♦
א.
דברי המחזור ויטרי על יהא שמיה רבא
וראשון לכולם הוא המחזור ויטרי, שפירש שְׁמֵ"יהּ, שם י"ה, אלא שמצינו בזה כמה אופנים.א. התו' ברכות ג' מביאים משמו לפרש "יהא שמ"יה רבא" שיתמלא שם י"ה[1] ויהיה רבא, גדול ושלם, [הוי"ה], דאין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, דכתיב (שמות י"ז) כי יד על כס יה, ומה שאומרים "מבורך לעולם", זוהי תפלה אחרת, שיהא מבורך לעוה"ב, וצ"ע במה שפירשו על "מבורך לעולם" אם גם זה מפורש במח"ו, או שפירשו כך מדעתם אליבא דהמח"ו, [ויש נפ"מ בזה, כמבואר בהמשך.]
ב. גם האבודרהם מביא ד'שמ"יה' היינו שם י"ה, וז"ל: יש מפרשים שם י"ה רבא, שאנו מתפללין על שם י"ה שאינו שלם שיתגדל ויחזור שלם, וא"ת איך יאמר לחצי השם רבא, וי"ל מפני שאין לומר מיעוט כלפי מעלה כי אם רבוי, וכעי"ז כתב גם הכל בו סי' ז', "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", שם י"ה יתגדל בו"ה, שיתיחדו אלו האותיות של שמו שנחצה לשנים, "שמיה רבא", וכי איך אפשר לומר מחצי 'רבא', אדרבא כל דבר שנחצה אין זה כי אם מיעוט, אלא אי אפשר לומר מיעוט כלפי מעלה כי אם ריבוי, שכן נמצא ברוח הקדש שלאחר שנלקח ממנו נקרא ריבוי שנאמר (במדבר י"א) ואצלתי מן הרוח וגו', ועולה מדבריהם ד'רבא' אינו תפילה שיהיה שלם כמ"ש תו', אלא כינוי לשם י"ה על דרך סגי נהור, וכאילו כתוב 'הגדול', וא"כ יש כאן רק תפילה אחת, ששם י"ה [שהוא רבא] יהא "מבורך", וברכה היינו ריבוי, שיושלם להיות הוי"ה, ולפ"ז נראה דמש"כ תו' ד"מבורך לעולם" זוהי תפלה אחרת שיהא מבורך לעוה"ב, אינו מהמח"ו עצמו, אלא דתו' פירשו כך בדבריו.
ג. אדנו"ת, כאמור תו' מביאים מהמח"ו ד'שמיה' קאי על שם י"ה, אבל במח"ו עצמו (בפירוש הקדיש) מפרש על שם אדנו"ת, וז"ל [בקיצור]: יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה לעתיד, שיהא שמו הגדול מגודל ומקודש, שעכשיו נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, ולעולם הבא יקרא ככתיבתו, דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כלומר דהתפילה היא ששם אדנו"ת יתגדל ויתקדש להקרא כמו שהוא נכתב ביו"ד ה"י.
ד. אלהי"ם, על דרך הקבלה, משער הכונות דרושי הקדיש (דרוש א' ד"ה גם צריך), המוחין דאלהים לפעמים נקרא אלם, והוא כשהקלי' נאחזות בהם, וב' אותיות י"ה מאלהים מתכסים ונעלמים[2], ובפרט בגלותינו שחזר הז"א לבחינת קטנות, ולכן אנו מתפללין שהמוחין דקטנות שהם שמות אלהים יוגדלו ויתקדשו, כי כל בחינת קדש הוא במוחין, ועיקר ושרש המוח הוא שני אותיות י"ה שבשם אלהים שהוא סוד חכמה ובינה הנקרא י"ה, וכשיחזרו שרשי המוחין הנז' שהם ב' אותיות י"ה מן אלהים ימשכו המוחין ושרשם ויגדלו, וזהו יתגדל ויתקדש, שמן אלם יעשה אלהים ונעשה שם גדול, וזהו שאומרים שמיה רבא, שיתגדל שמו של ז"א בבחי' המוחין שלו ויעשה רבא וגדול, ומאלם יהיה אלהים, וזה נרמז במלת שמיה, שם י"ה, כי שם י"ה אשר בתוך שם אלהים יהיה רבא ויגדל ויתגלה פעולתו ושרשו.
ה. שמותיו ית' בכללות, התו' ברכות חולקים על המח"ו, ומפרשים ד'שמיה רבא' הוא תרגום של שמו הגדול, והתפילה היא 'יהא שמו הגדול מבורך'.
♦
ב.
השלמות בדברי המחזור ויטרי
א. הבאנו מהתו' ברכות בשם מחזור ויטרי ד"יהא שמ"יה רבא" היינו דשם י"ה יגדל ויהיה שלם [הוי"ה], ו"מבורך לעולם" זוהי תפלה אחרת, שיהא מבורך לעולם הבא, והקשו עליו תו', דבגמ' שם אמרו - בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות כו' ועונין יהא שמיה 'הגדול' מבורך כו', ומשמע דיש כאן רק תפלה אחת, שיהא שמו הגדול מבורך.ויש בזה כמה יישובים:
א. המח"ו עצמו (סי' ט') לא גורס בגמ' שם 'הגדול' אלא 'רבא', וז"ל: אמרינן בברכות כשישראל נכנסין לבתי כנסיות כו' ועונין יהא שמיה 'רבא' הקב"ה מנענע את ראשו כו', וא"כ אין מהגמ' כל ראיה[3].
ב. כאמור גם האבודרהם והכל בו מפרשים "שמ"יה" - שם י"ה, אבל הם אינן מפרשים 'רבא' כתפילה שיהיה שלם, אלא ככינוי לחצי השם על דרך סגי נהור, ולפ"ז אפשר לפרש כך גם בגמ' ברכות הנ"ל "יהא שמיה 'הגדול' מבורך", ויש כאן רק תפילה אחת ששם י"ה [שהוא רבא] יהא "מבורך", שיתרבה[4] ויושלם להיות הוי"הה, ומש"כ תו' ד"מבורך לעולם" זוהי תפלה אחרת, שיהא מבורך לעולם הבא, כבר כתבנו דיתכן דאינו מהמח"ו עצמו, אלא דתו' פירשו כך לפי"מ שהבינו בדבריו.[5]
ב. עוד ילה"ע בדברי המח"ו דמפרש "יהא שמ"יה רבא" שיתמלא שם י"ה, דהנה מקור תפילה זו בדניאל ב' כ', עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא, ושם כתוב שְׁמֵהּ בלא יו"ד. וא"כ אין הכונה לשם י"ה, וגם אין שם תיבת 'רבא'[6], והכל שם הוא תפילה אחת, אבל לפי"מ שהבאנו דבמח"ו עצמו מפרש על שם אדנו"ת, לא קשה, דבס' דניאל באמת אין הכונה לשם י"ה[7] אלא לשם אדנו"ת.
ג. עוד ילה"ע מהמשך הקדיש, יתברך וישתבח... שְמֵה דְּקֻדְשָׁא בריך הוא, ושם אין כונת 'שְׁמֵהּ' דוקא שם י"ה, דלא נזכר שיתגדל ויושלם שמו ית', אלא הכונה לשמו ית' באופן כללי.
♦
ג.
בתחילת הקדיש "יתגדל ויתקדש שמיה רבא"
בתו' הנ"ל הביאו את פירושי המח"ו ותו' על "יהא שמה רבא", אבל בטור או"ח סי' נ"ו הביא את הפירושים הנ"ל על תחילת הקדיש "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", דלהמח"ו פירושו "יתגדל שמ"יה" - שם י"ה, להיות "רבא" שלם, ולתו' פירושו יתגדל שמו הגדול. [וסיים הטור דגם יהא שמיה כו' מתפרש כשיטתם, למח"ו, ששם י"ה יחזור להיות שלם, ולתו' 'רבא' הוא תרגום של שמו הגדול.] וקצת קשה, דלפירוש המח"ו יש כאן קצת כפילות, "יתגדל שמיה", וחוזר ומתפלל שיהיה "רבא" – גדול. אבל לפירוש האבודרהם לא קשה, דהתפילה היא שיתגדל שֵם י"ה שהוא 'רבא' [בסגי נהור] להיות שלם.ויש לציין דבזוהר חדש רות פירש כתו', וז"ל: יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ההוא שם רבא עילאה על כולא, מקורא דחיי דמיניה נפקין כל ברכאן וכל קדושן, ודא עלמא דאתי, ולבתר משיכו מניה, בעלמא די ברא כרעותיה, עלמא תתאה.
♦
ד.
העולה מהדברים
א. "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".לתו' הפירוש הוא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול.
ובשם המח"ו כתבו תו' ד"שמיה" היינו שם י"ה, ו'רבא', היינו שיתגדל להקרא הוי"ה, גם האבודרהם פירש על שם י"ה, אלא דהוא כתב ד'רבא' הוא כינוי לשם י"ה [סגי נהור], והבקשה היא ש"יתגדל" להיות שלם וכנ"ל.
והמח"ו עצמו מפרש ד'שמיה' הוא שם אדנו"ת, ויתגדל להיות 'רבא', והיינו להקרא ככתיבתו בהוי"ה.
ולפי שעה"כ הכונה לשם אלקי"ם, שבגלות נחסרו ממנו אותיות י"ה והפך להיות 'אלם', והתפילה היא דאותן ב' אותיות יוגדלו ויתקדשו, ויהיה שמיה רבא - גדול, 'אלהים', ונרמז במלת שמיה, כי שם י"ה אשר בתוך שם אלהים יגדל ויתגלה פעולתו ושרשו, [שיתגדל שמו של ז"א בבחי' המוחין שלו וייעשה רבא וגדול.]
ב. "יהא שמיה רבא מבורך".
לדברי תו' הפירוש הוא דיהא שמו הגדול מבורך לעולם כו', וזוהי תפילה אחת.
ולאבודרהם הכונה לשם י"ה המכונה 'רבא' [ע"ד סגי נהור], וע"ז התפילה שיהא 'מבורך', שיתגדל ויחזור להיות שלם, וגם לדבריו יש כאן רק תפילה אחת.
ולדברי שאר המפרשים הכונה לאחד משמותיו ית' שישתלם ויהיה "רבא" - הוי"ה, אלא דנחלקו לאיזה שם הכונה, לתו' בשם המח"ו הכונה לשם י"ה שיגדל להיות הוי"ה, ולמח"ו שלפנינו הכונה לשם אדנו"ת, שיתחלף להקרא ככתיבתו - הוי"ה, ולפי שעה"כ הכונה לשם אלקי"ם, שבגלות נחסרו ממנו אותיות י"ה והפך להיות 'אלם', ומתפללים שאותן אותיות יחזרו, ויהיה שם י"ה שבתוך שם אלהים "רבא" והיינו שיעשה 'אלהים'. ולדברי כולם יש כאן שתי תפילות וכמ"ש תו' אליבא דהמח"ו, והתפילה השניה היא שיהא מבורך לעולם הבא.
♦
ה.
יהא שמיה רבא מברך בהדדי
בגמ' סוכה ל"ט, אמר רבא לא לימא איניש יהא שמיה רבא והדר מברך, אלא יהא שמיה רבא מברך בהדדי, אמר ליה רב ספרא לרבא, משה שפיר קאמרת [בתמיה], אלא אסוקי מילתא הוא ולית לן בה, ופירש"י דהואיל וכונתו לגמור לית לן בה.א. ז"ל הכפ"ת שם: לא לימא איניש יהא שמיה רבא והדר מברך, מכאן יש לסתור מ"ש תו' בשם מחזור ויטרי, ותמיהה איך לא הביאו התו' ברכות ראיה זו. וכה"ק הפר"ח. ונראה דהכפ"ת והפר"ח פירשו דרבא בא לאשמועינן ד"יהא שמיה רבא מבורך" היא תפילה אחת, וכתו', ורב ספרא נחלק רק לגבי דיני האמירה, אבל פשט הדברים נשאר כדברי רבא שהיא תפילה אחת.
ב. ובהג"א ברכות פ"ג סי' י"ט כתב: לא יפסיק בין תיבת שמיה לתיבת רבא, אבל בין רבא למברך לית לן בה, מא"ז, ונראה דהלשון "לית לן בה" הוא מדברי רב ספרא הנ"ל. ומבואר דאף לרב ספרא המיקל זהו רק בין 'רבא' ל'מבורך', אבל בין 'שמיה' ל'רבא' אין להפסיק. וצ"ב בחילוק זה.
ונ"ל דההג"א פירש כמח"ו ד"יהא שמיה רבא" היא תפילה שיהיה שם י"ה שלם, ולכן אין להפסיק בין 'שמיה' ל'רבא', ו'מבורך לעולם' היא תפילה אחרת, ומה שרבא הצריך להסמיך גם 'מבורך' - "יהא שמיה רבא מבורך בהדדי", זהו משום דתיבת 'יהא' קיימא על שתי התפילות, וכאילו נאמרת פעמיים, 'יהא' שמיה רבא, ו'יהא' מבורך לעולם כו', ורב ספרא דפליג דבאסוקי מילתא לית לן בה, זהו רק על תיבת 'מבורך', אבל ב"יהא שמיה רבא" הוא מודה דאין להפסיק, ולפ"ז אין ראיה מהסוגיא דלא כמח"ו.
אבל תו' יפרשו בסוגיא כמו הכפ"ת והפר"ח, דרבא בא לאפוקי מפירוש המח"ו, ולאשמועינן ד"יהא שמיה רבא מברך" היא תפילה אחת ולכן צריך לאומרם בהדדי. ולפ"ז רב ספרא דפליג לקולא זהו אף באמצע ברכה, דכל אסוקי מילתא לית לן בה. ולדברי רב ספרא אין חילוק בהפסקה בין 'שמיה רבא' לבין 'רבא מבורך', דבשניהם לית לן בה.
ג. שו"מ חלק מהדברים במג"א. דהרמ"א בש"ע סי' נ"ו כתב: לא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך, (הג"א בשם א"ז כתב דלפי' ראשון לא יפסיק בין שמיה לרבא, ולפי' ר"י אין להפסיק בין רבא למברך)[8], ובמג"א מביא מגליון הש"ך בזה"ל: צ"ע דפרק לולב הגזול איתא בהדיא דלית לן בה, ופי' המג"א דבשלמא להג"א י"ל דס"ל דוקא בין רבא למברך אמר רב ספרא ל"ל בה, דעכ"פ אינו דבור אחד, אבל בין שמיה לרבה אסור להפסיק, אבל לפר"י אין חילוק אם מפסיק בין 'שמיה' ל'רבה' או בין 'רבה' ל'מברך', וא"כ למסקנא כדברי רב ספרא בשניהם רשאי להפסיק, וא"כ דברי הרמ"א הם נגד הגמרא, ותירץ המג"א בדוחק דדברי רב ספרא מיירי לענין שא"צ לאומרו בנשימה א', אבל לכתחילה אין להפסיק. ועיי"ש ברכ"י באריכות.
♦ ♦ ♦