במח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים ושא"ס
בדבר שאלתו בענין הלכות בורר - לגבי אחד שמעוניין לעבור על ערימה של עלונים, ורוצה לקחת חלק מהם, אבל הוא לא מעיין בהם עכשיו, אלא רק מעיין בהם יותר מאוחר בלילה, האם יש בזה איסור של בורר? ואם כן, האם העצה הנכונה היא לעיין כל שהוא בכל עלון שהוא מעוניין לקחת?
♦
גדר תערובת באיסור בורר
הנה יש להקדים באיסור בורר שיסור לכל שאלה מתחיל רק אם החפץ או האוכל או הספר נמצא בתוך תערובת, ורק אם הוא מונח בתוך תערובת שייך את האיסור של בורר. ויש לדון מה הגדר של תערובת - והאם הדבר תלוי בכללים מסוימים, או שכל אחד כפי ראות עיניו מגדיר מה נחשב כתערובות או לא.מבואר מגמ' במסכת שבת דף עד. וברש"י שם ד"ה שדא קמייהו, דתערובת בכלי שהשליך אותה ופיזר אותה על גבי השולחן אין בה איסור בורר. ובאמת זה פשוט מסברא להתיר, דאם יש לנו דברים מפוזרים אין זה נחשב בכלל כתערובת. ועוד, הרי קיימא לן מדברי התרומת הדשן הובא ברמ"א (סימן שי"ט סעיף ג') דשני מינים המעורבים, אע"פ שהחתיכות גדולות וכל אחת ניכרת בפני עצמה, ואפילו אם ניכר היטב בכל חתיכה איזה מין שהיא, הרי זה נחשב תערובת ואסור לברור מין האחד מהמין השני אלא בדרך המותר, כמבואר (סעיף א') לקחת את ה"אוכל" מיד וביד. וז"ל תרומת הדשן (סימן נ"ז) דמאוד היה כנגד סברת הלב דשני מינים שניכרים בהפרדתם חתיכות גדולות שמונחות יחד שיהיה ברירה שייך בהו, מ"מ אין לחלק ולהקל בלא ראיה ברורה ולא להתיר. והטעם לזה כתב במשנה ברורה (ס"ק י"ד) דמכל מקום כיון שאין מסודרות כל מין בפני עצמו אלא מעורבין יחד, שייך בזה ברירה. וראה עוד בפמ"ג מ"ז (ס"ק ב') שכתב דכל דברי התרומת הדשן להחמיר היינו דוקא בשני מיני דגים, שלא ניכר היטב על כל חתיכה וחתיכה איזה מין הוא, אבל אם ניכר היטב כל מין, אפשר דאין להחמיר, ונשאר בצ"ע לדינא, ורק לענין בדיעבד נוכל להקל בזה. הא חזינן דכל היסוד לגבי תערובת לענין בורר הוא דאם הוא ניכר לגמרי כל מין בפני עצמו הרי אין כאן תערובות, אלא כל דבר רואים אותו כאילו עומד בפני עצמו. וזה בלבד שלא הוי החתיכות הניכרות מעורבות בעצם עם השני. וכגון מה שכתבו הפוסקים לגבי ספרים עם כריכה שעומדים במדף, שכל אחד ניכר והם גם לא מעורבים אלא עומדים ישר כל ספר בפני עצמו, ואין שם בורר להוציא ספר שרוצה, אפילו כדי להשתמש בו לאחר זמן.
ויסוד חשוב כתב בערוך השלחן (סעיף ח-ט) וז"ל: ולפי זה יש לשאול שאלה גדולה דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכמה דברים כגון שמונחים מעורבים כפות ומזלגות וסכינים ואנו צריכים כעת לסכינים ובוררים הסכינים מביניהם או הכפות או המזלגות וכן כשתלוים הרבה בגדים על הכותל ונצרך לשנים ושלשה בגדים ונוטלין מהכותל כל הבגדים ובוררין הבגדים הצריכים והשאר תולין על הכותל בחזרה וכן אם היו מונחים הרבה ספרים מעורבין זה על גבי זה וצריך כעת לאיזה ספרים ובוררן ונוטלן וכן על השלחן אצל העשירים יש כמה מיני קערות קטנות וגדולות ולכל מאכל בוררין קערות שונות וכיוצא בזה כמה עניינים ואם יש ברירה בכל דבר לא מצאנו ידינו ורגלינו בהרבה עניינים.
ותשובת דבר זה משני פנים האחד דבדבר הניכר הרבה לעין הרואה לא שייך לומר בזה ברירה שאין זה ברירה אלא נטילה בעלמא וכל אלו הדברים שחשבנו הם נראים לעין כמו בבגדים וכלים וספרים כמובן ואין לומר הא גם שני מיני פירות נראים לעין כמו תאנים וענבים דאינו כן דמתוך קטנותן וריבויין צריכין לברור זה מזה משא"כ בבגדים וכלים וספרים והשני שהרי יתבאר דבשעת האכילה יכול ליטול אוכל מתוך הפסולת ולאכול שאין זה דרך ברירה ודרך האכילה בכך וממילא דבכל הדברים שאנו צריכין כעת ללבוש הבגדים ולהשתמש בהכלים וללמוד בהספרים הוי כשעת אכילה ולא שייך בזה ברירה [ובוודאי לברור ספרים זה מזה כדי להעמידן על מקומן או בגדים זה מזה כדי לתלותן וכן בכלים אין היתר לטעם זה אבל לטעם הראשון אין איסור בדבר ויש לעיין בזה ודו"ק], עכ"ל.
ולענין הגדר מה קובע אם נחשב תערובת או לא, בספר שלחן שלמה (סימן שי"ט ס"ק ד' אות ב') הביא את דעת הגרשז"א שהגדרת תערובת תלוי בדעת בני אדם אם נחשב בעיניהם כתערובת או לא. ולכן כתב שם שיש להתיר להוציא בקבוק מהמקרר וכדומה, אפילו שהמקרר מלא בהרבה חפצים מפוזרים, כיון שהמקרר אינו נחשב בעיני בני אדם כתערובת. ולכן מהאי טעמא ברוב המקרים ערימת ספרים שאינה גדולה אינה נחשבת כתערובת כלל. וכן נקט בספר חוט שני חלק ב' (פרק כ"ה ס"ק ג'), שכתב שתלוי הדבר בדעת בני אדם מה נחשב בעיניהם כתערובת.
ועוד גדר הובא בפוסקים, שהוא אולי יותר חמור. בשו"ת אור לציון חלק ב' (פרק ל"א אות א') הגדיר את הגדר של תערובת שכל דבר שקרובים זה לזה נחשבים כמעורבים, ויש איסור בברירתם, ורק אם הם רחוקים נחשב כל אחד לעצמו. ולפי זה כל דבר שהוא מונח בערימה ודאי נחשב כקרובים זה לזה, והוי תערובת, ואי אפשר לברור אא"כ ישנם ג' תנאי היתר של ברירה כנ"ל. ולכן הזהיר שם בזה שלוקחים את הצלחות בגמר האכילה, ופעמים שהשתייר שם אוכל ופסולת, ורוצה לקחת את האוכל ולשומרו, שאין להוציא את האוכל מהצלחת אם יש בה גם פסולת, כיון דהוי בורר אוכל מפסולת כדי להניח, דאסור, כמבואר (סימן שי"ט סעיף א'). אלא ייקח את הצלחת כמות שהיא וינחינה במקום שירצה. עי' שם עוד כמה דוגמאות. הא מדברי הפוסקים שהזכרנו לעיל לא הוי חשש ברירה אלא א"כ נראה בעיני בני אדם שיש כאן תערובת, ולכאורה אם רק הוי קרובים זה לזה אבל לא נראה בעיני בני אדם כמעורבין אין להחמיר. ונראה לי שכן הוא רוב שיטת הפוסקים, אלא שבאתי להזכיר כאן עוד דעה יותר מחמירה בזה.
ואח"כ ראיתי בספר איל משולש (פרק ד' סעיף י"ד) הביא בשם המסגרת השלחן דכשכלי הסעודה מעורבים על השלחן ורוצה להסיר את הכלים שאינו צריך להם ימשוך אליו את הכלים שצריך להם וממילא יישאר המין השני מונח לבדו רחוק קצת. ומבואר מדבריו דכשסמוכים זה לזה הוי תערובת, אע"פ שאינם נוגעים זה בזה. וכן שמע מהגרח"פ שיינברג זצ"ל שסמוכים ואינם נוגעים מקרי תערובת. ומוכח כן מתרומת הדשן שם, שדן באופן שחתיכות הדגים מונחות על מגש אחד מפורדות זו מזו, כמו שנהוג, וכתב שם לאיסור אם הם ב' מינים.
ודבר חדש ראיתי בספר החשוב שבת שלמה חלק א' (פרק ט' הערה כ"א) דמיירי שם אודות מתי נחשב תערובת בספרים העומדים זה ליד זה, ואם תלוי בשאלה אם יש להם שם שכתוב על הספר או אם הספרים נמצאים בתוך חדר חשוך. ועכ"פ הביא שם הגדרה מהגאון רבי שלמה מילר שליט"א, גאב"ד בד"ץ דלייקווד, דיסוד הגדרת תערובת תלוי מצד עצם החפצא, וכיון שהספרים מונחים כל אחד בפני עצמו בצורה מסודרת, והם חפצים שונים לגמרי זה מזה, לכן אין זו תערובת כלל. ומה שהגברא אינו יכול להכיר את הספרים מחמת שאין עליהם שמות או מחמת החושך זה לא משוי ליה כתערובת. וכמו דפשיטא ליה דסומא שאינו יכול לראות מה שצריך לו אין לומר דכל מעשה דידיה הוי בורר בשבת.
אכן, לגבי העלונים כאן אולי אין לנו אפילו את החידוש הנ"ל.
הנה בנידון דידן יש לומר דכל הדעות העלונים נחשבים כמעורבים זה בזה, ולכן אין להתיר את הוצאת העלונים אא"כ קיים את ג' היתרים של בורר, שהוא לקחת מה שרוצה לעיין בו מיד וביד. ויש לדון בכה"ג מה נקרא סמוך לענין זה, האם בזה שרוצה לעיין בהם בביתו נחשב כסמוך, או שסמוך בכה"ג היינו שצריך לעיין בהם מיד בבית הכנסת כל אחד מעט עיון.
♦
ויש לדון בגדר "סמוך" בהלכות בורר - האם ניתן לברור כל עלון שרוצה מהערימה כשיודע שהוא הולך באותו מקום, כגון בתוך בית המדרש, ולעיין בכולם, או שצריך לעיין מעט לפני כן ואז יכול לשבת עם כולם ולקרוא מהם. ונבאר בקיצור את גדר הדברים של ההיתר של לאלתר. הרי קיימא לן (סימן שי"ט סעיף א'-ג') ובמשנה ברורה (ס"ק ט"ו) שמותר לברור אוכל מפסולת או ב' מינים כדי לאכול או להשתמש בהם לאלתר, ומקור לזה מדברי אביי במסכת שבת שם שבורר ואוכל לאלתר ובורר ומניח לאלתר. והמשנה ברורה שם הוסיף שיש לנו היתר של בורר לאלתר אפילו לענין כלים.
דנו האחרונים מה נחשב סמוך לסעודה לענין בורר לגבי אכילה, אבל ה"ה לכאורה לענין נידון דידן, שאם בורר את האוכל, דהיינו העלונים שרוצים לעיין בהם לצורך ישיבה אחרי כמה שניות, ניתן לסמוך על ההיתר של סמוך לסעודה. הסכמת האחרונים היא שסמוך לסעודה הוא סמוך לסעודה ממש, כגון שמתחיל לברור לפני הסעודה רק כפי הזמן הנצרך לו להכנת הסעודה, וכדי להתחיל לאכול מיד אח"כ. אבל אין הכוונה שצריך לזרז להתחיל מיד, כי מותר לפי הענין לעשות הפסקה קלה, שכן הדרך. וכגון דא עד שמוציאים מקום נוח לשבת בבית מדרש או בביתו וכדומה. וראה בכל זה באריכות בספר איל משולש הל' בורר (פרק ח'). והוסיף שם (סעיף ט') שמיש שיש לו סדר לימוד קבוע, מותר לברור סמוך לסדר לימודו את כל הספרים שיצטרך להם במשך הלימוד, אפילו אם הוא לומד כמה שעות, כן דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, כיון שהוא סדר לימוד אחד. והביא עוד דוגמאות שם שנוגעות לנידון דידן, כגון רב הדורש או שאומר שיעור בהלכה, ואפילו כמה שעות, מותר לברור כל הספרים שיצטרך להם במשך כל השיעור או הדרשה. וכן מי שנכנס כל שבוע לבית הכנסת בשבת בבוקר להתפלל שחרית, מותר לו לברור את הסידור וגם את החומש או את מגילת שיר השירים וכדומה שיצטרך להם עד סוף התפילה, כי כל התפילה נחשבת כסדר אחד.
ולפי כל הנ"ל נראה שמי שקובע זמן לשבת ולעיין בעלונים הנמצאים בתוך ערימה יכול לקחת את כולם ולאסוף אותם ביחד, ואח"כ למצוא מקום לשבת כדי לעבור עליהם. מיהו אם הוא מתכונן ללכת לביתו עם העלונים, וכגון שאחרי תפילה בליל שבת הוא רוצה להחזיר לביתו עלונים של דברי תורה, נראה דמאחר ויש הפסקים של הסעודה ולא תמיד הוא מעיין בהם מיד, עדיף לעיין מעט בכל עלון שבורר מתוך הערימה. וכן דעת הגאון רבי שריה דבליצקי זצ"ל והגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א (רשימות הגר"י שוב שליט"א).
ומה שכתבנו לעיל שיש לעיין בו מעט, כך ראיתי גם כן בשו"ת אור לציון (פרק ל"א שאלה ב') אודות אחד שמצא דברי קודש כגון דפים של קדושה בתוך האשפה אם הוא רוצה לא להיכשל באיסור בורר ח"ו, יש להוציא אותם ולעיין בהם מעט כדי שיהא כבורר אוכל מתוך פסולת להשתמש בהם לאלתר דשרי.
ולענין מי שרוצה להגיע לעלון שנמצא בתחתית הערימה ולא מעוניין לקחת אלא דף אחד, אם מותר לו להסיר את העלונים המונחים בערימה בחלק העליון כדי להגיע לתחתון - ראה במשנה ברורה (ס"ק ט"ו) ובביאור הלכה שם שנראה מדבריו שאם אינו צריך כלל למה שמונח בחלק העליון, ואינו מסלקו אלא כדי להגיע לדף שלמטה שרוצה בו, אין זה נחשב לברירה כלל ומותר. והביא ג' צדדי היתר לזה. א) דבכה"ג אינו נחשב כלל תערובת. ב) דהרי זה דומה לצידת נחש שלא ישכנו, שאינה מלאכה כלל. ג) דכל שכבה ניכרת בפני עצמה, והתרומת הדשן מצדד דבכה"ג אין זו תערובת. ובספר איל משולש (פרק ד' סעיף כ"ז) כתב דאפילו כשאינו צריך את המין שלמטה לאלתר יש להתיר. וכתב לבאר דכן מוכח לג' צדדי ההיתר דאין בזה מלאכה כלל, וממילא מותר לאח"ז, וכן הסכים הגר"נ קרליץ זצ"ל וכן כתוב בספר ברית עולם.
העולה לדינא: מי שמעונין לקחת כמה עלונים מתוך ערימה של עלונים שונים, לכתחילה יש לעיין מעט בכל עלון שמוציא מהערימה לפני כן כדי למנוע מחשש בורר בשבת. ואם הוא מעוניין לשבת בבית מדרש, ולברור כמה עלונים לפני כן, יכול ללכת למקומו וללמוד מהם בלי לעיין בכל אחד לפני כן, כיון שהוא סמוך.
♦
חשש בורר בשבת כדי למנוע בזיון ספרי קודש
ומה ששאלת בשבת כשיש ספרים על גבי חומש האם מותר להוציא את החומש משם משום כבודו, ואז אין חשש בורר בשבת כיון שעשה לכבוד הספר, והוי כעין "אכילה" לגבי הל' בורר, או שצריך גם לעיין בתוכו כדי להימנע מחשש בורר בשבת?תשובה: הנה כבר הארכנו ביסודות בהלכות בורר במקומות אחרים ואכמ"ל, אלא דבנידון דידן יש לדון אם עשיית מעשה למנוע בזיון ספרי הקודש נחשבת כעין אכילה אוכל מפסולת, או שצריך לעיין בספר קצת כדי להיות נחשב כאכילה לענין בורר. ויש להדגיש שוב שכל השאלה מתחיל דוקא אם הספרים נמצאים בתוך תערובת לענין בורר, כי אל"כ בודאי שאין חשש וחייבים למנוע מיד בזיון לספרי קודש.
וביררתי את השאלה אצל גדולי ההוראה שליט"א להכריע לי אם לקיחת הספר להציל מבזיון נחשבת כעין אכילה או לא. והגר"ח קניבסקי זצ"ל הורה שיכול לקחת את הספר כדי למנוע מבזיון ואין חשש בורר. וראיתי שכן פסק הגר"נ קרליץ זצ"ל, הובא בספר איל משולש (פרק י"ט הערה ע"ה), שכתב שם שכשמונח ספר משנה על חומש וכדומה שצריך מצד הדין להוציא החומש מהתערובת מותר להוציא את החומש, וכן דעת הגר"ע אויערבאך שליט"א.
מיהו הגר"א נבנצל שליט"א כתב לי שיש לעיין בספר שמסיר מעל החומש כדי למנוע מחשש איסור בורר. וכן דעת הגר"ש דבליצקי זצ"ל.
♦ ♦ ♦