הרב יוגב עמוס נחייסי
מח"ס פתחי עמוס

האם צריך לכסות את חוטי הטלית קטן כשלובשו

כתב השולחן ערוך (סימן ח סעיף יא): 'עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות'.
כתב המגן אברהם (ס"ק יב) ובכתבים (פרי עץ חיים, שער הציצית פ"א) איתא דטלית קטן דוקא תחת בגדיו ע"ש, ונראה לי דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בכנפות, וזו היא מה שכתוב בגמרא (מנחות מא:) אין ציצית אלא יוצא, אך מלשון התוספות בברכות (דף יח. ד"ה למחר) משמע דיוצא בזה בדיעבד, יש לדחות דאף המתים חייבים, לא שייך גבייהו וראיתם אותו, משא"כ בחי, מיהו י"ל אי איתא דגבי חי כהאי גוונא אינו יוצא, א"כ היה לועג לרש, עיין מה שכתבתי סימן כג סעיף ב (ס"ק א), לכן נראה לי דאנשים ההולכים בין העכו"ם, יוצאין בזה, אך בשעת ברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד' אמות עיין מה שכתוב סעיף ג' עכ"ל.
משמע מדבריו אחר שהביא את דברי המהרח"ו בספרו פרי עץ חיים שהוא בא לחלוק שכתב 'ונראה לי' דהיינו הבנתו. וזה מדוקדק מהמשך דבריו שהביא מדברי הגמרא שאמרה שציצית צריך להוציא 'אין ציצית אלא יוצא', וכן המחלוקת שבתוס' כתבו שהמת צריך להטיל לו ציצית, הא רואים שאין המת רואה את הציצית ואפילו הכי צריך לשים לו, שמע מינה שאינו צריך לראות את הציצית ולפחות בדיעבד. ודחה את הדברים וכתב שיש לחלק שאפילו אם תמצי לומר שהמת חייב בציצית עדיין לא שייך גבייהו וראיתם אותו. אבל שוב חזר ודחה, שאם נאמר כך שבחי אם לא ראה את הציצית אינו יוצא יד"ח, אזי מדוע מטיל למת, שהרי זהו לועג לרש שאינו מקיים את המצוה אפילו שהיא עליו. ומשום הכי הוציא המגן אברהם תולדה שלכתחילה צריך לראות את הציצית ובדיעבד יוצא ידי חובה אם לא ראה, ומשום הכי אלו שהולכים ליד גויים ומסתירים את הציצית יוצא יד"ח בדיעבד, אבל בשעת הברכה צריך שהיו מגולין.
ואתה הקורא למדת מדברי המגן אברהם כמה דברים. ראשית כל, שהפתילות נקראות ציצית, כמו שכתב 'ונראה לי דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בכנפות'. ותו, לשיטתו מוכח שסבירא לי שלכתחלה צריך לשים הציצית מבחוץ, ובדיעבד מהני גם שהם תחובין.
ועוד אעתיק לך את לשון רבנו המהרח"ו בפרי עץ חיים (שער ציצית פ"א) 'יש שנוי בין טלית קטן לטלית גדול כי טלית גדול צריך שתהא תמיד בראשו מועטף בו כי זה תכלית הטלית גדול שהוא לעטוף בו הראש כמ"ש, אמנם הטלית קטן הוא מעטיף את הגוף ולא את הראש', וכן כתב 'השינוי הנ"ל הוא כי טלית גדול הוא למעלה מכל המלבושים, והט"ק הוא תחת כל המלבושים ושלא כדעת קצת המקובלים שמניחין אותו למעלה מכל המלבושים והוא שיבוש אמנם אם יניחנו על החלוק וטעם הדבר כמו שכתבתי לעיל' ע"ש.
רואים מרבנו מהרח"ו שלמד אותנו דבר והיפוכו, שטלית גדול תכליתה הוא לעטוף את הראש והוא כמו שכתב המרח"ו 'למעלה מכל המלבושים', דהיינו שצריך ללבשו מעל כל לבוש, לעומת זאת הטלית קטן, בא בשביל להקיף את הגוף 'והיא תחת כל המלבושים', דהיינו שצריך להיות מתחת ללבוש. ואם תמצא לומר שהמג"א בא לפרש את דברי המהרח"ו, הוה ליה למימר, ולא לכתוב רק 'תחת כל המלבושים', אלא שיש להשאיר הציצית מבחוץ לקיים וראיתם אותו.
וכן את דבריו בשער הכוונות (סוף דרוש ד' ציצית דף ז ע"ג) וז"ל 'ודע כי האדם צריך להסתכל בציצית בכל שעה ובכל רגע כמו שאמר הכותב וראיתם אותו, והוא תועלת גדול לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר בכך, וגם שישג תועלת גדול' עכ"ל.
אלא נראה לומר שהמגן אברהם חולק על דברי המהרח"ו כמו שהסברנו לעיל. ותו יש לומר שאם היה כדברי החולקים שמסבירים שהמגן אברהם הבין שגם לדעת האר"י ז"ל צריך שהיו חוטי הציצית גלויות מדוע הביא רק מדברי המהרח"ו שאומר שצריך שיהיה הציצית מתחת לבגדים, הוה ליה למימר גם את דברי המהרח"ו בספר פרי עץ חיים (שער הציצית פרק ו) וז"ל 'גם דע, שצריך להסתכל בציצית בשעת פרשת ציצית כשאומר וראיתם אותו, אמנם ג"כ צריך להסתכל כל יום וכל שעה, וכמ"ש וראיתם אותו, והוא תועלת גדול אל הנשמה כדי שלא יזדמן חטא על ידו, וגם כדי להשיג תועלת גדול' עכ"ל. ומכך שלא הביא את דבריו, שמע מינה אינו סבר כך שזו דעת רבינו האר"י ז"ל
ועיין למרנא ורבנא החפץ חיים בספרו משנה ברורה (סימן ח סעיף יא ס"ק כה) שהביא את דברי המגן אברהם להלכה וכתב 'בכתבים איתא דטלית קטן תחת בגדיו, וכתב המגן אברהם דעל כל פנים צריך שהיו הציצית מבחוץ, ולא כאינך שתחובין אותן בהכנפות, אך האנשים שהולכים בין עכו"ם יוצאין בזה, ומכל מקום בשעת הברכה יהיו מגלין כדי הילוך ד' אמות' עכ"ל. רואים מדבריו שלפי הכתבים טלית קטן צריך שיהיה תחת בגדיו, ולפי המג"א צריך להוציא הציצית. וכן הוסיף בס"ק כו ד"ה יראהו וז"ל 'כמה דכתיב 'וראיתם אותו וזכרתם וכו', ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם, לא די שמעלימין עניהם ממאי דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו', עוד מבזין הן את מצות השם יתברך ועתידין הן ליתן את הדין על זה', ע"ש עוד בדברי התוכחה של המשנה ברורה.
ויש לעיין בדברי המשנ"ב, שהרי מדוע ולמה כתב דברי תוכחה על אלו שמשימין את הציצית במכנסים שלהם, שהרי יש להם אילן גדול להסתמך עליו, הוא רבינו האר"י ז"ל שרב גובריה ונפיש חיליה.
וראיתי לגרש"ז זצ"ל בספר הליכות שלמה (תפלה פ"ג ארחות הלכה 40) שכתב לבאר את דברי המשנ"ב 'דקרוב לומר שעיקר כונתו העושים כן מפני הבושה, כמו שהיה מצוי בזמנו בעקבות השכלה וכדומה ועיקר האיסור הוא בכך שמכסה הציציות מפני הבושה ולא משום עצם הכנסה תחת בגדיו' עכ"ל.
מוכח שכל התוכחה של רבנו החפץ חיים אינה אלא משום שהיו מכניסים מפני הבושה ולא מפני הלכה. ועיין לספר ידי כהן (עמוד כד) שמצא שכך משמע מדברי החפץ חיים בספרו חומת הדת (סוף פ"ז ד"ה ועוד), וז"ל 'עוד כלל אחד בעניני עבודת ה' יתברך שאנו צריכים להראות לכל שאין אנו מתביישים בעבודת יוצרנו ובקיום תורתו וכו' אבל יש עוד פרט אחד שמצוי בעו"ה אצל כמה אנשים שמחביאין כנפי כסותם עם הציצית במכנסים 'מפני הבושה' וגם זהו שלא כהוגן, וגם איך יכול לקיים 'וראיתם אותו' אחרי שכל היום מכוסים במכנסיים' עכת"ד, הנה להדיא ראיה מהח"ח עצמו דמה שכתב בספרו משנה ברורה הוא על דרך המוסר שלא להתבייש מהמצוות' עכ"ל[2].
ותבט עיני למרן החיד"א בספרו ניצוצי אורות (סוף פרשת מקץ) על הקטע בזוהר 'וההיא שעתא דחמינא לכו ויהביתו לי שלם ולא אתיבנא לכו חשדינא לכו בגין דלא חמינא בכו מוה דאתחזי לבר והוינא כמו כן מהדר תלמודאי' ע"כ. ועל כך כתב מרן החיד"א (שם אות א) 'הפריז הרמד"ל להוכיח מכאן נגד האר"י ז"ל שצריך ללבוש טלית קטן ממעל למלבושים ואין זה ראיה דהכא איירי לטלית גדול דהיינו בגד בעל ד' כנפים שכן היה מנהגם לצייץ מלבושיהם שהיו חייבים בציצית ור"ח ור"י לא היו להם בגדים עליונים חייבים בציצית (הרמ"ז כ"י), וכן נראה דההוא יודאי הוה מטטף עטופא דמצוה וזה מורה שהיה לו טלית גדול ומ"ש דלא חמינא בכו מצוה דאתחזי לבר היינו כמ"ש הרמ"ז, א"נ אפילו כפי פירוש הרמד"ל דהוא טלית קטן נוהגים החסידים שהיו הציציות ארוכים ומתחזו לבר אפילו שלבושו תחת הבגדים ודברי רבינו האר"י אינן צריכין חיזוק' עכ"ל.
מיישב מרן החיד"א את קושית הרמד"ל. תירוץ ראשון שמדובר הכא בטלית גדול, היינו ד' כנפות, שלא היה לר"ח ור"י משום שלא היה להם בגדים עליונים שחייבים בציצית, אי נמי שאפילו אם נאמר כרמד"ל שמדובר דהכא בטלית קטן מדובר שהיו לובשים ציציות ארוכות שיוצאות כלפי חוץ אפילו שלבושו תחת הבגדים.
ויש לבאר את תירצו השני של מרן החיד"א כמו שכתב בספר פתיל תכלת (עמוד קס) 'נוהגים היו החסידים שבאותו הדור ללבוש הט"ק מתחת לבגדים באופן שיראו הציציות לחוץ ויוכלו לראותם בכל שעה ורגע ולקיים מצות ראיה המביאה לידי זכירה כדאיתא בגמ' מס' מנחות (ד ' מג), ומאחר שאותו האיש לא לרבי חייא ורבי יוסי הציציות לחוץ כמנהג החסידים שבאותו הדור לכן חשד בהם ולא השיב להם שלום, ואין לתמוה על רבי חייא ורבי יוסי שלא נהגו כמנהג החסידים שבדור משום שהם היו מתלמדי הרשב"י וידעו בסודם של דברים ובדאי שהרשב"י גילה להם שאין לעשות כמנהג אותם חסידים פשטנים שנהגו לגלות הציציות כד' הגמ' אלא יש לכסותם שלא יהיו גלוים, וכך באמת עשו ונהגו ועל זה אמר להם אותו איש 'חשדינא לכו בגין דלא חמינא בכו מצוה דאיתחזי לבר', ומשמע שלא ראה להם את הציציות ולכן חשדם' עכ"ל. וכן כתב בספרו ברכי יוסף (סימן ח אות ז) ש'מנהג רבינו האר"י ללבוש הטלית הקטן תחת הבגדים על החלוק' ע"ש, וזה ברור.
וגם אם נאמר כדברי החולקים שמסבירים שהחסידים שעליהם קאי מרן החיד"א הם הולכים בדרכו של רבנו האר"י ז"ל ושכל הקפידא דיליה לא היתה כי אם לגבי גוף בגד הציצית, ולפיכך נהגו החסידים שיהיו הציציות ארוכים ומתחזו לבר (וכמבואר למעיין שם וזה ליתא), ואתה הקורא ראה לדברי מרן החיד"א בספרו ברכי יוסף (סימן ח ס"ק ז) וז"ל 'עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו וכו' כתב מהר"י צמח בהגהותיו כ"י מהרב זלה"ה. צריך ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים על החלוק..' ע"כ. מוכח מזה שמרן החיד"א לא חילק בין גוף הציצית לחוטי הציצית שלא מחלקינן. ואין לומר שיבוא ספר ניצוצי אורות וילמד על דברי הברכי יוסף שצריך לחלק ולומר שחוטי הציצית צריך להוציא, שניצוצי אורות אינו ספר הלכה וודאי שלא למעשה, ואיך נאמר שיבוא ספר שאינו להלכה וילמד את הסתום שהוא ספר הלכה, ואתמהה על הסוברים כך.
ותו יש קצת הוכחה מדברי מרן החיד"א (סימן ח ס"ק ג דין ט) שכתב 'קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית וכו' אחר שיסתכל מתעטף בימין ויטיל הציצית בשמאלו... ומתעטף בציצית ורואה בציציות וזהו שנאמר וראיתם אותו מהר"י צמח ז"ל בהגהותיו כ"י…' ע"ש. משמע ממנו שמקיימים מצות וראיתם אותו בעיטוף הציצית ואם כך אין עניין שיראה אותו במשך היום שכבר קיים הדבר.[3], ותו יש לומר שבכל ספרי מרן החיד"א לא הביא חילוק זה להלכה, וגם בספריו הלכות פסוקות לא הביא כלל החילוק הנ"ל. צא וראה לספרו קשר גודל (סימן ב דיני ציצית הנצרכים ס"ק ב') וז"ל ילבש הטלית קטן על החלוק ויישן עמו ולא יסירנו כי אם במרחץ. ומשמע מזה שלא הביא את החילוק שמע מינה לא סבירא ליה וזה ברור.
ועיין לדברי כף החיים (סימן ח ס"ק מג), שכתב וז"ל 'צריך שיהיו הציציות מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותם בהכנפות ובשעת הדחק כגון שהולך בין הנכרים וחושש שלא ילעגו עליו יכול לתוחבם בין הכנפות אך בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד' אמות, מגן אברהם (שם), באר היטב (ס"ק יא), רבינו זלמן (אות יט), וכן כתב ברכי יוסף (סימן כא, אות ה') בשם הרב מהר"ם מזרחי ופרי ארץ דטלית ארוך יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו, והביאו השערי תשובה אות יא', עכ"ל.
רואים לכאורה מדברי כף החיים שהביא את דברי המגן אברהם הלכה למעשה.
אבל כשפתחתי בדברי הפוסקים שהביא כף החיים, היה לי לעיין בדבר, שהרי הבאר היטב שהביא כף החיים משמע סבירא לי איפכא וז"ל 'ובכתבים איתא, דטלית קטן תחת בגדיו, כתב מ"א נראה לי דצריך שיהיו הציצית מבחוץ, ולא כאותם שתוחבין אותן בכנפות, לכן האנשים ההולכים בין עכו"ם יוצאים בזה, אך בשעת הברכה יהיו מגולין' עכ"ל. רואים מדבריו שחיבר את הרישא וסיפא של המגן אברהם בחדא מחתא דהיינו שע"פ הקבלה צריך לשים הטלית תחת בגדיו, והמגן אברהם כתב דצריך שהיו הציצית מבחוץ, ולכן אנשים ההולכים בין עכו"ם יוצאין ידי חובה וכו', דהיינו משום שלפי הגמרא שזהו דין של שדיעבד. הרי הבין שהמגן אברהם בא לחלוק על דברי המהרח"ו מהגמרא הנ"ל ומשום הכי הצריך להוציאם.
ועוד יש לעיין בדברי כף החיים (אות מג, בדפוס של כף החיים כתוב פעמים אות מג) שכתב 'מיהו רבינו האר"י ז"ל היה לובשו למטה משאר מלבושיו על גבי חלוקו, שער הכוונות (בדרושי הציצית דרוש ו'), וכן כתב בספר פרי עץ חיים (שער הציצית פרק א'), וכן כתב המגן אברהם (ס"ק יג), יד אהרן בהגהות בית יוסף, ברכי יוסף (אות ז), וכן כתב בספרו קשר גודל (סימן ב אות ב), שלמי צבור (דף כו ע"ג), חסד לאלפים (אותו ו'), וכתב בשער הכוונות דאותם המתיהרים ללבשו על כל בגדיהם טעות גדול הוא בידם היפך האמת' ע"כ.
ועיין בשאר הפוסקים חוץ מהמגן אברהם שלא חילקו בדברי רבנו האר"י ז"ל, והביאו בשתיקה שהיה לבושו למטה על גבי חלוקו ולא כתבו שיש להוציא את הציצית, משמע שהבין הרב כף החיים זצ"ל בדברי המג"א שפליג על רבינו האר"י ז"ל. ותו יש לדקדק בדבריו שבאות מג מזכיר כה"ח שזו דעתו של רבנו האר"י ז"ל, ובאות מג כתב לא הזכיר ואפילו במילה את דברי רבנו האר"י אלא רק את המגן אברהם, מוכח שמג"א פליג על רבנו האר"י ז"ל ודו"ק.
וכן כתב השתילי זיתים וז"ל ואותם הלובשים אותו תחת הבגדים, ילבשוהו באופן שייראו הציצית תמיד (לבוש ס"ק י), ומנהגינו ללבשו תחת הבגדים, וכן כתב מגן אברהם (ס"ק יג) בשם כתבי האר"י, וכן דעת שיירי כנסת הגדולה בשם לחם חמודות וכו' ע"כ.
מדוקדק בדבריו שפליג על סברת המג"א, שכתב ברישא 'ואותם הלובשים אותו תחת הבגדים, ילבשוהו באופן שייראו הציצית תמיד', ואח"כ כתב מנהגינו ללבשו תחת הבגדים, דהיינו גם הציציות. וחייב לומר כך משום שבהמשך כתב וכ"כ המג"א בשם כתבי האר"י, והרי הרישא של דבריו זה דברי הלבוש כסברת המגן אברהם, ואם לא נימא הכי יצא שמביא את דברי המ"א בשם הלבוש וחולק על עצמו. אלא ודאי שכתב השתלי זיתים שהמנהג שלנו הוא כמו דברי רבנו האר"י ז"ל ולא כמו שחולק עליו המגן אברהם.
ועיין לחונה על עליו הוא הרב זית רענן (ד"ה וכ"כ מג"א בשם כתבי האר"י), משמע שמנהגינו דלא כהלבוש, שהרי בכתבי האר"י מבואר ללבוש טלית קטן תחת הבגדים, ומשמע אף הציציות יהיו תחת הבגדים, והמג"א הוא שכתב שהציציות יהיו מבחוץ, ומדלא כתב רבינו המחבר וכ"כ המג"א, אלא כתב 'וכ"כ המג"א בשם כתבי האר"י, מוכח שמנהגינו כאר"י שגם הציציות בפנים דלא כלבוש' עיין שם ודו"ק.
ואם נאמר כדרכינו לפ"ז יש סתירה בכף החיים, שבאות מג פסק כדעת האומרים לפי רבנו האר"י ז"ל שיש להכניס גם הציציות, ולעומת זאת באות מג פסק כדברי המגן אברהם שיש להוציא את הציציות.
וכן עיין בספר כרם אליהו (רביע פרשת שלח עמוד קסב) שכתב 'שאלתי את מו"ר הגה"ק כמוהר"ר רבי מרדכי שרעבי זצ"ל אם להוציא ציציות אמר לי להכניס, חזרתי ושאלתיו למה, ענה לי 'זה אור פנימי', וכן שאלתי את מו"ר הגה"ק כמוהר"ר רבי יעקב מוצפי זצ"ל אם להוציא ציציות, אמר לי לא להוציא אלא להכניס, אמרתי לו אבל בכף החיים כתוב להוציא, אמר לי הרי אני ראיתי את בעל כף החיים 'שלא היה מוציא בחוץ', המשיך הרב ואמר, ומה שזה כתוב בכה"ח משום שהוא מלקט ומאסף מכל המחנות אבל הוא אישית לא נהג כך' עכ"ל.
רואים מדברי הרי"ם זצ"ל שהעיד בעצמו שראה את כף החיים וכף החיים לא היה מוציא ציציות לבחוץ, ומה שכתב משום שהוא מלקט ומאסף.
♦
בנידון הנ"ל ראיתי שרבות דברו בו, ואומר לך את אשר על ליבי שירוויח לי, שהרי כבר ראיתי שכתב הרב יהודה ברכה שליט"א בספרו ברכת יהודה (ח"ז סימן א)[4] והביא את דבריו של כרם אליהו (לעיל) ומה שאמר הגה"ק רבי יעקב מוצפי זצ"ל, וכתב עליו 'נעלם מעיני קודשו מ"ש בכה"ח בס' תרלז אות ה שכל דבר שנראה לפענ"ד שאינו מחוור לענין דינא איני מעתיקו ע"ש ודו"ק ומעיקרא אין לסמוך על שמועות בעניני הלכה, כמ"ש בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה בענינים שונים סימן טז)' עכ"ל.
ואני תמה לליבי על דברי הרב נר"ו, איך כתב לומר שנעלם מעיני הגה"ק הרב יעקב מוצפי זצ"ל שחי בדורו והכיר אותו אישית. ועוד שהרי י"ל שאדרבא הוא גופיה לא אשגיח בכלל הנ"ל שחידש לעצמו שבכל מקום שכף החיים הביא הוא להלכה, שהרי יש מקומות כף החיים סותר עצמו. שהרי בוא וראה למרן יביע אומר זצ"ל (ח"ד או"ח ס' ג יש אות יז) שכתב ומהר"י סופר בכף החיים מזכה שטרא לבי תרי, שבסימן קפה סק"ו, כהראש"ל דבברכות דרבנן יצא יד"ח בהדור, ובסימן רו ס"ק כג העתיק ד' הב"ח והעט"ז שאין חילוק בין ק"ש לשאר ברכות דרבנן.
ועוד ראה בכף החיים (סימן פט אות ב) שכתב לעניין שהיית שש שעות בין בשר לחלב שצריך להמתין שש שעות ובלאו הכי זה אסור שכך פסק מרן, ואם כן הוא איסור בדינא, וכן כתב (שם אות ו) את המעשה של הזכור לאברהם, שפעם אחת אכל גבינה קשה לאחר ארבע שעות מאכילת הבשר, ובא לברך על הגבינה (בלא יודעין) ונזכר פתאום שאכל בשר, התיר לו לבלוע מעט כדי שלא תהיה ברכה לבטלה, ולעומת זאת כתב (שם אות ח ד"ה עד שישהה) ואם שכח והתחיל לאכול גבינה בתוך השש שעות גומר ואין צריך להפסיק, ואין צריך להתענות על שגגתו כי אין בכך סגנון אכילת איסור רק גדר' ע"כ, נמצא שיש הכא סתירה שבמקום אחד כתב שהוא איסור בחפצא שאסור לאכול, ובמקום אחר (אות ח) כתב שאם אכל בשוגג אינו צריך להפסיק לאכול, וקשה שהרי לפי מרן מה אכל בשוגג מה אכל במזיד זהו איסור בחפצא, ותו מה שכתב (באות ו) אם לפי הכא מדוע לא היה ממשיך לאכול שהרי זה מותר, ומדוע כף החיים לא העיר שם (וכן עיין למרן הגרע"י זצ"ל בספרו הליכות עולם כתב להעיר על הכה"ח הנ"ל שמה שכתב הוא לפי אשכנזים, ולספרדים אינו זה עוזר).
וכן עיין באו"ח סימן שמג (אות י) שכתב כה"ח שהאב מצווה לחנך בנו גם באיסור דרבנן, וביורה דעה סימן פא אות סז כתב שבאיסור דרבנן אין האב מצווה להפריש את בנו, ולכאורה זו סתירה.
ועוד עיין לספר בנין שמואל (אבן העזר סימן כה סעיף ה (א) עמוד רכ) שכתב שהרחיב בדבר וכתב בעניין הסתירות בדברי כף החיים.[5]
ועוד מה שכתב שם שלא לסמוך על שמועות בעניני הלכה, אתמהה הרי כל הקורא יראה בדבריו שסותר עצמו בזה מינה וביה, והשמועה שחפץ מקרב, והשמועה שאינו רוצה מרחק, שהרי כתב בעמוד יז, שמועה מפי הרב דוד דוידוף שליט"א שלמד לפני הרב יצחק כדורי (שליט"א) [זצ"ל], שהעיד שאין גילוי מדברי האריז"ל שלא להוציא את חוטי הציצית לבחוץ, רואים שלקח שמועה זו לדבר הלכה. ובהמשך דבריו כתב שלדברי הרב כדורי זצ"ל יש סתירה ממ"ש בשו"ת דברי יצחק עמוד ס, וכתב שם הרב ברכה שליט"א 'שספר זה אינו מוכר לי, אולם ידידנו הנ"ל הרב המקובל רבי דוד דוידוף שזכה לשבת במחיצתו של הגר"י כדורי שנים רבות, ושמע זאת מפיו כמה וכמה פעמים, ללא ספק שראוי ונכון לסמוך על עדותו ודי למבין בזה' ע"כ. ואנא דאמרי מה ראה הכא להאמין לדבר שמועה, וכי משום שלא הכירו חשוד אצלו שאינו נאמן, שהרי אם יש כלל שלא מאמינים לשמועות בן גדולי ישראל וה"ה הכא. וכן כתב בהמשך עדות לדעתו ומנהגו של האדמו"ר הבבא סאלי זצ"ל שחתנו אהובו הרב דוד יהודיוף זצ"ל כתב שבבא סאלי זצ"ל היה מכסה הציציות, וכתב לדחות שהמקובל הרב דוד כהן שליט"א אמר לי שבידו תמונה של הבבא סאלי עם הציציות בחוץ ע"ש. ואתמהה בדבר שהרי האמין לתמונה מאשר לעדותו של חתנא דבי נשיאה של סידנא הבבא סאלי זצ"ל. ועוד עיין שם שהביא בשם חכם יהודה צדקה זצ"ל שהעיד גם הוא על דברי כף החיים זצ"ל שנהג בעצמו להכניס הציציות מבפנים, ועל זה כתב 'מכת"ר אין דבריו מחוורים, שהרי מבואר בספרו כה"ח הנ"ל שאף על לפי דעת האריז"ל צריך להוציא הציציות, ומעתה ע"כ למימר דמה שלא ראו אותו מוציא ציציות אינו משום שסגנון הבגדים שנהגו ללבוש בדור הקודם היה שונה משלנו' עכ"ל. ותולה אני במעוט ערכי וחוסר הבנתי איך אפשר להבין כך וליישב בדרך שאינה מחוורת. ואתה הקורא העתקתי לך כמה דוגמאות שתראה שעדויות שהרצה המחבר לקרב קירב ואשר רצה לרחק רחק ואין דבריו מחוורים כלל.
ועוד יש לתמוה על דברי המחבר שהמשמיט במכוון את ראשית דברי הכרם אליהו שהביא את פסקו של הרב המוקבל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל שכתב שיש להכניס הציציות.
ועוד מה שכתב על מה שהעיד חכם יהודה צדקה זצ"ל, שכף החיים היה מכניס הציציות, והקשה שבספרו מבואר ע"פ האר"י ז"ל שיש להכניס, והמציא לומר ולחלק שבזמנם היו מכניסים משום סגנון הבגדים שהיו להם. שרא לי מאריה לכתוב כך, אין דבריו מחוורים כלל, ועיין מה שכתבנו לעיל שיש פעמים שכה"ח מאסף מכל המחנות. ותו ההמצאה שכתב לחלק בבגדים שבין זמנם שזה היה הסגנון וכך לבשו לבין זמנינו, פלא בעיני איך ע"פ זה סברא קלושה זו אפשר ליישב דברים בהלכה. וחילק במה שהרב יהודה צדקה העיד, וכל זה אינו צא וראה מה שכתב הרב יהודה צדקה בספר תפארת חיים (עמוד טו) 'זכיתי להיות איתו יחד, לגור יחד, בחצר אחד, בבית אחד כמעט, סוכה אחד ישבנו, ישנו, וראיתי הנהגתו, הנהגה מהדורות הראשונים אפשר להגיד בכל המובנים' ע"כ. רואים שראה את הנהגתו של כף החיים זצ"ל אחד לאחד שהיה חי במחיצתו, ואם היה לכף החיים הנהגה או סברא להוציא ציציות לבחוץ ודאי שהיה חכם יהודה זצ"ל על כך ואומר זאת, ומכך שלעיל הבאנו עדות ברורה של הרב צדקה וכך שמעתי בשיעור של מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א שאמר שכך הרב יהודה צדקה זצ"ל העיד שכף החיים לא הוציא ציציותיו לבחוץ, וזהו משום שלא סבר כך.
ואומר לך אתה הקורא כשלמדתי לפני הרה"ג הרב משה סופר שליט"א (נין לכף החיים זצ"ל) שאלתי אותו מה היה עושה סבו בנו של כף החיים בעניין הנ"ל, ואמר לי שלא היה מוציא ציציות לבחוץ (ובנו של כה"ח לא היה לובש גלבי'ה). ואשאל אותך אתה הקורא, אם כסברתו של הרב נר"ו, מדוע כף החיים זצ"ל לא היה מלמד את בנו להוציא את הציציות לבחוץ. וכן שאלתי וראיתי לגבי הרה"ג רבי אברהם מונסה זצ"ל, בנו של המקובל האלוקי הרב יעקב מונסה זצ"ל, שגם לא היה מוציא את הציציות החוצה. ואם היה הכרח לכך מדברי רבנו האר"י כמו שכתב, היה צריך ללמדו את בנו שיוצא את הציציות החוצה. וכן תחזה לרוב גדולי הדור הספרדים שלמדו את בניהם להכניס את הציציות לבפנים ולנהוג את המנהג הפשוט.
עוד אומר לך אתה הקורא שבזמנו זכיני השם ונכנסתי להרה"ג הרב עזריאל מנצור שליט"א ודברנו על ההמצאה הנ"ל, ואמר לי ששמע מפי קודשו של חכם יעקב מוצפי זצ"ל[6] בזמנו אמר לו על הסברא הזאת וכי אם זו היה הלכה, חכמי בגדד ועמהם לא היו יכולים לעשות חורים קטנים בגלב'יה שלהם ולהוציא את הציציות לבחוץ. וכך כתב בשמו בהקדמה לספר אורחות צדיקים (הוצאת שובי נפשי).
ומה שכתב הרב ברכה נר"ו להוכיח מדברי מרן רבנו יוסף חיים (בא"ח שנה א בראשית ה' ט) שכתב 'אם נכנס לבית הכסא ואין עליו בגד עליון המכסה את הט"ק, אז יכסה ויצניע הציציות שבו שלא יהיו תלויים להדיא בגלוי' ע"כ, וכן בספרו עוד יוסף חי (בראשית ה' א) 'שטוב לכוין בברכה שמברך על הטלית גדול לפטור טלית קטן, ואין צריך למשמש בטלית הקטן, שקשה על האדם לעשות כן בבית הכנסת משום דלבוש על ט"ק כמה בגדים וחזור בשתים, זו על גבי זו'. שיצא להוכיח מהכא וז"ל 'שכיסוי הציציות היה מחמת מנהג הלבוש שהיה בדורות הקדומים, בעת שהיו פושטים את הבגדים העליונים, היו הציציות נראות לבחוץ' ע"כ. ואין אלו דברים נכונים כלל, הן אמת שכך היה המציאות שזה היה לבוש, אבל לא משום הכי היו מכסים הציציות אלא כמו שכתב האר"י ז"ל וכן מרן החיד"א ועימה, כי אם היו סבורים כמג"א היו עושים חורים בגלבי'ות, ואין זה ראיה כלל וזה פשוט.
וכן מה שכתב הרב נר"ו (אות ג) להוכיח מדברי רבי כלפון משה הכהן זצ"ל בספרו ברית כהונה (חאו"ח בערך טלית קטן אות ד) וז"ל כתב מרן ז"ל סימן ח ס"יא עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות, והמנהג פה ללבושו על החלוק ועליו בגד נקרא סדרייא, והציציות נראים מבחוץ, כי הם ארוכים יותר מהסדרייא אם מעט ואם הרבה, וכ"כ כף החים ז"ל אות מג בשם רבינו האר"י ז"ל והאחרונים ז"ל' עכ"ל. ויצא להוכיח כשיטתו שגם כף החיים וכן הברית כהונה סוברים כמגן אברהם שצריך להוציא הציציות לבחוץ. וחזר ושנה את שיטתו וסברתו שכך היה המלבוש שלהם ומשום הכי דחה את דברי הפתיל תכלת שהעיד שאמרו כמה מחכמי גרב'א שמעולם לא ראו את הציציות של הרמ"ך זצ"ל נראים לבחוץ. ואחר המחילה כל זה ליתא, שהרי מבואר היטב בדבריו שכתב שמנהג ללבשו על החלוק כדברי רבינו האר"י ז"ל ועליו לבשו את הבגד שנקרא סדרייא, וכתב שהמציאות הייתה שהציציות היו ארוכים מהסדרייא ומשום הכי היו מגולים. וזה פשוט ברור לכל מבין. וכך כתב בספר נפש חיה (מע' צ' אות ב'), וכן כתב הגאון הנאמ"ן (הובא בספר ברית כהונה הנ"ל בהערה). ועיין עוד לדברי הגאון הנאמ"ן בהסכמתו לספר פתיל תכלת שכתב 'שכן הוא גם מנהג חכמי תונס וג'רבא שראיתי בחו"ל לכסות הציציות איש לא נעדר, ולא מפני הבושה ומפחד הגויים עשו כן, כי גם אבא מארי הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל הי"ד אשר היה לבו כלב האריה ולא יחת מפני כל וכשהיה נוסע מעיר לעיר ברכבת או אוטובוס לפני עלות השחר והגיע זמן תפלה התעטף בטלית ותפילין של רש"י ור"ת לעיני כל הגוים והתפלל עמידה בהנץ החמה עם כל התפלה וחוק לישראל בטלית ותפילין ולא בוש מפני המלעיגים, וכן חינך את בניו שיבלח"א, בכל זאת הט"ק שלו היה מכוסה עם הציציות מתחת לבגדיו ולא נראה גם בהיותו בבית, ומסתמא כן ראה מרבו מובהק אריה במסתרים מורנו הגאון ר' רחמים חי חיותה הכהן זצ"ל' עכ"ל.
ומה שכתב הרב נר"ו לדחות את דברי העדות שלא נראו הציציות של הרב ברית כהונה משום שכך היה המלבוש שלהם, זה אינו. ומה שאינו טוב בשביל הרב שליט"א היה טוב בשביל מרן הגרע"י זצ"ל, שבספר ויען שמואל (עמוד צ) נכתב תשובתו של הרב מרן הגרע"י זצ"ל ובתוך דבריו כתב 'אמנם ראיתי בספר ברית כהונה (מע' ט אות ד') שכתב, שהמנהג פה תוניס שלובשים הטלית קטן על החלוק ועליו סדרייא והציציות נראות מבחוץ, אולם הרה"ג שמואל עידן והרב נחום סעדון שהכירו מקרוב את הרב המחבר ברית כהונה נשאלו על זה, והעידו שמעולם לא ראו את הציציות של הטלית קטן שלו נראים לחוץ' עכ"ל.
ומה שכתב הרב נר"ו, על דברי האור לציון שכתב בשם הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל שבן ספרד שמוציא ציציותיו, יש לו לחוש משום מוציא לעז על הראשונים, וכתב הרב נר"ו, וכבר נודע מ"ש בשו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סימן קח על עצם ספר אור לציון וצרף לכאן, פלא בעיני, שהוא גופיה בכמה מקומות כתב להעיר על דברי היביע אומר ולהסבירם, שכתב וז"ל 'מ"מ הדבר פשוט שלא עלתה על דעתו (מרן יביע אומר) שכל פסקים הכותבים בספר לא יצאו מפיו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, שהרי מאות פסקים הכתובים באור לציון שמענו זאת מפיו בעוד היה בתוקף גבורתו וכשמש בצהרים, זיל קרי בי רב, ואף בהרבה פסקים שהעיר פאר הדור על האור לציון יש מקום לשאת ולתת, אלא שאין אנו מכנסים ראשינו בין הרים גדולים, אולם במקום שלא העירו על כל גדולי ישראל מה לצעירי הצאן להכניס ראשם למבוכה זו, ולומר בקל קרנא דמשרוקיתא דבספר אור לציון לאו מר בריה דרבינא חתים עליה, וכי מה יועל פתגם זה, הרי יבואו אח"כ שמועי לקחו של מרן ראש הישיבה זצ"ל ויוכיחו לעיני קהל עם ועדה שכל דבריהם אינם אלא בוקי וסרקי, א"כ מה להם להתהדר בפתגם זה שבדואי לא ספק גם מו"ר פאר הדור לא ניחה ליה בעובדייהו שלא זו זרכה של תורה' עכ"ל, אם כן אז מה שייך לכאן דברי היביע אומר זצ"ל. ואין הכי נמי אם תרצה לדחות דברי האור לציון כדרכה של תורה שפיר דמי, אבל לומר שהוא לא חתים עליה שריא ליה מאריה[7]. ועיין שם מה שכתב לדחות, דליתא, ועיין מה שכתבתי לעיל להסביר את דברי הזוהר. ודו"ק היטב כי קצרתי.
וכן טחו עיני מלראות מה שכתב הרב שליט"א (שם) וז"ל 'ומה גם שכן הורה הרה"ג המקובל רבי יעקב הלל שליט"א הבקי בסתרי תורה, צא ולמד ממה שסמך מו"ר (הגרע"י זצ"ל) על דבריו בביאור דברי האר"י ז"ל בענין איסור אמירת י"ג מדות במועדים, ושינה את מנהג שהיה עד היום מחמת בקיאותו ובהירותו בדברי רבנו האר"י ז"ל' ע"כ.
ואנא דאמרי שוודאי לא סמך מרן הגרע"י זצ"ל תמיד על דברי הרב הלל שליט"א בכל סוגיות הקבלה, שהרי מרן תמיד למד בספריו הקדושים לאין מספר שצריך לעיין בכל סוגיא. ופשוט וברור כביעתא בכוחתא שיד רב לו בעיון ובבקיאות בדברי הקבלה והמקובלים, והתם בסוגית י"ג מידות כך העלה להלכה, ודאי וברור לי שהביא את דבריו של הרה"ג הרב יעקב משה הלל שליט"א כדברי הענוה שלא לחתום פסק הלכה בקבלה בשמו. ותו יש לומר לשיטתו של הרב שליט"א שאין ראיה כלל, צא וראה לראשון לציון הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף (מועדים יום טוב סימן תקכט עמוד תרעה) וז"ל: 'ובסוף מאמרו של הרה"ג רבי עבדיאל ישראלי הנ"ל, כתב שהראה את תשובתו לפני המקובל הרה"ג עזריאל מנצור שליט"א ראש ישיבת שובי נפשי, ואמר לו שאף הוא כתב תשובה ארוכה להוכיח שלא כדברי הרב וישב הים, וכשהרצה (הרב מנצור שליט"א) הדברים לפני מרן אאמו"ר זצוק"ל, נשתומם על המראה שהחכם הנ"ל כתב דברים שאין מדויקים והטעה את חכמים הבאים אחריו, אך הוסיף לו בסוף דבריו, בהיות וכבר כתבתי בספרי שו"ת יבי"א ובחזו"ע לשנות המנהג, ורבים שמעו ושינו את המנהג, אל לנו לשנות שוב ושוב את המנהג ולבלבל את הציבור בדבר שאינו איסור והיתר, ובפרט שלא מצינו למי מהגדולים שכתב שאין איסור לומר י"ג מדות' עכ"ד.
רואים שאחר שהרב עזריאל מנצור שליט"א הראה למרן בעל יביע אומר זצ"ל את הדברים הסכים עם דעתו, והניח את דברי הרב וישב הים, אלא ודאי שאינו סומך על דברי וישב הים בלי שלא סבר כוותיה והביאו משום ענוה[8]. ואל תטעה לומר שאין להאמין לשמועות או כלשון העולם 'כלי שני אינו מבשל', ומי יאמר שזה נכון. ואומר לך אתה הקורא, שזכני ה' יתברך להיכנס אל הר"ג הרב עזיראל מנצור שליט"א ולדבר עמו על כך, ואימת לי הדברים שהם נכונים ואחר שהראה למרן בעל היביע אומר את הספרים האמיתיים חזר בו מהפסק הנ"ל.
וכן ראיתי עוד שכתב (שם) וז"ל 'וכן שמעתי מידידי הרב המקובל רבי דוד דוידוף שליט"א שסיפר, שבעת שהיו לומדים עם המקובל המפורסם רבי יצחק כדורי זצ"ל בענין הוצאת הציציות לבחוץ, אמר הרב הנז' כמה פעמים שאין גילוי מדברי האריז"ל שלא להוציא את חוטי הציצית לבחוץ, ומעיקרא מה שהעידו על גדולי המקובלים מהדור הקודם, שלא היו מוציאים ציציות, אינו ראיה, מאחר וסגנון הבגדים של הדור הקודם היה שונה מהדור שלנו וכנ"ל. [ומה שהעיר הרה"ג רבי יששכר דוב הופמן שליט"א ממ"ש בשו"ת דברי יצחק עמוד ס' שנשאל הגר"י כדורי זצ"ל האם להכניס או להוציא ציצית והשיב, להכניס. ע"כ הנה הרב הנ"ל אינו מוכר לי, אולם ידידנו הנ"ל הרב המקובל רבי דוד דוידוף שליט"א שזכה לשבת במחיצתו של הגר"י כדורי זצ"ל שנים רבות, ושמע זאת מפיו כמה וכמה פעמים ללא ספק שראוי ונכון לסמוך על עדותו, ודי למבין בזה, ושוב ראינו את הצילום מכ"י של הגר"י כדורי זצ"ל אשר שפתיו ברור מיללו שצריך להוציא את הציציות ע"פ הקבלה, וכי שהובא בקונטרס אליבא דהילכתא שנת תשסח ובהקדמה לקונטרס והיו עיניך רואות ותשקוט הארץ' עכ"ל.
ופלא בעיני שבחר לסמוך על דברי רבי דוד דוידוף הנ"ל לעומת שו"ת דברי יצחק, שהרי לגבי עדותו של רבי יחיא שניאור זצ"ל ורבי דוד יהודיוף זצ"ל שלא משה ידיהם מידי האדמו"ר הבבא סאלי זצ"ל, והעידו פה אחד שהיה מכסה את הציציות, וסמך ידיו על המקובל רבי דוד כהן שליט"א שיש בידו תמונה שבא נראה הבבא סאלי זצ"ל עם ציציות בחוץ.
ואנא דאמרי חדא שפלא בעיני שעדיפא תמונה מאשר עדות מבאי ביתו, ותו מה שכתב לגבי הרב יצחק כדורי זצ"ל, גם זה אינו שהכריח מסברתו להסביר דברי הרב וזה ליתא, שהרי כתב הביאו בספר ידי כהן (עמוד לה), וכן בשו"ת אדרת תפארת (ח"ז סימן א), את מכתבו של מר בריה הרב דוד כדורי זצ"ל וז"ל 'וזכורני ימים מקדם שהוזמנו להילולת הרש"ש זיע"א בביתו של הרה"ג המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א והשתתף שם המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל, ובתוך הלימוד בספר רחובות הנהר דיברנו עם הרב ז"ל על נושא זה ושאלנו את פיו אם יש מקום להוציא ציציות בחוץ, וא"ל שבטלית קטן לא שייך מפני שהוא בחינת עיבור, ואמרנו לו שחכם יעקב הלל אומר להוציא וענה לנו, כן היה אצלי ומה שהסכמתי עמו היינו באופן שיש עניין כוונה בהסתכלות בציצית, ולכן לא הסכמנו עמו ממש, אלא כשרוצה לכוין יוצא החוטים ויכוין ויחזור ויטמנם, אבל להוציא בחוץ בקביעות זה אינו.' עכת"ד.
וכן בקודש ראה למה שכתב הר"ג המקובל מרדכי שערבי זצ"ל בתשובה לרבי יצחק שחיבר זצ"ל (מובא בשו"ת של רבי יצחק שחיבר יצחק ירנן, ואין הספר עמדי ואתה תחזה, וכן בשו"ת אדרת תפארת ח"ז סימן ב) וז"ל 'לכבוד הרה"ג רבי יצחק שליט"א, על השאלה ששאל כבוד תורתו בענין טלית קטן, צריך להיות תחת הבגדים, יען שהוא בחינת אור פנימי, בין הטלית ובין הציציות הם בחינת אור פנימי, ולכן צריך להיות גם הציצית תחת הבגדים ולא יוצא החוצה, וזה שמצריך להיות בחוץ הרב משנה ברורה. מ. שערבי (זצ"ל)' עכ"ל.
וכן תראה שכך סברו כל רבותינו הספרדים והעידו שכך היה כל הדור שלפנים, ועיין להסכמתו של הרב יוסף עדס זצ"ל לספר פתיל תכלת, וכן להסכמתו של הרב הנאמ"ן לספר הנ"ל, וכן להסכמת של רה"י בית אל ורב הכותל המקובל הרב יהודה גץ זצ"ל שהעיד וז"ל 'וכן נהגו כל אבותינו ואבות אבותינו, ראשונים כמלאכים, וגם בתמונות מיחידים וקבוצות מדורות עברו מכל העדות רבנים, אדמור"ים וראשי ישראל' עכ"ל, וכן לרבי עזריה בסיס זצ"ל, וכן לשרה של ירושלים הרב שלום משאש זצ"ל בספרו שו"ת שמש ומגן ח"ב, וכן בשו"ת ציץ אלעזר (ח"ח ס' ג) שהעיד שזהו מנהג הספרדים וכתב לחזק הדבר, וכן העיד ראב"ד דפתח תקוה הרב משה מלכה זצ"ל בספרו מקוה מים (ח"ג סימן א), וכן העיד המקובל רבי מנצור בן שמעון זצ"ל שכך נהגו כל הדור ובפרט המקובלים שלפנים.
וכך סבירא ליה, הוא מרן פאר הדור רבנו עובדיה יוסף זצ"ל (תשובתו מובאת בספר ויען שמואל סימן יא עמוד פט), שכך היה מנהג וטעמו על רבינו האר"י ז"ל ואין לשנות.
♦

המורם מכל האמור

נראה לענ"ד שלבני ספרד בין גדול בין קטן יש לכתחלה להכניס ציציותיו בתוך המכנסים ולא להוציאם שכך היה מנהג מיסוד מפי גדולים ומקובלים ע"פ רבינו האר"י ז"ל, ואין לשנות. אבל אם להוציא את הציציות לשם יראת שמים וכן לכל סיבה שהיא המוציא ציציות אין בזה איסור ויש לו על מי שיסמוך.
וכל אחד יעשה כמנהג רבותיו ויודע אני מיעוט ערכי ואיני נכנס בין הרים הגדולים ויש צדדים לכאן או לכאן, וכל כותבי הדברים הוא רק משום שיצא לעז כביכול על המנהג להכניס את הציצית תחת המלבוש, ולכן באתי ליישב את המנהג והטוענים עליו שאין בסיס למנהגנו.
♦ ♦ ♦