♦
א.
תענית במקום ייסורים
ראשית הדבר ברור שבעוונות החמורים שתשובה ויום הכיפורים לא מספיקים, אלא בר מינן צריך שייסורים יכפרו עבורו. אם כן, ודאי שהתענית ומרירות הלב יועילו לו שח"ו לא יתייסר ביסורים אחרים שאחריתן מי ידענו. וכמו שכתב בשערי תשובה לרבנו יונה (שער ד אות יב) וזה לשונו: וכן ישים במקום היסורים, צומות ותעניות, והורדת דמעות, ומניעת נפשו מן התענוגים, כמו שנאמר (תהלים קט, כד) ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן. ונאמר (יואל ב, יב) שבו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. ויאנח תמיד במרירות לבו, כמו שזכרנו בשער הראשון מן התשובה. וישים ריבוי המרירות במקום היסורים, עכ"ל. וכבר כתבו כן בהדיא הגאון רבנו זלמן ז"ל באגרת התשובה (סופ"א). וכן כתב הגאון כה"ר יהודה פתייה זיע"א בספרו מנחת יהודה שהתעניות הן תמורת הייסורים שראויים לבוא עליו אחר התשובה. ועיין עוד בראשית חכמה שער התשובה (פרק ג).♦
ב.
למחות ולבטל את המקטרג לגמרי
אך גם בעוונות שאין עליהם ייסורים מצאנו בדברי חכמינו כמה טעמים לעשיית תענית. זה יצא ראשונה, הגאון חיד"א בספרו מדבר קדמות (מערכת ת, אות ח"י ערך תשובה) כתב וזה לשונו: אמנם יש לחקור כי הנה מדברי הרמב"ם הלכות תשובה (פ"ב ה"ב) נראה דאם שב באמת והתודה ונתחרט והעיד עליו יוצר הכל שלא ישוב לחטוא הרי זה תשובה שלימה כדת של תורה, והכי מוכח מהש"ס פרק ב דקדושין (מט ע"ב) דאמרו האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור והיה רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. והגם דכתבו הפוסקים שהיא ספק מקודשת, היינו משום שלא ידענו באמת אם הרהר תשובה, אבל אלו ידעינן שהרהר תשובה ודאי היא מקודשת ודאי. ורבינו ירוחם כתב (תולדות אדם וחוה, נתיב כב חלק ד) דאפילו אם בידו גזלות וגנבות מועיל הרהור תשובה להחזיר גזל וגניבה שבידו, והיא מקודשת לדעת יש מפרשים. כל קבל דנא רבינו הרב רבי אלעזר מגרמיזא סידר כמה סגופים ותעניות לבעל תשובה, ורבינו האר"י זצ"ל הפליא לעשות בתקוני התשובה וסדרי תעניות לכל חטא בפרטות כידוע.ונראה דודאי אם שב בכל לבו ככל סדר התשובה שכתב הרמב"ם ודאי תשובה מעליא היא וכמו שנראה מהש"ס, אבל זה יועיל להנצל מגיהנם ולשוב אל הקודש והוא צדיק גמור. אמנם המקטרגים שנעשו על ידו, נהי דאין להם רשות לקטרג כמו שאמרו בזוהר הקדוש (נח ע"ג ע"ב) על פסוק (ש"ב יב יג) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, דאעבר מקטרגא מקמיה, אבל עדיין על עומדם יעמודו, ולמחותם ולבטלם צריך סיגופים ותעניות.
ומצינו דוד המלך ע"ה, דהגם כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (שבת נו ע"א) ובת שבע שלו ואוריה מורד במלכות, ומצינו גודל התשובה שעשה שקיבל יסורין ונצטרע ששה חודשים (סנהדרין קז ע"א), והעידה עליו רוח הקודש ברכי כשלו מצום (תהילים קט, כד), ולא טעם טעם שינה (סוכה כו ע"ב), ויהי דוד עושה משפט וצדקה (ש"ב ח, טו) ועסק בתורה תדיר, וקיבל עליו נזיפה ברבים כשברח מאבשלום כמו שאמר בסבא קדישא, ועם כל זה היה כמה שנים בגן עדן תחתון ולא יכול לעלות במחיצתו עד שנבנה בית המקדש כמו שאמרו בזוהר חדש דף מ ע"ד דפוס וויניציא.
וישתומם האדם על זה. והגם שיש הפרש גדול מאדו בין גדלות דוד המלך ע"ה לבעל תשובה פשוט בזמנינו מה שלא ישוער, מכל מקום כל עצמותיו יאחזמו רעד כי גם גבהו דרכי דוד המלך ע"ה ותשובתו ויחודיו ותורתו ומצוותיו וסיגופיו וכיוצא עד אין חקר, ומי שיש לו לב אם יזכה יבחין כמה הוא מבחוץ, וטהר ידים יוסיף אומץ בכל אולי יחנן ה', עכ"ל. הרי שהתענית בכוחה לבטל ולמחות את המקטרג לגמרי.
♦
ג.
תענית במקום קרבן להתקרב ולהיות רצוי לפניו יתברך
ובתניא (אגרת התשובה פ"ב) ביאר שהתעניות במקום קרבן, וזה לשונו שם: אך כל זה לענין כפרה ומחילת העוון, שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלמה, ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו על זה חס ושלום בעולם הבא, ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. אמנם שיהיה לרצון לפני ה' ומרצה וחביב לפניו יתברך כקדם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו, היה צריך להביא קרבן עולה אפילו על מצות עשה קלה שאין בה כרת ומיתת בית דין, כמו שדרשו רז"ל בתורת כהנים על פסוק "ונרצה לו", וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים דעולה מכפרת על מצות עשה. והיא דורון לאחר שעשה תשובה ונמחל לו הענש, וכאדם שסרח במלך ופיסו על ידי פרקליטין ומחל לו, אף על פי כן שולח דורון ומנחה לפניו שיתרצה לו לראות פני המלך (ולשון "מכפרת", וכן מה שכתוב בתורה "ונרצה לו לכפר עליו", אין זו כפרת נפשו, אלא לכפר לפני ה' להיות נחת רוח לקונו, כדאיתא שם בגמרא, וכמו שכתוב: "תמים יהיה לרצון"). ועכשו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה', התענית הוא במקום קרבן, כמו שכתוב בגמרא, שיהא מעוט חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתי לפניך וכו'. ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאד, כמו רבי אלעזר בן עזריה שהיה מתיר שתהא פרה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת, וחכמים אוסרים, ופעם אחת יצאה כן פרתו של שכנתו ולא מחה בה, והשחרו שניו מפני הצומות על שלא קים דברי חבריו. וכן רבי יהושע שאמר: "בושני מדבריכם בית שמאי", והשחרו שניו מפני הצומות. ורב הונא פעם אחת נתהפכה לו רצועה של תפלין, והתענה ארבעים צומות, וכהנה רבות. ועל יסוד זה למד האריז"ל לתלמידיו על פי חכמת האמת מספר הצומות לכמה עוונות וחטאים, אף שאין בהן כרת ולא מיתה בידי שמים, כמו על הכעס קנ"א תעניות וכו'. ואפילו על אסור דרבנן, כמו סתם יינם יתענה ע"ג תעניות וכו'. וכן על בטול מצות עשה דרבנן, כמו תפלה יתענה ס"א תעניות וכו'. ודרך כלל, סוד התענית היא סגלה נפלאה להתגלות רצון העליון ברוך הוא, כמו הקרבן שנאמר בו "ריח ניחוח לה'". וכמו שכתוב בישעיה: "הלזה תקרא צום ויום רצון לה'", מכלל שהצום הנרצה הוא יום רצון, עכ"ל.♦
ד.
לתקן בפועל את מה שפגם בעולמות העליונים
נמצינו למדים שהאדם בעשותו את העוון ח"ו הרחיק את עצמו מהשי"ת וגם פגם בעולמות העליונים ובשמות הקודש. והגם שכאשר עושה תשובה, הקב"ה, שהוא אב רחמן, מוחל וסולח לו אבל אכתי אם בעל נפש הוא חפץ לחזור ולהתקרב אליו יתברך, ובכתבי רבינו האריז"ל מבואר עוד שעל ידי התעניות אף מתקן בפועל את אשר שיחת ופגם בעוונו בהיכל המלך. ותיקון הפגם בעולמות העליונים היכלו של מלך נעשים על ידי הסיגופים והתעניות וזה הוא הצורך בהם, וכאשר תחזינה עיני המעיין בדברי רבינו האריז"ל שסידר את מספר התעניות לפי הגימטריא של שמות הקודש שנמצאים בעולמות שנפגמו בחטאיו.ולבאר באר היטב את הכוונה בצורך להיות קרוב ורצוי לפניו יתברך שמו כלפני החטא, נביא בכאן משל שבעלי המוסר המשילו. משל לכמה נערים שישבו על שפת הנהר ושעמום מביא לידי חטא, ראו איזה בית בצד השני של הנהר ואמרו נראה מי יכול לזרוק חלוקי אבנים עד לבית שבעבר השני והתחילו לנסות, היה בהם נער שובב וחזק ואכן בכל זריקה הכניס אבן לתוך החצר של אותו בית, ביני וביני גם פגע פעם בחלון זה ופעם בחלון אחר, עד כדי כך שבתוך שעה קלה נתמלאה החצר באבנים וגם שבר כמה חלונות ואף כמה בקבוקים ותמונות יוקרה שבתוך הבית. והנה מגיע בעל הבית וראה את מה שקורה, השקיף לעבר הנהר וזיהה שעומד שם נער שזורק וזורק, תיכף יצא למרפסת ביתו והחל זועק ומוכיח את אותו נער. הנער, שזיהה מיד את בעל הבית בהיותו אחד מעשירי העיר ונכבדיה, אדם נדיב לב ומורם מעם, תיכף הפסיק, ותוכחות בעל הבית נכנסו לליבו ויבוש על אשר עשה. לא עברו דקות אחדות ועמד ונקש על דלתו של בעל הבית וביקשו בקול תחנונים מחילה וסליחה על כל מה שעשה, חטאתי עויתי, יודע אני שנהגתי באופן גרוע וכו'. ראה העשיר בעל הבית שהינו מתחרט באמת ובוכה, בהיותו חנון ורחום ריחם עליו, ובתנאי שיקבל עליו שלא ישוב לכיסלה, ומחל לו על הכל.
והנה מנהגו של עשיר בעל חסד זה היה בכל פורים לעשות מסיבה רבתי ובאים רבים ונותן להם מעות פורים ביד נדיבה, ואותו הנער גם הזדמן למסיבה זו, אך כשראה מי הוא העשיר אמר מי יודע אם יתן לי הרי סוף סוף ציערתי אותו. ואכן לא ניגש אליו מיד אלא התקרב אט אט, עד שהעז לגשת וכשניגש התנצל שוב וכו' אמר לו העשיר אל דאגה אמרתי שאני מוחל לך קח לך מעות פורים תשמח ותצליח. ובהגיע חג הפסח החליט העשיר לתת לכל הבחורים חליפה ומגבעת וכך עברו לפניו וכל אחד קיבל וגם אותו נער שוב התבייש ולבסוף ניגש, והעשיר האיר לו פנים ונתן לו כמו כולם בשמחה וברוחב לב.
לאחר זמן ניגש בנו של אותו עשיר וסיפר לו שבִּתו, כלומר נכדת אותו עשיר, הגיעה לפירקה, והציעו להם איזה בחור לשידוך עבורה, שאל העשיר לשמו של הבחור, ובשומעו שבחור זה הוא לא אחר מאותו בחור שעולל מה שעולל לביתו לפני מספר חודשים אמר לבנו חושבני שאין כדאי לעשות השידוך הזה, נמתין שתבוא הצעה אחרת.
וכאן נבוא ונשאל מדוע - הרי אותו עשיר רחום סלח לו בלב שלם, והרגיעו, אף אח"כ העניק לו מטוב לבו שפע וכו'. אלא שעדיין יש כאן איזה פגם וריחוק, סוף סוף הרי עשה הנער. ואם נשאל כיצד ואיך היה יכול אותו נער למחוק מקרב לבו של אותו עשיר את אותו פגם וריחוק, התשובה היא שאם לאחר שהעשיר היה סולח על אשר לכלך ושבר בביתו. היה אותו נער מבקש להיכנס ולנקות ומשתדל גם לשלם את אשר חיסר ושיבר, על אף שאותו עשיר אינו נצרך לכך, כי יש לו משרתים רבים שינקו, ויש לו ממון רב לקנות שוב את התמונות וחלונות וכו'. מ"מ ברצות הנער לתקן יראה עד כמה חרטתו רבה שרוצה לעקור ולהיות כאילו לא נעשה הדבר, וביותר אם מאותו עת היה מחפש להתקרב לאותו עשיר ולרצותו במה שרק אפשר, אזי היה נעשה שוב קרוב לליבו מהריחוק שנתרחק במעשיו הנבזים.
כן הדבר הזה שהגם שהקב"ה רחום וחנון וסולח ומוחל, מכל מקום מי שעשה את העוון עדיין עומד רחוק כי מעשיו ריחקוהו, וכאשר ניגש ומנקה וירחץ את הפגם ורודף אחר המלך לרצותו ולתקן את מה שפגם בעולמות העליונים, אזי מתקרב אליו ונעשה אהוב נחמד קרוב וידיד.
♦
ה.
החטא מעכב השגת השלמות
ואין לאדם לזלזל ח"ו בענין זה של קירבת ה' ולהיות רצוי לפניו, דאם לא חש לזה ודאי מפסיד הרבה בעולם הזה ובעולם הבא, שכן בעולם הזה אם די לו במה שעושה תשובה התחרט והתודה, עדין יש כתמים בנפש שאינם יוצאים אלא על ידי תשובה של סיגופים ותעניות. וכדאיתא בכתבי האריז"ל (שער רוה"ק דף יב ע"ב, ובנדמ"ח עמוד רז) בהקדמה לתיקוני עוונות ששם כתב תעניות לכל עוון, כתב וז"ל: לפי שהאדם נברא מחומר וצורה וידוע שהחטא פגם וכתם וחלודה בנפש, וזהו חולי הנפש הטהורה וכשהיא בטינופה ובכתימה אינה יכולה לראות ולהשיג השלמות האמיתי שהוא סודות התורה וכו', והעון נעשה מסך ומבדיל בינה לבין קונה לראות ולהבין בדברים העליונים קדושים וטהורים שנאמר תורת ה' טהורה משיבת נפש, שמשיבה אותה במקומה להדבק החלק בכל, וכשאיננה טהורה אינה יכולה לראות ואין מזהירין בה הדברים הטהורים וכו', עכ"ל. עיין שם עוד באורך, נמצא שמפסיד הבנה בתורה ועבודת ה' בטהרה.וגם לעולם הבא מפסיד שלא יוכל להיכנס לכל מקום ונפסד כמה וכמה מדרגות שיכול היה להשיג אם היה עושה את התשובה באופן המעולה על ידי תעניות וכו', שהרי גם בעולם הבא יש מדרגות מדרגות. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא דף עה ע"א) מלמד שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו. ונמצא שודאי ראוי לו להתעורר וליטהר בתעניות בטורח גדול כדי להשיג תורה ולזכות לחופתו ולמחיצתו הראויה לו בעולם הבא.
♦
ו.
לפום צערא אגרא
ונסיים בדברי רבינו השל"ה הקדוש (פרשת נשא אות יא) שכתב וזה לשונו: ובעבור כי ראיתי דעות זרות ואמרים אחר כי אין צריך לבעל תשובה רק עזיבה ניחום, וידוי קבלה, ואינו צריך לענות נפשו לקבל יסורין דוגמת החטא שעשה, יסכר פי דוברי שקר, אומנם כוונת התורה שלמה ודעת רבותינו ז"ל הנמשכין אחריה היא כי צריך כל בעל תשובה ללקות ולהתענות, להצטער לפי ההנאה שקיבל לפום צערא אגרא, ולפום אגרא צערא, עכ"ל, והמשיך לבאר שם שכל חטא שאדם חוטא פוגם בעולמות עליונים, וסיים באות כ' בזה הלשון: ובפרק קמא דתענית (דף ח ע"א) כל השמח ביסורין הבאין עליו מביא ישועה על העולם, שנאמר בחם עולם ונושע. ובזה יש ספרים מחברים לחכמים לענשי העברות, ואין אנו בבאורן, אומנם כתבתי זה למחות דעות זרות האומרים כי התשובה לבקש מחילה ולא ישוב בדרך הזה עוד, חלילה, כי לעולם לא יקבל אל התשובה ומעלתה, רק בהשיב אשמו בכל איבר ואיבר זהו והשיב את אשמו בראשו, עכ"ל.נמצינו למדים שבודאי על ידי וידוי, חרטה, עזיבת החטא, נמחל עוונו לגמרי, אך עדיין יש צורך לעשות תעניות וסיגופים כדי להרחיק מעליו את הייסורין שהיה צריך לסבול, וגם למחות את המקטרג שנברא בעוונותיו. ועוד שהתענית באה במקום קרבן ויועיל לו לשוב ולהיות רצוי אצל הקב"ה, ושב ורפא לו ושכרו אתו בעולם הזה ופעולתו לפניו לעולם הבא כמו שנתבאר. אמנם למעשה הדבר ברור שלא לכל מי ששב בתשובה צריך תיכף ומיד להורות על תעניות וסיגופים, וצריך לנהוג בחכמה ומתון על פי עצת תלמיד חכם, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים אמן.
♦ ♦ ♦
חידוש התכלת בימינו - מספר חוטי התכלת♦ יהא שמיה רבא - פירוש המילה שמה♦ בדין פיקח ונתחרש אם מצטרף למנין♦ ברכת פירות מיובשים מסוכרים♦ בעניין סדר ההטבות בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון♦ גדר "אשו משום חיציו" לגבי מלאכות שבת כשנעשה מבעוד יום♦ פתיחת קופסאות שימורים בשבת♦ בדין קשירת שקית אשפה בשבת, איך האופן המותר♦ חשש בורר בהוצאת עלונים של דברי תורה♦ שיטת הרב יוסף משאש וסיעתו בהפעלת מכשירי חשמל בשבת וביום טוב♦ חימוץ עוגיות פפושדו - תגובה לתגובה♦ בעניין כבתה אין זקוק לה - והדלקה במקום הרוח♦ מקום אמירת קדיש תתקבל בליל פורים - חלק א'