפלת מוסף אין אומרים רק חצי קדיש כמו שכתבתי לעיל סימן הנזכר, אם כן אז שפיר הוי הפסק מה שאומרים אשרי ובא לציון בין הקריאה וקדיש שאחר סדר קדושה, אבל בשני וחמישי לא היה בדין שיהיה הפסק בין הקריאה והקדיש שאחר סדר קדושה, מאחר שאותו קדיש קאי גם כן אתפילת שחרית, ואם כן מסברא איכא למימר דקאי גם כן אקריאה שאחריה, ואם כן למה לי תו קדיש בפני עצמו על קריאת שני וחמישי, והיינו הטעם דאף על גב דאותו קדיש שאחר סדר הקדושה קאי גם כן אתפילת שחרית כמו על סדר קדושה, אפילו הכי לא קאי אקריאה, אף על פי שהקריאה היא אחר התפילה, משום דקריאת התורה בציבור חשיבא מילתא בפני עצמה כמו שנתבאר לעיל סימן הנזכר".
גם לדעת הלבוש סדר הקדושה הוא דבר שבקדושה בפני עצמו ולא המשך של תפילת שמונה עשרה, ולכן יש לומר קדיש אחר תפילת שמונה עשרה, שהיא מצוה בפני עצמה, אלא שבשל היותו של סדר הקדושה מענין תפילה ושבח הוא נטפל לתפילת שמונה עשרה, אולם בשונה מדעת התרומת הדשן, נראה שלדעת הלבוש הקדיש אינו מתייחס לקריאת התורה כלל, אלא הוא גמר תפילת שמונה עשרה ומתייחס לתפילת שמונה עשרה ולתפילות הטפלות לה בלבד.
הלבוש מסביר את הסיבה לכך שתפילת תתקבל מתייחסת לתפילת שמונה עשרה, ולא ניתן לאומרה לאחר אמירת סדר קדושה, בצורה שונה במעט מהסברו של התרומת הדשן. לדעת הלבוש הסיבה לכך היא משום שתוכנם של פסוקים אלו הוא תהילה ושבח או תחינה, ואינם נקראים 'צלותהון דישראל' כפי שתפילת שמונה עשרה היא תפילת ישראל, כמו שכתב הלבוש במנהגים סעיף כב וז"ל: "לעולם ביום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם אחר תפילת שחרית, או אחר ההלל אם הוא יום שיש בו הלל, כדי שיאמרו תתקבל צלותהון על תפילת שחרית, ואחר כך יחזרו ויאמרוהו שנית על תפילת מוסף, דלעולם אומרים קדיש שלם עם תתקבל אחר שהתפללו תפילת שמונה עשרה. ובחנוכה ופורים ותענית ובכל יום שאין בו מוסף אין אומרים קדיש שלם אלא אחר גמר התפילה קודם עלינו לשבח, שהכל תפילה אחת היא, לפיכך אומרים חצי קדיש אחר התפילה והתחינה, ואחר כך אומרים סדר קדושה לצרפה עם התפילה, ואחר כך אומרים קדיש שלם עם תתקבל לכלול הכל ביחד, וחוזר תתקבל צלותהון על התפילה של י"ח שהיא נקראת צלותהון דישראל, כי שאר העניינים והפסוקים אינן אלא שבחות ותהילות לשם יתברך או תחינות, ותחינות ותפילות שני עניינים הם".
הרי שבין לדעת תרומת הדשן ובין לדעת הלבוש קריאת התורה אינה הפסק בין תפילת שמונה עשרה לתפילת תתקבל, אף שתפילת תתקבל אינה כוללת בתוכה את קריאת התורה, ולדעת הלבוש אף הקדיש אינו מתייחס כלל לקריאת התורה, אף על פי כן קריאת התורה אינה הפסק בין תפילת שמונה עשרה לבין הקדיש. ועדיף לדחות את אמירת הקדיש השלם עד לאחר אמירת סדר הקדושה כדי לכלול בתוכו את כל חלקי התפילה, מאשר להצמיד את הקדיש לתפילת שמונה עשרה ולהשאיר חלקים מסוף התפילה שלא יכללו בקדיש, מלבד בימים שיש בהם מוסף שבהם מתאפשר להצמיד את הקדיש לתפילת שמונה עשרה כראוי, שכן הקדיש האחרון שבתפילת מוסף יכלול בתוכו גם את כל התפילות הנטפלות לתפילת מוסף, ובתוכם קריאת התורה וסדר קדושה.
להלכה פסקו הרמ"א והלבוש בסימן נה סעיף ג, כדעת תרומת הדשן שאם במהלך חזרת הש"ץ יצאו חלק מהמתפללים ניתן לומר גם את סדר הקדושה והקדיש שאחריו "שכל זה מגמר תפלת שמונה עשרה הוא ובתר שמונה עשרה גרירא, שהרי תתקבל קאי אתפלת שמונה עשרה כמו שכתבתי, וא"כ הכל חד עניינא הוא", בלשון הלבוש. ולדעתם לא ניתן לומר תתקבל על פסוקי סדר הקדושה כדעת תרומת הדשן.[36]
הרי שבאמירת תתקבל נחלקו הרמב"ם ותרומת הדשן. לדעת הרמב"ם אמירת תתקבל היא מנהג שנהגו העם לאומרה בסוף כל התפילות והבקשות. ולכאורה לדעת הרמב"ם תפילת תתקבל מתייחסת לכל הבקשות שבתפילה, ולכן נהגו העם לאומרה בסוף הקדיש האחרון. אך מדברי רבי אברהם בן הרמב"ם נראה כי לדעת הרמב"ם תפילת תתקבל מתייחסת בעיקרה לתפילת שמונה עשרה, ולמרות זאת נהגו העם לאומרה בקדיש האחרון. ומדברי רבי אברהם בן הרמב"ם נראה שניתן לאומרה בקדיש שאחר תפילת שמונה עשרה ויתכן שאף ראוי לעשות כן.
ולדעת רבינו מנוח והמחכים, הקדיש האחרון המסיים את תפילות החובה מהווה סיום תפילת החובה, והוא מבדיל בין עיקר התפילה לתוספות שנהגו להוסיף אחרי התפילה, ובשל כך הוא מתייחס לכל תפילות החובה שלפניו, הכוללות את שמונה עשרה וסדר הקדושה, ויש לומר את תפילת תתקבל המתייחסת לשמונה עשרה בקדיש המייחס לתפילת שמונה עשרה. והסיבה לדחיית אמירת תפילת תתקבל עד לקדיש האחרון היא כדי שלא יזלזלו המתפללים בסדר הקדושה וישארו בבית הכנסת עד לאחר אמירתו.
ואילו לדעת תרומת הדשן והלבוש, הסיבה לדחות את תפילת תתקבל עד לקדיש האחרון, היא כדי לכלול בה את סדר הקדושה, שכן הקדיש וסדר הקדושה שלפניו נחשבים כגמר תפילת שמונה עשרה.
♦

בירור דעת האגור

בתשובות עפר יעקב תשובה נט, הובאו דבריו בספר פחד יצחק (למפורנטי) חלק י ערך קדיש, כתב לחדש שהאגור בשם רבי אברהם ב"ר יצחק מנרבונא, הר"א אב"ד, סובר שסדר הקדושה והקדיש שאחריו אינם המשך של תפילת שמונה עשרה, ותפילת תתקבל אינה מתייחסת בעיקרה לשמונה עשרה, אלא היא מתייחסת לכל תפילות ישראל. וז"ל:
"איברא, דכד מעיינינן מה שכתב האגור בסימן צד וז״ל, השיב הראב״ד טעם על הקדישים שאומרים בתפילה, הא׳ אחר פסוקי דזמרא שיש להם הפסק הפסוקים, וקדיש אחר סיום תפילה מי״ח שהיא מצוה בפני עצמה ואינה דבוקה לאחריה, וקדיש אחר קריאת התורה שהיא מצוה בפני עצמה, וקדיש אחר הקדושה והיא דבר שבקדושה, וקדיש אחרי אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה, כדאמרינן בסוטה עלמא קאי אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא וכו'.
מכאן נראה דסדר קדושה מצוה בפני עצמה, ודייקינן דבתפילה הוסיף ואינה דבוקה לאחריה, ולשון תתקבל צלותהון ככולל כל תפילות ישראל מאיזה מין שתהיינה, ולכן לא תקנו לומר צלותנא ובעותנא, שפירושו תפילותינו ובקשותינו אלא ודאי שלא על הצבור הזה בלבד אנו מתפללים תתקבל וכו׳ אלא על כל ישראל, הן יחיד הן רבים, ולכן אנו אומרים תתקבל וכו׳ דכל בית ישראל, וממתינין לאמרו אחר גמר כל הבקשות הסדורות, כמו אנשי משמר שהיו מתכנסין בעריהם ומתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון".[37]
העפר יעקב מדייק מדברי האגור בשם הראב"ד, שתפילת שמונה עשרה אינה דבוקה לאחריה, ולדעת העפר יעקב, כוונת האגור היא שסדר הקדושה אינו טפל לשמונה עשרה אלא עומד בפני עצמו, ולכן יכול שליח ציבור אחר שלא אמר את תפילת החזרה לומר את סדר הקדושה. ומכך מסיק העפר יעקב שהאגור חולק על תרומת הדשן וסובר שתפילת תתקבל מתייחסת ישירות לכל התפילות מכל סוג שתהיינה ולכן ממתינים לאומרה עד לאחר גמר כל הבקשות הסדורות, ותפילת תתקבל צלותהון כוללת את כל סוגי התפילות מכל מין שתהיינה, בקשה, תחינה ושבח, ועל כולם מתייחסת תפילת תתקבל בצורה ישירה, ולדעת העפר יעקב בדעת האגור ניתן לומר את תפילת תתקבל גם על סדר הקדושה.[38]
ולפי דעה זו נראה שבמקרה הצורך ניתן יהיה לומר את תפילת תתקבל לאחר תפילת שמונה עשרה, ואחר כך לאומרה שוב לאחר קריאת המגילה על סדר הקדושה. וכן כתב בשו"ת חמדת צבי חלק א סימן ט אות יג [39]וכך היא דעת האליה רבה בסימן תרצ"ג ס"ק ה, מדברי מלבושי יום טוב על הלבוש ס"ק ב: "ואומרים הקדיש שלם כמות שהוא, ויחזור תתקבל על תפילה דבסדר קדושה דובא לציון (מלבושי יום טוב סק"ב). וכן נוהגין".[40]
הבית יוסף בתחילת סימן נה הביא את דברי האגור, ואחר כך הביא את מחלוקתם של הרמב"ם בתשובותיו ותרומת הדשן בשאלה האם ניתן לומר את סדר הקדושה והקדיש שאחריו כשיצאו חלק מהמתפללים ואין עשרה, ולא כתב שדברי האגור אינם כדעת תרומת הדשן, נראה מדבריו שדברי האגור אינם ענין למחלוקת זו כלל.
ובשולחן ערוך הרב בסימן נה סעיף א הביא את לשון האגור וכתב: "ב' אחר סיום תפילת י"ח, שהיא מצוה בפני עצמה ואינה דבוקה למה שלאחריה". ובסעיף ד כתב שאם יצאו חלק מהמתפללים ולא נשארו עשרה: "גומר אפילו קדושה, וכל תפילת י"ח, וסדר קדושת ובא לציון וקדיש שלאחריה שלא בעשרה, שכל זה מגמר תפילת י"ח הוא, ולכך אין שליח ציבור אומר קדיש שלם עד אחר סדר קדושה זו, ואותו קדיש שלם חוזר על תפילת י"ח, שהרי אומר תתקבל צלותהון", כדעת הלבוש ותרומת הדשן. הרי שגם להבנת הגר"ז, אין כל סתירה בין דברי האגור לדברי התרומת הדשן והלבוש, וגם לדעת האגור סדר הקדושה והקדיש שלאחריה הם טפלים לתפילת שמונה עשרה, וניתן לומר תתקבל רק לאחר תפילת שמונה עשרה, וגם אם הם מצוה בפני עצמה הרי שהם טפלים לשמונה עשרה כפי שכתב העפר יעקב בדעת תרומת הדשן.
תשובה זו הובאה בשבלי הלקט סימן ח,[41] ומקורה בתשובות הגאונים החדשות עמנואל (אופק) סימן לה וז"ל: "מן הדברים הללו יוצא להם שאם נתקבצו עשרה בני אדם לדבר מצוה, בין בתפילה בין בתלמוד תורה, צריכין לקדש, לכך אחר פסוקי דזמרה וסמוך לברוך הבוחר בשיר ובזמרה חי העולמים יקדישו פעם אחת, לפי שכבר סיימו את המצוה של פסוקי דזמרה ועכשיו יתחיל באחרת שהיא קריאת שמע בברכותיה לפניה ולאחריה, ושמא יפסקו בין מצות קריאת שמע לפסוק צדקה או לדבר אחר, או שמא יעכב עליהם מעכב מלקרות קריאת שמע ויצאו בלא קדיש, לכך נתקן הקדיש אחר פסוקי דזמרה. וקדיש יאמרו אחר כל סיום י"ח, שגם היא מצוה בפני עצמה ואינה מתחברת עם מה שיאמר אחריה. וקדיש אחר יאמרו אחר ספר תורה, מפני שקריאת התורה בציבור בעשרה. וקדיש אחר סדר קדושה, מפני שהוא גם הוא מצוה בפני עצמה והוא דבר שבקדושה ולא יפחות מעשרה".
כוונת הראב"י, השבלי הלקט והאגור, היא שלאחר כל מצוה יש לומר קדיש, וכשם שפסוקי דזמרה וקריאת שמע הן מצוות שונות שלאחריהן יש לומר קדיש, כך גם תפילת שמונה עשרה היא מצוה בפני עצמה הזוקקת קדיש לאחריה. אלא שבשונה ממצות קריאת שמע שהיא מצווה מן התורה וברור לכל שאינה חלק מפסוקי דזמרה, הרי שאמירת סדר קדושה נראית כהמשך התפילה, ולכך כתב הראב"י שתפילת שמונה עשרה אינה מתחברת למה שיאמר אחריה ויש לומר אחריה קדיש, וזו גם כוונת האגור שתפילת שמונה עשרה אינה דבוקה למה שיאמר אחריה. וכבר הובאו לעיל דברי העפר יעקב בדעת תרומת הדשן, שאף שסדר הקדושה היא מצוה בפני עצמה כקריאת התורה, הרי שהיא טפלה לשמונה עשרה, משום שבשונה מקריאת התורה, סדר הקדושה הוא מענין תפילה ושבח.
גם אם נאמר שלדעת האגור סדר הקדושה הוא מצוה בפני עצמה ואינו נספח לשמונה עשרה, נראה מדברי האגור שלא ניתן לומר תתקבל פעמיים בתפילה אחת גם במקרה הצורך, שכן האגור בהלכות תשעה באב סימן תתנח כתב: "מנהג ראבי"ה בליל ט' באב אומרים כל הקדיש וגם תתקבל קודם איכה, ובספר רוקח אומר חצי קדיש".
ונראה שדעת הראבי"ה היא שאף שבכל התפילות יש לומר קדיש תתקבל בסוף התפילה סמוך ליציאה מבית הכנסת, הרי שבתשעה באב שלא ניתן יהיה לומר תתקבל לאחר קריאת איכה וסדר הקדושה, יש להקדים את אמירתו לפני קריאת איכה, ואילו לדעת הרוקח אין לשנות את המנהג אף אם לא ניתן יהיה לומר תתקבל לאחר קריאת איכה. וכן הסביר מנהג זה במאמר מרדכי בסימן תקנט ס"ק א:[42] "ונראה לי טעם מנהג זה שאין אומרים תתקבל אחר תפילת י"ח, שלא לשנות משאר לילות שאין אומרים תתקבל כל שאומרים אחר כך סדר קדושה, ואחר סדר קדושה נמי אין אומרים אותו, לפי שכבר קראו איכה דכתיב ביה סתם תפלתי".
ונראה לכאורה שבין לדעת הראבי"ה ובין לדעת הרוקח לא ניתן לומר את תפילת תתקבל פעמיים בתפילה אחת, ומשנאמרה כבר על שמונה עשרה, אין לאומרה שוב על סדר הקדושה,[43] ולהלן נראה שגם המהרי"ל, רבו של אביו של בעל האגור,[44] סובר שתפילת תתקבל מתייחסת לשמונה עשרה ומשנאמרה פעם אחת לא ניתן לאומרה פעם נוספת על סדר הקדושה[45]. וקשה לומר שהאגור יחלוק על רבו המהרי"ל ויחדש חידוש כה גדול שלא כדברי הראשונים שקדמוהו ולא יציין זאת בצורה ברורה ומפורשת.
♦
המנהגים השונים במקום אמירת תתקבל בליל פורים

סדר רב עמרם גאון

בסדר רב עמרם גאון, מהדורת הרב פרומקין, סדר פורים חלק ב סימן סו כתב: "ומקדש ש״ץ קדיש כולו, וחתים עושה שלום... [46]ומכנסי כולהו ציבורא ושמעי קריאת המגילה". קטע זה נמצא רק בהוספות שבמהדורת הרב פרומקין.
כמו כן הר"י מלונדרץ בספרו עץ חיים, כתב בשם סדר העמרמי, שמקום אמירת תתקבל הוא לאחר תפילת הלחש, ונראה כי ההוספות שבסדר רב עמרם גאון מהדורת הרב פרומקין עמדו לנגד עיניו. ככל הנראה, המקור לחלק מההוספות שבמהדורת הרב פרומקין הוא בסידור גאונים קדום.[47]
הקדיש השלם שלאחר קריאת המגילה ואמירת סדר הקדושה, מופיע אף הוא בסדר רב עמרם סימן עא: "ולאחר שקורין את המגילה בפורים בין ביום ובין בלילה, אומרים ובא לציון גואל סדרא וקדיש, וכן מנהג בשתי ישיבות".
ובסדר תפילת שחרית סימן סה כתוב: "ואומר יתגדל עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן, ומוסיף תתקבל צלותהון ובעותהון דבל בית ישראל קדם אבוהון ואמרו אמן". קטעים אלו מופיעים בכל כתבי היד של סדר רב עמרם גאון.
כתבי היד השונים שיוחסו לרב עמרם גאון, הביאו לכך שרבי אברהם ב"ר נתן מלוניל הביא בספר המנהיג את דברי רב עמרם גאון, שבליל פורים יש להמתין באמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה, ואילו הר"י מלונדרץ הביא את דברי רב עמרם גאון כמקור למנהג לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש, אך סדר רב עמרם לא הובא כמקור לאמירת תתקבל פעמיים[48].
נראה שבתקופת הגאונים נהגו לומר קדיש ותתקבל לאחר קריאת המגילה וסדר הקדושה, כפי שנהוג לומר קדיש שלם בתפילת שחרית לאחר סדר הקדושה, ולפי ההוספות שבמהדורת פרומקין שכאמור, מקור חלקן בסידור גאונים קדום, מדובר בקדיש שלם נוסף הנאמר לאחר סדר הקדושה,[49] אך לא ברור שהוספות אלו מתייחסות למנהג הכתוב בסדר רב עמרם.
אם אכן ההוספות שבמהדורת הרב פרומקין, לפיהן יש לומר קדיש שלם לאחר תפילת הלחש, מתייחסות לנאמר בסדר רב עמרם והכוונה היא לקדיש שלם נוסף, נראה שהסיבה לאמירת הקדיש הנוסף היא כדי לא לשנות את הנהוג לומר קדיש שלם לאחר סדר הקדושה בכל תפילה שבה נאמר סדר הקדושה בתפילת שחרית של כל יום ובתפילת ערבית של מוצאי שבת.
בכל כתבי היד של סדר רב עמרם גאון נכלל הקדיש הנאמר לאחר סדר הקדושה בליל פורים, עם הקדיש הנאמר ביום לאחר סדר הקדושה שבתפילת שחרית כלשונו של סדר רב עמרם: "ולאחר שקורין את המגילה בפורים בין ביום ובין בלילה, אומרים ובא לציון גואל סדרא וקדיש".[50] נראה כי אמירת תתקבל לאחר סדר הקדושה בלילה וביום מנהג אחד הם, והסיבה להמתנה באמירת הקדיש השלם, היא כדי לא לשנות את המנהג לומר קדיש שלם לאחר סדר הקדושה בכל תפילה שבה נוהגים לומר סדר קדושה.
את הצורך באמירת תתקבל לאחר תפילת הלחש בתקופת הגאונים, קשה להסביר בקיומה של הפסקה ארוכה עד לצאת הכוכבים שבה יצאו המתפללים מבית הכנסת ושבו לביתם,[51] שכן בשונה ממנהג גאוני ארץ ישראל שנהגו להתפלל ערבית מבעוד יום, (כפי שנהגו בצרפת ובאשכנז בתקופה מאוחרת יותר) גאוני בבל התפללו ערבית בזמנה, כפי שכתב רב האי גאון בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן עו: "וששאלתם צבור דמצלו תפלת ערבית וקרו קריאת שמע קודם צאת הכוכבים, ולא יכיל איניש לעכובינהו, דבעונות כמה קהילות הקילו על נפשייהו בכך ומצלו קודם צאת הכוכבים, איזה מהם עדיף, דליצלי איניש בהדי צבורא ח"י ברכות משום ברב עם הדרת מלך, ושביק קריאת שמע וברכות שלפניה ושלאחריה עד צאת הכוכבים, או לעכובי עד צאת הכוכבים ומתפלל ביחיד וסומך גאולה לתפלה כרבי יוחנן, רבנן דבארץ ישראל הכין עבדין, מצלו של ערבית ובתר הכי קרי קריאת שמע בזמנה, ולא איכפת להו למסמך גאולה לתפלה בערבית".
אף שבסדר רב עמרם אכן מוזכרת המתנה להתכנסות הציבור והתארגנות לקריאת המגילה המוזכרת בליל פורים: "ומכנשי כולהו ציבורא ושמעי קריאת המגילה", הרי שהפסקה זו אינה הסיבה להקדמת אמירת תתקבל בקדיש שלאחר תפילת הלחש, שכן הפסקה זו נהגה גם בתפילת שחרית של פורים, כפי שכתב בסדר רב עמרם חלק א סימן עג גרס: "וכד מסיימין כהן לוי וישראל, מנח ליה לספרא בדוכתי מיקריה ואמרין כולו. ומתכנשין צבורא ויתבין עד דשמעין לקריאת מגילה מפי ש״ץ דקרי לה בדוכתא לעיל, וקודשא דסדרא וקדיש עד עושה שלום". ולמרות הפסקה זו לא הוזכר בסדר רב עמרם שבתפילת שחרית של פורים יש לומר קדיש תתקבל לפני ההפסקה לאחר קריאת התורה.
נראהנב כי הסיבה לאמירת תתקבל לאחר תפילת הלחש, היא מכיון שבליל פורים סיום תפילת הלחש הוא סיום התפילה, וסדר הקדושה הנאמר לאחר קריאת המגילה אינו חלק מסדר התפילה, ואמירתו היא בשל קריאת המגילה,נג ולכן יש לומר קדיש ותתקבל עם סיום תפילת ערבית שהוא בסיום תפילת שמונה עשרה.[52]
אמנם[53]בתפילת שחרית, שאמירת סדר הקדושה היא מדינא דגמרא, והיא נחשבת כחלק מתפילת החובה, ולסדר התפילה היא באה, הרי שסיומה של תפילת שחרית ותפילת שליח הציבור הוא לאחר אמירת סדר הקדושה, ולכן יש לומר את הקדיש רק לאחר סדר הקדושה.
♦

מנהג מצרים הקדמון

בין כתבי היד שבגניזה הקהירית יש שני כתבי יד העוסקים בדיני חנוכה ופורים. כתבי יד אלו כתובים בערבית יהודית ובאותיות עבריות.
בקטע שכתה"י הראשון[54] כתוב שלפני תפילת הלחש של ליל פורים יש לומר "קדיש עד לעילא" ולאחר תפילת הלחש יש לומר "קדיש כאמל", כלומר, קדיש שלם, ובקטע שבכתה"י השני[55] שהוא המשכו של הקטע הקודם, כתב לאחר אמירת סדר הקדושה בליל פורים "ונם קדיש כאמל" כלומר, ואומר קדיש שלם.
כאשר הפניתי את הרב יהודה זייבלד שליט"א לקטעי גניזה אלו, הוא זיהה אותם כחלק מסידור רס"ג מעובד, שנוסח התפילה שבו הוא בנוסח מצרים הקדמון, הנוסח שנהג במצרים לפני התפשטותו של נוסח רס"ג.נו המנהג לכפול את אמירת תתקבל המופיע בסידור זה, הוא עדות קדומה נוספת למנהג לומר קדיש שלם פעמיים בליל פורים.[56]
את המנהג במצרים לכפול את אמירת תתקבל בכל ליל פורים, קשה להסביר בקיומה של הפסקה להתאספות הציבור, שכן כלל לא הוזכרה בסידור זה הפסקה כל שהיא. נראה כי אמירת תתקבל בפעם הראשונה היא בשל סיום תפילת ערבית, ואילו אמירת תתקבל בפעם השניה היא כדי לשמור על המנהג לומר תתקבל לאחר סדר קדושה בכל תפילה שבה נאמר סדר הקדושה, בתפילת שחרית של כל יום ובתפילת ערבית של מוצאי שבת.
♦

המנהג בתימן

אמירת סדר הקדושה לאחר המגילה לא הוזכרה בדברי הרמב"ם, ואכן למנהג תימן הבלדי לא נהגו לומר את סדר הקדושה לאחר קריאת המגילה, וקריאת המגילה היא לאחר תתקבל ועלינו לשבח, כמו שכתב המהרי"ץ[57] בסידורו עץ חיים חלק א דף קסד ב : "ולא נהגו לומר סדר קדושה כלל".
ובדף קסו בסדר שחרית כתב המהרי"ץ: "ואחר שמשלימין התפילה קורין המגילה. ודע דאף על פי שכתוב בשולחן ערוך לקרות המגילה קודם ואתה קדוש, גם לומר ואתה קדוש אחר קריאת המגילה בלילה, הוא לפי המנהג, לא מן הדין, כי בתלמוד לא נזכר זה ולא רמז לזה, וכבר כתב הרב דבר שמואל סימן קכח, שבדבר שלא נזכר בתלמוד ויש בו חילופי מנהגים, אין להכריח לשנות המנהג אחר ויחזיקו במנהגם, ונהרא נהרא ופשטיה".

המנהג בספרד

בספרד היה המנהג הנפוץ לומר קדיש תתקבל בליל פורים רק לאחר סדר הקדושה, כפי שכתב רבי ישראל ב"ר יוסף הישראלי [58]בספר מצוות זמניות הלכות פורים: "ויאמר שליח ציבור קדיש עד "לעילא", ויברך הקורא את המגילה שלש ברכות...הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע, אחר כך אומר סדר קדושה וקדיש תתקבל".[59]
וכן כתב האבודרהם[60]: "ואומר שליח ציבור קדיש עד לעילא. ואינו אומר תתקבל, לפי שצריך לומר סדר קדושה אחר קריאת המגילה ואז יאמר תתקבל".[61] מנהג זה מופיע ברוב סידורי מנהג ספרד שלפנינו.[62]
מדברי האבודרהם נראה כי הסיבה לומר קדיש ותתקבל לאחר קריאת המגילה, היא משום שיש לכלול בתפילת תתקבל גם את סדר הקדושה שנהגו כולם לאומרה, ומעיקר הדין יש לומר את תפילת תתקבל בסוף התפילה, בקדיש הנאמר "אחר שגומר התפילה, שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין" כלשון הרמב"ם, והאבודרהם נקט כדבר פשוט שאין מקום לכפול את אמירת תתקבל.
אך במנורת המאור לרבי ישראל ב"ר יוסף אלנקאוה [63]הלכות תפילה פרק ב הלכות פורים כתב: "ואחר שמתפללין, אומר שליח ציבור קדיש תתקבל יהא שלמא וכו'. וקורא את המגילה, להוציא את הרבים ידי חובתן, ומברך לפניה ולאחריה, כמו שכתבתי. ואחר קריאתה אומר ובא לציון, וסדר קדושה, וקדיש יהא שלמא". מנהג זה מופיע בכמה מסידורי ספרד,סד ונראה שההסבר שבדברי האבודרהם נועד לשלול מנהג זה.[64]

המנהג בצרפת

על המנהג בצרפת בתקופתו של רש"י[65] ניתן ללמוד מדברי מחזור ויטרי[66] בסימן רנ"א: "ועומד החזן ואומר ואתה קדוש. וכל סדר קדושה, יתגדל, תתקבל",סז נראה כי מנהג זה היה המנהג הפשוט בצרפת בתקופתו של רש"י.[67]
ואכן בסדר טרוייש[68] סימן ב הביא את המנהג לומר תתקבל לאחר סדר הקדושה כמנהג הפשוט: "לעולם כשיש מוסף, אומר תתקבל בקדיש שלפני התורה, כי לשון תתקבל צלותהון מוסף לי"ח, וכשאין מוסף, אומר קדיש עד דאמירן לפני קריאת התורה ולאחריה קודם תהילה, ולפני תהילה ביום שקורין בתורה, ודוחין תתקבל עד אחר סדר קדושה, ועל כן בפורים לפני מגילת אסתר, ובט' באב לפני מגילת איכה וסדר קדושה, אומר קדיש עד דאמירן, ולאחריהם בתתקבל,[69] ומאחר להנהיג סדר שאר הימים, ואם ירצה לומר קדיש בתתקבל לפניהם, ולאחריהם בלא תתקבל".
מדברי סדר טרוייש נראה כי המנהג הפשוט בטרוייש היה לומר תתקבל לאחר סדר הקדושה, והמנהג להקדים את אמירת תתקבל לא היה מנהג פשוט אלא מנהג אפשרי.[70]
כמו כן נראה מדבריו כי המנהג לומר תתקבל רק לאחר סדר הקדושה שהובא במחזור ויטרי ובסדר טרוייש כמנהג פשוט, אינו מעיקר הדין כפי שמשמע מדברי האבודרהם, אלא רק כדי "להנהיג סדר שאר הימים" כלומר, שלא לשנות את המנהג שנהגו בכל תפילה שאין בה תפילת מוסף ואומרים בה סדר קדושה, שלא לומר קדיש ותתקבל עד לאחר אמירת סדר הקדושה, "ודוחין תתקבל עד אחר סדר קדושה", ולכן אף שתפילת ערבית הסתיימה לאחר תפילת הלחש, ואמירת סדר הקדושה אינה נגררת לתפילת שמונה עשרה, אלא לקריאת המגילה, נהגו לומר קדיש ותתקבל רק לאחר סדר הקדושה.
מכך שסדר טרוייש אינו מזכיר את מנהג הכפלת אמירת תתקבל בליל פורים, ומדגיש כי האומרים תתקבל לפני קריאת המגילה אומרים לאחריה קדיש ללא תתקבל, נראה כי בזמנו לא נהגו בטרואה ובחבל שמפן שבצרפת לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים.
אך התוספות במסכת מגילה דף ד א ד"ה פסק, כתבו את המנהג להקדים את אמירת תתקבל לאחר תפילת הלחש כמנהג יחיד: "ובליל י"ד לאחר תפלת מעריב אומר קדיש שלם, ואחר כך קורא את המגילה". התוספות למסכת מגילה חוברו ככל הנראה על ידי רבי יהודה שירליאון,[71] ונראה כי המנהג להקדים את אמירת תתקבל היה המנהג הפשוט בדמפייר,[72] אף שמדברי סדר טרוייש נראה כי בטרואה הסמוכה עדיין השתמר המנהג הקדום שנהגו בו בימי רש"י כמנהג פשוט[73].
המנהג לומר תתקבל לפני קריאת המגילה, הובא גם בספר המחכים לרבי נתן ב"ר יהודה[74] כמנהג יחיד: "פורים ערבית והוא רחום וברכו, קריית שמע בברכותיה, קדיש קצר, ומתפלל י"ח ברכות ומזכיר על הנסים, קדיש שלם, וקורא המגילה, ולאחריה מברך האל הרב ריבנו וכו' קדיש שלם בלא תתקבל, פיטום הקטורת,[75] קדיש של קטן".[76]
מדברי המחכים כי הוא בא לשלול את האפשרות לומר תתקבל פעם נוספת, שכפי שנראה מדברי סדר טרוייש לא נהגו בכך בצרפת בזמנו.
אף מדברי ספר המחכים נראה כי המנהג הפשוט במקומו היה להקדים את אמירת תתקבל ולאומרה לאחר תפילת הלחש, והמנהג להמתין באמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה המוזכר בסדר טרוייש, נהג כמנהג פשוט בטרואה בלבד.
כמו כן הר"י מלונדרץ, בספרו עץ חיים המייצג את מנהג אנגליה שהוא ענף של מנהג צרפת, כתב את המנהג להקדים את אמירת תתקבל בליל פורים, כאשר הוא מציין כמקור למנהג זה את סדר רב עמרם גאון[77].
נראה כי עם הזמן השתנה המנהג גם בטרוייש, כפי שכתב רבי ברוך ש"ץ מטרוייש בספר המנהגים[78]: "על הניסים בהודאה, קדישעט ...ואומר קוראי מגילה, ואתה קדוש, פיטום הקטורת... קדיש, עלינו לשבח". ובמוצאי שבת הוסיף אמירת ויהי נועם לאחר המגילה.[79]
כמו כן החכם הצרפתי רבי ידידיה בן רבי מרדכי,[80] כתב בסדר המנהגים שחיבר: "בליל פורים אחר תפילת ערבית יאמר קדיש בתתקבל, ומיד באים כל העם לשמוע קריאת המגילה... ומוצאי שבת אחר קריאת המגילה אומר ויהי נועם, ואתה קדוש, ויתן לך". גם לספרו של רבי ידידיה זיקה למנהגי טרוייש.
מדברי שני חכמים אלו נראה שבתקופה זו השתנה המנהג לחלוטין גם בטרוייש, והמנהג להקדים את אמירת תתקבל נהג בצרפת כמנהג יחיד.
נראה שבעקבות דבריהם של סדר טרוייש והמחכים שאין לומר תתקבל פעם נוספת לאחר סדר הקדושה, לא רווח המנהג לכפול את אמירת תתקבל בצרפת, אך ככל הנראה, קהילות שונות נהגו בכך בתקופה מאוחרת[81].

המנהג בפרובנס

בפרובנס היה המנהג הנפוץ לדחות את אמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה, כפי שכתב רבי אברהם ב"ר נתן מלוניל [82]בספר המנהיג הלכות מגילה מדברי רב עמרם גאון: "וכן כתב רב עמרם ז"ל, דאחר קריאת המגילה ביום ובלילה אומר ובא לציון וכולה קדישא דסדרא וקדיש, וכן מנהג בשתי ישיבות". ולא הזכיר אמירת קדיש שלם לאחר תפילת הלחש.
וכן כתב רבי משה ב"ר שמואל[83] במנהג מרשילייאה מנהג פורים: "ואחר התפלה יאמר קדיש קצר, ומברך 'על מקרא מגילה' ו'שעשה נסים' ו'שהחיינו' וקורא...ואחר כך אומר 'ואתה קדוש' סדר קדושה... ואחר כך קדיש שלם ו'עלינו לשבח'".
אמנם רבי אהרן הכהן מנרבונה בספרו ארחות חיים[84] חלק א הלכות מגילה ופורים אות כט כתב שני מנהגים: "ואחר תפלת ערבית אומרים קדיש זוטא, ואין אומרים תתקבל לפי שעתיד לומר סדר קדושה אחר המגילה. ויש מקומות אומרים תתקבל...ואחר כך אומרים סדר קדושה... ואחר כך אומרים קדיש שלם והולכין לבתיהם לשלום", אך נראה מדבריו שהמנהג הפשוט בפרובנס היה לומר תתקבל רק לאחר סדר הקדושה, ואכן בכלבו סימן מה הובא מנהג זה בלבד: "ואחר תפלת ערבית אומר קדיש זוטא, ואין אומר תתקבל לפי שעתיד לומר סדר קדושה אחר המגילה".[85]
אך בעוד מדברי הארחות חיים נראה כי הטעם לדחיית אמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה הוא בשל הצורך לומר סדר קדושה בתפילת ליל פורים[86], הרי שרבי מרדכי כרמי[87] רבה של קהילת קארפינטראץ ששימרה חלקים ממנהג פרובנס, בספרו מאמר מרדכי סימן תקנ"ט ס"ק א, באר את טעמו של המנהג לדחות את אמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה בדרך אחרת: "ונראה לי טעם מנהג זה, שאין אומרים תתקבל אחר תפילת י"ח, שלא לשנות משאר לילות שאין אומרים תתקבל כל שאומרים אחר כך סדר קדושה". ולכן גם בליל תשעה באב שלמנהג קארפינטראץ לא ניתן יהיה לומר תתקבל לאחר קריאת איכה ואמירת קינות, אין לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש.[88]
♦

המנהג באיטליה

באיטליה נהגו בליל פורים שאינו חל במוצאי שבת,[89] לומר קדיש ותתקבל לאחר סדר הקדושה, כמו שכתב רבי יחיאל בן יקותיאל הרופא ממשפחת הענוים מרומא[90] בספרו תניא רבתי סימן מ אות לז: "לאחר קריאת המגילה אומר ובא לציון גואל, ואני זאת בריתי, ואתה קדוש וכולא סדרא וקדיש גמור, והולכים לבתיהן לשלום".
וכן כתב רבי משה ב"ר יקותיאל מן האדומים מרומא[91] בספר התדיר סימן יח: "ואחר קריאת המגילה אומר ובא לציון ואתה קדוש וקדיש גמור". מנהג זה הובא בכל מחזורי איטליה.
♦

המנהג באשכנז

באשכנז היה המנהג הקדום לומר תתקבל לאחר סדר הקדושה, כפי שכתב בליקוטי הלכות דינים ומנהגים מחכמי אשכנז הראשונים, המיוחס לרבי שמואל בן רבי שלמה[92] :"ולאחר תפילת ערבית קורין את המגילה ומברכין לפניה ולאחריה ואשר הניא, ויורד שליח ציבור לפני התיבה ומתחיל ואתה קדוש וקדיש, ואחר תפילת ערבית י"ח קדיש עד לעילא וקורא את המגילה". וכן הוא בקובץ מנהגים מחכמי צרפת ואשכנז:[93] "ואם מוצאי שבת[94] הוא, אחר שסיים שמונה עשרה אומר קדיש בלא תתקבל, וקורא המגילה, וכשמסיים המגילה מתחיל ויהי נועם ואתה קדוש". מנהג זה נהג גם בתקופות מאוחרות יותר והובא במנהגים לרבי יצחק הלוי מדורא.
בתקופתו של הרוקח[95] החלו ספקות באשר למקומה של אמירת תתקבל בליל פורים,צו כפי שנכתב בקובץ מנהגי וורמייזא ומגנצא דבי רש"י ורבותיו ומנהגי אשכנז של הרוקחצז אות ה, מתוך כתבי הרוקח: "והעם מסופקין בקדיש שבערב קודם קריאת המגילה." בכתב יד זה לא נאמר כיצד נוהגים למעשה בכל ליל פורים.[96][97]
הרוקח בהלכות פורים סימן ר"מ כתב: "וכשחל פורים במוצאי שבת, יתפלל בלחש ואומרים קדיש משלם, ויהי נועם לאחר קריאת המגילה,[98] ואתה קדוש, וסדר קדושה". מכך שבדברי הרוקח אין התייחסות מפורשת לליל פורים שאינו חל במוצאי שבת, נראה שבכל ליל פורים יש לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש.
מדברי הרוקח שכתב בהלכות פורים סימן רלט: "בערבית לאחר סיום כל התפילה, קורין את המגילה ומברך אחריה, ויורד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש וכל סדר קדושה", ובהלכות קדיש קדושה וברכו סימן שסב כתב הרוקח: "כללו של דבר, אין אומר תתקבל אלא אחר סיום תפילה", וכן כתב בפירושי סידור התפילה לרוקח עז קדיש עמוד תלט: "תתקבל, לפי שרוצה לסיים התפילה אומר תתקבל, כמו יהיו לרצון אמרי פי אחר י"ח ברכות", נראה כי מעיקר הדין היה צריך לומר קדיש ותתקבל מיד לאחר סיום תפילת הלחש שלדברי הרוקח היא "סיום כל התפילה", שכן קריאת המגילה וסדר הקדושה שלאחריה אינם חלק מסדר התפילה.
בתקופה זו החלו קהילות רבות לשנות את המנהג ולהקדים את אמירת תתקבל לאחר תפילת הלחש כפי שכתב בקובץ מנהגים[99] מבית מדרשו של מהר"ם מרוטנבורג: "ואומר על הניסים וחוזר לתפילתו, וגומר ואומר קדיש שלם, כן הנהיג מורנו הרב ר' שמואל ז"ל, ואומר ואתה קדוש וגומר סדר קדושה". מכך שאין כל התייחסות לקדיש שלאחר סדר הקדושה, נראה שתקנת רבי שמואל היתה רק להקדים את אמירת תתקבל לאחר תפילת הלחש, ולא כללה את אמירת תתקבל פעם נוספת לאחר סדר הקדושה.
אמנם במנהגי סדר רוטנבורג[100] מוזכר המנהג לומר בכל ליל פורים את תפילת תתקבל לאחר תפילת שמונה עשרה לפני ההפסקה, ופעם נוספת לאחר סדר הקדושה כפי שנהגו לומר תתקבל לאחר סדר הקדושה בכל ימות השנה, בתפילת שחרית ובתפילת בערבית של מוצאי שבת, אך לא כחלק מתקנתו של רבי שמואל הלוי: "במעריב אומר על הניסים בהודאה בקווינו לך, ואומר קדיש שלם וכך הנהיג הרב שמואל הלוי ז"ל,[101] ועולה הקורא על המגדל... מנ"ח, ואומר האל הרב את ריבנו עד האל המושיע, והציבור אומר אשר הניא, ואינו אומר קדיש אחר המגילה אלא יורד מן המגדל, ומתחיל ואתה קדוש וכל סדר קדושה וקדיש שלם".[102]
מכך ששמו של רבי שמואל הלוי הוזכר כמי שהנהיג לומר תתקבל בקדיש הראשון בלבד, נראה כי אמירת קדיש השלם פעם נוספת לאחר הקדושה אינה חלק מתקנתו של רבי שמואל הלוי, אלא הונהגה בזמנו או בזמן מאוחר יותר כדי לשמור על המנהג לומר קדיש תתקבל לאחר סדר הקדושה. טעם זה עומד בבסיס המנהג שנהגו בו עד לזמנו של רבי שמואל, לאחר את אמירת תתקבל עד לאחר אמירת סדר הקדושה, ומשאמירת תתקבל הוקדמה לקדיש שלאחר תפילת הלחש, הונהגה אמירה נוספת לשמירה על המנהג לומר תתקבל לאחר אמירת סדר קדושה.
כמו כן בפסקי רבינו יוסף, תלמידו של רבי שמואל הרואה,[103] אות שמ כתב: "ערב הפורים אחר תפילת ערבית אומר קדיש שלם, ומברך מנ"ח וקורא המגילה". גם בפסקי רבי יוסף לא הוזכרה אמירת תתקבל פעם נוספת לאחר סדר הקדושה.
אמירת תתקבל פעמיים בליל פורים הוזכרה גם במנהגי רבי חזקיה ממגדבורג[104]: "ואומר על הניסים יתגדל ותתקבל...ואומר אשר הניא וכל הענין, ויעמוד החזן ואומר ואתה קדוש... ואומר יתגדל ותתקבל".
תלמידו רבי חיים פלטיאל[105] הביא אף הוא מנהג זה: "אומר על הניסים, ועל כולם וכו' יתגדל ותתקבל... ואחר הקריאה מברך האל הרב את ריבנו ואשר הניא וכל הענין, ויעמוד ויאמר החזן ואתה קדוש יתגדל ותתקבל".
לעומתם רבי יצחק ב"ר מאיר הלוי מדורא בעל שערי דורא[106] החזיק במנהג הקדום לומר תתקבל רק לאחר סדר הקדושה, כפי שכתב במנהגים ישנים מדורא[107]: "לאחר שיאמרו אשר הניא וכו', יעמוד החזן ויאמר ואתה קדוש, סדר קדושה וקדיש שלם".[108] מנהג זה כתב גם האגודה במסכת מגילה ג ב.[109]
הספקות באשר למקומה של תפילת תתקבל בליל פורים, הובאו גם במנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג[110]: "קדיש שלם אומרים אחר גמר תפילות כשיוצאים מבית הכנסת,...והעם מסופקים בקדיש שבערבית קודם קריאת מגילה".
אך בסדר פורים שבמנהגים דבי מהר"ם כתוב הלכה למעשה: "ואומר אחר תפילת ערבית קדיש שלם, וימתין עד צאת הכוכבים, ועומד הקורא ופותח את המגילה", הנהגה זו היא כמנהג שהנהיג רבי שמואל הלוי, וכן כתבו תלמידי המהר"ם מרוטנבורג, הגהות מיימוניות סוף הלכות מגילה,[111] והפרנס סימן רע.[112] במקורות אלו לא הוזכר המנהג לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים ולאומרה פעם נוספת לאחר סדר הקדושה.
מדברי מנהגים דבי מהר"ם ניתן להבין שהסיבה לאמירת קדיש ותתקבל לפני קריאת המגילה, היא בשל ההמתנה הארוכה עד לצאת הכוכבים, וכן כתב המהרי"ל בתשובותיו החדשות סימן נ"ד: "ונראה לי דהתם רגילים להפסיק זמן ארוך ולילך לבתיהם".[113]
קיומן של דעות שונות באשר למקום אמירת תתקבל בליל פורים הוזכר גם בקיצור מנהגי מהר"ם מרוטנבורגקיד: "ויש דעות על קודם המגילה בלילה, ונהגו בקדיש שלם". ובסדר פורים כתב כמנהג פשוט למעשה: "ערב פורים אחר תפילת ערבית, אומר קדיש של(ו)ם קודם קריאת מגילה".[114]
שני המנהגים מוזכרים גם בספר אמרכל[115]: "בליל י״ד, אחר שסיימו כל התפילה וכל הקדיש, יקרא המגילה, ובמענצא אינו מחייבים הקדיש אלא לקורא המגילה"[116] מדברי האמרכל נראה שלמנהג הפשוט הקדיש השלם נאמר במקומו הראוי להאמר מעיקר הדין, עם סיום התפילה.
אמירת תתקבל פעמיים בכל ליל פורים מוזכרת ברוב כתבי היד של מנהגי רבי אברהם קלויזנר[117] סימן פב: "בתפילת ערבית כשמגיע עד כי לא תמו וכו' קוינו לך אומרים על הניסים, וקדיש שלם. ומברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מקרא מגילה שעשה ניסים ושהחיינו וקורין המגילה, לאחר הקריאה מברך האל הרב את ריבינו ואשר הניא ויעמוד ויאמר ואתה קדוש, ואין אומרים ובא לציון לפי שאין אומרים גאולה בלילה, יתגדל ותתקבל".[118]
מנהג לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים הוזכר גם במנהגים של כל השנה מאשכנז[119]: "בלילה לאחר תפילת שמונה עשרה של ערבית, אומר קדיש כולו ויתחיל המגילה, ולאחר קריאתה יאמר ואתה קדוש יושב וגומר סדר קדושה, קדיש שלם". ספר המנהגים של כל השנה של קהילת רגנשבורג [120]מעיד אף הוא על מנהג זה: "ערבית אומר על הניסים וקדיש שלם,... ואחר המגילה האל הנאמן הרב את ריבנו ואשר הניא, והש"ץ אינו אומר להודיע שכל וכו' ולא שושנת יעקב, ויעמוד ויאמר ואתה קדוש וקדיש שלם".
המהרי"ל,[121] תלמידו של רבי אברהם קלויזנר, נהג להקדים את אמירת תתקבל לקדיש שלאחר תפילת הלחש, כפי שכתב בתשובותיו סימן נ"ו: "נהגינן כסדר הרוקח, גומר קדיש שלם קודם קריאת מגילה כשאר שנים", אך המהרי"ל אינו מזכיר יותר מקדיש שלם אחד.
ובתשובותיו החדשות סימן נד, כתב המהרי"ל בביאור ההבדל שבין ליל תשעה באב שבו נהגו במקומו לומר חצי קדיש לפני איכה, לבין ליל פורים שבו נהגו כמנהגם של הרוקח והמהר"ם לומר קדיש שלם לפני המגילה: "ונראה לי דהתם רגילים להפסיק זמן ארוך ולילך לבתיהם, וגם שאומרים תתקבל לא מפסיקינן מן התפילה".
מכך שהמהרי"ל אינו מזכיר יותר מקדיש שלם אחד, ואף אינו תמה על המנהג לכפול את אמירת תתקבל מצד עצמו, אלא התמיהה היא רק מתוך השוואה לתשעה באב, כאשר התמיהה היא רק על השוני שבין תשעה באב לפורים, ולא על הסיבה לאמירת תתקבל פעמיים בליל פורים, נראה כי המהרי"ל, שללא ספק ידע על המנהג לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים,[122] לא ראה את אמירת תתקבל פעם נוספת לאחר הקדושה כמנהג,[123] ויתכן שאף התנגד לכך.[124]
אך בן דורו של המהרי"ל, רבי אייזיק טירנא,[125] הביא את המנהג לומר פעמיים תתקבל בכל ליל פורים: "וקדיש שלם. ופושט המגילה כאיגרת, ומברך על מקרא מגילה, ושעשה נסים ושהחיינו, וכן בשחרית.... ואתה קדוש וקדיש שלם ועלינו לשבח, קדיש יתום. ואם חל במוצאי שבת, ערבית קדיש שלם ומגילה ואשר הניא, ויהי נועם, ואתה קדוש, הבדלה, קדיש שלם, ויתן לך וכו'."
המנהג לומר פעמיים תתקבל הובא גם במנהגים דבי מהרי"ל[126] שהיה נפוץ בקרב האשכנזים באיטליה וז"ל: "ואחר שמונה עשרה קדיש שלם, ואין אומרין עלינו לשבח עד לאחר המגילה,... ומתחיל ואתה קדוש קדיש שלם".
וכן כתב גם בסדר ליל פורים שחל במוצאי שבת: "ואחר שמונה עשרה אומרים קדיש שלם, ...ויהי נועם, ואתה קדוש, קדיש שלם, ויתן לך, ומבדילין ככל שאר מוצאי שבת".
אך רבי יוחנן טרייוויש שחי בקהילה האשכנזית בפדובה שבאיטליה,קכז בספרו קמחא דאבישונא, שלל מנהג זה וכתב: "וגומר התפילה, ואומר שליח ציבור קדיש עד תתקבל ואינו גומרו, לפי שצריך לומר סדר קדושה אחר קריאת המגילה, ואינו סיום התפילה, ואז יסיים הקדיש כולו".[127]
לדעת רבי יוחנן טרייוויש, יש לנהוג כמנהג הקדום לכלול את סדר הקדושה שלאחר המגילה בתפילת תתקבל כחלק בלתי נפרד מן התפילה , אף שסיבת אמירת סדר הקדושה אינה בשל התפילה, אלא בשל קריאת המגילה.
המנהג לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים הוזכר בשני מחזורים אשכנזיים חשובים ובעלי השפעה רבה שנדפסו באיטליה במאה הרביעית לאלף השישי, (המחצית השניה של המאה-16 למנינם).
במחזור הגדול מכל השנה כמנהג אשכנזים עם הוספותיו של רבי בנימין הלוי,[128] שנדפס במהדורה שניה בסביוניטה קרימונה בשנים שיז-שכא תחת השם מעגלי צדק, כתב רבי בנימין: "ואחר שאמרו הקהל תפילת י"ח בלחש, אומר החזן קדיש שלם, ואין אומרים עלינו לשבח עד אחר קריאת המגילה, וממתינין עד שתחשך. ואז החזן יורד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש, קדיש שלם, עלינו לשבח".
כמו כן במחזור כמנהג אשכנזים עם קובץ דינים ומנהגים בשם הדרת קודש לרבי יצחק ב"ר יעקב יוזבל הלוי סג"ל איש הערלישהיים, שנדפס בויניציאה בשנת שנ"ט עמ' ש"ל, הובא מנהג זה. הספר מנהגים דבי מהרי"ל, שימש כאחד ממקורותיו החשובים של קובץ הדינים והמנהגים הדרת קודש. קובץ המנהגים הדרת קודש צורף למחזורים רבים, והיתה לו השפעה גדולה על מנהג אשכנז.[129]
עם זאת, בחלק גדול מהקהילות באשכנז ובפולין נשמר המנהג הקדום לדחות את אמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה.[130]
המנהג הקדום נשמר גם בקהילת וורמייזא במאה השלישית ובתחילת המאה הרביעית לאלף השישי, המאה ה-י"ז למנינם, כמו שכתב רבי יודא ליווא קירכום[131] בסדר פורים שבמנהגות וורמייזא: "למעריב מתפללין מבעוד יום כמו בשאר ימים, ...ואין אומרים עלינו אלא אחר המגילה, ...ולאחר מתחיל החזן האל הרב, והחזן מתחיל בקול רם שושנת יעקב, ואומר ואתה קדוש, ואומר קדיש שלם עלינו". וכן נראה מדברי רבי יאיר חיים בכרך, מחבר שו"ת חוות יאיר, שאף הוא חי בוורמייזא בתקופה זו,[132] בחיבורו קיצור הלכות לספר מקור חיים.
בפרנקפורט נהגו במאה הרביעית והחמישית לאלף החמישי, המאה הט"ז הי"ז והמחצית הראשונה של המאה הי"ח למנינם, כמנהג הקדום לומר תתקבל רק לאחר סדר הקדושה כמפורש במנהגים דק"ק ורנקבורט דמיין משנת של"ז[133]: "אחר קריאת המגילה אומר החזן ברוך אתה... ואתה קדוש, קדיש שלם. ואם הוא ליל מוצאי שבת אומרים ויהי נועם". חיבור זה נכתב עבור קהילת פרידבורג שנהגה כמנהג פרנקפורט, כאשר בראש קהילת פרידבורג עמד רבי חיים בן רבי בצלאל אחי המהר"ל מפראג.
רבי יוזפא סג"ל (תמ"ה-תקי"ט) בספרו נוהג כצאן יוסף, שמטרתו היא "לחקור אחר מנהגי הקהילת קודש פרנקפורט להדפיסם שיהיה חק עולם ליישובי אשכנז בכלל ובפרט" כתב בהלכות פורים אות ב: "קורין את המגילה בערבית תכף אחר תפילת י"ח", ובאות ג כתב: "זריזין מקדימין לקרות תכף אחר תפילת י"ח, שאומרים חצי קדיש כדעת הלבוש בסימן תרצ"ג, ונראה לי המנהיג טעם לזה, שיש לזה יחס עם הימים שמוציאין בהם ספר תורה ואין בהם מוסף, שאין אומרים קודם הוצאת ספר תורה רק חצי קדיש וכבר כתבתי הטעם ביום ראשון של חנוכה עיין שם".[134]
מהאריכות שבהמשך דבריו להסביר מנהג זה נראה שיצאו עוררין על המנהג הקדום, ככל הנראה בהשפעת המנהג לכפול את אמירת תתקבל הנאמר במחזור הדרת קודש, ולכן הוצרך רבי יוזפא לקיים במנהג זה "זכרהו מאחר שבא להשכיחו", ולהסביר מדוע אין לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש.[135]
כמו כן בספרי מנהגים באידיש שנדפסו בפרנקפורט בשנים תס"ח ותפ"ט[136] מופיע המנהג לומר קדיש שלם רק לאחר סדר הקדושה, ואף במחזור הומבורג תצז עמ' קמ"ד נכתבו ההוראות שהיו בחלק גדול מסידורי אשכנז לומר לאחר סדר הקדושה קדיש שלם. נוסח מחזור זה הוא על פי נוסח פרנקפורט דמיין כפי שכתב המהדיר בהקדמתו.
אך בקובץ הדינים והמנהגים הדרת קודש לפי מנהג אשכנז שצורף למחזור זה, כתב בעמוד נ"ט לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים, בניגוד להוראות שבגוף המחזור שככל הנראה הועתקו מסידורים קודמים ומשקפות את המנהג הישן, כך שתהליך שינוי המנהג לומר תתקבל רק לאחר סדר הקדושה והנהגת המנהג המופיע בהדרת קודש לומר תתקבל פעמיים, ניכר מתוך מחזור זה.
ואכן רבי שלמה זלמן גייגר שחי בפרנקפורט במאה השישית לאלף החמישי, המאה הי"ט למנינם, מתעד בשנת תקע"ט בספרו דברי קהלת "המודיע מנהגי תפילות קהילת קודש פראנקפורט על המאין", את המנהג בפרנקפורט לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים, כמנהג המופיע במחזורי הדרת קודש, כמנהג פשוט ויחיד.
כמו כן רבי אהרן פולד (תקנ"א-תרכ"ה) ששימש כדיין וכראש ישיבה בפרנקפורט, בהגהותיו לסידור תפילת ישראל תר"א, העיר על דברי הדרך החיים שכתב שלאחר קריאת המגילה וסדר הקדושה אומרים קדיש ללא תתקבל: "בפרנקפורט דמיין עם תתקבל, סימן לדבר, הפכת מספדי למחול לי, כי מה שאין אומרים תתקבל בליל תשעה באב, משלימין בליל פורים לומר ב' פעמים תתקבל".[137]
ספר המנהגים של רבי אייזיק טירנא השפיע רבות על מנהג אשכנז המזרחי, ולדעתו יש לכפול את אמירת תתקבל בכל ליל פורים, אך רבי מרדכי יפה,[138] בעל הלבוש, בסימן תרצ"ג סעיף א, התנגד להקדמת אמירת תתקבל אל הקדיש שלאחר תפילת הלחש, וקל וחומר לאמירת תתקבל פעמיים. לדעת הלבוש יש לדחות את אמירת תתקבל עד לאחר סדר הקדושה, וכן דעת הט"ז[139] בסימן תרצ"ג ס"ק א.
אך המגן אברהם[140] בהקדמה לסימן תרצ"ג, סובר שיש להקדים לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש, והביא את המנהג שכתבו רבותינו בעלי התוספות והגהות מיימוניות והמהרי"ל[141] שלא הזכירו כלל אמירת תתקבל פעם נוספת לאחר סדר הקדושה, וכתב: "ונראה לי דבמדינות אלו שנוהגין לומר קדיש שלם, אזי אחר קריאת המגילה יאמרו קדיש שלם בלא תתקבל", דברי המגן אברהם מכוונים כלפי המנהג לומר תתקבל פעם נוספת לאחר סדר הקדושה, שהתווסף למנהג שהנהיג רבי שמואל הלוי לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש.
נראה כי המגן אברהם פירש כך את דברי התוספות[142], הגהות מיימוניות ומהרי"ל, ולעיל הובאו דברי סדר טרוייש והמחכים הסוברים אף הם שלמנהג לומר תתקבל לאחר תפילת הלחש הרי שהקדיש שלאחר סדר הקדושה נאמר ללא תתקבל.
דברי המגן אברהם הובאו כדעה יחידה בספרי הלכה חשובים שהתחברו לאחריו והתקבלו ברוב הקהילות שנהגו במנהג פולין, ואף רבי ישעיה הלוי נינו של הט"ז, הביא בספרו באר היטב רק את דעת המגן אברהם ולא את דעת הט"ז, וכמו כן המשנה ברורה והקיצור שולחן ערוך שהיה ספר ההלכה הנפוץ ביותר באירופה עד להתפשטות המשנה ברורה, הביאו את דעת המגן אברהם בלבד, ולא הביאו את דעת הט"ז והלבוש כלל.
בעקבות דברי המגן אברהם השתנה המנהג במרבית קהילות אשכנז שנהגו במנהג פולין,קמג להקדים את אמירת תתקבל לאחר תפילת הלחש, ולומר את הקדיש שלאחר סדר הקדושה ללא תתקבל. אך בחלק מהקהילות שנהגו במנהג פולין המשיכו לנהוג כמנהג המופיע במנהגי רבי אייזיק טירנא לומר פעמיים תתקבל בליל פורים.[143]
האליה רבה[144] יישב את המנהג לומר פעמיים תתקבל והעיד שכך המנהג במקומו, פראג וסביבותיה.
עדות למנהגן של קהילות בבלארוס לומר פעמיים תתקבל גם במאה השביעית לאלף השישי, המאה הי"ט למנינם, ניתן לראות בדברי הערוך השולחן הסובר כדעת המגן אברהם שאין לומר תתקבל פעם נוספת לאחר סדר הקדושה, אך מעיד שמנהג העולם הוא לכפול את אמירת תתקבל בליל פורים, וככל הנראה כוונתו למנהג בנובהרדק ובקהילות נוספות בבלארוס.[145]
כמו כן המשנה ברורה שחובר בראדין שבבלארוס, הביא גם את דעת האליה רבה לומר פעמיים תתקבל, וכן נוהגים בימינו חסידי סקווירא[146] וקארלין.קמז
הקושי במנהג זה הוא כיצד ניתן לומר פעמיים את בקשת תתקבל על תפילה אחת, ולהלן נרחיב בביאור מנהג זה.[147]
במאמר שיופיע אי"ה בגליון הבא, נסקור את המנהגים השונים במקום אמירת תתקבל בליל פורים שחל במוצאי שבת, נעסוק בטעמי המנהגים השונים, ונדון בדברי הפוסקים המתייחסים למנהגים אלו.
♦ ♦ ♦