סקירת ספרים חדשים: אסיא, חסד שבמלכות, מכשירי חשמל בשבת, שו"ת פלא יועץ, קובץ שיננא

אסיא קכט-ל – מלחמת חרבות ברזל: פיקוח נפש וגבולותיו. מכון שלזינגר. ירושלים תשפ"ד. 225 עמ'. assia@medethics.org.il. 025361600.

גיליון זה של כתב העת הוותיק 'אסיא' מתייחד לא רק בכריכתו הקשה והשחורה, אלא גם ובעיקר בתוכן: רובו הגדול של הגיליון מוקדש להלכות צבא והגדרות פיקוח נפש במלחמה. במרכז הגיליון דיון נרחב סביב היתר הרבנות הצבאית לחיילים לחזור לביתם בשבת למנוחה, בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. הרבנים אודי שוורץ ודודי גרינפלד מסבירים בהרחבה את ההיתר, יסודותיו ונסיבותיו, והרב יהושע בן מאיר משיב על דבריהם, גם הוא בהרחבה. לגיליון צורפה גם חוות דעת מקצועית של פרופ' חגית כהן, שרבני הרבנות הצבאית הסתמכו עליה בדבריהם, ואילו הרב בן מאיר טען שאין ללמוד ממנה לנידוננו.
קובע ברכה לעצמו מאמר מרתק באורך כ-80 עמודים של עורך אסיא הוותיק, הרב ד"ר מרדכי הלפרין, המתאר לפרטי פרטים את קורותיו במלחמת יום הכיפורים, תוך התעכבות על ההיבטים ההלכתיים והתורניים שנתקל בהם. הרב הלפרין כתב לעצמו יומן מלחמה אישי בימי המלחמה, וזהו פרסומו הראשון, לאחר יובל שנים מכתיבתו, במהדורה מורחבת, הכוללת הוספות ודיונים.
מאמרים נוספים עוסקים בדרך הפסיקה במלחמה, מסירת בשורת שכול למשפחה בשבת, קדימויות של חולים בפדיון שבויים, וגם מאמר רפואי מובהק אחד שעוסק בתופעת הזיהומים הנרכשים בבתי חולים ובהשלכתה על שחרור חולים מבית חולים בעיצומה של השבת.
לא בכדי פורסמו הדברים הללו בכתב עת העוסק בדרך כלל ברפואה והלכה. הדמיון שבין הלכות רפואה להלכות מלחמה רב. בשתיהן מלאכת קודש שפעמים רבות מגיעה עד כדי פיקוח נפש שדוחה את כל התורה, בשתיהן התלבטויות קשות בין קולא לחומרא, ובשתיהן צורך במומחיות ובהערכות מצב תכופות.
אייחל לכתב העת אסיא לשוב ולעסוק בענייני רפואה ופוריות, ולא יישמע עוד קול מלחמה במחננו כי אם קול ששון וקול שמחה, קול ישועה וקול גאולה שלמה.
♦

חסד שבמלכות – צדקה ממלכתית ומדינת רווחה לאור ההלכה. עורך: הרב עזריאל אריאל. מרכז תורה ומדינה: אחווה – המחלקה למדיניות חברתית. ניצן תשפ"ה. merkaz@toramedina.org.il. 0732865858.

הספר חסד שבמלכות מתמודד במישרין עם בעיה קשה ומשמעותית: בתנ"ך, בחז"ל ובפוסקים אין התייחסות מפורשת ונרחבת לצדקה ממלכתית. בהתייחסויות השונות לתפקידיו של מלך ישראל, כמעט ונעדרת הדאגה הכלכלית לאלו שפרנסתם דחוקה, והקמת מערך סיוע ממלכתי. לאורך שנות הגלות התעשרה הכתיבה התורנית בהתייחסויות רבות ונרחבות לצדקה אישית ואף לצדקה קהילתית, אך לא הרבה נכתב על צדקה ממלכתית ועל חלקה במלכות ישראל, שאנו מצפים לחידושה. השאלה מתעצמת לאור קיומן של מערכת רווחה מסועפות בכל מדינה מודרנית. ספרנו מעניק לה מענה.
הספר מסודר ועוסק בהיבטים רבים: השער הראשון עוסק ב'אחריות הציבור לצדקה', כמעין הקדמה לשער השני המוקדש לבעיה שבה פתחתי, 'צדקה ממלכתית'. השער השלישי, 'עקרונות למדיניות חברתית', עוסק בהיבטים מעשיים חשובים של צדקה בכלל וצדקה ממלכתית בפרט, כהגדרת עני, היחס בין תמיכה לצמיחה ובין צדקה לתעסוקה. לספר מצורף נספח העוסק בצדקה ממלכתית בתנ"ך.
ארחיב מעט בהצגת מסקנתו העיקרית של השער השני. לפי ספרנו (עמ' 120):
הצדקה הממלכתית אינה כתובה בתורה שבכתב או במדרשי ההלכה; ואין שום מקור מפורש לכך שיש מצווה מן התורה בקיומה. גם לא מצאנו הוכחה שיש בה מצוות עשה מדברי קבלה, אף שבדברי הנביאים מצאנו שציוו על מלכי יהודה לעשות "משפט וצדקה". בהחלט ניתן להוכיח מדברי הנביאים שהם רואים ערך גדול בנוכחותה של הצדקה בפעילותו של המלך, הן בחייו האישיים הן בתפקידו הציבורי, אף שלא נתבארה דרך הביטוי המעשית לכך.
עם זאת (עמ' 189):
כאשר מדובר במדינה דמוקרטית-מודרנית, יש מקום לומר שמאחר שישנם דברים רבים שרק המדינה מסוגלת לבצע ביעילות, מוטלת חובה על האזרחים בעלי האמצעים לדרוש מן המדינה לגבות מהם מיסים ולבצע בשליחותם את מצוות הצדקה המוטלת עליהם. מנקודת המבט הזאת, חובת המדינה אינה ראשונית אלא שיורית. על גבי זה יש להוסיף את ההיבט הערכי והמוסרי. מידות הצדקה והחסד, הנדיבות והרחמים, האחווה ואהבת הבריות, הן המידות המאפיינות את עם ישראל, שהם "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". ערכים אלו צריכים לבוא לידי ביטוי לא רק בחייהם של היחידים אלא גם בכל המערכות הציבוריות: המשפחה, השבט, הקהילה והאומה, ולהיות מיושמים על ידי כל ההנהגות הציבוריות: טובי העיר, בתי הדין, הכהונה, הסנהדרין ואף המלוכה או המדינה. כל זה קיים כערך מוסרי ולא כהלכה מחייבת ובעלת אופי משפטי. אין מדובר כאן על מידת חסידות בעלמא, אלא על ערך מוסרי יסודי ביותר.
הספר מעמיד אלטרנטיבה תורנית לעמדה ששולטת כיום במדינת ישראל ובבתי המשפט, שלפיה אזרח הנזקק לסיוע כלכלית יכול לתבוע מהמדינה שתסייע לו מתוקף חובתה כמדינת רווחה. לפי ספרנו, החובה אכן קיימת, אך לא כחובה משפטית הניתנת לתביעה אלא כ'ערך מוסרי יסודי ביותר'. מתוך כך נבחנת בהרחבה מערכת היחסים הראויה בין המדינה ובין מערכי צדקה קהילתיים למיניהם, והמסקנה היא שיש בזה מה שאין בזה, ולכן הנכון הוא לשלב בין צדקה מקומית לצדקה ממלכתית.
עוד נושאים רבים זוכים בספרנו להתייחסות מעמיקה, ששורשיה נטועים בתנ"ך ובדברי חז"ל והפוסקים, וענפיה מגיעים עד למציאות הכלכלית בת זמננו. עבור הרב עזריאל אריאל, עורך הספר, ספר זה הוא המשך של עיסוק בנושא מזה עשרות שונים, שהתבטא גם בפרסומים שונים, ובמידה רבה גם המשך למפעלו של אביו הגדול, הרב יעקב אריאל שליט"א, שעסק בנושאים אלו בהקשרים רבים ודבריו מצוטטים תדיר בספרנו. עבור ציבור הקוראים, ספר זה הוא כלי רב עוצמה בהעמדת משנה תורנית סדורה בשאלה חדשנית שזוכה בו להתייחסות נרחבת, מקיפה, עשירה ומבוססת.
יהי רצון שכאשר זכו העורך והכותבים 'לסדר אותו', כן יזכו להיות שותפים ביישום הדברים ובקיומם.
♦

מכשירי חשמל בשבת. הרב ישראל מאיר אירום, הרב ברוך פסח מילר והרב זלמן לייב האגר. ירושלים תשפ"ד. רפז עמ'. 0583214022.

לפני כמשלוש חודשים סקרתי כאן את 'ספר צומת' (האוצר צט [שבט תשפ"ה] עמ' ש-שא) העוסק בעיקר במכשירי חשמל בשבת. הספר שלפנינו עוסק גם הוא בנושא זה, ובשונה מספר צומת שמשקף במובהק את עמדת מכון צומת, הספר שלפנינו מבהיר כבר בעמוד הכריכה כי יוצגו בו 'התקני המכונים השונים'. ואכן, כך הוא: הספר סוקר את דעות הפוסקים השונות בסוגיות החשמל בשבת, ואף את ההתקנים השונים שקיימים בשטח ופותחו במכונים שונים (מכון צומת, מכון מדעי טכנולוגי להלכה ומכון משמרת השבת).
הספר פותח בפרק העוסק בהגדרות מעשה וגרמא, ואחריו פרק נוסף העוסק באיסור שבסגירת מעגל חשמלי בשבת, ובנושאי משנה: סגירת חצי מעגל, הגברת זרם, שינויי מתח, והמתווה ההלכתי המתווה כל אחד משלושת המכונים הנ"ל. בהמשך מוקדש פרק לכל מוצר, במבנה הפותח בתיאור טכני של המוצר, ממשיך בדיון הלכתי ומסיים בסקירת עמדות המכונים השונים. בין המוצרים: מקרר, מקפיא, מיני בר, קולר, מזגן, מאוורר, מיחם, קומקום, פלטה, תנור, ארון חימום, מד מים, מצלמת אבטחה, פח טמון, מעלית, ועוד.
כתיבה על הלכה וטכנולוגיה היא אתגר גדול, משום שעל הכותב מוטל לא רק להתמחות בשני התחומים, אלא גם להנגיש את דבריו לציבור הרחב, שלעיתים מתמחה רק בתחום אחד ולעיתים קרובות אף פחות מכך. מחברינו השכילו להגיש את ספרם בשפה ברורה ושווה לכל נפש, מבלי לוותר על דיוק והסברה נרחבת ומפורטת.
מדי עוברי בו, אעיר מעט בענייני גרמא:
א. בעמ' מח נכתב בשם האחיעזר (ג, ס) שדין גרמא לא נאמר בדבר שדרכו להיעשות בגרמא. יש להעיר שבמקור דברי האחיעזר מבואר שהוא כותב זאת רק אליבא דאבן העוזר, ולא אליבא דהמג"א. בנוסף, מעט לאחר מכן כתב האחיעזר: 'אולם הרא"ש בב"ק ס' שם כתב דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה, אף על פי דלא הוי אלא גרמא בעלמא, בהכי חייבה תורה, כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה על ידי רוח, מבואר דדוקא בזורה שעיקר עשייתה כן, אבל לא בשאר מלאכות. שוב ראיתי בספר אמרי בינה חאו"ח (דיני שבת סי' כז) שהרגיש בזה'. ואף בסיכום דבריו מציג האחיעזר את ההחמרה כשיטת האבן העוזר, ולא כותב שהדברים מוכרעים כאבן העוזר. כללו של דבר: נראה שאין בדברי האחיעזר הכרעה לחומרא או לקולא. וכ"כ בדעתו באנציקלופדיה תלמודית (ערך חשמל הערה 42). מלבד זאת, גם להבנת האחיעזר באבן העוזר, מקום יש בראש לחלק בין דרך עשייתו בחול לדרך עשייתו בשבת, וכפי שכתב הגרז"נ גולדברג במאמרו: מערכת אזעקה לשבת, עטרת שלמה ד [תשנ"ט] סוף עמ' לג: 'ונראה שגם אחיעזר לא חולק', והבנה זו הוזכרה אף בספרנו, בסוף עמ' נה.
ב. בעמ' מט הובאה ראיה לאותו עניין ממה שכתב המשנ"ב (שטז, י) שהמשסה כלבו בצבי כדי לצודו חייב ואין זו גרמא. למיטב זכרוני, לא מצאתי בכל האחרונים שדנו במכשירי גרמא למי שהביא ראיה מדברי המשנ"ב הללו. ונראה שבנידון המשנ"ב אין כל שהיית זמן בין מעשה האדם ובין הצידה, אלא האדם שותף מלא לצידה בזמן אמת, ולכן מעשהו אינו גורם לצידה אלא הוא הוא הצידה.
ג. בעמ' מט-נ נכתב שהשו"ע התיר גרמא בכל אופן ולא רק במקום הפסד. לדידי, אין זה פשוט כלל שהשו"ע התיר גרמא 'בכל אופן', והארכתי בזה במאמרי: הגבלת היתר גרמא למקום הפסד, אמונת עתיך 143 (ניסן תשפ"ד) עמ' 134-129.
בתקופה האחרונה יש התעוררות מבורכת לעסוק בענייני הלכה וטכנולוגיה. הספר מכשירי חשמל בשבת מצטרף לתנועה זו ואף מעצים אותה. בחירתם של מחבריו שלא להכניס ראשם בין ההרים אלא להציג את כלל הדעות זו לצד זו מאפשרת ללומד לקבל נקודת מבט רוחבית על הסוגיות, נקודת מבט שלפעמים יש לה חשיבות רבה, כאשר כותבים שונים מדגישים את עמדותיהם והקורא הנבוך זקוק למישהו שיעשה לו סדר. זכו מחברינו ועשו את הסדר, יבואו הלומדים ויתענגו!
♦

שו"ת פלא יועץ. רבינו אליעזר פאפו וחכמי עירו. בעריכת הרב יחזקאל אליעזר מועלם. ירושלים תש"פ. 534 עמ'. 02-5860206.

רבי אליעזר פאפו נודע לרבים מכוח ספר המוסר פלא יועץ, והספר שלפנינו חושף את דמותו כפוסק הלכה הספר שלפנינו יצא לאור לראשונה בשנת תשמ"ז על ידי הרב עזרא בצרי, על פי כתב יד יחיד של תשובות הלכתיות שנשמר בספרייתו של הרב יצחק נסים. הרב בצרי ייחס את כלל התשובות לרבי אליעזר פאפו, ולכן קרא לספר השו"ת על שמו.
במהדורתנו, מהדורת הרב מועלם, מוצגות התשובות כשייכות ל'רבינו אליעזר פאפו וחכמי עירו', ולדברי המהדיר: 'תשובות רבות בספר זה וכמעט רובו הלא המה מדברי קדשו של רבנו מוה"ר משה פירירה, אב"ד חברון, כחמשה עשר תשובות מרבנו מוהר"א פאפו, חלקם הנותר ממורם ורבם של הני תרי צנתרי, הגאון המפורסם רבי מאיר בנימין מנחם דאנון זיע"א, בעל באר בשדה, ותשובות בודדות מרבי משה דאנון ורבי יצחק פארדו' (מבוא עמ' 20). דוגמה לכך היא סי' יא בספרנו (סי' טו במהד' הרב בצרי), שבסופו נחתם: 'נא"ה מפ"י צורי וגואלי'. לפי הרב מועלם, פירוש ראשי התיבות 'נא"ה מפ"י' הוא: נאום הצעיר משה פירירה. עירו של ר' אליעזר פאפו היא סיליסטרה שבבולגריה.
בסי' כז דן ר' משה פירירה במי שרואה קברים ממרחק, האם הוא מברך את ברכת הרואה קברי ישראל. רמ"פ מצדד לומר שדין הקריעה ברואה את המקדש בחורבנו חל רק אם הרואה נמצא מן הצופים ולפנים, ועל כך הוא מוסיף ונוקט שיש ללמוד מכך לכלל ברכות הראיה, שאין לברכן ממרחק. לכאורה יש מקום לדון בשתי הקביעות. בנוגע לקביעה הראשונה, מרש"י (פסחים מט, א): 'שם כפר שיכול לראות בית המקדש משם' עולה שהסיבה שמי שרחוק מן הצופים אינו קורע היא שאי אפשר לראות את ירושלים ממרחק, ואכן נראה שהכוונה להר הצופים שנקרא כך על שם ראיית המקדש ממנו. וכן כתב הכפתור ופרח (פרק ו) בביאור צופים: 'הוא מהמקום שיכול אדם לראות ירושלם'. ואכן המשנ"ב (תקסא, ז ובשעה"צ שם, ד) בשם התוי"ט ציין את רש"י כמקור לכך שאין דין של קרבה, ומכל מקום שרואים ממנו את המקדש יש לקרוע על הראייה. בנוגע לקביעה השנייה: הרי בנוגע לברכת הלבנה ולברכת החמה, לית מאן דפליג על כך שמברכים אותן על ראיה ממרחק, ואם כן, כל שלא שמענו במפורש שיש לברך רק מקרוב – כיצד נלמד מדין הקריעה לחדש גדר בדין הברכה שנאמר בסתמיות? ובשלמא אם היה זה רק לחומרא, להתקרב לדבר שרואים ורק אז לברך (אף שיש בכך גם צד קולא של דחיית הברכה), אבל זה גם לקולא שנמנעים לגמרי מלברך, ומהיכא תיתי?
הספר במהדורתו שלפנינו מוגש בעיצוב מאיר עיניים ונוח ללימוד. כל תשובה כוללת הערות רבות וחשובות, ומהן ניכר שהמהדיר למד כל תשובה בעיון רב, עמד על נקודות מרכזיות שבה ואף השווה את האמור בה למקבילות רבות. הלומד במהדורתנו הולך בדרך סלולה, חמרא למריה טיבותא לשקייה, הרב מועלם, שזכה בעצמו וזיכה את הרבים.
♦

שיננא – מאסף תורני, כרך שני. יוצא לאור לרגל שמחת נישואי הרב רפאל וברכה שימל. ירושלים תשפ"ה. 1375 עמ'. kovetshinena@gmail.com.

'שיננא' הוא קובץ שמפליא את רואיו פעמיים: בכמות, ולאחר מכן גם באיכות. כמעשהו בראשון כן מעשהו בשני – הכרך הראשון של שיננא יצא לרגל נישואיו של הרב יהודה שימל, והנוכחי לרגל נישואי אחיו, שנמנה על עורכי הקובץ, הרב רפאל שימל.
הכרך שלפנינו פותח במדור גנוזות הכולל את פירוש רס"ג לשיר השירים, פירוש ברכות אירוסין ונישואין לר"י בר יקר, דרשה לפרשת מקץ מבית מדרשו של רבי יוסף אלבו, ועוד. קובעת ברכה לעצמה יריעה נרחבה של כתבים מהג"ר שלמה פישר זצ"ל שמתפרסמים כאן לראשונה. מדור נוסף כולל מאמרים מרבותיו של החתן, ובהם הרב אשר וייס, הרב דניאל וולפסון, הרב נתן רוטמן ועוד.
עיקרו של הספר הוא מאמרים רבים, מעטיהם של כותבים רבים, לא רק בנושאים רבים אלא גם בסגנונות וכיוונים רבים: עיון ישיבתי, פרשנות תנ"ך, ריאליה מקראית, פיוט, הלכה למעשה, זיהוי חיבורים ומחבריהם, היסטוריה יהודית ורבנית, אשכול תגובות בעקבות הספר 'בנינה של אשה', ועוד ועוד. ריבוי זה מעורר השתאות מתורתנו הקדושה, שהיא כה רבת-אנפין, שבעים פנים לה, וכל אחד מהכותבים מוצא את הפנים השייכות לו ומחדש בהן את חידושיו.
בקיבוצם של תחומים וכותבים רבים ומגוונים למקום אחד, מתקיימים דברי המשנה (סנהדרין ח, ה): 'כנוס לרשעים – רע להן ורע לעולם, ולצדיקים – הנאה להן והנאה לעולם'. במרגליות הים (סנהדרין עא, ב אות יב) צוינה מקבילה בדברי הזוהר (בראשית רח, א): 'אמר רבי יהודה: זכאין אינון צדיקייא, דקורבא דלהון איהו שלמא בעלמא, בגין דידעי ליחדא יחודא ומקרבי קורבא לאסגאה שלמא בעלמא'. הזוהר ממחיש ומקשר זאת למפגש יהודה ויוסף, יעו"ש. אם כן, כינוסם של הצדיקים אינו אירוע שבו כולם אומרים אותו דבר וחולקים נקודת מבט משותפת, אלא אירוע של הושבת סגנונות ודעות שונים ומגוונים במקום אחד ועשיית שלום ביניהם – החושף את המשותף ומאחד-מייחד את השונים. וזוהי הפליאה השלישית על הקובץ שלפנינו, שמייחד ייחודים ומקרב את הצדיקים.
מעורכי הקובץ הבנתי שגלגליו של שיננא כרך שלישי כבר החלו להסתובב, וכדעת רבי (עירובין צז, א) שבתרי הוי חזקה. אסיים בתפילה: בורא עולם בקניין, השלם זה הבניין – בנייני בתיהם של שני האחים, ובניינו של קובץ שיננא.
♦ ♦ ♦
♦ הערות הקוראים על גיליון ק"ב ♦