פטירתו של מאור הגולה רבינו חיים מוולאזין הותירה את תלמידיו הרבים, מקורביו, בני משפחתו וכל עולם התורה באבל ותחושת חלל כספינה שאבד קברניטה. בידינו מכתב שכתב בנו וממשיך דרכו רבי יצחק (איצל'ה) לגיסו, כשלושה חודשים לאחר הסתלקותו של רבינו חיים זצ"ל - בי"ד סיון תקפ"א, ובו משתף הוא את הנמען ברגשות צערו בהעדר הגדול שהשאיר אחריו רבינו בפטירתו, וביחסו המתבטל כלפי רבי שאול קצילנבויגן, מו"ץ בוילנא.
המכתב פורסם בשלמותו בקובץ משולחן מלכים ד (סיון תשסו), יחד עם הערות ביאור והרחבה. ברצוני להתייחס לאחת הנקודות שהועלו במכתב - לכאורה הציע רבי איצל'ה את התפילין של אביו זצ"ל במתנה לרבי שאול! האם אכן כך? והרי יש לו בוודאי תפילין מהודרות משלו. עד כדי כך היה גדול הקשר ביניהם, שרבי שאול יירש בנכסי רבי חיים?
♦
תחילה אעתיק שנית את המכתב מתוך כתב היד [מלבד מילה אחת (שאותה הדגשנו להלן) ההעתקה היתה מדוייקת, אך חילקתי את המכתב לקטעים קצרים יותר לנוחות הקריאה]. עיקרו הוא בקשת טובה מגיסו שיכניס את מוסר המכתב לפני רבי שאול קצילנבויגן.
אהו' גיסי ידיד נפשי. הראוי הי' לקדם פני הגאון החסיד מהור"ר ש"ב מ' שאול נ"י בחיר ה'. ולעוף במועף להשתטח לפניו ולהתאבק בעפר רגליו על כל הטוב אשר פעל ועשה במכתביו ודבריו הקדושים הנוצצים כברק ויורדי' חדרי לב דבריו שיצאו מקירות לבבו הטהור מרב חביבותי' דילי' למצות ת"ת דרבי' ורב רחימותא דילי' שי' לגבי דכבוד מר אבא הגאון ז"ל.
ובמה אקדם ואכף לדברי' הנאמרים בלבת אש. הראוי הי' לשאת את נפשי אליו ולשפוך שיח לפניו בבכי תמרורים. אך מה אעשה. אינני יכול לזוז מכותלי בית מדרשו של כבוד מר אבא הגאון ז"ל האכ"מ אף זיז כ"ש. ולבוא אליו במכתב בהחזקת טיבותא הלא לאמונה. שמתירא אנוכי מה אנוכי ומי אנוכי שיכתבון מילי לפניו לזכרון. קטונתי ונקוטותי בפני. ואין בידי אלא להזכיר זכותא וכבוד מר אבא הגאון ז"ל.
אמנם אנוכי הרואה מתוך מכתביו ובפרט הדברים שראו בדפוס בההספד אשר דלה דלה ידידינו המופלג משכיל דורש ה' מוהררצ"הירש שי' בהנגיד מ' שמחה שי'. וניכר לרבים מחשבתו הטהורה. אשר נפש הצדיק עגומה על הלקח אל האלוקי' כבוד מר אבא הגאון ז"ל. ונתפרדה החבילה פתאום ר"ל. ומה אבא עוד אנכי להעלות לפניו לזכרון. לצער חלילה אותו צדיק אשר מבלעדי זה מצטער כל היום. חס לזרעא דאבא.
הן אחת היא אשר בידי לפני הגאון החסיד שי' תפילין דמארי אבא ז"ל. שלדעתי ראוין הן שילבשם צדיק הגאון החסיד שי'. וגם זאת מתירא אנכי לשלוח לו עתה.
שאהבה נפשי אבקשה להכניס לפניו את מוכ"ז ש"ב המופלא וירא ה' מרבים ... וחריף מוהרר"י זלמן שי' וידוע לידידי מה יקר ערכו וחפצו ותשוקתו להתייצב לפני הגאון שי' להתקרב אליו ולהנות מזיו יקרו. ואולי מדי דברו אתו יזכיר לפניו גם אותי ואת כל הנ"ל ונא ונא בזה.
ושלו' ורב ברכו' כנפשו נפש נענה יצחק בהגאון מוהרר"ח ז"ל האכ"מ מוולאזין. ב' לסדר ובאו עליך כל הברכות. כל הכתוב לחיים.
♦
מהדירי המכתב, כמו גם הרב דב אליאך, מחבר ספר אבי הישיבות (עמ' 613 במהדורה החדשה), הבינו כי רבי איצל'ה התכוון להעניק לרבי שאול את תפיליו של אביו. כאמור, בעיניי נראה הסבר אחר לעניין.
רבי איצל'ה משתף את גיסו כי יש לו הוקרת טובה מרובה לרבי שאול על פועליו למען הישיבה, ומן הראוי היה שיבוא אליו בעצמו "ולשפוך שיח לפניו בבכי תמרורים". בכך רואה רבי איצל'ה את רבי שאול כשותף לאבל, אשר יחד איתו יוכל לבכות בכי תמרורים על האובדן הגדול. לאחר שהסביר שלא יוכל לבוא בעצמו וגם לשלוח מכתב אינו מעז, הוסיף כי במחשבה שניה כלל אינו רוצה לבוא אליו ולצער אותו, אחר שצערו גדול כבר כך. הפתרון שמצא, אך גם זאת הוא מתיירא, הוא לבוא אליו או לשלוח לו על ידי שליח - לא מכתב או פגישה שתעורר בכי ומספד, אלא לאפשר לו להניח פעם אחת את תפיליו המיוחדים של רבינו חיים. כך הפגישה ביניהם לא תהיה לשם אבל וצער, שכאמור בכך אינו חפץ למרות שראוי היה לעשות זאת, אלא לשם מצווה.
בחלק מגרסאות ה"שאלתות" ששאלו בני הישיבה את רבינו חיים מוולאזין, הוזכר כי לרבי חיים היו תפילין מיוחדות שנעשו מעור אחד, כשיטת רש"י, הידור שלא היה מצוי ומקובל בקרב בני דורו, ואף הגר"א לא סבר כן [ראה בית יעקב (ברודא) דף יח: "דהא כמעט רוב העולם תפילין שלהם אינם מעור אחד רק על ידי דבק". האריך בעניין זה בהבאת מקורות ומראי מקומות רבים ר"מ גרודקה בהערות לכתר ראש שבמהדורתו (מהדורת מכון ירושלים, אות יא), וכן בסתירת דעת הגר"א בזה].
אם כן, הרי שמובנת הצעתו של רבי איצל'ה לבוא לפני רבי שאול בהצעה מיוחדת להניח את אותם תפילין מהודרות של אביו. כך לא יהיה מרכז פגישתם, הפיזית או זאת שבכתובים, לשם צער ואבל, אלא סביב מצוות התפילין והידוריה. למעשה חשש רבי איצלה גם מכך, אולי לא רצה שיגררו משם ליגונם המשותף עד כדי בכי והסתפק בהעברת המסר הכללי של רגשותיו העזים על ידי גיסו.
העולה מדברינו שלא היתה כוונה מצד רבי איצלה להעניק במתנה את תפיליו של אביו לרבי שאול קצילנבויגן, אלא רק לאפשר לו להניחם ליום אחד.
♦
לסיום, נעתיק מה שסיפרו בשם הגאון רבי משה שמואל שפירא (ישורון יח עמ' רצט): "הגאון המפורסם בדורו רבי שאול מווילנא זצ"ל כותב במכתבו המודפס בתחילת ספר נפש החיים כי יש לו איזה מעשה גדול לספר אודות הגר"ח ואינו כותבו, ושאל רבינו למרן [הגרי"ז] זללה"ה למה כוונתו. והשיב לו כי יש בירושלים צדיק גדול ה"ה הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל שהוא יודע הכל וגם את זה הוא יודע. שאל רבינו לרבי אריה זצ"ל והשיב לו כי הגר"ח נהג לבדוק עצמו אם שולט בו אש ע"י שהניח זפת רותחת במקום הנחת תפילין. והוסיף ושאל רבינו את מרן זללה"ה אם נכון הוא מה שמספרים כן גם על הבית הלוי זללה"ה והשיב לו כן וודאי שזה נכון".
לפי זה, התפעל רבי שאול מאוד ממעשהו של רבי חיים, בהניחו זפת רותחת במקום תפילין, ואולי לכן החשיב במיוחד את תפיליו והיה חפץ להניחם.
♦ ♦ ♦
♦ סקירת ספרים חדשים: אסיא, חסד שבמלכות, מכשירי חשמל בשבת, שו"ת פלא יועץ, קובץ שיננא♦